ספרייה / מדרש / אגדה / מדרש רבה / מפרשים / מתנות כהונה / מתנות כהונה על שיר השירים רבה / מתנות כהונה על שיר השירים רבה א׳:א׳:ד׳

מתנות כהונה על שיר השירים רבה א׳:א׳:ד׳

מהדורה: ווילנא, האלמנה והאחים ראם, תרל"ח

« מתנות כהונה על שיר השירים רבה א׳:א׳:ג׳ מתנות כהונה על שיר השירים רבה א׳:א׳:ה׳ »

מקור: שיר השירים רבה א׳:א׳:ד׳

1 שיר השירים רבה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר שִׁיר חַד, הַשִּׁירִים תְּרֵין, הָא תְּלָתָא. וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אֲמַר שִׁיר הַשִּׁירִים כֻּלָּהּ חַד, וְאִלֵּין תַּרְתֵּין אָחְרָנְיָאתָא מָה אַתְּ עָבֵד לוֹן, שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה, וְחַד מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד, סָבְרִין מֵימַר דָּוִד אֲמָרָן, וְאַתְּ תּוֹלֶה בְּדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר שיר השירים ד, ד: כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, אֶלָּא מַה שִּׁיר הַשִּׁירִים שְׁלֹמֹה אֲמָרָהּ וְתָלָה אוֹתָהּ בְּדָוִד. כְּשֶׁתִּמְצָא אוֹמֵר כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ מְשֻׁלָּשִׁין הָיוּ, שָׁלשׁ מַעֲלוֹת עָלָה שְׁלֹמֹה, בַּמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה כְּתִיב מלכים א ה, ד: כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר. בְּמַעֲלָה שְׁנִיָה, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א ה, א: וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל. בְּמַעֲלָה שְׁלִישִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א כט, כג: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לֵישֵׁב עַל כִּסֵּא ה', אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ דברים ד, כד: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא, וּכְתִיב דניאל ז, י: נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק וגו', וּכְתִיב דניאל ז, ט: כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה', אֶלָּא מַה כִּסְּאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, אַף כִּסְּאוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה שׁוֹלֵט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. מַה כִּסֵּא ה' דָּן בְּלֹא עֵדִים וְהַתְרָאָה, אַף כִּסֵּא שְׁלֹמֹה דָּן בְּלֹא עֵדִים וְהַתְרָאָה, וְאֵי זֶה הוּא, זֶה דִינִין שֶׁל זוֹנוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מלכים א ג, טז: אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים, מִי הָיוּ, רַב אָמַר רוּחוֹת הָיוּ, וְרַבָּנָן אָמְרִין יְבָמוֹת הָיוּ. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר זוֹנוֹת מַמָּשׁ הָיוּ וְהוֹצִיא דִינָן בְּלֹא עֵדִים וְהַתְרָאָה. שָׁלשׁ יְרִידוֹת יָרַד שְׁלֹמֹה, יְרִידָה רִאשׁוֹנָה, מֵאַחַר שֶׁהָיָה מֶלֶךְ גָּדוֹל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, נִתְמַעֲטָה מַלְכוּתוֹ וְלֹא הָיָה מֶלֶךְ אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב משלי א, א: מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. יְרִידָה שְׁנִיָּה, מֵאַחַר שֶׁהָיָה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, נִתְמַעֲטָה מַלְכוּתוֹ וְלֹא הָיָה מֶלֶךְ אֶלָּא עַל יְרוּשָׁלַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב קהלת א, יב: אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָיִם. יְרִידָה הַשְּׁלִישִׁית, מֵאַחַר שֶׁהָיָה מֶלֶךְ עַל יְרוּשָׁלַיִם, נִתְמַעֲטָה מַלְכוּתוֹ וְלֹא הָיָה מֶלֶךְ אֶלָּא עַל בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר שיר השירים ג, ז: הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, שיר השירים ג, ח: כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, וַאֲפִלּוּ עַל מִטָּתוֹ לֹא הָיָה מֶלֶךְ, שֶׁהָיָה מְפַחֵד מִן הָרוּחוֹת. שְׁלשָׁה עוֹלָמוֹת רָאָה, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי חוּנְיָא, רַבִּי יוּדָן אָמַר, מֶלֶךְ, הֶדְיוֹט, וּמֶלֶךְ. חָכָם, טִפֵּשׁ, וְחָכָם. עָשִׁיר, עָנִי, וְעָשִׁיר. מַה טַּעַם קהלת ז, טו: אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי, לֵית בַּר נָשׁ מְתַנֵּי אוּנְקִי דִּידֵיהּ אֶלָּא בִּשְׁעַת רַוְחֵיהּ. רַבִּי חוּנְיָא אָמַר, הֶדְיוֹט, מֶלֶךְ, וְהֶדְיוֹט. טִפֵּשׁ, חָכָם, וְטִפֵּשׁ. עָנִי, עָשִׁיר, וְעָנִי. מַה טַּעַם אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, הָיִיתִי הֲוֵינָא כַּד הֲוֵינָא, בְּרַם כְּעָן לֵית אֲנָא. שָׁלשׁ, עֲבֵרוֹת עָבַר, הִרְבָּה לוֹ סוּסִים, הִרְבָּה לוֹ נָשִׁים, הִרְבָּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים ב ט, כז: וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַיִם כַּאֲבָנִים, וְלֹא הָיוּ נִגְנָבוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אַבְנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְאַבְנֵי שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֲפִלּוּ מִשְׁקָלוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁל זָהָב הָיוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דברי הימים ב ט, כ: אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה. הִרְבָּה לוֹ נָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א יא, א: וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה וגו' מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם וגו', רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עַל שֵׁם דברים ז, ג: לֹא תִתְחַתֵּן בָּם, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר לְאַהֲבָה, אַהֲבָה מַמָּשׁ לִזְנוּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר כְּתִיב נחמיה יג, כו: גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה בּוֹעֲלָן כְּשֶׁהֵן נִדּוֹת וְלֹא הָיוּ מוֹדִיעוֹת אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא אוֹמֵר לְאַהֲבָה, לְהַאֲהִיבָן לְאָהֳבָן וּלְקָרְבָן וּלְגַיְּרָן וּלְהַכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא פָּלִיג אַתְּלָתֵיהוֹן. שְׁלשָׁה שְׂטָנִים נִזְדַּוְּגוּ לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מלכים א יא, יד: וַיָּקֶם ה' שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי, וּכְתִיב מלכים א יא, כג: וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ שָׂטָן אֶת רָזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע, וּכְתִיב מלכים א יא, כה: וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה. הִרְבָּה לוֹ סוּסִים, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א י, כט: וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה. שָׁלשׁ מְשָׁלוֹת אָמַר משלי א, א: מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. משלי י, ט: מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶּן חָכָם יְשַׂמַח אָב, משלי כה, א: גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה. שְׁלשָׁה הֲבָלִים אָמַר קהלת א, ב: הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת וגו', הֲבֵל חַד, וַהֲבָלִים תְּרֵין, הָא תְּלָתָא. שְׁלשָׁה שִׁירִים אָמַר: שִׁיר חַד, הַשִּׁירִים תְּרֵין, הָא תְּלָתָא. שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: יְדִידְיָה, שְׁלֹמֹה, קֹהֶלֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הַנְהוּ תְּלָתָא, אָגוּר, יָקֶה, לְמוּאֵל, אִיתִיאֵל, הָא שִׁבְעָה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְעִקַּר אַוְתֶנְטִיָּה שֶׁלָּהֶן, יְדִידְיָה, קֹהֶלֶת, שְׁלֹמֹה. מוֹדֶה רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּאֵלּוּ אַרְבָּעָה שֶׁנִּתּוֹסְפוּ לוֹ וְנִתְכַּנָּה בָּהֶן, הֵן צְרִיכִין לְהִדָּרֵשׁ: אָגוּר, שֶׁאָגוּר דִּבְרֵי תוֹרָה. בִּן יָקֶה, בֶּן שֶׁהֵקִיאָה לְשָׁעָה, כַּסֵּפֶל הַזֶּה שֶׁנִּתְמַלֵּא בְּשַׁעְתּוֹ וְנִשְׁפַּךְ בְּשַׁעְתּוֹ, כָּךְ לָמַד שְׁלֹמֹה תּוֹרָה בְּשַׁעְתָּהּ וּשְׁכֵחָהּ בְּשַׁעְתָּהּ. לְמוּאֵל, שֶׁנָּם לָאֵל בְּכָל לִבּוֹ, אָמַר יָכוֹל אֲנִי לְהַרְבּוֹת וְלֹא לַחֲטוֹא. לְאִיתִיאֵל, לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל, אִיתִיאֵל, אִתִּי אֵל וְאֻכָל. שְׁלשָׁה סְפָרִים כָּתַב: מִשְׁלֵי, וְקֹהֶלֶת, שִׁיר הַשִּׁירִים. אֵי זֶה מֵהֶן כָּתַב תְּחִלָּה, רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי יוֹנָתָן, רַבִּי חִיָּא רַבָּה אָמַר מִשְׁלֵי כָּתַב תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ שִׁיר הַשִּׁירִים, וְאַחַר כָּךְ קֹהֶלֶת, וּמַיְתֵי לָהּ מֵהַאי קְרָא מלכים א ה, יב: וַיְדַבֵּר שְׁלשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל, מָשָׁל זֶה סֵפֶר מִשְׁלֵי, וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף, זֶה שִׁיר הַשִּׁירִים, וְקֹהֶלֶת בַּסּוֹף אָמַר. מַתְנְיָיתָא דְרַבִּי חִיָּא רַבָּה פְּלִיגָא עַל הָדֵין שְׁמַעְתָּא, מַתְנִיתָּא אָמְרָה שְׁלָשְׁתָּן כָּתַב כְּאַחַת, וּשְׁמַעְתָּא אָמְרָהּ כָּל חַד וְחַד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא רַבָּה רַק לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה שָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר שְׁלשָׁה סְפָרִים: מִשְׁלֵי, וְקֹהֶלֶת, וְשִׁיר הַשִּׁירִים. רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר שִׁיר הַשִּׁירִים כָּתַב תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מִשְׁלֵי, וְאַחַר כָּךְ קֹהֶלֶת, וּמַיְתֵי לָהּ רַבִּי יוֹנָתָן מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ, כְּשֶׁאָדָם נַעַר אוֹמֵר דִּבְרֵי זֶמֶר, הִגְדִיל אוֹמֵר דִּבְרֵי מְשָׁלוֹת, הִזְקִין אוֹמֵר דִּבְרֵי הֲבָלִים. רַבִּי יַנַּאי חָמוּי דְּרַבִּי אַמֵּי אָמַר הַכֹּל מוֹדִים שֶׁקֹּהֶלֶת בַּסּוֹף אֲמָרָהּ.

1 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

1 רות רבה פתח ↗

וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ רות א, ב, רַבִּי מֵאִיר הָיָה דּוֹרֵשׁ שֵׁמוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה הָיָה דוֹרֵשׁ שֵׁמוֹת. וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ, שֶׁהָיָה אוֹמֵר אֵלַי תָבוֹא מַלְכוּת. וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי, שֶׁהָיוּ מַעֲשֶׂיהָ נָאִים וּנְעִימִים. וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, מַחְלוֹן, שֶׁנִּמְחוּ מִן הָעוֹלָם. וְכִלְיוֹן, שֶׁכָּלוּ מִן הָעוֹלָם. אֶפְרָתִים, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר פָּלָטִיאָנִי, וְרַבִּי בַּר רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אָבְגָּנִיסְטִי. דָּבָר אַחֵר, אֶפְרָתִים, רַבִּי פִּנְחָס אָמַר כָּל אוֹתָהּ הָעֲטָרָה שֶׁנִּתְעַטֵּר אֶפְרַיִם מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם, אָמַר לוֹ, אֶפְרַיִם רֹאשׁ הַשֵּׁבֶט, רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, הַמְעֻלֶּה וְהַמְשֻׁבָּח שֶׁבְּבָנַי יִהְיֶה נִקְרָא לְשִׁמְךָ, שמואל א א, א: בֶּן תֹּוֹחוּ בֶּן צוּף אֶפְרָתִי. מלכים א יא, כו: וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי. שמואל א יז, יב: וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי. מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים.

2 מתנות כהונה על שיר השירים רבה פתח ↗

מה החרב שהיא כו'. ר"ל מה החרב הכתוב פה שכתוב בו פיפיות פי' שני פיות ועיין בילקוט:

3 שיר השירים רבה פתח ↗

לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, רַבִּי יַנַּאי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל הַשִּׁירִים שֶׁאָמְרוּ לְפָנֶיךָ הָאָבוֹת, רֵיחוֹת הָיוּ, אֲבָל אָנוּ שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, כְּאָדָם שֶׁמֵּרִיק מִכְּלִי לִכְלִי חֲבֵרוֹ. כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשׂוּ לְפָנֶיךָ הָאָבוֹת רֵיחוֹת הָיוּ, אֲבָל אָנוּ שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה מִצְווֹת עֲשֵׂה וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ, וַאֲגַמִּים קוּלְמוֹסִין, וְשָׁמַיִם וְאֶרֶץ מְגִלּוֹת, וְכָל בְּנֵי הָאָדָם לַבְלָרִים, אֵין מַסְפִּיקִין לִכְתּוֹב דברי תורה שלמדתי, וַאֲנִי לֹא חִסַּרְתִּיהָ אֶלָּא כְּאָדָם שֶׁמַּטְבִּיל זַכְרוּתוֹ כְּמִכְּחוֹל בַּיָּם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִם יִהְיוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ, וַאֲגַמִּים קוּלְמוֹסִין, וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ יְרִיעוֹת, וְכָל בְּנֵי אָדָם לַבְלָרִין, אֵין מַסְפִּיקִין לִכְתּוֹב דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁלָּמַדְתִּי, וְלֹא חִסַּרְתִּיהָ רַק כְּאָדָם שֶׁמַּטְבִּיל זַכְרוּתוֹ כְּמִכְּחוֹל בַּיָּם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתַי, אֶלָּא רַבּוֹתַי חִסְּרוּהָ, וַאֲנִי לֹא חִסַּרְתִּיהָ, אֶלָּא כְּמֵרִיחַ בְּאֶתְרוֹג, הַמֵּרִיחַ נֶהֱנָה, וְהָאֶתְרוֹג לֹא חָסֵר, וְכִמְמַלֵּא מֵאַמַּת הַמַּיִם, וּכְמַדְּלִיק מִנֵּר לְנֵר. פַּעַם אַחַת שָׁהָה רַבִּי עֲקִיבָא לָבוֹא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, בָּא וְיָשַׁב לוֹ מִבַּחוּץ, נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ הֲלָכָה, אָמְרוּ הֲלָכָה מִבַּחוּץ, חָזְרָה וְנִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה, אָמְרוּ תּוֹרָה מִבַּחוּץ, חָזְרָה וְנִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה, אָמְרוּ עֲקִיבָא מִבַּחוּץ פִּנּוּ לוֹ מָקוֹם, בָּא וְיָשַׁב לוֹ לִפְנֵי רַגְלָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיָה עָשׂוּי כְּמִין רִיס, וְאֶבֶן אַחַת הָיְתָה שָׁם וְהָיְתָה מְיֻחֶדֶת לוֹ לִישִׁיבָה, פַּעַם אַחַת נִכְנַס רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִתְחִיל מְנַשֵּׁק אוֹתָהּ הָאֶבֶן, וְאָמַר הָאֶבֶן הַזֹּאת דּוֹמָה לְהַר סִינַי, וְזֶה שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ דּוֹמֶה לַאֲרוֹן הַבְּרִית.

4 שיר השירים רבה פתח ↗

נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, כְּגוֹן הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח, הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בָּעֲצֶרֶת, הִלְכוֹת חַג בֶּחָג. דָּבָר אַחֵר, נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מִיַּיִן שֶׁל אָבוֹת, מַה פָּעַל לְפָנֶיךָ אָדָם הָרִאשׁוֹן, מִי פָּעַל לְפָנֶיךָ כְּאַבְרָהָם, מִי פָּעַל לְפָנֶיךָ כְּיִצְחָק, מִי פָּעַל לְפָנֶיךָ כְּיַעֲקֹב.

4 חגיגה פתח ↗

רַב יוֹסֵף הֲוָה גְּמִיר מַעֲשֵׂה הַמֶּרְכָּבָה. סָבֵי דְפוּמְבְּדִיתָא הֲווֹ תָּנוּ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. אֲמַרוּ לֵיהּ: לִיגְמוֹר לַן לַיגְמְרַן מָר מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. אֲמַר לְהוּ: אַגְמְרוּן לִי מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. בָּתַר דְּאַגְמְרוּהּ, אֲמַרוּ לֵיהּ: לַיגְמְרַון מָר בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה! אֲמַר לְהוּ: תְּנֵינָא בְּהוּ ״דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ״, דְּבָרִים הַמְּתוּקִין מִדְּבַשׁ וְחָלָב — יְהוּ תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ.

5 שיר השירים רבה פתח ↗

שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּמַעֲשַׂי, וְנָאוָה בְּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתַי. שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שְׁחוֹרָה אֲנִי בִּפְנֵי עַצְמִי, וְנָאוָה בִּפְנֵי קוֹנִי, דִּכְתִיב עמוס ט, ז: הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם בִּפְנֵיכֶם, אֲבָל אַתֶּם לִי כִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה'. דָּבָר אַחֵר, שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּמִצְרַיִם, וְנָאוָה אֲנִי בְּמִצְרַיִם. שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּמִצְרַיִם יחזקאל כ, ח: וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי, וְנָאוָה אֲנִי בְּמִצְרַיִם, בְּדַם הַפֶּסַח וּבְדַם הַמִּילָה, דִּכְתִיב יחזקאל טז, ו: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, זֶה דַּם הַפֶּסַח, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, זֶה דַּם הַמִּילָה. דָּבָר אַחֵר, שְׁחוֹרָה אֲנִי בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קו, ז: וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף. וְנָאוָה אֲנִי בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר שמות טו, ב: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּמָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות טו, כד: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל משֶׁה לֵאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה. וְנָאוָה אֲנִי בְּמָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות טו, כה: וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם. שְׁחוֹרָה אֲנִי בִּרְפִידִים, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יז, ז: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה, וְנָאוָה אֲנִי בִּרְפִידִים, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יז, טו: וַיִּבֶן משֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי. שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּחוֹרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קו, יט: יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב. וְנָאוָה אֲנִי בְּחוֹרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כד, ז: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. שְׁחוֹרָה אֲנִי בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים עח, מ: כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר. וְנָאוָה אֲנִי בַּמִּדְבָּר בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ט, טו: וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן. שְׁחוֹרָה אֲנִי בַּמְרַגְלִים, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יג, לב: וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ. וְנָאוָה אֲנִי בִּיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר לב, יב: בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי. שְׁחוֹרָה אֲנִי בַּשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר כה, א: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים. וְנָאוָה אֲנִי בַּשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קו, ל: וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּעָכָן, שֶׁנֶּאֱמַר יהושע ז, א: וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם. וְנָאוָה אֲנִי בִּיהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר יהושע ז, יט: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד. שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. וְנָאוָה אֲנִי בְּמַלְכֵי יְהוּדָה. אִם בַּשְּׁחוֹרִים שֶׁהָיוּ שֶׁלִּי כָּךְ אֲנִי נָאוָה, בַּנְּבִיאִים שֶׁלִּי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

5 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

ויהי בשלשים שנה. שלשים שנהה א משנמצא הספר בבית ה'. ואני בתוך הגולה כתוב ברמז שכ"ח. על נהר כבר כתוב ברמז ה'. נפתחו השמים כתבו ברמז י' וברמז כ"א: היה היה דבר ה' עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל שאר הארצות, וא"ת דן אינ מן הנביאים שנדבר עמהם בח"ל, לא נדבר עמהם אלא בזכות אבות שנאמר כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך. ויש אומרים אע"פ שנדבר עמהם בח"ל לא נדבר עמהם אלא במקום טהרה על מים שנאמר ואני הייתי על נהר אובל, ואומר ואני הייתי על יד הנהר הגודל הוא חדקל ואומר היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכנן, וי"א נדבר עמו בארץ ונדבר עמו בחוצה לארץ שנאמר היה היה. היה שנדבר עמו בארץ, היה שנדבר עמו בחוצה לארץ. ר' אלעזר בן צדוק אומר הרי הוא אומר קום צא אל הבקעה מגיד שהבקעה כשרה לדבור. יחזקאל בן בוזי הכהן שהיו מבזים אותו כו' כתוב רמז רנ"ז: וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, להיכן אזל, א"ר יהודה לכבוש את כל העולם כלו תחת נבוכדנאצר, וכל כך למה כדי לשאל יאמרו אומרת העולם ביד אומה שפלה מסר הקב"ה את בניו, אמר הקב"ה מי גרם לי שאהיה שמש לעובדי אלילים, עונותיהם של ישראל גרמו לי כתוב ברמז ש"ח: וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת, וכתיב שש כנפים שש כנפים לאחד, ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו בשביל כפרתן של ישראל הוסיף להם עוד שתים לקיים ואל יהיה עוד לבני ישראל למבטח מזכיר עון, אמר הקב"ה יתכסו רגליהם שהם דומות לעגל, אתה מוצא שאין לך גדול בעוף מן הנשר ונעשה פנים לחיה שנאמר ופני נשר לארבעתן, הגדול שבחיות ארי והוא נתון בחיה שנאמר פני האחד אדם ופני אריה, והשור גדול בבהמה ועשה אותו פנים לחיה שנאמר ופני שור מהשמאל לארבעתן, ובשביל כבודם של ישראל מחק את השור ונתן כרוב תחתיו שנאמר פני האחד פני הכרוב וכל כך למה לכפר עונותיהם של ישראל: ורגליהם רגל ישרה. שאין להם קפצים. א"ר יוסי בר חנינא בשם ר' אליעזר בן יעקב המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנאמר ורגליהם רגל ישרה. ורגליהם רגל ישרה כמנין ישרה. כתיב קרוב ה' לכל קוראיו, וכתיב כה' אלהינו בכל קראנו אליו, א"ר לוי מן הארץ ועד לרקיע מהלך ת"ק שנה ועובי כל רקיע ורקיע מהלך ת"ק שנה ובין כל רקיע ורקיע מהלך ת"ק שנה. א"ר ברכיה אף טלפי החיות מהלך ת"ק שנה ב ועוד ט"ו מה טעם ורגליהם רגל ישרה כמנין ישרה, ראה כמה הוא גבוה מן עולמו ואדם נכנס לבית הכנסת ומתפלל אחרי העמוד ולוחש את תפללתו והקב"ה מאזין לו יש לך אלוה גדול כזה. וידי אדם מתחת כנפיהם א"ר כהנא משום רבי ישמעאל בר' יוסי ורבנן אמרי משום ר' יהודה נשיאה זה ידיו של הקב"ה שפרושות תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין: והחיות רצוא ושוב. א"ר יהודה כאור היוצא מפי הכבשן, מאי כמראה הבזק, כאור היוצא מבין החרסים. א"ר איבו רצות אין כתיב כאן אלא רצוא רוצים לעשות שליחותו: ודמות על ראשי החיה רקיע. השמים נבראו ביום ראשון שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ואי זהו רקיע שנברא ביום שני, ר' אליעזר אומר הרקיע שעל ראשי החיות. מאי כעין הקרח הנורא כאבנים טובות ומרגליות, והוא מאיר על כלל השמים כנר הזה שהוא מאיר בתוך הבית וכשמש הזה שהוא מאיר בגבורתו בצהרים שנאמר ונהורא עמיה שרא, וכמוהם עתידים הצדיקים להאיר לעתיד לבא שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ואלולי רקיע שנברא ביום שני היה העולם כלו ג נגעל מן המים של מעלה שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים: אמר ריש לקיש שבעה רקיעים הם ואלו הם. וילון, שחקים, רקיע, זבול, מעון, מכון, ערבות. וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר נהנוטה כדוק שמים ויתחם כאהל לשבת. רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. שחקים שבו ריחים עומדות וטוחנות מן לצדיקים לעתיד לבא שנאמר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח. זבול שבו ירושלים והמקדש והמזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן בכל יום שנאמר בנה בניתי בית זבול לך, ומנא לן דאיקרי שמים שנאמר הבט משמים וראה מזבול קדשך. מעון שבו כתות של מלאכי השרת שאומרית שירות בלילה וחשות ביום מפני כבודם של ישראל שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי, ומנא לן דאיקרי שמים שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים. מכון שבו אוצרות ברד ואוצרות שלג ועליות טללים רעים ועליות אגלים וחדרי סופה וסערה של קייטור וכלם דלתותיהם אש שנאמר פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו. הני ברקיע איתנהו הני בארעא איתנהו דכתיב הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור. א"ר יהודה אמר רב דוד בקש עליהם רחמים והורידם לארץ שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע לא יגור במגורך רע, ומא לן דאקרי שמים שנאמר ואתה תשמע השמים מכון שבתך. ערבות שבו צדק ומשפט צדקה וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכות ונשמתם של צדיקים ורוחות ונשמות העתידים להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים. צדק ומשפט שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך. צדקה דכתיב וילבש צדקה כשרין. גנזי חיים דכתיב כי עמך מקור חיים. גנזי שלום דכתיב ויקרא לו ה' שלום. גנזי ברכה דכתיב ישא ברכה מאת ה'. נשמתן של צדיקים דכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך, רוחות ונשמות העתידים להבראות שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי, טל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים שנאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה, ושם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת ומלך אל רם ונשא שוכן עליהם שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה שמו, ומנא לן דאיקרי שמים כתיב הכא לרוכב בערבות וכתיב התם רוכב שמים בעזרך. וחשך וענן וערפל מקיפות אותו שנאמר ישת חשך סתרו, איני והא כתיב הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא, לא קשיא הא בביתי גואי הא בביתי בראי, וא"ר אחא בר יעקב עוד רקיע יש למעלה מראשי החיותשנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע, עד כאן יש לך רשות לדבר מכאן ואילך אין לך רשות לדבר, שכן כתיב בספר בן סירא במופלא ממך אל תדרוש במכוסה ממך בל תחקור במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות. וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה יכול מפני שהקול נמוך תלמוד לומר כקול אל שדי בדברו קול המתפרש בכתובים, ומה הוא הקול קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים קול ה' חוצב להבות אש, א"כ למה נאמר עד החצר החיצונה, אלא כיון שהיה מגיע עד חצר החיצונה היה נפסק. כיוצא בו ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד וגו' מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד, יכול מפני שהקול נמוך תלמוד לומר וישמע את הקול קול המפורש בכתובים, אם כן למה נאמר מאהל מועד מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד: וקול כנפי החיות כתוב ברמז תר"כ: בעמדם תרפינה כנפיהן. וכי יש ישיבה למעלה לא כך אמר רבי חנינא בר אנדראי משום רבי שמואל בר סיסרטאי אין ישיבה למעלה דכתיב ורגליהם רגל ישרה שאין להם קפצים, קרבת על חד מן קאמיא, מהו דין לשון קאמיא שרפים עומדים ממעל לו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ואת אמרת בעמדם ומהו בעמדם בא עם דם, בשעה שישראל אומרים שמע ישראל שותקים ואחר כך תרפינה כנפיהם ומהו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הה"ד הקול קול יעקב הא קול משתק את העליונים ואת התחתונים. ר' פנחס בשם ר' לוי ורבנן בשם ר' סימון כתיב ברן יחד כוכבי בקר משקלסו אותו זרעו של יעקב שנמשלו לכוכבים דכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים ואחר כך ויריעו כל בני אלהים: ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. א"ר יודן גדול כחן של נביאים שמדמין את הצורה ליוצרה שנאמר ואשמע את קול אדם מדבר. א"ר ייודן בר' סימון אית לן קרייא אחרן דמחוור יתיר מן דין שנאמר ועל דמות הכסא וגו'. ואראה ואפול על פני ואשמע קול מדבר. א"ר אלכסנדרי אריב"ל הרואה קשת בענן צריך ליפול על פניו שנאמר ואראה ואפול על פני, ליייטי עלה במערבא דמחזי כמאן דסגיד לקשתא אבל ברוכי ודאי מברך: בן אדם, בן אנשים כשרים, בן אנשים צדיקים, בן גומלי חסדים בן שמבזים עצמם לכבודי ולכבודם של ישראל. ד"א בן אדם משל למה הדבר דומה למלך שכעס על אשתו והיו לו בנים ממנה עמד ודחפה והוציאה מביתו, לימים שלח בן אחד אצלה א"ל בן פלונית בוא ואראך כבודי ובית שבניתי לאמך שנאמר ויהי בשלשים שנה וגו'. זה שנה שטה ראשונה אבל בשניה וארא והנה רוח סערה וגו' ומתוכה דמות ארבע חיות, לאחר שהראהו א"ל בן אדם זהו כבודי וכבדתי אתכם יותר מכל אומות העולם כלום פחת כבודי או בית שבניתי לכם שנאמר ואם נכלמו וגו', שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי והלא כבר יש ליי תתק"ו אלפי רבבות של מלאכי השרת שהם עומדים לפני ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעת החמה ואומר קדוש קדוש קדוש ומשקיעעת החמה עד זריחת החמה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומוומפני מה עושים דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ומבעטין אתם ביסורין אבל אעשה למען שמי לבלתי החל. בן אדם עמוד על רגליך כתוב ברמז רס"ד: ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קינים והגה והי, קינים זה פורענותם של צדיקים בעולם הזה. וכה"א קינה היא וקוננוה, והגה זה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא וכה"א אעלי הגיון בכנור, והי זה פורענותן של רשעים לעתיד לבא וכה"א הוה על הוה תבא. א"ר חסדא דרש מרימר מאי דכתיב לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, דבר זה אמרו דוד ולא פירשו אמרו איוב ולא פירשו דכתיב ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, אמרו יחזקאל ולא פירשו דכתיב ויפרש אותה לפני עד שבא זכריה בן עדו ופירשודכתיב ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה ארכה עשרים אמה ורחבה עשר באמה, כי פשטת לה הויא עשרים בעשרים וכתיב והיא כתובה פנים ואחור, כי קלפת לה כמה הוי לה ארבעים בעשרים וכתיב מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן נמצא כל העולם אחד משלשה אלפים ומאתים בתורה: ואשמע אחרי קול. א"ר פנחס הכהן בר חמא א"ר ראובן מהו אחרי, אחרי שקלסתי אני וחברי שמעתי מלאכי השרת שקלסוהו ואמרו ברוך כבוד ה' ממקומו, ואומר ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל בני אלהים: ואשב שם שבעת ימים כתוב ברמז שכ"ט. בן אדם צופה נתתיך וגו' באמרי לרשע. הה"ד ואשימם בראשיכם אם שמרתם את התורה הרי ראשיכם שמורים ואם לאו אינם שמורים מלמד שאשמיהם של ישראל תלויין בראשי דייניהם. ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו. תנו ר' חייא מפרסמין את החנפים מפני חלול השם שנאמר ובשוב צדיק מצדקו וגו', ולמה הקב"ה נותן דרך רע לפניו בשביל לפרסם מעשיו לבריות שלא יארע בו דבר בשביל ההעבירות ויהיו קורים תגר כנגד מדת הדין, צא ולמד מדואג האדומי שהיה ראש סנהדרין שנאמר אביר הרועים אשר לשאול, ובשביל שהיה בו מדה של לשון הרע פרסמו הכתוב, וכה"א תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל: ובשוב רשע מרשעתו. אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות וכזכיות שנאמרר ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה עליהם וגו' חיה יחיה, איני והא א"ר שמעון בן לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר כי כשלת בעונך והא עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול, לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה, אמר רשב"ג א"ר יונתן גדולה תשובה שמארכת ימיו של אדם שנאמר חיה יחיה. ויאמר ה' אלי קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד. אמר רב האומר לחברו נשכים ונשנה פרק אחד עליו להשכים שנאמר ויאמר ה' אלי וגו' ונדר גדול נדר לאלהי ישראל: קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך. ולמה לא גלה לו כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה, דא"ר הונא משום ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי הקב"ה משהא ומתלה בעיניהם של צדיקים ואח"כ מגלה להם טעמו של דבר, כך אל הארץ אשר אראך, על אחר ההרים אשר אומר אליך, וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך ויאמר קח נא את בנך, א"ל אי זה בן א"ל את יחידך, א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, א"ל אשר רהבת, א"ל אית תחומין במעייא, א"ל את יצחק, ולמה לא גלה לו מיד כדי לחבבו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור ועל כל פסיעה ופסיעה: ואתה בן אדם קח לך מחבת ברזל, אמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים שנאמר ואתה בן אדם קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל. שכב על צדך השמאלי לאחר שבעה ימים שנאמר ואשב שם שבעת ימים משמים נאמר לו ואתה שכב על צדך וגו' ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מרות ותשעים יום ד מלמד שהיו ישראל מכעיסים לפני המקום ארבעים שנה כשגלו עשרה שבטים עד שחרבה ירושלים. ויהי בשנה הששית בששי בחמשה לחדש אני יושב בביתי, אותה שנה הראה ליחזקאל כבוד השכינה שמסתלק מן הבית וישאו הכרובים את כנפיהם תמצא ואתם עשר מסעות לשכינה. ויהי בשנה השבעית בחמישי בעשור לחדש באו אנשים מזקני יהודה לדרוש את ה' בן אדם התשפוט אותם. אותה שנה כרת המלך צדקיה ברית את כל העם היושבים בירושלים לקרוא להם דרור וישובו אחרי כן וישיבו את העבדים וכרתו עגל לשנים ועברו בין בתריו למרוד במקום, אותה שנה מרד צדקיה במלך בבל והלך ונסמך על מלכי מצרים, כשתמצא לומר אלו מתוך מרד ואלו מתוך מרד, אלו נסמכו על מלכי מצרים ואלו נסמכו על מלכי מצרים, אלו גלו שלש גליות ואלו גלו שלש גליות, אלו עשו במצור שלש שנים ואלו עשו במצור ג' שנים, אלו אכלו בשר בנים ובנות ואלו אכלו בשר בנים ובנות, לקיים מה שנאמר בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך. ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש בעשרה בטבת, בשנה העשירית בעשירי בשנים עשר לחדש היה דבר ה' אלי לאמר בן אדם שים פניך על פרעה מלך מצרים, אותו זמן באותו פרק הנה חנמאל בן שלום. ויהי באחת עשרה שנה בראשן בשבעה לחדש וגו' בן אדם את זרוע פרעה וגו', בשלשה בתשרי אחר חרבן הבית חמשים ושתים יום ויהרוג ישמעאל בן נתניה את גדליה ושאר הפליטה הלכו למצרים וירמיה וברוך עמהם: בן אדם נהה על המון מצרים, אותה שנה הראהו ליחזקאל שהעו"א נתונים לבאר שחת. בעשרים ושלש שנה לנבוכדנאצר נתנה מצרים בידו ונשא המונה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו והגלה ירמיה וברוך עמהם. שנאמר בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה, אותה שנה הראהו ליחזקאל תבנית הבית לעתיד לבא: שכב על צדך השמאלי, א"ל ההוא מינאה לרבי אבהו אלהכון גחכן הוא דקאמר ליה ליחזקאל שכב על צדק השמאלי וכתיב ושכבת על צדך הימני, אדהכי אתא ההוא תלמידא א"ל מ"ט דשביעית, אמר להו השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוויכו, א"ל הקב"ה לישראל זרעו שש ותשמיטו שבע כדי שתדעו שההארץ שלי היא והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו, מנהגו של עולם מלך ב"ו שסרחה עליו מדינה אם אכזרי הוא הורג כלם ואם רחמן הוא הורג את חצים ואם רחמן מלא רחמים הוא מיסר את הגדולים שבהם ביסורים, אף כך הקב"ה מיסר את יחזקאל כדי מלרק עונותיהם של ישראל: ואתה קח לך חטין ושעורים ופול ועדשים, רבנן אמרין מצות העומר עמדה להם בימי יחזקאל, רב חמא בר חנינא אמר ריבה בה שעורים, רבי שמואל בר נחמני אמר דברים שהם מריצים את בני מעים, תמן עבדין מינה חררה לכלבא ולא טעמא. מטרונא שאלה את ר' יוסי בן חלפתא כמה צער נצטער אותו צדיק, כמה שפחות כמה עבדים יש לו והן מבזבזין במאכל ומשתה, אמר ליה להודיעך כל זמן שישראל בצער אף הצדיקים עמהם בצער וכשהם בשלוה אף הצדיקים והקב"ה עמהם בשמחה, וכה"א ישוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך. מאי ועוגת שעורים תאכלנה א"ר חסדא לשיעורים, א"ר פפא עריבתא כעריבת שעורים ולא כעריבת חטים. ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא. א"ר אבהו כל האוכל בלא נגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא. ואומר אהה ה' אלהים הנה נפשי לא מטמאה מקרה יום ומקרה לילה, שלא הרהרתי ביום ובתי לידי טומאה בלילה, ונבלה וטרפה לא אכלתי שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם, ולא בא בפי בשר פגול שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם, ומשום רבי נתן אמרו שלא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה: זאת ירושלים בתוך הגוי שמתיה, אמרו המלאכים לפני הקב"ה רבש"ע אינה זו ירושלים, א"ל ותמר את משפטי לרשעה מכל מן הגוים, א"ל והם עמך ונחלתך, א"ל כי שכחוני עמי, א"ל עשה בשביל האבות, א"ל והאבות מבערים את האש, א"ל עשה בשביל הבנים, א"ל וימרו בי הבנים, א"ל עשה בשביל שבטו של יהודה, אמר להם ויעש יהודה הרע, עשה בשביל הגדולים, א"ל ראשיה בשחד ישפוטו, עשה בשביל הקטנים, א"ל ותופשי התורה לא ידעוני, אמרו לו עשה בשביל הנביאים אמר להם מחטאת נביאיה, אמרו לאו עשה בשבילנו, א"ל ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים, אמרו לו עשה בשביל שמך שנקרא עליהם, א"ל ואת שם קדשי חללו וגו', איקונין של אביהם מהו עושה אצלך, השליך משמים ארץ תפארת ישראל, האמירה שהלבישוך מה היא עושה עליך עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו. וציון אומרת עזבני שכחני. וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם ברמז רכ"ו: החמס קם למטה רשע וגו' ולא מהמהם, החמס קם אתמהא ח"ו אינו קם ואם קם למטה רשע וגו' ולא מהמהם, החמס קם אתמהא ח"ו אינו קם ואם קם למטה רשע לחיובו של רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם לא מנהון ולא מממונם ולא מן תמהתהון. למה לא נה בהם לא נח בהם. לא היה לשום בריה נחת רוח מהם כההיא דאמר ר' אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתים ונח אפילו נח שנשתייר מהם לא היה כדאי אלא שמצא חן שנאמר ונח מצא חן. ד"א החמס קם מלמד שזקף ראשו כמקל. קופה מלאה עבירות מי מקטרג בראש כלם גזל: כי המוכר אל הממכר לא ישוב, אפשר יובל בטל ונביא מתנבא כתוב ברמז שכ"ב: שמו כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה, זהו שאמר הכתוב נבוכדנצר מלכא עבד צלם די דהב רומיה אמין שתין פתיה אמין שית א"ר יוחנן אשכחת אמר כל דרומיה שתין ופותייה שית אם אין בעביו שליש רומו אינו יכול לעמוד ואת אמרת אקימיה בבקעת דור א"ר ביבי בקובה היו מעמידים אותו והוא נופל, עד היכן, ר' חגי בש"ר יצחק עד שהביאו כל כסף וזהב שהביאו מירושלים ושפכו דימים על רגליו לקיים מה שנאמר כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהי. מרתא בת ביתוס עסירתא דירושלים חות שדרתיה לשליחא אמרה ליה זיל אייתי לי סמידא, אדאדזיל אזדבן, אתא א"ל ססמידא ליכא חוורתא איכא, א"ל זיל אייתי לי, אדאזל אזדבן, א"ל חוורתא ליכא גושקרא איכא, א"ל זיל אייתי לי, אדאול אזדבן, א"ל גושקרא ליכא קמחא דשערי איכא, אמרה ליה זיל אייתי לי. אדאזל אזדבן, הות משלפא מסאנא אמרה איפוק איחזי אי משכחנא מידי למיכל, איתיב לה פרתא בכרעא ומתה, קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה וגו', ואיכא דאמרי גרוגרת דר' צדוק אכלה ואתניסא ומתה, וכי הוה קא ניחא נפשה אפיקתה לכל דהבא וכספא שדיתיה בשוקא, אמרה האי למאי איבעי לי, לקיים מה שנאמר כספם בחוצות ישליכו וזהבם וגו'. ובאו בה פריצים וחללוה, אמר אביי בקשו לגנוז דינארא טריאנא אדרינא שיפא מפני טבעה של ירושלים עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר ובאו בה פריצים וחללוה. מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני המזבח ששקצום מלכי יון, קרא אשכחו ודרוש ובאו בה פריצים וחללוה, אמרי היכי נעביד נתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא, לנסרינהו לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא, ולתברינהו ולשקלינהו לנפשייהו כיון שאשתמש בהו גבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהם הדיוט. כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם קל וחומר ומה בלשאצר שנשתמש בכלי קדש שנעשו כלי חול שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה כיון שפרצום נעשו חול נעקר מן העולם דכתיב ביה בליליא קטיל בלשאצר, המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם דכתיב ביה בליליא קטיל בלשאצר, המשתמש בכתרה של תורה עאכ"ו, ר' טרפון אשכחיה ההוא גברא וכו' כתוב ברמז רי"ב: חשמל, עד היכן מעשה מרכבה, רבי אומר עד וארא בתרא, רבי אומר עד החשמל, עד וארא מתרגמינן מכאן ואילך מסרינן ראשי פרקים, איכא דאמרי עד וארא מסרינן ראשי פרקים מכאן ואילך אם הוא חכם מבין מדעתו אין ואי לא לא, ומי דרשינן מחשמל והא ההוא ינוקא דהוה דריש מחשמל נפק נורא מחשמל ואכלתיה, שאני ינוקא דלאו אורח ארעא, אמר ר' יהודה א"ר ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, מה עשה עלה לעליה והעלו לו שלש מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרש. תנו רבנן מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל והיה מבין בחשמל, יצא אש מחשמל ושרפתו, בקשו חכמים לגנוז ספר יחזקאל, אמר להם חנניה בן חזקיה אם זה חכם כלם חכמים, מאי חשמל אמר ר' יהודה חיות אש ממללות, במתניתא תאנא עתים חשות עתים ממללות בשעה שהדבור יוצא מפי הגבורה חשות ובשעה שיאן הדבור יוצא מפי הגבורה ממללות: והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה. בביאה אח' שנכנס מנשה לבית קדש הקדשים היה חטאת לישראל שעשה צלם של ארבעה פנים והכניסו להיכל. ר' אחא אמר בייא בא לעלמא תותבייא מפגן למרי ביתא, ולמה עשה צלם של ארבעה פנים כנגד ארבעה חיות שהם סבולות תחת כסא הכבוד. ד"א כנגד ארבע רוחות שבעולם אמר כל מי שיבא מארבאע רוחות העולם יהא משתחוה לצלם. כי עזב אלהים את הארץ כתוב ברמז ס"ב: ושבעים איש מזקני בית ישראל ויאזניהו בן שפן עומד בתוכם עומדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו, וכתיב ויבא אותי אל שער חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, ממשמע שנאמר ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם אל היכל ה' ומה ת"ל ואחוריהם מלמד שפורעים עצמם ומסריזין כלפי מטה, אמר לו הקב"ה למיכאל מיכאל סרחה אומתך, אמר לפניו רבש"ע דיים לטובים שבהם, אמר לו אני שורף אותם וטובים שבהם מיד ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא, אמר ר' כהנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא אלמלי לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, וכתיב והנה האיש לבוש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי ככל אשר צויתני, א"ר באותה שעה הוציאו לגבריאל לאחורי הפרגוד ומחיוה שתין פולסי דנורא, אמרי ליה אי לא עבדת לא עבדת ואי עבדת אמאי לא עבדת כדפקדוך, ועוד אי עבדת אין לך אין משיבין על הקלקלה. אתיוה לדוביאל שרה דפרסאי ואוקמוה בדוכתיה ושמש עשרים וחד יומא והיינו דכתיב ושר מלך פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד מן השרים הראשונים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלך פרס, בההיא אגרא דשמש עשרים וחד יומא יהבו ליה עשרים וחד מלכי ופרוותא דמשמהיג ואומר כתובו לי ישראל בכרגא כתבו ליה, כתובו לי רבנן בכרגא כתוב ליה, עמד גבריאל מאחרי הפרגוד ואמר שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא, א"ר יצחק אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה מעיניהם בעולם הזה וזוכות לעולם הבא, אמר לפניו רבש"ע אם יהיו כל חכמי אומות העולם בכף מאזנים ודניאל איש חמודות בכף שניה אינו מכריע את כלם, אמר לו הקב"ה מי הוא זה שמלמד זכות על בני אמרו לו גבריאל, אמר להם יבא והיינו דכתיב ואני באתי בדבריך, אתא אשכחיה דקא נקיט אגרתא בידיה בעא למקררעיה מיניה בלעה, איכא דאמרי מיכתב הוה כתיבא מחתם לא הוה חתימא, ואיכא דאמרי מחתם נמי הוה חתימא ואיידי דבלעה אמחיקה מיניה, היינו במלכותא דפרסאי איכא דיהיב כרגא ואיכא דלא יהיב כרגא, ואני יוצא והנה שר יון בא עוי עוי ולא אשגחו ביה: ויאמר אלי הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים וגו', בתחלה היו עובדים עבודת אלילים במטמוניות וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים אותה אחר הדלת דכתיב ואחר הדלת והמזוה שמת זכרונך, וכיו שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים אותו בגנות שנאמר זובחי בגנות, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים בראשי ההרים שנאמר על ראשי ההרים יזבחו, וכין שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים בשדה דכתיב גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי על כל תלם ותלם היו מעמידים צלם. ר' פנחס ור' חלקיה בש"ר יהושע היה אחד מהם חורש שדהו מעמיד צלם באמצע כי שיהא ראשי תלמים נראים לה, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים בראשי דרכים דכתיב על כל ראש דרך בנית רמתך, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים ברחובות דכתיב ותבני לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים בחוצות ירושלים שנאמר ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבשת, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיוות עושים בעיירות שנאמר כי מספר עריך היו אלהיך יהודה, עד היכן עד שהכניסו אותה לבית קדש הקדשים שנאמר סמל הקנאה הזה בביאה מהו בביאה א"ר אחא בייא בייא תותבא מפני מרי ביתא, א"ר ברכיה כי קצר המצע מהשתרע מלקבל אשה ובעלה וריעה וכיון שחטאו גלו וכיון שגלו התחיל ירמיהו מקונן עליהם איכה כתוב למעלה ברמז רמ"ז. והנם שולחים את ה הזמורה אל אפם לפי שלא היו ישראל יודעים מה טיבה של זמורה עד שבא עמלק ולמדה להם, וממי למדה מעשו דכתיב הכי קרא שמו יעקב חכחך בגרונו והוציא את הזמורה כתוב ברמז צ"ט: ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקודות העיר. עד כאן עמד חטא של עגל, ר' ברכיה אמר עד של ירבעם הדא הוא דכתיב כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעת שומרון, אמר הקב"ה באתי לרפאות לישראל מחטאו של עגל ונגלה עון רעת שומרון, ר' שמואל בר נחמני בש"ר יונתן עד חרבן בית המקדש הדא הואדכתיב קרבו פקודות העיר, וכתיב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם: והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון. ולא חמש גזירות הם זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית, א"ר יוחנן למלאך רחמים שבהם אמר זה מיכאל איש כלי מפצו בידו מני סתריה ומני גלותיה ומני זייניה כמה דאת אמר מפץ אתה לי. ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים ושלשה דברים היה משמש אותו מלאך ספיקלטור וכהן גדול וקסנטור. ספיקלטור כמא דאת אמר החרימם נתנם לטבח. כהן גדול כדכתיב ולבש הכהן מדו בד. וקסנטו כמד"א וקסת הסופר במתניו. מזבח הנחשת, ר"י בר"ש אומר עד מקום מחיצתו, ורבנן אמרין מזכיר עונו של אחז הדא הוא דכתיב ויצוה המלך אחז את אוריה וגו' על המזבח הגדול הקטר את עולת הבקר וגו' ומזבח הנחשת יהיה לי לבקר, א"ר פנחס פסלו ועשאו בעל מום כמה דאת אמר לא יבקר בין טוב לרע, ויאמר ה' אליו אלו כתיב. והתוית תו ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו, ורבנן אמרין פספסין ר' חנינא בר יצחק אמר תמה זכות אבות, אמר רבי תהי על כל התועבות שנעשו בתוכה, א"ר אלעזר לעולם אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה כדרך שהוא מיחד על הטובה הדא הוא דכתיב ולאלה אמר באזני, אמר אלהים אין כתיב כאן אלא ולאלה אמר, עברו בעיר אחריו והכו וגו' זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו, ר' איבו אמר אמר הקב"ה הא חרב בית המקדש אל תגעו בצדיקים, ורבנן אמרין אמר הקב"ה הא והא אין בידיהם כדי שטר, באותה שעה קפצה קטיגוריא לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אתה חס עליהם אי זה מהם נפצע מוחו עליך אי זה מהם נתן נפשו על קדושת שמך, באותה שעה אמר הקב"ה יפה למדה קטיגוריא, הדא הוא דכתיב וממקדשי תחלו, ר' יאשיה אמר כשהקב"ה גוזר גזירות על ישראל על הטובות ו מחזירים אותו ועל הרעות אין מחזירים אותו שנאמר והנה ששה אנשים באים, וכתוב אחד אומר וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב, ולאלה אמר באיני יצאו אלו ואלו ועשו שליחותם אלו שנצטוו על הרעה למדנו שלא החזירו שליחותם וזה שנצטוה על הטובה למדנו שהחזיר שליחותו ז שנאמר והנה איש לבוש הבדים וגו': וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב. א"ר יוחנן עשר מסעות נסעה שכינה מקראי וכנגדם נסעה סנהדרין מסברא. עשר מסעות נסעה שכינה מקראי, מכפרת לכרוב, מכרוב למפתן, ממפתן לחצר, מחצר למזבח, ממזבח לגג, מגג לחומה, מחומה לעיר, מעיר להר הזיתים, מהר הזיתים למדבר, ממדבר עלתה וישבה במקומה. מכפרת לכרוב דכתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת וגו', מכרוב למפתן שנאמר וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב, ממפתן לחצר דכתיב וירא כבוד ה' וגו' והחצר מלא את נוגה ה', מחצר למזבח שנאמר ראיתי את ה' נצב על המזבבח וגו', ממזבח לגג שנאמר טטוב שבת על פנת גג, מגג לחומה שנאמר הנה ה' נצב על חומת אנך, מחומה לעיר דכתיב קול ה' לעיר יקרא, מעיר להר דכתיב ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר, מהר למדבר דכתיב טוב לשבת בארץ מדבר, וממדבר עלתה וישבה לה במקומה דכתיב אלך אשובה אל מקומי וגו': ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית והא לא הוה צורכא אלא ויצא כבוד ה', משלו משל למה"ד למלך שהיה יוצא מפלטין שלו והיה מנפשק בכתלים מגפף בעמודים ואמר הוי שלום ביתי הוי שלום פלטין דיד, כך היתה השכינה מנשקת בכתלים מגפפת בעמודים ובוכה ואומרת הוי שלום ביתי ומקדשי הוי שלום ביתי הוי שלום פלטין דידי, כך היתה השכינה מנשקת בכתלים מגפפת בעמודים ובוכה ואומרת הוי שלום. ויאמר ה' אליו עבוד בתוך העיר. אמר ליה ר' זירא לר' סימון לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא, אמר ליה לא מקבלי מינאי, א"ל אע"ג דלא מקבלי לוכחינהו מר דא"ר אחא בר חנינא מעולם לא יצאת טובה מפי הקב"ה וחזר בו לרעה חוץ מדבר זה שנאמר ויאר ה' אליו עובר בתוך העיר וכגו', א"ל הקב"ה לך ורשום על מצחם של צדיקים תו של דיו כדי שלא ישלטו עליהם מלאכי חבלה, אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו, אמר הקב"ה להם הללו צדיקים גמורים הם, אמר לפניו רבש"ע היה בידם למחות ולא מיחו, אמר ליה גלוי וידוע לפני שאם מיחו לא יקבלו, א"ל אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי היינו מי גלוי היינו דכתיב זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגעו וממקדשי תחלו וכתיב ויחלו וגו', תני רב יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה כלה מאל"ף ועד תי"ו, מיד והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה וגו' ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת, ומזבח הנחשת מי הוה, אמר להם הקב"ה התחילו ממקום שאומרים שירה לפני, מאן נינהו ששה אנשים, אמר רב קצף אף וחמה משביר משחית ומכלה, מ"ש תי"ו א"ר יוסף תי"ו תחיה תי"ו תמות, ושמואל אמר תמה זכות אבות, ור' יוחנן אמר תחון זכות אבות, ר"ל אמר תי"ו סוף חותמו של הקב"ה: עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד. א"ר ברכיה נעשה בשבט יהודה ובנימין מה שלא נעשה בסדום, בסדום כתיב וחטאתם כי כבדה מאד, ובשבט יהודה ובנימין כתיב במאד מאד, ואותם לא נשתיירה מהם פליטה ואלו נשתיירה מהם פליטה, אלא אותה ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים לא פשטו ידיהם מצות ואלו פשטו ידיהם במצות, הה"ד ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן וכל כך למה היו לברות למו בשבר בת עמי: ויאמר אל האיש לבוש הבדים כתבו ברמז ר"כ: יהי כהגבאי ופלטיהו בן בניהו מת וגו'. רב ושמואל חד אמר לטובה וחד אמר לרעה, מאן דאמר לטובה כי הא דאיסתנדרא דמישן חתניה דנבוכדנאצר הוה שלח ליה מכל שביא דאייתית לך לא משדרת לן דקאי קמן. בעא לשדורי ליה מישרלא אמר ליה פלטיהו בן בניהו אנן דחשבינן ניקום הכא קמך ועבדין ניזלו להתם, וקאמר נביא מי שעשה טובה זו ימות בחצי ימיו. מאן דאמר לרעה דכתיב ותשא אותי רוח ותבא אותי אל שער בית ה' הקדמוני הפונה קדימה, ממשמע שנאמר ופניהם קדמה וגו' איני יודע שאחוריהם כלפי מערב כו' מלמד שהיו מפריעים עצמם כו' וקאמר נביא מי שעשה הרעה הזאת בישראל ימות על מטתו. ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם. א"ר שמואל בר רב יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר' אליעזר אומר זה בית רבינו שבבבל. דרש רבא מאי דכתיב מעון אתה היית לנו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר רבא מריש הוה גריסנא בגו ביתא, כיון דשמעת להא דאמר דוד ה' אהבתי מעון ביתך לא גריסנא אלא בבי כנשתא: והסירותי לב האבן כתוב ברמז ר"י. אמר הקב"ה לישראל היו מסקלים יצר הרע קימעא קימעא שנאמר סולו סולו המסלה סקלו מאבן ולעולם הבא אני עוקרו שנאמר והסירותי את לב האבן. ונתתי להם לב בשר. ט לב בוסר בחלקו של חברו. אר"ש בן לקיש ברית נחלק לאוירות, ריש לקיש הוה יתיב לעי באוריתא בהדא אלטיס בטבריא, נפקין תרתין נשין מן תמן אמרה חדא לחברתא בריך רחמנא דאפקן מן הדין אוירא בישא, צווח להון ואמר להון מן הן אתון אמרין מן מזגא, אמר אנא חכים מן מזגא ולית בה אלא תרתין עמודין, אמר ברוך המקום שנתן חן המקום על יושביו. חד תלמיד דרב יוסי הוה יתיב קודמי הוה מסביר ליה ולא סבר ליה, אמר ליה אמאי לית את סבר, אמר ליה דאנא גלאי מן אתרא, אמר ליה אמאי לית את סבר, אמר ליה דאנא גלאי מן אתרא, אמר ליה מן הן את אמר ליה מן גובת שמאי, זמה אינון אוירא דתמן כד מניקא אתיליד אנן גבלין וטסין מוחיה דלא ייכלון יתיה יתושא אמר ברוך המקום שנתן חן מקום על יושביו: ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה, אמר רמי אמר רב זה חמת נר קערה ושטיח. בחוסר כל אמר רבא בלא שולחן, רב חסדא אמר בלא אשה, רב ששת אמר בלא שמש, ר' נחמן אמר בלא דעת, תאנא בלא מלח בלא רבב, אמר אביי נקטינן אין עני אלא בלא דעת, במערבא אמרי דדא ביה כלא ביה ודלא דא ביה מה ביה. דא קנה מה חסר. דא לא קנה מה קנה. רבי חייא בר אבא אמר כלי גולה חמת וקערהה ושטיח וכל אחד ואחד משמש שני דברים, חמת ממלאו מים ונותנו תחת ראשו, קערה אוכל בה ושותה בה, שטיח לישיבה וישן עליה, ר' שמעון בן חלפתא אומר קיפה אחת של ארבע אזנים שהיא מחזקת את כולם, אמר הקב"ה לישראל והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו, והם לא עשו כן אלא כיון שגלו התחיל אחד מהם ללוש עיסתו והיה אחד מהם חופר גומץ בארץ ולש בה עיסתו והיתה נגבלת בעפר וצרורות וכיון שהיה נותנה לתוך פיו ולועס היו שניו קהות לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני: כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו. ר' נחוניא אומר השועל הזה יושב ומצפה בחורבה בשעה שהוא רואה אדם לאי זה צד יברח כך כשועלים בחרבות. לא עליתם בפרצות כמשה, ולמה היה משה דומה לרועה יפה שנפרץ גדר צאנו בערב שבת עם חשכה עמד וגדרה ונשתייר שם פרצה אחת ועמד בה, בא ארי ועמד כנגדו בא זאב ועמד כנגדו. אבל לא עליתם בפרצות שאילו כן הייתם יכולים לעלת ביום אף ה'. והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא, ר' זירא כי סליק לארץ ישראל אמר פלטי לי מחדא, כי סמכיה אמר פלטי לי מתרתי, כי אותביה בסוד העיבור אמר פלטי לי מן תלת, שנאמר והיתה ידיד אל הנביאים החוזים שוא והקוסמים כזב בסוד עמי לא יהיו זהו סוד העיבור, ובכתב בית ישראל לא יכתבו זה סמיכה, ואל אדמת ישראל לא יבאו כמשמעו: והנה נותרה בה פלטה. א"ר אבא בר כהנא נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול, כתוב בדור המבול וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, ובעשרת השבטים כתיב הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם הרי בלילה, ומנין אף ביום ת"ל כאור הבוקר יעשוה אותם, לא נשתיירו בהם פליטה ואלו נשתייירו, ולא נשתיירו אלא בזכות הצדיקים והצדקניות שהם עתידים לעמוד מהם, הדא הוא דכתיב והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות: הודע את ירושלים את תועבותיה, תמן תנינן הודע את ירושלים נקרא ומתרגם לאפוקי מדרבי אליעזר, מעשה באחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר בהודע ירושלים א"ל עד שאתה בודק בתועבות ירושלים זיל בדוק בתועבות אמך בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול: אביך האמורי ואמך חתית. אמר אביי לרב דימי האי קרא במערבא במאי מוקמיתו לה דכתיב ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל, אמר ליה בשעה שאמר לו המקום ליחזקאל לך אמרו להם לישראל אביך האמורי ואמך חתית אמרה רוח פסקונית לפני הקב"ה רבש"ע אם יבא אברהם ושרה ויעמדו לפניך אתה אומר להם כך, ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל, ומי אית ליה רשותא כולי האי, אין דא"ר יוסי בר חנינא שלשה שמות יש לו, פסקון, אטמון, סגרון. פסקון שפוסק דברים כלפי מעלה, אטמון שאוטם עונותיהם של ישראל, סגרון כיון שסוגר אין פותח: ומולדותיך ביום הולדת. א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת, ומולדותיך ביום הולדת אותך מכאן שמילדין את הולד בשבת, לא כרת שרך מכאן שחותכין את הטבור בשבת, ובמים לא רחצת מכאן שרוחצין את הולד בשבת, והמלח לא המלחת מכאן שמולחין את הולד בשבת, והחתל לא חתלת מכאן שמלפפין את הולד בשבת, והחתל לא חתלת מכאן שמלפין את הולד בשבת: דרש רבי עקיבא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהיו הולכות לשאוב מים הקב"ה מזמין להן דגים קטנים בתוך כדיהם ושואבות מחצה דגים ומחצה מים ובאות ושופתות שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אותם אצל בעליהם בשדה ומרחיצות אותם וסכות אותם ומאכילות ומשקות אותם ונזקקות להם בין שפתים שנאמר אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ, בשכר שתשכבון בין שפתים זכיתם לביות מצרים, וכיון שמת ברות באות לבתיהם, וכשמגיע זמן מולדיהן הולכות לשדה ויולדות תחת התפוח, שנאמר תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך וגו', והקב"ה שולח משמי מרום ומנקר אותם ומשפר אותם כחיה שמשפרת את הולד שנאמר ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך, ומנקט להון שני עיגולין אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, וכיון שמכירים בהם מצריים באים להרגם ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע ומביאין שורים וחורשים על גבם שנאמר על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם, לאחר שהולכים יוצאים ומבצבצים כעשב השדה שנאמר רבבה כצמח השדה, וכיון שמתגדלים באים עדרים עדרים לבתיהם שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים, אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים, וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו: ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו'. ר' אליעזר אומר וכי מה ראה הקב"ה לומר שני פעמים בדמיך חיי, אלא אמר הקב"ה בזכות דם פסח ודם מילה תגאלו ממצרים, ובזכותם אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעית: ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים. מנין שביזת הים גדולה מביזת מצרים שנאמר ותבאי בעדי עדיים, עדי זה ביזת מצרים, עדיים זו ביזת הים וכתיב כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים. תורי זהב נעשה לך זה ביזת הים, עם נקודות הכסף זה ביזת מצרים: ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים. היה ר' מתיא בן חרש אומר מפני מה הקדים הקב"ה לקיחתו של פסח קודם שחיטתו ארבעה ימים הרי הוא אומר ואעבור עליך וגו' הגיע שבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה מן המצות, ונתן להם הקב"ה שתי מצות מצות פסח ומצות מילה שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, לכך הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים לפי שאין נוטלין שכר אלא על המעשה: שדים נכונו ושערך צמח. תנא בא סימן התחתון עד שלא בא העליון חולצת או מתייבמת, בא העליון עד שלא בא התחתון אע"פ שאי אפשר לבא ר"מ אומר לא חולצת ולא מתייבמת וחכמים אומרים או חולצת או מתייבמת שאי אפשר לעליון לבא עד שיבא התחתון אלא שנשרו. בשלמא לר"מ היינו דכתיב שדים נכונו ושערך צמח, אלא לרבנן איפכא מבעי ליה, הכי קאמר כיון ששדים נכונו בידו ששערך צמח, בשלמא לר"מ היינו דכתיב שדים נכונו ושערך צמח, אלא לרבנן איפכא מבעי ליה, הכי קאמר כיון ששדים נכונו בידוע ששערך צמח, בשלמא לר"מ היינו דכתיב בעשות מצרים דדיך למען שדי נעוריך, אלא לרבנן איפכא מבעי ליה, הכי קאמר כיון שבאו דדיך בידוע שבאו ימי נעוריך, ומאי שדי אלא כולה בדדי וה"ק הקב"ה לכנסת ישראל איכרפו דדיך לא הדרת בך אישתדו דדיך לא הדרת בך: וארחצך במים. א"ר תנחום בשעה שיצאו ישראל ממצרים באותה שעה קשטם הקב"ה בשלשה עשר תכשיטין הדה הוא דכתיב וארחצך במים מן טנופת עבודת אלילים, ואשטוף דמיך מעליך דם מילה ודם פסח, ואסוכך בשמן זה שמן המשחה, ואלבישך רקמה בשעה שאמרו נעשה ונשמע מיד ירדו ששים רבוא של מלאכי השרת והלבישום. ד"א ואלבישך רקמה זה מעשה המשכן שהיה מרוקם, ואנעלך תחש ומכסה עורות תחשים, ואחבשך בשש אלו בגדי כהונה. ואכסך משי אמר הקב"ה לישראל עשיתי אתכם ממש בעולם אני אמרתי אלהים אתם, ר' אייבו ור' יהודה בר סימון אלו ענני כבוד שהיו מקיפים אותם כדכתיב ולא ימיש עמוד הענן, ואעדך עדי שקשט אותם הקב"ה בכל מיני קשוטין, ואתנה צמידים על ידיךך אלו שני לוחות הברית, ורביד על גרונך זה ספר תורה, ואתן נזם על אפך אפך כמגדל הלבנון, ועגילים על אזניך אלו עשרת הדברות שהדבר היה בא ויושב לו לישראל ומתעגל על אזנו, ועטרת תפארת בראשך זו השכינה שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם וכתיב ואלהיך לתפארתך. ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי ואעדך עדי ואתנה צמידים על ידך ורביד על גרונך ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך וגו' ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש והאכלתיך, הרי שלשה עשר דברים שהפרשתי לכם במצרים, ולעתיד לבא אני נוטל כנגדן שלשה עשר דברים שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון וגו' כנגדן תפריש למשכן י"ג דברים הדא הוא דכתיב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם: ואנעלך תחש. א"ר יהודה סנדל התפור בפשתן אין חולצים בו שנאמר ואנעלך תחש, ואימימא תחש אין מידי אחרינא לא, נעל נעל ריבה. ואתן נזם על אפך, למה הדבר דומה למי שהיה הולך אצל הזהבי לעשות לאשתו קוזמין והיא הולכת אצל מכשף לעשות לו כשפים, אמר לה בתי אני הולך לעשות לך קוזמין ואת הולכת לעשות לי כשפים, כך אמר הקב"ה ואתן נזם על אפך ואת מכעסת באזניך שנאמר ויתפרקו כל העם את הזהב אשר באזניהם, וכתיב ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה', חייכם פעמים הכעסתם אותי באזניכם אף אני מחריב שני בתים באותו לשון, שנאמר באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים וגו'. ויצא לך שם בגוים כתוב ברמז קמ"ט. ולחמי אשר נתתי כתוב ברמז ע"ד: ותקחי את בניך ואת בנותיך אשר ילדת לי, תמן תנינןם מקום היה בירושלים ותופת שמו כתוב ברמז רע"ז. ההוא כומרא אזיל לגבי חד בר נש והוה אמר ליה צלם פלן שלח לגבך בגין דשמע דאית לך בנין סגיאין בגיל מה לית את מקרב חד מנהון, והוא אמר לו אינם ברשותי חד בכסף וחד בדהב וחד בענא וחד בבקרותא אמר ליה אין את אזיל פני לגביה לית הוא מיכעס עלך, והוא אמר לי אית לי חד בר זעיר בכי רביה המתן עד דהוא אתי ואני יהיב לך יתיה ואת אזיל מקרב ליה. אמר לו הקב"ה ותקחי את בניך אשר ילדת לי מכל בנים שהיה לך לא היה להקריב לאלילים אלא זה שהיה מקודש לשמי, ר' יהודה בר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא משל למטרונא שא"ל אהובה עשה לי חמין נטלה לברנשטין של מלך עשתה לו חמין, אמר לה המלך מכל כלים שהיה לך לא הוה ליך לעשות חמין אלא בברנטין שלי: ותפשקי את רגליך לכל עובר. תמן תנינן המפתה נותן שלשה דברים, האונס ארבעה, המפתה נותן בושת ופגם וקנס מוסיף עליו אונס שנותן את הצער, צער דמאי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה צער של פיסוק רגלים, וכן הוא אומר ותפשקי את רגליך לכל עובר: ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר, דרש לוי בר סיסי מהו גדלי בשר וכי יש לזה רגל אחד ולזה שלשה רגלים, אלא שהיו כלם ערלים, וכה"א וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו, ר' אמי אמר כלם בעלי גבורה היו. ולא היית כזונה לקלס כתוב ברמז י"א: ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך. א"ר חסדא כל זונה שנשכרה סוף שוכרת, וכה"א ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך, וכה"א מאתנן זונה קובצה ולאתנן זונה ישוב: הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה. יוסף מעונא תרגם בכנישתהון דמעונאי שמעו זאת הכהנים עתיד הקב"ה ליטול את הכהנים ולהעמידם בדין ואומר להם למה הייתם יגעים בתורה ולא הייתם נהנין מבני ארבעה ועשרים מתנות כהונה, ואינון אמרין לא יהבין לן כלום, הקשיבו בית ישראל למה לא הייתם נותנין להם ואינון אמרין אלין דבי נשיאה נסבין להון, ובית המלך האזינו כי לכם המשפט, שלכם היה וזה יהיה משפט הכהנים לפיכך לכם ועליכם מדת הדין נהפכת, שמע רבי ואיקפד ובפני רמשא אתא ר' שמעון בן לוי למשאל בשלמיה ומפייס יתיה, אמר ליה צריכים אנו להחזיק טובה לעובדי אלילים שהם מכניסין מיומס לבתי טרטיאות וקרקסאות ומחקין בו כדי שלא יהו מסיחין אלו באלו ויוסף מעונא אמר מילתא דאורייתא ואיקפדת עליו, אמר ליה וידע הוא אמר ליה אין ואולפן קביל, א"ל אין שאילנא ליה הוא מגיב א"ל אין, א"ל יסוק, סליק לגביה א"ל מהו דין דכתיב כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה א"ל כדור כן הנשיא כמזבח כן כהניו, הכא אמר לפום גנתא גננא, א"ל ר' שמעון בן לוי עד כדון לא חסלת למיפייסיה מן הדאואת מייתי ליה חורי, עיקרו של דבר כאמה בתה אין אתתא זני עד ברתא זני, א"ל אם כן אמנו לאה זונה היתה לפי שכתוב ותצא לאה לקראתו יצאה מקושטת לפיכך ותצא דיננה בת לאה: למען תזכרי ובשת וגו' בכפרי לך. אמר רבה בר חנינא סבא משמיה דרב כל העושה דבר ומתבייש בו מוחלין לו על עונותיו שנאמר למען תזכרי ובשת וגו' בכפרי לך וגו', ודילמא צבור שאני, אלא מהכא ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו': קח על מים רבים צפצפה שמו. תני ערבי נחל שגדלות על הנחל פרט לצפצפה שגדלה בין ההרים, א"ר זירא מאי קראה קח על מים רבים צפצפה שמו, א"ל אביי ודילמא פרושי קא מפרש קח על מים רבים מאי נינהו צפצפה, אם כן מאי שמו, אלא א"ר אבהו אמר הקב"ה אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים מאי ניהו ערבה והם שמו עצמם כצפצפה בין ההרים. אם לא אלתי אשר בזה, השבועה שנשבע לו, ובריתי אשר הפיר, זו בריתו של סיני. ונתתיו בראשו, ר' הונא ור' אחא בשם ר' יוחנן זה סימוי עינים שתלוי בראשו: וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה, וידעו כל עצי השדה אלו הבריות כמה דאת אמר כי האדם עץ השדה, כי אני ה' השפלתי עץ גבוה זה קרח, הגבהתי עץ שפל זהה אהרן שנאמר והנה פרח מטה אהרן. ד"א השפלתי עץ גבוה זה נבוכדנאצר, הגבהתי עץ שפל זה חנניא מישאל ועזריה, הובשתי עץ לח זה בלשאצר, והפרחתי עץ יבש זה דניאל. ד"א השפלתי עץ גבוה זה המן, הגבהתי עץ שפל זה מרדכי. ד"א השפלתי עץ גבוה זה אבימלך, הגבהתי עץ שפל זה אברהם, הובשתי עץ לח אלו נשיו של אבימלך שנאמר כי עצור עצר ה', והפרחתי עץ יבש זו שרה, אני ה' דברתי ועשיתי א"ר יודן לא ככדין דאמרין ולא עברין א"ר ברכיה אני ה' דברתי היכן דבר למועד אשוב אליך. ועשיתי ויעש ה' לשרה כאשר דבר. כיוצא בו וידעו כל הגוים כי אני ה' בניתי הנהרסות זה אברהם ושרה שהיו הרוסים, ואבנה גם אנכי ממנה, ואברהם ושרה זקנים, נטעתי הנשמה לאותה שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה, אני ה' דברתי ועשיתי וה' פקד את שרה כאשר אמר: הנפש החוטאת היא תמות, שאלו לחכמה חוטא מהו ענשו א"ל חטאים תרדף רעה, שאלו לנבואה חוטא מהו ענשו, א"ל הנפש החוטאת היא תמות, שאלו לתורה חוטא מהו ענשו א"ל יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה חוטא מהו ענשו מהו ענשו א"ל יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה חוטא מהו ענשו א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו הה"ד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. חבול ישוב גזלה ישלם אע"פ שגולה ישלם רשע ברמז קס"ה. והוליד בן פריץ, בעא מיניה חמא אבוה דר' יוסף מרבא בר נתן מנא הא מילתא דאמור רבנן מי שנתחייב שתי מיתות בית דין נדון בחמורה דכתיב והוליד בן פריץ שופך דם ועשה אח מאחד מאלה והוא את כל אלה לא עשה כי גם אל ההרים אכל ואת אשת רעהו טמא וגו' ואל הגלולים נשא עיניו זו עבודת אלילים בסקילה, וכתיב מות יומת דמיו בו והוא בסקלילה. דרש ר' אחא מאי דכתיב על ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבותיו, ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל שלא הלך בקומה זקופה, את אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות של חברו, ואל אשה נדה לא יקרב שלא נהנה מקופה של צדקה, וכתיב צדיק הוא חיה יחיה, כשהיה ר"ג מגיע לפסוק זה היה בוכה אמר מאן דעבד לכלהו הוא דחיי הא חד מנייהו לא, א"ל ר"ע אלא מעתה אל תטמאו בכל אלה בכלהו אין בחד מינייהו לא, אלא באחת מכל אלה הכי נמי באחת מכל אלה. כי לא אחפוץ במות המת כתוב ברמז צ': מה אמך לביא בין אריות רבצה אומה זו נמשלה כחיות והיינו דכתיב כי חיות הנה, מאי חיות אילימא חיות ממש אטו חיה לא צריכא חיה אחריתי להולידה, אלא כך אמרו לו אומה זו נמשלה לחיה, יהודה גור אריה, דן גור אריה יהי דן נחש, נפתלי אילה שלוחה, יששכר חמור גרם, יוסף בכור שורו הדר לו, בנימין זאב יטרף, דכתיב ביה כתיב ביה ודלא כתיב ביה כתיב ביה מה אמך לביא וגו': חי אני אם אדרש לכם, נשבע הקב"ה בימי יחזקאל דברים שלא להדרש לישראל, אימתי בשעה שבאו הזקנים לשאול ליחזקאל דברים וסלקן באו אנשים מזקני ישראל, כה אמר אדני ה' הלדרוש אותי אתם באים, א"ל יחזקאל רבש"ע ומה אתה מניחן, אין אתה נדרש להם אפילו בזכות התורה, א"ל ובזכות התורה אני נדרש להם שנאמר עוד זאת אדרש לבית ישראל, וכתיב וזאת התורה וגו'. ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו וגו' וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי וגו' ואעש למען שמי לבלתי החל, היינו דכתיב משכו וקחו משכו ידיכם מע"א והדבקו במצות, ר' יהודה אומר הרי הוא אומר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה וכי יש לך אדם שמתבשר בשורות טובות ואינו שמח נולד לך בן זכר רבך מוציאך לחירות ואינו שמח, אלא מה תלמוד לומר ולא שמעו אל משה שהיה קשהה להם לפרוש מע"א, הדא הוא דכתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום, צום לפרוש מע"א: וישא ידו להם. וכה"א כי אשא אל שמים ידי כשברא הקב"ה את עולמו לא לא ברא אלא במאמר ולא בשבועה, ומי גרם לו לישבע מחוסרי אמנה הם גרמו לישבע שנאמר וישא ידו להם: וגם אני נתתי להם חקים לא טובים. תנא לא יהלך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא ק"ש, ולא עוד אלא אפילו היה קורא ובא פוסק, לא פסק מאי, א"ר מיאשיה בריה דריב"ל כתיב וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, ר' אדא בר אהבה אמר מהכא כי דבר ה' בזה. רב אסי אמר מהכא הוי מושכי העון בחבלי השוא, פסק מאי, א"ר אבהו עליו הכתוב אומר ובדבר הזה תאריכו ימים. א"ר שפטאי א"ר יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חקים לא טובים. מתקיף לה רב משרשיא משום לדלא ידע לבסומי קליה משפטים לא יחיו בהם, אלא אמר רב משרשיא שני תלמידי חכמים שיושבים בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם וגו'. מי גרם לי שאני משמרת שני ימים טובים בסוריא על שלא שמרתי יום טוב אחד בארץ ישראל כתקנה, סבורה הייתי שאני מקבל שכר על שתים ואיני מקבלת שכר אלא על אחד, מי גרם לי שאני מפרשת שתי חלות בסוריא על שלא הפרשתי אחת כתקננה בארץ ישראל, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתיהן ואיני מקבלת שרא אלא על אחת, הוה קרי להון וגם אני נתתי להם חקים לא טובים: והעולה על רוחכם. תני ר"ש בן יוחאי אומר אין העולה באה אלא על הרהור הלב. רבי לוי אמר מקרא מלא הוא והעולה על רוחכם. ממי את למד מבניו של איובוהלכו בניו ועשו משתה, מהו אומר בסוף והעלה עולות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם הדא אמרה שאין עולה באה אלא על הרהור הלב: חי אני נאם אדני אלהים אם לא ביד חזקה וגו' ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, תני אין פוחתין מעשרה מלכיות ואין מזכירין פסוקים של פורענות כגון חי אני נאם ה' וגו', ואע"ג דא"ר נחמן כל כי האי ריתחא לירתח מרי עלמא ולפרקינן לאו אורח ארעא לאדכורי ריתחא בריש שתא. אתה מוצא כשבקשו לפרוק עול בימי יחזקאל כתיב באו אנשים מזקני יהודה ישראל לדרוש את ה', אמרו לו בן אדם כהן הקונה עבד מהו שיאכל בתרומה, אמר להם יאכל, א"ל אם חוזר ומוכרו לישראל לא יצא מרשותו, א"ל אף אנו יצאנו מרשותו נהיה כעובדי אלילים, אמר להם יחזקאל והעולה על רוחכם היו לא תהיה וגו' חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה וגו', אמר להם כל זמן שלא מכרו ברשותו הוא, ואתם לא נמכרתם בדמים שנאמר כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו: וברותי מכם המורדים והפושעים בי. אלו בני תשע מדות אסנ"ת משגע"ח, בני אמה, בני שנואה, בני נדוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה: ואתם בית ישראל וגו' איש גלוליו לכו עבדו. רבי אלעזר שאל לרבי חנינא ואית דאמרי רבי חנינא שאל לרבי אלעזר אפשר כן רבא שאל לתלמידא אלא לא בעא כן אלא למבדקיניה, א"ל מהו דדכתיב שתים שאלתי ראש ועושר אל תתן לי וגו' פן אשבע וכחשתי, איזה מהם קשה הראשונה או השניה, א"ל מצינו שויתר הקב"ה על עובדת אלילים ולא ויתר על חלול השם שנאמר ואתם בית ישראל וגו' איש גלוליו עיניו לכו עבורו וגו' ואת שם קדשי לא תחללו: ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים. אמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים, רבי יונתן אומר אף כל גופו של אדם שנאמר והיה כי יאמרו אליך על מה אתהה נאנח וגו', ור' יונתן נמי הא כתיב בשברון מתנים, ההיא דכי מתחלא ממתנים קא מתחלא, ורב נמי הא כתיב ונמס כל לב ורפו כל ידים, שאני שמועת בית המקדש דתקיפא טובא: וגם אני אכה כפי אל כפי. תמן תנינן על הזיקים ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם, מאי זועות רב קטינא אמר סופק כפיו שנאמר וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי, רבי נתן אמר אנחה מתאנח שנאמר והניחותי חמתי והנחמתי, ורבנן אמרין בועט ברקיע שנאמר הידד כדורכים יענה, רב אחא בר יעקב אמר דוחק רגליו תחת כסא הכבוד שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי: כי עמד מלך בבל אל אם הדרך, על אמה דפצליה בראש שני דרכים שהיא מתווכת בין שני דרכים אחת הולכת למדבר ואחת הולכת לירושלים. לקסם קסם התחיל קוסם קסמים, קלקל בחצים התחיל מקלקל בחים לשמה של רומי ושל אלכסנדריה ולא עלתה, לשמה של ירושלים ועלתה. זרע זריעות ונטע נטיעות לשמה של רומי ולא צמחו, לשמה של ירושלים וצמחו. הדליק נרות ופנסים לשמה של רומי ולא היו מאירים, לשמה של ירושלים והיו מאירים. שאל בתרפים בע"א שלו כמד"א אין אפוד ואין תרפים. ראה בכבד א"ר לוי כהדין ערבאה דנכיס אימרא וחזי בכבדא. בימינו היה הקסם ירושלים, נראית הוה קסמא על ירושלים בימינו. לשום כרים פלימרכוס. לפתוח פה ברצח ספיקלטורוס, להרים קול בתרועה סרפינוס. לשום כרים על שערים טירונים. לשפוך סוללה אבני בליסטרא. לבנות דיק כבשים, וכלם היה להם כקסם שוא בעינים. שבועי שבועות אמר להם ירמיהו לישראל אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה שהיא נדרשת שבעה משבעה עכשו שלא זכיתם הרי נבוכדנאצר בא ומקסם עליכם שבעה משבעה. והוא מזכיר עלון להתפש זהו עונהו של זכריה. ואתה חלל רשע נשיא ישראל כתוב ברמז קנ"ג: כה אמר אדני ה' הסיר המצנפת. אמר ליה ריש גלותא לרב הונא כלילא מנא לן דאסיר, א"ל מדרבנן דתנן בפולמוס של אספסינוסס גזרו על עטרות חתנים, א"ל רב חסדא קרא כתיב הסיר המצנפת והרים העטרה, וכי מהה ענין מצנפת אצל עטרה, אלא לומר לך בזמן שמצנפת בראש כהן גדול עטרה בראש כל אדם נסתלקה מצנפת מראש כהן גדול נסתלקה עטרה מראש כל אדם. דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי בשעה שאמר הקב"ה הסיר המצנפת אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה זאת להם לישראל שהקדימו לפניך בסיני נעשה לנשמע, א"ל ולא זאת להם לישראל שהשפילו את הגבוה והגביהו את השפל שהעמידו צלם בהיכל. רבי יוחנן ורשב"ל הסיר המצנפת מי שהוא גדול בעולם הזה קטן לעולם הבא, ר' מיאשה בר מיאשא בר בריה דרבי יהושע בן לוי נשתקע בחליו שלשה ימים, לאחר ג' ימים נתישב דעתו, א"ל אבוי היכן היית בני, א"ל בעולם מעורבב היייתי, מה חמיתא תמן, א"ל הרבה בני אדם ראיתי כאן בכבוד ושם בבזיון, שם בכבוד וכאן בבזיון, רבי ייוחנן וריש לקיש סלקין למקבר יתיה, א"ל אבוי שמעתון מה אמר הדין ינוקא, א"ל מה אמר ותני להון עובדא, אמרין ליה מקרא מלא הוא הסיר המצנפת: רבי סימון אמר קטן וגדול שם הוא, בעולם הזה מי שהוא קטן יכול ליעשות גדול ומי שהוא גדול יכול ליעשות קטן, אבל לעתיד לבא גדול אינו יכול ליעשות קטן ומי שהוא קטן אינו יכול ליעשות גדול. ונתתיך ביד אנשים בוערים חרשי משחית. וכה"א דור עקש ופתלתל, אמר משה לישראל עקמנים אתם פתלתלנים אתם אין אתם הולכים אלא לאור, משל לאחד שהיה בידו מקל מעוקל נתנו לאומן לתקנו מתקנו באור, ואם לאו מכוונו במעלה, ואם לאו מפסלו במעצד ומשליכו לאור: הנה נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך. א"ר אלעזר מלמד שהיו פושטים ידיהם וזרועותיהם תחת כנפיהם ונוטלים את השחר והיו מקלקלים את הדין: ואיש את אשת רעהו עשה תועבה ואיש את כלתו טמא בזמה מהו בזמה במחשבה, א"ר אלעזר היו יושבים ומחשבים אי זה ערוה חמורה הוי אומר מי שבא על אשת איש בחנק ומי שבא על כלתו בסקילה הרי כלה חמורה. תני רבי ישמעאל ואיש ואביו ילכו אל הנעה, יכול לתאוה, ת"ל לחלל את שם קדשי. והנה הכיתי כפי אל בצעך. א"ר יעקב בר אדא בש"ר יוחנן כ"ד חטאות כתב יחזקאל ומכלם לא חתם אלא בגזל שנאמר והנה הכיתי כפי אל בצעך. ר' פנחס בש"ר יוחנן לבני אדם שהיו בהם עובדי אלילים ומגלי עריות ושופכי דמים הגזל חמור מכולם: בן אדם אמר לה את ארץ לא מטוהרה. ר' יוחנן ור' שמעון בן לוי, ר' יוחנן אמר אתמוהי קא מתמה ארץ לא מטוהרה את כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם, ור' שמעון בן לקיש אמר כפשטיה דקרא ארץ לא מטוהרה את מי לא ירדו עליך גשמים ביום זעם. רבי אבא בר כהנא אמר והנה עלה זית טרף בפיה מהיכן הביאה לו משבשין של ארץ ישראל, הדא אמרה דלא טפת ארעא דישראל במבולא: ושתית אותה ומצית וואת חרשיה תגרמי. מה דרכו של חרס לאחר שנשבר אין לו רפואה כך כשתפסור הפורענות מישראל אין עתידה לחזור להם, אבל בעובדי אלילים מהו אומר כוס זהב בבל ביד ה', מה דרכו של זהב כשנשבר יש לו רפואה כך כשתפסוק הפורענות מן העו"א עתיד לחזור להם. וקול המון שלו בה, מלמד שהיו עושים הומניות לע"א, ואל אנשים וגו' מובאים סבאים, קטיספין דחיין. ויתנו צדידים אל ידיהן, רבי יהודה בר' סימון אמר קדשים. ואומר לבלה נאופים תרגם עקילס פלייא פורני דהיא מבליא, ר' יהודה בר' סימון אומר אין לשון בלה אלא עבודת אלילים כמה דאת אמר ופקדתי על בל בבבל: בן אדם כתב לך את שם היום כתוב לעיל ברמז תתרי"ח. אוי עיר הדמים ווי מן קדם קרתא דשפכי דמים בגווה. סיר אשר חלאתה בה דחפשישותא בגווה. ולאתה לא יצאה ממנה דחפשישותא לא נפקא מן גוה. לנתחיה הוציאה מטליות מטליות היו גולים, כיצד גלו ר' אליעזר אומר שבט ראובן וגד גלו תחלה, ור' שמואל בר נחמני אמר שבט זבולון ונפתלי גלו תחלה דכתיב כעת הראשון הקל ארצה זבולון: לא נפל עליה גורל. ר' שמואל בש"ר חא אמר בשעה שהפלתי קלווסים על אומות העולם להגלותם לא גלו ואתם גליתם. גם אני אגדיל המדורה ארבה בפורענות. הרבה העצים אלו הגליונות. הדלק האש אלו המלכים. התם הבשר זה הצבור. והרקח המרקחה ר' יהושע ור' נחמיה בש"א אחא לפי שהיו ישראל אומרים נ"נ כנס כל ממון שבעולם ולממוננו הוא בא, אמר הקב"ה חייכם שאני עושה ממונכם חביב עליו כבשמים שהם עולים בסעודה. כהדא מרקחתא. והעמידה על גחליה רקה א"ר אלעזר אלו נאמר שבורה לא היתה תקנה לישראל, כשהוא אומר רקה, כל כלי שהוא ריק סופו להתמלאות, כל כך למה למען תחם וחרה נחשתה וכיון שחטאו גלו: כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו. ר' יודן שאל לרב אחא היכן הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים, אמר לו לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים אלא בעזרת כהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם הצבי ולא כדם האיל ולא כדם הצפור, תמן כתיב איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם וגו' וכסהו בעפר הכא כתיב כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו, כל כך למה להעלות חמה ולנקום נקם, שבע עבירות עשו ישראל באותו היום, הרגו כהן, ונביא, ודיין, ושפכו דם נקי, וחללו את ה', וטמאו את העזרה, ויום הכפורים שחל להיות בשבת היה כיון שבא נבוזראדן התחיל הדם תוסס אמר להם מה טיבו של דם זה שתוסס א"ל דם פרים ואילים וכבשים שהיינו מקריבים על גבי המזבח, מיד שלח והביא פרים ואילים וכבשים שחטן לפניו ועדין היה הדם תוסס, וכיון שלא הודו לו נטלם ותלאם בגרדום, אמרו הואיל והקב"ה מבקש לתבוע דם סזה מידינו דם כהן ונביא הוא שהיה מתנבא עליננו כל הדברים שאתה עושה ועמדנו עליו והרגנוהו, מיד נטל ארבעים אלף פרחי כהונה והרגן עליו עד שהגיע דמם לדמו של זכריה. ומה טעם פרצו ודמים בדמים נגעו, ועדין היה הדם תוסס ונטל מן נערים כך ושחטן ומן בכורים כך ושחטן ומן זקנים כך ושחטן, כיון שראה שעדין הדם תוסס בההיא שעתא נזף ביה אמר ליה ומה את סבור ומה את בעי דנקטיל כל אומתך עליך, באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמים ואמר אם זה שהוא בשר ודם אכזרי היום עודנו ומחר איננו נתמלא רחמים על בני ואני שכתוב בי כי אל רחום ה' אליהך עאכ"ו, מיד רמז הקב"ה לאותו הדם ונבלע במקומו, כיון שראה נבוזראדן כך אמר בלבו כולם נתחייבו הריגה בשביל נפש אחת מישראל אני שהרגתי כמה נפשות עאכ"ו ערק ליה ואתגייר ונעשה גר צדק, תאנא נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה: יען טהרתיך ולא טהרת וגו'. מנא הא מילתא דאמרי אינשי קריתיה לבר עמיתך ולא ענייך רמי גודא רבה שדי עילויה, דכתיב יען טהרתיך ולא טהרת וגו'. כי בן אדם הנני לוקח את מחמד עיניך. א"ר יוחנן כל אדם שמתה אשתו כאלו חרב בית המקדש בימיו שנאמר כי בן אדם הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה, וכתיב ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב, וכתיב הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם: פארך חבוש עליך. א"ר אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפלין שנאמר בהם פאר מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך את הוא דמחייבת הא כ"ע פטירי, וה"מ ביום ראשון. אבל חייב בעטיפת הראש מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל ולא תעטה על שפם מכלל דכולי עלמא מיחייבי. אבל אסור בשאלת שלום מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום, אבל אסור בנעילת הסנדל מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל ונעליך תשים ברגליך. ולחם אנשים לא תאכל א"ר יהודה אמר רב אבל יום ראשון אסור לאכול משלו מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל. פארך חבוש עליך. אית דבעי למימר תפלין אית דבעי למימר גיהוץ. האנק דום מכלל שהוא צריך לצווח, אבל לא תעשה לך מכאן שהוא צריך להתאבל, מאן דאמר זה תפלין י אי מה תפלין לשני ימים אף אבל לשני ימים ת"ל וכו', מאן דאמר זה גיהוץ אי מה גיהוץ שלשים יום אף אבל שלשים יום. ולא תעטה על שפם מכאן שצריך לכסות פניו. יא ויכסנה מלרע, א"ר חסדא דלא יהון אמרין פומיה חשש. ולחם אנשים לא תאכל מכאן שהקטנים הולכים אצל הגדולים, ומנין שהגדולים הולכים אצל הקטנים דכתיב כה אמר ה' אל תבא בית מרזח. מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלים ובדרום שואלין, ר' הושעיא אזל לחד אתרא חמא אבליא בשבתא ושאל בהון אמר אני איני יודע מנהג מקומכם אלא שלום עליכם כמנהג מקומנו. ופארכם על ראשיכם וגו', אתה מוצא כשירד נבוכדנאצר מירושלים וגלות צדיה בידו יצתה גלות יכניה לקראתו והיו מכוסים שחורים מבפנים ולבנים מבחוץ והיו מקלסין לפני נ"נ נקטוה דורון והוו שואלין להון מה עביד באבא מה עביד בכרי מה עביד באחי והוו אמרין ליה אשר למות למות ואשר לחרב לחרב, והוון מקלסין בהדא ידא ומספידין בחדא ידא לקיים מה שנאמר ופארכם על ראשיכם וגו': יען כי אמור מואב כתוב ברמז תע"ד: לבני קדם על בני עמון כתוב ברמז מ"ה: ונטיתי ידי על אדום. מגיד הכתוב כשהקב"ה מטה ידו רשעים כלים מן העולם, משלו משל למה הדבר דומה לביצים שהיו נתונות בידי אדם שאם יטה ידו מעט הם נופלות ומשתברות, וכה"א ויט ידו על אדום צפון ויאבד את אשור, וכה"א וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור, ואומר נטית ימינך תבלעמו ארץ, ואומר הנני נוטה ידי על פלשתים, ונטיתי ידי על יהודה, ונטיתי ידי על אדום, ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל. בן אדם אמור לנגיד צור ברמז ש"ל: בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלים האח. זהו שאמר הכתוב שמח לאיד לא ינקה, ואומר בנפול אויבך אל תשמח, ואומר בן אדם יען אשר אמרה צר, מהו אומר הנני עליך צר והעליתי עליך גוים, וכן אתה מוצא במצרים עד בכור השבי שבויים מה חטאו אלא שלא יהו השבויים אומרים יראתנו הביאה עליהם את הפורענות, וללמדך שכל הגזירות שהיה פרעה גוזר על ישראל היו השבויים שמחים לקיים מה שנאמר שמח לאיד לא ינקה: אמלא החרבה, א"ר נחמן בתחלה כשהיו מנסכים ביהודה לא היה יינם מחמיץ עד שנותנים לתוכו שעורים וקורים אותו חומץ סתם, עכשו אין יינם של אדום מחמיץ עד שנותנין לתוכו שעורים וקורין אותו חומץ האדומי לקיים מה שנאמר אמלאה החרבה, אם מלאה זו חרבה זו ואם חרבה זו מלאה זו, ואי תימא מהכא ולאום מלאום יאמץ. קיסרין וירושלים אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אלל תאמין, נתישבו שתיהן אל תאמין, חרבה קיסרי וישב ירושלים האמן, חרבה ירושלים וישבה קיסרי האמן שנאמר אמלאה החרבה אם מם מלאה זו חרבה זו, רב נחמן אמר מהכא ולאום מלאום יאמץ: ונתתי צבי בארץ חיים. א"ר אלעזר מתים שבחוצה לארץ אינם חיים שנאמר ונתתי צבי בארץ חיים, ארץ שצביוני בה מתים חיים ארץ שאין צביוני בה אין מתיה חיים, מתיב רב אבא בר ממל יחיו מתיך נבלתי יקומון, יחיו מתיך אלו מתים שבארץ ישראל נבלתי יקומון אלו מתים שבחוצה לארץ וכתיב יקומון, ואי משום דכתיב ונתתי צבי בארץ החיים אנבוכדנאצר הוא דכתיב והכי קאמר רחמנא מייתינא עליך מלכא דקליל כטביא, א"ל רבי מקררא אני דורש נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה, ואלא הא כתיב יקומון ההוא בנפלים הוא דכתיב. ור' אבא בר ממל האי נותן נשמה לעם עליה מאי עביד ליה, מבעי ליה לכדר' אבהו אמר רב אפילו שפחה שבאץ ישראל מובטחת לה שהיא בת העולם הבא, כתיב הבכא לעם עליה וכתיב התם שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור, ורוח להולכים בה מבעי ליה לכדר' חייא בר אבא דא"ר חייא בר אבא המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ור' אליעזר מתים שבחוצה לארץ אינם חים, אמר ר' אלעאי על ידי גלגולים. מתקיף לה רב שילא בר בריה דרב אחא והלא גלגול לצדיקים צער הוא, אמר אביי מחילות עושים להם בקרקע: עשרה דברים נקראו חיים. הקב"ה שנאמר הוא אלהים חיים. תורה נקראת חיים שנאמר עץ חיים היא. ישראל נקראו חיים שנאמר ואתם הדבקים וגו'. חכמים נקראו חיים שנאמר תורת חכם מקור חיים. צדיקים שנאמר פרי צדיק עץ חיים. גן עדן שנאמר ועץ החיים בתוך הגן. מים שנאמר מים חיים. ארץ ישראל שנאמר ונתתי צבי בארץ חיים. ירושלים שנאמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים. גמילות חסדים שנאמר כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך: בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי. מדבר בעובדי אלילים בלהות אתנך עובדי אלילים לא היו ואינם עתידים להיות שנאמר בבלהות בל היית ואינך עכשו, ותבקשי לעולם הבא, ולא תמצאי עוד לעולם, אבל ישראל היו עתידים להיות שנאמר זכור עדתך קנית קדם, וכתיב עם זו קנית, והם עכשו שנאמר אתם נצבים היום ועתידים להיות שנאמר והיו לי נאם ה': אלונים מבשן עשו משוטיך. א"ר יצחק נמשלו עובדי אלילים כספינה זו מה הספינה הזו תורן ממקום אחד והוגנין ממקום אחר כך שמלה ממשרקה, שאול מרחובות הנהר, חושם מארץ התימני. תנן התם המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגין ואת כל המנהגים אותה. תנא תורן אסקריא וכן הוא אומר ררז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך. נס אדרא וכה"א שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס. עוגין תני ר' חייא אלו עגונין שלה וכה"א הלהן תעגנה. את כל המנהגים אותה, א"ר אבא אלו משוטות וכה"א אלונים מבשן עשו משוטיך, ואיכא דאמרי מהכא וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט. א"ר אלעזר עתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע שנאמר וירדו מאוניותיהם כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים על הארץ יעמדו, א"ר אלעזר עתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע שנאמר וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים על הארץ יעמדו, א"ר אלעזר אין לך אומניות פחותה מן הקרקע שנאמר על הארץ יעמדו: יען כי גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי, אמר לו הקב"ה לחירם אתה עושה עצמך אלוה הנה חכם אתה מדניאל, נבוכדנאצר רצה לקרב לו זבח ניחוח ומנחה ולא רצה ואתה עושה עצמך אלוה מה היה סופו על ארץ השלכתיך כתוב ברמז רל"ט: חירם מלך צר היה גאה ומתגאה עד מאד, מה עשה נכנס לים ועשה לו ארבעים עמודים של ברזל מרובעים ארוכים שיעורם שוה והעמידם זה כנגד זה, ועשה שבעה רקיעים וכסא וחיות ורעמים וזיקים וברקים. הרקיע הראשון עשה של זכוכית ת"ק אמה על ת"ק אמה ועשה בו חמה ולבנה וכוכבים. הרקיע השני עשה של ברזל אף אמה על אלף אמה וסילון של מים מפריש בין ראשון לשני. השלישי של ברזל אלף ות"ק אמה על אלף ות"ק אמה וסילו של מים מפריש בין שני לשלישי ואבנים מגולגלות עשה ברקיע של ברזל שהיו מתבקעים אלו עם אלו ונשמעים כמו רעמים. הרקיע הרביעי עשה של עופרת שני אלפים אמה על שני אלפים אמה וסילון של מים מפריש בין שלישי לרביעי. הרקיא החמישי של נחשת ועשאו שני אלפי ות"ק אמה על שני אלפים ות"ק אמה וסילון של מים מפריש בין רביעי לחמישי. הרקיע הששי של כסף שלשה אלפים אמה על שלשה אלפים אמה וסילון של מים מפריש בין חמישי לששי. הרקיע השביעי של זהב שלשה אלפים ות"ק אמה על שלשה אלפים ות"ק אמה וקבע בו אבנים טובות ומרגליות אמה על אמה והיה מראהה מכאן ומכאן, מכאן נעשים ברקים ומכאן נעשים זיקים והיה מזדעזע עצמו ואתם האבנים מתבקעות אלו עם אלו ונשמעים הרעמים, אמר הקב"ה ליחזקאל בן אדם אמור לחירם מלך צר מה אתה מתגאה ילוד אשהה אתה, אמר לפניו רבש"ע היאך אני הולך אצלו והוא תלוי באויר, באותה שעה הביא הקב"ה רוח בציצת ראשו והעלהו אצל חירם, כיון שראה חירם ליחזקאל נבהל ונזדעזע א"ל מי העלך לכאן, א"ל הקב"ה כך צוני לך אמור לו למה אתה מתגאה ילוד אשה אתה, א"ל ילוד אשה אני אלא שאני חי וקיים לעולם מה הקב"ה מושבו בלב ימים אף אני מושבי בלב ימים מה הקב"ה בשבעה רקיעים אף אני כן ולא עוד אלא כמה מלכים מתו ואני קיים, יב וכן אחד ועשרים מלכים ממלכי בית דוד ואחד ועשרים ממלכי ישראל וחמשים נביאים ועשרה כהנים גדולים קברתי כלם ואני חי הרי אל אני, אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים, אמר לו יחזקאל והרי עמדו גדולים ממך ולא עשו כמעשיך. למה היה חירם דומה לעבד שעשה לבוש לאדונו כל זמן שהיה הלבוש על אדונו העבד רואה והיה מתגאה עשיתי זה הלבוש לאדוני, אמר האדון אני קורע הלבוש ולא יהיה העבד מתגאה עיל, כך חירם היה מתגאה על ידי ששלח ארזים לבית המקדש, אמר הקב"ה הריני מחריב את ביתי שלא יהיה חירם מתגאה עלי שנאמר פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך, ומה היה סופו הביא הקב"ה עליו נבוכדנאצר ובעל את אמו בפניו והורידו מכסאו והיה חותך בשרו כשתי אצבעות בכן יום ומטבילם בחומץ ומאכילן עד שמת מיתה משונה, ואותן הפלטין מה נעשה בהם קרע הקב"ה את הארץ וגנזם לצדיקים לעתיד לבא. שלשה עשר הם שלא טעמו טעם מיתה אלו הם, חנוך, ואליעזר עבד אברהם, ומתושלח, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ושלשה בני קרח, ואליהו ז"ל, ומשיח, ור' יהושע בן לוי. תשעה נכנסו בחיים לגן עדן, חנוך, אליהו ז"ל, ומשיח, ואליעזר, ועבד מלך הכושי, וחירם מלך צור, ויעבץ בן בנו של ר' יהודה הנשיא, וסרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, ויש אומרים הוצא חירם והכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי: בעדן גן אלהים היית. א"ר חמא בר חנינא עשר חופות עשה לו הקב"ה לאדם הראשון שנאמר בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך אדם פטדה ויהלום תרשיש שהם וישפה ספיר נופש וברקת וזהבב מלאכת תופיך ונקביך ביום הבראך כוננו, מר זוטרא אמר י"א שנאמר כל אבן יקרה. וזהב ר' יוחנן אמר זהב קטן שבכלם דקא חשיב ליה לבסוף, מאי מלאכת תופיך ונקביך אמר לו הקב"ה לחירם בך נסתכלתי ובארתי נקבים נקבים באדם, ואית דאמר הכי אמר לו בך נסתכלתי וקנסתי מיתה על אדם הראשון: יען אשר אמר יאור לי כתוב ברמז רל"ט. ונתתי את הארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמוות, כתיב שבע פרות הטובות, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר י"ד שנה שכן פרעה רואה, ר' נחמיה אומר כ"ח שנה שכן פרעה רואה ואומר ליוסף חוזר ואומר לפרעה, א"ר יוסי בר חנינא שתי שנים היה רעב כיון שירד יעקב למצרים כלה הרעב ואימתי חזר בימי יחזקאל הה"ד ונתתי את ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות: מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים. וכן הוא אומר יחדיו ישכבו בל יקומו דועכו כפשתה כבו, ללמדך שלא היתה מלכות ירודה ממצרים אלא שנטלה שררה לשעה בשביל כבודן של ישראל. כשהוא מושל את הממלכות אינו מושלם אלא בארזים שנאמר הנה אשור ארז בלבנון, ואומר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו, ואומר אילנא די חזית די רבה ותקיף, וכשהוא מושל את המצריים אינו מושלן אלא בקש שנאמר יאכלמו כקש, וכשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בכסף וזהב שנאמר הא צלמא רישיה דדהבא חדוהי ודרעוהי דכסף. וכשוא מושל את המצריים אינו מושלם אלא בעופרת שנאמר צללו כעופרת, כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בחיות שנאמר ארבבע חיוון רברבן, וכשהוא מושל את המצריים אינו מושלם אלא בשועלים שנאמר אחזו לנו שועלים. שאל אנטונינוס את רבי אני מבקש לילך לאלכסנדריא שמא יעמוד עלי מלך וינצחני, א"ל איני יודע, מכל מקום כתוב לנו שאין ארץ מצרים יכולה להעמיד לא מלך ולא מושל ולא שר שנאמר מן הממלכות תהיה שפלה: ולא יהיה עוד לישראל למבטח מזכיר עון. רבי יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו כתיב שרפים עומדים וגו' בשתים יכסה פניו שלא להביט בשכינה ושתים יכסה רגליו שלא יראו פני השכינה, וכתיב וכף רגליהם ככף רגל עגל ראה מה כתיב וארבעה פנים לאחד וארבע כנפים, בשביל כפרתם של ישראל הוסיף להם עוד שתים אמר הקב"ה יתכסו רגליהם שהם דומות לעגל. תמן תנינן כל השופרות כשרים חוץ משל פרה, תמן תנינן והרגת את האשה ואת הבהמה אם אשה חטאה בהמה מה חטאה, אלא שלא תהא בהמה עוברת בשוק ואמר זו היא שנהרג פלוני על ידה, ומפני מה אמרו אין סוטה שותה בכוס של חברתה שלא יהיו הבריות אומרים בכוס זה שתתה אשה פלונית ומתה, וכן הוא אומר שור או כשב או עז כי יולד, שור נולד ואין עגל נולד אלא שלא להזכיר עון: בן אדם את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי. את מוצא בשעה שעובדי אלילים נופלים הקב"ה מנחמן זו בזו שכן אתה מוצא בשעה שנפלו המצריים היו מתנחמין באשור שכן כתיב בן אדם את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי וגו': אל מי דמית בגדלך הנה אשור ארז בלבנון מלך בעולם, יפה ענף בן אבות, וחורש מצל זכות אבות עומדת לו, וגבה קומה קוזמוקטור בעולם, ובין עבותים היתה צמרתו מביכן היתה קומה קוזמוקטור בעולם, ובין עבותים היתה צמרתו מהיכן היתה מבין עבותים משעה שנעשה כל העולם קליעה אחת להכעיס להקב"ה הניח עצתם ויצא לו שנאמר יג מן הארץ ההיא יצא אשור, מים גדלוהו שכן כתיב האדם והבהמה הבקר והצאן וגו' אל ירעו, ומים אל ישתו בשביל אותם מים נתגדל בעולם ע"י מי מתרומם בעולם ע"י יונה שעלה מן התהום, וכה"א תהום רוממתהו, ויגע הדבר אל מלך נינוה, והי פרע והמצריים מתנחמים באשור וכשנפל אשור הוא מתנחם במצרים, שנאמר התיטבי מנוא אמון הא את טבא מאלכסנדריאה רבתא: ויקנאוהו כל עצי עדן אשר בגן האלהים. ר' יהודה ור' יוסי, ר' יהודה אומר גן גדול מעדן דכתיב כל עצי עדן אשר בגן, בעדן גן אלהים היית, ר' יוסי אומר עדן גדול מגן שנאמר ויטע ה' אלהים גן בעדן, והא כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן מתמצית בית כור שותה תרקב, על דעתיה דר' יוסי כפיגי הזה שהיא נתונה בגנה ומשקה כל הגנה, והא ר' יהודה יש לו שני מקראות ור' יוסי אין לו אלא מקרא אחד, א"ר חנינא דצפורי חאיר הקב"ה עיניו של ר' יוסי ומצא לו מקרא אחד מכריע על גביו ואי זה זה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה': כה אמר אדני אלהים ביום רדתו שאולה. א"ר לוי משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן, הצדיקים בדירתן במרעה טוב ארעה אותם ובהר מרום ישראל יהיה נויהם, ואת הרשעים בדירתן שנאמר כה אמר אדני אלהים ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום. רבי יהודה אומר הובלתי כתיב אין עושים כסות לגיגית לא של כסף ולא של זהב ולא של נחשת ולא של ברזל ולא של עושפרת אלא של חרס למה שהיא מינו, כך הרשעים חשך גיהנם חשך תהום חשך יבא חשך ויכסה חשך שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה: אז אשקיע מימיהם ונהרותם. א"ר חנינא אין בן דוד בא עד שיתבקש דל לחולה ולא ימצא שנאמר אז אשקיע מימיהם ונהרותם, וכתיב בתריה ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל: בן אדם נהה על המון מצרים. התחיל פרעה מתגאה ואמר אני ארד אצלו, א"ל ממי נעמת ממי את יפה טוב אתה ממלך אשור או ממלך צור וציגדון, רדה והשכבה את ערלים וגו' שם אשור וכל קהלה, עילם וכל המונה, משך תובל, שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה וגו' שמה נסיכי צפון, באותה שעה היה פרעה רואה אותם ומתנחם שנאמר אותם יראה פרעה ונחם, אמר לו הקב"ה אתה מתנחם אני איני מתנחם ממה שעשית לבני ולא נחם אלהים: ותהי ענונותם על עצמותם. כל האוכל ושותה בתשעה באב עונותיו חקוקים על עצמותיו שנאמר ותהי עונותם וגו': שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה, מלכיה ולא כל מלכיה פרט לאנטונינוס בן אסורירוס שריה וכל נשיאיה ולא כל שריה פרט לקטיעא בר שלום, קטיעא בר שלום מאי היא, דההוא קיסר דהוהה סגי להו ליהודאי א"ל לחשובי דמלכותא מי שעלתה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער, א"ל יקטענה ויחיה, א"ל קטיעא בר שלום חדא דלא מצית יכלת להו לכלהו דכתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, מאי קאמר אלימא דברדינהו בארבע רוחות בארבע מיבעי ליה, אלא לומר לך כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל, ועוד קרו ליה מלכותא קטיעתא, א"ל מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא שדו ליה לקמוניא חלילא כי קא נקטין ליה ואזלין, א"ל החיה מטרוניתא ווי ליה לספינתא דאזלא בלא מיכסא, נפל על רישיה דערלתיה קטעא אמר יהבית מכסא חלפית ועברית, כי קא שדו ליה אמר כל נכסי לרבי עקיבא וחבריו, יצא ר' עקיבא ודרש והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו, יצאה בת קול ואמרה קטיעא בר שלום מזומן לחיי העולם הבא, בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים: בא אלי הפליט מירושלים. זה מיכאל והוא הגיד לאברהם שנשבה בן אחיו שנאמר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, ולמה נקרא שמו פליט אלא בשעה שהפיל הקב"ה סמאל ממקום קדושתו אחז בכנפיו של מיכאל ופלטו הקב"ה והצילו מידו לפיכך נקרא שמו פליט: בן אדם יושבי החרבות על אדמת ישראל אומרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את הארץ, ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ, אנו שעובדין אלוהות הרבה אינו דין שנירש הארץ. רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר ומה אברהם שלא היה לו אלא בן אחד והקריבו ירש את הארץ, אנו שבנינו ובנותינו אנו מקריבים לאלילים אינו דין שנירש את הארץ, ר' נחמיה אומר ומה אברהם שלא היה לו במה להתלות ירש את הארץ, אני שיש לנו במה להתלות אינו דין שנירש את הארץ. רבי שמעון בן יוחאי אומר ומה אברהם שלא נצטוה אלא יד מצוה יחידה ירש את הארץ, אנו שנצטוינו מצות הרבה אינו דין שנירש את הארץ, ומתשובה שיחזקאל משיבו את למד. כה אמר אדני ה' על הדם תאכלו זה אבר מן החי, ועיניכם תשאו אל גלוליכם זה אלילים, ודם תשפכו כמשמעו, עמדתם על חרבכם זה הדין וגזל, עשיתם תועבה זה משכב זכר, ואיש את אשת רעהו טמאתם זה גליוי עריות, ומה מצות שנצטוו בני נח לא עשיתם ואתם אומרים נירש את הארץ: ואתם צאני צאן מרעיתי אדם אתם. אמר ר' שמעון בן יוחאי קברי עובדי אלילים אינם מטמאין שנאמר אדם אתם אתם קרויים אדם ואין עובדים אלילים קרויים אדם: מה הצאן מתפרדת והרועה מכנסה אף ישראל במדבר מתנחמים ובוכים ומתרעמים בכל שעה שנאמר כמה ימרוהו במדבר, ואעפ"כ לא נסתלקה מהם שכינה אלא שנאמר כמה ימרוהו במדבר, ואעפ"כ לא נסתלקה מהם שכינה אלא נהגם כצאן שנאמר ויסע כצאן עמו. ד"א למה כצאן מה הצאן משברת את האילנות ואעפ"כ אין בעליה מקפידין עליה אף הקב"ה כן. אם צאן למה אדם ואם אדם למה צאן, אמר ר' יוחנן צאן לעונשים ואדם למתן שכר אם הם חיבים נוהג בהם כצאן כדי שלא יענשו ואם עשו מצות נוהג בהם כאדם ליתן להם שכר. ד"א כשם שהרועה זהיר בצאנו ביום ובלילה מפני הזאנים, כך היה הקב"ה זהיר בישראל דכתיב לא ימיש עמוד הענן יומם, וכן לעתיד לבא וסוכה תהיה לצל יומם, וכתיב נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן: אם לא דם שנאת ודם ירדפך. ועשו היה שונא את הדם ר' לוי בש"ר חמא בר חנינא זה דם המילה, ר' לוי בש"ר שמואל בר נחמני דם הבכורה וקרבנות, ורבנן אמרין שנאת דם אדם בגופו: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו. מה ראו לומר קבוץ גליות אחר מברך השנים דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל: ושמעתי שאין ממנים זקנים בחוצה לארץ, א"ר לוי ולא מקרא מלא הוא בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם, הא כל ישיבה שלך לא יהא אלא על אדמתם: כטומאת הנדה היתה דרכם לפני, מה נדה זו מטמאה ומטהרה כך עתיד הקב"ה לטהר את ישראל שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'. ד"א כטומאת הנדה ולא כטומאת המת מת בבית אין כהן גדול נכנס לשם אבל נדה נכנס עמה בבית ויושב עמה על האצטבא טו ובלבד שלא תהא מנדנדת, כך אלו נמשלו ישראל לטומאת מת אתה אומר אין השכינה חוזרת עליהם לעולם אבל בנדה כשם שהכהן עמה בבית ואינו חושש כך השכינה שורה על ישראל אע"פ שהם טמאים, שנאמר השכן אתם בתוך טומאתם: ויבוא אל הגוים אשר באו שם ברמז י. ויבוא אל הגוים לא היה קרא צריך למימר אלא ויבאו כביכול את מוצא בשעה שגלו ישראל לבין העו"א היה הקב"ה מחזר על פתחיהן לשמוע מה אומרים ומה היו אומרים אלהיהם של אומה הוא פרע מפרעה מסיסרא ומסנחריב ומכיוצא בהם וחוזרים ואומרים ולעולם כביכול הזקינו הדברים, ומה היו אומרים אם עם ה' אלה למה מארצו יצאו ברמז רס"ה: וזרקתי עליכם מים טהורים. א"ר עקיבא אשריכם ישראל מי מטהר אתכם ולפפני מי אתם מיטהרים אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל: דרש ר' עויא ואי תימא ר' יהושע בן לוי שבעה שמות יש לו ליצר הרע, הקב"ה קראו רע כי יצר לב האדם רע מנעוריו, משה קראו ערל ומלתם את ערלת לבבכם, דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא, שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם, ישעיה קראו מכשול שנאמר הרימו מכשול מדרך עמי, יחזקאל קראו אבן שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם, יואל קראו צפוני שנאמר ואת הצפונני ארחיק מעליכם. ואת רוחי אתן בקרבכם וכתיב נקבה תסובב גבר כתוב למעלה ברמז שי"ז. רבי חייא בר אבא אמר ואת רוחי אתן בקרבכם בעולם הזה היא נבזקת באחד מאבריה אבל לעתיד לבא היא נבזקת בכל הגוף, בעולם הזה ויפח באפיו נשמת חיים אבל לעתיד לבא בנשימה ואת רוחי אתן בקרבכם. וקראתי אל הדגן וכתיב כי קרא ה' לרעב כתוב ברמז רל"ב: כצאן קדשים. זו צאנו של יתרו שהיה משה רועה ארבעים שנה במטה האותות ולא שכלה אותם חית השדה והם פרים ורבים הרבה מאד: ויאמר אלי וכגו' הנבא בן אדם וגו' ופחי בהרוגים האלה. ר' יהושע אומר כשהביא נבוכדנאצר עלילות דברים על ישראל להרגם העמיד צלם בבקעת דורא והוציא כרוז ואמר כל מי שלא ישתחוה ישרף באש, וישראל לא בטחו בצל יוצרם ובאו הם ונשיהם ובנותיהם לאלילים חוץ מדניאל חנניה מישאל ועזריה ונתנו אותם לתוך כבשן האש וירד מיכאל והצילם. אמר להם הייתם יודעים שיש לכם אלוה משזיב ומציל למה עזבתם אלהיכם והשתחויתם לאלילים שאין בהם כח להציל אלא כדרך שעשיתם בארצכם והחרבתם אותה כך אתם רוצים לעשות בארץ הזאת להחריב אותה וצוה ונהרגו כלם שנאמר ויאמר אלי הנבא וגו' בן אדם וגו' ופחי בהרוגים האלה וגו' ר' פנחס אמר לאחר עשרים שנה שנהרגו הרוגי בבל שרתה רוח הקדש על יחזקאל והוציאו לבקעת דורא והראהו עצמות יבשות הרבה מאד, א"ל בן אדם מה אתה רואה א"ל עצמות יבשות, א"ל יש בי כח להחיותם אח לאו, א"ל ה' אלהים אתה ידעת, ולפי שלא האמין לא נקברו עצמותיו בארץ טהורה טז כמד"א ואתה על ארץ אדמה טמאה תמות, א"ל הנבא על העצמות, אמר לפניו רבש"ע מה הנבואה מביאה בשר וגידים שאכלו מהם חיה ועוף שמתו בארץ אחרת, מיד הקב"ה השמיע קולו מבין שני הכרובים ורעשה הארץ שנאמר ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, ר' יהושע בן קרחה אומר ירד עליהם טל תחיית המתים מן השמים כמעין שהוא נובע כך היו המים נובעים עליהם גידים אמר הנבא אל הרוח שנאמר מארבע רוחות בואי הרוח ופחי ופתחו אוצרות נשמות והחזירו להם כל רוח ורוח לגוף בשר, כתיב במצרים וירבו ויעצמו במאד מאד מה להלן ששים רבוא אף מתים שהחיה יחזקאל ששים רבוא וכלם עמדו על רגליהם חוץ מאיש אחד, א"ל בנשך נתן ותרבית לקח וחי חיה לא יחיה, באותה שעה היו ישראל ישבים ובוכים היינו מקוים להקבץ עם כל בית ישראל ועכשו נגזרנו לנו היינו מקוים לאור ובא חשך היינו מקוים לעמוד עם כל ישראל לתחיית המתים עכשו אבדה תקותנו, באותה שעה אמר הקב"ה לנביא חי אני שאני מעמיד אתכם בתחיית המתים ומקבץ אתכם עם כל ישראל שנאמר הנה אני פותח את קברותיכם: הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן בר יצחק, נחר בהו רב אחא בר יאשיה. אמרו ליה לרב נחמן נחר בן גברא, אתא א"ל מנו מר א"ל אנא אחי בר יאשיה, א"ל ולאו אמר רב מרי עתידי צדיקי דהוו עפרא. א"ל ומנו מרי דלא ידענא ליה, א"ל והא קרא כתיב וישוב אל העפר העפר אל הארץ, א"ל דקרייך קהלת לא אקרייך משלי דכתיב ורקב עצמות קנאה מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין מי שאין בלבו קנאה אין עצמותיו מקריבין, חזייה דאית ביה מששא א"ל והכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב, א"ל ההיא שעה אחת קודם תחיית המתים. תניא ר"א אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו, מה שירה אמרו ה' ממית בצדקו ומחיה ברחמים רבים, ר' יהושע אומר שירה זו אמרו ה' ממית בצדקו ומחיה ברחמים רבים, ר' יהושע אומר שירה זו אמרו ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, ר' יהודה אומר אמת משל היה, א"ל ר' נחמיה אם אמת למה משל ואם משל למה אמת, אלא באמת משל היה, ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מתים שהחיה יחזקאל הלכו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות, עמד ר' יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפלין שהניח לי אבי אבא מהם, ומאן נינהו המתים שהחיה יחזקאל אמר רב אלו בני אדם שמנו לקץ וטעו שנאמר ובני אפרים שותלח בנו וגו' והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו כל אחיו לנחמו, ושמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים שנאמר ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה בית ישראל המה וגו'. ר' ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין בהם לחלוחית מצוה שנאמר העצמות היבשות שמעו דבר ה'. ר' יצחק אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כלו בשקצים ורמשים שנאמר ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל, וכתיב התם והעבירני עליהם סביב סביב, רב יעקב אמר אלו מתים שבבקעת דורא דאמר ר' יוחנן מנהר אשל עד רבתי בקעת דורא היא שבשעה שהגלה נבוכדנאצר את ישראל היו בהם בחורים שהיו מגניןן את החמה ביפים והיו כשדיות רואות אותם ושופעות דם זיבה אמרו לבעליהם ובעליהם למלך וצוה המלך והרגום והיו עדין שופעות דם זיבות וצוה המלך ורמסום. שנו רבותינו בשעה שהפיל נבוכדנאצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה בתוך כבשן האש, א"ל הקב"ה ליחזקאל לך והחיה מתים בבקעת דורא, באו עצמות וטפחו לו לאותו רשע על פניו, אמר מה טיבן של אלו א"ל חבריהם של אלו מחיים מתים בבקעת דורא, פתח ואמר אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין. א"ר יצחק יוצק סיד רותח לתוך פיו של אותו רשע שאלמלי לא בא מלאך וסטרו על פיו בקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהלים: בן אדם התחיינה העצמות כתוב ברמז רמ"ד: וראיתי והנה עליהם גידים. בית שמאי ובית הלל. בית שמאי אומרים לא כשם שיצירתו בעולם הזה יצירתו לעולם הבא, בעולם הזה מתחיל בעור ובשר וגומר בגידים ועצמות אבל לעתיד לבא מתחיל בגידים ועצמות וגומר בעור ובשר שכן הוא אומר במתי יחזקאל וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם ויקרם עליהם עור, א"ר יוחנן אין מביאין ראיה ממתי יחזקאל, ולמה היו מתי יחזקאל דומים לזה שהוא נכנס במרחץ מה שהוא פושט ראשון הוא לובש אחרון. ובית הלל אומרים כשם שיצירתו בעוה"ז כך יצירתו לעוה"ב, שכן איוב הוא אומר הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני התכתני אין כתיב כאן קפאתני אין כתיב כאן עור ובשר הלבשתני אין כתיב כאן ועצמות וגידים סוככתני אין כתיב כאן אלא תתיכני תקפיאני תלבישני תסוככני: כה אמר אדני ה' האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים, אל תקרי שנים אלא שנים אלו הם שני נביאים שנתתנבאו בפרק אחד נבואה אחת הוי אומר אלו אלדד ומידד, וכל הנביאים נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו שנאמר מתנבאים במחנה עדים מתנבאים והולכים דא"ר שמעון וישארו שני אנשים במחנה במחנה נשתיירו, בשעה שאמר הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד הם אינם רואייים לאותה גדולה, א"ל הקב"ה הואיל ומעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם שכל הנביאים נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו, ומה נבואה נתנבאו משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ, אבא חנן משום ר' אליעזר אומר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאים עלי שליו עלי שליו, רב נחמן אמר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאים שנאמר כה אמר אדני ה' האתה הוא אשר דברתי בימים וגו' שנים אל תקרי שנים אלא שנים. ביום בוא גוג על אדמת ישראל, אר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת נצול משלש פורעניות, מחבלו של משיח, מדינה של גיהנם, ממלחמת גוג ומגוג, מחבלי של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה', מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב התם יום עברה היום ההוא, ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם ביום בוא גוג: ונשפטתי אתו בדבר ובדם. א"ר שמעון בן יוחאי אין שמו של הקב"ה מתגדל בעולם אלא כשהוא עושה משפט ברשעים, ואית לן קריין סגיאין ונשפטתי אתו בדבר ובדם ואח"כ והתגדלתי והתקדשתי, שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב אחריו מהו אומר נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו, ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה', ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים וגו', כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש אחריו מהו אומר אתה אל מסתתר, ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו, לכן הנני מודיעם בפעם הזאת וגו', ויגבה ה' צבאות במשפט וגו': הנה באה ונהיתה כתוב ברמז מ"ג: ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר יבישראל. אמר הקב"ה לשם את כסית ערייתא דאבוך חייך שאני פורעה להם שנאמר באדין גבריא אליך כפיתו בסרבליהון פטישיהון, ר' יודן ור' הונא ר' יודן אמר בגולייהון, ר' הונא אמר במיקסיהון, וכתיב ותחתת כבודו יקד יז ולא כבודו ממש, וכן בני אהרן וישאום בכתנותם אמר הקב"ה ליפת את כסית ערייתא דאבוך חייך שאני פורעה לך שנאמר ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר, אמר הקב"ה להם את בזית ערייתא דאבוך חייך שאני פורעה לך שנאמר כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערות מצרים: בן אדם וגו' אמור לצפור כל כנף. זש"ה דרשו מעל ספר ה' וקראו וגו'. אמר רבי ומה אם להסגר בתבה י"ב חדש היו באים מאליהם שנאמר והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו מובאים אין כתיב כאן אלא והבאים מאליהם היו באים. להפטם מבשר גבורים על אחת כמה וכמה הה"ד בן אדם וגו' אמור לצפור כל כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו האספו מסביב על זבחי אשר אני זובח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם. בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כלם: בעשרים וחמש שנה לגלותנו. נמצאת אומר י"ז יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ עד שיצאו, ואי אתה יכול לומר משנכנסו מנו שאם אתה אומר כן נמצא בית חרב בתחלת היובל ואי אתה מוצא י"ד שנה אחרי אשר בוכתה העיר אלא צא מהם שבע שכבשו ושבע שחלקו כתוב ברמז כ"ג: רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי, בראשונה חרב הבית במוצאי שביעית, ומי משכחת לה והא כתיב בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתב העיר, אי זו היא שנה שראש השנה שלה בעשור הוי אומר זה יובל, ואי סלקא דעתך חד בשבוע חרוב מחד בשבוע לחד בשבוע תמני לחד בשבוע אחרינא חמש סר הוי הני חמש סרי הויין כי קא מני לבר משתא דגלו בה: בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר אני מראה אותך וגו', ושמת לבך למבוא הבית לכל מוצאי המקדש וגו', והלא דברים קל וחומר ומה בית המקדש שנראה בעינים ונמדד ביד צריך שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונים, דברי תורה שהם כהררים התלוים בשערה על אחת כמה וכמה. ובידו חבל מדה א"ר יוהשע בן חנניה אין לך דבר שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה ובידו חבל מדה, והכתיב וביד האיש קנה המדה יח ההוא לתרעי: וחלונות אטומות ברמז קפ"ב: והצלעות צלע אל צלע שלוש ושלשים פעמים, א"ר לוי ואי תימא רב פפי משום ר' יהושע דסיכנין אם שלש ירושלים הויא כל אחת ואחת שלשים מדורות יש בה למעלה, ואם שלשים ירושלים הויא כל אחת ואחת הויא בה שלשה מדורות למעלה. ורחבה ונסבה למעלה כתוב ברמז תפ"ב: המזבח עץ שלוש אמות גבוה וארכו שתים אמו ומקצעותיו לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. פתח במזבח וסיים בשלחן, ר' יוחנן ור' אליעזר דאמרי תרוויהו בזמן שבית המקדש קייים מזבח מכפר על ישראל עכשו שלחנו של אדם מכפר עליו, והמאריך על שלחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו דילמא אתא עניא ויהיב ליה ריפתא. רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים שנאמר כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, אבל אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. וצלעות הבית והעבים, צלעות הבית אלו מלטסין, והעובים אלו המרישות: ויוציאני אל החצר החיצונה, עזרת נשים היתה ארך קל"ה על רוחב קל"ה וארבע לשכות היו בארבע מקצועותיה של ארבעים ארבעים אמה ולא היו מקורות וכך הם עתידים להיות שנאמר ויוציאני אל החצאר החיצונה ויעבירני אל ארבע מקצועי החצר. בארבע מקצועי החצר חצרות קטורות ואין קטורות אלא שלא היו מקורות, ומה היו משמשות, דרומית מזרחית היא היתה לשכת נזירים שהם מבשלים את שלמיהם ומגלחים את שערם ומשלחים תחת הדוד, מזרחית צפונית היתה לשכת דיר העצים ששם כהנים בעלי מומין מתלעין בעצים וכל עץ שנמצא בו תולעת פסול לגבי מזבח. צפונית מערבית היא היתה לשכת המצורעים. מערבית דרומית א"ר אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת, אבא שאול אומר שם היו נותנין שמן והיא היתה נקראת לשכת בית שמניא. ולבשו בגדים אחרים, ת"ר ופשט וגו' ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן שומע אני כדרך שפושט ביום הכפורים בגדי קדש ולובש בגדי חול, תלמוד לומר ופשט ולבש בגדים אחרים מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט מה להלן בגדי קדש אף כאן בגדי קדש, א"כ מה ת"ל אחרים, פחותים מהם, ר' אליעזר אומר אחרים והוציא לימד על כהנים בעלי מומין שכשרים להוצאת דשן, אמר מר אחרים פחותים מהם כדתנא דבי רבי ישמעאל בגדים שבשל בהם קדרה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו: והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים. ר"ש בן יהוצדק שאל את ר' שמואל בר נחמני א"ל בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה מהיכן נבראת האורה, א"ל מלמד שנתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו, אמרה לו בלחישה, א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ואת אמר בלחישה, א"ל כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה בלחישה. א"ר ברכיה אלולא שדרשה ר' יצחק אי אפשר מימריניה. מקמי כן מה הוו אמרין ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר ממקום בית המקדש נבראת הארוה, הה"ד כבד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו, ואין כבוד אלא בית המקדש שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו: והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים. וכי מי נתן קול במים לא הוא, אלא הרי אנו מכנים אותו לבריותיו כדי לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע, כיוצא בו אריה שאג מי לא יירא וכי מי נתן כח בארי לא הוא, אלא הרי אנו מכנים אותו לבריותיו כדי לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע: אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית. בשעה שנגלה הקב"ה והראה ליחזקאל צורת הבית ותכונתו ומוצאיו אמר הקב"ה הגד את בית ישראל את הבית. א"ל יחזקאל מרי וכי עכשו הם בונים שאמרת וישמרו את כל צורתו וגו' ועשו אותם, א"ל לאו אע"פ שאינם עושים אותו עכשו יהו קורים בצור הבית ואני מעלה עליהם כאלו בבנינו הם עסוקים. שמואל אמר ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית, וכי יש צורת הבית, אלא אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים בו כאלו אתם בונים בן: ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח, ר' מאיר אומר כל אמות שהיו במקדש בינונים חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד, ור' יהודה אומר אמת בנין ששה טפחים ושל כלים חמשה, א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח וחיק האמה ואמה רוחב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח, חיק האמה זה היסוד, אמה רוחב זה סובב, וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד אלו קרנות, וזה גב המזבח זה מזבח הזהב, ר"מ סבר זהו באמה בת חמשה הא כל אמות הכלים באמת בת ששה, ור' יהודה סבר כזה יהיו כל אמות הכלים כו' אלא חיק האמה בגובהה אמה רווחב כגבוה כניסה גבולה אל שפתה סביב גבהה, לא שנא הכי ול"ש הכי מזבח כמה הוה חמשין ותמניא, פלגיה דמזבח כמה הוה עשרים ותשעה, מקרנות ועד סובב עשרים ותלתא, כמה בציר לפלגיה דמזבח שיתא, ותנן אם עשה מרגליו ולמטה אפילו אממה אחת כשרה, דיקא נמי דקתני וחיק האמה ואמה רוחב ש"מ: ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים תנן התם כל המנחות יש להם מעשה כלי בפנים, שאלו את רבי מנין א"ל הרי הוא אומר ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה, מנחה דומיא דחטאת ואשם מה חטאת ואשם טעונין כלי אף מנחה נמי טעונה כלי. השער הזה יהיה סגור ברמז קפ"ב: בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר, ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא כל הכהנים ששמשו בימי צדקיה ערלים היו שנאמר בהביאכם וגו' ערלי לב וערלי בשר, וכה"א טומאתה בשוליה בשפוליה: כל בן נכר ערל לב וערל בשר. א"ר חסדא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו עד שבא יחזקאל בן בוזי ולמדנו כל בן נכר ערל לב וערל בשר, ומקמי יחזקאל מנא לן, גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא. ומנא לן דמחלי עבודה דכתיב בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר וגו' לחללו את ביתי. תנו רבנן כל בן נכר יכול בן נכר ממש, תלמוד לומר ערל לב, אם כן מה ת"ל בן נכר, שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ואין לי אלא ערלי לב, ערלי בשר מנין, תלמוד לומר וערל בשר, וצריכי דאי כתב רחמנא ערל בשר משום דמאיס אבל בן נכאר דלא מאיס אימא לא, ואי כתב רחמנא בן נכר משום דאין לבו לשמים אבל ערל בשר לבו לשמים אימא לא צריכא: בד שיהיו של בוץ. רבינא אמר מהכא פארי פשתים, א"ל רבינא לרב אשי והא עד דלא אתא יחזקאל מנא לן, וליטעמיך הא דא"ר חסדא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו וכו' אלא גמרא גמירי לה הכא נמי גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא: לא יחגרו ביזע. לא יחגרו במקום שמזיעים כדתניא כשהם חוגרים אין חוגרים לא למטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהם אלא כנגד אצילי ידיהם: וראשם לא יגלחו. שנו רבותינו מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול מערב שבת לערב שבת, כהן הדיוט אחד לשלשים יום, מנלן אתיא פרע פרע מנזיר, כתיב הכא וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וכתיב התם גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים יום אף כאן שלשים יום וכו'. תנן אלו הם שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש, בשלמא שתויי יין דכתיב יין ושכר אל תשת אלא פרועי ראש מנא לן דאיתקש לתשויי יין דכתיב וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וכתיב ויין לא ישתו וגו' בבואם אל החצר הפנימית מה שתויי יין במיתה אף פרועי ראש במיתה ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה: כסום יכסמו את ראשיהם, תאנה ראשו של זה בצד עקרו של זה כמין תספורת של בן אלעשא, תניא א"ר לא לחנם פזר בן אלעשא את מעותיו אלא להראות בו תספורת של כהן גדול: ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות וגו'. אמר רבה לרב נחמן האי קרא רישא בכהן גדול וסיפא בכהן הדיוט, אמר ליה אין, וכתיב קרא הכי אמר ליה אין דכתיב ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, אלא נר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב במקומו: כי אם בתולות מזרע בית ישראל. רבי יהודה סבר עד דאיכא כל זרע מישראל, ור' אליעזר סבר מזרע ואפילו במקצת זרע, ור' יוסי סבר מי שנזרעו בישראל, ור"ש סבר מי שנזרעו בתוליה בישראל, וכלם מקרא אחד דרשו והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו, מכהן אין מישראל לא, הכי קאמר מכהן יקחו משאר כהנים יקחו מן המשיאים לכהונה יקחו, ר' יהודה לטעמיה דא"ר יוהדה בת גר זכר כבת חלל זכר וכל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו: כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים. כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי, א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדרשה, רבינא אמר כהנים איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו משתרי נמי נבלה וטרפה קמ"ל: וביאום בואו אל הקדש וגו' יקריב חטאתו. מצורע מהו שישלח קרבנותיו, ת"ש אחרי טהרתו אחרי פרישתו מן המת, שבעת ימים יספרו לו אלו שבעת ימי ספרו, וביום בואו אל הקדש אל החצר הפנימית לשרת בקדש יקריב חטאתו זה עשירית האיפה שלו דברי ר' יהודה, ר' שמעון אומר ביום בואו יקריב בזמן שהוא ראוי לביאה ראוי להקרבה ולא בזמן שאין ראוי לביאה: והשקל עשרים גרה וגו' חמשה ועשרים שקלים וגו' המנה יהיה לכם. מנה מאתן וארבעים הויין, א"ר חסדא מנה של קדש כפול היה וש"מ מוסיפיין על המדות ואין מוסיפין יותר על כתות ש"מ שתותא מלבד ש"מ. תניא עשרים גרה השקל, למדנו לשקל שהוא עשרים גרה, מנין שאם רצה להוסיף יוסיף, ת"ל יהיה, יכול שאם רצה לפחות יפחות ת"ל והא. ושה אחת מן הצאן שה ולא הבכור, אחת ולא מעשר, מן הצאן ולא פלגס, מן המאתים ממותר מאתים שנשתיירו בבור מכאן לערלה שבטלה במאתים. ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאים נסכים מן הטבל, יכול לא יבאי מן המוקצה, אמרת מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו אף כל שאיסור גופו גרם לו יצא איסור מוקצה שאין איסור גופו גרם לו אלא איסור אחר גרם לו: ממשקה ישראל. ת"ר כשהוא אומר בן הבקר למטה שאין ת"ל להוציא את הטרפה, וטרפה מהכא נפקא מהתם נפקא ממשקה ישראל מן המותר לישראל, צריכי דאי ממשקה ישראל הוה אמינא למעוטי היכא דלא היתה לה שעת הכושר דומיא דערלה וכלאי הכרם אבל היתה לה שעת הכושר אימא תתכשר כתב רחמנא כל אשר יעבור תחת השבט. ואי כתב רחמנא כל אשר יעבור הוה אמינא למעוטי היכא דנטרפה ואחר כך הקדישה דומיא דמעשר אבל הקדישה ולבסוף נטרפה ואחר כך הקדישה דומיא דמעשר אבל הקדישה ולבסוף נטרפה דבעידנא דאיקדשה הויא חזיא אימא תתכשר צריכא: בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש. חטאת עולה היא, א"ר יוחנן פרשה זו אליהו ז"ל עתיד לדרשה, רב אשי אמר מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה. וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שוגה ומפתי. א"ר יוחנן אלו שבעה שבטים שחטאו אע"פ שאינו רובו של קהל מביאין פר לחטאת. חדש שחדשו ואמרו חלב מותר, מאיש שוגה ומפתי מלמד שאין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. א"ר יהדה א"ר ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה בן גרון שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרים ד"ת, מה עשה העלו לו שלש מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרש כו': ואיפה לפר ואיפה לאיל יעשה מנחה גו'. אמר ר"ש וכי מדת פרים ואילים אחת הן אלא שאם היו לו פרים מרובים ולא היו להם נסכים יביאו פר אחד ונסכיו ואל יקריבו כלם בלא נסכים ואם היו להם אילים מרובים ולא היה להם איפתן יביאו איל אחד ואיפתו ואל יביאו כלם בלא איפות. רבי אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון אומר איפה לפר ואיפה לאיל ואיפה לכבש וכי מדת פרים וכבשים ואילים אחת היא והלא כבר נאמר שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש אלא מלמד שאיפה גדולה ואיפה קטנה קרויה איפה: ששית האיפה מחמר החטים, שיעור תרומה עין יפה אחד מארבעים, כתיב ששית האיפה מחמר החטים וששיתם האיפה מחמר השעורים יכול יתרום בחטים אחד מששים בשעורים אחד משלשים, תלמוד לומר וכל תרומה שיהו כל התרומות שוות. שמואל אמר תן ששית על ששיתם ונמצאת תורם אחד מארבעים. בינונית אחד מחמשים. א"ר לוי כתיב וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל מה שאתה אוחז ממקום אחר יהיה כזה מה זה אחד מחמשים אף מה שתאחז ממקום אחר אחד מחמשים, והרעה אחד מששים דכתיב וששיתם האיפה מחמר השעורים פירוש, חומר כור כור שלשיםסאה והאיפה שלש סאין נמצא ששית האיפה חצי סאה וחצי סאה מכור של חטים היינו אחד מששים והוא עין רעה, ועין יפה דורש שמואל תן ששית על ששיתם דששיתם משמע שתי ששיות, וכשאתה נותן זה על זה ובאת לצרף החמרים והששיות הרי שלש ששיות משני חמרים דהיינו סאה וחצי סאה מששים סאים וזהו אחד מארבעים לעין יפה. ובינונית אחד מחמשים מקרא דר' לוי. אלו דברי בית הלל ובית שמאי אומרים עין יפה אחד משלשים, בינונית אחד מארבעים, עין רעה אחד מחמשים, ומוקמי וששיתם שתי ששיות סאה משלשים סאין, ובינונית מדרשא דשמואל תן ששית על ששיותם, ועין רעה מקרא דר' לוי ע"כ: ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים. א"ר חלבו א"ר הונא הנכנס לבית הכנסת להתפלל מצוה לעשות קפנדריא שנאמר ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחון יבא יצא דרך שער נגב. כה אמר אדני ה' שער החצר הפנימית וגו' יהיה סגור. ר"א אומר שערים שטבעו בארץ עתידים לעללות להתחדש כל אחד ואחד במקומו ושער החצר הפנימית הפונה קדים ששת ימי המעשה יהיה סגור וביום השבת הם נפתחים מאליהם ויודעים כל העם שבא יום השבת, וכן בר"ח יהיו ישראל עומדים ורואים את הדלתות נפתחות מאליהן ויודעין שבאותה שעה עלתה הלבנה ומקדשין את החדש בעליונים: וימד אלף באמה וגו' ויעבירני במים מי מתנים אפסים. ר' פנחס אומר מי הבאר עתידים לעלות מתחת מפתן הבית ומפכין ונובעין ויצאין לי"ב נחלים כנגד י"ב שבטים, שלשה כלפי דרום לעבור בהם עד השוקים. ושלשה כלפי מערב לעבור בהם עד ברכים, ושלשה כלפי צפן לעבור בהם עד מתנים, שלשה כלפי מזרח לעבור בהם עד הצוואר יח שהצואר אפס לגוף שנאמר במים במים מי אפסים, ויורדים לנחל קדרון ומתגאין למעלה למעלה נחל אשר לא יכל אדם לעבר שנאמר כי גא המים מי שח, מהם נמשכים ויורדים על ערבוות יריוחוו שנאמר וירדו אל הערבה, וכל שדה ווכרם שאינה עושה פירות משקה אתם הם עשים שנאמר כי בא שמה המים האלה, נכנסין לים הם מציאים אותם שנאמר ובאו הימה וגו' ונרפאו המים, וכל אדם שהוא חולה או מחכה שחין רוחץ מן המים ומתרפא שנאמר ועלהו לתרופה. וימד אלף אמה ויעבירני מי מתנים. מכאן שמותר לעבור עד מתנים. מכאן ואילך עד אשר לא יעבור. יכול יעבור בשוחי, תלמוד לומר כי גאו המים מי שחו, מהו מי שחו שייטא, שכן בבבל קורין לשייטא שחיא, יכול יעבירנו בבורני קטנה, תלמוד לומר וצי אדיר לא יעברנו, מאי משמע כדמתרגם רב יוסף לא תיזיל ביה בספינת צירין ובורני רבתא לא תגוזינה, א"ר יהודה אף מלאך המות אין לו רשות לעבור שם כתיב הכא בל תלך בו אני שיט וכתיב התם משוט בארץ ומהתהלך בה. א"ר פנחס בשם ר' הונא צפורהא מעין היוצא מבית קדש הקדשים בתחלה דומה לקרני חגבים, כיון שהגיע לפתח האולם דומה לחוט של שתי, כיון שהגיע לפתח ההיכל דומה לחווט של ערב, כיון שהגיע לפתח העזרה נעשה כפי פך קטן, תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב מים מפכין עתידין לצאת מתחת מפתן הבית, מכאן ואילך מתגבר ועולה, כיון שמגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף שבו רוחצין זבים וזבות נדות ויולדות שנאמר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה. ולאן הולכים לים הגדול ולימה של טבריה ולימה של סדום כדי לרפאות את מימיו שנאמר ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה זה ימה של סדום. וירדוו על הערבה זה ימה של טבריה. ובאו הימה וגו' המוצאים ונרפאו המים זה הים הגדול, ואומר והיה כל נפש חיה אשר ישרוץ אל כל אשר יבאו שם נחלים יהיה, והיה ביום ההוא יהיה מקרור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה. מכאן ואילך מי תערובות הן כשרים לנדה יט ופסולים לחטאת, ויאמר אלי המים האלה היוצאים אל הגלילה הקדמונה זה ימה של סבכי, וירדו על הערבה זה ימה של טבריה, ובאו הימה זה ים המלח אל הימה המוציאם זה ים הגדול, ולמה נקרא שמו המוצאים על שני פעמים שיצאו, בראשונה עד כיפי ררבריא. ר' אחא אומר בראשונה עד כיפי ברבריא בשניה עד עכו ועד יפו שנאמר עד פה תבא ולא תוסיף וגו' כ'ו. ניחא ימא רבא וימא דמילחא כ בשביל למתקן, ימא דטבריא וימא דסבכי כדי להרבות דגתן. כתיב ולא ירפאו המים ואת אמרת ונרפאו המים אלא מקום היה כא ושמה נרפאו: לחדשיו יבכר, תניא ר' יהודה אומר לפי שבעולם הזה תבואה עושה לששה חדשים ואילן עושה לשנים עשר חדש אבל לעתיד לבא תבואה עושה לחדש אחד ואילן עושה לשני חדשים מה טעם לחדשיו יבכר: ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל. יתיב ר' ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר עתיד הקב"ה להוציא מבית קדש הקדשים נהר ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים שנאמר ועל הנחל יעלה וגו' ועלהו לתרופה. איתמר חזקיה אמר להתיר פה של אלמים, בר קפרא אמר להתיר פה של עקרות, ור' יוחנן אמר לתרפיון ממש, מאי לתרופה, אמר רשב"נ לתאר פנים של בעלי פה, כדדריש ר' יהודה בר' סימון כל המשחיר פניו על דברי תורה בעוה"ז הקב"ה מבהיק פניו לעוה"ב שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים: מפאת צפון עד פאת ים דן אחד יהודה אחד אשר אחד ועד גבול ים מפאת קדים עד פאת ים יהודה אחד ועל גבול יהודה מפאת קדים ועד ים מנשה אחד. מה ל"ל יהודה אחד דן אחד אשר אחד שעתידין ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב עד רוחב כ"ה אלפים קנים שעורים כב שבעים וחמשה מיל וכה"א ה' בדד ינחנו עתיד הקב"ה להשים אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו. א"ר יוחנן עתידה ירושלים להיות מטרפולין לכל המדינות היא דעתיה דרבי יוחנן ונתתי אתהן לך לבנות למטרפולין ולא מן בייתך כג ולא מפורניך אלא מפורני פורניך. ר' ברכיה בשם רשב"ג כתיב בנות ירושלים נמשלו ישראל כנקבה מה נקבה נוטלת עישור מבית אביה כך תפשו ישראל ארץ שבעה עממין שהיא עישור של שבעים אומות, ולפי שירשו כנקבה לפיכך אמרו שירה כנקבה אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר, אבל לע"ל שהם יורשים כזכר דכתיב מפאת קדים עד פאת ים לפיכך אומרים שירה בלשון זכר שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים. א"ר סימון בשם ריב"ל למה נמשלו ישראל לנקבה מה נקבה זו טוענת ופורקת וחוזרת וטוענת ופורקת ושוב אינה טוענת, כך ישראל נגאליו ונשתעבדו ולבסוף יגאלם הקב"ה ושוב אינם משתעבדים לעולם: והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישרלא. א"ר לוי לע"ל הכל מתרפאים חוץ מנחש וגבעוני, נחש מנין ונחש עפר לחמו. גבעוני מנין והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל. שער ראובן אחד כתוב ברמז כ"ט: סביב שמונה עשר אלף, אמר חזקיה א"ר ירמיה בשם רשב"י ראיתי בני עליה והם מועטים אם אלף הם אני ובני מהם ואם מאה הם אני ובני מהם ואם שנים אני ובני הם, ומי זוטרי כולי האי והא אמר רבא דרא דקמי קודשא ב"ה י"ח אלפי פרסי שנאמר סביב שמונה עשר אלף, ל"ק הא דמסתכלים באספקלריא המאירה הא דמסתכלים באספקלריא שאינה מאירה, ומי זוטרי כולי האי הא אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושתא צדיקי שנאמר אשרי כל חוכי לו ל"ו בגימ' תלתין ושתא הוו, לא קשיא הא דעיילי בבר והא דעיילי בלא בר: ושם העיר מיום ה' שמה. אמר רשב"ג א"ר יונתן שלשה נקראו על שמו של הקדוש ב"ה אלו הם, צדיקים, משיח, ירושלים, צדיקים שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. משיח וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. ירושלים דכתיב ושם העיר מיום ה' שמה אל תקרי שמה אלא שמה:

6 שיר השירים רבה פתח ↗

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, רַבִּי סִימוֹן פָּתַח משלי ל, י: אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אֲדֹנָו, נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כה, נה: כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, וְנִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר עמוס ג, ז: כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, כָּךְ אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לַנְּבִיאִים, אַל תִּרְאוּנִי בִּשְׁחַרְחֲרוּתִי, אֵין לְךָ שָׂמֵחַ בְּבָנַי יוֹתֵר מִמּשֶׁה, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמַר במדבר כ, י: שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים, נִגְזַר עָלָיו שֶׁלֹא יִכָּנֵס לָאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר, אֵין לְךָ שָׂמֵחַ בְּבָנַי יוֹתֵר מִיְשַׁעְיָהוּ, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמַר ישעיה ו, ה: וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְשַׁעְיָה בְּנַפְשְׁךָ אַתְּ רַשַּׁאי לוֹמַר ישעיה ו, ה: כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי, נִיחָא, שֶׁמָּא וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב, אֶתְמְהָא. תָּא חֲמִי מַה כְּתִיב תַּמָּן: וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְֹּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה, אָמַר רַב שְׁמוּאֵל, רִצְפָּה, רוֹץ פֶּה, רְצוֹץ פֶּה, לְמִי שֶׁאָמַר דֵּילָטוֹרְיָא עַל בָּנָי. וְדִכְוָתֵיהּ כְּתִיב בְּאֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א יט, יד: וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי ישראל צבאות כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּרִיתִי, שֶׁמָּא בְּרִיתֶךָ. אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, אָמַר לוֹ, מִזְבְּחוֹתַי, שֶׁמָּא מִזְבְּחוֹתֶיךָ. וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, אָמַר לוֹ נְבִיאַי, וְאַתְּ מָה אִיכְפַּת לָךְ, אָמַר לוֹ וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְּשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. תָּא חֲמִי מַה כְּתִיב תַּמָּן וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַּת רְצָפִים, מָה הוּא רְצָפִים, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רוֹץ פֶּה, רְצוֹץ פִּיּוֹת בְּכָל מִי שֶׁאָמַר דֵּילָטוֹרְיָא עַל בָּנַי. רַבִּי יוֹחָנָן מַיְיתֵי לָהּ מִן הֲדָא ישעיה יז, א: מַשָֹּׂא דַמָּשֶׂק הִנֵּה דַמֶּשֶׂק וגו' עֲזֻבוֹת עָרֵי עֲרֹעֵר, מַה זֶּה עוֹמֵד בְּדַמֶּשֶׂק וּמַזְכִּיר עֲרוֹעֵר, וַהֲלֹא עֲרוֹעֵר בִּתְחוּם אֶרֶץ מוֹאָב, אֶלָּא שְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה בָּתֵּי עֲבוֹדוֹת כּוֹכָבִים הָיוּ בְּדַמֶּשֶׂק כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וְהָיוּ עוֹבְדִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹמוֹ, וְהָיָה לָהֶם יוֹם אֶחָד שֶׁהָיוּ עַל כֻּלָּן בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְעוֹבְדִין אוֹתָם, וְכֻלָּם עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל הֶגְמוֹנְיָא וְעָבְדוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר שופטים י, ו: וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וגו', וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ עַל יִשְׂרָאֵל לָשׁוֹן הָרָע, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵלִיָּהוּ, עַד שֶׁאַתָּה מְקַטְרֵג אֶת אֵלּוּ בּוֹא וְקַטְרֵג אֶת אֵלּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מלכים א יט, טו: לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק. רַבִּי אַבָּהוּ וְרֵישׁ לָקִישׁ הֲווֹ עָלְלִין לַחֲדָא מְדִינְתָּא דְּקֵיסָרִין, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּהוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מַהוּ כֵּן עָלֵינַן לִמְדִינְתָּא דְּחֵירוּפְיָא וְגִידוּפְיָא, נָחַת לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ מִן חֲמָרֵיהּ וּסְפָא חָלָא וִיהַב בְּפוּמֵיהּ, אָמַר לֵיהּ מַהוּ כֵן, אָמַר לוֹ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דֵּילָטוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל.

7 שיר השירים רבה פתח ↗

הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן פָּתַר קְרָיָה בְּמשֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שמות ג, י: וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה, אָמַר לוֹ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שמות ד, יג: בִּי אֲדֹנָי, כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ יְכוֹלִין לְהֵעָשׂוֹת, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּכָל הָאֻכְלוּסִין הַלָּלוּ, כַּמָּה חָיוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה מְעֻבָּרוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה תִּינוֹקוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה מִינֵי אֲנוּנַס הִתְקַנְתָּ לָהֶם לַחָיוֹת שֶׁבָּהֶן, כַּמָּה מִינֵי רִכּוּכִין הִתְקַנְתָּ לַמְעֻבָּרוֹת שֶׁבָּהֶן, כַּמָּה מִינֵי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים הִתְקַנְתָּ לַתִּינוֹקוֹת שֶׁבָּהֶן. אֵיכָן פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר כָּאן, הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֻמָּה שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֻמָּה שֶׁנָּתַתִּי נַפְשִׁי עָלֶיהָ, אֵיכָה תִרְעֶה בִּימוֹת הַחַמָּה, אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה, רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי הוּנָא אָמַר שֶׁלֹא אֶהְיֶה כָּאָבֵל הַזֶּה שֶׁהוּא עוֹטֶה עַל שְׂפָמוֹ וּבוֹכֶה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר ויקרא יג, מה: וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה. דָּבָר אַחֵר, שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה, שֶׁא אֶהְיֶה כְּרוֹעֶה זֶה שֶׁנִּכְנְסוּ זְאֵבִים בְּתוֹךְ עֶדְרוֹ וּבִקְּעוּהוּ, וְעָטָה אֶת בִּגְדוֹ וְיָצָא, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר ירמיה מג, יב: וְעָטָה אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם. עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ, כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ אֵצֶל חֲבֵרֶיךָ, וְיִשְׁאָלוּנִי עַל עֶדְרֵיהֶן, מָה אֲנִי מְשִׁיבָן.

7 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

פרשת שלח במדבר יג א-ב שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא, יְלַמְּדֶנּוּ רַבֵּנוּ מַהוּ לִפְרֹשׂ לַיָּם הַגָּדוֹל קֹדֶם לַשַּׁבָּת שְׁלוֹשָׁה יָמִים, כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה לַיָּם הַגָּדוֹל שְׁלוֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה לַהֲלֹךְ לְמָקוֹם רָחוֹק, אֲבָל אִם מְבַקֵּשׁ לִפְרֹשׂ כְּגוֹן מִצֹּר לְצִידוֹן מֻתָּר לוֹ לִפְרֹשׂ אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁהוּא יָכוֹל לֵילֵךְ מִבְּעוֹד יוֹם. וְאִם הָיָה שְׁלִיחַ מִצְוָה, מִצְוָה לוֹ לִפְרֹשׂ אֵיזֶה יוֹם שֶׁיִּרְצֶה. וְכֵן שָׁנִינוּ, שֶׁשְּׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה, שֶׁאֵין לְךָ חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשָׁלִיחַ שֶׁהוּא מִשְׁתַּלֵּחַ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנוֹתֵן נַפְשׁוֹ לְהַצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, כְּאוֹתָן שְׁנַיִם שֶׁשָּׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן, וּמִי הָיוּ פִּנְחָס וְכָלֵב. אֲבָל שְׁלוּחִים שֶׁשָּׁלַח מֹשֶׁה רְשָׁעִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר הֲוֵי "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים". זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם", "אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב", אֵלּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אַחֲרֵי שֶׁשָּׁלְחוּ הַמְּרַגְּלִים וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָשׁוֹן הָרַע עַל הָאָרֶץ וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מַה לַעֲשׂוֹת, אֶלָּא אַף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נִתְרַשְּׁלוּ בַּדָּבָר, מִיָּד עָמַד כָּלֵב וְהִשְׁתִּיק כָּל אוֹתָן הָאוּכְלוּסִין, שֶׁנֶּאֱמַר להלן פסוק ל "וַיַּהַס כָּלֵב" וְגוֹ', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, טוֹבָה גְּדוֹלָה אֲנִי מַחֲזִיק לְכָלֵב, שֶׁנֶּאֱמַר דברים א, לו "זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה" כוּ'. רַבִּי אָחָא הַגָּדוֹל פָּתַח, "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם", מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אוֹהֵב וְהִתְנָה עִמּוֹ, וְאָמַר לוֹ בּוֹא לֵךְ עִמִּי וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ מַתָּנָה, הָלַךְ עִמּוֹ וּמֵת, אָמַר הַמֶּלֶךְ לִבְנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמֵּת אָבִיךָ אֵינִי חוֹזֵר בִּי בְּמַתָּנָה שֶׁאָמַרְתִּי לִתֵּן לוֹ, בּוֹא וְטֹל אוֹתָהּ. כָּךְ הַמֶּלֶךְ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָאוֹהֵב זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר שם מא, ח "זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי", אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בּוֹא לֵךְ עִמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית יב, א "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ", הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁהוּא נוֹתֵן לְךָ לוֹ מַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר שם יג, יז "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה", מֵת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנֵיתִי עִם הָאָבוֹת לִתֵּן לָהֶם אֶת הָאָרֶץ וּמֵתוּ, אֵינִי חוֹזֵר בִּי, אֶלָּא "וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם". שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב משלי י, כו "כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לַעֵינַיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו", לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם, כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁהַיַּיִן יָפֶה הוּא אוֹמֵר לָאֲרִיסִין הַכְנִיסוּהוּ לְבֵיתִי, וּכְשֶׁהוּא נַעֲשָׂה חֹמֶץ אוֹמֵר הַכְנִיסוּ הַחֹמֶץ לְבָתֵּיכֶם. אַף כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁרָאָה הַזְּקֵנִים מַעֲשֵׂיהֶם כְּשֵׁרִים אָמַר "אֶסְפָה לִי" קָרָא אוֹתָן לִשְׁמוֹ, וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַמְּרַגְּלִים שֶׁעֲתִידִין לַחֲטֹא קָרָא אוֹתָן לִשְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "שְׁלַח לְךָ". זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב משלי כו, ו "מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל", וְכִי כְּסִילִים הָיוּ הַמְּרַגְּלִים הֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב אֲנָשִׁים הֵן צַדִּיקִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר שמואל א יז, יב "וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים", וְכֵן חַנָּה אוֹמֶרֶת "וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים", וּלְאֵלּוּ אַתָּה קוֹרֵא כְּסִילִים, אֶלָּא עַל שֶׁהוֹצִיאוּ דִּבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר משלי י, יח "וּמוֹצִיא דִּבָּה הוּא כְסִיל", וְאַף עַל פִּי כֵן בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים הָיוּ, וְעָשׂוּ עַצְמָם כְּסִילִים, וַעֲלֵיהֶם אָמַר מֹשֶׁה דברים לב, כ "כִּי דּוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה" וְגוֹ', שֶׁנִּבְחֲרוּ מִכָּל יִשְׂרָאֵל עַל פִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעַל פִּי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר שם א, כג "וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים", מִכָּאן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה, וְאַף מֹשֶׁה לֹא רָצָה לְשַׁלְּחָם מִדַּעַת עַצְמוֹ עַד שֶׁנִּמְלַךְ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאָמַר פְּלוֹנִי מִשֵּׁבֶט פְּלוֹנִי רָאוּי הוּא, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְאוּיִּין הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה'", וְאַחַר כָּךְ לְסוֹף אֲרְבָּעִים יוֹם נֶהֶפְכוּ וְעָשׂוּ כָּל אוֹתָהּ צָרָה וְהֵן גָּרְמוּ לְאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁלָּקוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר "שְׁלַח לְךָ". זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ישעיה מד, יח "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם", מָה רָאָה לוֹמַר אַחַר מַעֲשֵׂה מִרְיָם שְׁלַח לְךָ, אֶלָּא שֶׁהָיָה צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֵם בָּאִים וְאוֹמְרִים לָשׁוֹן הָרַע עַל הָאָרֶץ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִין עוֹנְשׁוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרַע מַהוּ, לְפִיכָךְ סָמַךְ הָעִנְיָן זֶה לַזֶּה, לְפִי שֶׁדִּבְּרָה מִרְיָם בְּאָחִיהָ לָקְתָה בְּצָרַעַת, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הַכֹּל יוֹדְעִין עוֹנְשׁוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרַע. שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת" וְגוֹ', אַחַר שֶׁרָאוּ לוֹמַר חֹמֶר לָשׁוֹן הָרַע וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִין בְּמַעֲשֵׂה מִרְיָם אַף עַל פִּי כֵן לֹא רָצוּ לִלְמֹד, לְכָךְ נֶאֱמַר "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ", לְכָךְ כָּתַב שִׁלּוּחַ מְרַגְּלִים אַחַר מַעֲשֵׂה מִרְיָם. דָּבָר אַחֵר "שְׁלַח לְךָ", אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שְׁלַח לְךָ, לֹא הָיָה מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֵּלְכוּ, לָמָּה, שֶׁכְּבָר אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ח, ז "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה", וְכֵן הוּא אוֹמֵר שם יא, י "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" וְגוֹ', וְעַד שֶׁהֵם בְּמִצְרַיִם אָמַר לָהֶם "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם" וְגוֹ', וּמַהוּ שְׁלַח לְךָ, אֶלָּא הֵם בִּקְּשׁוּ הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעוּ לַתְּחוּמִים אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, דברים א, כא "רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ", בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְקָרְבוּ יִשְׂרָאֵל אֵצֶל מֹשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר שם, כב "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם". זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב נחמיה ט, יז "וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ", וְאוֹמֵר "וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם", אֶלָּא אָמְרוּ דברים א, כב "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ", שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בְּתוֹרָתוֹ. וְכֵן אוֹמֵר דָּוִד "לֹא הֶאֱמִינוּ בְּתוֹרָתוֹ בֵּאלֹהִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לְמָה הָיוּ דּוֹמִין, לְמֶלֶךְ שֶׁזִּימֵן לִבְנוֹ אִשָּׁה נָאָה בַּת טוֹבִים וַעֲשִׁירָה, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ, זִמַּנְתִּי לְךָ אִשָּׁה בַּת טוֹבִים וַעֲשִׁירָה אֵין כְּמוֹתָהּ בָּעוֹלָם, אָמַר לוֹ הַבֵּן, אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה אוֹתָהּ שֶׁלֹּא הָיָה מַאֲמִין לְאָבִיו מִיָּד הֻקְשָׁה הַדָּבָר וְהֵרַע לְאָבִיו, אָמַר אָבִיו, מָה אֶעֱשֶׂה אִם אוֹמַר לוֹ אֵינִי מַרְאֶה אוֹתָהּ לְךָ עַכְשָׁיו הוּא אוֹמֵר כְּעוּרָה הִיא לְפִיכָךְ לֹא רָצָה לְהַרְאוֹתָהּ, לְסוֹף אָמַר לוֹ, רְאֵה אוֹתָהּ וְתֵדַע שֶׁלֹּא כִּחַשְׁתִּי לְךָ, וּבִשְׁבִיל שֶׁלֹּא הֶאֱמַנְתָּ לִי קוֹנֵס אֲנִי שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה אוֹתָהּ בְּבֵיתְךָ אֶלָּא לְבִנְךָ אֲנִי נוֹתְנָהּ, וְכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל, טוֹבָה הִיא, וְלֹא הֶאֱמִינוּ אֶלָּא אָמְרוּ "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם מְעַכֵּב אֲנִי עֲלֵיהֶם הֵם אוֹמְרִים לְפִי שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לֹא הֶרְאָה, אֶלָּא יִרְאוּ אוֹתָהּ, וּבִשְׁבוּעָה שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶם נִכְנָס לְתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יד, כג "אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ" אֶלָּא לִבְנֵיהֶם אֲנִי נוֹתְנָהּ. כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לְמֹשֶׁה דברים א, כב "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים" הִתְחִיל מֹשֶׁה עוֹמֵד וְתוֹהֶה, אָמַר אִי אֶפְשָׁר לִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד שֶׁאֶמָּלֵךְ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָלַךְ וְנִמְלַךְ וְאָמַר לוֹ כָּךְ וְכָךְ מְבַקְּשִׁין בָּנֶיךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָא אֵין זֶה תְּחִלָּה לָהֶם, עַד שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם הִלְעִיגוּ לִי, שֶׁנֶּאֱמַר "זוֹ לַעְגָּם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", לְמוּדִים הֵן בְּכָךְ, אֲנִי אֵינִי צָרִיךְ שֶׁנֶּאֱמַר דניאל ב, כב "יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא", אֶלָּא אִם בִּקַּשְׁתָּ שְׁלַח לְךָ לְעַצְמְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר "שְׁלַח לְךָ". אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, דברים א, כב "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ", אָמַר לָהֶם, לָמָּה, אָמְרוּ לוֹ, שֶׁכְּבָר הִבְטִיחָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לָנוּ שֶׁאָנוּ נִכְנָסִים לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְיוֹרְשִׁין כָּל טוּב, שֶׁנֶּאֱמַר שם ו, יא "וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב", וַהֲרֵי שָׁמְעוּ שֶׁאָנוּ נִכְנָסִים, וְהֵם עוֹשִׂין בָּהֶן בָּתֵּי מַטְמוֹנִיּוֹת, שֶׁאִם מַטְמִינִים הֵן אֶת מָמוֹנָם וְאָנוּ נִכְנָסִין וְלֹא נִמְצָא כְּלוּם נִמְצָא דְּבָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּטֵל, אֶלָּא יֵלְכוּ מְרַגְּלִים לְפָנֵינוּ וְיַרְאוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא "וְיַחְפְּרוּ לָנוּ", יֵלְכוּ וְיַעַמְדוּ עַל מַה שֶּׁחָפְרוּ בָּאָרֶץ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כֵּן נִלְכַּד בְּיָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר שם, כג "וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר". זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם", רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נֶחֶמְיָה, אֶחָד מֵהֶן אוֹמֵר מַהוּ "כִּסְלָם" מַחֲשַׁבְתָּם, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ג, ד "אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים", וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ טִפְּשׁוּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר קהלת ד, ה "הַכְּסִיל חוֹבֵק אֶת יָדָיו". וְאֶחָד הָיָה ר"א אוֹמֵר בִּטְחוֹנָן, שֶׁנֶּאֱמַר "אִם שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי". תהלים שם, ח "וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם", רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָכַל אֶת פְּרִי הָאִילָן וְנִטְרַד מִן הַגָּן, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ג, כד "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם", וְאֵלּוּ שֶׁעָבְרוּ עַל כַּמָּה מִצְווֹת אֲנִי מַאֲרִיךְ רוּחִי לָהֶם. וְרַבִּי נֶחֶמְיָה אָמַר "וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם" כְּאַבְרָהָם, עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לְפָנַי שם טו, ח "בַּמָה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" לֹא הֶאֱרַכְתִּי רוּחִי, אֶלָּא מִיָּד אָמַרְתִּי לוֹ "יָדוֹעַ תֵּדַע כִּי גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ", וְאֵלּוּ שֶׁעָבְרוּ עַל כַּמָּה מִצְווֹת וַאֲנִי מַאֲרִיךְ רוּחִי עִמָּהֶם, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ "וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה", וּמִי הָיוּ אֵלּוּ שֵׁבֶט אֶפְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים שם, ט "בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת". דָּבָר אַחֵר, אֵינִי מַשְׁוֶה אוֹתָם לַאֲבוֹתָם, שֶׁאֲבוֹתָם אָמַרְתִּי לָהֶם "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיָּד מִצְרַיִם" וְגוֹ' וְלֹא נָתַתִּי אוֹתָהּ לָהֶם אֶלָּא גָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם מִיתָה בַּמִּדְבָּר עַל יְדֵי שֶׁהִכְעִיסוּ אוֹתִי, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יד, לה בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ", אֲבָל אֵלּוּ אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁאֲנִי מַכְנִיסָם לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר דברים א, לט "וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע" קִיַּמְתִּי דְּבָרִי, "דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ", אֶלָּא אָמְרוּ דברים א, כב "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ" וְגוֹ'. שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, שְׁלַח לְךָ מִדַּעְתְּךָ, וְכִי אָדָם בּוֹרֵר חֵלֶק רַע לְעַצְמוֹ, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב דברים א, כג "וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר", בְּעֵינַי וְלֹא בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם. שם, כב "וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ", לֹא נִתְכַּוְּנוּ אֶלָּא לְבָשְׁתָּהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּתִיב הָכָא "וְיַחְפְּרוּ לָנוּ", וּכְתִיב "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה" וְגוֹ'. וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימַאי, מָה רָאָה כְּנַעַן לְהִזָּכֵר כָּאן, אֶלָּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל דברים ט, ה "לֹא בְּצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ וְגוֹ' כִּי בְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע", וְאֵין רָשָׁע אֶלָּא שִׁבְעָה עֲמָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי בְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה", רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל זְכוּת שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ, נִזְכַּר לְיִצְחָק שֶנּוֹלַד לְאַבְרָהָם בֶּן מֵאָה שָׁנָה, וְשָׂרָה בַּת תִּשְׁעִים שָׁנָה, וּכְנַעַן "כ'" עֶשְׂרִים, "נ'" חֲמִשִּׁים, ע' שִׁבְעִים, נ' חֲמִשִּׁים, הֲרֵי מֵאָה וְתִשְׁעִים שָׁנָה. במדבר יג ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, אָמַר לָהֶם לֹא תִּכָּנְסוּ כְּגַנָּבִים, וְאִם יֹאמְרוּ לָכֶם עַל מָה בָּאתֶם עָלֵינוּ, תֹּאמְרוּ לָהֶם עַל חָמֵשׁ תְּאֵנִים וְעַל חֲמִשָׁה רִמּוֹנִים וְעַל אֶשְׁכּוֹל אֶחָד שֶׁל עֲנָבִים, אִם יֹאמְרוּ לָכֶם שֶׁמָּא לַעֲקֹר אִילָנֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְלָקֹץ אֲשֵׁרָה בָּאתֶם עָלֵינוּ, תֹּאמְרוּ לָהֶן לָאו, נִכְנְסוּ כִּשְׁלוּחִים, וְיָצְאוּ כַּחֲמוֹרִים, הִגִּיעוּ לְחֶבְרוֹן נָטְלוּ מִשָּׁם חָמֵשׁ תְּאֵנִים וְחֲמִשָׁה רִמּוֹנִים וְאֶשְׁכּוֹל אֶחָד שֶׁל עֲנָבִים, צָוַח בָּהֶם תַּלְמַי צְוָחָה אַחַת וְנָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם אַרְצָה, הִתְחִילוּ מְנַפְּחִים בְּפִיהֶם וּמְנַשְּׁבִים בְּאַפָּם עַד שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּם עֲלֵיהֶם, אַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהֶם עַל מָה בָּאתֶם עֲלֵיהֶם עָלֵינוּ, שֶׁמָּא לְהַכְרִית אִילָנוֹת וַאֲשֵׁרָה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה בָּאתֶם עָלֵינוּ וַהֲלֹא כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם הוּא וּלְמִי שֶׁהוּא רוֹצֶה נוֹתְנוֹ, אָמְרוּ לָהֶם לָאו, שִׁגְּרוּם בְּשָׁלוֹם וְלֹא הֲרָגוּם, וּבִשְׂכַר זֶה שִׁיֵּר מֵהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד גָּלוּת הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַד אוֹתָהּ שָׁעָה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה שֶׁבָּאוּ מְרַגְּלִים נִכְנַס וְיָשַׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לְפָנָיו שְׁנֵים עָשָׂר מִיל וּלְכָל צַד שָׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל אֶת קוֹלוֹ עַד תְּחוּם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ מְרַגְּלִים פִּנּוּ לָהֶם מָקוֹם וְיָשְׁבוּ בֵּינוֹתָם, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם יוֹשְׁבִים אִמְרוּ מַה שֶּׁבְּיֶדְכֶם, מִיָּד פָּתְחוּ וְאָמְרוּ להלן פסוק לב-לג "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא וְגוֹ' וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים". מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָמִית עֲשָׂרָה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שֶׁרָצוּ אַחַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לִרְגֹּם אוֹתָם בַּאֲבָנִים עַד שֶׁנִּכְנְסוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. במדבר יג ד-טו וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, דָּבָר זֶה מָסֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ מְרַגְּלִים עַל שֵׁם מַעֲשֵׂיהֶם נִקְרְאוּ, וְלֹא עָלָה בְּיָדֵינוּ אֶלָּא אֶחָד, סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל שֶׁסָּתַר דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיכָאֵל שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ מָךְ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אַף אָנוּ נֹאמַר, נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי, שֶׁהֶחְבִּיא דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וָפְסִי שֶׁפָּסַע עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, כְּתִיב יהושע טו, יז "וְיִלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב", וּכְתִיב "כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה", אַמַּאי קָרִי לֵיהּ בֶּן יְפֻנֶּה, שֶׁפִּנָּה עַצְמוֹ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. וְאַכַּתִּי בֶּן קְנָז הוּא, וְהָכְּתִיב "וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן", וְאַמַּאי קָרִי לֵיהּ "בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב", אֲחוֹהִי דְּכָלֵב מִן אִמֵּיהּ דַּהֲוָה לֵיהּ כָּלֵב חוֹרְגֵיהּ דִּקְנָז, דַּיְקָא נַמִּי דִּכְתִיב במדבר לב, יב "כָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִי" וְלֹא בֶּן קְנָז. במדבר יג טז וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ, מֹשֶׁה בִּקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים, אָמַר לוֹ יָה יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. וּמָה רָאָה מֹשֶׁה לְהוֹסִיף עַל שְׁמוֹ שֶׁל הוֹשֵׁעַ יוֹ"ד, אֶלָּא כָּלֵב נָטַל שְׂכָרוֹ מִן הָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר יהושע יד, ט "אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה", וִיהוֹשֻׁעַ נָטַל שְׂכַר עֲשָׂרָה מְרַגְּלִים שֶׁנִּתְוַסֵּף שְׁמוֹ יוֹ"ד עֲשָׂרָה. לְפִי שֶׁהוֹסִיף מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים הוֹסִיפוּ לוֹ עַל שְׁמוֹ. במדבר יג יז-כ עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וְלָמָּה בַּנֶּגֶב, שֶׁכֵּן הַתַּגָּרִין עוֹשִׂין מַרְאִין אֶת הַפְּסֹלֶת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מַרְאִין אֶת הַשֶּׁבַח. וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִיא, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אָמַר לָהֶם יֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת גִּבּוֹרִים וְיֵשׁ מְגַדֶּלֶת חַלָּשִׁים, וְיֵשׁ מְגַדֶּלֶת אוּכְלוּסִין וְיֵשׁ מְמַעֶטֶּת אוּכְלוּסִין, כָּךְ פְּקָדָן וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב, וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִיא אִם רָזָה, וּמִנַּיִן אַתֶּם יוֹדְעִים כֹּחָן, אִם בְּמַחֲנַיִם הֵם שְׁרוּיִם הֵם גִּבּוֹרִים וּבוֹטְחִין עַל כֹּחָם, וְאִם בְּמִבְצָרִים חַלָּשִׁים הֵם וְלִבָּם רַךְ, וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִיא אִם פֵּרוֹתֶיהָ קַלִּים אוֹ שְׁמֵנִים, אָמַר לָהֶם הִסְתַּכְּלוּ בַּאֲבָנִים וּבִצְרוֹרוֹת שֶׁלָּהּ, אִם שֶׁל צוּנְּמָא הֵם הֵם שְׁמֵנִים, וְאִם שֶׁל חַרְסִית הֵם, הֵם רָזִים. וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאֵין תְּקוּפַת תַּמּוּז בְּלֹא תְּאֵנִים וַעֲנָבִים. הֲיֶשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן, אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה רְאוּ אִם אִיּוֹב קַיָּם שֶׁשְּׁנוֹתָיו דּוֹמִין לְעֵץ, וּמֵגֵן עַל דּוֹרוֹ כָּעֵץ. במדבר יג כא וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ, כֵּיצַד כְּשֶׁהָיוּ נִכְנָסִין לָעִיר, וְהַדֶּבֶר הָיָה נוֹגֵף אֶת הַגְּדוֹלִים, וְהָיוּ בְּנֵי הָעִיר מִתְעַסְּקִין בִּקְבוּרָתָם, וְהָיוּ נִכְנָסִים וּבְרִיָּה לֹא הָיָה רוֹאֶה אוֹתָם, לְכָךְ אָמְרוּ להלן פסוק לב "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא", בְּנִסִּים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם הוֹצִיאוּ דִּבָּה. במדבר יג כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן, וַיָּבוֹאוּ מִבָּעִי לֵיהּ, אָמַר רַב רָבָא, מְלַמֵּד שֶׁפֵּרֵשׁ כָּלֵב מֵעֲצַת מְרַגְּלִים וְהָלַךְ וְנִשְׁתַּטָח עַל קִבְרֵי אָבוֹת, וְאָמַר לָהֶם אֲבוֹתַי בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים שֶׁאֶנָּצֵל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. יְהוֹשֻׁעַ כְּבָר בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה עָלָיו רַחֲמִים וְהַיְינוּ דִּכְתִיב "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ" וְגוֹ'. וְשָׁם אֲחִימָן, מְיֻמָּן שֶׁבְּאֶחָיו. שֵׁשַׁי, שֶׁמֵּשִׂים אֶת הָאָרֶץ כִּשְׁחִיתוֹת תַּלְמַי, שֶׁמֵּשִׂים אֶת הָאָרֶץ תְּלָמִים. תָּנָא אָמַר, אֲחִימָן, מָאן יֵיתֵי לְוָתִי. יְלִידֵי הָעֲנָק, שֶׁמַּעֲנִיקִים אֶת הַחַמָּה בְּקוֹמָתָם. וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, מַאי נִבְנְתָה אִלֵימָא נִבְנְתָה מַמָּשׁ, אֶפְשָׁר אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת לִבְנוֹ קָטָן קֹדֶם לִבְנוֹ גָּדוֹל, דִּכְתִיב בראשית י, ו "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן", אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְבֻנָּה עַל אַחַת מִשִׁבְעָה בְּצֹעַן, וְאֵין לְךָ טְרָשִׁים בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּחֶבְרוֹן, מִשּׁוּם דְּקִבְרֵי בָּהּ שֹׁכְבֵי, וְאֵין לְךָ מְעֻלָּה בְּכָל הָאֲרָצוֹת יוֹתֵר מִמִּצְרַיִם, דִּכְתִיב "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", וְאֵין לְךָ מְעֻלָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם יוֹתֵר מִצֹּעַן, דְמְרַבֵּי בֵּיהּ מַלְכֵי, דִּכְתִיב ישעיה ל, ד "כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ", וַאֲפִלּוּ הָכִי חֶבְרוֹן מְבֻנָּה עַל אַחַת מִשִּׁבְעָה בְּצֹעַן. כְּתִיב דברים יא, י "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִיא", הֲרֵי זֶה הַפָּסוּק נֶאֱמַר לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים שֶׁמָּא לֹא נִכְנוֹס לְאֶרֶץ יָפָה כְּזֹאת, אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם "לֹא כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִיא", מַגִּיד שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְשֻׁבַּחַת הֵימֶנָּה. אַתָּה אוֹמֵר בְּשֶׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ בְּשֶׁבַח אֶרֶץ מִצְרַיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם", מֶה הָיָה מְקוֹם מַלְכוּת שֶׁל אֶרֶץ מִצְרַיִם צֹעַן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו", מַה הָיְתָה פְּסֹלֶת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֶבְרוֹן, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם חֶבְרוֹן פְּסֹלֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הִיא מְשֻׁבַּחַת מִשִּׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁמְּשֻׁבַּחַת מִכָּל הָאֲרָצוֹת, קַל וָחֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאִם תֹּאמַר מִי שֶׁבָּנָה זֶה לֹא בָּנָה זֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר בראשית י, ו "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן", חָם לְפִי שֶׁבָּנָה זוֹ בָּנָה אֶת זוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁבָּנָה אֶת הַכָּעוּר וְאַחַר כָּךְ בָּנָה אֶת הַנָּאֶה, אֶלָּא בָּנָה אֶת הַנָּאֶה וְאַחַר כָּךְ בָּנָה אֶת הַכָּעוּר, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁבָּנָה שְׁנֵי טְרַקְלִין אֶחָד נָאֶה וְאֶחָד כָּעוּר אֵינוֹ בּוֹנֶה אֶת הַכָּעוּר וְאַחַר כָּךְ הַנָּאֶה, אֶלָּא בּוֹנֶה אֶת הַנָּאֶה וְאַחַר כָּךְ אֶת הַכָּעוּר, שֶׁפְּסוּלְתּוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן בּוֹנֶה בַּשֵּׁנִי, הָא לְפִי שֶׁחֶבְרוֹן מְשׁוּבַּחַת מִצֹּעַן מִמִּצְרַיִם לְפִיכָךְ נִבְנֵית תְּחִלָּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדַרְכֵי הַמָּקוֹם, שֶׁכָּל מִי שֶׁחָבִיב מֵחֲבֵרוֹ הוּא קָדַם אֶת חֲבֵרוֹ, תּוֹרָה לְפִי שֶׁחֲבִיבָה מִכֹּל, נִבְרֵאת קֹדֶם לַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח, כב "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ". וְאוֹמֵר שם, כג "מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ" וְגוֹ'. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְפִי שֶׁחָבִיב מִכֹּל, נִבְרָא לִפְנֵי כֹּל. שֶׁנֶּאֱמַר "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ". אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁחֲבִיבָה מִכֹּל נִבְרֵאת קֹדֶם לַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח, כו "עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל", "אֶרֶץ" אֵלּוּ שְׁאָר אֲרָצוֹת, "וְחוּצוֹת" אֵלּוּ מִדְבָּרוֹת "תֵּבֵל" זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, תֵּבֵל זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל", שֶׁנֶּאֱמַר "מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ", וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ תֵּבֵל שֶׁהִיא מְתֻּבֶּלֶת בְּכָּל, שֶׁכָּל הָאֲרָצוֹת יֵשׁ בְּזוֹ מַה שֶּׁאֵין בְּזוֹ, אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ח, ט "לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ". דָּבָר אַחֵר "תֵּבֵל" עַל שֵׁם תַּבְלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר איכה ב, ט "בַּגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה", מִכָּאן שֶׁהַתּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּסַנְחֵרִיב כְּשֶׁבָּא לְפַתּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, מָה אָמַר לָהֶם, "עַד בּוֹאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם", אֶל אֶרֶץ יָפָה מֵאַרְצְכֶם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא "אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם", וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר אִם מִי שֶׁבָּא לוֹמַר שִׁבְחָהּ שֶׁל אַרְצוֹ לֹא אָמַר גְּנוּת עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, קַל וָחֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, שׁוֹטֶה הָיָה זֶה שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ לְפַתּוֹת, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָלַךְ לִשָּׂא אִשָּׁה אָמַר לָהּ אָבִיךְ מֶלֶךְ וַאֲנִי מֶלֶךְ אָבִיךְ עָשִׁיר וַאֲנִי עָשִׁיר אָבִיךְ מַאֲכִילֵךְ בָּשָׂר וְדָגִים וּמַשְׁקֵךְ יַיִן יָשָׁן, וַאֲנִי מַאֲכִילֵךְ בָּשָׂר וְדָגִים וּמַשְׁקֵךְ יַיִן יָשָׁן, אֵין זֶה פִּתּוּי, כֵּיצַד הוּא פִּתּוּי, אוֹמֵר לָהּ אָבִיךְ הֶדְיוֹט וַאֲנִי מֶלֶךְ, אָבִיךְ עָנִי וַאֲנִי עָשִׁיר, אָבִיךְ מַאֲכִילֵךְ יָרָק וְקִטְנִיּוֹת וַאֲנִי מַאֲכִילֵךְ בָּשָׂר וְדָגִים וּמַשְׁקֵךְ יַיִן יָשָׁן, אָבִיךְ מוֹלִיכֵךְ בָּרֶגֶל וַאֲנִי מוֹלִיכֵךְ בִּגְלוּדְקָא, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם מִי שֶׁבָּא לוֹמַר שִׁבְחָהּ שֶׁל אַרְצוֹ לֹא אָמַר גְּנוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, קַל וָחֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מֵעַתָּה הֲרֵי הוּא כַּיּוֹצֵא בּוֹ אוֹמֵר דברים ג, ט "צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִּׂרְיֹן", וּבְמָקוֹם אַחַר הוּא אוֹמֵר שם ד, מח "עַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן" שֶׁמָּצָא אַרְבַּע שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ, וְכִי מַה צֹּרֶךְ לְבָאֵי עוֹלָם בְּכָךְ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּחֲשׁוֹת זֹאת אוֹמֶרֶת יִקָּרֵא עַל שְׁמִי וְזֹאת אוֹמֶרֶת יִקָּרֵא עַל שְׁמִי, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם פְּסֹלֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּחֲשׁוֹת עָלֶיהָ, קַל וָחֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר יהושע טו, מט "וְדַנָּה וְקִרְיַת סַנָּה הִיא דְבִר", וּבְמָקוֹם אַחַר הוּא אוֹמֵר "וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר", נִמְצֵאת קְרוּיָה אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת, וְכִי מַה צוֹרֶךְ לְבָאֵי עוֹלָם בְּכָךְ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּחֲשׁוֹת עָלֶיהָ זֹאת אוֹמֶרֶת תִּקָּרֵא עַל שְׁמִי, וְזֹאת אוֹמֶרֶת תִּקָּרֵא עַל שְׁמִי, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם פְּסֹלֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּחֲשׁוֹת עָלֶיהָ, קַל וָחֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר "עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ", וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר שם ג, כז "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה", נִמְצָא קָרוּי שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת, וְכִי מַה צֹּרֶךְ לְבָאֵי הָעוֹלָם בְּכָךְ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ שָׁלֹשׁ מַלְכֻיּוֹת מִתְכַּחֲשׁוֹת עָלָיו, קַל וָחֹמֶר לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וְאֶתֵּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם", "אֶרֶץ חֶמְדָּה" אֶרֶץ שֶׁעֲשׂוּיָה חוּלָאוֹת חוּלָאוֹת לִמְלָכִים וּלְשִׁלְטוֹנִים, שֶׁכָּל מֶלֶךְ וְשִׁלְטוֹן שֶׁלֹּא קָנָה חוּלָאוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כְּלוּם, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וְכִי שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים שֶׁהָיוּ לְשֶׁעָבַר כֻּלָּם הָיוּ בְּאֶרֶץ, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בְּרוֹמִי עַכְשָׁיו שֶׁכָּל מֶלֶךְ שֶׁלֹּא קָנָה פַּלְטִיאוֹת וְחוּלָאוֹת בְּרוֹמִי אוֹמֵר לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם, כָּךְ כָּל מֶלֶךְ וְשִׁלְטוֹן שֶׁלֹּא קָנָה פַּלְטִיאוֹת וְחוּלָאוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם. "נַחֲלַת צְבִי" מַה צְּבִי זֶה קַל בְּרַגְלָיו מִכָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, כָּךְ פֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קַלִּים לָבוֹא מִכָּל פֵּרוֹת שְׁאָר אֲרָצוֹת. דָּבָר אַחֵר מַה צְּבִי כְּשֶׁאַתָּה מַפְשִׁיטוֹ אֵין עוֹרוֹ מַחֲזִיק אֶת בְּשָׂרוֹ, כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ מַחֲזֶקֶת אֶת פֵּרוֹתֶיהָ בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה, וּמַה צְּבִי זֶה קַל לֶאֱכֹל מִכָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, כָּךְ פֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קַלִּים לֶאֱכֹל מִכָּל הָאֲרָצוֹת, אִי קַלִּים יָכוֹל לֹא יְהוּ שְׁמֵנִים", תַּלְמוּד לוֹמַר שמות ג, יז "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", שְׁמֵנִים כְּחָלָב וּמְתוּקִים כִּדְבַשׁ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ישעיה ה, א "אָשִׁירָה נָא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן", מַה שּׁוֹר זֶה אֵין בּוֹ גָּבוֹהַ מִקַּרְנָיו, כָּךְ אֶרֶץ יִּשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת, אִי מַה שּׁוֹר זֶה אֵין בּוֹ פְּסוּל אֶלָּא מִקַּרְנָיו, כָּךְ אֶרֶץ יִּשְׂרָאֵל פְּסוּלָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן" שְׁמֵנָה הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּלְלַמֶּדְךָ שֶׁגָּבוֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ מְשֻׁבָּח מֵחֲבֵרוֹ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפִי שֶׁגְּבוֹהָה מִכֹּל מְשֻׁבַּחַת מִכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אוֹתָהּ" וְגוֹ', לעיל פסוק כא "וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ", וַיַּעֲלוּ בַּנֶּגֶב, בראשית מה, כה "וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרַיִם". בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁגָּבוֹהַּ מִכֹּל מְשֻׁבָּח מִכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר דברים יז, ח "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ". "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה'", וְאוֹמֵר ירמיה לא, ה "כִּי יֵשׁ יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן" וְגוֹ'. וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה. מַאי נִבְנְתָה אִלֵימָא נִבְנְתָה וְכוּ' כְּדִלְעֵיל אֲפִלּוּ הָכִי טְרָשִׁין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְבֻנִּין אֶחָד מִשִּׁבְעָה מִצֹּעַן, כַּמָּה הֲוָה לֵיהּ חֲמֵשׁ מֵאָה חָסֵר עֲשָׂרָה, הַנֵּי מִלֵּי בִּטְרָשִׁין אֲבָל בְּלֹא טְרָשִׁין חֲמֵשׁ מֵאָה, וְהַנֵּי מִלֵּי בְּלֹא בְּרָכָה, אֲבָל בִּבְרָכָה כְּתִיב "וַיִּזְרַע יִצְחָק וְגוֹ' וַיְבָרְכֵהוּ ה'. במדבר יג כג-כה וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם, כְּתִיב יהושע ד, ג "שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים", אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אַבָּא חֲלַפְתָּא וְאֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא וַחֲנַנְיָה בֶּן חֲכִינַאי עָמְדוּ עַל אוֹתָן הָאֲבָנִים, וְשִׁעֲרוּם כָּל אַחַת וְאַחַת שְׁקוּלָה כְּאַרְבָּעִים סֵאָה, וּגְמִירֵי דְטְעוּנָא דְמִדְלִי אִינִשׁ עַל כִּתְפֵיהּ תִּילְתָּא דְטְעוּנֵיה הֲוִי, וּמִכָּאן אַתָּה מְחַשֵּׁב לְאֶשְׁכּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם", מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר "בַמּוֹט" אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בִּשְׁנָיִם וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "בִּשְׁנָיִם", בִּשְׁנֵי מוֹטוֹת, אָמַר רַבִּי יִצְחָק טוּרְטְנִי וְטוּרְטְנִי דִטוּרְטִנִי, הָא כֵּיצַד שְׁמוֹנָה נָשְׂאוּ אֶשְׁכּוֹל, שְׁנַיִם אֶחָד נָשָׂא רִמּוֹן, וְאֶחָד נָשָׂא תְּאֵנָה, יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָשְׂאוּ כְּלוּם, אִי בָּעִית אֵימָא מִשּׁוּם דִחְשִׁיבֵי, וְאִי בָּעִית אֵימָא מִשּׁוּם דְּלֹא הֲווּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה. וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל, לֹא רָצוּ לִיטֹּל מִפֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִלּוּלֵי כָּלֵב שֶׁשָּׁלַף אֶת הַזַּיִן וְרָץ לִפְנֵיהֶם, וְאָמַר לָהֶם אִם אֵין אַתֶּם נוֹטְלִין אוֹ אַתֶּם הוֹרְגִים אוֹתִי אוֹ אֲנִי הוֹרֵג אֶתְכֶם. וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וַהֲלֹא אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָלְכוּ אַרְבָּעִים יוֹם מִן הַדָּרוֹם לַצָּפוֹן, וּלְאַרְבָּעִים יוֹם הָיוּ מְהַלְּכִים אֶת כֻּלָּהּ, אֶלָּא שֶׁגָּלוּי הָיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֵם בָּאִים וְאוֹמְרִים לָשׁוֹן הָרַע וְנִגְזָר עַל אוֹתוֹ הַדּוֹר שָׁנִים שֶׁל צָרָה במדבר יד, לד יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וְקִפֵּץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ. לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית", שֶׁהַכֹּל הָיָה צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶשְׁכּוֹל אוֹהֲבוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הָיָה, וְנִקְרָא אֶשְׁכּוֹל עַל אוֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִכְרוֹת מִמְּקוֹמוֹ. במדבר יג כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, מַקִּישׁ הֲלִיכָתָן לְבִיאָתָן, מַה בִּיאָתָן בְּעֵצָה רָעָה, אַף הֲלִיכָתָן בְּעֵצָה רָעָה. במדבר יג כז-כח בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, כָּל לָשׁוֹן הָרַע שֶׁאֵין דְּבַר אֱמֶת בִּתְחִלָּתוֹ אֵין מִתְקַיֵּם בְּסוֹפוֹ. במדבר יג כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב מָה רָאוּ לִפְתֹּחַ בַּעֲמָלֵק, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְתִינוֹק שֶׁסָּרַח וְנִלְקָה בִּרְצוּעָה, כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים לְהַפְחִידוֹ מַזְכִּירִין לוֹ הָרְצוּעָה, כָּךְ הָיָה עֲמָלֵק רְצוּעָה רָעָה לְיִשְׂרָאֵל. וּמָה רָאָה לֵישֵׁב לוֹ עַל הַדֶּרֶךְ, שֶׁכֵּן צִוָּהוּ עֵשָׂו זְקֵנוֹ לְקַדְּמוֹ לַדֶּרֶךְ, וְעָקַר מִמְּקוֹמוֹ וְיָשַׁב לוֹ בַּדֶּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יד, מה "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא". וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן, אֵלּוּ הַגִּבּוֹרִים וְיוֹשְׁבִין עַל הַדֶּרֶךְ, נִתְכַּוְּנוּ הַמְּרַגְּלִים לִשְׁבֹּר לִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר לב, ט "וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". במדבר יג ל וַיַּהַס כָּלֵב, שֶׁמִּתְּחִלָּה אָמַר לָהֶם אֲנִי עִמָּכֶם בְּעֵצָה אַחַת, וּבְלִבּוֹ הָיָה לוֹמַר אֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר יהושע יד, ז "וָאָשֵׁב אוֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי", וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעִיד עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ". וּכְשֶׁבָּאוּ הַמְּרַגְּלִים אָמְרוּ נֶאֱמָן עָלֵינוּ כָּלֵב, מִיָּד עָמַד עַל הַסַּפְסָל וְשִׁתֵּק כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מְצַוְּחִין עַל מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה", וְהֵם הָיוּ סְבוּרִים שֶׁהוּא אוֹמֵר לָשׁוֹן הָרַע, לְכָךְ שָׁתְקוּ. וַיַּהַס כָּלֵב, שֶׁהֵסִיתָם בִּדְבָרִים, פָּתַח יְהוֹשֻׁעַ דְּקָא מִשְׁתָּעֵי, אָמְרִי לֵיהּ דֵּין רֹאשׁ קְטִיעָא יְמַלֵּל, אָמַר כָּלֵב אִי אֶפְתַּח אֲנָא וּמִשְׁתָּעִינָא אָמְרִי בִּי מִלְּתָא וְחָסְמִין לִי, אָמַר לָהֶן וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם, סָבְרֵי בִּגְנוּתֵיהּ קָא מִשְׁתָּעֵי, אִישְׁתִּיקוּ אָמַר לָהֶם הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, אִם יֹאמַר עֲשׂוּ סוּלָמוֹת וַעֲלוּ לָרָקִיעַ לֹא נִשְׁמַע לוֹ, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ וְגוֹ'. במדבר יג לא-לג וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ וְגוֹ', אָמְרוּ דָּבָר גָּדוֹל דִּבְּרוּ מְרַגְּלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ כִּבְיָכוֹל אֲפִלּוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם. אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי חֲשָׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה, דְּכָל הֵיכָא דְּמָטוּ מֵת חֲשִׁיבָא דִּידְהוּ כִּי הֵיכִי דְּנִיטְרְדוּ וְלֹא לִשְׁאֲלוּ אַבַּתְרַיְיהוּ, וְאִיכָּא דְאַמְרֵי אִיּוֹב נָח נַפְשֵׁיהּ, וְאַטְרִידוּ כֻּלָּא עַלְמָא בְּהֵסְפֵּידָא, וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ. וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם, מִנָּא הָיוּ יָדְעֵי, כִּי קָא הֲווּ מַבְרֵי אַבֵילֵי תּוּתִי אַרְזֵי הֲווּ מַבְרִי, וְכִי חָזִינְהוּ סְלִקוּ יַתְבֵי בְּאִילָנֵי שְׁמַעִינְהוּ דְּקָאָמְרֵי קָא חָזֵינַן אִינְשֵׁי דְּדָמוּ לְקַמְצֵי בְּאִילָנֵי. תַּנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרַע, מִנָלָן, מִמְּרַגְּלִים, הַשְׁתָּא מְרַגְּלִים שֶׁהוֹצִיאוּ שֵׁם רַע עַל עֵצִים וַאֲבָנִים כַּךְ הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מִמַּאי, דִּלְמָא כִּדְרַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא דְּאָמַר מַר דָּבָר גָּדוֹל דִּבְּרוּ מְרַגְּלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ וְכוּ' כְּדִלְעֵיל, אֶלָּא אָמַר רָבָא דַּאֲמַר קְרָא במדבר יד, לז "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִיאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה", עַל דִּבַּת הָאָרֶץ שֶׁהוֹצִיאוּ. אֶרֶץ אֹכֶלֶת, כְּשֵׁם שֶׁאֵבָרִים לָאָדָם כֵּן לָאָרֶץ, "וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל". במדבר כב, ה "הִנֵּה כִּסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ". במדבר טז, לב "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ". אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ. "וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם". בראשית לד, כא "הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם". דברים לב, יג "וַיֵּנִקֵהוּ דְּבַשׁ מִסֶּלַע". יחזקאל לח, יב "יֹשבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ". "כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת". קהלת א, ד "וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת". וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לִיחֶזְקֵאל לְיִרְמִיָּה לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶם אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים מַה הוֹצֵאתֶם מִפִּיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "לְקוֹל הֲמוּלָה גְּדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ" וְגוֹ', "לְקוֹל הֲמוּלָה" שֶׁאֲמַרְתֶּם מַה גְּרַמְתֶּם לְעַצְמְכֶם "הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ" במדבר יד, לב "יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם", אֲמַרְתֶּם וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וִתַּרְתִּי עֲלֵיהֶם, אֶלָּא וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם מִי יֹאמַר לָכֶם שֶׁלֹּא הָיִיתֶם בְּעֵינֵיהֶם כְּמַלְאָכִים, וְכִי יְדַעְתֶּם מֶה עָשִׂיתִי לָכֶם בְּעֵינֵיהֶם, מַה גְּרַמְתֶּם לָכֶם, במדבר יד, לד "בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ" לֹא דַּיָּם כָּךְ, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ שְׁלוּחַי בָּשָׂר וָדָם נִגְזַר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא אֲנִי שׁוֹלֵחַ מַלְאָכִי פִּתְאוֹם וִיפַנֶּה אֶת הָאָרֶץ לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר "הִנְּנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי". במדבר יד א וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וְגוֹ', זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב משלי יח, ח "דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים", דְּבָרִים שֶׁרָגְנוּ הַמְּרַגְּלִים עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵם גָּרְמוּ לָהֶם צָרָה לְדוֹרוֹת שֶׁאִלּוּ לֹא שָׁמְעוּ לַמְּרַגְּלִים לֹא הָיוּ לוֹקִין עִמָּהֶם, אֶלָּא שֶׁהִשְׁלִימוּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר דברים א, כז "וַתְּרָגְּנוּ בְאָהֳלֵיכֶם". זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ" וְגוֹ', אוֹתוֹ קוֹל שֶׁבְּכִיתֶם גָּרַם לָכֶם לִלְקוֹת, וְעַל אוֹתוֹ הַדּוֹר אָמַר יְשַׁעְיָה ישעיה יז, יא "בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב אָנוּשׁ", בְּיוֹם שֶׁאֲמַרְתֶּם לִתֵּן לָכֶם נַחֲלַת אֲבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם כָּרוֹז בָּעוֹלָם, "וּכְאֵב אָנוּשׁ", זֶה הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהִטַּלְתֶּם יְרֻשָּׁה לְדוֹרוֹת, שֶׁבָּכוּ הָעֵדָה בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה עַל חִנָּם אֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם לַיְלָה זוֹ בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת, וּמִן אוֹתָהּ שָׁעָה נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֵחָרֵב, וְשֶׁיִּגְלוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם" נְשִׂיאַת יָד כְּנֶגֶד נְשִׂיאַת קוֹל. רַבִּי אֶלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, משלי יח, ח "דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים" כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵת וְהוּא צוֹוֵחַ וּבוֹכֶה, כָּךְ הֵם כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ מִתּוּר הָאָרֶץ עָמְדוּ וּפִזְּרוּ עַצְמָם בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּתוֹךְ שִׁבְטוֹ, וּמִתְנַפֵּל לְתוֹךְ כָּל זָוִית שֶׁל בֵּיתוֹ, וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו בָּאִים עָלָיו וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ מַה לְּךָ מָרִי, וּבְעוֹד שֶׁהוּא עוֹמֵד עוֹשֶׂה עַצְמוֹ נוֹפֵל לִפְנֵיהֶם, אוֹמֵר לָהֶם אוֹי לִי עֲלֵיכֶם בָּנַי וּבְנוֹתַי וְכַלּוֹתַי, הֵיאַךְ הָאֱמוֹרִיִּים עֲתִידִים לְתַעְתֵּעַ בָּכֶם, הֵיאַךְ הֵן עֲתִידִים לִשְׁלֹט בָּכֶם, מִי יוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי אֶחָד מֵהֶם כדו כְּלוּם לְאֻמּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה יְכוֹלָה לִבְלֹם צִפָּרְנוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, אֲנִי יוֹדֵעַ מָה רָאִיתִי, מִיָּד הֵם כֻּלָּן גּוֹעִין בִּבְכִיָּה, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וְכַלּוֹתֵיהֶם, עַד שֶׁהָיוּ הַשְּׁכֵנוֹת שׁוֹמְעוֹת אֶת הַדָּבָר אַף הֵן הָיוּ בּוֹכוֹת, עַד שֶׁהָיְתָה מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה מַשְׁמַעַת, עַד שֶׁהָיָה כָּל הַשֵּׁבֶט בּוֹכֶה, וְכֵן חֲבֵרוֹ מַבְכֶּה שִׁבְטוֹ, וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא חֲבוּרָה אַחַת וְגָעוּ וְנָתְנוּ קוֹל בִּכְיָתָם לַמָּרוֹם, מִנַּיִן מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, וַתִּשָּׂא, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְוִיתֶם מִלְוֶה רָעָה. וַתִּשָּׂא כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה אוֹמֵר דברים כד, י "כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ", חַיֵּיכֶם שֶׁסּוֹפְכֶם לִפָּרַע. בְּתִשְׁעָה בְּאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לָאָרֶץ, מִנָלָן, דִּכְתִיב "וַיְהִי בַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ" וְגוֹ', שָׁנָה רִאשׁוֹנָה עָשָׂה מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, שָׁנָה שְׁנִיָּה הֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, וְשָׁלַח מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר י, לג "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'", מְלַמֵּד שֶׁסָּרוּ מֵאַחֲרֵי ה', וּכְתִיב במדבר יא, ד "וְהָאֲסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ", וּכְתִיב שם, כ "עַד חֹדֶשׁ יָמִים", וּכְתִיב "וַתִּסָּגֵר מִרְיָם" וְגוֹ', וּכְתִיב במדבר יג, ב "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים", וְתַנְיָא בְּעֶשְׂרִים וְתִּשְׁעָה בְּסִיוָן שָׁלַח מֹשֶׁה מְרַגְּלִים, וּכְתִיב "וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם", אַרְבָּעִים נַכֵּי חָד הֲווּ, אָמַר אַבַּיֵּי, תַּמּוּז דְהַהִיא שָׁתָא מִלוּיֵי מַלְיָיה, דִּכְתִיב "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אוֹתוֹ יוֹם לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, וַאֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָם, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה לא, טו-טז "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה וְגוֹ'. במדבר יד ב-ג וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ', מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָלָה אֶחָד לַבִּימָה שֶׁלּוֹ לִדּוֹן, הוֹצִיא דָּבָר מִפִּיו בַּמֶּה שֶׁחִיֵּב אֶת עַצְמוֹ, הֵנִיחַ הַמֶּלֶךְ אֶת הָאִלוֹגִין שֶׁלּוֹ וְחִיְּבוֹ בְּפִיו, אָמַר לוֹ, בַּמֶּה שֶׁהוֹצֵאתָ מִפִּיךָ אֲנִי דָּנְךָ וִיהֵא לְךָ כְּמָה שֶׁאָמַרְתָּ, כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא להלן פסוק כח-כט "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם", הִתְחִילוּ לוֹמַר וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ וְגוֹ'. במדבר יד ד וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְגוֹ', נִמְנוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לְמַנּוֹת דָתָן בִּמְקוֹם מֹשֶׁה, וַאֲבִירָם נַמִּי בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה" וְגוֹ', הֲוֵי "וַיְקַנְּאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה'", וּמַה גָּרְמוּ לְעַצְמָם, שם, יז "וַתִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָתָן" וְגוֹ'. חָטְאוּ בְּרֹאשׁ, וְלָקוּ בְּרֹאשׁ, וּמִתְנַחֲמִים בְּרֹאשׁ. חָטְאוּ בְּרֹאשׁ, נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה, וְלָקוּ בְּרֹאשׁ, ישעיה א, ה "כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי". וּמִתְנַחֲמִים בְּרֹאשׁ מיכה ב, יג "וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם" וְגוֹ'. במדבר יד ה-ו וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֹא הַכֹּל בִּנְפִילָה, וְלֹא הַכֹּל בִּקְרִיעָה, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בִּנְפִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם", יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב בִּקְרִיעָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם". מַתְקִיף לָהּ רַבִּי זֵירָא, אִי הֲוָה כְּתִיב יְהוֹשֻׁעַ כִּדְקָּאֲמַרְתְּ, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב "וִיהוֹשֻׁעַ" הָא וְהָא עָבִיד. במדבר יד י-כא וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד ה', מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ אֲבָנִים וְזָרְקוּ כְּלַפֵּי מַעְלָה. לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים, וּמִי הֵם, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ זוֹרְקִין אֲבָנִים וְהֶעָנָן מְקַבְּלָם. מִיָּד נִגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֶּעָנָן, שֶׁמָּא יַחְזְרוּ בָּהֶם, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַשְּׁכִינָה הִתְחִילוּ מְרַגְּמִין בָּהֶם בָּאֲבָנִים. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה הֶעָנָן נִרְאוּ הָאֲבָנִים תְּלוּיוֹת בּוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה מִי יָכוֹל לִסְבֹּל כָּךְ, עַד מָתַי כָּךְ, עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי, אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, דְּבָרִים הֵם מַכְעִיסִין אוֹתִי, אַף אֲנִי אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר. "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ", מִי גָּרַם לָהֶם שֶׁיָּמוּתוּ בַּמִּדְבָּר, שֶׁאָמְרוּ דְּבָרִים. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שְׁתֵּי צְוָחוֹת צָוַחְתִּי לִפְנֵיכֶם, סוֹפְכֶם לִצְוֹחַ אַרְבָּעָה צְוָחוֹת בְּשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים יג, ב-ג "עַד אָנָה ה' תִּשְׁכָּחֵנִי נֵצַח, עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי וְגוֹ', עַד אָנָה יָרוּם אוֹיְבִי עָלָי". צָוַחְתִּי "עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה", סוֹפְכֶם לִצְוֹחַ תהלים ו, ד "וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד וְאַתָּה ה' עַד מָתָי". עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ, מִנַּיִן אַתָּה לָמֵד, מִמֹּשֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל כָּעַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה, שמות לב, ז "לֵךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ", אָמַר מֹשֶׁה שָׁעָה שֶׁל כַּעַס הוּא אֵינִי צָרִיךְ לְדַבֵּר עַכְשָׁיו, מֶה עָשָׂה, מִיָּד "וַיִּפֶן וְיֵרֵד מֹשֶׁה מִן הָהָר", בָּא לוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וּבָדַק אוֹתָן שָׁלֹשׁ בְּדִיקוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר שם, כו "וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה", כָּל מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֵדִים וְהַתְרָאָה הָיָה נֶהֱרָג, עֵדִים וְלֹא הַתְרָאָה בַּמַּגֵּפָה, לֹא עֵדִים וְלֹא הַתְרָאָה הָיָה נִבְדָּק כְּסוֹטָה, שֶׁנֶּאֱמַר שם, כ "וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם", בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מֶה הָיָה לְךָ לַעֲשׂוֹת בָּהֶן מִדַּת הַדִּין, הֲרֵי כְּבָר עָשִׂיתִי לְךָ מִדַּת הַדִּין, סְלַח לָהֶם, אָמַר לוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁהִמְתַּנְתָּ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ, אַתָּה לָמֵד מִמֹּשֶׁה, שֶׁכְּשֶׁאָמַר לְיִשְׂרָאֵל במדבר כ, י "שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים", נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר "לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל", וְאֵין "לָכֵן" אֶלָּא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל א ג, יד "לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי", אָמַר מֹשֶׁה שָׁעָה שֶׁל שְׁבוּעָה הִיא אֵינִי צָרִיךְ לְדַבֵּר עַכְשָׁיו, הִמְתִּין מֹשֶׁה, לְסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה הִתְחִיל מִתְחַנֵּן, "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'" אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה". וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קִלְקוּלוֹ, מִנַּיִן אַתָּה לָמֵד, מֵאָדָם שֶׁאָכַל מִן הָעֵץ וְנִתְקַלְקֵל, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא נִגְלָה עֲלֵיהֶם, אֶלָּא בראשית ג, ז "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְּאֵנָה", וְאַחַר כָּךְ שם, ח "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים", וְאַל תְּנַחֲמֵהוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, כְּשֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל כְּתִיב "וַיִּקְרָא ה' וְגוֹ' לַבֶּכִי וְלַמִּסְפֵּד", בִּקְּשׁוּ מַלְאָכִים לְנַחֲמוֹ, אָמַר לָהֶם אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי אָמַר לָהֶם אֵין אֵלּוּ נִחוּמִין, נִאוּצִין הֵן לְפָנַי, הִמְתִּין, כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה בָּהֶם מִדַּת הַדִּין וְרָאָה שֶׁאֵין אָדָם מְנַחֵם אוֹתוֹ, הִתְחִיל אוֹמֵר שם מ, א "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי". אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִישֶׁנּוּ, אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבֵּט לִבְרִית אֲבוֹתָם שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לָהֶם שֶׁתַּעֲמִיד מֵהֶם מְלָכִים נְבִיאִים וְכֹהֲנִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין אַתָּה מִבְּנֵיהֶם אֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְגוֹ', כֵּיוָן שֶׁרָאָה מֹשֶׁה כָּךְ, עָמַד וּבָא לְפָנָיו בְּמִדָּה אַחֶרֶת, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם וְגוֹ', וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, יֹאמְרוּ שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לָזוּן אוֹתָן, אָמַר לוֹ, וַהֲלֹא רָאוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי לָהֶם בְּמִצְרַיִם וְעַל הַיָּם, וְהֵיאַךְ יֹאמְרוּ מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה', עַכְשָׁיו יֹאמְרוּ, בְּפַרְעֹה הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד, בִּשְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד. מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'. יָכוֹל מִבָּעֵי לֵיהּ, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַכְשָׁיו יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ כִּנְקֵבָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִיל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וַהֲלֹא כְּבָר רָאוּ נִסִּים וְנִפְלְאוֹת וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי בְּמִצְרַיִם וְעַל הַיָּם, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם לוֹמַר לְמֶלֶךְ אֶחָד הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד לִשְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִנַּיִן שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ", תָּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כִּדְבָרֶךָ, עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר אַשְׁרֵי לְתַלְמִיד שֶׁהָרַב מוֹדֶה לוֹ. וְאוּלָם חַי אָנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה הֶחֱיִתָנִי כִּדְבָרֶךָ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר קְשָׁרִים כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת, אָמַר לוֹ מֹשֶׁה אֵין שָׁלוֹם בְּעִירְךָ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ, אָמַר לוֹ אַף עַל פִּי כֵן הָיָה לְךָ לְעָזְרֵנִי, מִיָּד אָמַר לוֹ וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה'. כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְכוֹתֵב אֶרֶךְ אַפַּיִם, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לַצַּדִּיקִים, אָמַר לוֹ, אַף לָרְשָׁעִים, אָמַר לוֹ רְשָׁעִים יֹאבְדוּ, אָמַר לוֹ הַשְׁתָּא חָזִית מַאי דְּמִבָּעֵי לְךָ, בְּשָׁעָה שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אָמַר לוֹ לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי לַצַּדִּיקִים, אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְלֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי אַף לָרְשָׁעִים, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה'" וְגוֹ', הַיְינוּ דִּכְתִיב תהלים צג, ה "עֵדֹתֶיךָ נֶאֱמְנוּ מְאֹד" וְגוֹ' וּסְמִיךְ לֵיהּ שם צ, א "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה". זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ וּטֳהָר יָדַיִם יֹסִיף אֹמֶץ", אָמַר רַבִּי חוּנְיָא חֲנִינָא, "צַדִּיק" זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ, תהלים יא, ז "כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב", "וּטֳהָר יָדַיִם" זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב בֵּיהּ "טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע", "יֹסִיף אֹמֶץ" זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מַעֲצִים כֹּחוֹ שֶׁל צַדִּיק שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ. דָּבָר אַחֵר, "וְיֹאחֵז צַדִּיק" זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ דברים לג, כא "צִדְקַת ה' עָשָׂה", "וּטֳהָר יָדַיִם" זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב בֵּיהּ במדבר טז, טו "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי", "יֹסִיף אֹמֶץ" זֶה מֹשֶׁה, שֶׁהוּא מַעֲצִים כֹּחַ וּגְבוּרָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה'. רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי בְּרַבִּי חֲנִינָא וְרַבָּנָן אָמַר רַבִּי אָמְרִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, יִתְקֹף חֵילָךְ לְרַחֲמֶיךָ, תְּגַבֵּר מִדַּת רַחֲמִים עַל מִדַּת הַדִּין, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה', אָמַר רַבִּי יוּדָן, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְגִבּוֹר שֶׁהוּא מִתְגּוֹשֵׁשׁ בְּאֶבֶן שֶׁל מֵסִית, וְעָבַר אֶחָד וְרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ יָפֶה כֹּחֲךָ. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סִימוֹן, כָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם הֵם מוֹסִיפִים כֹּחַ וּגְבוּרָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר "בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל", וְאִם לֹא, כִּבְיָכוֹל דברים לב, יח "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי". רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בַּר פְּרָטָא, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם הֵן מוֹסִיפִין כֹּחַ וּגְבוּרָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, תהלים שם "בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל", וְאִם לֹא כִּבְיָכוֹל איכה א, ו "וַיֵּלְכוּ בְּלֹא כֹּחַ לִפְנֵי רוֹדֵף", אָמַר רַבִּי אָחָא "רוֹדֵף" מָלֵא כְּשֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁגָּלוּ בְּרוֹדֵף מָלֵא כָּךְ כֶּשֶׁנִגְאָלִין אֵין נִגְאָלִין אֶלָּא בְּגוֹאֵל מָלֵא, דִּכְתִיב "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל", "גּוֹאֵל" מָלֵא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, עַל הַכֹּל הוֹדָה מֹשֶׁה חוּץ מִדָּבָר אֶחָד, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אָדָם חוֹטֵא לְפָנֶיךָ וְאַתָּה מַאֲרִיךְ לוֹ, הֱיֵה גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָהּ, וְהֵיכָן נִצְרָךְ לָהּ, בַּמְּרַגְּלִים, ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי, עָבַר הֲוֵינָא קוּמֵי כְּנִישְׁתָא דְּבָבֶל וּשְׁמָעִית קָלֵיהּ דְיַנּוּקָא קְרִי הַדֵּין פְּסוּקָא, תהלים צג, ה "עֵדֹתֶיךָ נֶאֱמְנוּ מְאֹד", "אֵל נְקָמוֹת ה'". רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּיא בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן אָמַר, אֶרֶךְ אַף אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶרֶךְ אַפַּיִם, מַאֲרִיךְ רוּחוֹ עַד שֶׁלֹּא יִגְבֶּה, בָּא לִגְבּוֹת מַאֲרִיךְ וְגוֹבֶה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, מָאן דְּאָמַר רַחֲמָנָא וַתְּרָן הוּא, יִוָתְרוּ בְּנֵי מֵעָיו, אֶלָּא מַאֲרִיךְ רוּחוֹ וְגָבִי דִּילֵיהּ. אָמַר רַבִּי לֵוִי, מַהוּ אֶרֶךְ אַפַּיִם, רָחִיק רָגָז, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי לִגְיוֹנוֹת קָשִׁים, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם דָּרִים הֵם עִמִּי בַּמְּדִינָה עַכְשָׁיו בְּנֵי מְדִינָה מַכְעִיסִים אוֹתִי וְהֵם עוֹמְדִין עֲלֵיהֶם מֵאֲלֵיהֶן וּמְכַלִּין אוֹתָן, אֶלָּא הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָן לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְאִם מַכְעִיסִין אוֹתִי בְּנֵי הַמְּדִינָה, עַד שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּחַ אֶצְלָם הֵם בָּאִין וּמְפַיְּסִין אוֹתִי וַאֲנִי מְקַבֵּל פִּיּוּסִין, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ישעיה יג, ה "בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם ה' וּכְלֵי זַעְמוֹ לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ". אָמַר רַבִּי יִצְחָק, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנּוֹעֵל בִּפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה נ, כה "פָּתַח ה' אֶת אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי זַעֲמוֹ", עַד דְּהוּא טָרִיק וְעַד דְּהוּא פָּתַח רָחֲמוֹי קְרִיבִין. וְרַב חֶסֶד, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסִי בְּרַבִּי חֲנִינָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כַּף מֹאזְנַיִם מְעֻיָּנוֹת, כַּף עֲווֹנוֹת מִכָּאן וּזְכֻיּוֹת מִכָּאן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַטֶּה לְכַף זְכוּת, הוּא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְרַב חֶסֶד מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וְרַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא אָמַר, כָּף מֹאזְנַיִם מְעֻיָּנוֹת, עֲווֹנוֹת מִכָּאן וּזְכֻיּוֹת מִכָּאן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹטֵף שְׁטָר חוֹב אֶחָד שֶׁל עֲווֹנוֹת וּזְכֻיּוֹת מַכְרִיעוֹת. וּמַהוּ נֹשֵׂא עָוֹן נוֹשֵׂא עַיִן. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ כִּבְיָכוֹל אֵין שִׁכְחָה לְפָנָיו וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה שַׁכְחָן, וּמַה טַּעַם "מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עָוֹן", וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר תהלים פה, ג "נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָּל חַטָּאתָם סֶלָּה. "וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה", מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים, וְאֵינוֹ מְנַקֶּה לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים, מְנַקֶּה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵינוֹ מְנַקֶּה לָעוֹלָם הַבָּא. פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְגוֹ', מָשָׁל לְאַרְבָּעָה דְּיוֹטוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וְזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, בְּזוֹ יַיִן, וּבְזוֹ שֶׁמֶן, וּבְזוֹ דְּבַשׁ, וּבְזוֹ מַיִם, נָפְלָה דְּלֵקָה בְּאַחַת מֵהֶן הֵן מְכַבּוֹת זוֹ אֶת זוֹ, אֲבָל אִם הָיוּ כֻּלָּן שֶׁל שֶׁמֶן, כֻּלָּן נִשְׂרָפוֹת. כָּךְ בִּזְמַן שֶׁהֵן תּוֹפְסִין בְּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶן דּוֹר אַחַר דּוֹר הֵן נִדּוֹנִין עַל יָדוֹ, אֲבָל אִם הֵם מְסֹרָגִין דּוֹר אַחַר דּוֹר, דּוֹר צַדִּיק וְדוֹר רָשָׁע, דברים כד, טז "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת". בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׂמַח מֹשֶׁה וְאָמַר, אֵין בְּיִשְׂרָאֵל קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ. סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, זוֹ מִדַּת הַטּוֹב שֶׁהִיא גְּדוּשָׁה. וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָ, רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא וְרַבִּי שָׁאוּל שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, חָד אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ לְמֹשֶׁה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה הֵן לֹא חָטְאוּ קָדָמַי, וְחָרָנָא אָמַר, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִמִצְרַיִם וְעַד הֵנָּה לֹא שָׁרִית וְשָׁבַקְתְּ לְהוֹן, הִיךְ כְּמַה דְּשָׁרִית וְשָׁבַקְתְּ לְהוֹן לִדְעָבַר, שְׁרִי וּשְׁבִיק לְהוֹן לִדְאָתִי. מַר רַבִּי אֲלְכְּסַנְדְּרִי, מָשָׁל לִשְׁנַיִם שֶׁהוֹשִׁיטוּ הֲדָסִים לַמֶּלֶךְ, אֶחָד הוֹשִׁיטָהּ לִשְׁמוֹ וְיוֹצֵאת לְשֵׁם זְקֵנוֹ, וְאֶחָד הוֹשִׁיטָהּ לְשֵׁם זְקֵנוֹ וְיָצָאת לִשְׁמוֹ, חִזְקִיָּה הוֹשִׁיטָהּ לִשְׁמוֹ, מלכים ב כ, ג "זְכֹר נָא אֶת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ", וְיָצָאת לְשֵׁם זְקֵנוֹ, "וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי", מֹשֶׁה הוֹשִׁיטָהּ לְשֵׁם זְקֵנוֹ, דברים ט, כז "זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם" וְגוֹ', וְיָצָאת לִשְׁמוֹ, וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. כָּתוּב בְּרֶמֶז ש"א. דָּבָר אַחֵר "וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ", בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לעיל פסוק יב "אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר", אֲמַר לֵיהּ מֹשֶׁה, תְּפֹס מִדָּתְךָ תְּפֹס אֻמָּנוּתְךָ, אֲמַר לֵיהּ מֹשֶׁה כָּל הַצַּדִּיקִים תָּפְסוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֻמָּנוּתוֹ, אַבְרָהָם תָּפַס אֶת הַמִּלָּה, יִצְחָק תָּפַס אֶת הַתְּפִלָּה, יַעֲקֹב תָּפַס אֶת הָאֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר מיכה ז, כ "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב". יוֹסֵף תָּפַס אֶת הַחֲסִידוּת, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד". מֹשֶׁה תָּפַס אֶת הָעֲנָוָה, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יב, ג "וְהָאִיש מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד". אַהֲרֹן תָּפַס אֶת הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר מלאכי ב, ה "בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם". פִּנְחָס תָּפַס הַקִּנְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר כה, יא "בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי". אַף אַתָּה תְּפוֹס אֻמָּנוּתְךָ, אָמַר לוֹ מַה הִיא אֻמָּנוּתִי אָמַר לוֹ, רַחֲמָן רַחוּם וְחַנּוּן ה', כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה לָמוּד שֶׁמַּכְעִיסִין אוֹתְךָ וְאַתָּה מַאֲרִיךְ לָהֶם וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶן, לְכָךְ נֶאֱמַר "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, מָשָׁל לְכַף מֹאזְנַיִם שֶׁמִּשְׁקֹלֶת בְּכַף אַחַת וְהַפֵּרוֹת בְּכַף אַחַת, אֵימָתַי בַּעַל הַבַּיִת מִשְׁתַּבֵּחַ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַכְרִיעַ הַפֵּרוֹת, כָּךְ אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָרִי אוֹמַר לְךָ מָתַי כֹּחֲךָ גָּדוֹל בְּעוֹלָמְךָ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מַאֲרִיךְ רוּחֲךָ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה'". אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מָשָׁל לְגִבּוֹר שֶׁבָּא לִטְעֹן קוֹרָה גְּדוֹלָה וְתַלְמִידוֹ מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הַתַּלְמִיד רוֹאֶה אֶת רַבּוֹ מִתְגַּבֵּר וְהוֹלֵךְ, הָיָה אוֹמֵר לוֹ יִתְקֹף חֵילָךְ, כָּךְ מֹשֶׁה כָּל זְמַן שֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּיֵּס וְסוֹלֵחַ לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה אוֹמֵר לוֹ יִישַׁר חֵילָךְ. אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא, אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, כְּשֶׁתְּהֵא מוֹדֵד לְבָנֶיךָ מִדַּת הַדִּין מְדֹד לָהֶם בְּמִדָּה קְטַנָּה, אֲבָל מִדַּת רַחֲמִים מְדֹד לָהֶם בְּמִדָּה גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא" וְגוֹ'. במדבר יד כב-כג וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים. כָּתוּב בְּרֶמֶז רל"ב. תְּנַן הָתָם, בְּמוֹצִיא שֵׁם רַע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר כֵּיצַד, אֶחָד שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַגְּדוֹלָה שֶׁבִּכְהֻנָּה, וְעַל הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע, נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו חָמוּר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְנַסּוּ אֹתִי" וְגוֹ', מִמַּאי, דִּלְמָא מִשּׁוּם דְּאַכַּתִּי לֹא מָלֵא סְאָתְהוֹן, דְּאָמַר רַב הִמְנוּנָא, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ נִפְרַע מִן הָאָדָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "בִּמְלֹאת שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ". אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ, אֲמַר קְרָא וַיְנַסּוּ אֹתִי וְגוֹ', עַל זֶה נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם. במדבר יד כט בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם, תָּנוּ רַבָּנָן שִׁבְעָה קִפְּלוּ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, מְתוּשֶׁלַח רָאָה אֶת אָדָם, שֵׁם רָאָה אֶת מְתוּשֶׁלַח, יַעֲקֹב אָבִינוּ רָאָה אֶת שֵׁם, עַמְרָם רָאָה אֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ, אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי רָאָה אֶת עַמְרָם, אֵלִיָּהוּ רָאָה אֶת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, וַעֲדַיִן אֵלִיָּהוּ קַיָּם. אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי רָאָה אֶת עַמְרָם, וְהָא כְּתִיב במדבר כו, סה "וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ" וְגוֹ', אָמַר רַב הִמְנוּנָא לֹא נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה", מִי שֶׁפְּקוּדָיו מִבֶּן עֶשְׂרִים, יָצָא שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי שֶׁפְּקוּדָיו מִבֶּן חֹדֶשׁ. וּמִשְּׁאָר שְׁבָטִים לֹא עָיֵיל, וְהָתַּנְיָא יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וּמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה נוֹלְדוּ בִּימֵי יַעֲקֹב וְלֹא מֵתוּ עַד שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעָי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ", וְתַנְיָא שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מַמָּשׁ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי נֶחֶמְיָה וְכִי נֶאֱמַר "שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה" וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה", אֶלָּא זֶה יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה שֶׁהָיָה שָׁקוּל כְּרֻבָּהּ שֶׁל סַנְהֶדְרִין, אֶלָּא אָמַר רַב אָחָא בַּר יַעֲקֹב, לֹא נִגְזְרָה גְּזֵרָה לֹא עַל פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְלֹא עַל יָתֵר מִבֶּן שִׁשִּׁים, לֹא עַל פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים, דִּכְתִיב "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה", וְלֹא עַל יָתֵר מִבֶּן שִׁשִּׁים, גָּמַר וָמָעְלָה "וָמָעְלָה" מֵעֲרָכִין, מַה לְהַלָּן יוֹתֵר מִבֶּן שִׁשִּׁים כְּפָחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים, אַף כָּאן יוֹתֵר מִבֶּן שִׁשִּׁים כְּפָחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים. במדבר יד לד מִנַּיִן שֶׁדּוֹרְשִׁים כְּנֶגֶד הָאַגָּדָה בָּאַגָּדָה שֶׁנֶּאֱמַר "בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם" וְגוֹ', וְכֵן הוּא אוֹמֵר מלכים ב י, ל "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יֵהוּא יַעַן אֲשֶׁר הֱטִיבוֹתָ וְגוֹ' בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ" וְגוֹ', כְּנֶגֶד אַרְבַּע דּוֹרוֹת שֶׁהָיְתָה בֵּית אַחְאָב קַיֶּמֶת וְנֶעֶקְרָה עַל יָדוֹ, וְאֵלּוּ הֵן עָמְרִי וְאַחְאָב וְיוֹרָם וּבָנָיו. רַב אִידִי בְּרֵיהּ אֲבוּהָ דְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, הֲוָה אָזִיל תְּלָתָא יַרְחֵי בְּאוֹרְחָא, וַהֲוָה יָתִיב חָד יוֹמָא בְּאֻשְׁפִּיזָא וַהֲווּ קָרוּ לֵיהּ רַבָּנָן בַּר בֵּי רַב דְּחַד יוֹמָא, חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ וּקְרִי אַנַּפְשֵׁהּ איוב יב, ד "שְׂחוֹק לְרֵעֵהוּ אֶהְיֶה", אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן, בְּמָטוּ מִנָּךְ לֹא תַּעֲנִישׁ רַבָּנָן, נָפַק רַבִּי יוֹחָנָן לְבֵי מִדְּרָשָׁא וְדָרַשׁ, "אֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן", וְכִי בַּיּוֹם דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ וּבַלַּיְלָה אֵין דּוֹרְשִׁין אוֹתוֹ, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָסַק בְּכָל הַשָּׁנָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּמִדַּת פֻּרְעָנוּת בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ יוֹם לַשָּׁנָה, וְכִי אַרְבָּעִים שָׁנָה חָטְאוּ וַהֲלֹא לֹא חָטְאוּ אֶלָּא אַרְבָּעִים יוֹם, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָבַר כָּל הַשָּׁנָה. במדבר יד לה תָּנוּ רַבָּנָן, דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ" וְגוֹ', יִתַּמּוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְשָׁם יָמֻתוּ, בָּעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר תהלים צה, י-יא "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי", דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בָּאִין הֵם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר שם נ, ה "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח", אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי", בְאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי וְחוֹזְרַנִי בִּי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר, לֹא נֶאֱמַר מִקְרָא זֶה אֶלָּא כְּנֶגֶד דּוֹרוֹת הַבָּאִים "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי", אֵלּוּ חֲסִידִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וְדוֹר, "כֹּרְתֵי בְרִיתִי", אֵלּוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, "עֲלֵי זָבַח", אֵלּוּ רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן לִזְבִיחָה עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, בָּאִין הֵם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה לה, יא "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן" וְגוֹ'. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שָׁבְקֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲסִידוּתֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר "הָלוֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם" וְגוֹ', הַשְׁתָּא אִם אֲחֵרִים בָּאִין בִּזְכוּתָן, הֵם עַצְמָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. במדבר יד לז תָּנוּ רַבָּנָן מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה" וְגוֹ', וַיָּמֻתוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה', בָּעוֹלָם הַבָּא. וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים, מְלַמֵּד שֶׁמֵּתוּ מִיתָה מְשֻׁנָּה, מְלַמֵּד שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם וְנָפְלוּ עַל טַבּוּרָם וְהָיוּ תּוֹלָעִים יוֹצְאִים מִלְּשׁוֹנָם וְנִכְנָסִים לְטַבּוּרָם, וְיוֹצְאִים מִטַּבּוּרָם וְנִכְנָסִים בִּלְשׁוֹנָם. רַבִּי גַּמְלִיאֵל נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, בְּאַסְכָּרָה מֵתוּ. תַּנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא אוֹמֵר, בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרַע, מִנָלָן, מִמְּרַגְּלִים, הַשְׁתָּא מְרַגְּלִים שֶׁהוֹצִיאוּ שֵׁם רַע עַל עֵצִים וַאֲבָנִים כַּךְ הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מִמַּאי, דִּלְמָא כִּדְרַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא דְּאָמַר דָּבָר גָּדוֹל דִּבְּרוּ מְרַגְּלִים וְכוּ' כְּדִלְעֵיל. אֶלָּא אֲמַר רָבָא אֲמַר קְרָא, וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים וְגוֹ' עַל דִּבַּת הָאָרֶץ שֶׁהוֹצִיאוּ. במדבר יד לח יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָטְלוּ חֵלֶק הַמְּרַגְּלִים, מִנָּא הַנֵּי מִלֵּי, דְּאָמַר קְרָא וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם, מַאי חָיוּ, אִלֵימָא חָיוּ מַמָּשׁ, וְהָכְּתִיב במדבר כו, סה "וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן", אֶלָּא שֶׁחָיוּ בְּחֶלְקָם. מִתְלוֹנְנִים וַעֲדַת קֹרַח לֹא הָיָה לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ, וְהָתַּנְיָא יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָטְלוּ חֶלְקָם, לֹא קַשְׁיָא מַר מַקִּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים, וּמַר לֹא מַקִּישׁ, דְּתַנְיָא "אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר", זֶה צְלָפְחָד, "וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה", זֶה עֲדַת מְרַגְּלִים, "הַנּוֹעֲדִים עַל ה'" אֵלּוּ מִתְלוֹנְנִים, וְלֹא הָיָה "בַּעֲדַת קֹרַח" כְּמַשְׁמָעוֹ, מַר מַקִּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים, וּמַר לֹא מַקִּישׁ. וַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵּי וּלְמָאן דְּמַקִּישׁ אִיכְפַּל יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב וְיָרְתִי לְכֻלֵּי אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, אֲמַר לֵיהּ מִתְלוֹנְנִים שֶׁבַּעֲדַת קֹרַח קָאָמְרִינָן. במדבר יד לט-מה וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי וְגוֹ' וְיַכּוּם וְיַכְּתוּם, מִיָּד חָזְרוּ וְיָשְׁבוּ בְּאֵבֶל, מִכָּאן אָמְרוּ, כָּל הַמְּנֻדֶּה יוֹם אֶחָד מִלְּמַטָּה אַף עַל פִּי שֶׁהִתִּירוּ לוֹ אֵין לוֹ הֶתֵּר מִלְּמַעְלָה עַד שִׁבְעַת יָמִים, וְכָל הַמְּנֻדֶּה שִׁבְעַת יָמִים מִלְּמַטָּה אַף עַל פִּי שֶׁהִתִּירוּ לוֹ אֵין לוֹ הֶתֵּר מִלְּמַעְלָה עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְכָל הַמְּנֻדֶּה שְׁלֹשִׁים יוֹם מִלְּמַטָּה אַף עַל פִּי שֶׁהִתִּירוּ לוֹ אֵין לוֹ הֶתֵּר מִלְּמַעְלָה לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, לְכָךְ נֶאֱמַר "וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד", בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה בּוֹא וְרַצֵּה אוֹתָם הָעֲנִיִּים שֶׁכְּבָר יָצָא לִבָּם מֵעֲלֵיהֶם, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בַּמָּה אֲרַצֵּם, אָמַר לוֹ צֵא וְרַצֵּם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר טו, ב-ג דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי תָבֹאוּ וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה'. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה מְרִיבָה גְּדוֹלָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לַגֵּרִים, עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מִפְּנֵי מָה עָשׂוּ מְרִיבָה אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, לֹא כָּךְ כָּתַבְתִּי לָכֶם בְּתוֹרָתִי במדבר טו, טו "הַקָהָל חֻקָּה אַחַת" וְגוֹ', עַכְשָׁיו "תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד", מִכָּאן אָמְרוּ שָׁלֹשׁ מִדּוֹת יֵשׁ בְּגֵרִים, יֵשׁ גֵּר כְּנָכְרִי לְכָל דָּבָר, יֵשׁ גֵּר מָשׁוּל כַּחֲמוֹר, וְיֵשׁ גֵּר כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ. יֵשׁ גֵּר כְּנָכְרִי לְכָל דָּבָר, כֵּיצַד הָיוּ לוֹ נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאָמַר אֵלֵךְ וְאֶתְגַּיֵּר וְאֶהֱיֶה בֵּינֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁאֲכִילָתָן יָפָה, וְיֵשׁ לָהֶם יָמִים טוֹבִים וְשַׁבָּתוֹת וְיֹאכְלוּ אֵלּוּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי, כָּפַף אֶת עַצְמוֹ וְהָלַךְ וְנִתְגַּיֵּר, וּלְבַסּוֹף שֶׁחָזַר מִסּוּרוּ בָּאוּ עָלָיו יִסּוּרִין לְטוֹבָתוֹ לְהַצִּיל מִיָּדָיו מַה שֶּׁעָשָׂה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי כְּשֵׁם שֶׁאָהַב זֶה אֶתְכֶם אַף אַתֶּם אֶהֱבוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר דברים י, יט "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר". יֵשׁ גֵּר מָשׁוּל כַּחֲמוֹר, כֵּיצַד הָלַךְ וְנָשָׂא אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל אָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ נוֹתְנִין לְךָ עַד שֶׁתִּתְגַּיֵּר, וְכָפַף אֶת עַצְמוֹ וְהָלַךְ וְנִתְגַּיֵּר, לְבַסּוֹף שֶׁחָזַר מִסּוּרוּ בָּאוּ עָלָיו יִסּוּרִין לְטוֹבָתוֹ לְהַצִּיל מִיָּדוֹ מַה שֶּׁעָשָׂה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בָּנַי כְּשֵׁם שֶׁבִּקֵּשׁ זֶה מִכֶּם מְנוּחָה אַף אַתֶּם תְּנוּ לוֹ מְנוּחָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כב, כ "וְגֵר לֹא תוֹנֶה". יֵשׁ גֵּר כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, כֵּיצַד הָלַךְ וּפִשְׁפֵּשׁ אֶת כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהֵם מְסַפְּרִים בְּטוֹבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָמַר אֵלֵךְ וְאֶתְגַּיֵּר וְאֶכָּנֵס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה נו, ג "וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר" וְגוֹ'. וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר, צְלָפְחָד מֵהַמַּעְפִּילִים הָיָה. וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וּמֹשֶׁה. וְגוֹ' כָּתוּב בְּרֶמֶז שס"ז. במדבר טו א-ג כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, הָאָב חַיָּב בִּבְנוֹ בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים, לְמוּלוֹ, וְלִפְדּוֹתוֹ, וּלְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, וּלְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת, וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה. וְהַבֵּן אַף הוּא חַיָּב לְכַבֵּד לְאָבִיו. וּכְתִיב "כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא", וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָל אוֹתָם עַל יְדֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר יהושע ה, ב "מוֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית". וּפָדָה אוֹתָם, "אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם". וְלִמְּדָם תּוֹרָה, ישעיה מח, יז "אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל", דברים לא, יט "וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וְלִמְּדָם אֻמָּנוּת, "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם". הִשִּׂיאָם אִשָּׁה, בראשית א, כח "פְּרוּ וּרְבוּ". וּמָה עִסְקוֹ שֶׁל בֶּן כְּשֶׁאָבִיו מְחַבְּבוֹ, מְחַשֵּׁב וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ מְסֻיָּם מִכָּל אֶחָיו, כָּךְ ישעיה סא, ט "כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'". וּמֵהֵיכָן הָאֻמּוֹת יוֹדְעִים שֶׁהֵם בְּנֵי מִשֶּׁיִּירְשׁוּ נַחֲלַת אֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר דברים לב, ח "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם" וְגוֹ', וְאוֹמֵר "וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה". וְאוֹמֵר ירמיה ג, יט "אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים", בַּמָּה אֲנִי מוֹדִיעַ שֶׁאַתֶּם בָּנַי, "וְאֶתֵּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה". וּמָה עִסְקוֹ שֶׁל אָב בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹתֵב נְכָסָיו לִבְנוֹ, מַעֲלֶה לוֹ דּוֹרוֹן, אַף אַתֶּם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ... וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה', הָדָא הוּא דִּכְתִיב תהלים קה, מד-מה "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וְגוֹ' בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו". דָּבָר אַחֵר "כִּי תָבֹאוּ אֶל האֶרֶץ", עַם חָבִיב לְאֶרֶץ חֲבִיבָה, יִשְׂרָאֵל שה"ש ו, ט "אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי", "וּבְךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ" וְגוֹ', וּכְתִיב דברים א, יב "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ". תהלים שם "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וְגוֹ' בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו". הַתּוֹרָה נִקְרֵאת זֹאת, דברים ד, מד "וְזֹאת הַתּוֹרָה", וּכְתִיב "זֹאת הָאָרֶץ" וּכְתִיב שה"ש ג, ו "מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר" וְגוֹ'. תַּנְיָא, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בִּיאָה וּמוֹשָׁב, אֵינוֹ אֶלָּא לְאַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, וַהֲרֵי שַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ מוֹשָׁבוֹת וְנוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אָמַר לוֹ, חָדָא דַּאֲנָא בִּיאָה וּמוֹשָׁב קָאַמִינָא, וְעוֹד שַׁבָּת מִקַּל וָחֹמֶר נַפְקָא וּמַה מִצְווֹת קַלּוֹת נוֹהֲגוֹת בֵּין בָּאָרֶץ וּבֵין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שַׁבָּת חֲמוּרָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן. בְּמַאי קָמִיפְלְגֵי, אִי קָרְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר קָמִיפְלְגֵי, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר, לֹא קָרְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר, וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר, קָרְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר, אָמַר אַבַּיֵּי, הַאי תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַפִּיק מֵאִידָךְ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ בִּיאוֹת בַּתּוֹרָה סְתָם, וּפֵרֵט לְךָ הַכָּתוּב בְּאַחַת מֵהֶן לְאַחַר יְרוּשָׁה וִישִׁיבָה, אַף כָּל לְאַחַר יְרוּשָׁה וִישִׁיבָה. וְאִידָךְ, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מֶלֶךְ וּבִּיכּוּרִים שְׁנֵי כְּתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד וְאֵין מְלַמְּדִין. וְאִידָךְ, צְרִיכֵי, דְּאִי כָּתַב רַחֲמָנָא בִּכּוּרִים וְלֹא כְּתִיב מֶלֶךְ הֲוָה אֲמִינָא מֶלֶךְ דְּדַרְכּוֹ לִכְבֹּשׁ לְאַלְתָּר, וְאִי כָּתַב רַחֲמָנָא מֶלֶךְ וְלֹא בִּכּוּרִים, הֲוָה אֲמִינָא בִּכּוּרִים דְקָא מִתְהַנִי לְאַלְתָּר. וְאִידָךְ, נִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא מֶלֶךְ וְלֹא בָּעִי בִּכּוּרִים, וַאֲנָא אֲמִינָא וּמַה מֶּלֶךְ דְלִכְבוֹשׁ לְאַחַר יְרוּשָׁה וִיְשִׁיבָה, בִּכּוּרִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וְאִידָךְ, אִי כְּתִיב הָכִי הֲוָה אֲמִינָא מִידִי דַּהֲוָה אֲחַלָה קָא מַשְׁמָע לָן. תַּנְיָא אִידָךְ, "וְכִי תָבֹאוּ" לְהַטְעִינָהּ נְסָכִים בְּבָמָה גְּדוֹלָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּבָמָה קְטַנָּה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לָכֶם, בְּבָמָה הַנּוֹהֶגֶת לְכֻלְּכֶם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, וְכִי תָבֹאוּ לְהַטְעִינָהּ נְסָכִים בְּבָמָה קְטַנָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְבָּמָה גְּדוֹלָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם הֲרֵי בְּבָמָה הַנּוֹהֶגֶת בְּכָל מוֹשָׁבוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, כְּשֶׁתִּמְצָא לוֹמַר לְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֹא קָרְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר, וּלְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא קָרְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר. אָמַר אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב הַיָּחִיד בִּנְסָכִים אֶלָּא מִבִּיאָתָן לָאָרֶץ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ עַל הַנְּסָכִים שֶׁהֵם קְרֵבִין בְּבָמָה. אַבָּא חָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהָיָה בַּדִּין, הוֹאִיל וּמָצִינוּ שֶׁרִבָּה כְּלֵי בֵּית עוֹלָמִים מִכְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד, כָּךְ נְרַבֶּה נִסְכֵי בֵּית עוֹלָמִים מִנִּסְכֵי אֹהֶל מוֹעֵד, תַּלְמוּד לוֹמַר וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה' עֹלָה אוֹ זֶבַח, מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרִבָּה כְּלֵי בֵּית עוֹלָמִים מִכְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד, לֹא רִבָּה הַכָּתוּב נִסְכֵי בֵּית עוֹלָמִים מִנִּסְכֵי אֹהֶל מוֹעֵד. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִשֶּׁל צִבּוּר הַנְּסָכִים בָּאִין, וְלֹא מִשֶּׁל יְחִידִים, וְלֹא מִשֶּׁל גֵּרִים, וְלֹא מִשֶּׁל נָשִׁים, וְלֹא מִשֶּׁל עֲבָדִים. מִנַּיִן לְרַבּוֹת גֵּרִים נָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁיִּשְׁקְלוּ אוֹ יִשְׁתַּתְּפוּ, אָמַרְתָּ וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה, לְרַבּוֹת יְחִידִים, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְרַבּוֹת גֵּרִים, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְרַבּוֹת נָשִׁים וַעֲבָדִים. וּבַצַּד הַשֵּׁנִי אַתָּה אוֹמֵר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים לְהַנְהִיגָם בְּמִצְווֹת. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹקְלִין שְׁקָלִים וְלוֹקְחִין נְסָכִים לְעוֹלוֹת נָכְרִים, לְעוֹלוֹת תּוֹשָׁבִים, לְעוֹלוֹת הַנִּמְצָאוֹת, וְעַל יְדֵי מִי שֶׁהֵנִיחַ עוֹלָתוֹ וּבָרַח. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהוּ שׁוֹקְלִין שְׁקָלִים וְלוֹקְחִין נְסָכִים לְשַׁלְמֵי נָכְרִים, וּלְשַׁלְמֵי תּוֹשָׁבִים, וְלִשְׁלָמִים הַנִּמְצָאִים, וְעַל יְדֵי מִי שֶׁהֵנִיחַ שְׁלָמָיו וּבָרַח. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהוּ שׁוֹקְלִים שְׁקָלִים וְלוֹקְחִים מֶלַח שֶׁיְּהוּ הַכֹּהֲנִים מוֹלְחִין בּוֹ חַטְּאוֹתֵיהֶם וּמִנְחוֹתֵיהֶם וּמוֹלְחִין בּוֹ אֶת הָעוֹרוֹת. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהוּ שׁוֹקְלִין שְׁקָלִים וְלוֹקְחִים עֵצִים שֶׁיְּהוּ הַכֹּהֲנִים מְבַשְּׁלִין בּוֹ אֶת חַטְּאוֹתֵיהֶן וּמִנְחוֹתֵיהֶן, וְעוֹשִׂין בּוֹ מְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדּוֹ. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהוּ שׁוֹקְלִין שְׁקָלִים וְלוֹקְחִים פָּרַת חַטָּאת, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְעַל יְדֵי כֹּהֵן הַמְּאַבֵּד, וְעַל יְדֵי מִי שֶׁשִּׁנָּה וְעָשָׂה חַטַּאת הָעוֹף לְמַעְלָה, וְחַטַּאת בְּהֵמָה לְמַטָּה, חוֹבָה כִּנְדָבָה וּנְדָבָה כְּחוֹבָה, וּלְבוּשֵׁי כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיּוֹם הַכִּיפּוּרִים, וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת וְלֹא מִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו. כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, קַבֵּל עָלֶיךָ עַד שֶׁלֹּא תָּבוֹא לָאָרֶץ. יָכוֹל כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לָאָרֶץ יְהוּ חַיָּבִין לְהַקְרִיב נְסָכִים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, אָמַרְתָּ, לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם אַתֶּם חַיָּבִין לְהַקְרִיב נְסָכִים, וְלֹא בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אוֹ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם אֵין לִי אֶלָּא בֵּית הַבְּחִירָה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת בָּמָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם" לְרַבּוֹת בָּמָה אֵלּוּ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יָכוֹל יַעֲשׂוּ בָּמָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְיַקְרִיבוּ עָלֶיהָ נְסָכִים, אָמַרְתָּ, לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם אַתֶּם עוֹשִׂין בָּמָה, וְלֹא בְּחוּצָה לָאָרֶץ. עֹלָה אוֹ זֶבַח, אַחַר שֶׁיִּזָּבְחוּ הָאִשִּׁים יִקְרְבוּ הַנְּסָכִים, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁקָּדְמוּ נְסָכִים לָאִשִּׁים. יָכוֹל אִם קָדְמוּ נְסָכִים לָאִשִּׁים יְהוּ כְּשֵׁרִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'", אִם עָשִׂיתָ רֵיחַ נִיחוֹחַ הַנְּסָכִים בָּאִין, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁיִּקְדְּמוּ לָאִשִּׁים. וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה' עֹלָה, יָכוֹל כָּל הָעוֹלָה לָאִשִּׁים יְהֵא טָעוּן נְסָכִים, וַאֲפִלּוּ מִנְחָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "עֹלָה". שְׁלָמִים מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "זֶבַח". תּוֹדָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ זֶבַח", יָכוֹל שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה אַף בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וּפֶסַח חַטָּאת וְאָשָׁם, תַּלְמוּד לוֹמַר "לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִּנְדָבָה", בָּא בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה טָעוּן נְסָכִים, שֶׁאֵין בָּא בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה אֵין טָעוּן נְסָכִים. מַשְׁמָע לְהוֹצִיא אֶת אֵלּוּ, וְלֹא אוֹצִיא אֶת חוֹבוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת הָרֶגֶל בָּרֶגֶל, וּמַאי נִיהוּ עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם", כָּל הַבָּא בְּמֹעֲדֵיכֶם טָעוּן נְסָכִים. מַשְׁמָע לְהָבִיא אֶת אֵלּוּ, אָבִיא שְׂעִירֵי חַטָּאת הוֹאִיל וּבָאִין חוֹבָה בָּרֶגֶל, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עֹלָה אוֹ זָבַח", בֶּן בָּקָר בִּכְלָל הָיָה וְלָמָּה יָצָא, לְהַקִּישׁ אֵלָיו, מַה בֶּן בָּקָר מְיֻחָד בָּא בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה, אַף כָּל בָּא בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה. לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "עֹלָה", שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִלּוּ עוֹלַת הָעוֹף בְּמַשְׁמָע, תַּלְמוּד לוֹמַר "מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן" דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִיָּה, רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר זֶבַח, וְעוֹף אֵינוֹ זֶבַח. אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן", לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא א, ב "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן", יָכוֹל הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה יָבִיא מִשְּׁנֵיהֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר "מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן", רָצָה אֶחָד מֵבִיא רָצָה שְׁנַיִם מֵבִיא. וְרַבִּי יוֹנָתָן, לָמָּה לִי קְרָא, הָא אָמַר עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב יַחְדָּו. אִצְטְרִיךְ סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הוֹאִיל וּכְתִיב "וּמִן הַצֹּאן", כְּמָאן דִּכְתִיב יַחְדָּו דָּמִי. וּלְרַבִּי יֹאשִיָּה דְּאָמַר אַף עַל גַּב דְּלֹא כְּתִיב יַחְדָּו כְּמַאן דִּכְתִיב יַחְדָּו דָּמִי, לִבָּעֵי קְרָא, הָא כְּתִיב ויקרא א, ג "וְאִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר" וְגוֹ' "וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ", וְאִידָךְ, אִצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הַנֵּי מִלֵּי בִּמְפָרֵשׁ, אֲבָל בִּסְתָמָא לֹא, קָא מַשְׁמָע לָן. תּוֹדָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ זֶבַח". אַטּוּ תּוֹדָה לָאו זֶבַח הוּא, אִצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הוֹאִיל וְאַיְיתִי לֶחֶם בַּהֲדֵיהּ וְלֹא תִּבָּעֵי נְסָכִים, וּמַאי שְׁנָא מֵאֵיל נָזִיר דְּאִיכָּא בַּהֲדֵיהּ לֶחֶם וּבָעֵי נְסָכִים, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הוֹאִיל וְהָתָם שְׁנֵי מִינִין, וְהָכָא אַרְבַּעַת מִינִין, קָא מַשְׁמָע לָן. וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה וְלֹא בָּעֵי עוֹלָה, אִי לֹא כְּתִיב עוֹלָה הֲוָה אֲמִינָא, וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה' כְּלָל, לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה פְּרָט, לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ, חָזַר וְכָלַל, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָּן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט, מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא, אַף כָּל שֶׁאֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא, אוֹצִיא חַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁהֵן בָּאִין עַל חֵטְא, אָבִיא בְּכוֹר מַעֲשֵׂר וּפֶסַח שֶׁאֵין בָּאִין עַל חֵטְא, תַּלְמוּד לוֹמַר "עֹלָה". הַשְׁתָּא דְּכָתַב רַחֲמָנָא עֹלָה כְּלָל וּפְרָט מַאי מְרַבִּית בֵּיהּ, מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב וְעוֹמֵד, אַף כָּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב וְעוֹמֵד, לְהָבִיא וְלָדוֹת קָדָשִׁים, וּתְּמוּרָתָן, וְעוֹלָה הַבָּאָה מִן הַתְּמוּרוֹת, וְאָשָׁם שֶׁנִּתָּק לְרַעְיָה, וְכָל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִין. וְהַשְׁתָּא דְּאָמַרְתָּ אוֹ לִדְרָשָׁא, לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה לָמָּה לִי, לְחַלֵּק אִצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא עַד דְּמַיְיתִי נֵדֶר וּנְדָבָה לֹא מַיְיתִי נְסָכִים, קָא מַשְׁמָע לָן דְּאִי אַיְיתִי נֵדֶר לְחוּדֵיהּ בָּעֵי נְסָכִים, וְאִי אַיְיתִי נְדָבָה לְחוּדֵיהּ בָּעֵי נְסָכִים, הַנִיחָא לְרַבִּי יַאשְׁיָּה אֶלָּא לְרַבִּי יוֹנָתָן לָמָּה לִי, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא אַיְיתִי נֵדֶר לְחוּדֵיהּ אַיְיתִי נְדָבָה לְחוּדֵיהּ לִבָּעֵי נְסָכִים, אַיְיתִי נֵדֶר וּנְדָבָה תְּסַגִּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמָע לָן. אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לָמָּה לִי, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הַנֵּי מִלֵּי הֵיכָא דְּקָא מַיְיתִי עוֹלָה בְּנֵדֶר וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה, אִי נַמִּי אִפְּכָא, אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתִי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בְּנֵדֶר, אִי נַמֵּי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה, שֵׁם נֵדֶר אֶחָד וְשֵׁם נְדָבָה אַחַת הִיא וּתְסַגִּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמָע לָן. להלן פסוק ח "וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עֹלָה אוֹ זֶבַח" לָמָּה לִי, אִצְטְרִיךְ, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הַנֵּי מִלֵּי הֵיכָא דְּקָא מַיְיתִי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בְּנֵדֶר, אִי נַמִּי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה, אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתִי שְׁתֵּי עוֹלוֹת אַחַת בְּנֵדֶר וְאַחַת בִּנְדָבָה שֵׁם עוֹלָה אַחַת הִיא, וּתְסַגִּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד קָא מַשְׁמַע לָן. להלן פסוק ח "לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים" לָמָּה לִי, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הַנֵּי מִלֵּי הֵיכָא דְּקָא מַיְיתִי שְׁתֵּי עוֹלוֹת חָדָא בְּנֵדֶר וְחָדָא בִּנְדָבָה אִי נַמִּי שְׁנֵי שְׁלָמִים חָדָא בְּנֵדֶר וְחָדָא בִּנְדָבָה, אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתִי שְׁתֵּי עוֹלוֹת בְּנֵדֶר וּשְׁתֵּי עוֹלוֹת בִּנְדָבָה, אִי נַמִּי שְׁנֵי שְׁלָמִים בְּנֵדֶר וּשְׁנֵי שְׁלָמִים בִּנְדָבָה, שֵׁם עוֹלָה וְשֵׁם נֵדֶר אַחַת הִיא, וּתְסַגִּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמָע לָן. וְרַבִּי יַאשְיָּה הַאי מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן לָמָּה לִי, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הַנֵּי מִלֵּי בִּתְרֵי מִינֵי אֲבָל בְּחָד יָבִיא שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. תַּלְמוּד לוֹמַר ויקרא א, י "וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן הַכְּשָׂבִים", וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה עוֹלָה חֲמוּרָה כְּשֵׁרָה לָבוֹא מִין אֶחָד, פֶּסַח הַקַּל, דִּין הוּא שֶׁכָּשֵׁר לָבוֹא מִין אֶחָד, הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ", מִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּמִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אִסִּי בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר, לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן, מִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּמִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ יָבִיא מִשְּׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר, וּמַה כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁהֵן נִזְקָקִין לָבוֹא שְׁנַיִם כָּשְׁרוּ לָבוֹא מִין אֶחָד, עוֹלָה שֶׁאֵין זְקוּקָה לָבוֹא שְׁנַיִם, אֵינָה דִּין שֶׁתִּכְשַׁר לָבוֹא מִין אֶחָד, לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָן, לְפִיכָךְ כָּשְׁרוּ לָבוֹא מִין אֶחָד, תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָהּ, לְפִיכָךְ לֹא תִּכְשַׁר לָבוֹא אֶלָּא מִין שְׁנַיִם. הֲרֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹכִיחוּ, שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָן, וְכָשְׁרוּ לָבוֹא מִין אֶחָד, וְהֵם יוֹכִיחוּ לְעוֹלָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָהּ תִּכְשַׁר לָבוֹא מִין אֶחָד, לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָן וְאֵינָן בָּאִים בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, לְפִיכָךְ כָּשְׁרוּ לָבוֹא מִין אֶחָד, תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָהּ וּבָאָה בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, לְפִיכָךְ לֹא תִּכְשַׁר לָבוֹא אֶלָּא מִין שְׁנַיִם. הֲרֵי חַטָּאת תּוֹכִיחַ, שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָהּ וּבָאָה כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה וּכְשֵׁרָה לָבוֹא מִין אֶחָד, וְהִיא תּוֹכִיחַ לְעוֹלָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָהּ וּבָאָה בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁתִּכְשַׁר לָבוֹא מִין אֶחָד, לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָהּ שֶׁאֵינָהּ בָּאָה בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה, לְפִיכָךְ כְּשֵׁרָה לָבוֹא מִין אֶחָד, תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הֲבָאָתָהּ וּבָאָה בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה, לְפִיכָךְ לֹא תִּכְשַׁר לָבוֹא אֶלָּא מִין שְׁנַיִם, הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן" מִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּמִזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. יָכוֹל כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן יִטְעֹן נְסָכִים, אָמַרְתָּ "זֶבַח" פְּרָט לְעוֹפוֹת אוֹ "זֶבַח" פְּרָט לִמְנָחוֹת, "לְפַלֵּא" אֶת שֶׁהוּא לְפַלֵּא טָעוּן נְסָכִים, אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּא לְפַלֵּא אֵינוֹ טָעוּן נְסָכִים, "נֶדֶר" פְּרָט לְפֶסַח, "נֶדֶר" פְּרָט לְמַעֲשֵׂר. וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר "שְׁלָמִים" פְּרָט לְחַטָּאת, "שְׁלָמִים" פְּרָט לְאָשָׁם. הוֹאִיל וְאֵין הַתְּמִידִים בָּאִים "לְפַלֵּא" יָכוֹל לֹא יִטְעֲנוּ נְסָכִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "מֹעֲדֵיכֶם", רִבָּה כָּל תָּמִיד וְתָמִיד. "מִן הַבָּקָר", פְּרָט לְכִלְאַיִם. וּבַצַּד הַשֵּׁנִי אַתָּה אוֹמֵר, "מִן הַבָּקָר", פְּרָט לְשׁוֹר שֶׁנָּגַח וְהֵמִית וְיֵשׁ וְאֵין לוֹ עֵדִים. "מִן הַצֹּאן", פְּרָט לְרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע. וּבַצַּד הַשֵּׁנִי אַתָּה אוֹמֵר, "מִן הַצֹּאן" פְּרָט לְמֻקְצֶה, וּלְנֶעֱבָד, וְלַעֲבוֹדָה זָרָה. "מִן הָעִזִּים" לַחֲלֹק אֶת הַגָּנוּב וְאֶת הַגָּזֵל שֶׁיָּדְעוּ בּוֹ הָרַבִּים, וְהַשָּׂעִיר שֶׁנָּתַן רֵיחַ וְהַחוֹלֶה, "מִן הָעִזִּים וּמִן הָעִזִּים" לְרַבּוֹת שְׁאָר הַפְּסוּלִין. במדבר טו ד-ה וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסִי, שָׁמַעְתִּי שֶׁהַבְּעָלִים מְפַגְּלִין, אָמַר רָבָא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסִי, דִּכְתִיב וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב". וְהִקְרִיב, אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב" מִכָּל מָקוֹם. וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, זֶה בִּנְיַן אָב כָּל הַמִּתְנַדֵּב בִּמְנָחוֹת שֶׁלֹּא יִפְחֹת מֵעִשָּׂרוֹן, וְלוֹג שֶׁמֶן. וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב, הֲרֵי מִי שֶׁאָמַר הֲרֵי עָלַי מִנְחָה וְלֹא פֵּרֵשׁ, מִנַּיִן שֶׁיְּבִיאֶנָּה בְּלוּלָה, אָמַרְתָּ ויקרא ב, א "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב" וְגוֹ'. רַבִּי פַּפְּיָיס אִישׁ אוֹנֵן הָיָה מְקַיְּמָהּ מִכָּאן, וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב. וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין, שֶׁמֶן לְבִילָה, וְיַיִן לַנֶּסֶךְ. אָמַר שְׁמוּאֵל, הַמִּתְנַדֵּב יַיִן, מְזַלְּפוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ", וְהָא קָא מְכַבֶּה, כִּבּוּי בְּמִקְּצָת לֹא שְׁמֵיהּ כִּבּוּי. וְהָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רָבָּה בַּר אַבוּהָ, הַמּוֹרִיד גַּחֶלֶת מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וּמְכַבֶּה חַיָּב, בְּשֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא הִיא. וְאִי בָּעִית אֵימָא כִּבּוּי דְּמִצְוָה שָׁאנִי. וְהָא תָּנֵי דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, כֵּיוָן שֶׁנָּתְנָה תּוֹרָה רְשׁוּת לִתְרֹם יָכוֹל יְכַבֶּה וְיִתְרֹם, אָמַרְתָּ "לֹא תִכְבֶּה" שָׁאנִי הָתָם אֶפְשָׁר דְיָתִיב וְנָטַר. תָּא שְׁמַע יַיִן לְרַבִּי עֲקִיבָא לַסְּפָלִים, שֶׁמֶן לְדִבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן לָאִשִּׁים. וְעוֹד תַּנְיָא, וְיַיִן לַנֶּסֶךְ לַסְּפָלִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לָאִשִּׁים, אָמַרְתָּ "לֹא תִכְבֶּה", לֹא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי יְהוּדָה, הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, לְמֵימַר דִּשְׁמוּאֵל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ, וְהָא אָמַר שְׁמוּאֵל מְכַבִּין גַּחֶלֶת שֶׁל מַתֶּכֶת, אֲבָל לֹא גַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁלֹּא הֻזְקְקוּ יִזוֹקוּ בָּהּ רַבִּים, הָא גַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ אָסוּר וְאִי בָּעִית אֵימָא וְאִי סַלְקָא דַּעְתָּךְ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ אֲפִלּוּ גַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ נַמִּי, בְּדָבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן סָבַר לָהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, בִּמְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ סָבַר לָהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה. תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר לעיל פסוק ג "וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה' עֹלָה אוֹ זֶבַח", שֶׁאִם אָמַר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה הֲרֵי עָלַי שְׁלָמִים, שׁוֹמֵעַ אֲנִי יָבִיא נֶסֶךְ אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח", מַגִּיד שֶׁמֵּבִיא לְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּלְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אַבָּא חָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָמָּה נֶאֱמַר תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָבַח, שֶׁהָיָה בַּדִּין וּמַה אִם בְּמָקוֹם שֶׁשָּׁוֶה מַעֲשֵׂה שׁוֹר עוֹלָה לְמַעֲשֵׂה כֶּבֶשׂ עוֹלָה, לֹא שָׁוֶה לוֹ בִּנְסָכִים, מָקוֹם שֶׁלֹּא שָׁוֶה מַעֲשֵׂה כֶּבֶשׂ עוֹלָה לְמַעֲשֵׂה כֶּבֶשׂ שְׁלָמִים, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִשְׁוֶה לוֹ בִּנְסָכִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח", מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁוֶה מַעֲשֵׂה כֶּבֶשׂ עוֹלָה לְמַעֲשֵׂה כֶּבֶשׂ שְׁלָמִים, שֶׁיִּשְׁוֶה לוֹ בִּנְסָכִים. כְּתִיב ויקרא יד, י "וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים סֹלֶת מִנְחָה", בְּמִנְחָה הַבָּאָה עִם הַזֶּבַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּמִנְחָה הַבָּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה", הֱוֵי אוֹמֵר בְּמִנְחָה הַבָּאָה עִם הַזֶּבַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וַעֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ אִם טְעוּנָה נְסָכִים אִם לָאו, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח", עֹלָה, זוֹ עוֹלַת מְצֹרָע, זָבַח זֶה חַטַּאת מְצֹרָע. אוֹ לַזָּבַח זֶה אָשָׁם מְצֹרָע. וְתֵיפוּק לֵיהּ תַּרְוַיְיהוּ מִזֶּבַח, דְּאָמַר מַר חַטָּאת וְאָשָׁם מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר במדבר ו, יח "זֶבַח", הַנֵּי מִלֵּי הֵיכָא דְתַּרְוַיְיהוּ כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ, אֲבָל הֵיכָא דְּאָשָׁם לְהַכְשִׁיר, וְחַטָּאת לְכַפֵּר בָּעֵי תְּרֵי קְרָאֵי. זָבַח זֶה חַטַּאת מְצֹרָע, וְאֵימָא זֶה חַטָּאת וְאָשָׁם דְּנָזִיר, לֹא סַלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא, במדבר ו, טו "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם" בְּעוֹלָתוֹ וּשְׁלָמָיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִלּוּ חַטָּאת, תַּלְמוּד לוֹמַר שם, יז "וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים", אַיִל בַּכְּלָל הָיָה, וְלָמָּה יָצָא לְהַקִּישׁ אֵלָיו, מָה אַיִל מְיֻחָד בָּא בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה, אַף כָּל בָּא בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה. עֹלָה זֶה עוֹלַת מְצֹרָע, וְאֵימָא זוֹ עוֹלַת יוֹלֶדֶת, אָמַר אַבַּיֵּי, עוֹלַת יוֹלֶדֶת מִסֵּיפָא דִּקְרָא נַפְקָא, דְּתַנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, לַכֶּבֶשׂ, זֶה עוֹלַת יוֹלֶדֶת. הָאֶחָד, זֶה אֶחָד עָשָׂר שֶׁל מַעֲשֵׂר, שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שֶׁיִּהְיֶה טָפֵל חָמוּר מִן הָעִקָּר. רָבָא אָמַר, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ שְׁלֹשָׁה רִבּוּיִים, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מְצֹרָע. במדבר טו ו-ז לָאַיִל לָמָּה לִי, אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, לְרַבּוֹת אֵילוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. אֵילוֹ שֶׁל אַהֲרֹן מִ"בְּמֹעֲדֵיכֶם" נַפְקָא, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הַנֵּי מִלֵּי דְּצִבּוּר, אֲבָל דְיָחִיד לֹא, וּמַאי שְׁנָא מֵעוֹלַת יוֹלֶדֶת, סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא הַנֵּי מִלֵּי דָּבָר שֶׁאֵין קָבוּעַ לוֹ זְמַן, אֲבָל דָּבָר שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן אֵימָא לֹא, קָא מַשְׁמָע לָן. אוֹ לָאַיִל לְרַבּוֹת אֶת הַפִּלְגָס, הַנִיחָא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר בְּרִיָה הוּא, דְּתַנְיָא וְהִקְרִיבוּ מֵבִיא עָלָיו נִסְכֵי אַיִל, וְאֵין עוֹלֶה לוֹ מִזִּבְחוֹ, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אוֹ לָאַיִל לְרַבּוֹת אֶת הַפִּלְגָס, אֶלָּא לְבַר פָּדָא דְּאָמַר מַיְיתִי וּמַתְנִי, סְפֵקָא הוּא, אִצְטְרִיךְ קְרָא לְאָתוּיֵי סְפֵקָא לְבַר פָּדָא, קַשְׁיָא. אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה, בָּא הַכָּתוּב לְחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי כֶּבֶשׂ לְנִסְכֵי אַיִל, שֶׁהָיָה בַּדִּין בֶּן בָּקָר טָעוּן נְסָכִים, בֶּן צֹאן טָעוּן נְסָכִים, אִם לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא חִלְּקָה תּוֹרָה בֵּין נִסְכֵי עֵגֶל לְנִסְכֵי שׁוֹר, כָּךְ לֹא תְּחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי כֶּבֶשׂ לְנִסְכֵי אַיִל, תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה", בָּא הַכָּתוּב לְחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי כֶּבֶשׂ לְנִסְכֵי אַיִל, אַבָּא חָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לָמָּה נֶאֱמַר, שֶׁהָיָה בַּדִּין וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁרִבָּה בִּנְסָכִים לֹא רִבָּה בֵּין עֵגֶל לְשׁוֹר, מָקוֹם שֶׁמִּעֵט בִּנְסָכִים אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא נְרַבֶּה בֵּין כֶּבֶשׂ לְאַיִל, תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה", מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּעֵט בִּנְסָכִים רִבָּה בֵּין כֶּבֶשׂ לְאַיִל, תַּעֲשֶׂה מִנְחָה סֹלֶת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָמָּה נֶאֱמַר, שֶׁהָיָה בַּדִּין הוֹאִיל וְכֶבֶשׂ הָעֹמֶר טָעוּן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים, וְאֵיל הָעוֹלָה טָעוּן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים, אִם לָמַדְתָּ לְכֶבֶשׂ הָעֹמֶר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּפַל עֶשְׂרוֹנוֹת לֹא כָּפַל נְסָכָיו. אַף אֵיל הָעוֹלָה אַף עַל פִּי שֶׁכָּפַל עֶשְׂרוֹנוֹת לֹא יִכְפֹּל נְסָכָיו, תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה" וְגוֹ' וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין, מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכְּשֵׁם שֶׁכָּפַל עֶשְׂרוֹנוֹתָיו כָּךְ כָּפַל נְסָכָיו. בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְגוֹ' וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין, שֶׁמֶן לְבִילָה, וְיַיִן לְנִסּוּךְ. תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַה', נַחַת רוּחַ לְפָנַי שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי. אוֹ לָאַיִל, לְרַבּוֹת אֶת שֶׁהוּא לֹא אַיִל וְלֹא כֶּבֶשׂ וְטָעוּן נִסְכֵי כֶּבֶשׂ אַיִל, מִבֶּן שְׁנֵים עָשָׂר וְיוֹם אֶחָד עַד בֶּן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ, רַבִּי טַרְפוֹן קוֹרֵהוֹ פִּלְגָס, בֶּן עַזַּאי קוֹרֵהוֹ נוֹקֵד, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קוֹרֵהוֹ פְּרוּגְדוּס. וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין תַּקְרִיב, כְּמִדַּת הַיַּיִן מִדַּת הַשֶּׁמֶן שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין. במדבר טו ח-י וְכִי תַעֲשֶׂה בֶּן בָּקָר, בֶּן בָּקָר הָיָה בַּכְּלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל, מַה בֶּן בָּקָר שֶׁהוּא בָּא בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה טָעוּן נְסָכִים, אַף כָּל הַבָּא בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה טָעוּן נְסָכִים, יָצְאוּ חַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁאֵינָן בָּאִין בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה שֶׁלֹּא יִטְעֲנוּ נְסָכִים. עֹלָה אוֹ זֶבַח לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לעיל פסוק ג "וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה'" שֶׁאִם אָמַר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה הֲרֵי עָלַי שְׁלָמִים שׁוֹמֵעַ אֲנִי יָבִיא נֵסֶךְ אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר "עֹלָה אוֹ זֶבַח", מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁמֵּבִיא לְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּלְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אוֹ אֲפִלּוּ אָמַר הֲרֵי עָלַי חֲמִשָּׁה שְׁוָרִים לְעוֹלָה חֲמִשָּׁה שְׁוָרִים לִשְׁלָמִים, שׁוֹמֵעַ אֲנִי יָבִיא נֶסֶךְ אֶחָד לְכֻלָּן, תַּלְמוּד לוֹמַר "עֹלָה אוֹ זֶבַח" מַגִּיד שֶׁמֵּבִיא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אַבָּא חָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָמָּה נֶאֱמַר, שֶׁהָיָה בַּדִּין וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁשָּׁוֶה מַעֲשֵׂה כֶּבֶשׂ עוֹלָה לְמַעֲשֵׂה שׁוֹר עוֹלָה לֹא שָׁוֶה לוֹ בִּנְסָכִים, מָקוֹם שֶׁלֹּא שָׁוֶה מַעֲשֵׂה שׁוֹר עוֹלָה לְמַעֲשֵׂה שׁוֹר שְׁלָמִים, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִשְׁוֶה לוֹ בִּנְסָכִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "עֹלָה אוֹ זֶבַח", מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁאַף עַל פִי שֶׁלֹּא שָׁוֶה מַעֲשֵׂה שׁוֹר עוֹלָה לְמַעֲשֵׂה שׁוֹר שְׁלָמִים, שָׁוֶה לוֹ בִּנְסָכִים. וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ, שֶׁמֶן לְבִילָה וְיַיִן לְנִסּוּךְ. אִשֵּׁה רֵיחַ עַל גַּבֵּי סְפָלִים, אַתָּה אוֹמֵר עַל גַּבֵּי סְפָלִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים, תַּלְמוּד לוֹמַר "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ" עַל גַּבֵּי סְפָלִים וְכוּ' לְעֵיל. אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, נַחַת רוּחַ לְפָנַי שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי. וְהִקְרִיב עַל בֶּן הַבָּקָר, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם לֹא הֵבִיא הַיּוֹם יָבִיא לְמָחָר, תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּקְרִיב". מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם לֹא הֵבִיא בְּשַׁבָּת, יָבִיא בִּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת, תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּקְרִיב", וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם לֹא הֵבִיא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, יָבִיא בִּשְׁאָר יְמֵי הַחֹדֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּעֲשֶׂה". וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם לֹא הֵבִיא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, יָבִיא בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּקְרִיב". וְכֵן עַד שֶׁלֹּא בָּשְׁלוּ עֲנָבִים בַּגֶּפֶן, יָבִיא מִּשֶּׁבָּשְׁלוּ עֲנָבִים בַּגֶּפֶן מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּעֲשֶׂה תַּקְרִיב" תַּקְרִיב. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "נֶסֶךְ אִשֵּׁה" יָכוֹל עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים יְהוּ כְּשֵׁרִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "נֶסֶךְ" יְהֵא לְעַצְמוֹ. נֶסֶךְ, אַל יְהֵא שׁוֹתֵת. נֶסֶךְ. אַל יְהֵא מֵטִיף. נֶסֶךְ, אַל יְהֵא מְעֹרָב קִמְעָא. במדבר טו יא כָּכָה יֵּעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין נִסְכֵי אַיִל לְנִסְכֵי כֶּבֶשׂ, יָכוֹל נְחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי פַּר לְנִסְכֵי עֵגֶל, תַּלְמוּד לוֹמַר "לַשּׁוֹר הָאֶחָד". "אוֹ לָאַיִל", מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין נִסְכֵי בֶּן שָׁנָה לְנִסְכֵי בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים, יָכוֹל נְחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי בֶּן שְׁתַּיִם לְנִסְכֵי בֶּן שָׁלֹשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד". אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין נִסְכֵי כֶּבֶשׂ לְנִסְכֵי אַיִל יָכוֹל נְחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי גְּדִי לְנִסְכֵי רְחֵלָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים". "אוֹ בָעִזִּים", מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין נִסְכֵי כֶּבֶשׂ לְנִסְכֵי אַיִל, יָכוֹל נְחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי גְּדִי לְנִסְכֵי שָׂעִיר, תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ בָעִזִּים". הַיַּיִן מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ, דִּכְתִיב "כָּכָה". כָּכָה יֵּעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד, מַגִּיד שֶׁלֹּא חִלְּקָה תּוֹרָה בֵּין נִסְכֵי עֵגֶל לְנִסְכֵי שׁוֹר, שֶׁהָיָה בַּדִּין, בֶּן צֹאן טָעוּן נְסָכִים וּבֶן הַבָּקָר טָעוּן נְסָכִים, אִם לָמַדְתָּ שֶׁחִלְּקָה תּוֹרָה בֵּין נִסְכֵי כֶּבֶשׂ לְנִסְכֵי אַיִל, כָּךְ תְּחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי עֵגֶל לְנִסְכֵי שׁוֹר, תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּכָה יֵּעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד", מַגִּיד שֶׁלֹּא חִלְּקָה תּוֹרָה בֵּין נִסְכֵי עֵגֶל לְנִסְכֵי שׁוֹר. אַבָּא חָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לָמָּה נֶאֱמַר, שֶׁהָיָה בַּדִּין וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁמִּעֵט בִּנְסָכִים רִבָּה בֵּין כֶּבֶשׂ לְאַיִל, מָקוֹם שֶׁרִבָּה בִּנְסָכִים, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּרַבֶּה בֵּין עֵגֶל לְשׁוֹר, תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּכָה יֵּעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד", מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרִבָּה בִּנְסָכִים לֹא רִבָּה בֵּין עֵגֶל לְשׁוֹר. במדבר טו יב-יג כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ, אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ תְּמוּרוֹתֵיהֶן מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ". שֶׁלֹּא יַמְעִיט, אוֹ אִם רָצָה לְרַבּוֹת יַרְבֶּה, תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם", דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִיָּה, רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, אֵין צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה, אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יְמַעֵט, אוֹ אִם רָצָה לְרַבּוֹת יְרַבֶּה, תַּלְמוּד לוֹמַר "כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ". אוֹ אִם רָצָה לִכְפֹּל יִכְפֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם". מִכָּאן אָמְרוּ מְעָרְבִין נִסְכֵי פָּרִים בְּנִסְכֵי פָּרִים, נִסְכֵי אֵילִים בְּנִסְכֵי אֵילִים, נִסְכֵי כֶּבֶשׂ בְּנִסְכֵי כֶּבֶשׂ, שֶׁל יָחִיד בְּשֶׁל צִבּוּר, שֶׁל הַיּוֹם בְּשֶׁל אֶמֶשׁ, אֲבָל אֵין מְעָרְבִין נִסְכֵי כְּבָשִׂים בְּשֶׁל פַּר וְאַיִל. מִכָּאן אָמְרוּ, הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי לוֹג לֹא יָבִיא, שְׁנַיִם לֹא יָבִיא, שְׁלֹשָׁה יָבִיא, אַרְבָּעָה יָבִיא, חֲמִשָּׁה לֹא יָבִיא, שִׁשָּׁה יָבִיא, מִכָּאן וָאֵילָךְ כְּשֵׁם שֶׁהַצִּבּוּר מֵבִיא חוֹבָה, כָּךְ יָחִיד מִתְנַדֵּב נְדָבָה. דָּבָר אַחֵר "כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד", לְהָבִיא אֶת אֶחָד עָשָׂר שֶׁבְּמַעֲשֵׂר. כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר "וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת וְגוֹ' וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַּקְרִיבוּ" וְגוֹ', אֵלּוּ אִי אַתָּה מְקַבֵּל מֵהֶן, אֲבָל מְקַבֵּל אַתָּה מֵהֶן עוֹלָה. אַחַר שֶׁלָּמַדְנוּ שֶׁהַנָּכְרִי מֵבִיא עוֹלָה, זָכִיתִי לָדוּן כְּבַתְּחִלָּה, יִשְׂרָאֵל מֵבִיא עוֹלָה וְהַנָּכְרִי מֵבִיא עוֹלָה, אִי מַה יִּשְׂרָאֵל מֵבִיא נְסָכִים, אַף הַנָּכְרִי מֵבִיא נְסָכִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה", יִשְׂרָאֵל מֵבִיא נְסָכִים, וְאֵין הַנָּכְרִי מֵבִיא נְסָכִים, יָכוֹל אַף עוֹלָתוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה נְסָכִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּכָה", מִכָּאן אָמְרוּ נָכְרִי שֶׁשָּׁלַח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם וְשָׁלַח עִמָּהּ נְסָכִים קְרֵבִים מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם לֹא שָׁלַח עִמָּהּ נְסָכִים יִקְרְבוּ נְסָכִים מִשֶּׁל צִבּוּר. כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה, אַף הוּא לֹא יָבִיא אֶלָּא עֶשְׂרוֹנִים שְׁלָמִים, אִי מַה אֵלֶּה שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן, אַף הוּא לֹא יָבִיא אֶלָּא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן, תַּלְמוּד לוֹמַר "לְהַקְרִיב", אֶת שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַקְרִיב יַקְרִיב, יָכוֹל שֶׁהוּא מֵבִיא כְּצִבּוּר, תַּלְמוּד לוֹמַר "אֶת אֵלֶּה", אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶת אֵלֶּה שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לְהַקְרִיב, וְאִי אֶפָשָׁר לוֹמַר לְהַקְרִיב שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אֶת אֵלֶּה, הָא כֵּיצַד, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר הַצִּבּוּר מֵבִיא שִׁשִּׁים וְאֶחָד, וְהַיָּחִיד שִׁשִּׁים. תָּנוּ רַבָּנָן, "אֶזְרָח" מֵבִיא נְסָכִים, וְאֵין הַנָּכְרִי מֵבִיא נְסָכִים, יָכוֹל לֹא תְּהֵא עוֹלָתוֹ טְעוּנָה נְסָכִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּכָה". אָמַר רַבִּי יוֹסִי, רוֹאֶה אֲנִי בְּכֻלָּן לְהַחֲמִיר, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן ויקרא כב, יח "לַה'", בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, אֲבָל בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהֶן, מַאי טַעְמָא, קְסָבַר כִּי גָּמַר מְעִילָה חֵטְא חֵטְא מִתְּרוּמָה, דּוּמְיָא דִּתְרוּמָה דְקָדְשָׁה קְדֻשַּׁת הַגּוּף, אֲבָל קְדֻשַּׁת דָּמִים לֹא. כָּתוּב בְּרֶמֶז תע"ו. אָמַר רַב הוּנָא, שַׁלְמֵי נָכְרִי עוֹלָה, אִבָּעִית אֵימָא סְבָרָא, נָכְרִי לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם, וְאִבָּעִית אֵימָא קְרָא, ויקרא כב, יח "אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' לְעֹלָה", כָּל דִּמְקָרְבֵי עוֹלָה תְּהֵא. מָתִיב רַב שֵׁיזְבִי, אֵלּוּ מְנָחוֹת נִקְמָצוֹת וּשְׁיָרֵיהֶן לַכֹּהֲנִים, מִנְחַת נָכְרִים, אָמַר רָבָא רַבִּי יוֹחָנָן, לֹא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי, הָא רַבִּי עֲקִיבָא, דְּתַנְיָא, "אִישׁ" מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִישׁ אִישׁ", לְרַבּוֹת הַנָּכְרִים שֶׁנּוֹדְרִין נְדָרִים וּנְדָבוֹת כְּיִשְׂרָאֵל, שם "אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' לְעֹלָה" אֵין לִי אֶלָּא עוֹלָה, שְׁלָמִים מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "נִדְרֵיהֶם", תּוֹדָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "נִדְבוֹתָם", מִנַּיִן לְרַבּוֹת הָעוֹפוֹת וְהַיַּיִן וְהַלְּבוֹנָה וְהָעֵצִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "נִדְרֵיהֶם לְכָל נִדְרֵיהֶם נִדְבוֹתָם לְכָל נִדְבוֹתָם". אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "עֹלָה", עֹלָה פְּרָט לִנְזִירוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר "אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' לְעֹלָה", אֵין לִי אֶלָּא עוֹלָה בִּלְבַד כוּ'. כְּמָאן אָזְלָא הָא דִּתְנַן אָמַר רַבִּי, שִׁבְעָה דְּבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין וְזֶה אֶחָד מֵהֶן נָכְרִי שֶׁשָּׁלַח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם וְשָׁלַח נְסָכִים עִמָּהּ קְרֵבִין מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם לָאו קְרֵבִין מִשֶּׁל צִבּוּר, לֵימָא רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי וְלֹא רַבִּי עֲקִיבָא, אֲפִלּוּ תֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא, עוֹלָה וְכָל אֲבִיזְרָהָא. מָאן תָּנָא לְהָא דְּתָּנוּ רַבָּנָן, אֶזְרָח מֵבִיא נְסָכִים, וְאֵין הַנָּכְרִי מֵבִיא נְסָכִים, יָכוֹל לֹא תְּהֵא עוֹלָתוֹ טְעוּנָה נְסָכִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּכָה" וְכוּ', אִבָּעִית אֵימָא רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי סַמִי מֵהַהִיא יַיִן, וְאִבָּעִית אֵימָא, רַבִּי עֲקִיבָא, עוֹלָה וְכָל אֲבִיזְרָהָא. אֶזְרָח, מְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַדְּבִין נְסָכִים, וְכַמָּה שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין, וּמִנַּיִן שֶׁאִם רָצָה לְהוֹסִיף יוֹסִיף, תַּלְמוּד לוֹמַר "יִהְיֶה", יָכוֹל יִפְחוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּכָה" מַאי מוֹסִיף, אִלֵימֶא אַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה, מַאי שְׁנָא שְׁלֹשָׁה דְחָזוּ לְכֶבֶשׂ, אַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה נַמִּי דְחָזוּ לְאַיִל וּפַר, אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָהּ אֵין קֶבַע לִנְסָכִים. במדבר טו יד וְכִי יָגוּר, אֵין לִי אֶלָּא הַמִּתְגַּיֵּר, שֶׁנִּתְגַּיֵּר מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה", מִין דָּמִים אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִין מִנְחָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּכֶם", מָה אַתֶּם מִין דָּמִים, אַף גֵּרִים מִין דָּמִים, אִי מַה יִּשְׂרָאֵל מִין בְּהֵמָה, אַף הַגֵּרִים מִין בְּהֵמָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "לָכֶם" לָכֶם הִקַּשְׁתִּים, וְלֹא הִקַּשְׁתִּים לְדַם בְּהֵמָה. רַבִּי אוֹמֵר, מַה יִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא בָּאוּ לִבְרִית אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, בְּמִּילָה וּבִטְבִילָה, וּבְהַרְצָאַת קָרְבָּן, אַף הַגֵּרִים כַּיּוֹצֵא בָּהֶם. אִי מַה יִּשְׂרָאֵל בְּדַם עוֹלָה וּבְזִבְחֵי שְׁלָמִים, אַף הַגֵּרִים בְּדַם עוֹלָה וּבְזִבְחֵי שְׁלָמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'", אָמַרְתָּ צֵא וּרְאֵה אֵיזֶהוּ מִין דָּמִים שֶׁכֻּלּוֹ עוֹלֶה לָאִשִּׁים, וְאֵין לְךָ הֵימֶנּוּ הֶתֵּר, אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא עוֹלַת הָעוֹף, לְהָבִיא פְּרֵדָה אַחַת אֵינוֹ יָכוֹל, שֶׁלֹּא מָצִינוּ פְּרֵדָה אַחַת קְרֵבָה בְּכָל הַתּוֹרָה. מִכָּאן אָמְרוּ כָּל הַקִּנִּין שֶׁבַּתּוֹרָה חֶצְיָן עוֹלָה חֶצְיָן חַטָּאת, חוּץ מִשֶּׁל גֵּר מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּן כָּלִיל לָאִשִּׁים. וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, יָכוֹל שֶׁנִּתְגַּיֵּר אֵצֶל נָכְרִים בִּמְדִינַת הַיָּם, אָמַרְתָּ לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא אִתְּכֶם, אֵין לִי אֶלָּא עִמָּהֶם מִמִּצְרַיִם, מִנַּיִן אֲפִלּוּ עִמָּהֶן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אָמַרְתָּ אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם, מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לֶאֱכֹל בִּזְבָחִים עַד שֶׁיָּבִיא לָאִשִּׁים קָרְבָּן. תָּנוּ רַבָּנָן, גֵּר מְעֻכָּב לֶאֱכֹל בַּקָּדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן, הֵבִיא פְּרֵדָה אַחַת שַׁחֲרִית אוֹכֵל בַּקָּדָשִׁים לָעֶרֶב, כָּל הַקִּנִּין שֶׁבַּתּוֹרָה, אֶחָד חַטָּאת וְאֶחָד עוֹלָה, וְכָאן שְׁתֵּיהֶן עוֹלוֹת, הֵבִיא חוֹבָתוֹ מִן הַבְּהֵמָה יָצָא, עוֹלָה וּשְׁלָמִים יָצָא, מִנְחָה וּשְׁלָמִים לֹא יָצָא. לֹא אָמְרוּ קֵן אֶלָּא לְהָקֵל. מַאי שְׁנָא מִנְחָה וּשְׁלָמִים דְּלֹא יָצָא, דִּכְתִיב "כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה", מָה אַתֶּם עוֹלָה וּשְׁלָמִים, אַף גֵּר עוֹלָה וּשְׁלָמִים, אִם כֵּן חוֹבָתוֹ אַחַת מִן הַבְּהֵמָה לֹא תְּסַגִּי לֵיהּ בְּגַוֵיה, דְּהָא כְּתִיב כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה. אָמַר רַב פַּפָּא, יֵשׁ לוֹמַר לְעוֹלַת הָעוֹף מִתְרַבִּי, לְעוֹלַת בְּהֵמָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן, אִי הָכִי אֲפִלּוּ מִנְחָה נַמִּי, מִעֵט רַחֲמָנָא כֵּן. וְעוֹף הֵיכָא אִיתְרַבִּי, דְּתַנְיָא כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה, מָה אַתֶּם עוֹלָה וּשְׁלָמִים, אַף הוּא עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹף, תַּלְמוּד לוֹמַר "יַעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'", אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁכֻּלּוֹ לַה' הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ עוֹלַת הָעוֹף. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֲפִלּוּ מִנְחַת נְסָכִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "כֵּן". תַּנְיָא אִידָךְ יַעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה', שׁוֹמֵעַ אֲנִי כָּל שֶׁעוֹלֶה לָאִשִּׁים, אֲפִלּוּ מִנְחָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה", מָה אַתֶּם מִינֵי דָּמִים, אַף הֵם מִינֵי דָּמִים, אִי מָה אַתֶּם עוֹלָה וּשְׁלָמִים, אַף הֵם עוֹלָה וּשְׁלָמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּכֶם" לָכֶם הִקַּשְׁתִּים וְלֹא לְקָרְבְּנוֹתֵיכֶם. רַבִּי אוֹמֵר כוּ' כְּדִלְעֵיל לְהָבִיא פְּרֵדָה אַחַת אִי אֶפְשָׁר וְכוּ', וְלֹא וְהָתַנְיָא ויקרא א, יד-טו "וְהִקְרִיבוֹ", מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר שם "וְהִקְרִיב" שׁוֹמֵעַ אֲנִי הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלַת הָעוֹף לֹא יִפְחֹת מִשְּׁנֵי פְּרֵידִין, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהִקְרִיבוֹ", אֲפִלּוּ פְּרֵדָה אַחַת. חוֹבָה מִיהָא לֹא אַשְׁכְּחָן, וְהָא אִיכָּא יוֹלֶדֶת דְּאַתְיָא בֶן יוֹנָה אוֹ תוֹר לְחַטָּאת, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא כֶּבֶשׂ בַּהֲדָהּ. אֲמַר מַר, מָה אֲבוֹתֵיכֶם לֹא נִכְנְסוּ וְכוּ' בִּשְׁלָמָא מִילָה, דִּכְתִיב "כִּי מוּלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיּוֹצְאִים". אִי נַמִּי מֵהַכָא יחזקאל טז, ו "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ". הַרְצָאַת דָּמִים" דִּכְתִיב "וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עוֹלוֹת". אֶלָּא טְבִילוֹת מִנָלָן, דִּכְתִיב שם כד, ח "וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם", וְאֵין הַזָּאָה בְּלֹא טְבִילָה. אֶלָּא מֵעַתָּה הָאִידְנָא דְּלֵיכָּא קָרְבָּן לֹא נְקַבֵּל גֵּרִים, אָמַר רַב אָחָא בַּר יַעֲקֹב, וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם כְּתִיב. כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה, לָמָּה נֶאֱמַר, שֶׁהָיָה בַּדִּין הוֹאִיל וּמָצִינוּ שֶׁחִלְּקָה תּוֹרָה אֶת קָרְבָּנוֹ, כֵּן תְּחַלֵּק אֶת נִסְכֵיהֶן, תַּלְמוּד לוֹמַר "כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה", מָה אַתֶּם שִׁשָּׁה לְפַר, וְאַרְבָּעָה לְאַיִל, וּשְׁלֹשָׁה לְכֶבֶשׂ, אַף הַגֵּרִים כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. במדבר טו טו-טז הַקָּהָל, אֵין לִי אֶלָּא אֲנָשִׁים, נָשִׁים מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם. וְלַגֵּר הַגָּר", לְפִי שֶׁמַּעֲשֶׂה בְּיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהָבִיא אֶת הַגֵּרִים. חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. שֶׁיִּנְהֹג הַדָּבָר לְדוֹרוֹת. כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה', לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר שמות כח, לח "וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'" אֵין לִי הַצִּיץ מְרַצֶּה אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, לַגֵּרִים מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'". תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר, בָּא הַכָּתוּב וְהִשְׁוָה הַגֵּר לָאֶזְרָח בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם, לְרַבּוֹת שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת. לַגֵּר הַגָּר מִכָּאן הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר צָרִיךְ רְבִיעִית הַקֵּן לְהַפְרִישׁ רֹבַע לְקִנּוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ, שֶׁהִיא תַּקָּלָה לוֹ. גֵּר אֵלּוּ הַגֵּרִים, הַגֵּר לְרַבּוֹת נְשֵׁי הַגֵּרִים. במדבר טו יז-כא וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין בְּחַלָּה, וְאֵין נָכְרִים חַיָּבִין בְּחַלָּה. אוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעֵט הַגֵּרִים, אָמַרְתָּ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם רִבָּה נָשִׁים וַעֲבָדִים. וּבַצַּד הַשֵּׁנִי אַתָּה אוֹמֵר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים לְהַנְהִיגָם בְּמִצְווֹת. בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ קַבֵּל עָלֶיךָ עַד שֶׁלֹּא תָּבוֹא אֶל הָאָרֶץ שֶׁכְּשֶׁתָּבֹא אֶל הָאָרֶץ לְהַפְרִישׁ חַלָּה, שֶׁבִּזְכוּת שֶׁתְּקַבֵּל עָלֶיךָ אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ. יָכוֹל כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יְהוּ חַיָּבִין לְהַפְרִישׁ חַלָּה בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אָמַרְתָּ לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, שָׁמָּה אַתֶּם חַיָּבִין לְהַפְרִישׁ חַלָּה, וְלֹא בְּחוּצָה לָאָרֶץ. תַּנְיָא אִלּוּ נֶאֱמַר וְכִי תָּבֹאוּ הָיִיתִי אוֹמֵר מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לָהּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מְרַגְּלִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּבֹאֲכֶם", בְּבִיאַת כֻּלְּכֶם אָמַרְתִּי, וְלֹא בְּבִיאַת מִקְּצַתְכֶם. וְכִי אַסְקִינְהוּ עֶזְרָא לָאו כֻּלְּהוֹ סָלוּק. וַאֲפִלּוּ לְמָאן דְּאָמַר תְּרוּמָה בִּזְמַן הַזֶּה דְּאוֹרַיְיתָא, חַלָּה דְּרַבָּנָן. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שִׁנָּה הַכָּתוּב בִּיאָה זוֹ מִכָּל בִּיאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁכָּל בִּיאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הוּא אוֹמֵר "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ" "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ" וְכָאן הוּא אוֹמֵר בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ מִיָּד נִתְחַיְּבוּ יִשְׂרָאֵל בְּחַלָּה. אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, מִכָּאן אָמְרוּ פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ חַיָּבִין בְּחַלָּה, יָצְאוּ מִכָּאן לְשָׁם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, וְרַבִּי עֲקִיבָא, פּוֹטֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, פּוֹטֵר, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ", לְהוֹצִיא אֶת שֶׁל חוּצָה לָאָרֶץ, וְרַבִּי עֲקִיבָא, מְחַיֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר "שָׁמָּה" שָׁם אַתָּה חַיָּב חוּץ לְשָׁם אַתָּה פָּטוּר. וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְּרוּמָה, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַף שְׁאָר פֵּרוֹת בְּמַשְׁמָע, הֲרֵי אַתָּה דָּן נֶאֱמַר כָּאן "לֶחֶם", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "לֶחֶם", מַה לֶּחֶם הָאָמוּר לְהַלָּן חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, אַף לֶחֶם הָאָמוּר כָּאן חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. וְאֵלּוּ הֵן, חִטִּין, וּשְׂעוֹרִין, וְכֻסְּמִין, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, וְשִׁיפוֹן. יָצְאוּ אֹרֶז וְדֹחַן וְהַפְּרָגִים וְהַשֻּׂמְשֻׂמִין שֶׁאֵינָן בָּאִין לְידֵי חִמּוּץ אֶלָּא סִרָחוֹן. עִסָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. כָּתוּב בְּרֶמֶז תרנ"א "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם". "בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ", אֶת שֶׁהוּא לֶחֶם חַיָּב, שֶׁאֵינוֹ לֶחֶם אֵינוֹ חַיָּב. אֵיזֶהוּ לֶחֶם הַחִטָּה הַשְּׂעוֹרָה וְכוּ' קְמָחִין בְּצֵקוֹת וּתְבוּאָה אֲסוּרִין בְּחָדָשׁ מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח, וְלִקְצֹר לִפְנֵי הָעֹמֶר, וְהָאוֹכֵל מֵהֶן כְּזַּיִת מַצָּה בְּפֶסַח יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, כַּזַּיִת חָמֵץ בְּכָרֵת, וְכָל שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ אֶחָד מֵחֲמֵשְׁתָּן הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּפֶסַח, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בְּמַרְאֵה פַּת וְטַעַם פַּת, תַּלְמוּד לוֹמַר "לֶחֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ" וְלֹא כָּל לֶחֶם, פְּרָט לְעִסָּה קְטַנָּה, וְאֵיזוֹ הִיא גְּדוֹלָה, שִׁבְעַת רְבָעִים שֶׁל מִדְבָּרִיִּים, וְקַב וָחֵצִי יְרוּשָׁלְמִיִּים, שֶׁהֵן חֲמֵשֶׁת רְבָעִים מִשֶּׁלָּנוּ. רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר, חֲמִשָׁה רְבָעִים מְתּוּקָן לִפְטוּר מִלֶּחֶם לֹא כָּל לֶחֶם פְּרָט לִמְבֻשָּׁל, וְהַסֻּפְגָּנִין, וְהַדֻּבְשָׁנִין, וְהָאִיסְקְרִיטִין, וְחַלָּת הַמִּשְׁרִים, וְהַמְּדֻמָּע, וְהַקְּנֹקָנוֹת חַיָּבִים. וּבַצַּד הַשֵּׁנִי אַתָּה אוֹמֵר, וְהָיָה לְרַבּוֹת שְׂאוֹר שֶׁנָּשְׁכָה בִּסְרֵדָה. מִכָּאן אָמְרוּ, שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין וְנָשְׁכוּ זֶה בְּזֶה פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר הָאִשָּׁה שֶׁעָשְׂתָה שְׁנֵי קַבִּין חִטִּין וְקַב אֹרֶז אוֹ קַב תְּרוּמָה בְּאֶמְצַע אֵין מִצְטָרְפִין. דָּבָר שֶׁנִּטְּלָה חַלָּתוֹ בְּאֶמְצַע מִצְטָרְפִין, שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּב בְּחַלָּה. קַב יָשָׁן וְקַב חָדָשׁ נָשְׁכוּ זֶה בַּזֶּה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר יִטֹּל מִן הָאֶמְצַע, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם, יָכוֹל אַף חִטִּין וְקֶמַח, תַּלְמוּד לוֹמַר "חַלָּה", אִי חַלָּה יָכוֹל אַף אֲסוּרָה אֲפוּיָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "רֵאשִׁית" מִן הַמוּבְחָר יַעֲמִיד עֲרֵימָה עֲרִיסָה וְיַפְרִישׁ. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם שֶׁלָּכֶם חַיֶּבֶת, אֲבָל שֶׁל נָכְרִים אֵינָהּ חַיֶּבֶת. מִכָּאן אָמְרוּ נָכְרִי שֶׁנָּתַן לוֹ עִסָּה פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה, נְתָנָהּ לוֹ בְּמַתָּנָה, עַד שֶׁלֹּא גִּלְגֵּל חַיָּב, מִשֶּׁגִּלְגֵּל פָּטוּר. הָעוֹשֶׂה עִסָּה עִם הַנָּכְרִים, אִם אֵין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּשִּׁעוּר פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה', בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּתְרוּמַת חַלָּה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר פסוק כ חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה, הֲרֵי חַלָּה אֲמוּרָה, הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'" בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִיָּה, רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר דברים יח, ד "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" חוֹבָה, אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת, תַּלְמוּד לוֹמַר "תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'" חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם, שַׁמַּאי אוֹמֵר, מִקַּב חַלָּה, וְהִלֵּל אוֹמֵר, מִקַּבַּיִם, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא כְּדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה אֶלָּא קַב וּמֶחֱצָה חַיֶּבֶת בְּחַלָּה. מִשֶּׁהִגְדִּילוּ הַמִּדּוֹת אָמְרוּ חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח חַיָּבִין בְּחַלָּה, רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה פְּטוּרִין, חֲמִשָּׁה וְעוֹד חַיָּבִין. תָּנוּ רַבָּנָן, "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם", כְּדֵי עִיסַתְכֶם וְכַמָּה עִיסַתְכֶם כְּדֵי עִסַּת מִדְבָּר, וְכַמָּה עִסַּת מִדְבָּר דִּכְתִיב שמות טז, לו "וְהָעֹמֶר עֲשִׂירִית הָאֵיפָה", מִכָּאן אָמְרוּ שִׁבְעָה רְבָעִים קֶמַח וְעוֹד חַיָּב בְּחַלָּה, שֶׁהֵן שֵׁשׁ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, וְחֲמִשָׁה צִיפוֹרִי, מִכָּאן אָמְרוּ כָּל הָאוֹכֵל בְּמִדָּה זוֹ, הֲרֵי זֶה בָּרִיא וּמְבֹרָךְ, יָתֵר עַל כֵּן רַעַבְתָן, פָּחוֹת מִכָּאן מְקֻלְקָל בְּמֵעָיו. בָּעֵי רָבָא, גִּלְגּוּל נָכְרִי מַאי, מִיתְּנָא תְּנָן גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיָה לוֹ עִסָּה נַעֲשֵׂית עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר, מִשֶׁנִתְגַּיֵר, חַיָּב, סָפֵק חַיָּב. הָא מָאן קְתָּנִי לָהּ, דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא, וַאֲפִלּוּ רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה דְּקָא מְחַיְיבֵי הָתָם פָּטְרֵי הָכָא, הָתָם הוּא דִּכְתִיב "דְּגָנְךָ" דְּגָנְךָ יְתֵירָא, הֲוֵי מִעוּט אַחַר מִעוּט וְאֵין מִעוּט אַחַר מִעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת אֲפִלּוּ נָכְרִים, אֲבָל הָכָא, תְּרֵי זִימְנֵי עֲרִסֹתֵכֶם כְּתִיב, חָד עֲרִסֹתֵכֶם וְלֹא עִסַּת נָכְרִי, וְחָד עֲרִסֹתֵיכֶם וְלֹא עִסַּת הֶקְדֵּשׁ, אוֹ דִּלְמָא רַבִּי יוֹסִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן קְתָּנִי לָהּ דְּקָא פָּטְרֵי, אֲבָל רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה יַלְפִינָן רֵאשִׁית "רֵאשִׁית" מֵהָתָם, אָמַר רָבָא, יְהֵא רַעֲוָא דְאֶחְזֵיה בְּחֶלְמָא, הָדַר אָמַר רָבָא, מָאן דְּאָמַר מֵרוּחַ הַנָּכְרִי פּוֹטֵר, גִּלְגּוּל הַנָּכְרִי פּוֹטֵר, מָאן דְּאָמַר מֵרוּחַ הַנָּכְרִי אֵינוֹ פּוֹטֵר, גִּלְגּוּל הַנָּכְרִי אֵינוֹ פּוֹטֵר. חַלָּה, אַף עַל גַּב דִּכְתִיב "רֵאשִׁית", דְּאִיכָּא לְמֵילַף רֵאשִׁית מֵרֵאשִׁית הַגֵּז, מַה לְּהַלָּן דְּשֻׁתָּפִין לֹא, אַף כָּאן דְּשֻׁתָּפִין לֹא כָּתַב רַחֲמָנָא עֲרִסֹתֵכֶם, אֶלָּא טַעְמָא דְּכָתַב רַחֲמָנָא עֲרִסֹתֵכֶם, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אֲמִינָא לֵילַף רֵאשִׁית רֵאשִׁית מֵרֵאשִׁית הַגֵּז, אַדְּרַבָּה לֵילַף מִתְּרוּמָה, אֵין הָכִי נַמִּי, אֶלָּא עֲרִסֹתֵכֶם לָמָּה לִי, כְּדֵי עִיסַתְכֶם. הַתְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְחַלָּה, וּבִכּוּרִים, מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לֶאֱסֹר, וּלְחַיֵּב עֲלֵיהֶן אֶת הַחֹמֶשׁ, מַאי טַעְמָא, כֻּלְּהוּ אִיקְרֵי תְּרוּמָה, גַּבֵּי חַלָּה כְּתִיב רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ, גַּבֵּי בִּכּוּרִים נַמִּי אִיקְרֵי תְּרוּמָה, דְּתַנְיָא "וּתְרוּמַת יָדְךָ", אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, אֲבָל אֵינָךְ לֹא צְרִיכָא קְרָא. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַף הַקְּמָחִין בְּמַשְׁמָע, תַּלְמוּד לוֹמַר להלן פסוק כא מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם מִשֶּׁתְּעָרֵס. מִכָּאן אָמְרוּ אוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִסָּה עַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בְּחִטִּין, וְתִטַּמְטֵם בִּשְׂעוֹרִין, גִּלְגְּלָה בְּחִטִּין וְטִמְטְמָה בִּשְׂעוֹרִין הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַיָּב מִיתָה. כֵּיוָן שֶׁנּוֹתֶנֶת מַיִם מַגְבַּהַת חַלָּתָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא שָׁם חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח וְעוֹד, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בָּהֶן כְּשִׁעוּר, שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין חַלָּה מִן הַקֶּמַח. אֵיזֶה הוּא גְּמַר מְלַאכְתָּהּ, קְרִימָתָהּ בְּתַנּוּר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, מִשֶּׁתִּתְגַּלְגֵּל בְּחִטִּין, וְתִטַּמְטֵם בִּשְׂעוֹרִין. הֲרֵי שֶׁלֹּא הִפְרִישׁ חַלָּה מִן הָעִסָּה שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ מִן הַלֶּחֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר "מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה". כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. מַה תְּרוּמַת גֹּרֶן אַחַת, אַף תְּרוּמַת חַלָּה אַחַת, מַה תְּרוּמַת גֹּרֶן מדמעת עוֹלָה בְּאַחַת וּמֵאָה, וְאִם נָפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה מַדְמַעַת, וְחַיֶּבֶת בְּחֹמֶשׁ, אַף תְּרוּמַת חַלָּה כַּיּוֹצֵא בָּהּ, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִיָּה, נָם לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן, אַתָּה מַקִּישׁוֹ לִתְרוּמַת גֹּרֶן סְתוּמָה, אֲנִי אֲקִישׁ בּוֹ לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מְפֹרֶשֶׁת, אָמַר לוֹ וְתִנָּטֵל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, אָמַר לוֹ תִּנָּטֵל, אָמַר לוֹ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ לִתְרוּמַת גֹּרֶן הִקַּשְׁתִּיהָּ, וְלֹא הִקַּשְׁתִּיהָּ לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם, שׁוֹמֵעַ אֲנִי הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּעִסּוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר "מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם", מִקְּצָתָהּ וְלֹא כֻּלָּהּ. עֲרִסֹתֵכֶם, לְהָבִיא לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה שֶׁחַיָּבִין בְּחַלָּה, שֶׁהָיָה בַּדִּין וּמַה שְּׁאָר פֵּרוֹת שֶׁחַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה, לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה שֶׁפְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהוּ פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם" לְהָבִיא לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה שֶׁחַיָּבִין בְּחַלָּה. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, לְהוֹצִיא שְׁאָר הַפֵּרוֹת שֶׁפְּטוּרִין מִן הַחַלָּה, שֶׁהָיָה בַּדִּין וּמַה לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה שֶׁפְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר חַיָּבִין בְּחַלָּה, שְׁאָר פֵּרוֹת שֶׁחַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהוּ חַיָּבִין בְּחַלָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר "לֶחֶם", נֶאֱמַר כָּאן "לֶחֶם" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן דברים טז, ג "לֶחֶם" מַה לֶּחֶם הָאָמוּר לְהַלָּן מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין, אַף לֶחֶם הָאָמוּר כָּאן מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַף עִסַּת תְּרוּמָה וְעִסַּת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּמַשְׁמָע, תַּלְמוּד לוֹמַר "חַלָּה תָּרִימוּ תְּרוּמָה", אֶת שֶׁמּוּרָם קֹדֶשׁ וְהַשְׁאָר חֹל, וְלֹא שֶׁזֶּה וְזֶה קֹדֶשׁ. אֲבָל אָמְרוּ עִסַּת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם חַיֶּבֶת בְּחַלָּה. תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר תָּרִימוּ תְּרוּמָה, אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ שִׁעוּר חַלָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה", עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ כְּדֵי תְּרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן, מִכָּאן אָמְרוּ שִׁעוּר חַלָּה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, וְנַחְתּוֹם אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ חַלָּה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה וְנַחְתּוֹם אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ עֵינוֹ יָפָה וְשֶׁל אִשָּׁה וְהָאִשָּׁה עֵינָהּ רָעָה וּבַיִת פָּחוֹת וּכְשֶׁתִּפְחֹת לֹא תִּפְחֹת מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה, לְכָךְ נֶאֱמַר "תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה" עַד שֶׁיְּהוּ בְּזֶה כְּדֵי מַתָּנָה לַכֹּהֵן וּבְזֶה כְּדֵי מַתָּנָה לַכֹּהֵן. מִכָּאן אָמְרוּ בַּעַל הַבַּיִת שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, וְהָאִשָּׁה שֶׁעוֹשָׂה וּמוֹכֶרֶת בַּשּׁוּק אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. נִטְמֵאת עִסָּתָהּ שׁוֹגֶגֶת אוֹ אוֹנֶסֶת, אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. נִטְמֵאת מְזִידָה, נוֹטֶלֶת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ לֹא עָלָה בְּיָדוֹ אֶלָּא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים יָצָא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן. לְדֹרֹתֵיכֶם, לְהָבִיא אֶת פֵּרוֹת עִסַּת שְׁבִיעִית שֶׁתְּהֵא חַיֶּבֶת בְּחַלָּה, שֶׁהָיָה בַּדִּין וּמַה שְּׁאָר פֵּרוֹת שֶׁחַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה, עִסַּת שְׁבִיעִית שֶׁפְּטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה, וַהֲרֵי לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה יוֹכִיחוּ שֶׁפְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר וְחַיָּבִין בְּחַלָּה, וְהֵן יוֹכִיחוּ לְעִסַּת שְׁבִיעִית שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁפְּטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר תְּהֵא חַיֶּבֶת בְּחַלָּה, לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּלֶקֶט שִׁכְחָה פֵּאָה שֶׁאֵינוֹ שֶׁמִּינָן חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר, לְפִיכָךְ חַיָּבִין בְּחַלָּה תֹּאמַר בְּעִסַּת שְׁבִיעִית שֶׁאֵינָהּ שֶׁמִּינָהּ פְּטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר, לְפִיכָךְ תְּהֵא פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר "לְדֹרֹתֵיכֶם", לְהָבִיא אֶת עִסַּת שְׁבִיעִית שֶׁתְּהֵא חַיֶּבֶת בְּחַלָּה. מִכָּאן אָמְרוּ, הָאוֹכֵל מֵעִסַּת שְׁבִיעִית עַד שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ חַיָּב מִיתָה. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אִם לְלַמֵּד שֶׁלָּכֶם חַיֶּבֶת, וְשֶׁל נָכְרִים אֵינָהּ חַיֶּבֶת, כְּבָר לִמֵּד, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, שֶׁלָּכֶם חַיֶּבֶת, שֶׁל חַיָּה אֵינָהּ חַיֶּבֶת. מִכָּאן אָמְרוּ עִסַּת כְּלָבִים שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה חַיֶּבֶת בְּחַלָּה, וּמְעָרְבִין בָּהּ, וּמִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ, וּמְבָרְכִין עָלֶיהָ, וּמְזַמְּנִין עָלֶיהָ, וְנֶאֱפֵית בְּיוֹם טוֹב, וְיוֹצֵא בָּהּ מִשּׁוּם מַצָּה, וְחַיָיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם חָמֵץ, וְנִקָּחַת בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וּמִטַּמֵּא טֻמְאַת אוֹכְלִין. וְאִם אֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה, אֵינָהּ חַיֶּבֶת בְּחַלָּה וְכוּ'. תִּתְּנוּ יָכוֹל לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, מִנַּיִן אַף לְדוֹרוֹת, אָמַרְתָּ תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת חַלָּה לְפָרָשַׁת עֲבוֹדַת אֱלִילִים, לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּם מִצְוַת חַלָּה כְּאִלּוּ בִּטֵּל עֲבוֹדַת אֱלִילִים. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, משלי ו, כו "כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם", מִי גָּרַם שֶׁנִּכְשַׁל בְּאִשָּׁה זוֹנָה, עַל יְדֵי שֶׁאָכַל כִּכָּר שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר. במדבר טו כב-כג וְכִי תִשְׁגּוּ וְגוֹ' כָּתוּב בְּרֶמֶז קצ"ה. וְכִי תִשְׁגּוּ, עֲבוֹדַת אֱלִילִים הָיְתָה בִּכְלַל כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁהַצִּבּוּר מְבִיאִים עָלֶיהָ פַּר, וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאָה מִכְּלָלָהּ לְהַחֲמִיר עָלֶיהָ וְלִדּוֹן בִּקְבוּעָה, שֶׁיְּהֵא צִבּוּר מְבִיאִים עָלָיו פַּר וְשָׂעִיר, פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת, לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ. רַבִּי אוֹמֵר, נֶאֱמַר כָּאן "כָּל" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "כָּל", מַה כָּל הָאָמוּר לְהַלָּן בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים, אַף כָּל הָאָמוּר כָּאן בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים. אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בֶּאֱלִילִים כּוֹפֵר בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר שמות כ, א "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" תהלים סב, יב "אַחַת דִּבֵּר אֱלֹהִים" וְגוֹ', ירמיה כג, כט "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ" וְגוֹ' מִנַּיִן אַף בַּמֶּה שֶׁנִּצְטַוָּה מֹשֶׁה, תַּלְמוּד לוֹמַר "אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה", מִנַּיִן אַף בַּמֶּה שֶׁנִּצְטַוּוּ נְבִיאִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה'", וּמִנַּיִן אַף בַּמֶּה שֶׁנִּצְטַוּוּ אָבוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר "וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם", וּמֵהֵיכָן הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְצַוּוֹת, מֵאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם". מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בֶּאֱלִילִים, כּוֹפֵר בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּבַמֶּה שֶׁנִּצְטַוָּה מֹשֶׁה, וּבַמֶּה שֶׁנִּצְטַוּוּ נְבִיאִים, וּבַמֶּה שֶׁנִּצְטַוּוּ אָבוֹת, וְכָל הַכּוֹפֵר בֶּאֱלִילִים, מוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר צַוָּאָה אֵינוֹ אֶלָּא זֵרוּז, מִיָּד, וּלְדוֹרוֹת. זֵרוּז, דִּכְתִיב דברים ג, כח "וְצָו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ". מִיָּד וּלְדוֹרוֹת, דִּכְתִיב "מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם". תִשְׁגּוּ וְכִי תִשְׁגּוּ לוֹמַר, אִם שְׁגַגְתֶּם בְּאַחַת מִכָּל הַמִּצְווֹת סוֹפְכֶם לְהָזִיד בָּהּ, אִם שְׁגַגְתֶּם בְּכָל הַמִּצְווֹת סוֹפְכֶם לְהָזִיד בָּהֶם, אִם הֲזַדְתֶּם בְּכָל הַמִּצְווֹת סוֹפְכֶם לִשְׁגּוֹת בֶּאֱלִילִים, וְכִי תִשְׁגּוּ בָּאֱלִילִים סוֹפְכֶם לְהָזִיד בָּהּ. תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ יָכוֹל שֶׁהוּא מְדַבֵּר בְּכָל הַמִּצְווֹת, אָמַרְתָּ אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה, בְּאַחַת מִכָּל הַמִּצְווֹת דִּבֵּר, וְלֹא דִּבֵּר בְּכָל הַמִּצְווֹת, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר בְּאַחַת. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּאַחַת שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "כָּל הַמִּצְוֹת", וְהָא מַה מִּצְוָה שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת תְּלוּיִּין בָּהּ זוֹ עֲבוֹדַת אֱלִילִים, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ח, יא "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה'" וְגוֹ'. צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה, אֵיזוֹהִי מִצְוָה שֶׁנִּצְטַוּוּ עָלֶיהָ אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים וּבָא מֹשֶׁה וַאֲמָרוֹ, זוֹ מִילָה, אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה, סוֹפְכֶם לִשְׁלֹחַ יָד בְּמֹשֶׁה. מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה', סוֹפְכֶם לִשְׁלֹחַ יָד בִּנְבִיאִים. וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם, סוֹפְכֶם לִשְׁלֹחַ יָד בְּבֵית הַבְּחִירָה. במדבר טו כד וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה, יִחֵד הַכָּתוּב מִצְוָה זוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאֵיזוֹ זוֹ עֲבוֹדַת אֱלִילִים. וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה, לָמָּה נֶאֱמַר, שֶׁהָיָה בַּדִּין, וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַצִּבּוּר מֵבִיא פַּר לְעוֹלָה מֵבִיא פַּר לְחַטָּאת, כָּאן שֶׁצִּבּוּר מֵבִיא פַּר לְעוֹלָה אֵינוֹ דִּין שֶׁיָּבִיא פַּר לְחַטָּאת, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר". וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ לָעוֹלָה, אוֹ אַף לַחֲטָּאת, תַּלְמוּד לוֹמַר "כַּמִּשְׁפָּט" כַּסֵּדֶר הָאָמוּר. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת לָמָּה נֶאֱמַר, שֶׁהָיָה בַּדִּין, וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַצִּבּוּר מֵבִיא פַּר לְעוֹלָה מֵבִיא שְׁנֵי שְׂעִירִים לְחַטָּאת, כָּאן שֶׁהַצִּבּוּר מֵבִיא פַּר לְעוֹלָה אֵינוֹ דִּין שֶׁיָּבִיא שְׁנֵי שְׂעִירִים לְחַטָּאת, תַּלְמוּד לוֹמַר "וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת". וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה, נֶאֱמַר כָּאן "מֵעֵינֵי הָעֵדָה", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ויקרא ד, יג "מֵעֵינֵי הַקָּהָל", מַה מֵּעֵינֵי הָאָמוּר כָּאן מְלַמֵּד שֶׁהֵן מְבִיאִין עַל הֶעֱלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה, אַף "מֵעֵינֵי הַקָּהָל" הָאָמוּר לְהַלָּן, מְלַמֵּד שֶׁהֵן מְבִיאִין עַל הֶעֱלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה. נֶעֶשְׂתָה פְּרָט לְשֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית, לִשְׁגָגָה פְּרָט לְמֵזִיד. וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר, מִצְוָה לְהָבִיא פַּר, וְלֹא כִּשְׂבָּה וְלֹא שְׂעִירָה, בֶּן בָּקָר וְלֹא חִלּוּף, וַהֲלֹא דִּין הוּא, הוֹאִיל וְהַמָּשִׁיחַ מֵבִיא פַּר, וְהַצִּבּוּר מְבִיאִין פַּר, אִם אֵין מָשִׁיחַ מְבִיא חִלּוּף פָּרוֹ אַף הַצִּבּוּר לֹא יָבִיאוּ חִלּוּף פָּרוֹ, וְקַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם מָשִׁיחַ שֶׁלֹּא שָׁוֶה קָרְבָּנוֹ לְאַחַת מִכָּל הַמִּצְווֹת אֵינוֹ מֵבִיא חִלּוּף פָּרוֹ, צִבּוּר וְכוּ', לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּמָשִׁיחַ שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא חִלּוּף פָּרוֹ, שֶׁלֹּא שָׁוֶה קָרְבָּנוֹ לְאַחַת מִכָּל הַמִּצְווֹת, וְקָרֵב בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, תֹּאמַר בְּצִבּוּר שֶׁיָּבִיא חִלּוּף פָּרוֹ מִפְּנֵי מַה שֶׁשָּׁוֶה קָרְבָּנוֹ לְאַחַת מִכָּל הַמִּצְווֹת לְקָרְבָּן בְּמִצְוַת יְחִידִית, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר", מִצְוָה לְהָבִיא פַּר וְלֹא כִּשְׂבָּה וְלֹא שְׂעִירָה, בֶּן בָּקָר וְלֹא חִלּוּף. לְפִי שֶׁאָמַר "לְפַלֵּא נֶדֶר" אֶת שֶׁהוּא בָּא לְפַלֵּא נֵדֶר טָעוּן נְסָכִים, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ בָּא לְפַלֵּא נֶדֶר אֵינוֹ טָעוּן נְסָכִים, הוֹאִיל וְאֵין הַפַּר הַזֶּה לְפַלֵּא, יָכוֹל לֹא יְהֵא טָעוּן נְסָכִים, אָמַרְתָּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, שֶׁיְּהֵא קָרְבָּנוֹ לְשֵׁם חַטָּאת. תַּנְיָא, ויקרא ה, ח "וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה", מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אִם לְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא חַטָּאת קוֹדֶמֶת, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר שם, י "וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט", אֶלָּא זֶה בָּנָה אָב שֶׁיְּהוּ כָּל חַטָּאוֹת קוֹדְמוֹת לְעוֹלוֹת הַבָּאוֹת עִמָּהֶן, וְקַיְימָא לָן דַּאֲפִלּוּ חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת בְּהֵמָה. פַּר עֲבוֹדַת אֱלִילִים קוֹדֵם לִשְׂעִיר עֲבוֹדַת אֱלִילִים, אַמַּאי הַאי עוֹלָה וְהַאי חַטָּאת, אָמְרִי בְּמַעֲרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה דְּרָבָא בַּר מָרִי, חַטַּאת עֲבוֹדַת אֱלִילִים חָסֵר אַלֶף לְחַטָּת כְּתִיב, רַבִינָא אָמַר כַּמִּשְׁפָּט כְּתִיב בֵּיהּ. במדבר טו כה וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם עִכֵּב אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים וְלֹא הֵבִיא, שֶׁהוּא מְעַכֵּב אֶת הַכַּפָּרָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וְנִסְלַח לָהֶם, שׁוֹמֵעַ אֲנִי בֵּין שׁוֹגְגִין בֵּין מְזִידִין, תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי שְׁגָגָה הִיא". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בָּא הַכָּתוּב לַעֲשׂוֹת זְדוֹן הַצִּבּוּר כִּשְׁגָגָה, שֶׁאֲפִלּוּ הֵן מְזִידִין יְהוּ לְפָנָיו כִּשְׁגָגָה, לְכָךְ נֶאֱמַר "כִּי שְׁגָגָה הִיא". רַבִּי אוֹמֵר, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם הָיוּ מִקְּצַת צִבּוּר מְזִידִין וּמִקְצָתָן שׁוֹגְגִין שֶׁיְּהוּ לְפָנָיו כִּשְׁגָגָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי שְׁגָגָה הִיא". וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַה', רַבִּי יֹאשִיָּה אוֹמֵר, שֵׁבֶט שֶׁעָשָׂה עַל הוֹרָאַת בֵּית דִּינוֹ, וְעָשׂוּ שְׁאָר שְׁבָטִים, מִנַּיִן שֶׁיְּהוּ מְבִיאִין עַל יָדוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַה'". רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, אֵין לִי אֶלָּא שֵׁבֶט שֶׁעָשָׂה בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּינוֹ שֶׁהוּא מֵבִיא, עַל הוֹרָאַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל מִנַּיִן שֶׁשְּׁאָר שְׁבָטִים מְבִיאִין עַל יָדוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַה'". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֵׁבֶט שֶׁעָשָׂה עַל הוֹרָאַת בֵּית דִּינוֹ אוֹתוֹ שֵׁבֶט מֵבִיא, וּשְׁאָר שְׁבָטִים פְּטוּרִין. עָשָׂה עַל הוֹרָאַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל אוֹתוֹ שֵׁבֶט מֵבִיא פַּר, וּשְׁאָר שְׁבָטִים מְבִיאִין עַל יָדוֹ, מַה הֵן מְבִיאִין עַל יָדוֹ שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר פַּר אֶחָד לְבֵית דִּין, הָדָא דְּאַתְּ אָמַר בִּשְׁאָר מִצְווֹת, אֲבָל בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים מִתְחַיֵּב פַּר וּמִתְחַיֵּב שָׂעִיר, פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת, לְכָךְ נֶאֱמַר פָּרָשָׁה זוֹ. רֹב שֵׁבֶט כְּכָל הַשֵּׁבֶט. רֹב הַצִּבּוּר כְּכָל הַצִּבּוּר. וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַה', זוֹ עוֹלָה, וְחַטָּאתָם, זֶה חַטָּאת עֲבוֹדַת אֱלִילִים, עַל שִׁגְגָתָם, זוֹ פַּר הֶעֱלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, חַטָּאתָם עַל שִׁגְגָתָם, חַטָּאתָם כְּשִׁגְגָתָם, מַה שִּׁגְגָתָם בְּכָל הַמַּעֲשִׂים, אַף חַטָּאתָם בְּכָל הַמַּעֲשִׂים. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן, הוֹאִיל וְהַמָּשִׁיחַ בִּכְלַל עַם, יָצָא מִכְּלַל עַם לִדּוֹן בְּפַר, וְהַנָּשִׂיא בִּכְלַל עַם, יָצָא לִדּוֹן בְּשָׂעִיר, יָכוֹל שֶׁיְּהוּ נִדּוֹנִין עַל עֲבוֹדַת אֶלִילִים בִּפְנֵי עַצְמָם, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְכִפֶּר הַכֹּהֵן" עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מִנַּיִן לְרַבּוֹת גֵּרִים נָשִׁים וַעֲבָדִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וְנִסְלַח לָהֶם כִּי שְׁגָגָה הִוא, עַל שִׁגְגָתָם וְחֶטְאָם לַשֵּׁם. וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם... לִפְנֵי ה' לַה' מְבִיאִים הֵם חַטָּאתָם לִפְנֵי ה'. עַל שִׁגְגָתָם, הֲרֵי חַטָּאתָם כְּשִׁגְגָתָם, מַה שִּׁגְגָתָם טְעוּנָה וִדּוּי וּתְנוּפָה, וְכַפָּרָתָם מִבִּפְנִים, וּשְׂרֵפָתָהּ אַבֵּית הַדֶּשֶׁן, אַף חַטָּאתָם כַּךְ. כָּתוּב בְּרֶמֶז תס"ט בְּפָסוּק ויקרא ד, כ "וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה". במדבר טו כו וְנִסְלַח, אֵין לִי אֶלָּא אֲנָשִׁים, נָשִׁים מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, לְפִי שֶׁמַּעֲשֶׂה בְּיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהָבִיא אֶת הַגֵּרִים, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁמַעֲשֶׂה בְּיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהָבִיא אֶת הַגֵּרִים. וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה, לְהוֹצִיא אֶת הַמָּשִׁיחַ. שֶׁהָיָה בַּדִּין, צִבּוּר מְבִיאִין קָרְבָּן עַל כָּל הַמִּצְווֹת, וּמֵבִיא קָרְבָּן עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים, אִם לָמַדְתִּי לְצִבּוּר כְּשֵׁם שֶׁמְּבִיאִין קָרְבָּן עַל כָּל הַמִּצְווֹת, כָּךְ מְבִיאִים קָרְבַּן פַּר עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים, אַף מָשִׁיחַ כְּשֵׁם שֶׁמֵּבִיא קָרְבָּן עַל כָּל הַמִּצְווֹת, כָּךְ מֵבִיא קָרְבָּן עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְעוֹד קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַצִּבּוּר מֵבִיא פַּר, מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר, כָּאן שֶׁהַצִּבּוּר מֵבִיא פַּר וְשָׂעִיר אֵינוֹ דִּין שֶׁמָּשִׁיחַ מֵבִיא פַּר וְשָׂעִיר, תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה" לְהוֹצִיא אֶת הַמָּשִׁיחַ. וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר, זֶה גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר עִם הַשֵּׁבֶט שֶׁיִּתְכַּפֵּר עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיָה בַּשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ", וְכִי יֵשׁ לַגֵּרִים נַחֲלָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵיזוֹ הִיא נַחֲלָתוֹ זוֹ כַּפָּרָתוֹ. גֵּר לְרַבּוֹת הַגֵּרִים, הַגָּר לְרַבּוֹת נְשֵׁי גֵּרִים. כִּי לְכָל הָעָם רִבָּה נָשִׁים וַעֲבָדִים. בִּשְׁגָגָה, פְּרָט לְמֵזִיד. הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁחֵלֶב מֻתָּר, וְנִתְחַלֵּף לוֹ חֵלֶב בְּשֻׁמָּן וַאֲכָלוֹ, רַב אָמַר חַיָּב פָּטוּר, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר פָּטוּר חַיָּב. אָמַר רָבָא וּמוֹדֶה רַבִּי יוֹחָנָן רַב שֶׁאֵין מַשְׁלִים לְרֹב צִבּוּר, דְּאָמַר קְרָא כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה, עַד שֶׁיְּהוּ כֻּלָּן בִּשְׁגָגָה אַחַת. במדבר טו כז-כח וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה, עֲבוֹדַת אֱלִילִים הָיְתָה בִּכְלַל כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁיָּחִיד מֵבִיא עָלֶיהָ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה, נָשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר, מָשִׁיחַ וּבֵית דִּין מְבִיאִין פַּר, הֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאָם מִכְּלָלָם לְהַחֲמִיר עָלֶיהָ וְלִדּוֹן בִּקְבוּעָה, שֶׁיְּהוּ יָחִיד וְנָשִׂיא וּמָשִׁיחַ מְבִיאִין עָלֶיהָ עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת, לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ. נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא, בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאַחַת מִכָּל מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, אָמַרְתָּ בַּמֶּה הָעִנְיָן מְדַבֵּר בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר, בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּאַחַת מִכָּל מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, הֲרֵי אַתָּה דָּן, צִבּוּר הָיָה בַּכְּלָל וְהוֹצִיאוֹ הַכָּתוּב מִכְּלָלוֹ וְשִׁנָּה אֶת קָרְבְּנוֹתָיו, וְיָחִיד הָיָה בַּכְּלָל וְהוֹצִיאוֹ הַכָּתוּב מִכְּלָל וְשִׁנָּה אֶת קָרְבְּנוֹתָיו, מַה לְּהַלָּן בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף כָּאן בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה לְהוֹצִיא אֶת הַמְּזִידָה. וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת, זֶה בָּנָה אָב כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עֵז לְחַטָּאת, תְּהֵא בַּת שְׁנָתָהּ. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת, חַטָּאִים שֶׁבְּיָדוֹ הֵם גָּרְמוּ שֶׁיָּבוֹא לְבֵית לִידֵי חַטָּאת. בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה, לְהוֹצִיא אֶת דִּקְדּוּקֵי עֲבוֹדַת אֱלִילִים, שֶׁהָיָה בַּדִּין, וּמָה אִם מִצְווֹת קַלּוֹת, הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל דִּקְדּוּקֵיהֶן, עֲבוֹדַת אֱלִילִים חֲמוּרָה אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל דִּקְדּוּקֶיהָ, תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה", לְהוֹצִיא אֶת דִּקְדּוּקֵי עֲבוֹדַת אֱלִילִים וְכִפֶּר לְכַפֵּר עָלָיו, לְהוֹצִיא אֶת הַסָּפֵק, שֶׁהָיָה בַּדִּין, וּמַה מִּצְווֹת קַלּוֹת הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל סְפֵקָן, עֲבוֹדַת אֱלִילִים חֲמוּרָה, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל סְפֵקָהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְכִפֶּר לְכַפֵּר עָלָיו" לְהוֹצִיא אֶת הַסָּפֵק. וְנִסְלַח לוֹ סְלִיחָה גְּמוּרָה, כְּכָל הַסְּלִיחוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לעיל פסוק כד וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר, בִּזְמַן שֶׁהוֹרוּ בֵּית דִּין וְעָשׂוּ צִבּוּר, בֵּית דִּין מְבִיאִין פַּר עַל יְדֵיהֶן, יָכוֹל יַחְזְרוּ יְחִידִים וְיַעֲשׂוּ שְׂעִירָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה", הַחוֹטֵא בִּפְנֵי עַצְמוֹ מֵבִיא, וְלֹא הַחוֹטֵא עִם הַצִּבּוּר. יָכוֹל שֶׁאֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהוֹרוּ בֵּית דִּין וְעָשׂוּ צִבּוּר, בִּזְמַן שֶׁהוֹרוּ בֵּית דִּין וְעָשׂוּ מְרֻבִּין בֵּית דִּין מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן, פַּר יָכוֹל יָבִיאוּ בֵּית דִּין עַל יְדֵיהֶן וְיַחְזְרוּ יְחִידִין וְכוּ' עַד עִם הַצִּבּוּר. הוֹרוּ בֵּית דִּין וְטָעוּ וְיָדְעוּ שֶׁטָּעוּ וְחָזְרוּ בָּהֶן, וְהָיָה אֶחָד נוֹהֵג כְּהוֹרָאָתָן יָכוֹל שֶׁהוּא מֵבִיא כְּצִבּוּר, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא" בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא מֵבִיאָה, וְלֹא עַל הוֹרָאַת בֵּית דִּין. מְמַעֵט אֲנִי אֶת אֵלוּ שֶׁהֵן תְּלוּיִן בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין וְלֹא אַמַעֵט אֶת אֶחָד שֶׁהוֹרָה מִפִּי עַצְמוֹ כְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין שֶׁהוּא מֵבִיא כְּצִבּוּר, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא" בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא מֵבִיאָה, וְלֹא עַל הוֹרָאַת בֵּית דִּין. בִשְׁגָגָה, פְּרָט לְמֵזִיד. בִשְׁגָגָה, פְּרָט לְאָנוּס. בִשְׁגָגָה, שֶׁתְּהֵא שְׁגָגָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁתְּחִלָּתוֹ שׁוֹגֵג וְסוֹפוֹ מֵזִיד, תְּחִלָּתוֹ שׁוֹגֵג וְסוֹפוֹ אָנוּס, תְּחִלָּתוֹ מֵזִיד וְסוֹפוֹ שׁוֹגֵג, תְּחִלָּתוֹ מֵזִיד וְסוֹפוֹ אָנוּס, תְּחִלָּתוֹ אָנוּס וְסוֹפוֹ שׁוֹגֵג, תְּחִלָּתוֹ אָנוּס וְסוֹפוֹ מֵזִיד. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נִדּוֹן עַל הַשְּׁגָגָה, וְאַחַר כָּךְ נִדּוֹן עַל הַזָּדוֹן וְעַל הָאֹנֶס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אִם אֵין שְׁגָגָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף הֲרֵי זֶה פָּטוּר. בַּת שְׁנָתָהּ יָצְאָה חַטָאת עֲבוֹדַת אֱלִילִים מִכְּלַל הַחַטָּאוֹת וְנִקְבְּעָה בִּשְׂעִירָה. בַּת שְׁנָתָהּ, בַּת שְׁנָתָהּ יָצְאָה לְעַצְמָהּ, וְלֹא בַּת שְׁנָתָהּ לְשָׁנִים. לְחַטָּאת שֶׁיְּהֵא מַקְרִיב הֶקְדֵּשָׁה לְשֵׁם חַטָּאת. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן, לְרַבּוֹת יְחִידִים שֶׁהָיוּ בְּתוֹכָם שֶׁלֹּא חָטְאוּ עִמָּהֶן צְרִיכִין כַּפָּרָה, יָכוֹל אִם לֹא הֵבִיאוּ לֹא תְּכֻפַּר לָהֶן, תַּלְמוּד לוֹמַר בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי ה', עַל שֶׁשָּׁגַג וְחָטָא לַשֵּׁם. אִתְּמָר, שָׁגַג בִּזְרִיקָה, רַב נַחְמָן אָמַר, קָרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ, רַב שֵׁשֶׁת אָמַר, אֵין קָרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִנָּא אֲמִינָא לָהּ, דִּכְתִיב "וְהָיוּ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִכְשׁוֹל עָוֹן", מַאי לָאו, אוֹ מִכְשׁוֹל אוֹ עָוֹן, וּמִכְשׁוֹל שׁוֹגֵג, וְעָוֹן מֵזִיד, וְרַב נַחְמָן אָמַר מִכְשׁוֹל דְּעָווֹן. אָמַר רַב נַחְמָן, מִנָּא אֲמִינָא לָהּ, דְּתַנְיָא וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה, מְלַמֵּד שֶׁהַכֹּהֵן מִתְכַּפֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, בְּמַאי אִלֵימָא בִּשְׁחִיטָה, מַאי אִירְיָא שׁוֹגֵג אֲפִלּוּ מֵזִיד נַמִּי, אֶלָּא לָאו בִּזְרִיקָה, וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר לְךָ לְעוֹלָם בִּשְׁחִיטָה, וּבְמֵזִיד נַעֲשֶׂה מְשָׁרֵת לָאֱלִילִים. במדבר טו כט-לא הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר ויקרא כג, מב "כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַף הַנָּשִׁים בְּמַשְׁמָע, תַּלְמוּד לוֹמַר "הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל", זֶה בָּנָה אָב כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "אֶזְרָח" בִּזְכָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. דָּבָר אַחֵר "הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" לָמָּה נֶאֱמַר, שֶׁהָיָה בַּדִּין, יִשְׂרָאֵל נִצְטַוּוּ עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְהַנָּכְרִים נִצְטַוּוּ עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים, אִם לָמַדְתִּי לְיִשְׂרָאֵל שֶׁמְּבִיאִין עַל שִׁגְגַת עֲבוֹדַת אֱלִילִים, אַף הַנָּכְרִים מְבִיאִין עַל שִׁגְגַת עֲבוֹדַת אֱלִילִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל", יִשְׂרָאֵל מֵבִיא עַל שִׁגְגַת עֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְאֵין הַנָּכְרִים מְבִיאִין עַל שִׁגְגַת עֲבוֹדַת אֱלִילִים. הָאֶזְרָח מֵבִיא חַטָּאת, וְאֵין הַנָּכְרִים מְבִיאִין חַטָּאת, אוֹ "הָאֶזְרָח" פְּרָט לְגֵרִים, אָמַרְתָּ "גֵּר" אֵלּוּ הַגֵּרִים, "הַגָּר" לְרַבּוֹת נְשֵׁי גֵּרִים. תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, לְיָחִיד וּלְנָשִׂיא וּלְמָשִׁיחַ, שֶׁהָיָה בַּדִּין, הוֹאִיל וְצִבּוּר מְבִיאִין קָרְבָּן עַל כָּל הַמִּצְווֹת, וּמְבִיאִים קָרְבָּן עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים, אִם לָמַדְתִּי לְצִבּוּר שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמֵּבִיא קָרְבָּן עַל כָּל הַמִּצְווֹת מֵבִיא קָרְבַּן עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים, אַף וְכוּ'. וְעוֹד קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַצִּבּוּר מֵבִיא פַּר, מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר, כָּאן שֶׁהַצִּבּוּר מֵבִיא פַּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵבִיא פַּר, תַּלְמוּד לוֹמַר "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם", לְיָחִיד וּלְנָשִׂיא וּלְמָשִׁיחַ. לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, הֲרֵי כָּל הָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה כַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים, מַה עֲבוֹדַת אֱלִילִים מְיֻחֶדֶת מַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת, אַף כָּל הָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה מַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת. וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה, תִּינוֹק שֶׁנִּתְגַּדֵּל בֵּין הַנָּכְרִים, וְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּר בֵּין הַנָּכְרִים, וְעָבַר עַל אָבוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, וְחַיָּב עַל הַדָּם אַחַת, וְעַל הַחֵלֶב אַחַת, וְעַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים אַחַת, וּמוּנְבָּז פּוֹטֵר. וְכָךְ הָיָה מוּנְבָּז דָּן לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, הוֹאִיל וּמֵזִיד קָרוּי חוֹטֵא, וְשׁוֹגֵג קָרוּי חוֹטֵא, מַה מֵזִיד שֶׁהָיְתָה לוֹ יְדִיעָה, אַף שׁוֹגֵג שֶׁהָיְתָה לוֹ יְדִיעָה, אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, הֲרֵינִי מוֹסִיף עַל דְּבָרֶיךָ, אִי מַה מֵּזִיד שֶׁהָיְתָה לוֹ יְדִיעָה בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אַף שׁוֹגֵג שֶׁהָיְתָה לוֹ יְדִיעָה בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, אָמַר לוֹ הֵן, וְכָל שְׁכֵּן שֶׁהוֹסַפְתָּ, אָמַר לוֹ לִדְבָרֶיךָ אֵין זֶה קָרוּי שׁוֹגֵג אֶלָּא מֵזִיד. מַאי טַעְמָא דְּמוּנְבָּז דִּכְתִיב "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִשְׁגָגָה", וּכְתִיב "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה", מַקִּישׁ שׁוֹגֵג לְמֵזִיד מַה מֵּזִיד שֶׁהָיְתָה לוֹ יְדִיעָה, אַף שׁוֹגֵג שֶׁהָיְתָה לוֹ יְדִיעָה. וְרַבָּנָן הַאי תּוֹרָה אַחַת מַאי עָבְדִי לֵיהּ, מִבָּעִי לֵיהּ לְכִדְמַקְרִי לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִבְרֵיהּ, תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְגוֹ' וְהֻקְשָׁה כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לַעֲבוֹדַת אֱלִילִים, מָה עֲבוֹדַת אֱלִילִים דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת, אַף כָּל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת חַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הַמְּחַמֵּר אַחַר בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת, פָּטוּר מִכְּלוּם. בְּשׁוֹגֵג לֹא מִיחַיֵּב חַטָּאת, דִּכְתִיב "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִשְׁגָגָה וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה", הֻקְּשָׁה כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לַעֲבוֹדַת אֱלִילִים, מָה עֲבוֹדַת אֱלִילִים עַד דְּעָבְדִי מַעֲשֶׂה בְּגוּפֵיהּ לֹא מִיחַיֵּב, הָכִי נַמִי בְּמֵזִיד נַמִּי לֹא מִיחַיֵּב, דִּתְנַן הַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת חַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ סְקִילָה, הָא אֵין חַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת אֵין חַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ סְקִילָה. בְּלָאו נַמִּי לֹא מִיחַיֵּב, דַּהֲוָה לֵיהּ לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו. וַאֲפִלּוּ לְמָאן דְּאָמַר לוֹקִין, לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא שמות כ, י "לֹא תַּעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה וּבְהֶמְתֶּךָ", "אַתָּה" לָמָּה לִי, הוּא נִיהוּ דִּמְחֻיָּב, בִּבְהֶמְתּוֹ לֹא מְחֻיָּיב. רַבִּי אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת לִשְׁמָהּ, אַל יִשְׂמַח לְאוֹתָהּ מִצְוָה, לְסוֹף שֶׁגּוֹרֶרֶת מִצְווֹת הַרְבֵּה. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, אַל יִדְאַג לְאוֹתָהּ עֲבֵרָה, לְסוֹף שֶׁגּוֹרֶרֶת עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה, שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף, תָּנוּ רַבָּנָן, מְגַדֵּף מֵבִיא קָרְבָּן, הוֹאִיל וְנֶאֱמַר בּוֹ כָּרֵת בִּמְקוֹם קָרְבָּן, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, קָסָבַר מִגּוֹ דְּבָּעֵי לֵיהּ לְמִכְתַּב כָּרֵת בְּעַלְמָא, וּכְתִיב כָּרֵת בִּמְקוֹם קָרְבָּן, שְׁמַע מִינָהּ מַיְיתִי קָרְבָּן, וְקָאָמַר לְהוּ רַבִּי עֲקִיבָא לְרַבָּנָן אָמְרִיתוּ מְגַדֵּף לֵית בֵּיהּ מַעֲשֶׂה, מַהוּ מְגַדֵּף אָמְרוּ לֵיהּ מְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם, אֶלָּא כָּרֵת דִּכְתִיב בִּמְגַדֵּף לָמָּה לִי, אָמְרִי לֵיהּ, לִתֵּן כָּרֵת בִּמְקַלֵּל, דִּכְתִיב בִּמְקַלֵּל "וְנָשָׂא חֶטְאוֹ", וּכְתִיב בְּפֶסַח שֵׁנִי במדבר ט, יג "חֶטְאוֹ יִשָּׂא", מַה לְּהַלָּן כָּרֵת, אַף כָּאן כָּרֵת. תָּנוּ רַבָּנָן "אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף", אִסִּי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ גִּדַּפְתָּ אֶת הַקְּעָרָה וְחִסַּרְתָּ, קָסָבַר מְגַדֵּף הַיְינוּ מְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ גִּדַּפְתָּ אֶת הַקְּעָרָה וְלֹא חִסַּרְתָּ, קָסָבַר מְגַדֵּף הַיְינוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת אֱלִילִים. תַּנְיָא אִידָךְ אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בְּאָדָם הָעוֹבֵד עֲבוֹדַת אֱלִילִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לִתֵּן כָּרֵת לִמְבָרֵךְ הַשֵּׁם. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסִי, בַּדָּבָר הַזֶּה זִיַּפְתִּי סִפְרֵי כּוּתִים שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, אָמַרְתִּי לָהֶם הֲרֵי הוּא אוֹמֵר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת וְגוֹ' בָּעוֹלָם הַזֶּה, עֲוֹנָהּ בָהּ לָעוֹלָם הַבָּא. וְלֵימָא לְהוּ תַּרְוַויְהוּ מֵהִכָּרֵת תִּכָּרֵת דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. כְּתַּנָאִי הִכָּרֵת בָּעוֹלָם הַזֶּה, תִּכָּרֵת לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה יִשְׁמָעֵאל, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה" וְכִי שְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת יֵשׁ, אֶלָּא הִכָּרֵת וְנִכְרְתָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הִכָּרֵת לָעוֹלָם הַבָּא, הִכָּרֵת תִּכָּרֵת דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. בֵּין לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה יִשְׁמָעֵאל בֵּין לְרַבִּי עֲקִיבָא עֲוֹנָהּ בָהּ מַאי עָבְדִי לֵיהּ, מִבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַּנְיָא יָכוֹל אֲפִלּוּ עָשָׂה תְּשׁוּבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "עֲוֹנָהּ בָהּ" לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁעֲווֹנָהּ בָּהּ. וְנִכְרְתָה, אֵין הַכְרָתָה אֶלָּא הַפְסָקָה. הַנֶּפֶשׁ הַהִיא, מְזִידָה... דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. מֵעַמֶיהָ, וְעַמָּהּ בְּשָׁלוֹם. וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ וְלֹא הַצִּבּוּר. הַהִיא כְּשֶׁהִיא יְחִידָה. הַהִיא, וְלֹא אֲנוּסָה, וְלֹא מֻכְרַחַת. הִכָּרֵת תִּכָּרֵת עֲבוֹדַת אֱלִילִים קֹדֶם לְכָל הַכְּרִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. עֲוֹנָהּ בָהּ, לְרַבּוֹת בַּעַל אוֹב אוֹ יִדְעוֹנִי. עֲוֹנָהּ בָהּ. אַף לְאַחַר מִיתָה. כִּי דְבַר ה' בָּזָה, זֶה הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר, זֶה אֶפִּיקוֹרוֹס. דָּבָר אַחֵר, זֶה הַמְּגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה. וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר, זֶה הַמֵּפֵר בְּרִית בָּשָׂר. תַּנְיָא אִידָךְ כִּי דְבַר ה' בָּזָה, זֶה הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וַאֲפִלּוּ אָמַר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מִן הַשָּׁמַיִם חוּץ מִפָּסוּק זֶה שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרוֹ, זֶהוּ דְבַר ה' בָּזָה. וַאֲפִלּוּ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מִן הַשָּׁמַיִם חוּץ מִדִּקְדּוּק זֶה, מִקַּל וָחֹמֶר זֶה, מִגְּזֵרָה שָׁוָה זוֹ, זֶהוּ כִּי דְבַר ה' בָּזָה. תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְלַמְּדָהּ זֶהוּ כִּי דְבַר ה' בָּזָה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל הַמִּשְׁנָה. רַבִּי נֶחֶמְיָה נְהוֹרַאי אוֹמֵר, כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, זֶה הָעוֹבֵד עֲבוֹדַת אֱלִילִים, כִּי דְבַר ה' בָּזָה, זֶה הַמְּבַזֶּה דִּבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי "אָנֹכִי" וְ"לֹא יִהְיֶה לְךָ". דָּבָר אַחֵר "כִּי דְבַר ה' בָּזָה", זֶה הַמְּגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה, וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר, זֶה הַמֵּפֵר בְּרִית בָּשָׂר. מִכָּאן אָמְרוּ רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, הַמְּחַלֵּל אֶת הַקָּדָשִׁים, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מִצְווֹת הַרְבֵּה, כְּדַאי הֵם הָעֲבֵרוֹת לִדְחוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם. עֲוֹנָהּ בָהּ, כָּל הַמֵּתִים בְּמִיתָה מִתְכַּפְּרִין לָהֶם, אֲבָל זוֹ עֲוֹנָהּ בָהּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל לב, כז "וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם עַל עַצְמוֹתָם", אוֹ אֲפִלּוּ עָשָׂה תְּשׁוּבָה תַּלְמוּד לוֹמַר "עֲוֹנָהּ בָהּ". וְכֵן הוּא אוֹמֵר דברים לב, ה "שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם", כְּשֶׁמּוּמָם בָּם אֵינָם בָּנָיו, וּכְשֶׁאֵין מוּמָם בָּם בָּנָיו הֵם. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, עֲוֹנָהּ בָהּ לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים", יָכוֹל אַף עֲבוֹדַת אֱלִילִים תְּהֵא נִפְקֶדֶת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "עֲוֹנָהּ בָהּ", בָּה עָוֹן תָּלוּי, וְאֵינָהּ נִפְקֶדֶת לֹא עַל בָּנִים לֹא עַל שִׁלֵּשִׁים וְלֹא עַל רִבֵּעִים. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, סִמָּן טוֹב לָאָדָם שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ לְאַחַר מִיתָתוֹ, מֵת וְלֹא נִסְפַּד, וְלֹא נִקְבַּר, אֲכָלַתּוּ חַיָּה, אוֹ שֶׁיָּרְדוּ עָלָיו גְּשָׁמִים, הֲרֵי זֶה סִמָּן טוֹב שֶׁנִּפְרָעִים מִמֶּנּוּ לְאַחַר מִיתָתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֶכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ח, א "בָּעֵת הַהִיא נְאֻם ה' יוֹצִיאוּ אֶת עַצְמוֹת וְגוֹ'". במדבר טו לב-לג וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, בִּגְנוּת יִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ אֶלָּא שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה, וּשְׁנִיָּה חִלְּלוּ, וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים, תּוֹלֵשׁ מִן הַקַּרְקַע, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אִישׁ וּשְׁמוֹ מְקוֹשֵׁשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר "וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ", תּוֹלֵשׁ מִן הַקַּרְקַע. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, מְקוֹשֵׁשׁ מַעֲבִיר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲוָה, בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, תּוֹלֵשׁ הֲוָה, רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר, מְעַמֵּר הֲוָה, לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ, כִּדְרַב, דְּאָמַר רַב, מָצָאתִי מְגִלַּת סְתָרִים בֵּי רַבִּי חִיָּיא וְכָתוּב בָּהּ אִסִּי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר אֲבוֹת מְלָאכוֹת שְׁלֹשִׁים וְתֵּשַׁע, וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל אַחַת מֵהֶם, מַר סָבַר הָא מהנך מִיהָת לֹא מְסַפְּקָן וּמַר סָבַר הָא מִיהָת לֹא מְסַפְּקָן. תָּנוּ רַבָּנָן, מְקוֹשֵׁשׁ זֶה צְלָפְחָד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ, וּלְהַלָּן כז, ג הוּא אוֹמֵר "אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר", מַה לְּהַלָּן צְלָפְחָד, אַף כָּאן צְלָפְחָד, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה, עֲקִיבָא בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין, אִם כִּדְבָרֶיךָ הַתּוֹרָה כִּסָּתוֹ וְאַתָּה מְגַלֶּה אוֹתוֹ, וְאִם לָאו אַתָּה מוֹצִיא לַעַז עַל אוֹתוֹ צַדִּיק. וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה, גְּזֵרָה שָׁוָה לֹא גְּמִיר, אֶלָּא מֵהֵיכָא הֲוָה, מִן הַמַּעְפִּילִים הַוָה. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר "וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ", מְלַמֵּד שֶׁאַף אַהֲרֹן נִצְטָרַע דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה וְכוּ' כְּדִלְעֵיל, אֶלָּא הָא כְּתִיב "בָּם" הַהוּא בִּנְזִיפָה בְּעָלְמָא. יוֹדֵעַ הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁמְּקוֹשֵׁשׁ בְּמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות לא, יד "מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת", אֲבָל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מִיתָה וּרְאוּיָה הָיְתָה פָּרָשַׁת מְקוֹשֵׁשׁ שֶׁתִּכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אֶלָּא שֶׁנִּתְחַיֵּב מְקוֹשֵׁשׁ וְנִכְתְּבָה עַל יָדוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב. כָּתוּב בְּרֶמֶז רע"א. וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ, מַגִּיד שֶׁמִּנָּה מֹשֶׁה שׁוֹמְרִים, וּמָצְאוּ אוֹתוֹ מְקוֹשֵׁשׁ. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים, לָמָּה נֶאֱמַר, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וַיִּמְצְאוּ אִישׁ", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ", מַגִּיד שֶׁהִתְרוּ בּוֹ מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ, מִכָּאן לְכָל אֲבוֹת מְלָאכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמַּתְרִין בָּהֶן מֵעֵין מְלַאכְתָּן. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר, אֵין צָרִיךְ, מָה עֲבוֹדַת אֱלִילִים חֲמוּרָה אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּתְרוּ בּוֹ, קַל וָחֹמֶר לְכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ" מַגִּיד שֶׁהִתְרוּ בּוֹ וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּהוּ אֵצֶל מֹשֶׁה. אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה, אִם מֹשֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אַהֲרֹן הָיָה יוֹדֵעַ, אֶלָּא סָרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. אַבָּא חָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הָיוּ יוֹשְׁבִין וּבָאוּ וְעָמְדוּ לִפְנֵיהֶם. לְפִי שֶׁאָמַר שמות טז, כט "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו", יָכוֹל אַף צָפוֹן וְדָרוֹם אַל תְחַלְּלוּ מִזְרָח וּמַעֲרָב, מִזְרָח וּמַעֲרָב אַל תְחַלְּלוּ צָפוֹן וְדָרוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר "אַל יֵצֵא" וְגוֹ', הָא לָמַדְתָּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָקוֹם, וְכַמָּה, אָמְרוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן מִי שֶׁיָּצָא שִׁכּוֹר, אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ רוּחַ רָעָה, אוֹ נָכְרִים, אוֹ לִסְטִים, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. יָכוֹל אַף מְהַלְּכֵי שַׁבָּתוֹת לֹא יְהֵא לָהֶם אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר "וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר", אֶלָּא מְלַמֵד שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה צְאוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ אָדָם שֶׁחִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, אֲבָל אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה, אָמַרְתָּ במדבר לה, ה "וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ כְּשֵׁם שֶׁאָמַר בְּזֶה אַף כָּל שַׁבָּתוֹת יֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר מְקוֹשֵׁשׁ הָיָה צְלָפְחָד, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מְקוֹשֵׁשׁ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה בכ"א בְּעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, וְכִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּהוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד בְּנוֹת מְלָכִים נָאוֹת וּכְשֵׁרוֹת הַקְטַנָּה יוֹשֶׁבֶת אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא נִשֵׂאת, בְּאֵיזוֹ שָׁנָה הָיָה צְלָפְחָד, בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר כא, א "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד" בְּאוֹתָהּ שָׁנָה מֵת צְלָפְחָד. וַיִּמְצְאוּ אִישׁ, אִישׁ אֶחָד הָיָה. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, אֵלּוּ שֶׁנִּצְטַוּוּ לָצֵאת, אֵלּוּ שֶׁהִתְרוּ בּוֹ. הַמֹּצְאִים אֹתוֹ, וְלֹא אָדָם נָגַע אַחֵר בּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֵבִיא חֲבִילָתוֹ עִמּוֹ. "מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת", וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר לְהַלָּן "מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים" אֶלָּא לְאַחַר שֶׁאָמְרוּ לוֹ שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית הוּא חָזַר לִהְיוֹת מְקוֹשֵׁשׁ. במדבר טו לד-לה וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר, מַגִּיד שֶׁכָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת נֶחְבָּשִׁין. כִּי לֹא פֹרַשׁ, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מִיתָה יוּמָת. במדבר טו לה וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ, לְדוֹרוֹת. רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים לְשָׁעָה. כָּל הָעֵדָה, בְּמַעֲמַד כָּל הָעֵדָה, אוֹ כָּל הָעֵדָה כְּמַשְׁמָעוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר דברים יז, ז "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בוֹ בָּרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ", הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּל הָעֵדָה", בְּמַעֲמַד כָּל הָעֵדָה. במדבר טו לו וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה, מַגִּיד שֶׁכָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת נֶהֱרָגִין חוּץ לְבֵית דִּין. וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן" כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ, בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת, אֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו, נֶהֱפַךְ עַל לִבּוֹ, הוֹפְכוֹ עַל מָתְנָיו, וְאִם מֵת בָּהּ יָצָא, וְאִם לָאו, הָעֵד הַשֵּׁנִי נוֹטֵל אֶת הָאֶבֶן וְנוֹתְנָהּ עַל לִבּוֹ, אִם מֵת בָּהּ יָצָא, וְאִם לָאו רְגִימָתוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר דברים יז, ז "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בוֹ בָּרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ" וְגוֹ', נִמְצֵאתָ מְקַיֵּם רָגוֹם אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וְנִמְצֵאתָ מְקַיֵּם "וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן". כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, אָמַר לָהֶם סִקְלוּהוּ וְסָקְלוּ, תְּלוּ וְתָלוּ, אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ שֶׁיִּתְלוּ עַד שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי יִהְיֶה בְּאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת". וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, לֹא הִנִּיחוּהוּ אֵצֶל מְקַלֵּל. במדבר טו לז-לט תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ, לעיל פסוק לב וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, חִלֵּל זֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יוֹדֵעַ בְּכָל יוֹם תְּפִלִּין בְּרֹאֹשׁוֹ, תְּפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ, וְרוֹאֶה אוֹתָן וְחוֹזֵר בּוֹ, עַכְשָׁו שֶׁאֵין עָלָיו תְּפִילִין חִלֵּל זֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, צֵא וּבְרֹר לָהֶם דָּבָר שֶׁיִּנְהֲגוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת וּבְיָמִים טוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת לְדֹרֹתָם" אֵין לְדֹרֹתָם אֶלָּא לְדוֹר תָּם וְאֵין תָּם אֶלָּא יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כה, כז "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם", תָּם מִגֶּזֶל, תָּם מִגִּלּוּי עֲרָיוֹת, תָּם מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה", וְאוֹמֵר ישעיה מב, כא "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר", זָרַע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְווֹת לְיִשְׂרָאֵל לְהַנְחִילָם חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא הֵנִיחַ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁלּא נָתַן בּוֹ מִצְוָה לְיִשְׂרָאֵל, יָצָא לַחֲרֹשׁ, דברים כב, י "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר", לִזְרֹעַ שם, ט "לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם", לִקְצֹר, "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָּׂדֶךָ" לָדוּשׁ, שם כה, ד "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ", לֶאֱפוֹת, "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ", שָׁחַט, דברים יח, ג "וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה", קֵן צִפּוֹר, שִׁלּוּחַ הַקֵּן, חַיָּה וָעוֹף, ויקרא יז, יג "וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר", נָטַע, "וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ", קָבַר אֶת הַמֵּת, דברים יד, א "לֹא תִתְגֹּדְדוּ", מְגַלֵּחַ שֵׂעָר, ויקרא יט, כז "לֹא תַקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם", בָּנָה בַּיִת, דברים כד, ח "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה", בִּמְזוּזָה, "וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת", נִתְכַּסָּה בְּטַלִּית, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת. פָּרָשַׁת צִיצִית מִפְּנֵי מָה קְבָעוּהָ בִּקְרִיאַת שְׁמַע, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים, מִצְוַת צִיצִית, וִיצִיאַת מִצְרַיִם, וְעוֹל מִצְווֹת, וְהִרְהוּר עֲבֵרָה, וְהִרְהוּר אֱלִילִים. בִּשְׁלָמָא הַנֵּי תְּלָתָא מְפָרְשֵׁי, אֶלָּא עֲבֵרָה וֶאֱלִילִים מְנָלָן, דְּתַנְיָא להלן פסוק לט אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, זֶה הִרְהוּר עֲבֵרָה. וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, זֶה הִרְהוּר אֱלִילִים. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חַיָיבִים בְּצִיצִית, וְאֵין הַנָּכְרִים חַיָיבִים. אוֹ "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" פְּרָט לְגֵרִים, אָמַרְתָּ "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה" לְרַבּוֹת יְחִידִים. "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים. "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם" רִבָּה עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים. וּבַצַּד הַשֵּׁנִי אַתָּה אוֹמֵר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים לְהַנְהִיגָן בְּמִצְוַת צִיצִית. מִכָּאן אָמְרוּ כָּל תִּינוֹק שֶׁיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף, חַיָּב בְּצִיצִית, וְכָל שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְנַעֲנֵעַ, חַיָּב בְּלוּלָב, וְכָל שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר תְּפִלִּין חַיָּב בִּתְפִלִּין, וְכָל שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְדַבֵּר, אָבִיו וְאִמּוֹ חַיָּב לְלַמְּדוֹ שְׁמַע, וְתּוֹרָה, וּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְאִם לָאו, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. כָּל שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְהַכִּיר לְאָבִיו, שׁוֹחֲטִין עָלָיו אֶת הַפֶּסַח. וְכָל שֶׁהוּא אוֹכֵל כַּזַּיִת דָּגָן, פּוֹרְשִׁין מִצּוֹאָתוֹ וּמִמֵּימֵי רַגְלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת. וְכָל שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִפְתֹּחַ חֵיקוֹ, הַכֹּהֲנִים חוֹלְקִים לוֹ בְּבָתֵּי הַגְּרָנוֹת. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אַף הַנָּשִׁים בְּמַשְׁמָע, רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הַנָּשִׁים מִן הַצִּיצִית, מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וְאֵין נוֹהֶגֶת בְּנָשִׁים, בִּכְשֵׁרִין וְלֹא בִּפְסוּלִין. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר, בְּיִחוּד פָּטְרוּ חֲכָמִים אֶת הָרְדִיד שֶׁל אִשָּׁה מִן הַצִּיצִית וְלֹא חִיְּבוּ בְּטַלִּית אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁפְּעָמִים בַּעֲלָהּ מִתְכַּסֶּה בּוֹ. אָמַר רַב, מִנַּיִן לְצִיצִית בְּנָכְרִים שֶׁיְּהֵא פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת", בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ לָהֶם צִיצִית, וְאֵין הַגּוֹיִם יַעֲשׂוּ. אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדְּכַי לְרַב אַשִּׁי, אַתּוּן הָכִי מַתְנִיתוּ לָהּ וַאֲנָן הָכִי מַתְנִינָן לָהּ, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מִנַּיִן לְצִיצִית בְּנָכְרִי שֶׁכְּשֵׁרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" יַעֲשׂוּ לָהֶם אֲחֵרִים. תְּנָן הָתָם, סֻכָּה יְשָׁנָה, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. וּבֵית הִלֵּל לֵית לְהוֹ הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, עֲשָׂאָהּ לְצִיצִית מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַגַּרְדִים וּמִן הַצִּיצִין פְּסוּלָה, אַלְמָא טְוִיָּה לִשְׁמָהּ בָּעִינָן, הָכִי נַמִּי עֲשִׂיָּה לִשְׁמָהּ בָּעִינָן. שָׁאנִי הָתָם דְּאָמַר קְרָא "גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לְךָ", לְךָ לְשֵׁם חוֹבָךְ, הָכִי נַמִּי שם טז, יג "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ", לְךָ לְשֵׁם חוֹבָךְ, הַהוּא מִבָּעִי לֵיהּ לִמְעוּטֵי גְּזוּלָה, הָתָם נַמִּי מִבָּעִי לֵיהּ לְמִעוּטֵי גְּזוּלָה, הָתָם קְרָא אַחְרִינָא כְּתִיב, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת מִשֶּׁלָּהֶם. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, כָּל שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ תְּפִלִּין, עוֹבֵר בִּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה. וְכָל שֶׁאֵין לוֹ צִיצִית, עוֹבֵר בַּחֲמִשָּׁה עֲשֵׂה. וְכָל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לַדּוּכָן, עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה עֲשֵׂה. וְכָל שֶׁאֵין לוֹ מְזוּזָה בְּפִתְחוֹ, עוֹבֵר בִּשְׁנֵי עֲשֵׂה, דברים ו, ט "וּכְתַבְתָּם", "וּכְתַבְתָּם". אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין מַאֲרִיךְ יָמִים וְשָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה לח, טז "ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ" וְגוֹ', וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵינִי. וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת, אֵין צִיצִית אֶלָּא דָּבָר הַיּוֹצֵא וְדָבָר כָּל שֶׁהוּא. וּכְבָר נִכְנְסוּ זִקְנֵי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל לַעֲלִיַּת יוֹנָתָן בֶּן בְּתֵירָה, וְאָמְרוּ צִיצִית אֵין לָהֶם שִׁעוּר. כַּיּוֹצֵא בָּהֶן אָמְרוּ, לוּלָב אֵין לוֹ שִׁעוּר. וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית, שׁוֹמֵעַ אֲנִי יַעֲשֶׂה חוּט אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר דברים כב, יב "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה", כַּמָּה גְּדִילִים אַתָּה עוֹשֶׂה אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה שֶׁל צֶמֶר וְאַרְבָּעָה וּרְבִיעִית שֶׁל תְּכֵלֶת. וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בַּמָה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּתְחִלָּה, אֲבָל שְׁיָרֶיהָ וְגַרְדּוֹמֶיהָ כָּל שֶׁהוּא. וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת, יָכוֹל יַעֲשֶׂהָ, כֻּלָּהּ צִיצִית, תַּלְמוּד לוֹמַר שם "גְּדִלִים", אִי גְּדִילִים, שׁוֹמֵעַ אֲנִי יַעֲשֶׂה כֻּלָּהּ גְּדִילִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "צִיצִת", הָא כֵּיצַד שֶׁתְּהֵא גְּדִילָה יוֹצֵא מִן הַכָּנָף וְצִיצִית מִן הַגְּדִילִים. תָּנוּ רַבָּנָן, כַּמָּה חוּטִין הוּא נוֹתֵן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַרְבָּעָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שְׁלֹשָׁה. וְכַמָּה תְּהֵא מְשֻׁלְשֶׁלֶת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַרְבַּע, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ, וְשָׁלֹשׁ שֶׁבֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֶחָד מֵאַרְבַּע בְּטֶפַח שֶׁל כָּל אָדָם. אָמַר רַב פָּפָּא טֶפַח דְּאוֹרַיְיתָא, אַרְבַּע בְּגוּדָל, שִׁית בִּקְטַנָּה, חָמֵשׁ וְתִּילְתָּא בְּאֶצְבַּע. אָמַר רַב הוּנָא, אַרְבַּע בְּתוֹךְ אַרְבַּע מְשֻׁלְשֶׁלֶת אַרְבַּע, וְרַב יְהוּדָה אָמַר, שָׁלֹשׁ בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ מְשֻׁלְשֶׁלֶת שָׁלֹשׁ, אָמַר רַב פָּפָּא, הִלְכְתָא, אַרְבַּע בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ מְשֻׁלְשֶׁלֶת אַרְבַּע. לְמֵימְרָא דְּאִית לֵיהּ שִׁעוּרָא, וְרָמִינְהוּ צִיצִית אֵין צִיצִית אֶלָּא יוֹצֵא, וְכוּ' כְּדִלְעֵיל, מַאי לָאו אֵין לוֹ שִׁעוּר כְּלָל, לֹא אֵין לוֹ שִׁעוּר לְמַעְלָה אֲבָל יֵשׁ לוֹ שִׁעוּר לְמַטָּה. תָּנוּ רַבָּנָן, אֵין צִיצִית אֶלָּא עָנָף, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִית רֹאשִׁי". אָמַר אַבַּיֵּי וְצָרִיךְ לְפֹרְדָהּ כִּי צִיצוּתָא דְאַרְמָאָה. תָּנוּ רַבָּנָן, הִטִּיל עַל קֶרֶן אוֹ עַל הַגְּדִיל כְּשֵׁרָה, רַבִּי אָבִין אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל בִּשְׁתֵּיהֶן, כְּמָאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב גִּידֵל אָמַר רַב, צִיצִית צְרִיכָא שֶׁתְּהֵא נוֹטֶפֶת עַל הַקֶּרֶן, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" כְּמָאן כְּרַבִּי אָבִין אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְצָרִיךְ שֶׁיַּרְחִיק מְלֹא קֶשֶׁר גּוּדָל. וְאִצְטְרִיךְ דְּרַב פָּפָּא, וְאִצְטְרִיךְ דְּרַבִּי יַעֲקֹב, דְּאִי מִדְּרַב פָּפָּא הֲוָה אֲמִינָא תּוֹךְ מַמָּשׁ שָׁלֹשׁ דְּלָא לְרָחִיק טְפֵי, וְכַמָּה דִמְקָרֵב מַעֲלֵי, אִצְטְרִיךְ דְּרַבִּי יַעֲקֹב וְאִי מִדְּרַבִּי יַעֲקֹב הֲוָה אֲמִינָא מְלֹא קֶשֶׁר גּוּדָל דְּלֹא לִקְרַב טְפֵי, וְכַמָּה דִמְרָחֵק מַעֲלֵי, צְרִיכָא, וּבִשְׁעַת עֲשִׂיָּה אִתְּמָר. צִיצִית אַף עַל גַּב דִּכְתִיב דברים כב, יב "כְּסוּתְךָ" דִּידָךְ אִין דְּשֻׁתָּפוּת לֹא, כָּתַב רַחֲמָנָא עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, אֶלָּא "כְּסוּתְךָ" לָמָּה לִי, לְכִדְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, טַלִּית שְׁאוּלָה כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית. רָבָא רָמֵי, כְּתִיב "הַכָּנָף" מִין כָּנָף, וּכְתִיב "צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וְגוֹ' גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָךְ", הָא כֵּיצַד, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים פּוֹטְרִין בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן, שְׁאָר מִינִין בְּמִינָן פּוֹטְרִין שֶׁלֹּא בְּמִינָן אֵין פּוֹטְרִין. אָמַר רָבָא רְחָבָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, חוּטֵי צֶמֶר פּוֹטְרִין בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן, וְשֶׁל פִּשְׁתָּן פּוֹטְרִין בְּשֶׁל צֶמֶר, חוּטֵי צֶמֶר אוֹ וּפִשְׁתָּן פּוֹטְרִים בְּכָל מָקוֹם, וַאֲפִלּוּ בְּשִׁירָאִין, וּפְלִיגָא דְּרַב נַחְמָן, דְּאָמַר שִׁירָאִין פְּטוּרִין מִן הַצִּיצִית. אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן הַשִּׁירָאִים וְהַכָּלָךְ וְהַסָּרִיקִין, כֻּלָּן חַיָּבִין בְּצִיצִית מִדְּרַבָּנָן, אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא, וְכֻלָּן צֶמֶר וּפִשְׁתִּים פּוֹטְרִין בָּהֶן, אִי אָמַרְתָּ בִּשְׁלָמָא דְּאוֹרַיְיתָא הַיְינוּ דְמִשְׁתְּרִי בְּהוּ כִּלְאַיִם, אֶלָּא אִי אָמַרְתָּ דְּרַבָּנָן הֵיכִי מִשְׁתְּרִי בְּהוּ כִּלְאַיִם, אֵימָא אוֹ צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתָּן. הָכִי נַמִי מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָּנִי סֵיפָא הֵם עַצְמָן בְּמִינָן פּוֹטְרִין, שֶׁלֹּא בְּמִינָן אֵין פּוֹטְרִין, אִי אָמַרְתָּ בִּשְׁלָמָא מִדְּרַבָּנָן, הַיְינוּ דְּמִיפְטָר בְּמִינָן, אֶלָּא אִי אָמַרְתָּ דְּאוֹרַיְיתָא, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים הוּא דְּפָּטַר, מִינֵי אַחְרִינָא לֹא פָּטַר, אִי מִשּׁוּם הָא לֹא אִירְיָא, כִּדְרָבָא דְרָבָא רָמֵי וְכוּ' כְּדִלְעֵיל. וְרַב נַחְמָן, אָמַר כִּדְתָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ בְּגָדִים בַּתּוֹרָה סְתָם, וּפֵרֵט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, אַף כָּל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. אָמַר אַבַּיֵּי, וְהַאי תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַפְקָא מֵאִידָךְ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּגֶד אֵין לִי אֶלָּא בֶּגֶד צֶמֶר, מִנַּיִן לְרַבּוֹת צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר אַרְנָבִים וְנוֹצָה שֶׁל עִזִּים וְהַכָּלָךְ וְהַסִּירִיקִין וְהַשִּׁירָאִים, תַּלְמוּד לוֹמַר ויקרא יג, מז "אוֹ בְּבֶגֶד". עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, יָכוֹל אַף בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ, וּבַעֲלַת שֵׁשׁ, וּבַעֲלַת שֶׁבַע, וּבַעֲלַת שְׁמוֹנֶה, בְּמַשְׁמָע, תַּלְמוּד לוֹמַר דברים כב, יב "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת", יָצְאוּ בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ וּבַעֲלַת חָמֵשׁ וְכוּ'. מַשְׁמָע מוֹצִיא אֶת אֵלּוּ וּמֵבִיא וּמִנַּיִן לְהוֹצִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ", פְּרָט לְכָרִים וּכְסָתוֹת, אוֹ "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ" שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַף כְּסוּת לַיְלָה בְּמַשְׁמָע, תַּלְמוּד לוֹמַר "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ", בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה, הָא אִם הָיְתָה מְיֻחֶדֶת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה תְּהֵא חַיֶּבֶת בְּצִיצִית. מַשְׁמָע מוֹצִיא אֶת כְּסוּת לַיְלָה וּמוֹצִיא אֶת כְּסוּת סוּמָא, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת", מִכָּל מָקוֹם. וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת, טָווּי וְשָׁזוּר, אֵין לִי אֶלָּא תְּכֵלֶת טָווּי וְשָׁזוּר, לָבָן מִנַּיִן, הֲרֵי אַתָּה דָּן, הוֹאִיל וְאָמְרָה תּוֹרָה תֵּן תְּכֵלֶת, וְתֵן לָבָן, מַה תְּכֵלֶת טָווּי וְשָׁזוּר, אַף לָבָן טָווּי וְשָׁזוּר. וְנָתְנוּ עַל מְקוֹם הָאֲרִיגָה וְלֹא עַל מְקוֹם הַפְּתִיל, וְאִם הִטִּיל כְּשֵׁרָה, וְרַבִּי נָתָן, פּוֹסֵל. עַל קֶרֶן, כְּשֵׁרָה, וְרַבִּי אָבִין פּוֹסֵל, שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת וְלֹא עַל שְׁמוֹנֶה. וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת, שׁוֹמֵעַ אֲנִי יֶאֶרְגֶנָּה עִמָּהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְנָתְנוּ", הָא כֵּיצַד תּוֹפְרָה עִמָּהּ. שֶׁאַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבִים זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אַחַת הֵן. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אַרְבַּע מִצְווֹת הֵן. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ תְּכֵלֶת עַל שֵׁם שֶׁנִּתְכַּלּוּ הַמִּצְרִים בִּבְכוֹרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יב, כט "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" דָּבָר אַחֵר, עַל שֶׁכָּלוּ הַמִּצְרִים עַל הַיָּם. רַבִּי אוֹמֵר, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ צִיצִית עַל שֵׁם שֶׁהֵצִיץ הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר שה"ש ב, ח-ט "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא וְגוֹ' דּוֹמֶה דּוֹדִי לִצְבִי וְגוֹ' הִנֵּה זֶה עוֹמֵד וְגוֹ' מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים". רַבִּי חֲנַנְיָה חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כָּל הַמְּקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית יִזְכֶּה לִהְיוֹת זכריה ח, כג "בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ" וְגוֹ', וְכָל הַמְּבַטֵּל מִצְוַת צִיצִית, מִצְוַת כָּנָף עָלָיו מַהוּ אוֹמֵר, "לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה". וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, דִּכְתִיב בְּהוּ הֲוָיָה. תַּנְיָא דברים כב, יב "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ" אַרְבַּע וְלֹא שָׁלֹשׁ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אַרְבַּע וְלֹא חָמֵשׁ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ". הֲרֵי בַּעֲלַת חָמֵשׁ אָמוּר, הָא מַה אֲנִי מְקַיֵּם "אַרְבַּע", אַרְבַּע, וְלֹא שָׁלֹשׁ. וּמָה רָאִיתָ, מְרַבֶּה אֲנִי בַּעֲלַת חָמֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ אַרְבַּע, וּמוֹצִיא אֲנִי בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ שֶׁאֵין בִּכְלַל שָׁלֹשׁ אַרְבַּע. וְתַנְיָא אִידָךְ, אַרְבַּע וְלֹא שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע וְלֹא חָמֵשׁ, מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפְלְגֵי דְמַר סָבַר יָתֵר כְּמָאן דְּאִיתֵיהּ דָּמִי, וּמַר סָבַר כְּמָאן דְּלֵיתֵיה דָּמִי, לֹא, דְּכֻלָּא עַלְמָא כְּמָאן דְּאִיתֵיהּ דָּמִי, וְשָׁאנִי הָכָא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה", וְאִידָךְ הַאי אֲשֶׁר תְּכַסֶּה מַאי עָבִיד לֵיהּ, לְכִדְתַּנְיָא וּרְאִיתֶם אֹתוֹ פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פְּרָט לִכְסוּת סוּמָא, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ" הֲרֵי כְּסוּת סוּמָא אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם וּרְאִיתֶם אֹתוֹ פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה. וּמָה רָאִיתָ, מְרַבֶּה אֲנִי כְּסוּת סוּמָא שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּרְאִיָּה אֵצֶל אֲחֵרִים, וּמוֹצִיא אֲנִי כְּסוּת לַיְלָה שֶׁאֵינָהּ בִּרְאִיָּה אֵצֶל אֲחֵרִים. וְאִידָךְ נַפְקָא לֵיהּ שם מֵ"אֲשֶׁר". וְאִידָךְ, "אֲשֶׁר" לֹא דָרִישׁ. וְרַבָּנָן הַאי "וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ" מַאי עַבְדֵי לֵיהּ, מִבָּעִי לֵיהּ לְכִדְתַּנְיָא, "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם", רְאֵה מִצְוָה זוֹ וּזְכֹר מִצְוָה אַחֶרֶת הַתְּלוּיָה בָּהּ, וְאֵיזוֹ זוֹ קְרִיאַת שְׁמַע, דִּתְנַן מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית, מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. וְתַנְיָא אִידָךְ, "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם", רְאֵה מִצְוָה זוֹ וּזְכֹר מִצְוָה אַחֶרֶת הַסְּמוּכָה לָהּ, וְאֵיזוֹ זוֹ מִצְוַת כִּלְאַיִם, דִּכְתִיב דברים כב, יא-יב "לֹא תִּלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז וְגוֹ' גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ". תַּנְיָא אִידָךְ, "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" וְגוֹ' כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַיֵּב אָדָם בְּמִצְוָה זוֹ, נִתְחַיֵּב בַּמִּצְווֹת כֻּלָּן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הִיא. תַּנְיָא אִידָךְ, "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ", שְׁקוּלָה מִצְוָה זוֹ כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת. תַּנְיָא אִידָךְ "וּרְאִיתֶם וּזְכַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם", רְאִיָּה מֵבִיאָה לִידֵי זְכִירָה, וּזְכִירָה מֵבִיאָה לִידֵי מַעֲשֶׂה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, כָּל הַזָּהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית זוֹכֶה לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה, כְּתִיב הָכָא וּרְאִיתֶם, וּכְתִיב הָתָם "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַּעֲבֹד". הַתְּכֵלֶת אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַלָּבָן, וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת, לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלֹא כְּרַבִּי, דְּתַנְיָא וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, מְלַמֵּד שֶׁמְּעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מְעַכְּבִין. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי, דִּכְתִיב "הַכָּנָף" מִין כָּנָף, וּכְתִיב "פְּתִיל תְּכֵלֶת", וַאֲמַר רַחֲמָנָא וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, עַד דְּאִיכָּא תַּרְוַויְהוּ בְּחָד. וְרַבָּנָן, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, הַאי לְחוֹדֵיהּ וְהַאי לְחוֹדֵיהּ. לֵימָא דְּלֹא כְּרַבִּי, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אֲפִלּוּ תֵּימָא רַבִּי, לֹא צְרִיכָא אֶלָּא לְהַקְדִּים. דְּתַנְיָא מִצְוָה לְהַקְדִּים לָבָן לִתְכֵלֶת, וְאִם הִקְדִּים תְּכֵלֶת לְלָבָן, יָצָא. הָתֵינַח לָבָן דְּאֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת, תְּכֵלֶת דְּאֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַלָּבָן מַאי הִיא, אָמַר רָבָא, לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְגַרְדּוֹמִין, דְּאִי אִגַּרְדּוֹם תְּכֵלֶת וְקָם אַלָּבָן, וְאִי אִגַּרְדּוֹם לָבָן וְקָם אַתְּכֵלֶת, לֵית לָן בָּהּ. דְּאָמְרִי בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא גַּרְדּוֹמֵי תְּכֵלֶת כְּשֵׁרִים, וְכַמָּה שִׁעוּר גַּרְדּוֹמִין כְּדֵי לְעָנְבָן, אִבַּעְיָא לְהוּ, כְּדֵי לְעָנְבָן כֻּלָּן בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, אוֹ דִּלְמָא כָּל חָד וְחָד לְחוֹדֵיהּ, תֵּיקוּ. אַתָּה אוֹמֵר פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פְּרָט לִכְסוּת סוּמָא, הֲרֵי חוֹזֵר וְאוֹמֵר להלן פסוק מ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, הֲרֵי נָתַן רְאִיָּה לְמִי שֶׁהוּא רוֹאֶה. וּרְאִיתֶם אֹתוֹ אוֹתוֹ וְלֹא אוֹתָם, שֶׁאִם עֲשִׂיתֶם כֵּן כְּאִלּוּ אַתָּה רוֹאֶה כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִתְכֵלֶת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, 'וּרְאִיתֶם אֹתָם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ", מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְבִּיל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לְיָם, וְיָם דּוֹמֶה לְרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל א, כו "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר". וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם וְגוֹ', זוֹ פָּרָשַׁת שְׁמַע, אַתָּה אוֹמֵר זוֹ פָּרָשַׁת שְׁמַע, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פָּרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, אָמַרְתָּ צֵא וּרְאֵה אֵיזוֹ הִיא פָּרָשָׁה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קִבּוּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וּמִעֵט בָּהּ אֶת אֱלִילִים אֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא פָּרָשַׁת שְׁמַע. וְתִקְדֹּם פָּרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְפָרָשַׁת שְׁמַע, אָמַרְתָּ תִּקְדֹּם פָּרָשָׁה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קִבּוּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וּמִעֵט בָּהּ אֱלִילִים, לְפָרָשָׁה וְהָיָה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לְלַמֵּד. וְתִקְדֹּם פָּרָשַׁת צִיצִית לִוְהָיָה, אָמַרְתָּ תִּקְדֹּם פָּרָשָׁה שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, לְפָרָשַׁת צִיצִית שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בַּיּוֹם. אוֹ יְהֵא קוֹרֵא שָׁלֹשׁ בָּעֶרֶב כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרֵא שָׁלֹשׁ בַּשַּׁחַר, תַּלְמוּד לוֹמַר "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, תִּקְדֹּם פָּרָשַׁת שְׁמַע שֶׁהִיא לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לְפָרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לְלַמֵּד, וְתִקְדֹּם פָּרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְפָרָשַׁת צִיצִית שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת, שֶׁעַל כָּךְ נִתְּנָה תּוֹרָה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת. וּרְאִיתֶם וַעֲשִׂיתֶם, מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם הַמְּקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת, קַל וָחֹמֶר לְכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, זוֹ אֶפִּיקוֹרְסוּת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר תהלים יד, א "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ", "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת" וְגוֹ', וְאוֹמֵר תהלים סג, יב "וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים". וְאַחֲרַי עֵינֵיכֶם, זוֹ זְנוּת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי". אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם, זוֹ עֲבוֹדַת אֱלִילִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שם ח, לג "וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים". רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם שׁוֹתֶה בְּכוֹסוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכוֹס חֲבֵרוֹ. וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, מִכָּאן אָמַר רַבִּי נָתָן, אַל יִשְׁתֶּה אָדָם בְּכוֹס זֶה וְיִתֵּן עֵינוֹ בְּכוֹס אַחֵר. אָמַר רָבָא, לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא אֲפִלּוּ שְׁתֵּי נָשָׁיו. דָּבָר אַחֵר "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", מַגִּיד שֶׁהָעֵינַיִם הוֹלְכִים אַחַר הַלֵּב, אוֹ הַלֵּב אַחַר הָעֵינַיִם, אָמַרְתָּ וְכִי לֹא יֵשׁ סוּמָא שֶׁעוֹשֶׂה כָּל תוֹעֵבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם", מַגִּיד שֶׁהָעֵינַיִם הוֹלְכִים אַחַר הַלֵּב, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר קהלת יט, ט "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ וְגוֹ' וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבֶּךָ", בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, אוֹ בְּכָל דֶּרֶךְ שֶׁתִּרְצֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם". אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לִבָּא וְעֵינָא תְּרֵין סַרְסוּרִין דְּחֲטָאִין, וְלֹא תָתוּרוּ וְגוֹ', "תְּנָה בְּנִי לִבְּךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵן יְהַבְתָּ לִי לִבָּךְ וְעֵיְנָךְ אֲנָא יְדַעְנָא דְּאַתְּ לִי. וְלֹא תָתוּרוּ וְגוֹ', הַלֵּב וְהָעֵינַיִם הֵם סַרְסוּרִין לַגּוּף, שֶׁהֵם מַזְנִין לַגּוּף. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ לְתוֹךְ הַמַּיִם, הוֹשִׁיט לוֹ הַקַּבַּרְנִיט אֶת הַחֶבֶל, אָמַר לוֹ תְּפֹס אֶת הַחֶבֶל הַזֶּה בְּיָדֶיךָ וְאַל תְּנִיחֵהוּ, אִם תְּנִיחֵהוּ אֵין לְךָ חַיִּים. אַף כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם מְדֻבָּקִין בְּמִצְווֹת אַתֶּם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ד, ד "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים". וְכֵן הוּא אוֹמֵר משלי ד, יג "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ". וְלֹא תָתוּרוּ, אַל יְהִי לִבְּךָ אֱלִילְךָ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר במדבר יד, ו "מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ". לְהַגִּיד לְךָ כַּמָּה אַזְהָרוֹת הַנּוֹאֵף עוֹבֵר, מִשּׁוּם אַרְבָּעָה עָשָׂר לָאוִין, מִשּׁוּם "לֹא תִשָּׂא, שם, יד לֹא תַחְמֹד, לֹא תִתְאַוֶּה, שמות כ, יג לֹא תִגְנֹב, ויקרא ט, יג לֹא תִגְזֹל, לֹא תִקֹּם, וְלֹא תִטֹּר", דברים כב, ט "לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם, שם, י "לֹא תַּחֲרֹשׁ", שם כה, ד "לֹא תַּחְסֹם", לֹא תָתוּרוּ, "לֹא תִקְרַב", שם יח, ז-יז "לֹא תְגַלֶּה", "לֹא תִנְאָף". במדבר טו מ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם, לַעֲשׂוֹת זִכָּרוֹן כְּמַעֲשֶׂה. וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם, זוֹ קְדֻשַּׁת כָּל הַמִּצְווֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא קְדֻשַּׁת צִיצִית, אָמַרְתָּ בַּמֶּה הָעִנְיָן מְדַבֵּר בִּקְדֻשַּׁת כָּל הַמִּצְווֹת. רַבִּי אוֹמֵר זוּ קְדֻשַּׁת צִיצִית, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּקְדֻשַּׁת כָּל הַמִּצְווֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ויקרא יט, ב "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ", הֲרֵי קְדֻשַּׁת כָּל הַמִּצְווֹת אָמוּר, הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם", זוֹ קְדֻשַּׁת צִיצִית, מַגִּיד שֶׁהַצִּיצִית מוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה לְיִשְׂרָאֵל. במדבר טו מא אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְכִי מָה עִנְיָן יְצִיאַת מִצְרַיִם לְכָאן, אֶלָּא שֶׁלֹּא יֹאמַר הֲרֵינִי נוֹתֵן צִּבְעוֹנִין וְקָלָא אִילָן וְהֵן דּוֹמִין לִתְכֵלֶת, וּמִי מוֹדִיעַ עָלַי בְּגָלוּי, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם דְּעוּ מֶה עָשִׂיתִי לָהֶם לְמִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ מַעֲשֵׂיהֶן בַּסֵּתֶר וּפִרְסַמְתִּים בַּגָּלוּי, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, אִם מִדַּת פֻּרְעָנוּת מְמֻעֶטֶּת הָעוֹשֶׂה בַּסֵּתֶר הַמָּקוֹם מְפַרְסְמוֹ בַּגָּלוּי, קַל וָחֹמֶר מִדַּת טוֹבָה מְרֻבָּה. דָּבָר אַחֵר לָמָּה מַזְכִּירִים יְצִיאַת מִצְרַיִם עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁנִּשְׁבָּה בֶּן אוֹהֲבוֹ וּכְשֶׁפְּדָאוֹ לֹא פְּדָאוֹ לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין אֶלָּא לְשֵׁם עֶבֶד, שֶׁכְּשֶׁיִּגְזֹר וְלֹא יְהֵא מְקַבֵּל עָלָיו יֹאמַר לוֹ עַבְדִּי אַתָּה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה אָמַר לוֹ נְעֹל לִי סַנְדָּלִי, וְטֹל לְפָנַי כֵּלִים וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמֶּרְחָץ, הִתְחִיל הַבֵּן הַהוּא מְנַתֵּק, הוֹצִיא עָלָיו שְׁטָר לוֹמַר עַבְדִּי אַתָּה, כָּךְ כְּשֶׁפָּדָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת זֶרַע אַבְרָהָם לֹא פְּדָאָן לְשֵׁם בְּנֵי חוֹרִין אֶלָּא לְשֵׁם עֲבָדִים, כְּשֶׁיִּגְזֹר וְלֹא יְהוּ מְקַבְּלִין עֲלֵיהֶן אוֹמֵר לָהֶם עֲבָדַי אַתֶּם, כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ לַמִּדְבָּר הִתְחִיל לוֹמַר עֲלֵיהֶם מִקְּצָת מִצְווֹת קַלּוֹת וּמִקְּצָת מִצְווֹת חֲמוּרוֹת, כְּגוֹן שַׁבָּת, וַעֲרָיוֹת, וְצִיצִית, וּתְּפִלִּין, הִתְחִילוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת מְנַתְּקִין, אָמַר לָהֶם עֲבָדַי אַתֶּם, עַל מְנַת כֵּן פָּדִיתִי אֶתְכֶם שֶׁאֶהֱיֶה גּוֹזֵר וְאַתֶּם מְקַיְּמִים. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם עוֹד לָמָּה נֶאֱמַר, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" עוֹד, שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים מִפְּנֵי מָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא שֶׁנַּעֲשֶׂה וְנִטֹּל שָׂכָר, לֹא עוֹשִׂין וְלֹא נִטֹּל שָׂכָר, כָּעִנְיָן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֲלִין אֶת יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל יד, א "וַיָּבֹאוּ אֵלַי אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּשְׁבוּ לְפָנַי", אָמְרוּ לוֹ, יְחֶזְקֵאל, עֶבֶד שֶׁמְּכָרוֹ רַבּוֹ לֹא יָצָא מֵרְשׁוּתוֹ, אָמַר לָהֶן הֵן, אָמְרוּ לוֹ הוֹאִיל שֶׁמְּכָרָנוּ הַמָּקוֹם לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם יָצָאנוּ מֵרְשׁוּתוֹ, אָמַר לָהֶם הֲרֵי עֶבֶד שֶׁמְּכָרוֹ רַבּוֹ עַל מְנַת לַחֲזֹר שֶׁמָּא יָצָא מֵרְשׁוּתוֹ, "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם אֲנִי יְדַעְתִּיהָ הָיוֹ לֹא תִהְיֶה וְגוֹ' חַי אֲנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וְגוֹ'", "בְּיָד חֲזָקָה" זֶהוּ הַדֶּבֶר. שֶׁנֶּאֱמַר שמות ט, ג "הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה", "וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה" זוֹ הַחֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר דבהי"א כא, טז "וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ", "וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה", זֶה רָעָב. אַחַר שֶׁאֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם שָׁלֹשׁ פֻּרְעָנֻיּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, אַחַר כָּךְ אֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם עַל כָּרְחֲכֶם. לָמָּה לִי דְּכָתַב רַחֲמָנָא יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּצִיצִית וּבַמִּשְׁקָלוֹת וּבְרִבִּית וְכוּ' כָּתוּב בְּרֶמֶז תרי"ז. תָּנוּ רַבָּנָן, חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁחִבְּבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְוַת, תְּפִלִּין בְּרָאשֵׁיהֶן, וּתְפִלִּין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן, וְצִיצִית בְּבִגְדֵיהֶן, וּמְזוּזָה בְּפִתְחֵיהֶן, וַעֲלֵיהֶן אָמַר דָּוִד תהלים קיט, קסד "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ" וְגוֹ'. וּבְשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס דָּוִד לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְרָאָה שֶׁעָמַד עָרֹם, אָמַר אוֹי לִי שֶׁאֲנִי עָרֹם בְּלֹא מִצְווֹת, וְכֵיוָן שֶׁנִּזְכַּר בְּמִילָה שֶׁבִּבְשָׂרוֹ נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ, לְאַחַר שֶׁיָּצָא, אָמַר עָלֶיהָ שִׁירָה, "לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד", עַל מִילָה שֶׁנִּתְנָה בַּשְׁמִינִית. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ, וּתְפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ, וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ, וְצִיצִית בְּבִגְדּוֹ, הַכֹּל בְּחִזּוּק שֶׁלֹּא יֶחֱטָא, שֶׁנֶּאֱמַר קהלת ד, יב "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק". וְאוֹמֵר "חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם". תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מַה נִּשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכָּל מִינֵי צִבְעוֹנִים, מִפְּנֵי שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לְיָם, וְיָם דּוֹמֶה לְרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כד, י "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֶׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" וּכְתִיב הָתָם יחזקאל א, כו "כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא", הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, גָּדוֹל עוֹנְשׁוֹ שֶׁל לָבָן מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת, מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁנֵי עֲבָדָיו לְאֶחָד אָמַר הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל טִיט, וּלְאֶחָד אָמַר הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל זָהָב, וּפָשְׁעוּ שְׁנֵיהֶם וְלֹא הֵבִיאוּ אֵיזֶה עָנְשׁוֹ מְרֻבֶּה, זֶה שֶׁאָמַר לוֹ הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל טִיט וְלֹא הֵבִיא. תָּנוּ רַבָּנָן, חִלָּזוֹן זוֹ גּוּפוֹ דּוֹמֶה לְיָם, וּבְרִיָּתוֹ דּוֹמֶה לְדָג וְעוֹלֶה אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה, וּבְדָמוֹ צוֹבְעִין תְּכֵלֶת לְפִיכָךְ דָּמָיו יְקָרִים, תַּנְיָא אָמַר רַבִּי נָתָן, אֵין לְךָ כָּל מִצְוָה קַלָּה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁאֵין מַתַּן שְׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלָעוֹלָם הַבָּא אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה, צֵא וּלְמַד מִמִּצְוַת צִיצִית, מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה זָהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית וְשָׁמַע שֶׁיֵּשׁ זוֹנָה אַחַת בִּכְרַכֵּי הַיָּם שֶׁנּוֹטֶלֶת אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים בִּשְׂכָרָהּ, שִׁגֵּר לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים וְקָבְעָה לוֹ זְמַן, כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ בָּא וְיָשַׁב לוֹ בְּפֶתַח בֵּיתָהּ, נִכְנְסָה שִׁפְחָתָהּ וְאָמְרָה לָהּ אוֹתוֹ אָדָם שֶׁשִּׁגֵּר לָךְ אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים בָּא וְיָשַׁב עַל הַפֶּתַח, אָמְרָה יִכָּנֵס, נִכְנַס, הִצִּיעָה לוֹ שֶׁבַע מִטּוֹת שֵׁשׁ שֶׁל כֶּסֶף וְאַחַת שֶׁל זָהָב, וּבֵין כָּל אַחַת וְאַחַת סֻלָּם שֶׁל כֶּסֶף וְעָלָיו נֵר וְעֶלְיוֹנָה שֶׁל זָהָב, וְעָלְתָה וְיָשְׁבָה עַל גַּבֵּי עֶלְיוֹנָה עֲרֻמָּה, וְאַף הוּא עָלָה וְיָשַׁב עָרֹם כְּנֶגְדָּהּ, בָּאוּ אַרְבַּע צִיצִיּוֹתָיו וְטָפְחוּ לוֹ עַל פָּנָיו, נִשְׁמַט וְיָשַׁב לוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע. אָמְרָה לוֹ גַּפָּהּ שֶׁל רוֹמִי שֶׁאֵינִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי מַה מּוּם רָאִיתָ בִּי, אָמַר לָהּ הָעֲבוֹדָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי אִשָּׁה יָפָה כְּמוֹתֵךְ, אֶלָּא מִצְוָה אַחַת צִוָּה לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְצִיצִית שְׁמָהּ, וּכְתִיב בָּהּ "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" שְׁנֵי פְּעָמִים, אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִפָּרַע, וַאֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לְשַׁלֵּם שָׂכָר, וְעַכְשָׁיו נִדְמוּ עָלַי כְּאַרְבָּעָה עֵדִים. אָמְרָה לוֹ הָעֲבוֹדָה אֵינִי מְנִיחֲךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי מַה שִּׁמְךָ וּמַה שֵּׁם עִירְךָ וּמַה שֵּׁם רַבְּךָ וּמַה שֵּׁם מִדְרָשְׁךָ שֶׁאַתָּה לוֹמֵד בּוֹ תּוֹרָה, כָּתַב וְנָתַן בְּיָדָהּ, עָמְדָה וְחִלְּקָה כָּל נְכָסֶיהָ שְׁלִישׁ לַמַּלְכוּת, וּשְׁלִישׁ לַעֲנִיִּים, וּשְׁלִישׁ נָטְלָה בְּיָדָהּ, חוּץ מֵאוֹתָן מַצָּעוֹת, וּבָאתָה לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, אָמְרָה לוֹ רַבִּי צַוֵּה עָלַי וְיַעֲשׂוּנִי גִּיֹּרֶת. אָמַר לָהּ בִּתִּי, שֶׁמָּא עֵינַיִךְ נָתַתְּ בְּאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים, הוֹצִיאָה כְּתָב מִיָּדָהּ וְנָתְנָה לוֹ, אָמַר לָהּ לֵךְ זְכִי בְּמִקָּחֵךְ, שֶׁאוֹתָן מַצָּעוֹת שֶׁהִצִּיעָה לוֹ בְּאִסּוּר הִצִּיעָה לוֹ בְּהֶתֵּר, זוֹ מַתַּן שְׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלָעוֹלָם הַבָּא אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה.

8 שיר השירים רבה פתח ↗

צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבָּנָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מֵחֲרָרָה שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּיָדָם מִמִצְרַיִם אָכְלוּ מִמֶּנָּה שְׁלשִׁים וְאֶחָד יָמִים, דְּאָמַר רַבִּי שִׁילָא שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם סְעוּדוֹת אַתְּ יוֹדֵעַ שֶׁהָיוּ לְיִשְׂרָאֵל מֵחֲרָרָה זוֹ, מָה אֲנִי עוֹשֶׂה לָהֶם בַּסּוֹף בְּעָקֵב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים עב, טז: יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִמַּה שֶּׁהִקַפְתִּי אוֹתָם בְּעַנְנֵי כָבוֹד, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר שמות יג, כא: וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם, אַתְּ יוֹדֵעַ מָה אֲנִי עוֹשֶׂה לָהֶם בַּסּוֹף בְּעָקֵב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ישעיה ד, ו: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מִמַּה שֶּׁהֶאֱכַלְתִּים בַּמִּדְבָּר שֶׁמָּתוֹק מִדְּבַשׁ וְחָלָב, אַתְּ יוֹדֵעַ מָה אֲנִי עוֹשֶׂה לָהֶם בַּסּוֹף בְּעָקֵב, שֶׁנֶּאֱמַר יואל ד, יח: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס. דָּבָר אַחֵר, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, אָמַר לוֹ סוֹף כָּל הַצֹּאן לָצֵאת וְאַתָּה יוֹצֵא בָּאַחֲרוֹנָה, וְלֹא שֶׁנִּתְעַצֵּל משֶׁה, אֶלָּא שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עֲסוּקִין בַּבִּזָּה וּמשֶׁה עָסוּק בְּמִצְוַת יוֹסֵף, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר שמות יג, יט: וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ. דָּבָר אַחֵר, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, אָמַר לוֹ סוֹף כָּל הַדּוֹר לָמוּת, וְאַתְּ תֶּהֱוֵי כְּוָתֵיהוֹן, מֵהֵיכָן הָיָה לוֹ הַדָּבָר הַזֶּה, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר מֵהַסְּנֶה, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַסְּנֶה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַתֶּה אֶת משֶׁה שֶׁיֵּלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר שמות ד, י: וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל ה' בִּי ה' לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ, הֲרֵי שִׁשָּׁה יָמִים וְיוֹמָא דַּהֲוָה קָאֵים בְּגַוֵּיהּ הֲרֵי שִׁבְעָה יָמִים, וּבַסּוֹף אָמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שמות ד, יג: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי צוֹרְרָהּ לְךָ בִּכְנָפֶיךָ, וּמָתַי פָּרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי לֵוִי, חַד אָמַר כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה מְשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה, סָבוּר שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ, וּבַסּוֹף נֶאֱמַר לוֹ אֵינָהּ שֶׁלְךָ שֶׁל אַהֲרֹן אָחִיךָ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ט, א: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרֹן, רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר, כָּל שִׁבְעַת יְמֵי אֲדָר הָיָה משֶׁה מְפַיֵּס וּמִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּכָּנֵס לָאָרֶץ, וּלְבַסּוֹף אָמַר לוֹ דברים ג, כז: כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ, אָמַר לוֹ גְּדָיִים נִכְנָסִים, תְּיָשִׁים אֵין נִכְנָסִין. עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֹמַר לְךָ עַד מָתַי אַתָּה קַיָּם עַל עַמִּי וְתִרְעֶה בָּם, עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים, עַל הַקּוֹצִין, זֶה עַל אַרְעֲהוֹן שֶׁל רָעִים וְקָשִׁים שֶׁהָיוּ בָּהּ סִיחוֹן וְעוֹג.

8 סדר עולם רבה פתח ↗

כל שבעת הימים היה הקב"ה מדבר עם משה בסנה, שנאמר ויאמר משה אל ה' בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך שמות ד י, שלשם ג' ימים, וג' גם גם גם, ויום שהיה מדבר, הרי ז' ימים ופרק הפסח היה, ומכוונין אותו לט"ו בניסן, ובאותו הזמן לשנה הבאה יצאו בני ישראל ממצרים, וכן בחמשה עשר בניסן נדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים, בט"ו בניסן באו המלאכים אצל אבינו אברהם לבשרו, ובאותו הפרק לשנה הבאה נולד אבינו יצחק, שנאמר למועד אשוב בראשית יח יד, ובט"ו בניסן יצאו ישראל ממצרים, שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וגו' שמות יב מא, קץ אחד לכולן, בי"ד יום בו שחטו ישראל את פסחיהן במצרים, ויום חמישי היה, ובו בלילה לקו הבכורות, ממחרת הפסח, ערב שבת היה, נסעו מרעמסס, שנאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה שם יב לז, וכתיב ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש במדבר לג ג, וכתיב ומצרים מקברים וגו', שם לג ד, ומרעמסס נסעו לסכות, ומסכות לאתם, ומאתם לפני פי החירות, הרי ג' ימים, ברביעי ויגד למלך מצרים כי ברח העם שמות יד ה, בחמישי ובשש וירדפו מצרים וגו' שם יד ט, אור שביעי ירדו לים, שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה שם יד כ, לשחרית עלו ישראל מן הים ונשקעו מצריים, ובאותה שעה אמרו ישראל שירה, שנאמר אז ישיר וגו' שם טו א, ויום חמישי בשבת היה, והוא היה יום טוב אחרון של פסח, מים סוף נסעו למרה, שנאמר ויבאו מרתה וגו' שם טו כג, ואומר שם שם לו חק ומשפט שם טו כה, שם נתנו לישראל עשר מצות, שבע מהן שנצטוו עליהן בני נח, דכתיב ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל בראשית ב טז, ויצו אלו הדינין, וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' שם יח יט, וכתיב לעשות צדקה ומשפט שם, ה' זו ברכת השם, שנאמר ונקב שם ה' ויקרא כד טז, אלהים זו ע"ז, שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני שמות כ ג, על האדם זו שפיכות דמים, שנאמר שפך דם האדם באדם דמו ישפך בראשית ט ו, לאמר זה גילוי עריות, שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' ירמיה ג' א, מכל עץ הגן זה הגזל, שנאמר או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו ויקרא ה כד, ותאני רבי חייא הנשמר בגגה אסור משום גזל ושאינו נשמר בגגה מותר משום גזל, אכל תאכל זה אבר מן החי, שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו: בראשית ט ד, הוסיפו עליהן ישראל באותה שעה שבת ודינים וכיבוד אב ואם, ממרה נסעו לאילם, שנאמר ויסעו ממרה ויבאו אילמה וגו' במדבר לג ט, הא למדנו שלא היו ישראל חונין אלא על המים, ומאילם נסעו לאלוש, שנאמר ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין שמות טז א הוא אלוש בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים שם, ואחד בשבת היה, הא למדנו שראש חדש אייר באחד בשבת היה, ועוד למדנו שהיו ישראל אוכלין מעוגה שהוציאו בידם ממצרים כל שלשים יום, ובו ביום כלתה, ולערב אכלו את השליו ולמשכים לקטו את המן, ובאלוש נתנה להם השבת, ושם עשו שבת ראשונה, שנאמר וישבתו העם ביום השבעי שם טז ל, באחד בשבת בכ"ג באייר נסעו מאלוש ובאו להם לרפידים, ושם נתנה להם הבאר ונלחמו עם עמלק ושם עשו שבת שניה, נסעו מרפידים ובאו להן למדבר סיני ומצאו עליו ענני כבוד. כל חמשת הימים היה משה עולה לראש ההר ויורד ומגיד לעם את דברי המקום, ומשיב דבריהם לפני המקום, בשלישי בששה לחדש נתנו להם עשרת הדברות, ויום השבת היה:

8 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר מִן הַשָּׁמָיִם אֶלָּא מִן הָאָרֶץ, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל לֶחֶם לַעֲלוֹת אֶלָּא מִן הָאָרֶץ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב תהלים קלה, ו "כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה", כְּשֶׁבִּקֵּשׁ קָרַע הַיָּם לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲשָׂאוֹ יַבָּשָׁה, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עֲשָׂאוֹ יָם. דַּרְכָּן שֶׁל שָׁמַיִם לְהוֹרִיד טַל וּמָטָר, וְהָאָרֶץ לְהוֹצִיא לֶחֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם", וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ הוֹרִיד הַלֶּחֶם מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. וְהַטַּל עָלָה מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר להלן פסוק יד "וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל". כְּתִיב "וַיִּתֶּן וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ" וְגוֹ', בְּמִדָּה, אֲבָל כְּשֶׁהוֹרַדְתִּי לָהֶם מָן הָיָה יוֹרֵד כְּשֵׁם שֶׁהַמָּטָר יוֹרֵד וְאֵין לוֹ קִצְבָּה. זַבְדִּי בֶּן לֵוִי אָמַר, אַלְפַּיִם אַמָּה הָיָה יוֹרֵד הַמָּן, בְּכָל יוֹם הָיָה עוֹמֵד עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת, כֵּיוָן שֶׁהָיָה הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה עָלָיו הָיָה נִימּוֹק וְנַעֲשָׂה נְחָלִים נְחָלִים וְשׁוֹטֵף וְיוֹרֵד. וּלְמִי הוּא מְתוּקָן עַכְשָׁיו, לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא. מִי שֶׁהוּא מַאֲמִין זוֹכֶה וְאוֹכֵל מִמֶּנּוּ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין, איוב כ, יז "אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה". וְכֵיוַן שֶׁהָיָה יוֹרֵד בַּנְּחָלִים, הָיוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִים לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ, וְהוּא נַעֲשָׂה בְּפִיהֶם מַר כְּלַעֲנָה, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יא, ז "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא", אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשָׂה בְּתוֹךְ פִּיהֶם כִּדְבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ". וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּר רַבִּי שָׁלוֹם, חֶשְׁבּוֹן הוּא שֶׁהָיָה הַמָּן יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם מְזוֹן שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה, וְגָבְהוֹ שִׁשִּׁים אַמָּה, כְּתִיב בַּמַּבּוּל בראשית ז, יא "בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ", וּכְתִיב בַּמָּן תהלים עח, כג "וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח". מַה הָיוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין, צָדִין צְבִי שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ וְטוֹעֲמִין מִמֶּנּוּ מִטַּעְמוֹ שֶׁל מָן, וְהָיוּ אוֹמְרִים, אַשְׁרֵי הַגּוֹי שֶׁכָּכָה לוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא, לֹא כְּשֵׁם שֶׁהַזָּקֵן טוֹעֵם מִמֶּנּוּ הָיוּ הַתִּינוֹקוֹת טוֹעֲמִין, הַתִּינוֹקוֹת הָיוּ טוֹעֲמִין אוֹתוֹ טַעַם חָלָב, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יא, ח "וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן", וְהַבַּחוּרִים הָיוּ טוֹעֲמִין בּוֹ כִּדְבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ", וְהַזְּקֵנִים הָיוּ טוֹעֲמִין בּוֹ כַּלֶּחֶם, שֶׁנֶּאֱמַר הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם, וְהַחוֹלֶה הָיָה טוֹעֲמוֹ כְּסֹלֶת מְעֹרָב בְּשֶׁמֶן וּדְבַשׁ, כְּטִיסָנִי זוֹ שֶׁעוֹשִׂין לְחוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יא, ח "וּבִשְׁלוּ בַּפָּרוּר", וּמִנַּיִן שֶׁהָיָה בּוֹ טַעַם סֹלֶת וּדְבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ". מִי שֶׁהָיָה זָרִיז הָיָה יוֹצֵא וּמְלַקֵּט מִן הַשָּׂדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ, וְהַבֵּינוֹנִים הָיוּ יוֹצְאִין לְפֶתַח אָהֳלֵיהֶם וּמְלַקְּטִים, וְהָעֲצֵלִים הָיוּ רוֹבְצִים עַל מִטּוֹתֵיהֶן וּפוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן וְהוּא יוֹרֵד לְתוֹךְ יְדֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר להלן פסוק יד "וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל".

9 שיר השירים רבה פתח ↗

לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, דָּרַשׁ רַבִּי פַּפִּיס איוב כג, יג: וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, דָּן יְחִידִי לְכָל בָּאֵי עוֹלָם וְאֵין לְהָשִׁיב עַל דִּבְרֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא דַּיֶּךָ פַּפִּיס שֶׁלֹא לְהָשִׁיב עַל דִּבְרֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, לְפִי שֶׁהַכֹּל בֶּאֱמֶת וְהַכֹּל בַּדִּין, שֶׁכֵּן כְּתִיב ישעיה ו, א: וָאֶרְאֶה אֶת ה' ישֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָֹּׂא. אָמַר רַבִּי סִימוֹן כִּסֵּא שֶׁמַּפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, מלכים א כב, יט: וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ, וְכִי יֵשׁ שְׂמֹאל לְמַעְלָה, וַהֲלֹא הַכֹּל יְמִין, שֶׁנֶּאֱמַר שמות טו, ו: יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ, אֶלָּא אֵלּוּ מַיְמִינִים וְאֵלּוּ מַשְׂמְאִילִים, אֵלּוּ מַכְרִיעִין לְכַף זְכוּת וְאֵלּוּ מַכְרִיעִין לְכַף חוֹבָה. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא מַיְיתֵי לָהּ מִן הֲדָא דניאל י, א: וֶאֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל, אֱמֶת הַדָּבָר כְּשֶׁנַּעֲשָׂה צָבָא גָדוֹל, דִּכְתִיב ירמיה י, י: וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת, מַהוּ אֱמֶת, אָמַר רַבִּי אַיְבוּן שֶׁהוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַה', הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וּבִנְיַן אָב שֶׁבְּכֻלָּן מלכים א כב, כג: וַה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה, זֶה בִּנְיַן אָב שֶׁבְּכֻלָּן, וּמַה מְּקַיֵּם רַבִּי אֶלְעָזָר הָדֵין קְרָיָה דְּרַבִּי פַּפִּיס וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, אֶלָּא הוּא חוֹתֵם יְחִידִי לְכָל בָּאֵי עוֹלָם וְאֵין בְּרִיָּה חוֹתֶמֶת עִמּוֹ, וּמַהוּ חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רַבִּי בִּיבֵי בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן אָמַר, אֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר דניאל י, כא: אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת, אִם אֱמֶת לָמָּה רָשׁוּם, וְאִם רָשׁוּם לָמָּה אֱמֶת, אֶלָּא עַד שֶׁלֹא נֶחְתַּם הַדִּין רָשׁוּם, מִשֶּׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין, אֱמֶת. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וְלָמָּה הוּא אֱמֶת, אל"ף בְּרֹאשׁ הָאוֹתִיּוֹת, מ"ם בָּאֶמְצַע, תי"ו בְּסוֹפָן, לוֹמַר ישעיה מד, ו: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים, אֲנִי רִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא קִבַּלְתִּי מַלְכוּתִי מֵאַחֵר, וַאֲנִי אַחֲרוֹן, שֶׁאֵינִי מוֹסְרָהּ לְאַחֵר שֶׁאֵינוֹ בָּעוֹלָם. וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים, שֶׁאֵין לִי שֵׁנִי.

9 מדרש תנחומא פתח ↗

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים. אַתָּה מוֹצֵא, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה. וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיג אוֹתָן בְּחֶסֶד. וּכְנֶגְדָן אָמַר דָּוִד שִׁשָּׁה וְעֶשְׂרִים פְּעָמִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ בְּהַלֵּל הַגָּדוֹל. אָמַר רַבִּי אֶחָא בְּשֵׁם רַב הוּנָא, אַף מֹשֶׁה רְמָזָן לְיִשְׂרָאֵל בַּיָּם, שֶׁאָמַר עַם זוּ שְׁנֵי פְעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: נָחִיתָ בְּחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאַלְתָּ שמות טו, יג. וּכְתִיב: עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ שם פסוק טז, אֵלּוּ עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה. נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ שם פסוק יג, זוֹ הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא עֹז, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן תהלים כט, יא. מָשָׁל לְמַה הָיָה הָעוֹלָם דּוֹמֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. לִטְרַסְקָל שֶׁל שְׁתֵּי רַגְלַיִם שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לַעֲמֹד. כֵּיוָן שֶׁעָמַד הַמִּשְׁכָּן, עָמַד הָעוֹלָם וְנִתְבַּסֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן. לְהָקִים מִשְׁכָּן אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת הַמִּשְׁכָּן, לְרַבּוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ.

9 תלמוד ירושלמי יבמות פתח ↗

משנה: מִצְוַת חֲלִיצָה בָּא הוּא וִיבִמְתּוֹ לְבֵית דִּין וְהֵן נוֹתְנִין לוֹ אֶת עֵצָה הֶהָגוּן לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְהִיא אוֹמֶרֶת מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשּׁ הָיוּ אוֹמְרִים. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵינִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה לְפָנָיו רוֹק שֶׁהוּא נִרְאֶה לַדַּיָינִים. וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישּׁ אֲשֶּׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. עַד כָּאן הָיוּ מַקְרִין. וּכְשֶׁהוּקְרָא רִבִּי הוּרקָנוֹס תַּחַת הָאֵלָה בִּכְפַר אָבוּס וְגָמַר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה הוּחְזְקוּ לִהְיוֹת גּוֹמְרִין כָּל הַפָּרָשָּׁה וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. מִצְוָה בַדַּיָינִים וְלֹא מִצְוָה בַתַּלְמִידִים. רַּבִּי יוּדָה אוֹמֵר מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִין שָׁם לוֹמַר חֲלוּץ הַנָּעַל חֲלוּץ הַנָּעַל.

1 ואני איני מעלה כלום. כי איש עני היה כדאמרינן בעלמא וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת:

2 בחורבה של עירו. במדרש קהלת לא גרס ליה והוא פירוש על מדברה של עירו:

3 וכרכמה. לשון כרכום כלומר צבעה ובילקוט משלי הגי' נשתנת וכן בריש מדרש קהלת:

4 הרי עלי. כמו תהא עלי ואולי שצ"ל כך:

5 מאה זהובים. בריש מדרש קהלת גרס נ' סלעים:

6 ולא מצא. לא מצא פועלים באותה שעה ובריש מדרש קהלת הגירסא נשתנה:

7 ה' סלעים. והיו לו חמשה סלעים לתת להם:

8 בא המעשה כו'. לקמן בקהלת יש שהלך שם לשאול בשבילם:

9 ה"ג עם המלאכים וקראו עליו המקרא הזה חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב קרי ביה לפני מלאכים:

1 סנהדרין פתח ↗

הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּכְתִיב ״וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל״, אֵימָא: כֹּל דְּאִית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא בַּחֲזָרָה – לִיגְלֵי, דְּלֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא בַּחֲזָרָה – לָא לִיגְלֵי, דִּתְנַן:

1 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

פרשת האזינו דברים לב א הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה. הָיָה רַבִּי בְּנָאָה מֵאִיר אוֹמֵר כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל זַכָּאִין הָיוּ מְעִידִין בְּעַצְמָן שֶׁנֶּאֱמַר יהושע כד, כב "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם עֵדִים אַתֶּם", קִלְקְלוּ בְּעַצְמָן שֶׁנֶּאֱמַר הושע יב, א"סְבָבוּנִי בְּכַחַשׁ אֶפְרָיִם", הֵעִיד בָּהֶן שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ב, ג "וְעַתָּה יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאִישׁ יְהוּדָה שִׁפְטוּ נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי". קִלְקְלוּ שֵׁבֶט יְהוּדָה שֶׁנֶּאֱמַר "בָּגְדָה יְהוּדָה", הֵעִיד בָּהֶן אֶת הַנְּבִיאִים שֶׁנֶּאֱמַר מלכים ב יז, יג "וַיָּעַד ה' וְגוּ' בְּיַד כָּל נְבִיאֵי כָּל חוֹזֶה". קִלְקְלוּ בִּנְבִיאִים שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים", הֵעִיד בָּהֶן אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר דברים ל, יט "הֲעֵידוֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ", קִלְקְלוּ בַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ז, יז-יח "הֲאֵינְךָ רוֹאֶה מָה הֵמָּה עוֹשִׂים וְגוֹ' הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לְמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם", הֵעִיד בָּהֶן אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר "שִׁמְעִי הָאָרֶץ הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה", קִלְקְלוּ בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר הושע יב, יב "גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי", הֵעִיד בָּהֶן אֶת הַדְּרָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ו, טז "עִמְדוּ עַל דְּרָכִים וּרְאוּ" קִלְקְלוּ בַּדְּרָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל טז, כה "אֶל כָּל רֹאשׁ דֶּרֶךְ בָּנִית רָמָתֵךְ", הֵעִיד בָּהֶן אֶת הַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "לָכֵן שִׁמְעוּ גּוֹיִם". קִלְקְלוּ בַּגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קו, לה "וַיִּתְעָרְבוּ בַּגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם", הֵעִיד בָּהֶן אֶת הֶהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר "שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה'". קִלְקְלוּ בֶּהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר הושע ד, יג "עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יִזְבָּחוּ", הֵעִיד בָּהֶם אֶת הַבְּהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה א, ג. יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ קִלְקְלוּ בִּבְהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אוֹכֵל עֵשֶׂב", הֵעִיד בָּהֶם אֶת הַחֲסִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ח, ז "גַּם חֲסִידָה בַּשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ" קִלְקְלוּ בַּחֲסִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל ח, י "וָאָשׁוּב וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה תַּבְנִית כָל רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה", הֵעִיד בָּהֶן אֶת הַדָּגִים, שֶׁנֶּאֱמַר איוב יב, ח "אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ וְתֹרֶךָ וִיְסַפְרוּ לְךָ דְגֵי הַיָם". קִלְקְלוּ בְדָגִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם", הֵעִיד בָּהֶן אֶת הַנְּמָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ו, ו-ח "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְּרָכֶיהָ וַחֲכָם, אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין וְגוֹ' תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ". רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר עָלוּב הָיָה אָדָם זֶה שֶׁצָּרִיךְ לִלְמֹד מִן הַנְּמָלָה, אִילוּ לָמַד וְעָשָׂה עָלוּב הָיָה אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לִלְמֹד מִדְּרָכֶיהָ וְלֹא לָמַד. עֲתִידָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁתֹּאמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵי עֵדַי קַיָּמִין שֶׁנֶּאֱמַר "הֲעִידוֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ", אָמַר לָהּ הֲרֵינִי מַעֲבִירָן שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה סח, יז "כִּי הִנְנִי בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים". אוֹמֶרֶת לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵינִי רוֹאֶה מְקוֹמוֹת שֶׁקִּלְקַלְתִּי בָּהֶם וּבוֹשְתִּי שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ב, כג "רְאִי דַּרְכֵּךְ בַּגַּיְא" וְגוֹ', אָמַר לָהּ הֲרֵינִי מַעֲבִירָם, שֶׁנֶּאֱמַר "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא", אוֹמֶרֶת לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵי שְׁמִי קַיָּם, אוֹמֶר לָהּ הֲרֵינִי מַעֲבִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר שם סב, ב "וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ", אוֹמֶרֶת לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵי שְׁמִי קָרוּי עַל שֵׁם הַבְּעָלִים, אוֹמֵר לָהּ הֲרֵינִי מַעֲבִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר הושע ב, יט "וַהֲסִירוֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ", אוֹמֶרֶת לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַף עַל פִּי כֵן בְּנֵי בַיִת מַזְכִּירִין אוֹתִי, וְאוֹמֵר לָהּ שם "וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם". שׁוּב לְמָחָר עֲתִידָה שֶׁתֹּאמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּבָר כָּתַבְתָּ לֵאמֹר "הֵן יִשְׁלַח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשוּב אֵלֶיהָ עוֹד", אוֹמֵר לָהּ כְּלוּם כָּתַבְתִּי אֶלָּא אִישׁ וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר הושע יא, ט "כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ", וְכִי גְּרוּשִים אַתֶּם לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ". דָּבָר אַחֵר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם", מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁמָּסַר אֶת בְּנוֹ לְפֶדָגוֹג לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרוּ, אָמַר אוֹתוֹ הַבֵּן כְּסָבוּר אַבָּא שֶׁהוֹעִיל כְּלוּם שֶׁמְּסָרַנִי לְפֶדָגוֹג עַכְשָׁו הֲרֵינִי מְשַׁמְּרוֹ כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִישַׁן וְאֵלֵךְ אֲנִי וְאֶעֱשֶׂה צְרָכַי, אָמַר לוֹ אָבִיו אַף אֲנִי לֹא מְסַרְתִּיךָ לְפֶדָגוֹג כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מְזִיזְךָ, כָּךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁמָּא אַתֶּם סְבוּרִים לִבְרֹחַ מֵעַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה אוֹ לָזוּז מֵעַל הָאָרֶץ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַשָּׁמַיִם כּוֹתְבִים שֶׁנֶּאֱמַר איוב כ, כז "יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ", וּמִנַּיִן שֶׁאַף הָאָרֶץ מוֹדַעַת שֶׁנֶּאֱמַר שם "וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ". עֲתִידָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲמֹד לְדִין לְפְנֵי הַמָּקוֹם וְאוֹמֶרֶת לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינִי יוֹדעַת מִי קִלְקֵל בְּמִי וּמִי שִׁנָּה בְּמִי אִם יִשְׂרָאֵל קִלְקְלוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאִם הַמָּקוֹם שִׁנָּה בָּהֶן בְּיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וַיַגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ" הֶוֶי יִשְׂרָאֵל קִלְקְלוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאֵין הַמָּקוֹם שִׁנָּה בָּהֶן בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר מלאכי ג, ו "כִּי אֲנִי ה' לֹא שִׁנִּיתִי". דָּבָר אַחֵר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אַפּוֹטְרוֹפִּין בַּמְּדִינָה וְהִשְׁלִים לָהֶם אֶת שֶׁלּוֹ וּמָסַר לָהֶם אֶת בְּנוֹ וְאָמַר לָהֶם כָּל זְמַן שֶׁבְּנִי עוֹשֶׂה לִי רְצוֹנִי הֱיוּ מְעַדְּנִין אוֹתוֹ וּמְפַנְּקִין אוֹתוֹ וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ וּמַשְׁקִין אוֹתוֹ, וּכְשֶׁאֵין בְּנִי עוֹשֶׂה רְצוֹנִי אַל יִטְעֹם מִשֶּׁלִּי כְּלוּם, כָּךְ בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מַה נֶּאֱמַר בָּהֶם דברים כח, יב "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם" וּכְשֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶת רְצוֹנוֹ מַה נֶּאֱמַר בָּהֶן דברים יא, יז "וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם". דָּבָר אַחֵר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" רַבִּי נַחְמָן אוֹמֵר מָשָׁל לְאָב שֶׁיָּצָא בְּנוֹ לְתַרְבּוּת רָעָה הִתְחִיל לִקְבֹּל עָלָיו בְּאֶחָיו וְהִתְחִיל לִקְבֹּל עָלָיו בִּשְׁכֵנָיו וְהִתְחִיל לִקְבֹּל עָלָיו בִּקְרוֹבָיו, לֹא זָז הָאָב הַהוּא מִלִּהְיוֹת קּוֹבֵל עָלָיו וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁאָמַר לַשָּׁמַיִם לְמִי אֶקְבֹּל עָלֶיךָ חוּץ מֵאֵלּוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה". דָּבָר אַחֵר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" אִלּוּ אֵין דַּיָּן לַצַּדִּיקִים אֶלָּא שֶׁמַּרְוִיחִין עַל הָעוֹלָם שֶׁהֵן בְּתוֹכוֹ שֶׁבִּזְכוּת שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מַה נֶּאֱמַר בָּהֶן "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב", וְאֵין פְּתִיחָה אֶלָּא לְשׁוֹן הַרְוָחָה שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כט, לא "וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ", וְאִלּוּ אֵין דַּיָּן לָרְשָׁעִים אֶלָּא שֶׁדּוֹחֲקִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁהֵן בְּתוֹכוֹ, שֶבְשָעָה שֶאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶל מָקוֹם מַה נֶאֶמַר בָהֶן "וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר", וְאֵין לְשׁוֹן עֲצִירָה אֶלָּא לְשׁוֹן דֹּחַק שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כ, יח "כִּי עָצֹר עָצַר ה' וְגוֹ'". דָּבָר אַחֵר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל הִסְתַּכְּלוּ בַּשָּׁמַיִם שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֶּשְׁכֶם שֶׁמָּא שִׁנּוּ מִדָּתָן, אוֹ שֶׁמָּא גַּלְגַּל חַמָּה יָצָא מִמַּעֲרָב שֶׁנֶּאֱמַר קהלת א, ה "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשָּׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנִי שֶׁנֶּאֱמַר "וְהוּא כְּחָתָן יוֹצֵא מְחֻפָּתוֹ". וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי הִסְתַּכְּלוּ בָּאָרֶץ שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֶּשְׁכֶם שֶׁמָּא שִׁנְּתָה אֶת מִדָּתָהּ, שֶׁמָּא זְרַעְתֶּם וְלֹא צָמְחָה, אוֹ שֶׁמָּא זְרַעְתֶּם חִטִּים וְהֶעֶלְתָה שְׂעוֹרִים, אוֹ שֶׁמָּא אָמְרָה פָרָה זוֹ אֵינָהּ דָּשָׁה וְאֵינָהּ חוֹרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁמָּא אָמַר חֲמוֹר זֶה אֵינוֹ טוֹעֵן וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ, וְכֵן לְעִנְיַן הַיָּם הוּא אוֹמֵר ירמיה ה, כב "הַאוֹתִי לֹא תִרָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם", שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁגָּזַרְתִּי עָלָיו שֶׁמָּא שִׁנָּה אֶת מִדָּתוֹ וְאָמַר אֶעֱלֶה וְאָצִיף אֶת הָעוֹלָם לֹא כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר איוב לח, י-יא "וְאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וְגוֹ' וְאָמַר עַד פֹּה תָבֹא וְלֹא תוֹסִיף", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּצְטַעֵר וְאֵין יָכוֹל מַה לַּעֲשׂוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ה, כב "וַיִּתְגָעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ", וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אֵלּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ לֹא לְשָׂכָר וְלֹא לְהֶפְסֵד אִם זּוֹכִין אֵין מְקַבְּלִין שָׂכָר וְאִם חוֹטְאִין אֵין מְקַבְּלִים פֻּרְעָנוּת וְאֵין חָסִין עַל בְּנֵיהֶן וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן לֹא שִׁנּוּ מִדָּתָן, אַתֶּם שֶׁאִם זְכִיתֶם אַתֶּם מְקַבְּלִין שָׂכָר וְאִם חֲטָאתֶם אַתֶּם מְקַבְּלִין פֻּרְעָנוּת וְאַתֶּם חָסִים עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנוֹתֵיכֶם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאַתֶּם צְרִיכִים שֶׁלֹּא תְשַׁנּוּ אֶת מִדּוֹתֵיכֶם. דָּבָר אַחֵר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" הָיָה רַבִּי בְּנָאָה אוֹמֵר בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִתְחַיֵּב אֵין פּוֹשְׁטִין בּוֹ יָד אֶלָּא עֵדָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ", וְאַחַר כָּךְ בְּנֵי אָדָם מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין שֶׁנֶּאֱמַר שם "וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרוֹנָה", כָּךְ בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מַה נֶּאֱמָר בָּהֶן "וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם", וְאַחַר כָּךְ פֻּרְעָנוּת מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה שֶׁנֶּאֱמַר שם "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה", וּבִזְמַן שֶׁיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מַה נֶּאֱמַר בָּהֶם, הושע ב, כג-כה "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם ה' אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמַיִם וְהֵם יַעַנוּ אֶת הָאָרֶץ וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְגוֹ' וּזְרַעְתִּיהָ לִי בָּאָרֶץ". דָּבָר אַחֵר הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם". הָיָה רַבִּי יְהוּדָה בֶן חַנַנְיָה אוֹמֵר בְשָעָה שֶאָמַר מֹשֶׁה הַאַזִינוּ השָמַיִם, הָיוּ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם דּוֹמְמִין וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי הָיָה הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ דּוֹמְמִין, וְאִם תָּמֵהַּ אַתָּה עַל הַדָּבָר צֵא וּרְאֵה מַה נֶּאֱמַר בִּיהוֹשֻׁעַ "וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְגוֹ' וְיָרֵחַ עָמַד... וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו", נִמְצִינוּ לְמֵדִין שֶׁהַצַּדִּיקִים שׁוֹלְטִין בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. דָּבָר אַחֵר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" לְפִי שֶׁהָיָה מֹשֶׁה קָרוֹב לַשָּׁמַיִם לְפִיכָךְ אָמַר הַאֲזִינּוּ הַשָּׁמַיִם וּלְפִי שֶׁהָיָה רָחוֹק מִן הָאָרֶץ לְפִיכָךְ אָמַר וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, בָּא יְשַׁעְיָה וְסָמַךְ לַדָּבָר וְאָמַר ישעיה א, ב "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ", "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם" שֶׁהָיָה רָחוֹק מִן הַשָּׁמַיִם, "וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ" שֶׁהָיָה קָרוֹב לָאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר לְפִי שֶׁשָּׁמַיִם מְרֻבִּים פָּתַח בָּהֶם בְּלָשׁוֹן מְרֻבָּה וּלְפִי שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ מוּעֶטֶת פָּתַח בָּהּ בְּלָשׁוֹן מוּעָט. וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ בָּא יְשַׁעְיָה וְסָמַךְ לַדָּבָר וְאָמַר "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ", לִתֵּן אֶת הַמְרֻבָּה בַּמְרֻבִּין וְאֶת הַמְעֻטֶּה לַמְעֻטִּין וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא כְּשֶׁהָעֵדִים בָּאִין וּמְעִידִין אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶן מְכֻוָּנִין כְּאֶחָד עֵדוּתָן קַיֶּמֶת וְאִם לָאו אֵין עֵדוּתָן קַיֶּמֶת, כָּךְ אִלּוּ אָמַר מֹשֶׁה הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וְשָתַק הָיוּ שָׁמַיִם אוֹמְרִים לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּהַאֲזָנָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ הָיתָה הָאָרֶץ אוֹמֶרֶת לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא בִּשְׁמִיעָה, בָּא יְשַׁעְיָה וְסָמַךְ לַדָּבָר "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ" לִתֵּן הַאֲזָנָה וּשְׁמִיעָה לַשָּׁמַיִם וְהַאֲזָנָה וּשְׁמִיעָה לָאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" עַל שֵׁם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר שמות כ, יט "אַתֶּם רְאִיתֶם וְגוֹ'" וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ שֶׁעָלֶיהָ עָמְדוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ שם כד, ז כֹּל אַשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. דָּבָר אַחֵר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" שֶׁלֹּא עָשׂוּ מִצְווֹת שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֵלּוּ הֵן עִבּוּר שָׁנִים, וּקְבִיעוּת חֳדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמֹעֲדִים", וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ שֶׁלֹּא עָשׂוּ מִצְווֹת שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם בָּאָרֶץ וְאֵלּוּ הֵן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת. דָּבָר אַחֵר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" שֶׁלֹּא עָשׂוּ מִצְווֹת שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם. וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ שֶׁלֹּא עָשׂוּ מִצְווֹת שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם מִן הָאָרֶץ. מֹשֶׁה הֵעִיד בְּיִשְׂרָאֵל שְׁנֵי עֵדִים שֶׁהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, אָמַר לָהֶם אֲנִי בָּשָׂר וָדָם לְמָחָר אֲנִי מֵת אִם יִרְצוּ יִשְׂרֵאֵל לוֹמַר לֹא קִבַּלְנּוּ אֶת הַתּוֹרָה מִי בָּא וּמַכְחִישָׁן, לְפִיכָךְ הֶעֱמִיד לָהֶם שְׁנֵי עֵדִים שֶׁהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם וָעֶד, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵעִיד בָּהֶן אֶת הַשִּׁירָה שֶׁנֶּאֱמַר דברים לא, יט "לְמַעַן תִּהְיֶה לִי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל", אָמַר הַשִּׁירָה תָּעִיד בָּהֶן לְמַטָּה, וַאֲנִי לְמַעְלָה, וּמִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוּי עֵד שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר". מָה רָאָה מֹשֶׁה לִקְרֹא לְשָׁמַיִם וָאָרֶץ בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּרָא אוֹתָן לְצַוּוֹתָן עַל עַצְמוֹ, אָמַר לָהֶם הֲרֵי גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאָמוּת תְּנוּ דַּעְתְּכֶם הֵיאַךְ תִּהְיוּ מְקַבְּלִין אוֹתִי בְּכָבוֹד שֶׁתִּהְיוּ מִסְתַּכְּלִין בִּי כְּאִלּוּ אֲנִי חַי ומְדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה לְעוֹלָם. הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם תְּנוּ דַּעְתְּכֶם שֶׁלֹּא תְּקַטְרְגוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְאַחַר מוֹתִי, אֶלָּא כָּךְ תִּהְיוּ זְכוּרִים כְּאִלּוּ אֲנִי חַי וְעוֹמֵד וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב קהלת ג, יד "יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים וְגוֹ' עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף" וְגוֹ', בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁיִּהְיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים יט, ב "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל", וּכְתִיב "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק", כֵּיוָן שֶׁבָּא מֹשֶׁה שִׁתֵּק אוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" וְגוֹ'. דָּבָר אַחֵר לָמָּה לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאַסְטְרָטִיגִין שֶׁשִּׁמְּשׁוּ בִּשְׁתֵּי מְדִינוֹת, עָשָׂה יוֹם טוֹב אָמַר אִם קוֹרֵא אֲנִי לְאֵלּוּ וְלֹא לְאֵלּו אֵלּו כּוֹעֲסִין, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי לְאֵלּוּ אֵלּוּ כּוֹעֲסִין, מֶה עָשָׂה קָרָא לְאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ, כָּךְ מֹשֶׁה הָיָה מִן הָאָרֶץ וְגָדַל בַּשָּׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר שמות לד, כח "וַיְהִי שָׁם עִם ה'". דָּבָר אַחֵר לָמָּה לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל יָדָן שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה מד, כג "רָנוּ שָׁמַיִם כִּי עָשָׂה ה'". דָּבָר אַחֵר לָמָּה לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ, שֶׁלֹּא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא עַל יְדֵיהֶן שֶנֶּאֱמַר דברים ד, לו "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ וְגוֹ' וְעַל הָאָרֶץ וְגוֹ'". דָּבָר אַחֵר שֶׁנִּמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל בָּהֶן דִּכְתִיב "הַבֵּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים", שם כח, יד "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ". דָּבָר אַחֵר מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁהִפְקִיד פִּקָּדוֹן אֵצֶל אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וְהָיָה מְכַבְּדָם, אָמְרוּ לוֹ לָמָּה אַתָּה מְכַבְּדָם, אָמַר לָהֶם יֵשׁ לִי פִּקָּדוֹן אֵצֶל אֶחָד מֵהֶן וְכָל הֵיכָן שֶׁפִּקְדוֹנִי מֻנָּח שֶׁיְּהֵא יָפֶה, כָּךְ אָמְרוּ לְמֹשֶׁה לָמָּה אַתָּה מְצַוֶּה לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ אָמַר לָהֶם אֲנִי עָתִיד לָמוּת וְאֵינִי יוֹדֵעַ נַפְשִׁי לְהֵיכָן הוֹלֶכֶת אִם לַשָּׁמַיִם אִם לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם" וְגוֹ' לְפִיכָךְ אֲנִי מְצַוֶּה שְׁנֵיהֶם שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁתֵּלֵךְ נַפְשִׁי שֶׁתְּהֵא מֻנַּחַת יָפֶה. דָּבָר אַחֵר שֶׁבָּהֶן הֵעִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר דברים ל, יט "הֲעִדוֹתִי בָּכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם" וְגוֹ', וּבָהֶן חָטְאוּ דִּכְתִיב ירמיה ז, יח "לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמֶלֶכֶּת הַשָּׁמַיִם", וּכְתִיב "גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים", וּבָהֶן לָקוּ שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ד, כג "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹּהוּ וָבֹהוּ וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם". וּבָהֶן מִתְנַחֲמִים שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה סו, כב "כִּי כַּאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים" וְגוֹ'. דברים לב ב יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי. אֵין לִקְחִי אֶלָּא דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר משלי ד, ב "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם", וְאוֹמֵר "קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף", וְאֵין מוּסָר אֶלָּא דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר שם א, ח "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ", וְאוֹמֵר "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים", וְאֵין דְּבָרִים אֶלָּא דִּבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ה, יט "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה'". כַּמָּטָר מַה מָּטָר חַיִּים לָעוֹלָם אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה חַיִּים לָעוֹלָם, אִי מַה מָּטָר מִקְצַת הָעוֹלָם שְׂמֵחִים בּוֹ וּמִקְצַת הָעוֹלָם עֲצֵבִין בּוֹ מִי שֶׁבּוֹרוֹ וְגִתּוֹ מָלֵא יַיִן, וְגָרְנוֹ לְפָנָיו מְצֵרִין בּוֹ יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה כֵן, תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" מַה טַּל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שְׂמֵחִים בּוֹ אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שְׂמֵחִים בָּהֶם. כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶּשֶׁא מַה שְּׂעִירִים הַלָּלוּ יוֹרְדִין עַל הָעֲשַׂבִין וּמַעֲלִין אוֹתָן וּמְגַדְּלִין אוֹתָן כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה וְכוּ'. וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב מָה רְבִיבִים הַלָּלוּ יוֹרְדִין עַל הָעֲשַׂבִים וּמְעַדְּנִין אוֹתָן וּמְפַנְּקִין אוֹתָן, כָּךְ דִבְרֵי תּוֹרָה מְעַדְנִין וּמְפַנְקִין אוֹתָן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר משלי א, ט "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ" וְגוֹ'. דָבָר אַחֵר הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם הֱוֵי כוֹנֵס דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּלָלִים וּמוֹצִאָן פְּרָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר "יַעֲרֹף" וְאֵין יַעֲרֹף אֶלָּא לְשׁוֹן כְּנַעֲנִי, מָשָׁל אֵין אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ פְּרֹט לִי סֶלַע זֶה אֶלָּא עֲרֹף לִי סֶלַע זֶה, כָּךְ הֱוֵי כּוֹנֵס דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּלָלִים וּפוֹרֵט וּמוֹצִיאָן כְּטִפִּין הַלָּלוּ שֶׁל טַל שֶׁהֵם קְטַנּוֹת. כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶּשֶׁא, מַה שְּׂעִירִים הַלָּלוּ יוֹרְדִים עַל הָעַשַׂבִּים וּמְפַשְׁפְּשִׁין בָּהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַתְלִיעוּ, כָּךְ הֱוֵי מְפַשְׁפֵּשׁ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁלֹּא תִשְׁכְּחֵם, כָּךְ אָמַר לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר חֲנִינָא לְרַבִּי בּוֹא וּנְפַשְׁפֵּשׁ בַּהֲלָכוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ חֲלֻדָּה. וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב, מָה רְבִיבִים הַלָּלוּ יוֹרְדִין עַל עֲשַׂבִים וּמְנַקִּין אוֹתָן וּמְפַטְּמִין אוֹתָן, כָּךְ הֱוֵי מְפַטֵּם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁלֵּשׁ וּמְרַבֵּעַ. דָּבָר אַחֵר "יַעֲרֹף" רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר אֵין יַעֲרֹף אֶלָּא לְשׁוֹן הֲרִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר "וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה", עַל מָה עֶגְלָה מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים כָּךְ דִבְרֵי תּוֹרָה מְכַפְּרִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶּשֶׁא, מַה שְּׂעִירִים הַלָּלוּ בָּאִים עַל חַטָּאוֹת וּמְכַפְּרִים כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְכַפְּרִין עַל עֲבֵרוֹת. דָּבָר אַחֵר "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי", חֲכָמִים אוֹמְרִים אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל אַתֶּם יוֹדְעִין כַּמָּה צַעַר נִצְטַעַרְתִּי עַל הַתּוֹרָה וְכַמָּה עָמָל עָמַלְתִּי בָּהּ וְכַמָּה יְגִיעָה יָגַעְתִּי בָּהּ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שמות לד, כח "וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם", וְנִכְנַסְתִּי לְבֵין הַמַּלְאָכִים וְנִכְנַסְתִּי לְבֵין הַחַיּוֹת וְנִכְנַסְתִּי לְבֵין הַשְּׂרָפִים שֶׁאֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לִשְׂרֹף אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ו, ב "שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ", נָתַתִּי נַפְשִׁי עָלֶיהָ דָּמִי נָתַתִּי עָלֶיהָ כְּשֵׁם שֶׁלָּמַדְתִּי אוֹתָהּ בְּצַעַר כָּךְ תִּהְיוּ לְמֵדִין אוֹתָה בְּצַעַר. אוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתֶּם לְמֵדִין אוֹתָהּ בְּצַעַר כָּךְ תִּהְיוּ מְלַמְּדִים אוֹתָם בְּצַעַר תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" תִּהְיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ בְּזוֹל מִשְּׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה בְּסֶלַע. כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶּשֶׁא כְּאָדָם שֶׁהוֹלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה תְּחִלָּה, בִּתְחִלָּה נוֹפֶלֶת עָלָיו כְּשָׂעִיר וְאֵין שָׂעִיר אֶלָּא שֵׁד שֶׁנֶּאֱמַר שם יג, כא "וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם". דָּבָר אַחֵר "יַעֲרֹף כַּמָּטָר" הָיָה רַבִּי בְּנָאָה אוֹמֵר אִם עָשִיתָ דִּבְרֵי תּוֹרָה לִשְׁמָן דִּבְרֵי תּוֹרָה חַיִּים הֵן לְךָ שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם", וְאִם לֹא עָשִיתָ דִּבְרֵי תּוֹרָה לִשְׁמָן דִּבְרֵי תּוֹרָה מְמִיתִין אוֹתְךָ שֶׁנֶּאֱמַר "יַעֲרֹף", וְאֵין עֲרִיפָה אֶלָּא הֲרִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא, ד "וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה", וְאוֹמֵר "כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה". דָּבָר אַחֵר "יַעֲרֹף כַּמָּטָר" רַבִּי דּוֹסְתָּאִי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם כָּנַסְתָּ דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּדֶרֶךְ שֶׁכּוֹנְסִין מָטָר לְבּוֹר לְסוֹף שֶׁאַתָּה מְנַזֵּל וּמַשְׁקֶה אֲחֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר שם ה, טו "וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ". דָּבָר אַחֵר "יַעֲרֹף" הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם הֱוֵי כּוֹנֵס דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּלָלִים, שֶׁאִם אַתָּה כּוֹנְסָן פְּרָטִים מְיַגְּעִין אוֹתְךָ וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָלַךְ לְקֵסָרִי, וְנִצְרַךְ מֵאָה זוּז אוֹ מָאתַיִם זוּז הוֹצָאָה נוֹטְלָן פְּרוּטוֹת מְיַגְּעִין אוֹתוֹ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, אֲבָל אִם מְצָרְפָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן סְלָעִים פּוֹרֵט וּמוֹצִיא בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, וְכֵן מִי שֶׁהָלַךְ לְבֵית אִלְנִיס לְאִטְלָס לַשּׁוּק וְצָרִיךְ מֵאָה מָנֶה אוֹ שְׁתֵּי רִבּוֹת, אִם מְצָרְפָן סְלָעִים מְיַגְּעִין אוֹתוֹ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת אֲבָל אִם מְצָרְפָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן דִּנְרֵי זָהָב פּוֹרֵט וּמוֹצִיא בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה בִּתְחִלָּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַעֲשׂוֹת עַד שֶׁשּׁוֹנֶה שְׁנֵי סְדָרִים אוֹ שְׁנֵי סְפָרִים וְאַחַר כָּךְ נִמְשֶׁכֶת אַחֲרָיו כִּרְבִיבִים, לְכָךְ נֶאֱמַר "וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב". דָּבָר אַחֵר "יַעֲרֹף כַּמָּטָר", מַה מָּטָר זֶה יוֹרֵד עַל הָאִילָנוֹת וְנוֹתֵן בָּהֶן מַטְעַמִּים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, בַּגֶּפֶן לְפִי מַה שֶׁהֵם, בַּזַּיִת לְפִי מַה שֶּׁהוּא, בַּתְּאֵנָה לְפִי מַה שֶּׁהִיא, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה כֻּלָּן אַחַת וְיֵשׁ בָּהּ מִקְרָא וּמִשְׁנָה וּמִדְרָשׁ וַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. דָּבָר אַחֵר "כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶּשֶא" מַה שְּׂעִירִים הַלָּלוּ יוֹרְדִין עַל הָעֲשַׂבִים וּמַעֲלִין אוֹתָן וְיֵשׁ בָּהֶן יְרֻקִּין וְיֵשׁ בָהֶן אֲדֻמִּין, וְיֵשׁ בָהֶן שְׁחוֹרִין, וְיֵשׁ בָּהֶן לְבָנִים, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה יֵשׁ בָּהֶן רַבָּנִים יֵשׁ בָּהֶם חֲכָמִים וְיֵשׁ בָּהֶם כְּשֵׁרִים וְיֵשׁ בָּהֶן צַדִּיקִים וְיֵשׁ בָּהֶן חֲסִידִים. דָּבָר אַחֵר "יַעֲרֹף כַּמָּטָר" מַה הַמָּטָר זֶה אִי אַתָּה רוֹאֵהוּ עַד שֶׁבָּא, וְכֵן הוּא אוֹמֵר מלכים א יח, מה "וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ בְּעָבִים וְרוּחַ", כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מַה הוּא עַד שֶׁשָּׁנָה מִשְׁנָה הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, אוֹ עַד שֶׁיִּתְמַנֶּה פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר. דָּבָר אַחֵר "יַעֲרֹף כַּמָּטָר" לֹא כַּמָּטָר הַזֶּה שֶׁבָּא מִן הַדָּרוֹם שֶׁכֻּלּוֹ לְשִׁדָּפוֹן, כֻּלּוּ לְיֵרָקוֹן, כֻּלּוֹ לִקְלָלָה, אֶלָּא כַּמָּטָר הַזֶּה שֶׁבָּא מִן הַמַּעֲרָב שֶׁכֻּלּוֹ לִבְרָכָה. רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהֵעִיד מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל שָׁמַיִם וָאָרֶץ כָּךְ הֵעִיד לָהֶם אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, תַּלְמוּד לוֹמַר "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" זוֹ רוּחַ מַעֲרָבִית שֶׁהוּא עָרְפּוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ לִבְרָכָה. תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, זוֹ רוּחַ צְפוֹנִית שֶׁעוֹשָׂה אֶת הָרוּחַ נְקִיָּה כְּזָהָב כִּשְׂעִירִם זֶה רוּחַ מִזְרָחִית שֶׁמַּשְׁחֶרֶת אֶת הָרָקִיעַ כִּשְׂעִירִים. וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב זֶה רוּחַ דְּרוֹמִית שֶׁמְאָרֶגֶת אֶת הָרָקִיעַ כְּרָבִיב. דָּבָר אַחֵר "יַעֲרֹף כַּמָּטָר" הָיָה רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר לֹא נֶאֶמְרוּ אַרְבַּע רוּחוֹת הַלָּלוּ אֶלָּא כְּנֶגֶד אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם. צְפוֹנִית בִּימוֹת הַחַמָּה יָפָה, וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים קָשָׁה דְּרוֹמִית בִּימוֹת הַחַמָּה קָשָׁה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים יָפָה, מִזְרָחִית לְעוֹלָם יָפָה מַעֲרָבִית לְעוֹלָם קָשָׁה, צְפוֹנִית יָפָה לְזֵיתִים לְחִטִּים בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין שְׁלִישׁ וְקָשָׁה לְחִטִּים לְזֵיתִים בְּשָׁעָה שֶׁחוֹנְטִים. וְכֵן הָיָה רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הַשָּׁמַיִם נַפְשָׁן וְגוּפָן מִן הַשָּׁמַיִם וְכָל הַבְּרִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָאָרֶץ נַפְשָׁן וְגוּפָן מִן הָאָרֶץ, חוּץ מִן הָאָדָם הַזֶּה שֶׁנַּפְשׁוֹ מִן הַשָּׁמַיִם וְגוּפוֹ מִן הָאָרֶץ, לְפִיכָךְ, עָשָׂה אָדָם תּוֹרָה וְעָשָׂה רְצוֹן אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם הֲרֵי הוּא כַּבְּרִיּוֹת שֶׁלְּמַעְלָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם". לֹא עָשָׂה תּוֹרָה וְלֹא רְצוֹן אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם הֲרֵי הוּא כַּבְּרִיוֹת שֶׁל מַטָּן שֶׁנֶּאֱמַר שם ז "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן". כָּךְ הָיָה רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר אֵין לְךָ פָּרָשָׁה שֶׁאֵין בָּהּ תְּחִיַּת הַמֵּתִים אֶלָּא שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לִדְרֹשׁ שֶׁנֶּאֱמַר תהלים נ, ד "יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל" זוֹ נְשָׁמָה "וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ" מִי לְדַיֵּן עִמּוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁאֵין מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל לז, ט "מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּוֹאִי הָרוּחַ". יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם עָמְדוּ הַמַּלְאָכִים לְהָרְגוֹ, אָמַר לָהֶם בִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁנִתְּנוּ לִי מִן הַשָּׁמַיִם אַתֶּם רוֹצִים לְהָרְגֵנִי הֱנִיחוּהוּ, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְסוֹחֵר גָּדוֹל הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה תְּפָשָׂוּהוּ לִסְטִים לְהָרְגוֹ, אָמַר לָהֶם בִּשְׁבִיל חֲמִשָּׁה מָנֶה שֶׁיָּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ לִי עִמִּי אַתֶּם רוֹצִים לְהָרְגֵנִי הֱנִיחוּהוּ וְלֹא הָרְגוּ אוֹתוֹ, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁאֵין לָהֶם דָּמִים, אָמְרוּ זֶה לָזֶה מַה בֶּצַע לָנוּ בַּהֲרִיגָתוֹ אֵין בְּיָדוֹ כְּלוּם הֱנִיחוּהוּ, כְּשֶׁנִּכְנַס לָעִיר הִתְחִיל לִמְכֹּר אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אָמְרוּ לוֹ הַלִּסְטִים אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לָנוּ אֵין עִמִּי אֶלָּא חֲמִשָּׁה מָנֶה וְעַכְשָׁו אַתָּה מוֹכֵר אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אָמַר לָהֶם כְּשֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם כָּךְ הָיִיתִי בִּמְקוֹם סַכָּנָה. אַף מֹשֶׁה אָמַר לַמַּלְאָכִים שְׁנֵי דְּבָרִים יֵשׁ בְּיָדִי וּמַתָּנָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בְּיָדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם". וְאוֹמֵר שם יב, ז "אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת וְגוֹ'. וְדָוִד אָמַר "טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף", וְאוֹמֵר שם יט, יא "הַנֶּחְמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב", אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה אַשְׁרֶיךָ שֶׁלָּקַחְתָּ מַתָּנוֹת, אָמַר לָהֶם אִלּוּלֵא שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁהֵן שְׁנֵי דְּבָרִים הָיִיתִי נִשְׂרָף מֵאִשָּׁם, וְהַתּוֹרָה הִצִּלַתְנִי מִיָּדָם, שֶׁנֶּאֱמַר "יַעֲרֹף כַּמָּטָר" וְאֵין יַעֲרֹף אֶלָּא הֲרִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא, ד "וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה" וְאֵין לֶקַח אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי" וְגוֹ'. דָּבָר אַחֵר אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמשֶׁה לֹא בָּאתָ לְדַבֵר עִם הַשֶּׁמֶשׁ שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶלָּא עִם הַטַּל וְהַמָּטָר, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָלַךְ לְכַבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ לָקַח עִמּוֹ שָׂרִים גְּדוֹלִים וַאֲנָשִׁים מְכֻבָּדִים, נִכְנַס עִמָּהֶם אֵצֶל הַמֶּלֶךְ קִבְּלָם הַמֶּלֶךְ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְכָךְ אָמַר מֹשֶׁה מוּטָב שֶׁאֶקְרָא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְהַמָּטָר וְהַטַּל וְיִהְיוּ עִמִּי וְאֶקְרָא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיַעֲנֶה אוֹתִי לְפִיכָךְ אָמַר הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'. אָמַר רַב יְהוּדָה גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" וְאֵין לֶקַח אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר שם "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם" וְגוֹ'. אָמַר רָבָא גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים יוֹתֵר מִיּוֹם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" מִי נִתְלֶה בְּמִי הֱוֵי אוֹמֵר קָטָן בְּגָדוֹל. רָבָא רָמֵי כְּתִיב "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" וּכְתִיב "תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי", אִם תַּלְמִיד חָכָם הָגוּן הוּא "תִּזַּל כַּטַּל" וְאִם לָאו עָרְפֵהוּ "כַּמָּטָר". תַּנְיָא הָיָה רַבִּי בְּנָאָה אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ תּוֹרָתוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים שֶׁנֶּאֱמַר משלי ג, יח "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" וְכוּ', וְכָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נַעֲשֵׂית לוֹ סַם הַמָּוֶת שֶׁנֶּאֱמַר "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" וְאֵין עֲרִיפָה אֶלָּא הֲרִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא, ד "וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה". אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַאי דִּכְתִיב "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" זוֹ רוּחַ מַעֲרָבִית שֶׁבָּא מְעָרְפּוֹ שֶׁל עוֹלָם, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי זוֹ רוּחַ צְפוֹנִית שֶׁמַּזֶּלֶת אֶת הַזָּהָב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס", כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶּשֶׁא זוֹ רוּחַ מִזְרָחִית שֶׁמַּשְׁחֶרֶת שֶׁמַסְעֶרֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ כְּשָעִיר, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב זוֹ רוּחַ דְּרוֹמִית שֶׁמַּעֲלַת רְבִיבִים וּמְגַדֶּלֶת עֵשֶׂב. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר בִּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם מִדּוֹת הָאַגָּדָה נִדְרֶשֶׁת וְזוֹ אַחַת מֵהֶם שֶׁדָּבָר גָּדוֹל נִתְלֶה בְּקָטָן, כֵּיצַד יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי וְכִי הַגְּשָׁמִים גְּדוֹלִים מִן הַתּוֹרָה שֶׁהַתּוֹרָה נִתְלֵית בָּהֶם, אֶלָּא שֶׁהַגְּשָׁמִים מְחַיִּים אֶת הַכֹּל לְהַשְׁמִיעַ אֶת הָאֹזֶן בְּדֶרֶךְ שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר עמוס ג, ח "אַרְיֵה שָׁאַג מִי לֹא יִירָא" וְגוֹ', וְכִי מִי נוֹתֵן כֹּחַ וּגְבוּרָה בָּאֲרִי אֶלָּא הוּא כַּיּוֹצֵא בּוֹ "וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים", וְכִי מִי נָתַן כֹּחַ וּגְבוּרָה בַּמַּיִם לֹא הוּא הֲרֵי אָנוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ מִבְּרִיּוֹתָיו כְּדֵי לְשַׂבֵּר אֶת הָאֹזֶן. דברים לב ג כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא. נִמְצִינוּ לְמֵדִין שֶׁלֹּא הִזְכִּיר מֹשֶׁה שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם אֶלָּא אַחַר עֶשְׂרִים וְאַחַת מִלּוֹת, מִמִּי לָמַד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לָמַד שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם אֶלָּא אַחַר שָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ו, ג "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ", אָמַר מֹשֶׁה דַּי שֶׁאֶהֱיֶה בְּפָחוֹת מִשִּׁבְעָה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמַה מֹּשֶׁה שֶׁהוּא חֲכַם חֲכָמִים וּגְדוֹל גְּדוֹלִים לֹא הִזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם אֶלָּא אַחַר עֶשְׂרִים וְאַחַת מִלּוֹת, הַמַּזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם בְּחִנָּם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם "לַה' עוֹלָה" "לַה' מִנְחָה" "לַה' שְׁלָמִים", אֶלָּא "עוֹלָה לַה'" "מִנְחָה לַה'" "שְׁלָמִים לַה'" תַּלְמוּד לוֹמַר ויקרא א, ב "קָרְבָּן לַה'", וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אֵלּוּ שֶׁהֵן מְקֻדָּשִׁין לַשָּׁמַיִם אָמַר הַמָּקוֹם אַל יָחֵל שְׁמִי עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּקְדְּשׁוּ, הַמַּזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם בְּחִנָּם וּבִמְקוֹם בִּזָּיוֹן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דָּבָר אַחֵר "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל", רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר מִנַּיִן לָעוֹמְדִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאוֹמְרִים בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבֹרָךְ שֶׁעוֹנִין אַחֲרֵיהֶם בָּרוּךְ ה' הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד, תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל", אָמַר לוֹ רַבִּי נְהוֹרַאי הַשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ הִיא, גּוּלְיָרִין מִתְגָּרִין בְּמִלְחָמָה וְגִבּוֹרִים נוֹצְחִין. וּמִנַּיִן שֶׁאֵין מְזַמְּנִין אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה, תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא" וְגוֹ', וּמִנַּיִן שֶׁעוֹנִין אָמֵן אַחַר הַמְבָרֵךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר "הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ". וּמִנַּיִן לְעוֹנִין יְהֵא שְׁמוֹ הַגָּדוֹל מְבֹרָךְ שֶעוֹנִין אַחֲרֵיהֶן לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ". וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלֹּא יָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת לְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי בַּיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וְגוֹ' וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם", וְאוֹמֵר כִּי שֵׁם וְגוֹ'. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הֵבִיא הַמָּקוֹם פֻּרְעָנוּת וְלֹא הֵבִיא עֶשֶׂר מַכּוֹת עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אֶלָּא עַל שֶׁלֹּא קִדְּשׁוּ אֶת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל בָּעוֹלָם, שֶׁבִּתְחִלַּת הָעִנְיָן הוּא אוֹמֵר שם ה, ב "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ", וּבְסוֹף הָעִנְיָן הוּא אוֹמֵר שם ט, כז "ה' הַצַּדִּיק", וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא עָשָׂה הַמָּקוֹם נִסִּים וּגְבוּרוֹת לַאֲבוֹתֵינוּ עַל הַיָּם וְעַל הַיַּרְדֵּן וְעַל נַחֲלֵי אַרְנוֹן אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר יהושע ה, א "וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ כָל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְגוֹ'", וְכֵן רָחָב אוֹמֶרֶת לִשְׁלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ "כִּי שָׁמַעְנוּ אֶת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה'" וְגוֹ', תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא". וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יָרַד דָּנִיֵּאל לְגֹב הָאֲרָיוֹת אֶלָּא כְדֵי שֶיַעַשֶׂה לוֹ הַמָקוֹם נִיסִים וּגְבוּרוֹת בִּשְׁבִיל לְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא", וְאוֹמֵר דניאל ו, כז "מִן קְדָמַי שִׁם טְעֵם דִּי בְּכָל שָׁלְטָן מַלְכוּתִי לֶהֱוֹן זָיְיעִין וְדָחֲלִין מִן קָדָם אֱלָהֵיהּ דִּי דָּנִיֵּאל", וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלֹּא יָרְדוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהֶם הַמָּקוֹם נִסִּים וּגְבוּרוֹת בִּשְׁבִיל לְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ הַגָּדוֹל בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אָתַיָא וּתִמְהַיא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלֹהָא עִלָּאָה שְׁפַר קָדָמָי לְהַחֲוָיָה, אָתוֹהִי כַּמָּה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַּקִיפִין". וּמִנַּיִן שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַזְכִּרִין שְׁמוֹ מִלְמַעְלָן עַד שֶׁמַּזְכִּרִין אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל מִלְּמַטָּן שֶׁנֶּאֱמַר וְאוֹמְרִים דברים ו, ד "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" וְאוֹמֵר שֶׁנֶּאֱמַר איוב לח,ז "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹּקֶר" אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּשׁוּלִין לַכּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" וְהָדָר איוב שם "וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים", אֵלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר שם א, ו "וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה'". שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת חַיָּבִין לְזַמֵּן מִנָהַנֵּי מִלֵּי אָמַר רַב אָשֵׁי דְּאָמַר קְרָא תהלים לד, ד "גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי" וְגוֹ', רַבִּי אַבָּהוּ אוֹמֵר מֵהָכָא כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא וְגוֹ'. הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, הַצַּיָּר שֶׁהּוּא צַר אֶת הָעוֹלָם תְּחִלָּה וְצָר בּוֹ אֶת הָאָדָם שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם", תָּמִים פָּעֳלוֹ פְּעֻלָּתוֹ שְׁלֵמָה עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם וְאֵין לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָיו אֲפִילוּ עוֹנָה שִׁנּוּי שֶׁל כְּלוּם, אֵין בְּאֶחָד מֵהֶם שֶׁיִּסְתַּכֵּל וְיֹאמַר אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלֹשׁ עֵינַיִם, אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלֹשׁ יָדַיִם, אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם, אִלּוּ הָיִיתִי מְהַלֵּךְ עַל רֹאשִׁי, אִלּוּ הָיוּ פָּנַי הֲפוּכִין לַאֲחוֹרַי כַּמָּה הָיָה נָאֶה, תַּלְמוּדּ לוֹמַר "תָּמִים פָּעֳלוֹ. כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" יוֹשֵׁב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בַּדִּין וְנוֹתֵן לוֹ מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ. אֵל אֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִין בָּעוֹלָם וּבְרָאוֹ, וְאֵין עָוֶל, שֶׁלֹּא בָּרָא בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת רְשָׁעִים אֶלָּא לִהְיוֹת צַדִּיקִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר קהלת ז, כט "לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר". צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בְּיַשְׁרוּת עִם כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר "הַצּוּר" הַתַּקִּיף. תָּמִים פָּעֳלוֹ, פְּעֻלָּתוֹ שְׁלֵמָה עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם, וְאֵין לְהַרְהֵר אַחַר מַעֲשָׂיו אֲפִילוּ עוֹנָה עַוְלָה שֶׁל כְּלוּם, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם שֶׁיִּסְתַּכֵּל וְיֹאמַר מָה רָאוּ דּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁיִּשָׁטְפוּ בְּמַיִם, וּמָה רָאוּ אַנְשֵׁי מִגְדָּל שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וּמָה רָאוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה לְהִשָּׁטֵף בְּאֵשׁ וְגָפְרִית, וּמָה רָאָה אַהֲרֹן לִטֹּל אֶת הַכְּהֻנָּה, וּמָה רָאָה דָּוִד לִטֹּל אֶת הַמַּלְכוּת, וּמָה רָאָה קֹרַח וַעֲדָתוֹ שֶׁתִּבְלָעֵם הָאָרֶץ, תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט", יוֹשֵׁב עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בַּדִּין וְנוֹתֵן לוֹ אֶת הָרָאוּי לוֹ. אֵל אֱמוּנָה בַּעַל פִּקָּדוֹן, וְאֵין עָוֶל גּוֹבֶה אֶת שֶׁלּוֹ בָּאַחֲרוֹנָה, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אָדָם מַפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ מָאתַיִם וְיֵשׁ בְּיָדוֹ מָנֶה, כְּשֶׁבָּא לִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ אוֹמֵר לוֹ הוֹצֵא מָנֶה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ וְהֵילָךְ אֶת הַשְּׁאָר, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן אֶלָּא אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, גּוֹבֶה אֶת שֶׁלּוֹ בָּאַחֲרוֹנָה. צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב". דָּבָר אַחֵר "הַצּוּר" הַתַּקִּיף, תָּמִים פָּעֳלוֹ, פְּעֻלָּתָם שֶׁל בָּאֵי הָעוֹלָם שְׁלֵמָה לְפָנָיו, מְאַחֵר מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים וּמַתַּן פֻּרְעָנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים, אֵלּוּ לֹא נָטְלוּ כְּלוּם מִשֶּׁלָּהֶן בָעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵלּוּ לֹא נָטְלוּ כְּלוּם מִשֶּׁלָּהֶן בָּעוֹלָם הַבָּא, אֵלּוּ לֹא נָטְלוּ כְּלוּם מִשֶּׁלָּהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר להלן פסוק לד "הֲלֹא הוּא כָּמוּס עִמָּדִי", אֵימָתַי אֵלּוּ וָאֵלּוּ נוֹטְלִין לְמָחָר כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט", יוֹשֵׁב עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹתֵן לוֹ אֶת הָרָאוּי לוֹ. אֵל אֱמוּנָה כְּשֵׁם שֶׁמְּשַׁלֵּם שָׂכָר לְצַדִּיק גָּמוּר שְׂכַר מִצְוָה קַלָּה שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶה בָּעוֹלָם הַבָּא, כָּךְ מְשַׁלֵּם לְרָשָׁע גָּמוּר שְׂכַר מִצְוָה קַלָּה שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְשֵׁם שֶׁנִּפְרָע מֵרָשָׁע גָּמוּר עֲבֵרָה שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, כָּךְ נִפְרָע מִצַּדִּיק גָּמוּר עַל עֲבֵרָה שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין עָוֶל, כְּשֶׁאָדָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם בָּאִין כָּל מַעֲשָׂיו וְנִפְרָטִין לְפָנָיו וְאוֹמְרִים לוֹ כָּךְ עָשִׂיתָ בְּיוֹם פְּלוֹנִי וְאֵין אַתָּה מַאֲמִין בִּדְבָרִים הַלָּלוּ וְהוּא אוֹמֵר הֵן וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ חֲתֹם וְחוֹתֵם, שֶׁנֶּאֱמַר איוב לז, ז "וּבְיַד כָּל אָדָם יַחֲתֹּם". צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, שֶׁהוּא מַצְדִּיק אֶת הַדִּין וְאוֹמֵר יָפֶה דַּנְתּוּנִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ". כְּשֶׁתָּפְשׂוּ אֶת רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן נִגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה לִשָּׂרֵף סִפְרוֹ עָלָיו, אָמְרוּ לוֹ גְּזֵרָה נִגְזְרָה עָלֶיךָ לִשְׂרֹף סִפְרְךָ עָלֶיךָ, קָרָא מִקְרָא הַזֶּה הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, אָמְרוּ לְאִשְׁתּוֹ נִגְזַר עַל בַּעֲלֵךָ גְּזֵרָה לִשְׂרֹף סִפְרוֹ עָלָיו וְעָלַיִךָ לֵהָרֵג, קָרְאָה מִקְרָא זֶה אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, אָמְרוּ לְבִתּוֹ נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל אָבִיךָ לִשְׂרֹף סִפְרוֹ עָלָיו, וְעַל אִמֵּךָ לֵהָרֵג, וְעָלַיִךָ לֵישֵׁב בְּקֻבָּה שֶׁל זוֹנוֹת, קָרְאָה מִקְרָא זֶה ירמיה לב, יט "גְּדוֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ" וְגוֹ', אָמַר רַבִּי גְּדוֹלִים מַעֲשִׂים אֵלּו שֶבִּשְׁעַת צָרָתָן נִזְדַּמְּנוּ שֶׁלֹשָׁה פְּסוּקִים שֶׁל צִדּוּק הַדִּין, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכָל הַכְּתוּבִים, כִּוְּנוּ שְׁלָשְׁתָּן אֶת לִבָּן וְצִדְּקוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַדִּין, עָמַד פִילוֹסוֹפוֹס עַל הַפַרְכִיָא שֶׁלּוֹ, אָמַר לוֹ אַל תָּזוּחַ דַּעְתְּךָ עַל שֶׁשָּׂרַפְתָּ אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁיָּצְאָה חָזְרָה לָהּ לְבֵית אָבִיהָ, אָמַר לוֹ לְמָחָר אַף דִּינְךָ כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, אָמַר לוֹ בִּשַּׂרְתָּנִי בְּשוֹרָה טוֹבָה, לְמָחָר יְהֵא חֶלְקִי עִם אֵלּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ", כְּשֶׁיָּרַד מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מֵהַר סִינַי נִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ אָמְרוּ לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֱמֹר לָנוּ מַה מִּדַּת הַדִּין לְמַעְלָן, אָמַר לָהֶן אֲנִי אֵנִי אוֹמֵר לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב. אֶלָּא אֲפִילוּ לְהַחֲלִיף בְּדָבָר אֵל אֱמוּנָה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כָּל הָאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְּרָן יִוָּתְרוּ לוֹ חַיָּיו שֶׁנֶּאֱמַר "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" וְגוֹ'. הַכֹּל בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ חוּץ מִמִּדַּת שֶׁקֶר, וּמִדַּת עַוְלָה שֶׁנֶאֱמַר "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ", וְאוֹמֵר צפניה ג, ה "ה' צַדִּיק בְּקִרְבָּהּ לֹא יַעֲשֶׂה עַוְלָה", וְאוֹמֵר איוב לד, י-יא "חָלִילָה לָאֵל מֵרֶשַׁע" וְגוֹ', "כִּי פֹּעַל אָדָם יְשַׁלֵּם לוֹ", מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה יוֹרֵד לִידֵי צַעַר אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְשָׂמֵחַ הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְכָל אֲשֶׁר לוֹ אָדָם נִפְטָר לוֹ לְבֵית עוֹלָמוֹ, וְאֵין פֵּרוֹת וּתְבוּאָה בָּאִין לִידֵי הַרְקָבָה אֶלָּא מִתּוֹךְ דַּרְכֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְאֵין עֵינֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם כֵּהוֹת בַּחֲצִי יְמֵיהֶם אֶלָּא מִתּוֹךְ דַּרְכֵיהֶם וְאֵין בְּנֵי אָדָם מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים אֶלָּא מִתּוֹךְ דַּרְכֵיהֶם, וְאֵין בְּנֵי אָדָם בָּאִין לִידֵי הַבְאָשָׁה אֶלָּא מִתּוֹךְ דַּרְכֵיהֶם, וְאֵין נָשִׁים מִטַּמְּאִין בְּזִיבָה אֶלָּא מִתּוֹךְ דַּרְכֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה מב, ה "כֹּה אָמַר הָאֵל בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם". צֵא וּלְמַד מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ כְּלוּם אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת אֶלָּא עַל מְנָת לְהַכְנִיס לוֹ כֵּלִים וּלְהַכְנִיס לוֹ פֵּרוֹת כוּ', כָּךְ בְּנֵי אָדָם מִדַרְכֵיהֶם נִדּוֹנִין כוּ' בִּשְׁבִיל לְהַצִּילָם מִיּוֹם הַבָּא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם מִסְתַּכֵּל בְּכָל יוֹם, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא אוֹמְרִים לוֹ רְאֵה דַּרְכְּךָ רִמָּה, בְּשָׁעָה שֶׁמְּקִיזִין לוֹ דָּם אוֹמְרִים לוֹ בָּשָׂר וָדָם אַתָּה, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵי הַמֵּת אוֹמְרִים לוֹ רְאֵה לִפְנֵי מִי אַתָּה הוֹלֵךְ, וַעֲדַיִן אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ וּמְדַבֵּר דְּבָרִים יְתֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ", עוֹשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֱמֶת מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁמִּתְנַהֵג עִמּוֹ בְּדֶרֶךְ צַדִּיקִים וּמְדַבֵּר אֱמֶת. וְאִם עוֹשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ רָשָׁע לְכַחֵשׁ וּלְשַׁקֵּר מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ שֶׁמִּתְנַהֵג עִמּוֹ בְּדֶרֶךְ רְשָׁעִים וּמְכַחֵשׁ וּמְשַׁקֵּר, עוֹשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ חָסִיד לִסְבֹּל אֶת הַכֹּל מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָךְ הַמִּתְנַהֵג עִמּוֹ בְּדֶרֶךְ חֲסִידִים וְסוֹבֵל אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה יז, י "כִּי אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב" וְגוֹ', וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר תהלים יח, כז-כט "עִם נָבָר תִּתְבָּרָר" וְאוֹמֵר "כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ" שֶׁעֲנִיּוּת יָפָה לוֹ "וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל" אֵלּוּ עוֹבְדֵי אֱלִילִים. דברים לב ה שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְלֵאִים מוּמִין קְרוּאִים בָּנִים דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא בָּנָיו", וְאוֹמֵר "זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים", אִם בְּמַשְׁחִיתִים קְרוּיִין בָּנִים אִלּוּ לֹא הָיוּ מַשְׁחִיתִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר ירמיה ד, כב "חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע", וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמַה כְּשֶׁהֵן מְרֵעִין קְרוּיִין חֲכָמִים, אִלּוּ הָיוּ מְטִיבִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר שם "בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה", וּמָה אִם כְּשֶׁהֵן סְכָלִים קְרוּיִין בָּנִים, אִלּוּ הָיוּ נְכוֹנִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר יחזקאל לג, לא "וַיָּבוֹאוּ אֵלֶיךָ כִּמְבוֹא עָם וַיֵּשְׁבוּ לְפָנֶיךָ עַמִּי וְשָׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ", יָכוֹל שׁוֹמְעִין וְעוֹשִׂין, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְאֹתָם לֹא יַעֲשׂוּ", וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם כְּשֶׁהֵן שׁוֹמְעִין וְלֹא עוֹשִׂין קְרוּיִין עַמִּי, אִלּוּ שׁוֹמְעִין וְעוֹשִׂין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מִשּׁוּם אַבָּא דּוֹרֵשׁ אָמְרוּ, שִׁחֲתוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל לָאוִין שֶׁבַּתּוֹרָה, וְכָךְ וְכָל כָּךְ לָמָּה שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָרְשָׁעִים לוֹמַר כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ חוֹטְאִין לְפָנָיו אָנוּ מְצַעֲרִין לְפָנָיו, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁיָּצָא לִצָּלֵב אָבִיו בּוֹכֶה עָלָיו אִמּוֹ בּוֹכָה עָלָיו וּמִתְחַבֶּטֶת עָלָיו וְזֶה אוֹמֵר אוֹי לִי כוּ', אֵין אוֹי אֶלָּא עַל שֶׁיָּצָא לִצָּלֵב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ישעיה ג, ט "אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָה". דּוֹר עִקֵּשׁ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל עַקְמָנִין אַתֶּם, פְּתַלְתֻּלִּים אַתֶּם, אֵין אַתֶּם הוֹלְכִין אֶלָּא לְאָחוֹר, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ מַקֵּל מְעֻקָּל וּנְתָנוֹ לְאֻמָּן לְתַקְּנוֹ מְתַקְּנוֹ בָּאוּר בַּיָּד, וְאִם לָאו מְכַוְּנוֹ בְּמַעְגִּילָה, וְאִם לָאו מְפַסְּלוֹ בְּמַעֲצָד, וְאִם לָאו מַשְׁלִיכוֹ לָאוּר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וּנְתַתִּיךָ בְּיַד אֲנָשִׁים בּוֹעֲרִים חָרָשֵׁי מַשְׁחִית". דָּבָר אַחֵר "דּוֹר עִקֵּשׁ" אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל בְּמִדָּה שֶׁמְּדַדְתֶם בָּהּ מָדַדְתִּי לָכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר שמואל ב כב, כז "עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל. דברים לב ו הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד וְצוֹהֵב כְּנֶגֶד בַּלְיוֹסְטִיס בַּשּׁוּק, אָמְרוּ לוֹ הַשּׁוֹמְעִים שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם כְּנֶגֶד בַּלְיוֹסְטִיס אַתָּה עוֹמֵד וְצוֹהֵב מָה אִם רָצָה לְהַכּוֹתְךָ וּלְקָרֵעַ אֶת כְּסוּתְךָ וּלְחָבְשֶׁךָ בְּבֵית הָאֲסוּרִין אַתָּה יָכוֹל לוֹ, אִם הָיָה קְרָטוֹן שֶׁגָּדוֹל הֵימֶנּוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אִם הָיָה הפתכר אִפַּרְכוֹס שֶׁגָּדוֹל מִשְּׁנֵיהֶם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דָּבָר אַחֵר "הַלְה' תִּגְמְלוּ" מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד וְצוֹהֵב כְּנֶגֶד אָבִיו, אָמְרוּ לוֹ הַשּׁוֹמְעִים שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם כְּנֶגֶד מִי אַתָּה עוֹמֵד וְצוֹהֵב כְּנֶגֶד אָבִיךָ שְׁמַע כַּמָּה עָמָל עָמַל בְּךָ וְכַמָּה יְגִיעָה יָגַע בְּךָ אִם לֹא כִּבַּדְתּוֹ לְשֶׁעָבַר צָרִיךָ אֲנִי אַתָּה לְכַבְּדוֹ עַכְשָׁו שֶׁלֹּא יְהֵא כּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, כָּךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל אִם אִי אַתֶּם זוֹכְרִים נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְרַיִם, הִזָּכְרוּ כַּמָּה טוֹבוֹת שֶׁעָתִיד לִתֵּן לָכֶם לָעוֹלָם הַבָּא. עַם נָבָל וְלֹא חָכָם נָבָל לְשֶׁעָבַר וְלֹא חָכָם לֶעָתִיד לָבוֹא. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר ישעיה א, ג "יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" "יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע" לְשֶׁעָבַר "וְעַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" לֶעָתִיד לָבוֹא, מִי גָּרַם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מְנֻוָּלִין וּמְטֻפָּשִׁים שֶׁלֹּא הָיוּ מִתְבּוֹנְנִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "הֲלֹא נִסַע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה". הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אוֹמֵר מִשְׁמוֹ שֶׁאִם הָיָה חָלָשׁ מִלְמַעְלָן וְגִבּוֹר מִלְּמַטָּן מִי נוֹצֵחַ שֶׁמָּא אַתָּה יָכוֹל לוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁגִּבּוֹר מִלְמַעְלָן וְחַלָּשׁ מִלְּמַטָּן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר קהלת ה, א "אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר" וְגוֹ'. דָּבָר אַחֵר הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל חֲבִיבִים אַתֶּם לִי, קִנְיָן אַתֶּם לִי, וְאִי אַתֶּם יְרֻשָּׁה לִי, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהוֹרִישׁוֹ אָחִיו אָבִיו עֶשֶׂר שָׂדוֹת וְעָמַד וְקָנָה שָׂדֶה אַחַת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹתָהּ הָיָה אוֹהֵב מִכָּל שָׂדוֹת שֶׁהוֹרִישׁוֹ אָבִיו, וְכֵן מִי שֶׁהוֹרִישׁוֹ אָבִיו עֶשֶׂר פַּלְטִירָאוֹת וְעָמַד וְקָנָה פַּלְטוֹרָא אַחַת מִשֶׁלּוֹ וְאוֹתָהּ הָיָה אוֹהֵב יוֹתֵר מִכָּל פַּלְטוֹרוֹת שֶׁהִנְחִילוֹ אָבִיו, כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל חֲבִיבִים אַתֶּם לִי קִנְיָן אַתֶּם לִי, וְאִי אַתֶּם יְרֻשָּׁה לִי, קָּנֶךָ, זֶה אֶחָד מִשְׁלֹשָּׁה שֶׁנִּקְרְאוּ קִנְיָן לַמָּקוֹם וְאֵלּוּ הֵן תּוֹרָה נִקְרֵאת קִנְיָן לַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח, כב "ה' קָּנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קִנְיָן לַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ", בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא קִנְיָן לַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר תהלים עח, נד "הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ". הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנֲנֶךָ, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כְּרָכָּא דְּכֻלָּא בֵּיהּ, כֹּהֲנָיו מִתּוֹכוֹ, נְבִיאָיו מִתּוֹכוֹ, סוֹפְרָיו מִתּוֹכוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "מִמֶּנּוּ פִּנָּה" "מִמֶּנּוּ יָתֵד", רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עֲשָׂאֲךָ כַּוִין כַוִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר הוֹשִׁיבְךָ עַל בְּסִיסְךָ, הִלְעִיטְךָ בִּזַּת שִׁבְעָה עֲמָמִין, וְנָתַן לְךָ מַה שֶּׁנִּשְׁבַּע לְךָ וְהוֹרִישְׁךָ מַה שֶּׁהִבְטִיחֲךָ. רַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר עֲשָׂאֲךָ בְּסִיסִים בְּסִיסִים מִבִּפְנִים שֶׁאִם תַּעֲלֶה אַחַת מֵהֶן עַל חֲבֶרְתָּהּ אִי אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד. הַהוּא דְּרוֹמָה אַרְמָאָה דְּחָזֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דִּנְפַל מֵאִגְּרָא לְאַרְעָא פָּקַע כְּרֵיסֵיהּ וְנָפַל מַעַיָינֵיהּ אַתְיֵהּ לִבְרֵיהּ וּשְׁחָטֵיהּ קַמֵיהּ בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם אִיתְנְגִיד וְאִיתְנַח עוֹל מַעַיָינֵיהּ וְחַיְיטֵיה לִכְּרֵסֵיה. דברים לב ז זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם וְגוֹ', הִזָּכְרוּ מַה שֶּׁעָשִׂיתִי בְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, מַה שֶּׁעָשִׂיתִי בְּאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל, מַה שֶּׁעָשִׂיתִי בְּאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְּלָגָה, מַה שֶּׁעָשִׂיתִי בְּאַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה, בִּינוֹ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר, אֵין לְךָ דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל, אֵין לְךָ דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְּלָגָה וּכְאַנְשֵׁי סְדוֹם, אֶלָּא שֶנִּדוֹן כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַעֲשָׂיו. שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, אֵלּוּ נְבִיאִים כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר מלכים ב ב, כג "וֶאֱלִישָׁע רוֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי", "זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךָ" אֵלּוּ זְקֵנִים כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל". דָּבָר אַחֵר "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם", אָמַר לָהֶם כָּל זְמַן שֶׁהַמָּקוֹם מֵבִיא יִסוּרִין עֲלֵיכֶם הִזָּכְרוּ כַּמָּה טוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת עָתִיד לִתֵּן לָכֶם לָעוֹלָם הַבָּא. בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים עב, ה "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים". שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, לְמָחָר עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת רוֹאִין וְשׁוֹמְעִין כְּשׁוֹמְעִין מִפִּי הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ל, כא "וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָּבָר מֵאַחֲרֶיךָ". וְאוֹמֵר "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ". זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ מָה שֶׁהֶרְאֵיתִי לַזְּקֵנִים בָּהָר כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שמות כד, א "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה'". בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם עַד שֶׁלֹּא בָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ כִּבְיָכוֹל הָיָה הַמָּקוֹם דָּן אֶת הָעוֹלָם בְּאַכְזָרִיּוֹת, חָטְאוּ אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַבּוּל הֱצִיפָן כְּזִקִּים עַל פְּנֵי הַמָּיִם, חָטְאוּ אַנְשֵׁי מִגְדָּל פִּזְּרָן מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, חָטְאוּ סְדּוֹמִיִּים שְׁטָפָן בְּאֵשׁ וְגָפְרִית, אֲבָל מִשֶּׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ לָעוֹלָם זָכָה לְקַבֵּל הִתְחִילוּ יִסּוּרִין מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בראשית יב, י "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרָיְמָה", וְאִם תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה יִסּוּרִן בָּאִין מִפְּנֵי חִבָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כְתִיב בְּפָסוּק שם ט, יח וַיִהְיוּ בְּנֵי נֹחַ בֶּרֶמֶז ס"ב. דָּבָר אַחֵר "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", כְּשֶׁהִנְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם פֵּרֵשׁ תְּחוּמָן לְכָל אֻמָּה וְאֻמָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מְעֻרְבָּבִין, שָׁלַח בְּנֵי גֹּמֶר לְגֹמֶר, וּבְנֵי מָדַי לְמָדַי, וּבְנֵי מָגוֹג לְמָגוֹג, וּבְנֵי יָוָן לְיָוָן, וּבְנֵי תוּבָל לְתּוּבָל, פֵּרֵשׁ תְּחוּמָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים". דָּבָר אַחֵר "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם" כֶּשֶׁנָתַן הַמָקוֹם תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל עָמַד וְצָפָה וְנִסְתַּכֵל, שֶנֶאֶמַר "עָמַד וַיְמוֹדֵד אֶרֶץ", וְלֹא הָיְתָה אוּמָה בְּכָל הָאוּמוֹת שֶהָיְתָה רְאוּיָה לְקַבֵּל תּוֹרָה אֶלָא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר "יַצֵב גְבוּלוֹת עַמִים". דָבָר אַחֵר "בְהַנְחֵל עֶלְיוֹן גוֹיִים". כְּשֶׁהִנְחִיל הַמָּקוֹם הָעוֹלָם לְעוֹבְדֵי אֱלִילִים חִלְּקָן לְגֵיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל לב, כב "שָׁמָּה שָׁם אַשּׁוּר וְכָל קְהָלָהּ" וְגוֹ' "עֵילָם וְכָל הֲמוֹנָהּ" וְגוֹ' שם ל "שָׁמָּה נְסִיכֵי צָפוֹן כֻּלָּם וְכָל צִידֹנִי" וְגוֹ' "שָׁמָּה שם כט מָדַי בָּבֶל אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל נְסִיכֶיהָ נְשִׂיאֶיהָ". וְאִם תֹּאמַר מִי נוֹטֵל עָשְׁרָן וּכְבוֹדָן שֶׁל אֵלּוּ, הֱוֵי אוֹמֵר אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים". דָּבָר אַחֵר כְּשֶׁהִנְחִיל הַמָּקוֹם מִן הָאֻמּוֹת יִרְאֵי חֵטְא וּכְשֵׁרִין שֶׁבָּהֶן, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם זֶה לוֹט שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו". יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר הֲרֵי הוּא אוֹמֵר שה"ש ו, ח "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים" שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנִים הֲרֵי מֵאָה וְאַרְבָּעִים, וַאֲבוֹתֵינוּ לֹא יָרְדוּ לְמִצְרַיִם אֶלָּא בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ. דָּבָר אַחֵר 'יַצֵּב גְּבוּל עַמִּים' אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא "גְּבֻלֹת עַמִּים", זָכוּ אֻמּוֹת לִטֹּל שְׁנֵי חֲלָקִים "כְּמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כָּל הָעוֹלָם תָּלוּי בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר דברים לג, כז "וּמִתַּחַת זְרוֹעוֹת עוֹלָם", וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַל שְׁנֵים עָשָׂר עַמּוּדִים, שֶׁנֶּאֱמַר "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". דברים לב ט כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ שָׂדֶה וּנְתָנָהּ לַאֲרִיסִין הִתְחִילוּ הָאֲרִיסִין נוֹטְלִין וְגוֹנְבִין אוֹתָהּ, נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לִבְנֵיהֶם, הִתְחִילוּ לִהְיוֹת רָעִים יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנִים, נוֹלַד לוֹ בֵּן אָמַר לָהֶן צְאוּ מִתּוֹךְ שֶׁלִּי אִי אֶפְשִׁי שֶׁתִּהְיוּ בְּתוֹכָהּ תְּנוּ לִי חֶלְקִי שֶׁאֶהֱיֶה מַכִּירוֹ כָּךְ כְּשֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ לָעוֹלָם יָצָא מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה, כְּשֶׁבָּא יִצְחָק לָעוֹלָם יָצָא מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו, חָזְרוּ לִהְיוֹת רָעִים יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנִים, וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב לֹא יָצָא מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת אֶלָּא נוֹלְדוֹ כָּל בָּנָיו כְּשֵׁרִין כְּמוֹתוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כה, כז "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם" מֵהֵיכָן הַמָּקוֹם מַכִּיר אֶת חֶלְקוֹ מִיַּעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ", וְאוֹמֵר כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ וַעֲדַיִן תָּלֵי בְּדְלֵא תָּלֵי אֵין אָנוּ יוֹדְּעִין אִם הַמָּקוֹם בָּחַר לוֹ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ אִם יִשְׂרָאֵל בָּחֲרוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תַּלְמוּד לוֹמַר דברים יד, ב "וּבְךָ בָּחַר ה'" וְגוֹ', וּמִנַּיִן שֶׁאַף יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא כָאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יֹצֵר הַכֹּל הוּא", וְיִשְׂרָאֵל חֵבֶל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ, יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ אֵין חֶבֶל אֶלָּא גּוֹרָל שֶׁנֶּאֱמַר תהלים טז, ו "חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים", וְאוֹמֵר יהושע יז, ה "וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה", "מֵחֵבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן", מַה חֶבֶל זֶה מְשֻׁלָּשׁ כֵּן הָיָה יַעֲקֹב שְׁלִישִׁי לָאָבוֹת, וְקִבֵּל שְׂכַר כֻּלָּן, כְּשֶׁנּוֹלַד אַבְרָהָם מַהוּ אוֹמֵר משלי יז, יז "וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד" כְּשֶׁנּוֹלַד יִצְחָק מַהוּ אוֹמֵר קהלת ד, ט "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד", כְּשֶׁנּוֹלַד יַעֲקֹב מַהוּ אוֹמֵר שם ד, יב "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִּמְהֵרָה יִנָּתֵק". דברים לב י יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא הוּא וְחֵילוֹתָיו לַמִּדְבָּר, הִנִּיחוּהוּ חֵילוֹתָיו וְהָלְכוּ לָהֶן בִּמְקוֹם הַצָּרוֹת וּבִמְקוֹם גְּיָסוֹת וּבִמְקוֹם לִסְטִים וְהָלְכוּ לָהֶם, נִתְמַנָּה לוֹ גִּבּוֹר אֶחָד אָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אַל יִפֹּל לִבְּךָ עָלֶיךָ וְאַל יְהִי עָלֶיךָ אֵימָה שֶׁל כְּלוּם, חַיֶּיךָ שֶׁאֵינִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתִּכָּנֵס לְפַלְטֵרִין שֶׁלְּךָ וְתִישַׁן עַל מִטָּתְךָ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִים". יְסֹבֲבֶנְהוּ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שם יב, א "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ", יְבוֹנֲנֵהוּ, עַד שֶׁלֹּא בָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ לָעוֹלָם כִּבְיָכוֹל לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ אֶלָּא עַל הַשָּׁמַיִם בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם", אֲבָל מִשֶּׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ הִמְלִיכוֹ עַל הַשָּׁמַיִם וְעַל הָאָרֶץ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שם ג "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ", יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ, אֲפִילוּ בִּקֵּשׁ הַמָּקוֹם מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ גַּלְגַּל עֵינוֹ הָיָה נוֹתֵן לוֹ וְלֹא גַּלְגַּל עֵינוֹ בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילוּ נַפְשׁוֹ הָיָה נוֹתֵן לוֹ שֶׁחֲבִיבָה לוֹ מִן הַכֹּל שֶׁנֶּאֱמַר שם כב, ב "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ וַהֲלֹא בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא בְּנוֹ יְחִידוֹ, אֶלָּא זוֹ הַנֶּפֶשׁ שֶׁנִּקְרֵאת יְחִידָה שֶׁנֶּאֱמַר "הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי". דָּבָר אַחֵר "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר" אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר הושע ט, י "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל", וּבְתֹהוֹ יְלֵל יְשִׁמֹן בִּמְקוֹם הַצָּרוֹת בִּמְקוֹם הַגְּיָסוֹת בִּמְקוֹם לִסְטוּת, יְסֹבֲבֶנְהוּ לִפְנֵי הַר סִינַי כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שמות יט, יב "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָהָר הָעָם סָבִיב לֵאמֹר". יְבוֹנֲנֵהוּ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר יוֹצֵא מִפִּי הַקֹּדֶשׁ וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ וְיוֹדְעִין כַּמָּה מִדְרָשִׁים יֵשׁ בּוֹ, וְכַמָּה הֲלָכוֹת יֵשׁ בּוֹ, וְכַמָּה קַלִּים וַחֲמוּרִין יֵשׁ בּוֹ, וְכַמָּה גְּזֵרוֹת שָׁווֹת יֵשׁ בּוֹ. יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ הוֹלְכִין שְׁנֵים עָשָׂר מִיל וְחוֹזְרִין שְׁנֵים עָשָׂר מִיל עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, וְלֹא הָיוּ נִרְתָּעִין מִקּוֹל הַלַּפִּידִים. דָּבָר אַחֵר "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר", הַכֹּל מָצוּי וּמְתֻקָּן וּמְסֻפָּק לָהֶם בַּמִּדְבָּר, בְּאֵר עוֹלָה לָהֶן, מָן יוֹרֵד לָהֶן, שְׂלָו מָצוּי לָהֶן, עַנְנֵי כָּבוֹד מַקִּיפוֹת לָהֶן. וּבְתֹהוֹ יְלֵל יְשִׁמֹן בִּמְקוֹם הַצָּרוֹת בִּמְקוֹם הַגְּיָסוֹת בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת בִּמְקוֹם לִסְטוּת. יְסֹבֲבֶנְהוּ בִּדְגָלִים שְׁלֹשָׁה מִן הַצָּפוֹן, שְׁלֹשָׁה מִן הַדָּרוֹם, שְׁלֹשָׁה מִן הַמִּזְרָח, שְׁלֹשָׁה מִן הַמַּעֲרָב, יְבוֹנֲנֵהוּ בִּשְׁתֵּי מַתָּנוֹת, מְלַמֵּד שֶׁכְּשֶׁהָיָה אֶחָד מִן הָאֻמּוֹת פּוֹשֵׁט יָדוֹ לִקְמֹץ מָן לֹא הָיָה עוֹלֶה בְּיָדוֹ כְּלוּם, לְמַלְּאֹת מַיִם מִן הַבְּאֵר לֹא הָיוּ עוֹלִים בְּיָדוֹ כְּלוּם. יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר במדבר י, לה "קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אוֹיְבֶיךָ". דָּבָר אַחֵר "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר" זֶה לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתִּיהָ וְהוֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּרָה", וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן אֵלּוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר דברים ח, טו "הַּמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". יְסֹבֲבֶנְהוּ בִּזְקֵנִים. יְבוֹנֲנֵהוּ בִּנְבִיאִים. יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ מְשַׁמְּרֵהוּ מִן הַמַּזִּיקִין שֶׁלֹּא יַזִּיקוּהוּ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "כֹּל כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ". דברים לב יא כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ מַה נֶּשֶׁר זֶה אֵין נִכְנָס לְקִנּוֹ מִיָּד עַד שֶׁהוּא מְטָרֵף גּוֹזָלָיו בִּכְנָפָיו בֵּין אִילָן לְאִילָן וּבֵין סֻכָּה לַחֲבֶרְתָּהּ כְּדֵי שֶׁיֵּעוֹרוֹ בָּנָיו וִיהֵא בָּהֶן כֹּחַ לְקַבְּלוֹ, כָּךְ כְּשֶׁנִּגְלָה הַמָּקוֹם לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל לֹא נִגְלָה עֲלֵיהֶן מֵרוּחַ אַחַת אֶלָּא מִשְּׁתֵּי מֵאַרְבַּע רוּחוֹת כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר דברים לג, ב "וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן", וְאֵי זוֹ הִיא רוּחַ רְבִיעִית חבקוק ג, ג "אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא". יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָחֵהוּ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ", יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שמות יט, ד "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים". דָּבָר אַחֵר "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ" זֶה לֶעָתִיד לָבוֹא כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שה"ש ב, ח "קוֹל דוֹדִי הִנֵה זֶה בָּא". יִפְרוֹשׂ כְנָפָיו יִקָחֵהוּ" כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה מג, ה-ו "אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי" יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ "הֵבִיאִי וְהֵבִיאוּ בָּנַיִךְ מְרָחוֹק בְחוֹצֶן" . דברים לב יב ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל, כְּדֶרֶךְ שֶׁיְשַׁבְתֶּם יְחִידִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא נֶהֱנֵיתֶם מִן הָאוּמוֹת כְּלוּם, כָּךְ אֲנִי עָתִיד לְהוֹשִׁיבְכֶם לֶעָתִיד לָבוֹא וְאֵין אֶחָד מִן הָאוּמוֹת נֶהֱנִים מִכֶּם כְּלוּם. וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר שֶׁלֹּא תְּהֵא רְשׁוּת לְאֶחָד מִן הָאוּמוֹת לָבוֹא וְלִשְׁלֹט בָּכֶם כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר דניאל י, כ "וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן, וְשַׂר מַלְכוּת פָּרָס עוֹמֵד לְנֶגְדִּי" וְגוֹ', שם כא אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם וְגוֹ'. דָּבָר אַחֵר "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ" עָתִיד אֲנִי לְהוֹשִׁיב אֶתְכֶם נוֹחֲלִים מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ראה יחזקאל מח, א-ז "מִפְּאַת צָפוֹנָה עַד פְּאַת קָדִים דָּן אֶחָד" וְגוֹ', מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "יְהוּדָה אֶחָד דָּן אֶחָד אָשֵׁר אֶחָד" שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִטֹּל אֹרֶךָ מִן הַמִּזְרָח לְמַעֲרָב עַד רֹחַב עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֲלָפִים קָּנִים שִׁעוּרָן שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה מִיל. וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר שֶׁלֹּא יְהוּ בָּכֶם בְּנֵי אָדָם שֶעוֹבְדִין עַבוֹדָה זָרָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר "לָכֵן בְּזֹאֹת יְכוּפַּר עַוֹן יַעֲקֹב" וְגוֹ'. דָבָר אַחֵר "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ" עָתִיד אַנִי לְהוֹשִיב אֶתְכֶם בְּנַחַת רוּחַ בָעוֹלָם. וְאֵין עִמוֹ אֵל נֵכָר שֶׁלֹא יְהוּ בָכֶם בְנֵי אָדָם שֶׁעוֹסְקִים בִּפְרַקְמַטְיָא שֶׁל כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים עב, טז "יְהִי פִּסַּת בָּר בָּאָרֶץ" שֶׁיִּהְיוּ חִטִּין מוֹצִיאִין גְּלוּסְקָאוֹת כִּמְלֹא פִּסַּת יָד שם "יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ", שֶׁיְּהוּ חִטִּין שָפוֹת זּוֹ בְּזוֹ וְנוֹשְׁרוֹת סָלְתָּן בָּאָרֶץ וְאַתָּה בָּא וְנוֹטֵל מִמֶּנָּה מְלֹא פִּסַת זוֹ שֶׁל יָד כְּדֵי פַּרְנָסָתְּךָ. דברים לב יג-יד יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא גְּבוֹהָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יג, ל "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ". "וַיַּעֲלוּ וַיָּתוּרוּ אֶת הָאָרֶץ", בראשית מה, כה "וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרַיִם וַיָּבוֹאוּ אֶרֶץ כְּנָעַן". וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי אֵלּוּ פֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁקַלִּין לֶאֱכֹל מִפֵּרוֹת כָּל הָאֲרָצוֹת. וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע כְּגוֹן סִכְנִי וְחַבְרוֹתֶיהָ, מַעֲשֶׂה שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה לִבְנוֹ בְּסִיכְנִי צֵא וְהָבֵא לִי קְצִיעוֹת מִן הֶחָבִית, אָמַר לוֹ אַבָּא שֶׁל דְּבַשׁ הִיא, אָמַר לוֹ הַשְׁקַע יָדְךָ לְתוֹכָהּ וְאַתָּה מַעֲלֶה קְצִיעוֹת מִתּוֹכָהּ, וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר. אֵלּוּ זֵיתִים שֶׁל גּוּשׁ חָלָב מַעֲשֶׂה שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסִי לִבְנוֹ בְּצִפּוֹרִי עֲלֵה וְהָבֵא לָנוּ גְּרוֹגָרוֹת מִן הָעֲלִיָּה, הָלַךְ וּמָצָא אֶת הָעֲלִיָּה שֶׁצָּפָה בִּדְבַשׁ. וַיֵּנִקֵהוּ כָּתוּב בֶּרֶמֶז קס"ד. יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁגָּבוֹהַּ מִכָּל הָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם" וְאוֹמֵר ישעיה ב, ג "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה'". וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי אֵלּוּ סַלֵּי בִּכּוּרִים, וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן אֵלּוּ נִסְכֵי שֶׁמֶן. חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים זוֹ חַטָּאת וְעוֹלָה וּשְׁלָמִים וְאָשָׁם וְתוֹדָה וְקָדָשִׁים קַלִּים. עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה אֵלּוּ סְלָתוֹת. וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר אֵלּוּ נִסְכֵי יַיִן. דָּבָר אַחֵר "יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אֶרֶץ" זוֹ תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח, כב "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ". וַיֹאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי זוֹ מִקְרָא. וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע זוֹ מִשְׁנָה. וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר זֶה תַּלְמוּד, חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים, אֵלּוּ קַלִּים וַחֲמוּרִין וּגְזֵרוֹת שָׁווֹת וּתְשׁוּבוֹת תְּקוּפוֹת וְגִמַּטְרִיָּאוֹת. עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה אֵלּוּ הֲלָכוֹת שֶׁהֵן גּוּפָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר אֵלּוּ הַגָּדוֹת שֶׁמּוֹשְׁכוֹת לֵב אָדָם כַּיַּיִן. דָּבָר אַחֵר "יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ" זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר" וְגוֹ'. וַיֹאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי אֵלּוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע אֵלּוּ מַצִּיקִין שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ בָּאָרֶץ וְהֵן קָּשִׁין לְהוֹצִיא מֵהֶן פְּרוּטָה כְּצוּר, לְמָחָר הֲרֵי יִשְׂרָאֵל יוֹרְשִׁין נִכְסֵיהֶן וְהֵן עֲרֵבִין לָהֶן כִּדְבַשׁ וְשֶׁמֶן. דברים לב יד דָבָר אַחֵר "חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן" זֶה הָיָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א ה, ג "עֲשָׂרָה בָּקָר בְּרִיאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן". עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים זֶה הָיָה בִּימֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁנֶּאֱמַר עמוס ו, ו "וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק". עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה זֶה הָיָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א ה, ב "וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד". וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר זֶה הָיָה בִּימֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁנֶּאֱמַר "הַשּׁוֹתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן". חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן אֵלּוּ הַפִיקְטִין וְהֶגְמוֹנִין שֶׁלָּהֶן, עִם חֵלֶב כָּרִים אֵלּוּ כִּלִירְקִין שֶׁלָהֶן, וְאֵילִים אֵלּוּ בְּנֵי פּוֹקְרִין שֶׁלָּהֶן, בְּנֵי בָשָׁן אֵלּוּ קוּנְטְרִינִין שֶׁמַּכִּישִׁין מִבֵּין שִׁנֵּיהֶן. וְעַתּוּדִים אֵלּוּ סְנַקְתַּדְרוֹן שֶׁלָּהֶן, עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה אֵלּוּ מַטְרוֹנִיּוֹת שֶׁלָּהֶן. וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלְמָחָר יוֹרְשִׁין נִכְסֵיהֶן וַעֲרֵבִין לָהֶן כְּיַיִן. דָּבָר אַחֵר "כִּלְיוֹת חִטָּה" עֲתִידָה כָּל חִטָּה וְחִטָּה לִהְיוֹת כִּשְׁתֵּי כִּלְיוֹת שֶׁל שׁוֹר גָּדוֹל מִשְׁקַל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה לִיטְרָא בְּצִפּוֹרִי, וְאַל תִּתְמַהּ בַּדָּבָר, הִסְתַּכֵּל בְּרָאשֵׁי לְפָתוֹת, מַעֲשֶׂה וְשָׁקְלוּ רֹאשׁ שֶׁל לֶפֶת שְׁלֹשִׁים לִיטְרִין בְּצִפּוֹרִי, וּמַעֲשֶׂה שֶׁקִּנֵּן שׁוּעָל בְּרֹאשׁ הַלֶּפֶת, וּמַעֲשֶׂה בְשִׂיחִין בְּקֶלַח שֶׁל חַרְדָּל שֶׁהָיוּ בּוֹ שְׁלֹשׁ כּוֹרִין בַּדִּים וְנִפְשַׁח אֶחָד מֵהֶן וְסִכְּכוּ בּוֹ סֻכַּת יוֹצְרִים וַחֲבָטוּהוּ וּמָצְאוּ בּוֹ תֵּשַׁע קַבִּין חַרְדָּל, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא מַעֲשֶׂה בְּקֶלַח אֶחָד שֶׁל כְּרוּב שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ שֶׁלָּנוּ שָׂדֵנוּ וְהָיִיתִי עוֹלֶה וְיוֹרֵד בּוֹ כְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּסֻלָּם. דָּבָר אַחֵר "וְדֵם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר" שֶׁלֹּא תִּהְיוּ יְגֵעִים לֹא לִדְרֹךְ וְלֹא לִבְצֹר אֶלָּא אַתָּה מֵבִיא בַּעֲגָלָה וְזוֹקְפָהּ בְּזָוִית וּמִסְתַּפֵּק וְהוֹלֵךְ כְּשׁוֹתֶה וְהוֹלֵךְ מִן הַפָּטוּם. דָּבָר אַחֵר "וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר" לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ צַעַר לִבְצֹר וְלִדְרֹךְ, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹצֵא לַשָּׂדֶה וּמֵבִיא עֲנָבָה אַחַת בְּקָרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה וּמַנִּיחָהּ בְּקֶרֶן זָוִית וּמִסְתַּפֵּק מִמֶּנָּה כְּמִפָּטוּם גָּדוֹל וְעֵצָיו מַסִּיקִין תַּחַת הַתַּבְשִׁיל, וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר אֵין לְךָ כָּל עֲנָבָה וַעֲנָבָה שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה שְׁלֹשִׁים גַּרְבֵי יַיִן שֶׁנֶּאֱמַר "חָמֶר" אַל תִּקְרִי 'חָמֶר' אֶלָּא 'חֹמֶר'. וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט לְפִי הַשׂבַע הֵן מוֹרְדִין, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדוֹר הַמַּבּוּל שֶׁלֹּא מָרְדוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִתוֹךְ מַשְׁקֶה וּמִתּוֹךְ שַׁלְוָה, מַה נֶּאֱמַר בָּהֶן איוב כא, ט "בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפַּחַד" וְגוֹ'. וְכֵן מָצִינוּ בְּאַנְשֵׁי מִגְדָּל שֶׁלֹּא מָרְדוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִתּוֹךְ מַשְׁקֶה וּמִתּוֹךְ שַׁלְוָה, מַה נֶּאֱמַר בָּהֶם "וַיְהִי כָּל הָאָרֶץ שָפָה אַחַת" וְגוֹ', וְכֵן מָצִינוּ בְּאַנְשֵׁי סְדוֹם שֶׁלֹּא מָרְדוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְכוּ' וְכֵן הוּא אוֹמֵר יחזקאל טז, מח "חַי אָנִי נְאֻם ה' אִם עָשְׂתָה סְדוֹם אֲחוֹתֵךָ הִיא וּבְנוֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר עָשִׂית", וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַנְשֵׁי דּוֹר הַמִּדְבָּר שֶׁלֹּא מָרְדוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל שֶׁנֶּאֱמַר שמות לב, ו "וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתֹה", מַה נֶּאֱמַר בָּהֶן "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ", אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה אֱמֹר לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאַתֶּם נִכְנָסִין לָאָרֶץ אֵין אַתֶּם עֲתִידִים לִמְרֹד אֶלָּא מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר דברים לא, כ "כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים", אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאַתֶּם נִכְנָסִין לָאָרֶץ אֵין אַתֶּם עֲתִידִין לִמְרֹד אֶלָּא מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמִתּוֹךְ שַׁלְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ח, יב-יג "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבַעְתָּ וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻּן", מַה נֶּאֱמַר בָּהֶם שם, יד "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ", וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּבָנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אִיּוֹב שֶׁלֹּא בָּאת עֲלֵיהֶן פֻּרְעָנוּת אֶלָּא מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמִתּוֹךְ שַׁלְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר "עַד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים יַיִן וְגוֹ' וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה", וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁלֹּא גָּלוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמִתּוֹךְ שַׁלְוָה שֶׁנֶּאֱמַר עמוס ו, ד-ז "הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וְגוֹ' הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן וְגוֹ' לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים", וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁאֵין עֲתִידִין לִמְרֹד אֶלָּא מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמִתּוֹךְ שַׁלְוָה, מַה נֶּאֱמַר "וַיִּשְׁמַן יְשֻרוּן וַיִּבְעָט" מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ עֵגֶל וְהָיָה מְשַׁפְשְׁפוֹ וּמְגָרְדוֹ וּמַאֲכִילוֹ כַּרְשִׁינִיַן, בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא חוֹרֵשׁ, כְּשֶׁהִגְדִּיל הָעֵגֶל נָתַן בְּעָלָיו עָלָיו הָעֹל וְקִטַּע וְשִׁבֵּר אֶת הָעֹל וּפָסַק אֶת הַסִּמְלוֹנִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "מוֹטוֹת עֵץ שָׁבַרְתָּ וְעָשִׂיתָ תַּחְתֵּיהֶן מוֹטוֹת בַּרְזֶל". שָׁמַנְתָּ בִּימֵי יָרָבְעָם, עָבִיתָ בִּימֵי אַחְאָב כָּשִׂיתָ בִּימֵי יֵהוּא, דָּבָר אַחֵר "שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ" כְּאָדָם שֶׁשַּׁמְנוֹ בִּפְנִים וְעוֹשֶׂה כְּסָלִים מִבַּחוּץ, וְהוּא אוֹמֵר איוב טו, כז "כִּי כִסָּה פָּנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי כָסֶל". דָּבָר אַחֵר "שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ" אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת שֶׁלִּפְנֵי יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ב, ז-ח "וַתִּמָלֵא אַרְצוֹ כֶסֶף" וְגוֹ' וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים". וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עֲשָׂהוּ "וַתִּשְׁכַּח ה' עֹשֶׂךָ נֹטֵה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ" ירמיה ב, יג "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ" אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִדָּה שֶׁמְּדַדְתֶּם בִּי מָדַדְתִּי לָכֶם שם יב, ז "עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי". תהלים עח, ס "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁילֹה" "כִּי נָטַשְׁתָּ עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב". וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל ח, טז "וַיְבִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וְהִנֵּה בְּפֶתַח הַשַּׁעַר כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה'". רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַל תְּהִי קוֹרֵא וַיְנַבֵּל, אֶלָּא וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ וְאַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ". דברים לב טז יַקְנִיאֻהוּ בְּזָרִים, שֶׁהָלְכוּ וְעָשׂוּ דְּבָרִים שֶׁל זָרוּת וְכֵן הוּא אוֹמֵר מלכים א טו, יג "וְגַם אֶת מַעֲכָה אֵם אָסָא הַמֶּלֶךְ הֵסִיר אִמּוֹ וַיְסִירֶהָ מִגְּבִירָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת לַאֲשֵׁרָה". בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ זֶה מִשְׁכַּב זָכָר וְכֵן הוּא אוֹמֵר ויקרא יח, כב "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִיא", וְאוֹמֵר "וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָּאָרֶץ עָשׂוּ כְּתוֹעֵבוֹת הַגּוֹיִם". דברים לב יז יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אִלּוּ הָיוּ עוֹבְדִין לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה וְלַכּוֹכָבִים וּלְמַזָּלוֹת וּדְבָרִים שֶׁהֵן צֹרֶךָ עוֹלָם וַהֲנָיָה לָעוֹלָם בָּהֶן לֹא הָיְתָה קִנְאָה כְּפוּלָה, אֶלָּא הֵן עוֹבְדִין לְדָבָר שֶׁאֵין מְטִיבִים לָהֶם אֶלָּא מְרֵעִים לָהֶם. לַשֵּׁדִים מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל שֵׁד נִכְנָס לָאָדָם וְכוֹפֶה אוֹתוֹ. אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם שֶׁאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם מַכִּירוֹת אוֹתָן. חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיָה אֶחָד מִן הָאֻמּוֹת רוֹאֶה אוֹתוֹ אוֹמֵר צֶלֶם יְהוּדִי הוּא זֶה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ישעיה י, י "כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלָכוֹת הָאֱלִיל וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלַיִם וּמִשּׁוֹמְרוֹן", מְלַמֵּד שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם וְשׁוֹמְרוֹן מְסַפְּקוֹת דְּפוּס לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם שֶׁלֹּא עָמְדָה שַׂעֲרוֹת אֲבוֹתֵיכֶם בִּפְנֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר "לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" לֵידַע אִם יֵשׁ בָּהֶן צֹרֶךְ אִם לָאו. דָּבָר אַחֵר "לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" אַל תְּהִי קוֹרֵא לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם אֶלָּא לֹא שָׁעוּם אֲבֹתֵיכֶם אַף עַל פִּי שֶׁמְּזַבְּחִין לָהֶם וּמְקַטְּרִין לָהֶם לֹא יְרֵאִים מֵהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בראשית ד, ה "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה". דברים לב יח צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשִׂיתֶם אוֹתִי כְּאִלּוּ אֲנִי זָכָר וּמְבַקֵּשׁ לֵילֵד, אִלּוּ הָיְתָה חַיָּה יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר לֹא הָיְתָה מִצְטַעֶרֶת כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר מלכים ב יט, ג "כִּי בָאוּ בָּנִים עַד מַשְׁבֵּר", וְאִלּוּ הָיְתָה חוֹלָה וּמַבְכִּירָה לֹא הָיְתָה מִצְטַעֶרֶת כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה", אִלּוּ הָיוּ שְׁנַיִם בְּמֵעֶיהָ לֹא הָיְתָה מִצְטַעֶרֶת כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כה, כב "וַיִּתְרוֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ", אִלּוּ הָיָה זָכָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵד וּמְבַקֵּשׁ לֵילֵד לֹא הָיָה צַעֲרוֹ כָּפוּל וּמְכֻפָּל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יִוָּלֵד זָכָר". דָּבָר אַחֵר "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" שְׁכַחְתֶּם אוֹתִי בִּזְכוּת אֲבוֹתֵיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ישעיה נא, א-ב "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם". דָּבָר אַחֵר "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהָשִׁיב לְהֵטִיב אֶתְכֶם אַתֶּם מַתִּישִׁים כֹּחַ שֶׁל מַעֲלָה עֲמַדְתֶּם עַל הַיָּם וַאֲמַרְתֶּם שמות טו, ב "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵּהוּ", בִּקַּשְׁתִּי לְהֵטִיב לָכֶם חֲזַרְתֶּם וַאֲמַרְתֶּם "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה", עֲמַדְתֶּם לִפְנֵי הֲר סִינַי וַאֲמַרְתֶּם שמות כד, ז "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", בִּקַּשְׁתִּי לְהֵטִיב לָכֶם חֲזַרְתֶּם בָּכֶם וַאֲמַרְתֶּם לָעֵגֶל שם לב, ד "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל", הֶוֵי כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהֵטִיב לָכֶם אַתֶּם מַתִּישִׁים כֹּחַ שֶׁל מַעְלָה. וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵל שֶׁהִתְחִיל בְּךָ שֶׁנִּצְטַעֵר בְּךָ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר תהלים מח, ז "חִיל כַּיֹּלֵדָה", רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵל שֶׁעֲשָׂאֲךָ מְחִילִין מְחִילִּין. דָּבָר אַחֵר אֵל שֶׁהֵחִיל שְׁמוֹ עָלֶיךָ מַה שֶׁלֹּא הֵחִיל שְׁמוֹ עַל כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ", רַבִּי נֶחֶמְיָה אוֹמֵר אֵל שֶׁעָשְׂךָ חֻלִּין עַל כָּל בָּאֵי עוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁאִי אַתָּה עוֹשֶׂה בַּתּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר תהלים כט, ג-ט "קוֹל ה' עַל הַמַּיִם וְגוֹ' עַד קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת". דָּבָר אַחֵר "וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ" אֵל שֶׁמּוֹחֵל לְךָ עַל כָּל עֲווֹנוֹתֶיךָ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם הֵן מוֹסִיפִין כֹּחַ וּגְבוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה'", בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מַכְעִיסִים אוֹתוֹ כִּבְיָכוֹל צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי. בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ הֵן מוֹסִיפִין כֹּחַ וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קח, יד "בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל" וּבְשָׁעָה שֶׁהֵם מַכְעִיסִין איכה א, ו "וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹּחַ לִפְנֵי רֹדֵף". רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בֶּן פַּרְטָא כְּתִיב צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי הִתַּשְׁתֶּם כֹּחוֹ שֶׁל יוֹצֵר, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְצָר אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ, עַד שֶׁהוּא גּוֹמְרָהּ בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ נִתְחַלֵּף הַמֶּלֶךְ, מִיָּד רָפוּ יָדָיו שֶׁל יוֹצֵר אָמַר, שֶׁל מִי אֶצֹּר שֶׁל רִאשׁוֹן אוֹ שֶׁל שֵׁנִי, כָּךְ כָּל אַרְבָּעִים יוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹסֵק בְּצוּרָתוֹ שֶׁל וָלָד וְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם הוֹלֶכֶת וּמְקַלְקֶלֶת עִם אַחֵר מִיָּד רָפוּ יָדָיו שֶׁל יוֹצֵר אָמַר שֶׁל מִי אֶצֹּר שֶׁל רִאשׁוֹן אוֹ שֶׁל שֵׁנִי, הֶוֵי צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי הִתַּשְׁתֶּם כֹחוֹ שֶׁל יוֹצֵר, יוֹ"ד זְעִירָא וְלֵית בְּקַרָיָיה כְּוָתֵיהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָצִינוּ כָּל עוֹבְרֵי עֲבֵירוֹת הַגּוֹנֵב נֶהֱנֶה וְהַנִּגְנָב מַפְסִיד, הַגּוֹזֵל נֶהֱנֶה וְהַנִּגְזָל מַפְסִיד בְּרָם הָכָא שְׁנֵיהֶן נֶהֱנִין מִי מַפְסִיד כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מְאַבֵּד בְּמִנְיָן סִמָּנִים שֶׁלּוֹ. רַבִּי מְיָאשָׁא מְנַשְּׁיָה בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מָצִינוּ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא רוֹאֶה דְּבַר עֶרְוָה וְלֹא נִזּוֹן עֵינוֹ מִמֶּנָּה זוֹכֶה לְהַקְבִּיל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, מַה טַּעַם "עֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע" מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ שם יז "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ". דברים לב יט וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו, דּוֹר שֶׁהָאָבוֹת מְנָאֲצִין בּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס עַל בְּנֵיהֶם וְעַל בְּנוֹתֵיהֶם וּמֵתִים כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים. וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִמַּה שֶּׁהֵם נָאִים לוֹ מְנָאֲצִים לְפָנָיו, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה בִּזְמַן שֶׁמַּכְעִיסִין לְפָנָיו קְרוּיִין בָּנִים אִלּוּ לֹא הָיוּ מַכְעִיסִין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דברים לב כ וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵינִי מְסַלֵּק שְׁכִינָתִי מִבֵּינֵיהֶם. אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם אֵדְעָה מַה בְּסוֹפָם. דָּבָר אַחֵר הֲרֵינִי מוֹסְרָם בְּיַד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁיְּהוּ מְשַׁעְבְּדִים אוֹתָן. כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה, דּוֹר הָפוּךְ דּוֹר תַּהְפּוּךְ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה הֲפַכְפַּכִּין הֵם, מַרְדָנִין הֵם. בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם. בָּנִים אַתֶּם אֵין בָּכֶם אֱמוּנָה, עֲמַדְתֶּם לִפְנֵי הַר סִינַי וַאֲמַרְתֶּם שמות כד, ז "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", אַף תהלים פב, ו "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם", כֵּיוָן שֶׁאֲמַרְתֶּם לָעֵגֶל "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל", אַף אֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם תהלים פב, ז "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתֻן" הִכְנַסְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֵיכֶם וּבָנִיתִי לָכֶם בֵּית הַבְּחִירָה אָמַרְתִּי לָכֶם לֹא תִּהְיוּ גּוֹלִין מִמֶּנָּה לְעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁאֲמַרְתֶּם "אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד", אַף אֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם עמוס ז, יז "וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ". רַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי קוֹרֵא בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם אֶלָּא לֹא אָמֵן בָּם, שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִים לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַנְּבִיאִים כְּשֶׁמְּבָרְכִין אוֹתָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ירמיה יא, ה "לְמַעַן הָקִים ה' אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ", וְלֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶם שֶׁפָּתַח אֶת פִּיו וְעוֹנֶה אָמֵן, עַד שֶׁבָּא יִרְמִיָּה וְאָמַר אָמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאַעַן וְאוֹמֵר אָמֵן ה'". וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה יוֹצֵא לַשּׁוּק מַכֶּה וְלֹא לוֹקֶה, מְבַזֶּה וְלֹא מִתְבַּזֶּה, הָיָה עוֹלֶה אֵצֶל אָבִיו בִּטְרוּנְיָא אָמַר לוֹ אָבִיו מָה אַתָּה סָבוּר בִּכְבוֹדְךָ אַתָּה מִתְכַּבֵּד אִי אַתָּה מִתְכַּבֵּד אֶלָּא בִּכְבוֹדִי, מֶה עָשָׂה הִפְלִיג דַעְתּוֹ מִמֶּנּוּ וְלֹא הָיָה בְּרִיָּה מַשְׁגַּחַת עָלָיו, כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם נָפְלָה אֵימָתָן עַל כָּל בָּאי עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר שמות טו, יד-טו "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן וְגוֹ' אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי" וְגוֹ', כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אַתֶּם סְבוּרִים בִּכְבוֹדְכֶם אַתֶּם מִתְכַּבְּדִים אִי אַתֶּם מִתְכַּבְּדִים אֶלָּא בִּכְבוֹדִי הִפְלִיג דַּעְתּוֹ מֵהֶם, מִיָּד שמות יז, ז-ח וַיָּבֹא עֲמָלֵק. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין בָּכֶם אֲמָנָה שֶׁל מַמָּשׁ, הֶוֵי כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסִי וְרַבִּי מֵאִיר הֲוֵי קָאָזְלֵי בְּאוֹרְחָא, רַבִּי מֵאִיר הֲוָה דָּיֵיק בִּשְׁמָא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסִי לֹא הֲווֹ דַּיְיקוּ בִּשְׁמָא, כִי מַטּוֹ לְהַהוּא אוּשְׁפִּיזָא אָמְרוּ לֵיהּ מַה שִּׁמְךָ אֲמַר לְהוֹ כִּידוֹר, אָמַר לָהֶם רַבִּי מֵאִיר שְׁמַע מִינָהּ אָדָם רָשָׁע הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה", רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסִי אַשְׁלִימוּ לֵיהּ כִּיסַיְיהוּ, רַבִּי מֵאִיר לָא אַשְׁלִים לֵיהּ כִּיסֵיהּ, אֲזַל אוֹתְבֵיהּ בְּכַדָּא וְקָבְרֵיהּ בְּקִבְרֵיהּ דְאַבוּהָ דְּהַהוּא גַּבְרָא, אֲתָא אֲבוּהָ אִיתְחָזִי לֵיהּ בְּחֶלְמָא תָּא שְׁקִיל כִּיסָא דְּמַנַח אַרֵישָׁא דְּהַהוּא גַּבְרָא לְמָחָר אֲמַר לְהוּ הָכִי חַזָאִי בְּחַלְמָא, אָמְרוּ לֵיהּ חֲלָמֵי דְּבֵי שִׁמְשֵׁי בְּטֵלִין אִינוּן, אֲזַל רַבִּי מֵאִיר וְנָטְרֵיהּ לְכִיסֵיהּ כֻּלָּה יוֹמָא וְאַיְיתֵיהּ לְאוֹרתָא לְכִיסֵיהּ לְמָחָר אָמְרוּ לוֹ הָב לָן כִּיסֵיהּ, אֲמַר לְהוֹ לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, אָמְרוּ לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר מַאי טַעְמָא לָא אַשְׁלִים לֵיהּ מַר כִּיסֵיהּ, אֲמַר לָהֶם אָמַר לִי כִּידוֹר שְׁמוֹ וְנֶאֱמַר "כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה" וְגוֹ', אָמְרוּ לוֹ מַאי טַעְמָא לָא אֲמַר לָן מַר, אֲמַר לָהֶם אִימוּר דְּאָמְרֵי אֲנָא חַשָׁשָׁא אַחֲזוּקֵי מִי אָמְרֵי, מָשְׁכוּהוּ וְעַיְילוּהוּ לחביתה לַחֲנוּתָא אַשְׁקֵיהּ חַמְרָא הֲווֹ טְלוֹפְחֵי בְדִיקְנֵיה אָזְלוּ יְהָבוּ סִימָנָא לְאִיתְתֵיהּ וְאַיְיתָה לְכִיסַיְיהוּ אֲזַל אִיהוּ וּקְטָלָהּ לְאִיתְתֵיהּ הַיְנוּ דְּתַנְיָא מַיִם רְאשׁוֹנִים הֶאֱכִילוּ בְּשַׂר חֲזִיר, מַיִם אַחֲרוֹנִים הָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ מִכָּאן וָאֵילָךְ אִינְהוּ נַמִּי הֲווֹ דַיְיקֵי בִּשְׁמָא. כָּתוּב בֶּרֶמֶז תתצ"א. דברים לב כא הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל יֵשׁ לְךָ אָדָם עוֹבֵד לְצֶלֶם דָּבָר הָרוֹאֶה אוֹתוֹ, אֲבָל הֵן עוֹבְדִין לְבָבוּאָה וְלֹא לְבָבוּאָה בִּלְבַד אֶלָּא לְהֶבֶל זֶה שֶׁעוֹלֶה מִן הַקְּדֵרָה שֶׁנֶּאֱמַר "כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם", וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם אַל תִּקְרֵי בְּלֹא עָם אֶלָּא בָּלוּי עַם אֵלּוּ הֲבָאִין הַבְּזוּיִין שֶׁבֵּין הָאֻמּוֹת שֶׁבָּאִין וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִתּוֹךְ בָּתֵּיהֶן. דָּבָר אַחֵר אֵלּו הַבָּאִין מִבַּרְבַּרְיָה וּמִבְּרִטַּנְיָא וּמִמוֹרְטִינָא שֶׁמְּהַלְּכִים עֲרוּמִין בַּשּׁוּק, אֵין לְךָ אָדָם בָזוּי וּפָגוּם בָּעוֹלָם אֶלָּא הַמְהַלֵּךְ עָרֹם בַּשּׁוּק. בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם אֵלּו הַמִּינִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר תהלים יד, א "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים". בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם, זוֹ אִשָּׁה רָעָה וּכְתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אֵלּו הַמִּינִים וְכוּ', בְמַתְנִיתָּא תְּנָא אֵלּוּ בְּנֵי בַּרְבַּרְיָא וְכוּ', וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵלּוּ חֲבֵרִין אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יוֹחָנָן אֲתוֹ חַבְרֵי לְבָּבֶל שְׁגָא נָפַל אָמְרוּ לוֹ קָא מְקַבְלֵי שׁוחָדָא, תְרִיץ וְיָתִיב. דברים לב כב כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי כְּשֶׁהַפֻּרְעָנוּת יוֹצְאָה לָעוֹלָם אֵינָהּ יוֹצְאָה אֶלָּא בְּאַף. וּמִנַּיִן שֶׁאַף בְּתוֹךְ גֵּיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר "וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית. וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ" זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "יְרוּשָׁלַיִם הָרִים סָבִיב לָהּ". דָּבָר אַחֵר וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ זֶה הָעוֹלָם. וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים אֵלּו אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר זכריה ו, א "וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבַּע מֶרְכָּבוֹת יוֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים וְהֶהָרִים הָרֵי נְחֹשֶׁת". דברים לב כג אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת, הֲרֵינִי מַכְנִיס וּמֵבִיא עֲלֵיהֶן כָּל הַפֻּרְעָנִיּוֹת כֻּלָּן כְּאַחַת. דָּבָר אַחֵר אָסוּף עָלֵימוּ רָעוּת אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אַסְפֶּה שֶׁיְּהוּ כָּל הַפֻּרְעָנִיּוֹת כָּלוֹת וְהֵם אֵינָם כָּלִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם, חִצַּי יְכַלֶּה אוֹתָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם שֶׁיְּהוּ חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִין. דָּבָר אַחֵר "חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם" חִצֵּי הָרָעָב וְכֵן הוּא אוֹמֵר "בְּשַׁלְחִי אֶת חִצֵּי הָרָעָב הָרָעִים בָּהֶם". דברים לב כד מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף שֶׁיְּהוּ מֻזָּחִין בָּרָעָב וּמֻשְׁלָכִין בַּחוּצוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ירמיה יד, טז "וְהָעָם אֲשֶׁר הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם", וְקֶטֶב מְרִירִי, לְפִי דַרְכְּךָ אַתָּה לָמֵד שֶׁכָל מִי שֶׁהַשֵּׁד בּוֹ מוֹרֵר, וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם אַל תִּקְרִי וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֶלָּא וְשֵׁן בָּהֶם אֲשַׁלַּח בָּם שֶׁיְּהוּ מִתְחַמְּמִין וּמִתְחַזְּרִין עַל כָּל עֲבֵרוֹת. דָּבָר אַחֵר שֶׁיְּהֵא אֶחָד מֵהֶם מִתְחַמֵּם וְנוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ וּמַעֲלֶה בּוֹ נוֹמֵי וּמֵת וְהוֹלֵךְ בָּהּ. דָּבָר אַחֵר "וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם" שֶׁתְּהֵא בְּהֶמְתּוֹ נוֹשַׁכְתּוֹ וּמַעֲלֶה נוֹמֵי וּמֵת וְהוֹלֵךְ בָּהּ, וּכְבָר אָמְרוּ מַעֲשֶׂה הָיָה שֶׁהָרְחֵלִים נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין. עִם חֲמַת זֹחֲלִי עָפָר. שֶׁיְּהוּ מֻזְחָלִין בָּעָפָר דָּבָר אַחֵר אֵלּו עֲכִינִין שֶׁאֵין שִׁלְטוֹנָן אֶלָּא בָּעָפָר. וְקֶטֶב מְרִירִי תַּרְתֵּי קָטְבֵי הֲווֹ חָד מִקָמֵי טִיהֲרָא וְחָד בָּתַר טִיהֲרָא, מִקָּמֵי טִיהַרָא קֶטֶב שְמֵיה וּמִיחֲזֵי בֵּי כַּדָּא דְּכַּמְכָא וְהָדַר בֵּיהּ בַּחֲשָׁא, דִּבְתַר טִיהֲרָא תהלים צא, ו "יָשׁוּד צָהֳרָיִם" שְׁמֵיהּ וּמִיחֲזֵי בְּקַרְנָא דְּעִזָּא וְהָדַר בֵּיהּ נַפְיָא כְנַפְיָא, מֵחָד בְּתַמּוּז עַד שִׁיתְסַר בֵּיהּ וַדַּאי שְׁכִיחֵי, מִכָּאן וָאֵילָךְ סָפֵק שְׁכִיחֵי סָפֵק לָא שְׁכִיחֵי, וּמִשְׁתַּכְּחָא בְּטוּלֵי דְּצַפְרָא וּפַנְיָא דְּלָא הַוֵי גַּרְמִידָא בְּטוּלָא דְּפַנְיָא דְּלָא הֲוָה גַּרְמִידָא. וְעִקָּר בְּטוּלֵי דְּבֵית הַכִּסֵּא וּבְטוּלֵי דְּחַצְבָא. כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים בְּיוֹמִין דְּעָקָא בֵּין שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז לְתִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁבָּהֶן קֶטֶב מְרִירִי שׁוֹלֵט, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַרְתְּ תהלים צא, ט "מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם", וְלָמָּה קְרִי לֵיהּ קֶטֶב מְרִירִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אֲמַר דְּהוּא גָּזִיז סוּגִיָא דְּטִהֲרָא מִן רֵישֵׁיהוּן דְּאַרְבַּע דְּשִׁית עַד סוֹפֵיהוֹן דְּתֵשַׁע. וְרַבִּי לֵוִי אֲמַר דְּהוּא גָּזִיז סוּגְיָא דְּטִהֲרָא מִן סוֹפֵיהוֹן דְּאַרְבַּע עַד רֵישַׁיְהוּ דְּתֵשַׁע, וְאֵינוֹ מְהַלֵּךְ לֹא בַּצֵּל וְלֹא בַּחַמָּה אֶלָּא בְּצֵל שֶׁהוּא סָמוּךְ לְחַמָּה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכֻלּוֹ מָלֵא קְלִיפִין וְשַׂעֲרוֹת וְעֵינַיִם, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ עַיִן אַחַת קְבוּעָה לוֹ בְּלִבּוֹ, וְכָל מִי שֶׁהוּא רוֹאֵהוּ נוֹפֵל וָמֵת, מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁרָאָה אוֹתוֹ וְנָפַל וָמֵת, אָמְרוּ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שְׁמוּאֵל רָאָה אוֹתוֹ וְכוּ'. רַבִּי אַבָּהוּ הֲוָה יָתִיב פְּשִׁיט וּמַתְנֵי בַּהֲדָא כְּנִישְׁתָא דְּקֵסָרִין, חֲמָא חָד בַּר נָשׁ פָּרֵי בְּתַר חַבְרֵי וּבְיָדֵיהּ חָד קַטִיתָא בָּעֵי מִמְחִינֵיהּ בָּהּ חַמָא חַד מַזִיקָא פָרֵי בַתְרֵיה וּבְיָדֵיה חַד קַטִיתָא דְפַרְזֶל, נָפַק רַבִּי אַבָהוּ פָּרֵי לגַבַּיְהוּ אֲמַר לֵיהּ לֹא תִמְחִינֵיהּ דִּילְמָא הוּא מַיִית, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי מִן הֲדָא הוּא מָאִית, אֲמַר הָא מַזִיקָא פָּרֵי בַּתְרַךְ וּבְיָדֵיהּ קַטִיתָא דְּפַרְזֶל, אַתְּ מָחֵי לֵיהּ בַּהֲדָא וְהוּא מָחֵי לֵיהּ בְּהַהוּא וּמַיֵית, רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מַפְקֵד לְסַפְרַיָיא וּלְמַתְנַיָיא בְּאִילֵין יוֹמֵי דְּלָא יְהוּ טְעִנִין עַרְקָא עַל יָנוּקָא, רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק הֲוָה מַפְקֵד לְסַפְרַיָא וּלְמַתְנַיָיא בְּאִלֵּין יוֹמַיָא דִּיהוֹן מִיפְטִרִין טַלְיָא בְּאַרְבַּע שְׁעִין. דברים לב כה מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב כָּתוּב לְמַעְלָה בְרֶמֶז ר"ו. מִכָּאן אָמְרוּ בִּשְׁעַת מִלְחָמָה כַּנֵּס אֶת הָרֶגֶל, בִּשְׁעַת רָעָב פַּזֵּר הָרֶגֶל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ירמיה יד, יח "אִם יָצָאתִי הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה חַלְלֵי חָרֶב וְאִם בָּאתִי הָעִיר הִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב", וְאוֹמֵר יחזקאל ז, טו "וַאֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב יָמוּת וַאֲשֶׁר בָּעִיר רָעָב וְדֶּבֶר יֹאכְלֶנּוּ". וּמֵחֲדָרִים אֵימָה הָיָה רוֹאֶה אֶת הַחֶרֶב כְּשֶׁהִיא בָּאָה לַשּׁוּק אִם יָכוֹל לִבְרֹחַ וּלְמַלֵּט אוֹמֵר אָז חַדְרֵי לִבּוֹ נוֹקְפִין עָלָיו וּמֵת וְהוֹלֵךְ בָּהּ. דָּבָר אַחֵר "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב" עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בַּחוּצוֹת שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה וּמִסְפַּר חוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם", וּמֵחֲדָרִים אֵימָה עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר יחזקאל ח, יב "אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים בַּחֹשֶׁךָ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ", וְאוֹמֵר "עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ אֵין ה' רוֹאֶה". גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה לֹא אֵלּו בִּלְבַד אֶלָּא יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ירמיה ו, יא "כִּי גַּם אִישׁ עִם אִשָּׁה יִלָּכֵדוּ זָקֵן עִם מְלֵא יָמִים". דָּבָר אַחֵר "גַּם בָּחוּר" אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִי לִשְׁלֹחַ יָד בִּבְחִירִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר במדבר יא, כח "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחוּרָיו", גַּם בְּתוּלָה מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְנֻקִּין מִן הַחֵטְא כִּבְתוּלָה זוֹ שֶׁלֹּא טָעֲמָה טַעַם חֵטְא. יוֹנֵק שֶׁהָיוּ יוֹנְקִין דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּיוֹנֵק זֶה שֶׁיּוֹנֵק חָלָב מִדַּדֵּי אִמּוֹ, אִישׁ שֵׂיבָה אַל תִּקְרִי אִישׁ שֵׂיבָה אֶלָּא אִישׁ יְשִׁיבָה מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ כֻּלָּן רְאוּיִין לֵישֵׁב בִּישִׁיבָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "הַכֹּל גִּבּוֹרִים עוֹשֵׂי מִלְחָמָה", וְכִי מַה גְּבוּרָה עוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם הַמְהַלְּכִים בַּגּוֹלָה וּמַה מִּלְחָמָה עוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם הַזְּקוּקִין בְּזִקִּין וּנְתוּנִין בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת, אֶלָּא הַכֹּל גִּבּוֹרִים גִּבּוֹרִים בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר תהלים קג, כ "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִבּוֹרֵי כֹּחַ", עוֹשֵׂי מִלְחָמָה, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִים בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר במדבר כא, יד "עַל כֵּן יֵאָמֵר בְּסֵפֶר מִלְחֲמוֹת ה'", וְאוֹמֵר מלכים ב כד, טז "וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אָלֶף", "חָרָשׁ", אֶחָד מְדַבֵּר וְהַכֹּל שׁוֹתְקִין, "מַסְגֵּר", הַכֹּל יוֹשְׁבִין לְפָנָיו וּלְמֵדִין הֵימֶנּוּ אֶחָד פּוֹתֵחַ וְאֶחָד סוֹגֵר לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "וּפָתַח וְאֵין סוֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פּוֹתֵחַ". דברים לב כו-כז אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אָמַרְתִּי בְּאַפִּי אַיֵּה הֵם. אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם אָמַרְתִּי לֹא יִהְיוּ בָעוֹלָם, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לָהֶם לוּלֵי, תהלים קכד, א-ב "לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם". דָּבָר אַחֵר לוּלֵי "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְּחִירוֹ", לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר מִי גָּרם לִי לִפָּרַע מֵאֵלּוּ כַּעַס שֶׁל אֻמּוֹת שֶׁהָיָה כְּכָנוּס לְתוֹךְ מְעֵיהֶם, אָגוּר אֵין אָגוּר אֶלָּא כָּנוּס, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ל, א "דִּבְרֵי אָגוּר בֶּן יָקֵא" וְאוֹמֵר תהלים נה, טז "יַשִּׂיא מָוֶת עָלֵימוֹ יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים כִּי רָעוֹת בִּמְגוּרָם". פֶּן יְנַּכְּרוּ צָרֵימוֹ בִּשְׁעַת צָרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְנַכְּרִין אוֹתָם וְעוֹשִׂין אוֹתָן כְּאִלּוּ אֵין מַכִּירִין אוֹתָם בָּעוֹלָם, וְכֵן מָצִינוּ כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לִבְרֹחַ כְּלַפֵּי צָפוֹן הָיוּ מַסְגִּירִין אוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי צֹר" בִּקְּשׁוּ לִבְרֹחַ כְּלַפֵּי דָּרוֹם הָיוּ מַסְגִּירִין אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר שם א, ו "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה", בִּקְּשׁוּ לִבְרֹחַ כְּלַפֵּי מִזְרָח וְהָיוּ מַסְגִּירִין אוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר שם א, ג "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַּמֶּשֶׂק", לִבְרֹחַ כְּלַפֵּי מַעֲרָב הָיוּ מַסְגִּירִין אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה כא, יג "מַשָּׂא בַּעְרָב בְּיַעַר בַּעְרַב", בִּשְׁעַת טוֹבָתָן הֵן מְכַחֲשִׁין לָהֶן וְעוֹשִׂין לָהֶן כְּאִלּוּ הֵן אַחִין, וְכֵן עֵשָׂו אָמַר לְיַעֲקֹב "יֵשׁ לִי רַב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לְךָ", וְכֵן חִירָם אָמַר לִשְׁלֹמֹה מלכים א ט, יג "מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִי אָחִי" וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת כְּמוֹת שֶׁאוֹמְרִים אוֹתָן הַשּׁוֹטִים "הֲלֹא בְּחָזְקֵנוּ לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנַיִם". דברים לב כח-ל כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה רַבִּי יְהוּדָה דּוֹרְשׁוֹ כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל, רַב נְחֶמְיָה דּוֹרְשׁוֹ כְּלַפֵּי עוֹבְדֵי אֱלִילִים, רַבִּי יְהוּדָה דּוֹרְשׁוֹ כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל, אִבְּדוּ יִשְׂרָאֵל עֵצָה טוֹבָה שֶׁנִּתְּנָה לָהֶן, וְאֵין עֵצָה אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח, יד "לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה". וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה אֵין בָּהֶם אֶחָד שֶׁיִּסְתַּכֵּל וְיֹאמַר אֱמֶשׁ אֶחָד מִמֶּנּוּ רוֹדֵף מִן הָעוֹבְדֵי אֱלִילִים אֶלֶף וּשְׁנַיִם רְבָבָה. אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם, רַב נְחֶמְיָה דּוֹרְשׁוֹ כְּלַפֵּי הָעוֹבְדֵי אֱלִילִים, אִבְּדוּ עוֹבְדֵי אֱלִילִים שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנָּתַתִּי לָהֶם. וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה, אֵין בָּהֶם אֶחָד שֶׁיִּסְתַּכֵּל וְיֹאמַר עַכְשָׁו אֶחָד מִמֶּנּוּ רוֹדֵף מִיִּשְׂרָאֵל אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה, וְלִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל רוֹדֵף מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה. אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם מַעֲשֶׂה בְּפוּלְמוּס שֶׁבִּיהוּדָה שֶׁרָץ דִּיקוֹרְיוֹן אֶחָד אַחַר בֶּן יִשְׂרָאֵל בְּסוּס לְהָרְגוֹ וְלֹא הִגִּיעוֹ עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעוֹ יָצָא נָחָשׁ וְכָרַךְ לוֹ עַל עֲקֵבוֹ. אָמַר לְאֶחָד בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ אֱמֹר לִפְּלוֹנִי דָּבָר אֶחָד לֹא תִּהְיוּ סְבוּרִין לוֹמַר שֶׁאָנוּ גִבּוֹרִים וְנִמְסְרוּ בְּיָדֵינוּ אֶלָּא אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם. מֶה הָיָה כֹּחוֹ שֶׁל בֶּן כּוֹזִיבָא בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יוֹצֵא לְמִלְחָמָה הָיָה מְקַבֵּל אַבְנֵי בַּלִּיסְטְרָא בְּאַחַת מֵאַרְכֻּבוֹתָיו וְהָיָה זוֹרְקָן מִמֶּנּוּ וְהוֹרֶגֶת כַּמָּה נְפָשׁוֹת וְכוּ', וְנֶהֱרַג בֶּן כּוֹזִיבָא אָזְלִין טְעָנִין וְאַיְתִיאוּ רֵישֵׁיהּ לְגַבֵּי אַדְרִיָּאנוֹס, אֲמַר מָאן קְטִיל הַדֵּין אֲמַר לֵיהּ חָד גִינְתִי אֲנָא קְטָלִיתֵיהּ לָא הֵימִין אֲמַר לוּן אַיְיתוּן לִי גּוּפֵיהּ פְטוּמֵיהּ, אֲזַל וְאַיְתֵיהּ וְאַשְׁכַּח חַוְיָא כְּרִיכָא עַל אַרְכֻּבָּתֵיהּ, אֲמַר אִלּוּלֵא אֱלֹהָא דִּקְטָלֵיהּ מָאן הֲוָה יָכִיל קְטִיל לֵיהּ לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם". תְּרֵין אַחִין הֲוֹוֹ בִּפְכַר חֲרוֹכָא וַהֲוָה אַדְרִיָּנוֹס מְשַׁלֵּחַ גְּיָסִין עֲלֵיהוֹן מִקְטְלָא יַתְהוֹן וְאִינוּן נָפְקִין עֲלֵיהוֹן וּמִקְטְלִין, וְאָמְרֵי כָּל סַמָּא דְּמִילְתָא נַלְבְּשִׁינוֹן כְּלִילָן וְנַעֲבִיד יַתְהוֹן מַלְכִין, וְכֵיוָן שֶׁגָּרְמוּ הָעֲווֹנוֹת אָמְרוּ נִבְדֹּק, חָד זְמַן שְׁלַח עֲלֵיהוֹן גְּיָסוֹת פְּגַע בָּהֶן חָד סַב אֲמַר לוּן אֱלֹהָכוּן יִסְעַדִּינְכוּן, אָמְרִין לֹא נִסְעֹד וְלֹא נִסְכֹּף, וְכֵיוָן שֶׁגָּרְמוּ הָעֲווֹנוֹת יָצְאוּ וְנֶהֶרְגוּ, אָזְלוּן טְעָנִין רֵישֵׁיהוֹן לְגַבֵּי אַדְרִיָּנוֹס וְאַשְׁכַּח עֲכִינָא כְּרוּכָא עַל צַוָּארֵיהוֹן אֲמַר אִלּוּלֵי אֱלָהֵיהוֹן דְּאִלּוּן דִּקְטָלוּן מָאן הֲוָה יָכִיל קְטִיל לְהוֹן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם". לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת אִלּוּ נִסְתַּכְּלוּ יִשְׂרָאֵל בְּדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לָהֶן לֹא שָׁלְטָה בָּהֶן אֻמָּה וּמַלְכוּת וְכוּ', וּמַה אָמַרְתִּי לָהֶן קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, לְהַכְרִיעַ זֶה אֶת זֶה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וְהִתְנַהֲגוּ זֶה עִם זֶה בִּגְמִילוּת חֲסָדִים. אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף. אִם לֹא עֲשִׂיתֶם אֶת הַתּוֹרָה הֵיאַךְ אֲנִי עוֹשֶׂה הַבְטָחַתְכֶם, הֱיִיתֶם מְבַקְּשִׁים שֶׁיְּהֵא אֶחָד מִכֶּם רוֹדֵף אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה, עַכְשָׁו אֶחָד מִן הָעוֹבְדֵי אֱלִילִים רוֹדֵף אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה, אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם, אֵינִי מַסְגִּיר אֶתְכֶם עַל יְדֵי עַצְמִי אֶלָּא עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּכְבָר הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁהַזְּבוּבִים מָסְרוּ אוֹתָם בִּיהוּדָה. כָּתוּב בְּרֶמֶז ע"ז, רַבִּי חֲנַנְיָא אִישׁ כְּפַר טִבְעִין אָמַר לֹא כְּאֶחָד שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ עֶבֶד קִרִי אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, אֲבָל אֲנִי אֵינִי כֵּן מוֹכֵר אֲנִי מִיָּד וּמַסְגִּיר אֲנִי מִיָּד אֶתְכֶם כִּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּמִנַּיִן שֶׁאֵין מַסְגִּירִין אֶלָּא טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יג, ד "וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע" וְגוֹ'. דברים לב לא כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם לֹא כְּתֹקֶף שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לָנוּ אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם, כְּשֶׁאַתָּה נוֹתֵן לָהֶן אֶת הַתֹּקֶף הֵן מִתְנַהֲגִין עִמָּנוּ בְּמִדַּת אַכְזָרִיּוּת הוֹרְגִין מִמֶּנּוּ וְצוֹלְבִין מִמֶּנּוּ וְשׂוֹרְפִין מִמֶּנּוּ. וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים כְּבָר כָּתַבְתָּ לָנוּ, שֶׁאוֹיֵב לֹא דָּן וְלֹא מֵעִיד שֶׁנֶּאֱמַר "וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ", יְעִידֶנּוּ, "וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ" יְדִינֶנּוּ וְאַתָּה מִנִּיתָ עָלֵינוּ אוֹיְבִים עֵדִים וְדַיָּנִים. דברים לב לב-לג כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם, רַבִּי יְהוּדָה דּוֹרְשׁוֹ כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל. רַב נְחֶמְיָה דּוֹרְשׁוֹ כְּלַפֵּי עוֹבְדֵי אֱלִילִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְכִי מִגַּפְנָהּ שֶׁל סְדוֹם אַתֶּם אוֹ מִמַּטָּעָהּ שֶׁל עֲמוֹרָה אַתֶּם, וַהֲלֹא אִי אַתָּה אֶלָּא מִמַּטַּע קֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ב, כא "וָאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת". עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ בָּנָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן אַתֶּם שֶׁקָּנַס עֲלֵיכֶם מִיתָה וְעַל כָּל תּוֹלְדוֹתָיו הַבָּאִים אַחֲרָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. אַשְׁכְּלֹת וְגוֹ', שֶׁהַגְּדוֹלִים שֶׁבָּכֶם מִדָּתָן מָרָתָן פְּרוּסָה בָּהֶן כְּאֶשְׁכּוֹל, וְאֵין אֶשְׁכּוֹל אֶלָּא גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר מיכה ז, א "אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכֹל" וְגוֹ'. מֶה הָיָה אוֹתוֹ אִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עֲנָבִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ", אוֹתָן אַשְׁכְּלוֹת הֱבִיאוּ מְרוֹרוֹת לָעוֹלָם. חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם, שֶׁהַחֲסִידִים וְהַכְּשֵׁרִים שֶׁבָּכֶם חֲמָתָם כְּתַנִּינִים. "וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר", אֵלּוּ הָרִאשׁוֹנִים הָרָאשִׁים שֶׁבָּכֶם כְּפֶתֶן הַזֶּה אַכְזָרִי. דָּבָר אַחֵר "חֲמַת תַּנִּנִים יֵינָם", הַמְּתוּנִים יִרְאֵי חֵטְא שֶׁכָנְסוּ חֲמָתָם כְּתַנִּינִים. "וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר" רִאשׁוֹנִים הָרָאשִׁים שֶׁבָּכֶם כְּפֶתֶן הַזֶּה. רַב נְחֶמְיָה דּוֹרְשׁוֹ כְּלַפֵּי הָעוֹבְדֵי אֱלִילִים בְּוַדַּאי מִגַּפְנָהּ שֶׁל סְדוֹם אַתֶּם, וּמִמַּטָּעָה שֶׁל עֲמוֹרָה אַתֶּם, תַּלְמִידָיו שֶׁל נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אַתֶּם שֶׁהִטְעָה אֶת אָדָם וְחַוָּה, אַשְׁכְּלוֹת מְרֹרֹת לָמוֹ שֶׁהַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם מִדָּתָן פְּרוּסָה בָּהֶן כְּנָחָשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ וְאֵין אֶשְׁכּוֹל אֶלָּא גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר מיכה ז, א "אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי". דברים לב לד-לה הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר כּוֹס שֶׁהָיָה כָּמוּס וּמְחוּסֵר, יָכוֹל דּוֹהֶה תַּלְמוּד לוֹמַר "חָמַר", יָכוֹל שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא חֶצְיוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר שם "מָלֵא מֶסֶךְ", יָכוֹל שֶׁאֵין חָסֵר אֲפִילוּ טִפָּה אַחַת תַּלְמוּד לוֹמַר "וַיַּגֵּר מִזֶּה", מֵאוֹתָהּ טִפָּה שָׁתוּ מִמֶּנָּה אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְּלָּגָה וְאַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה, וּפַרְעֹה וְכָל חֵילוֹ, סִיסְרָא וְכָל הֲמוֹנוֹ, סַנְחֵרִיב וְכָל אֲגַפָּיו, נְבוּכַדְנֶצַּר וְכָל חֵילוֹ, וּמֵאוֹתָהּ טִפָּה עֲתִידִין לִשְׁתוֹת כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר ישעיה כה, ו-ח "וְעָשָׂה ה' צְבָאוֹת לְכָל הָעַמִּים בָּהָר הַזֶּה מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים שְׁמָנִים מְמֻחָיִים שְׁמָנִים מְזֻקָּקִים" וְגוֹ' "בִּלַע הַמָּוֶת לַנֶּצַח" וְגוֹ' יָכוֹל שְׁמָרִים שֶׁאֵין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן צֹרֶךְ תַּלְמוּד לוֹמַר "שְׁמָנִים מְמֻחָיִים שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים", שְׁמָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן כְּלוּם אֶלָּא פִּקְטִים, וְכֵן הּוּא אוֹמֵר ירמיה נא, ז "כּוֹס זָהָב בָּבֶל בְּיַד ה'", וְאוֹמֵר "כּוֹס אֲחוֹתֵךְ תִּשְׁתִּי הָעֲמֻקָּה וְהָרְחָבָה" וְגוֹ' מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל זָהָב לְאַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר יֵשׁ לוֹ רְפוּאָה, כָּךְ כְּשֶׁתִּפְסֹק פֻּרְעָנוּת מִן הָאֻמּוֹת עֲתִידִין לַחֲזֹר לָהֶן, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל מַהוּ אוֹמֵר שם לד "וְשָׁתִית אוֹתָהּ וּמִצִּית וְאֶת חָרָשֶׁיהָ תִּגְרְמִי", מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל חֶרֶס לְאַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר אֵין לוֹ רְפוּאָה, כָּךְ כְּשֶׁתִּפְסֹק הַפֻּרְעָנוּת מִיִּשְׂרָאֵל אֵינָהּ עֲתִידָה לַחֲזֹר לָהֶם. חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי, מָה אוֹצָר זֶה חָתוּם וְאֵין מְגַדֵּל פֵּרוֹת, כָּךְ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים אֵין מְגַדְּלִין פֵּרוֹת, אִם אָמַרְתִּי כֵּן מְאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ישעיה ג, יא "אוֹי לָרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לוֹ", אֲבָל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מְגַדְּלִין פֵּרוֹת וּפֵרֵי פֵּרוֹת שֶׁנֶּאֱמַר שם ג, י "אִמְרוּ צַדִיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ". דָּבָר אַחֵר מָה אוֹצָר זֶה חָתוּם וְאֵין חָסֵר כְּלוּם, כָּךְ צַדִיקִים לֹא נָטְלוּ כֻּלָּם מִשֶּׁלָּהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ". וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא נָטְלוּ רְשָׁעִים כְּלוּם מִשֶּׁלָּהֶן בָּעוֹלָם הַזֶה שֶׁנֶּאֱמַר "הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי", אֵימָתַי אֵלּוּ וָאֵלּוּ נוֹטְלִין לְמָחָר כְּשֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם". לִי נָקָם וְשִׁלֵּם, אֲנִי בְּעַצְמִי פּוֹרֵעַ מֵהֶם וְאֵינִי פּוֹרֵעַ מֵהֶם לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שמות ג, י "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה", וְאוֹמֵר "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר". לִי נָקָם וַאֲשַׁלֵּם אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא לִי נָקָם וְשִׁלֵּם, מְשַׁלֵּם אֲנִי מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁעָשׂוּ אֲבוֹתֵיהֶם לְפָנַי בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה סה, ו "לֹא אֶחֱשֶׁה כִּי אִם שִׁלַּמְתִּי וְשִׁלַּמְּתִּי אֶל חֵיקָם" וְגוֹ', וְאוֹמֵר ירמיה טז, יח "וְשִׁלַּמְתִּי רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה מִשְׁנֵה עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם עַל חַלְּלָם אֶת אַרְצִי". לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל", כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם, אָמַר רַבִּי יוֹסִי אִם מִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם" הֲרֵי פֻּרְעָנוּת מְמַשַׁמְּשוֹת וּבָאוֹת מִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ישעיה כד, כב "וּמֵרֹב יָמִים יִפָּקֵדוּ", עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ כְּשֶׁהַמָּקוֹם מֵבִיא עֲלֵיהֶן פֻּרְעָנוּת עַל הָעוֹבְדֵי אֱלִילִים מַרְעִישׁ עֲלֵיהֶם הָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר חבקוק א, ח "יָעוּפוּ כָּנֶשֶׁר חָש לֶאֱכֹל", וְאוֹמֵר ישעיה ה, יט "הָאוֹמְרִים" "יְמַהֵר" "יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ" "לְמַעַן נִרְאֶה" וּכְשֶׁהַמָּקוֹם מֵבִיא פֻּרְעָנוּת עַל יִשְׂרָאֵל אֵין מַמְתִּין לָהֶם הֵן מְתוּנִים הָא כֵּיצַד מוֹסְרָן לְאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁיִּהְיוּ מִשְׁעַבְּדִים בָּהֶן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אֲנִי", לְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְהַצִּילֶךָּ. דברים לב לו כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הָאֻמּוֹת שִׂמְחָה הִיא לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ" וּכְשֶׁהַמָּקוֹם דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל כִּבְיָכוֹל תְּהוּת הוּא לְפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם", וְאֵין נֶחָמָה אֶלָּא תְּהוּת שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ו, ז "כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִים" וְאוֹמֵר "נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל". כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד, כְּשֶׁרוֹאֶה הַכֹּל מְהַלְּכִין לְפָנָיו כְּשֶׁתִּכְלֶה בַּגוֹלָה. דָּבָר אַחֵר כְּשֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה, כְּשֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס שֶׁנֶּאֱמַר דניאל יב, ז "וּכְכַלוֹת נַפֵץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה". דָּבָר אַחֵר "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁאֵין בָּהֶן אָדָם שֶׁיְּבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶן רַחֲמִים כְּמֹשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קו, כג "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְּחִירוֹ". דָּבָר אַחֵר כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁאֵין בָּהֶן אָדָם שֶׁיְּבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶן רַחֲמִים כְּאַהֲרֹן שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים". דָּבָר אַחֵר כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁאֵין בָּהֶן אָדָם שֶׁמְּבַקֶּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים כְּפִינְחָס שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קו, ל "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל". דָּבָר אַחֵר "כִּי יִרְאֶה" שֶׁאֵין עוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמָּסוֹרוֹת. דָּבָר אַחֵר עַד שֶׁיִּתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים וְכוּ' כְּדְלְעִיל. וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב כִּבְיָכוֹל אֵין עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ לְיִשְׂרָאֵל. כִּי הָא דְּרַבִּי זֵירָא כִּי הֲוָה מַשְׁכַּח רַבָּנָן דִּמְעַסְּקֵי בֵּיהּ אַמָר לְהוּ בְּמַטּוּתָא מִינַּיְכוּ לֹא תִירְחַקוּנֵיהּ דְּתַנְיָא שְׁלֹשָׁה בָּאִין בְּהֶסֵּח הַדַעַת וְאֵלּוּ הֵן מָשִׁיחַ מְצִיאָה וְעַקְרָב. דברים לב לז-לח וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ, זֶה טִיטוּס הָרָשָׁע שֶׁחֵרֵף וְגִדֵּף כְּלַפֵּי מַעְלָה מֶה עָשָׂה תָּפַס זוֹנָה בְּיָדוֹ וְנִכְנַס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְהִצִּיעַ סֵפֶר תּוֹרָה וְעָבַר עָלֶיהָ עֲבֵרָה, וְנָטַל סַיִף וְגִירֵד אֶת הַפָּרֹכֶת וְנַעֲשָׂה נֵס וְהָיָה דָּם מְבַצְבֵּץ וְיוֹצֵא, וּכְסָבוּר אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁהָרַג אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים עד, ד "שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶיךָ שָׂמוּ אֹתֹתָם אֹתֹת". אַבָּא חַנָּן אוֹמֵר שם פט, ט "מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ" מִי כָמוֹךָ חָסִין וְקָשֶׁה שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ נִאוּצוֹ וְגִדּוּפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע וְאַתָּה שׁוֹתֵק. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תְּנָא "מִי כָמוֹךָ בָּאֵלִים ה'" מִי כָמוֹךָ בָּאִלְמִים, מֶה עָשָׂה נָטַל אֶת הַפָּרֹכֶת וַעֲשָׂאָהּ כְּמִין גַּרְגּוֹתְנִי וְהֵבִיא כָּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְהִנִּיחָן בָּהֶן וְהוֹשִׁיבָן בִּסְפִינָה לֵילֵךְ וּלְהִשְׁתַּבֵּחַ בְּעִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר קהלת ח, יט "וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבוּרִים וּבָאוּ וּמִמָּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָּעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ", אַל תִּקְרִי "קְבוּרִים" אֶלָּא קְבוּצִים, אַל תִּקְרִי "וְיִשְׁתַּכְּחוּ" אֶלָּא וְיִשְׁתַּבְּחוּ, וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי קְבוּרִים מַמָּשׁ דַּאֲפִילוּ מִלֵּי שְׁמִטַּמְרָן אִיגְלָיֵין לְהוֹן עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל בַּיָּם לְטָבְעוֹ אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁאֱלֹהֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵין גְּבוּרָתוֹ אֶלָּא בַּמַּיִם, בָּא פַּרְעֹה וּטְבָעוֹ בַּמַּיִם בָּא סִיסְרָא וּטְבָעוֹ בַּמַּיִם, אַף הוּא עוֹמֵד עָלַי לְטָבְעֵנִי בַּמַּיִם, אִם גִּבּוֹר הוּא יַעֲלֶה לַיַּבָּשָׁה וְיַעֲשֶׂה עִמִּי מִלְחָמָה, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ רָשָׁע בֶּן רָשָׁע בֶּן בְּנוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע בְּרִיָּה קַלָּה יֵשׁ לִי בְּעוֹלָמִי וְיַתּוּשׁ שְׁמָהּ דְּמִעֲלְנָא אִית לָהּ וּמַפְקָנָא לֵית לָהּ עֲלֵה לַיַּבָּשָׁה וַעֲשֵׂה עִמָּהּ מִלְחָמָה, עָלָה לַיַּבָּשָׁה בָּא יַתּוּשׁ וְנִכְנַס בְּחָטְמוֹ וְנִקֵּר בְּמוֹחוֹ שֶׁבַע שָׁנִים, יוֹמָא חָד הֲוָה קָא חֲלִיף אַבָּבָא דְּבֵי נַפְּחָא שְׁמַע קָלָא אַרְזַפְתָא אִישְׁתִּיק, אֲמַר אִיכָּא תַּקָּנָתָא בְּהָכִי מִכָּאן וָאֵילָךְ מַיְיתִי וּמְחִי קָמֵיהּ לְנָכְרִי יָהִיב לֵיהּ אַרְבַּע זוּזֵי לְיִשְׂרָאֵל אֲמַר ֵליהּ מִיסְתַיֵיךְ דְּקָא חָזִית בְּסַנְאָךְ עַד תְּלָתִין יוֹמִין עֲבִיד הָכִי מִכָּאן וְאֵילָךְ כֵּיוָן דְּדָשׁ דָּשׁ. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן עֵרוּבָא, אֲנִי הָיִיתִי בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי וּכְשֶׁמֵּת פָּצְעוּ אֶת מוֹחוֹ וּמָצְאוּ בּוֹ כְּצִפּוֹר דְּרוֹר מִשְׁקָלוֹ שְׁתֵּי סְלָעִים, בְּמַתְנִיתָא תְּנָא כְּגוֹזָל בֶּן שָׁנָה מִשְׁקָל שְׁנֵי לִיטְרִין. אָמַר אַבָּיֵי נָקְטִינָן פִּיו שֶׁל נְחֹשֶׁת וְצִפָּרְנָיו שֶׁל בַּרְזֶל, כִּי הַוָה קָא מַייִת, אֲמַר לִקְלוּיָהּ לְהַהוּא גַּבְרָא וּבִדְרוּ לִקִטְמֵיהּ אַשֶׁב יַמֵי דְּלָא לִשְׁכְּחֵיהּ אֱלָהָא דִּיהוּדָאֵי וְלוּקמֵיהּ בְּדִינָא. וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ רַבִּי יְהוּדָה דּוֹרְשׁוֹ כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל, רַבִּי נְחֶמְיָה דּוֹרְשׁוֹ כְּלַפֵּי עוֹבְדֵי אֱלִילִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹמְרִים לָהֶם לְעוֹבְדֵי אֱלִילִים הֵיכָן הִיפְטָקִין וְהֶגְמוֹנִין שֶׁלָּכֶם. אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין לָהֶם אַפְסוֹנִיאוֹת וְעוֹשִׂין לָהֶן דוֹנַאטוֹבֵי וּמַעֲלִין לָהֶן קַלַנְיָא. יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יָקוּמוּ וְיַעְזְרוּ אֶתְכֶם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם. רַבִּי נַחֶמְיָה אָמַר טִיטוּס בֶּן אִשְׁתּוֹ שֶׁל אַסְפַּסְיָנוֹס נִכְנָס לְבֵית קֹדֶשׁ וְכוּ' כִּדְלְעֵיל. אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ, אָמַר הַלָּלוּ מֹשֶׁה הִטְעָן וְאָמַר לָהֶן בְּנוּ לָכֶם מִזְבֵּחַ וְהַעֲלוּ עָלָיו עוֹלוֹת וְנַסְּכוּ עָלָיו נְסָכִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר". יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה עַל הַכֹּל הוּא מוֹחֵל וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם פּוֹרֵעַ מִיָּד. יַיִן שֶׁל עוֹבְדֵי אֱלִילִים מְנָלַן דְּאָסוּר, אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהַ אָמַר קְרָא אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם. מַה זֶּבַח אָסוּר בַּהֲנָאָה אַף יַיִן אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְזֶבַח גּוּפֵיהּ מְנָלָן דִּכְתִיב תהלים קו, כח "וַיִּצָּמְדוּ יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים", מַה מֵת אָסוּר בַּהֲנָאָה אַף זֶבַח אָסוּר בַּהֲנָאָה. וּמֵת גּוּפֵיהּ מְנָלָן אַתְיָא "שָׁם" "שָׁם" מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה כְּתִיב הָתָם הָכָא במדבר כ, א "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם" וּכְתִיב הָתָם "וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָחַל", מַה לְּהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָאָה אַף כָּאן נַמִּי אָסוּר בַּהֲנָאָה, וְהָתָם מְנָא לָן תְּנָא דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי כַּפָּרָה כְּתִיב בָּהּ כְּקָדָשִׁים. דברים לב לט רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא מָה רָאָה לוֹמַר אֲנִי שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶלָּא אֲנִי הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וַאֲנִי הוּא לָעוֹלָם הַבָּא, אֲנִי הוּא שֶׁגָּאַלְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וַאֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִגְאֹל אוֹתָם בְּסוֹף מַלְכוּת רְבִיעִית. וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי כָּל מִי שֶׁיֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ לִי אֱלוֹהַּ אַחֵר אֲנִי אֲמִיתֶנּוּ בְּמָוֶת שֵׁנִי וְכָל מִי שֶׁיֹּאמַר אֵין אֱלוֹהַּ שֵׁנִי אֲנִי אֲחַיֶּינוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא לְכָךְ נֶאֱמַר "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה". מָחַצְתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם אַפִּי וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֶרְפָּא לָהֶם לְכָךְ נֶאֱמַר "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא", וְכָל מַלְאָךְ וְשָׂרָף לֹא יַצִּילוּ אֶת הָרְשָׁעִים מִיָּדִי מִדִּינוֹ שֶׁל גֵּיהִנָּם שֶׁנֶאֱמַר "וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל". תָּנוּ רַבָּנָן "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה", יָכוֹל שֶׁתְּהֵא מִיתָה בְּאֶחָד וְחַיִּים בְּאֶחָד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעוֹלָם נוֹהֵג, תַּלְמוּד לוֹמַר "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא", מַה מְּחִיצָה וּרְפוּאָה בְּאֶחָד אַף מִיתָה וְחַיִּים בְּאֶחָד, מִכָּאן תְּשׁוּבָה לָאוֹמְרִין אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. רָבָא רָמֵי כְּתִיב אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, וּכְתִיב "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה שֶּׁאֲנִי מֵמִית אֲנִי מְחַיֶּה, וְהָדָר מַה שֶּׁמָּחַצְתִּי אֲנִי אֶרְפָּא. דָּבָר אַחֵר כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם מַה שֶּׁמָּחַצְתִּי מְרַפֵּא, כָּךְ מַה שֶּׁאֲנִי מֵמִית אֲנִי מְחַיֶּה. רְאוּ אַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא זוֹ תְּשׁוּבָה לָאוֹמְרִים אֵין רָשׁוּת בַּשָּׁמַיִם. הָאוֹמֵר שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמַיִם מְשִׁיבִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי, אוֹ שֶׁמָּא אֵין יָכוֹל לֹא לְהַחֲיוֹת וְלֹא לְהָמִית לֹא לְהָרֵעַ וְלֹא לְהֵטִיב, תַּלְמוּד לוֹמַר "רְאוּ עַתָּה" וְגוֹ', אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, וְאוֹמֵר ישעיה מו, ו "כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ ה' צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן". אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה זֶה אֶחָד מֵהַמְּקוֹמוֹת שֶׁנִּתַן לָהֶן רֶמֶז לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, במדבר כג, י "תָּמוּת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים" דברים לג, ו "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמוּת" "יְחַיֵנוּ מִיּוֹמָיִם" וְכוּ'. וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל אֵין אָבוֹת מַצִּילִין אֶת הַבָּנִים, לֹא אַבְרָהָם מַצִּיל אֶת יִשְׁמָעֵאל, וְלֹא יִצְחָק מַצִּיל אֶת עֵשָׂו. אֵין לִי אֶלָּא אָבוֹת שֶׁאֵין מַצִּילִין אֶת הַבָּנִים, אָח אֶת אָחִיו מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר תהלים מט, ח "אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ", לֹא יִצְחָק מַצִּיל אֶת יִשְׁמָעֵאל, וְלֹא יַעֲקֹב מַצִּיל אֶת עֵשָׂו, וַאֲפִילוּ נוֹתְנִין לוֹ כָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם אֵין נוֹתְנִין לוֹ כָּפְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ, שם ט וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם" וְגוֹ' יְקָרָה הִיא הַנֶּפֶשׁ שֶׁכְּשְׁאָדָם חוֹטֵא בָּהּ אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין. דברים לב מ כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם כְּשֶׁבְּרָאוֹ הַמָּקוֹם לֹא בְּרָאוֹ אֶלָּא בְּמַאֲמָר וְלֹא בְּשְׁבֻעָה, וּמִי גָרַם לוֹ לִשָּׁבַע מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה הֵן גָּרְמוּ לוֹ לִשָּׁבַע שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קו, כו-כז "וַיִּשָׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אֹתָם בַּמִּדְבָּר וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם". וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם הִיפְּקְטִי נִכְנַס לִפְנֵי לְתוֹךְ הִפַּרְכְיָא שֶׁלּו אִם יָכוֹל לִפָּרַע מֵהִפְּקַטִי מֵהַחַיִּים יָכוֹל וְאִם לָאו אֵין יָכוֹל לִפָּרַע, אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵּן אִם אֵינוֹ נִפְרָע מִן הַחַיִּים נִפְרָע מִן הַמֵּתִים, אִם אֵינוֹ נִפְרָע בָּעוֹלָם הַזֶּה נִפְרָע בָּעוֹלָם הַבָּא. אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי כְּשֶׁפֻּרְעָנוּת יוֹצְאָה מִלְּפָנַי קַלָּה הִיא כְּבָרָק וְאַף עַל פִּי כֵן וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי. אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי הֲרֵי אֶחָד, וְלִמְשַׂנְאי אֲשַׁלֵּם הֲרֵי אֵלּוּ שְׁנַיִם. דָּבָר אַחֵר, אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי אֶלָּא אֵלּוּ כּוּתִיִּים שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִין כִּי בְּנֵי הַגוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל", וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם אֵלּוּ הַמִּינִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר תהלים קלט, כא "הֲלֹא מְשַׂנְּאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי שְׁנֵי דְּבָרִים בְּיָמִין, וּשְׁנֵי דְּבָרִים בְּיָד, שְׁנֵי דְּבָרִים בְּיָמִין תּוֹרָה וּצְדָקָה תּוֹרָה מִנַּיִן דברים לג, ב "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" צְדָקָה מִנַּיִן תהלים מח, יא "צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ", שְׁנֵי דְּבָרִים בְּיָד, נֶפֶשׁ וּמִשְׁפָּט, נֶפֶשׁ מִנַּיִן "אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי", מִשְׁפָּט מִנַּיִן, וְתֹאחֵז בְּמִשְפָּט יָדִי, הַנֶּפֶשׁ נְתוּנָה בִּמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט וְחוֹטְאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ויקרא ה, א "נֶפֶשׁ כִּי תֶּחֱטָא". דברים לב מב אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם, וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְחִצִּים שֶׁיִּשְׁתַּכְּרוּ בְּדָם, אֶלָּא הֲרֵינִי מְשַׁכֵּר לַאֲחֵרִים בְּמַה שֶּׁחִצַּי עוֹשִׂים. וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְחֶרֶב שֶׁתֹּאכַל בָּשָׂר, אֶלָּא הֲרֵינִי מַאֲכִיל אֲחֵרִים מִמַּה שֶּׁחַרְבִּי עוֹשָׂה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתָּה בֶּן אָדָם וְגוֹ' אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף" וְגוֹ' ישעיה לד, ו "חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָּם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב", "לָמָּה כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה", מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ בְּחַלְלֵי עַמִּי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ירמיה ח, כג "מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם". וְגוֹ' וְשִׁבְיָה מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ בִּשְׁבוּיֵי עַמִּי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְהָיוּ שׁוֹבִים לְשׁוֹבֵיהֶם". מֵראֹשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב כְּשֶׁהַמָּקוֹם מֵבִיא פֻּרְעָנוּת עַל הָעוֹבְדֵי אֱלִילִים אֵין מֵבִיא עֲלֵיהֶן שֶׁלָּהֶן אֶלָּא שֶׁלָּהֶן וְשֶׁל אֲבוֹתֵיהֶן מֵאַבְרָהָם וְאֵילָךְ. דָּבָר אַחֵר "מֵראשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב" מָה רָאוּ כָּל הַפֻּרְעָנֻיּוֹת לִּתָּלוֹת בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, מִפְּנֵי שֶׁפַּרְעֹה הוּא הָיָה תְּחִלָּה שֶׁשִּׁעְבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל. דברים לב מג הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, לְמָחָר כְּשֶׁהַמָּקוֹם מֵבִיא גְּאֻלָּה לְיִשְׂרָאֵל עוֹבְדֵי אֱלִילִים מִתְרַגְּזִין לְפָנָיו, וְלֹא זוֹ תְּחִלָּה לָהֶם אֶלָּא שֶׁכְּבָר רָגְזוּ מִקֶּדֶם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שמות טו, יד "שָׁמְעוּ עָמִים יִרְגָּזֻן". דָּבָר אַחֵר "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ" שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת מְקַלְּסִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ", וּמִנַּיִן שֶׁאַף שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה מד, כג "רָנוּ שָׁמַיִם כִּי עָשָׂה ה' הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ", וּמִנַּיִן אַף הָרִים וּגְבָעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר שם נה, ב "הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה", וּמִנַּיִן אַף הָאִילָנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר "וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחַאוּ כָף", וּמִנַּיִן אַף אָבוֹת וְאִמָּהוֹת שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה מב, יא "יָרוֹנוּ יֹשְׁבֵי סָלַע". כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם שְׁתֵּי נְקִימוֹת נָקָם עַל הַדָּם וְנָקָם עַל הַחָמָס, וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכָּל חָמָס שֶׁחָמְסוּ עוֹבְדֵי אֱלִילִים אֶת יִשְׂרָאֵל מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ דָּם נָקִי שָׁפְכוּ שֶׁנֶּאֱמַר "וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם" וְגוֹ', בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שם, כ-כא "וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְגוֹ' וְנִקִּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי". וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהֲרִיגָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הָעוֹבְדֵי אֱלִילִים כַּפָּרָה הִיא לָהֶן לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר תהלים עט, ב-ד "נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ וְגוֹ', שָׁפְכוּ דָּמָם כַּמַּיִם". דָּבָר אַחֵר "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁיְּרִידָתָן שֶׁל רְשָׁעִים בְּגֵיהִנָּם כַּפָּרָה הִיא לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֵתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ". הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְכַפֶּרֶת עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר שם לג, כד "הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָוֹן" וַעֲדַיִן תְּלִי בִּדְלָא תְּלִי ירמיה נא, ה "כִּי אַרְצָם מָלְאָה אָשָׁם מִקְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל", וַעֲדַיִן אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם פּוֹרְקִין עֲווֹנוֹתֵיהֶן עָלֶיהָ וְאִם נוֹשְׂאִין עֲווֹנוֹתֵיהֶן עָלֶיהָ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ הֲרֵי פּוֹרְקִין עֲווֹנוֹתֵיהֶן עָלֶיהָ וְאֵין נוֹשְׂאִין עֲווֹנוֹתֵיהֶן עָלֶיהָ, וְכֵן הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וּמְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הֲרֵי הוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. אָמַרְתָּ גְּדוֹלָה שִׁירָה שֶׁיֵּשׁ בָּה עַכְשָׁו וְיֵשׁ בָּהּ לֶעָבָר וְיֵשׁ בָּהּ לֶעָתִיד לָבֹא וְיֵשׁ בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיֵשׁ בָּהּ לָעוֹלָם הַבָּא. דברים לב מד וַיָּבֹא מֹשֶׁה, נֶאֱמַר כָּאן "וַיָּבֹא מֹשֶׁה" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן דברים לא, א "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה" אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה" שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "וַיָּבֹא מֹשֶׁה" וְאִי אֶפְשָׁר וְכוּ', אֱמֹר מֵעַתָּה בָּא דִּיתְקוֹס שֶׁלּוֹ וְהָרְשׁוּת נִתְּנָה בְּיַד אַחֵר. וַיְדַבֵר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹאת בְּאָזְנֵי הָעָם מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְשַׁקְּעָה בְּאָזְנֵיהֵם. הוּא וְהוֹשֵׁעֻ בִּן נוּן וְלָמָּה אֲנִי צָרִיךְ, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר, "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן" לְלַמֶּדְךָ צִדְקָתוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁתָּזוּחַ עָלָיו דַּעְתּוֹ מִשֶׁנִּתְמַנֶּה בָּרָשׁוּת, תַּלְמוּד לוֹמַר "הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן" הוֹשֵׁעַ בְּצִדְקוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְמַנָּה פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר הוּא הוֹשֵׁעַ בְּצִדְקוֹ, כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר שמות א, ה "וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרַיִם", וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁיּוֹסֵף הָיָה בְּמִצְרַיִם אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ צִדְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף, יוֹסֵף הָיָה רוֹעֶה צֹאן אָבִיו וְאַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הוּא יוֹסֵף בְּצִדְקוֹ, וְכוּ'. דברים לב מו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים מְלַמֵּד שֶׁצָרִיךְ אָדָם שֶׁיְּהוּ עֵינָיו וְלִבּוֹ וְאָזְנָיו מְכֻוָּנִים לְדִבְרֵי תּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "בֶּן אָדָם שִׂים לִבְּךָ וּרְאֵה בְּעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר אוֹתָךְ וְגוֹ'. וְשַׂמְתָּ לִבְּךָ לִמְבוֹא הַבַּיִת בְּכָל מוֹצָאֵי הַמִּקְדָּשׁ", וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמַה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּרְאֶה בָּעֵינַיִם וְנִמְדָּד בְּיָד צָרִיךְ אָדָם שֶׁיְּהוּ עֵינָיו וְלִבּוֹ וְאָזְנָיו מְכֻוָּנִים, דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁהֵן כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִם בְּשְׂעָרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אָמַר לָהֶם צָרִיךְ אֲנִי לְהַחֲזִיק לָכֶם טוֹבָה שֶׁתְקַיְמוּ אֶת הַתּוֹרָה אַחַרַי, אַף אַתֶּם צְרִיכִין לְהַחְזִיק טוֹבָה לִבְנֵיכֶם שֶׁיְּקַיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה אַחֲרֵיכֶם. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא רַבֵּינוּ מִלּוּדְקִיָּא וְנִכְנַס רַבִּי יוֹסִי בַּר יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ לְפָנָיו אָמַר לָהֶם קָרְבוּ לְכָאן צָרִיךְ אֲנִי לְהַחֲזִיק לָכֶם טוֹבָה שֶׁתְּקַיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה אַחֲרַי, אַף אַתֶּם צְרִיכִין לְהַחֲזִיק טוֹבָה לִבְנֵיכֶם שֶׁיְּקַיְּמוּ אַת הַתּוֹרָה אַחֲרֵיכֶם, אִלּוּ אֵין מֹשֶׁה גָּדוֹל הוּא וְאִלּוּ אַחֵר אָמַר וְקִבַּלְנוּ תּוֹרָתוֹ לֹא הָיְתָה תוֹרָתוֹ שָׁוָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, לְכָךְ נֶאֱמַר "אֲשֶׁר תְּצַוֻּם", וְגוֹ'. דברים לב מז כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם אֵין לְךָ דָּבָר רֵיקָם בַּתּוֹרָה שֶׁאִם תִּדְרְשֶׁנּוּ שֶאֵין בּוֹ מַתַּן שָׂכָר בָּעוֹלָם הַזֶה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ לָמָּה נִכְתַּב בראשית לו, כב "וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע" שם יב "וְתִמְנַע הָיְתָה פִּלֶגֶשׁ", לְפִי שֶׁאָמְרָה אֵין אֲנִי כְּדַי שֶׁאֶהֱיֶה לוֹ לְאִשָּׁה אֶהֱיֶה לוֹ לְפִילֶגֶשׁ, וְכָל כָּךְ לָמָּה לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהָיוּ מְלָכִים וְשִׁלְטוֹנִין מִתְאַוִּין לִדָּבֵק בּוֹ, וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה עֵשָׂו שֶׁאֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא מִצְוָה אַחַת שֶׁכִּבֵּד אֶת אָבִיו הָיוּ מְלָכִים וְשִׁלְטוֹנִין מִתְאַוִּין לִדָּבֵק בּוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהָיוּ רוֹצִין לִדָּבֵק בְּיַעֲקֹב הַצַּדִּיק שֶׁקִּיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם". וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה, זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶה וַאֲרִיכוּת יָמִים לָעוֹלָם הַבָּא, וּמְפֹרָשׁ כָּאן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְכִבּוּדּ אָב וָאֵם מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר שמות כ, יב "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ" בְּשִׁלּוּחַ הַקֵּן מִנַּיִן דברים כב, ז "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ", בַּהֲבָאַת שָׁלוֹם מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה נד, יג "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵּי ה'" וְגוֹ'. דברים לב מח וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נֶאֱמַר "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" נֶאֱמַר בְּנֹחַ "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ" לְפִי שֶׁהָיוּ דּוֹרוֹ אוֹמְרִים מִכָּךְ וְכָךְ אִם אָנוּ מַרְגִּישִׁין בּוֹ אֵין אָנו מַנִּיחִין אוֹתוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָנוּ נוֹטְלִין כַּשִּׁילִין וְקַרְדֻּמּוֹת וּמְבַקְּעִין הַתֵּבָה, אָמַר הַמָּקוֹם, הֲרֵינִי מַכְנִיסוֹ לַתֵּבָה בַּחֲצִי הַיּוֹם, וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ לִמְחוֹת יָבוֹא וְיִמְחֶה. מָה רָאָה לוֹמַר בְּמִצְרַיִם שמות יב, יז "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" לְפִי שֶׁהָיוּ מִצְרַיִם אוֹמְרִים מִכָּךְ וְכָךְ אִם אָנוּ מַרְגִּישִׁין בָּהֶן אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתָן, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָנוּ נוֹטְלִים סְּיָפוֹת וַחֲרָבוֹת וְאָנוּ הוֹרְגִין אוֹתָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵינִי מוֹצִיאָן בַּחֲצִי הַיּוֹם וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ לִמְחוֹת יָבוֹא וְיִמְחֶה. וּמָה רָאָה לוֹמַר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כָּאן לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים מִכָּךְ וְכָךְ אִם אָנוּ מַרְגִּישִׁין בּוֹ אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ, אָדָם שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהֵגִיז לָנוּ אֶת הַשְּׂלָו, וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן, וְעָשָׂה לָנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת, אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ, אָמַר הַמָּקוֹם הֲרֵינִי מַכְנִיסוֹ בַּחֲצִי הַיּוֹם לַמְּעָרָה וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ לִמְחוֹת יָבוֹא וְיִמְחֶה, לְכָךְ נֶאֱמַר "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה". דברים לב מט עֲלֵה אֶל הַר עֲלִיָּה הִיא לְךָ וְאֵינָהּ יְרִידָה. אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה שֶׁהוּא קָרוּי אַרְבַּע שֵׁמוֹת, הַר הַעֲבָרִים, הַר נְבוֹ, "הֹר הָהָר", "רֹאשׁ הַפִּסְגָּה", וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַר נְבוֹ שֶׁנִּקְבְּרוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה מֵתִים הַלָּלוּ שֶׁמֵּתוּ שֶׁלֹּא מִידֵי עֲבֵרָה, מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, וּמִרְיָם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵיחוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הָיוּ מטטרון מַרְאֶה לְמֹשֶׁה וְהֶרְאָהוּ אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַד כָּאן תְּחוּמוֹ שֶׁל אֶפְרַיִם, עַד כָּאן תְּחוּמוֹ שֶׁל מְנַשֶּׁה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מֹשֶׁה הוּא בְּעַצְמוֹ רָאָה אוֹתָם כֵּיצַד נָתַן בּוֹ כֹּחַ בְּעֵינָיו שֶׁל מֹשֶׁה וְרָאָה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. דברים לב נ וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לָמָּה אֲנִי מֵת, לֹא טוֹב שֶׁיֹּאמְרוּ טוֹב מֹשֶׁה מִמַּרְאֶה, מִשֶּׁיֹּאמְרוּ טוֹב מֹשֶׁה מִשְּׁמוּעָה, לֹא טוֹב שֶׁיֹּאמְרוּ זֶה מֹשֶׁה שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמָּן, וְהֵגִיז לָנוּ אֶת הַשְּׂלָו, וְעָשָׂה לָנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת מִשֶּׁיֹּאמְרוּ כָּךְ וְכָּךְ עָשָׂה כוּ', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֹשֶׁה גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי שָׁוָה בְּכָל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת" וְאוֹמֵר שמואל ב ז, יט "וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם ה' אֱלֹהִים", אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לָמָה מֵת אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר לָהֶם שֶׁלֹּא עָשָׂה פְּקוּדִי, וַהֲרֵי מֹשֶׁה עָשָׂה פְּקוּדֶיךָ, אָמַר לָהֶם גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי שָׁוָה בְּכָל הָאָדָם וְכוּ'. וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ, אֵצֶל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֲבוֹתֶיךָ, אֵצֶל קְהָת וְעַמְרָם אֲבוֹתֶיךָ, אֵצֶל אַהֲרֹן וּמִרְיָם אַחֶיךָ. כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ מִיתָה שֶׁחָמַדְתָּ לָהּ, וּמֵהֵיכָן חָמַד מֹשֶׁה מִיתָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ במדבר כ, כה "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו" הִפְשִׁיטוֹ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה וְהִלְבִּישָׁן לְאֶלְעָזָר, וְכֵן שֵׁנִי וְכֵן שְׁלִישִׁי, אָמַר לוֹ הִכָּנֵס לַמְּעָרָה וְנִכְנַס, עֲלֵה לַמִּטָּה וְעָלָה, פְּשֹׁט יָדְךָ וּפָשַׁט, קְמֹץ פִּיךָ וְקָמַץ, עֲצֹם עֵינֶיךָ וְעָצַם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר מֹשֶׁה אַשְׁרֵי מִי שֶׁמֵּת בְּמִיתָה זוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר "כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ" מִיתָה שֶׁחָמַדְתָּ לָהּ. דברים לב נא עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי, אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִמְעֹל בִּי. עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִי שֶׁלֹּא לְקַדֵּשׁ אוֹתִי "כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי", אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִי לַמְרוֹת פִּי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שמות ד, ב-ג "מַה זֶּה בְּיָדְךָ הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה" וְהִשְׁלַכְתּוֹ מִיָּדְךָ, וּמָה אוֹתוֹת שֶׁבְּיָדְךָ לֹא עִכַּבְתָּ, דִּבּוּר הַקַּל לֹא הָיָה לְךָ לְעַכְּבוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁצָּרַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְנָפָיו שֶׁנֶּאֱמַר במדבר כ, יב "לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה". כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא, נֶאֱמַר כָּאן "וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן דברים לד, ד "וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר", אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר וְשָׁמָּה לֹא תָבֹא שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר", וְכוּ' וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשָׁמָּה לֹא תָבֹא" וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֵינִי נִכְנָס בָּהּ מֶלֶךְ אֶכָּנֵס בָּה הֶדְיוֹט, אִם אֵין אֲנִי נִכְנָס בָּהּ חַי אֶכָּנֵס בָּהּ מֵת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁמָּה לֹא תָבֹא "וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר" לֹא מֶלֶךְ וְלֹא הֶדְיוֹט לֹא חַי וְלֹא מֵת.

1 שבת פתח ↗

מַתְנִי׳ לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בַּמַּחַט הַנְּקוּבָה, וְלֹא בְּטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם, וְלֹא בְּכוֹלֵיאָר, וְלֹא בְּכוֹבֶלֶת, וְלֹא בִּצְלוֹחִית שֶׁל פִּלְיָיטוֹן.

2 רש"י על עבודה זרה פתח ↗

חבירו מלמד עליו - שהוא לשון זכר וכנסת ישראל היא דקאמרה לפני שכינה לריח שמניך טובים וגו' עלמות אהבוך לא שייך למימר לנקבה:

4 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

נזכירה דודיך מיין. מיינה של תורה, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג. ד"א נזכירה דודיך מי פעל לפניך כאברהם יצחק ויעקב, כשאנו נכנסים לצרה אנו מזכירים לפניך מעשה האבות וזכרונם בא לפניך יותר מנסכיך שהיה על גבי המזבח. מישרים אהבוך מה ישרים רחמיך ומה תקיפין אינון, א"ר אייבו בישרות גדולה עבדו אותך האבות לא היה בלבם נבלה ולא רננו אחר דבריך, לאברהם אמרת כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה, וכשבא לקבור את שרה נתן ארבע מאות שקל כסף ולא רנן אחריך, וכן אמרת לו קח נא את בנך ולא רנן, אתמול אמרת לו כי ביצחק יקרא לך זרע:

5 שמות רבה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, אָז יָשִׁיר משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שיר השירים א, ה: שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּמַעֲשַׂי וְנָאוָה אֲנִי בְּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתַי, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ אַל תְּהִי קוֹרֵא שיר השירים א, ה: בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אֶלָּא בּוֹנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, זוֹ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין וּמַבְנִין אוֹתָהּ. דָּבָר אַחֵר, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לְהֵעָשׂוֹת מֶטְרוֹפּוֹלִין לְכָל הָאֲרָצוֹת, כְּדִכְתִיב יהושע טו, מז: אַשְׁדּוֹד ו בְּנוֹתֶיהָ. מַהוּ שיר השירים א, ה: כְּאָהֳלֵי קֵדָר, מָה אֹהָלִים שֶׁל יִשְׁמְעֵאלִים כְּעוּרִים מִבַּחוּץ וְנָאִים מִבִּפְנִים, כָּךְ הֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן נִרְאִים כְּעוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם מְלֵאִים מִבִּפְנִים, מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. אִי מָה אָהֳלֵיהֶם שֶׁל יִשְׁמְעֵאלִים מִטַּלְטְלִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם יָכוֹל אַף יִשְׂרָאֵל יִטַּלְטָלוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר שיר השירים א, ה: כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה, כַּיְרִיעָה שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁמְּתָחָן כְּאֹהֶל לֹא זָזוּ מִמְּקוֹמָן. אִי מָה אָהֳלֵיהֶם שֶׁל יִשְׁמְעֵאלִים אֵין לָהֶם תִּכְבֹּסֶת, יָכוֹל אַף יִשְׂרָאֵל כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר: כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה, מָה הַשַֹּׂלְמָה הַזֹּאת מִתְלַכְלֶכֶת וְחוֹזֶרֶת וּמִתְלַבֶּנֶת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חוֹטְאִים הֵן שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. דָּבָר אַחֵר, שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בַּמֶּה שֶׁאֲנִי שְׁחוֹרָה בּוֹ אֲנִי נָאוָה. חָטְאוּ בְּחוֹרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ט, ח: וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת ה', וּבְחֹרֵב אָמְרוּ שמות כד, ז: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. בַּיָּם הִמְרוּ, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קו, ז: וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף, וּבַיָּם אָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת.

5 ברכות פתח ↗

תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: אֵין תְּפִלָּה שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה״. בִּמְקוֹם רִנָּה — שָׁם תְּהֵא תְּפִלָּה.

6 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

שנו רבותינו ב"ב י"ד ב' סדרן של נביאים, יהושע שופטים, שמואל, מלכים, ירמיה, יחזקאל, ישעיה, תרי עשר. ועל סדרר זה רשם המחבר סימני הרמזים: שפה חזון ישעיהו בן אמוץ. זה שאמר הכתוב ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וגו', אמר הקב"ה ודאי ודברתי על הנביאים אלא אנכי חזון הרביתי שכולם אין נבואתו של זה דומה לזה, והיאך, עמוס רואה אותי עומד שנאמר ראיתי את ה' נצב על המזבח וגו'. מיכה ארה אותי יושב שנאמר ראיתי את ה' יושב על כסאו וג'ו. משה ראה אותי כגבור שנאמר ה' איש מלחחמה. דניאל ראה אותי כזקן שנאמר ושער ראשיה כעמר נקי, לכך נאמר וביד הנביאים אדמה, ואף ישעיה כשנתנבא אמר תחלה התוכחות. למה היה דומה לבעל הבית שהיה לו בן והכעיסו הבן עבר אביון וראה את הלבלר יושב קרא אותו וא"ל לך כתוב שאני כופר בבני והל וכתב ולא היה שם עדים ולא חכם. אחר זמן הלך הבן ונפל לרגלי אביו ובקש הימנו וקבלו, ואח"כ עבר אביו אצל אותו הלבלר וא"ל מה לך הנחת אגרת שכתבת לכפור בבנך ואמרת לי הבא עדים וכתוב שאני כופר בבני, אמר לו שמא אמרתי לך בכעסי אכפור כי חס לי וכי יש לי אחר בעולם אלא הוא, אין אני כופר בבני שמא מדמה אתה אותי. כך הכעיסו ישראל להקב"ה וקרא לישעיה וא"ל כתוב שאני כופר בבני התחיל כותב שמעו שמים וגו' למה כופר אני בהן שהן הכעיסו אותי בנים גדלתי ורוממתי וגו' ידע שור קונהו וג', אחר זמן בקשו ישראל מן הקב"ה פשעיך וגו' וקבלן שנאמר שובה אלי כי גאלתיך, אמר לו ישעיה רבון כל העולמים אין אתה חותם על מה שכתבת לכפור בבניך, אמר לו הקב"ה איני כופר בבני שמא דמית אותי שנאמר וביר הנביאים אדמה: דבר אחר חזון ישעיהו. זה שאמר הכתוב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, יראת ה' תוסיף ימים זה ישעיה שחיה שנים הרבה, טליתו של ישעיה כמה מלכים קפל שנאמר חזון וגו'. אמרו רבותינו מאה ועשירם שנה חיה ישעיה כנגד ק"כ שנה של ארבע מלכים הללו, עוזיהו, יותם, אחז, יחזקיהו, למה יראת ה' תוסיף ימים. דבר אחר חזון ישעיהו. בעשרה לשונות דברה הנבואה, אמירה, הגדה, חידה, משל, מליצה, נבואה, משא, הטפה, וחזון ואין את מוצא קשה מכולן אלא חזון שכן אמר ישעיה חזות קשה הוגד לי, וכשנגלה הקב"ה על אברהם בחזון נגללה עליו היה מתירא שנגלה עליו בדבר קשה שנאמר אחר הדברים האלה וגו' במחזה לאמר, אמר לו הקב"ה מתיירא אתה שנראיתי לך בחזון חייך שאיני מראה לבניך אלא בחזון היאך אני פורע משונאיהם, שכך ראה דניאל שנאמר חזה הוית בחזוי ליליא וארו ארבעא רוחי שמיא מגיחן לימא רבא, אף הגואל שהוא גואל לבניך בחזון אני מראה אותו לבניך שנאמר חזה הוית בחיזו ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתי הוה ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרובוהי, אל תתיירא שנגליתי לך בחזון אל תירא אברם וגו'. דבר אחר חזון ישעיהו שני נביאים נתנבאו בלשון זה ישעיה ועובדיה. ישעיה גדול שבנביאם ועובדיה קטן שבנביאים, וי"א גר ההי ומנין אלא כל נביא שאינו מזכיר אבותיו מזכיר מקומו, וכן את מוצא הושע בן בארי הרי אביו שהוא נביא. עמוס הזכיר מקומו דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע, וכן מיכה המורשתי שהיה נביא, עדו בן זכריה נביא בן נביא, צפניה נביא בן נביא, עובדיה לא הזכיר לא איבו ולא מקומו אלא סתם חזון עובדיהו שהיה גר שהיה ירוד שבנביאים, אבל ישעיה חזון ישעיהו בן אמוץ חזון עובדיהו שניהם שוין כאחד והיאך, עובדיה לא נתנבא אלא בפני זקנים גדולים שנאמר חזון עובדיהו כה אמר ה' הרי מפי הקב"ה, מפי סנהדרין מנין שנאמר שמועה שמענו, אף ישעיה נתנבא מפי סנההדרין שנאמר ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח מפי הקב"ה ומי ילך לנו מפי סנהדרין, שאע"פ שהיו מתנבאים מפי הקב"ה אילו היתה סנהדרין זזה הימנו לא היה לו רשות להתנבאות, לכך אתה מוצא את מי אשלח מפי הקב"ה ומי ילך לנו מפי סנהדרין, ולכך נתנבאו שניהם בחזון שחזון בגימטריא שבעים ואחד שנתנבאו שניהם בע"א סנהדרין, רבי בנייה אומר חזון שנתנבאו שניהם בע"א לשון, הגדול שבנביאים והירוד שבנביאים למה כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט: חזון ישעיהו בן אמוץ. אמר רבי יוחנן כל נביא שנתפרש שמו ושם אביו נביא בן נביא, וכל שנתפרש שמו ולא שם אביו בידוע שהוא נביא ולא בן נביא: אמר ר' אלעזר כתיב והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביא בן נביא, ורבנן אמרין בין נתפרש שמו ובין לא נתפרש שמו שכן אומר לאמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי והוא ואביו היו נביאים. כתוב אחד אומר ישעיהו בן אמוץ הנבבאי, וכתבו אחד אומר ישעיהו הנביא בן אמוץ שהיה נביא בן נביא: בן אמוץ, א"ר לוי דבר זה מסורת בידינו אמוץ ואמציה אחי הוו, מאי קמ"ל כי האא דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאים ממנה מלכים ונביאים, מנלן מתמר דכתיב ויראה יהודה ויחשבה לזוהנה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה, א"ר אלעזר מלמד שכסתה פניה בבית חמיה. מלכים ונביאים מנלן מלכים מדוד ונביאים מאמוץ דאמר ר' לוי מסורת וכו' וכתיב חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה וכל היכא דקרי בנביא שם אביו קיימא לן דאביו היה נביא כמוהו: סדר נביאים כתוב לעיל. כלם נתנבאו בפרק א' ברמז תקט"ו: בימי עוזיהו יותם. אמר ר' יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת בעליה ברמז תקט"ו: שמעו שמים ברמז ל"ה. היה רבי יהודה אומר משל למה"ד למלך שהיו לו שני אפוטרופין במדינה והשלים להם את שלו ומסר להם את בנו, א"ל כל זמן שבני עושה רצוני היו מעדנין ומפנקין אותו ומאכילין ומשקין אותו וכשאין עושה רצוני אל יטעום כלום משלי, כך בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מה כתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וגו', רב נחמיה אומר משל למלך שיצא בנו לתרבות רעה התחיל לקבול עליו באחיו באוהביו בשכניו לא זז האב ההוא מלהיות קובל עליו עד שאמר לשמים למי אקבול עליו חוץ מאלו לכך נאמר האזינו שמעו שמים. ד"א א"ל הקב"ה למשה לישעיה אמור לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינה את מדתו או שמא גלגל חמה אינו עולה מן המזרח ומאיר לכל העולם כולו כענין שנאמר וזרח השמש ובא השמש, ולא עוד אלא שמח בשליחותו שנאמר והוא כחתן יוצא מחפתו. והאזיני ארץ הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה מדתה שמא זרעתם ולא צמחה או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים או שמא אמרה פרה אני חורשת ואיני דשה או חמור אמר איני טוען ואיני הולך, וכן לענין הים אשר שמתי חול גבול לים שמא שינה ועלה והציף כענין שנאמר ואשבור עליו חקי ואומר עד פה תבא ולא תוסיף, ולא עוד אלא שמצטער ואינו יכול יודע מה לעשות כענין שנאמר ויהמו גליו ולא יעברנהו, והלא דברים ק"ו מה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד אם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאים אינם מקבלין פורענות לא שנו את מדתם ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם על אחת כמה וכמה שאתם צריכים שלא תשנו מדתכם. ד"א א"ר בנאה בזמן שאדם מתחייב אין פושטין בו יד אלא עדיו שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה ואחר כך בני אדם באים ממשמשין ובאים שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה ויד כל העם באחרונה כך כשאין ישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו' ואחר כך פורענות ממשמשת ובארה שנאמר ואבדתם מהרה וגו' ובזמן שישראל עודין רצונו של מקום מה נאמר בהם ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה וגו': דבר אחר בשעה שארמ משה וישעיהו האזינו השמים היו השמים ושמי השמים דוממין, ותשמע הארץ היתה הארץ וכל אשר עליה דוממין, ואם אתה תמה על צא וראה מה נאמר ביהושע ויאמר לעיני כל ישראל שמש בגבעון דום נמצינו למדין שצדיקים שולטים בכל העולם כלו. ד"א לפי שהיה משה קרוב לשמים אמר האזינו השמים ולפי שהיתה הארץ רחוקה אמר ותשמע הארץ, בא ישעיהו ואמר שמעו שמים שהיה רחוק מן השמים והאזיני ארץ שהיה קרוב לארץ. ד"א לפי שהשמים מרובים פתח בהם בלשון מרובה, ולפי שהארץ מועטת פתח לה בלשון מועט ותשמע הארץ, בא ישעיהו וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן המרובין למרובין והמועט למועטת. וחכמים אומרים אין הדבר כן אלא כשהעדים מעידים אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת ואם לאו אין עדותן קיימת, כך אלו אמר משה האזינו השמים ושתק היו השמים אומרים לא שמענו אלא בלשון האזנה, ותשמע הארץ היתה אומרת הארץ לא שמעתי אלא בשמיעה, בא ישעיה וסמך ללדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ. דבר אחר האזינו השמים על שם שניתנה תורה מן השמים שנאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, ותשמע הארץ שעליה עמדו ישראל ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ד"א האזינו השמים שלא עשו מצות שניתנו להם מן השמים עיבור שנים וקבינת חדשים שנאמר והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ותשמע הארץ שלא עשו מצות שניתנו להם מן הארץ לקט שכחה ופאה תרומות מעשרות שמיטין ויובלות. משה העיד בישראל עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים, אמר משה אני בשר ודם למחר אני מת ואם יאמרו ישראל לא קבלנו את התורה מי בא ומכחישן לפיכך העיד בהם שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים. דבר אחר משל למלך שמסר בנו לפדגוג להיות יושב ומשמרו אמר אותו הבן כסבור אבא שהועיל כלום שמסרני לפדגוג עכשו הריני יושב עד שיאכל וישתה ויישן ואלך ואעשה צרכי, אמר לו אביו אף אני לא מסרתיך לפדגוג אלא כדי שלא יהא מזיזך. דך א"ל משה לישראל שמא אתם סבורים לברוח מתחת כנפי השכינה כפת השמים או לזוז מעל הארץ, ולא עוד אלא שהשמים כותבין שנאמר גלו שמים עונו, ומנין שהארץ מודעת שנאמר וארץ מתקוממה לו. דבר אחר למה שמים וארץ, א"ר תנחום שאין הקב"ה גואל ישראל אלא על ידיהם שנאמר רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ. וכתיב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה: שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר ברמז מ"ג: ידע שור קונהו. שנו רבותינו כיצד מלקין אותו כופת את שתי ידיו על העמוד וחזן הכנסת עומד ואוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו עד שמגלה את לבו והאבן נתונה מאחריו וחזן הכנסת עומד עליה ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשתים ושתים לארבע ושתי רצועות עולות ויורדות בה ידה טפח ורחבה טפח ומגעת עד פי כרסו ומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו, ואין מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנאמר והפילו השופט, והמכה מכה בידו אחת ובכל כחו, והקורא קורא אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך וגו' וחוזר לתחלת המקרא. תנא רצועה היתה של חמור כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא ידע שור קונהו, אמר הקב"ה יבא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו. ישראל לא לשעבר, ועמי לא התבונן לעתיד לבא, וכה"א עם נבל ולא חכם, עם נבל לשעבר, ולא חכם לעתיד לבא. דבר אחר מי גרם לישראל שיהיו מנוולין ומטופשין שלא היו בונים בבדברי תורה, וכן הוא אומר הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה בלא חכמת התורה. בנים משחיתם ברמז רע"ג. עזבו את ה' ברמז תקכ"ז. כמעט כסדום היינו. אמר רב יוסף וכן תאנא משמיה דרבי יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן, אמר רב יוסף מאי קראה דכתבי כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו וכתיב בתריה שמעו דבר ה' קציני סדום: למה לי רוב זבחיכם. אמר ר' אלעזר גדולה תפלה מכל הקרבנות שנאמר למה לי רבו זבחיכם, וכתיב ובפרשכם כפיכם וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע. א"ר יוחנן כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנאמר ידיכם דמים מלאו: דם כי תרבו תפלה. מנין לנעילה אמר רבי לוי שנאמר גם כי תרבו תפלה, מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. מחלפא שיטתיה דלוי תמן אמר בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור, חנה על ידיד שרבתה בתפלה קצרה ימיו של שמואל שנאמר וישב שם עד עולם, וכאן הוא אומר הכן כאן ליחיד כאן לצבור. ר' יוחנן בשם ר' חייא והיה כי הרבתה להתפלל מכאן שכל המרבה בתפלה נענה: כי תבואו לראות פני, רב הונא כי הוה מטי להאי קרא בכי יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות עבד שרבו מצפה לראותו יתרחק ממנו דכתיב כי תובאו לראות פני מי בקש זאת וגו', רב הונא כי מטי להאי קרא וזבחת שלמים ואכלת שם עבד שרבו מצפה לראותו יתרחק ממנו דכתיב כי תבואו לרואוות פני בקש זאת וגו', רב הונא כי מטי להאי קרא וזבחת שלמים ואכלת שם עבד שרבו מצפה שיאכל על שולחנו יתרחק ממנו דכתיב למה לי רוב זבחיכם: חדשיכם ומועדיכם שנאמה נפשי. אמרי יוחנן מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שלא היו באותה קללה שנאמר והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה. וכתיב חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי. מאי היו עלי לטורח, אמר רבי אלעזר אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שהם חוטאים אלא שמטריחין אותי לידע אי זו גזירה קשה אביא עליהם. אמר רבי יצחק אין לך כל רגל ורגל שלא בא בולשת לצפורי. שאל נכרי אחד את ר' עקיבא בצפורי למה אתם עושין מועדות לא כן כתיב חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, אמר לו ר' עקיבא אלו נאמר חדשי ומועדי שנאה נפשי הייתי אומר כן אלא אמר חדשיכם ומועדיכם אותם מועדות שעשה ירבעם בן נבט שנאמר ויעש ירבעם חג בחודש השמיני, אבל המועדים האלו אינם בטלים לעולם שנאמר אלה הם מועדי: ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם. בדורו של חזקיהו מלך יהודה שהיו עוסקים בתורה מה נארמ בהם ויקומו הכהנים הלוים ויברכו את העם וישמע קולם ותבא תפלתם למעון קדשו לשמים, אבל לדורות אחרים שהיו עובדים אלילים מה כתיב בהם ובפרשכם כפיכם. ידיכם דמים מלאו. אמר רבי אלעזר אלו המנאפים ביד, אמר רבי ישמעאל לא תנאף לא תהא נואף בין ביד בין ברגל. רחצו הזכו וגו' תשע מדות כתיב כאן כנגד תשעה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, ומה כתיב אחריו לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. דבר אחר א כנגד קרבנות ראש השנה פר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה, ושעיר עזים אחד לחטאת כנגד אשרת ימי תשובה. דבר אחר למה עשרה קרבנות בר"ה כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם שביום הזה כל העולם עומדין בדין והעולם מתחייבין כליה מפני שמלוכלכין בעבירות נמצאת אומר כאלו בו ביום נבראו. דבר אחר כנגד עשרת הדברות שהם סניגורין של ישראל, ולא התקינו עשרה מלכיות עשרה זכרונות עשרה שופרות אלא כנגד עשרת ימי תשובה, אמר ישעיה ועוד בה עשיריה, אמר הקב"ה בראש השנה אני דן את עולמי ובו ביום הייתי צריך לגמור הדין ולמה אני תולה עד עשרה ימים כדי שיעשו תשובה. ושבה והיתה לבער, שאם עשיתם תשובה באלו הימים אפילו אם יש בכם כמה עבירות אני מבערם מן העולם.. לכו נא ונוכחה. דרש רבא לכו נא באו נא מבעי ליה, יאמר ה' אמר ה' מבעי ליה, לעתיד אומר הקב"ה לישראל לכו נא ונוכחה אומרים לפניו רבש"ע אצל מי נלך. אצל אברהם שאמרת לו ידוע תדע ולא בקש רחמים, אצל יצחק שבירך את עשו והיה כאשר תריד, אצל יעקב שארמת לו אנכי ארד עמך מצרימה ולא בקש רחמים, אצל מי יאמר ה'. אמר לו הקב"ה הואיל ובי תליתם בטחונכם אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. כשנים כשני מבעי ליה אמר רבי יצחק אמר הקב"ה לישראל אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שבאות סדורות מששת ימי בראשית עד עכשיו כשלג ילבינו. מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ברמז תקנ"ה: אם תאבו ושמעתם וגו' ואם תמאנו ומריתם, בשלמא לר' מאיר דאמר כל תנאי שאינו כתנאי בני ראובן ובני גד אינו תנאי היינו דכתיב אם תאבו ושמעתם וגו', אלא לר' חנניא בן גמליאל למה לי, אצטריך סלקא דעתך אמינא אם תאבו טובה ואם תמאנו לא רעה ולא טובה קמ"ל. מאי חרב תאכלו אמר רבה בר חנה מילחא גללניתא ונחמא דשערי אקושי ובצלי, דאמר מר פת חרבה במלח ובצלי קשין לגוף כחרבות. רבי שמעון בן יוחאי אומר ככר ומקל ירדו מן השמים כרוכין אם עשיתם רצונו של מקום הרי ככר לאכון ואם לאו הרי מקל ללקות. רבי אלעזר המודעי אומר ספר וסייף ירדו כרוכין מן השמים אם אתם מקיימים את התורה הכתובה בספר הזה אתם ניצולים מזה ואם לאו הרי אתם לוקים בו. אמר ר' לוי למה"ד לעבד שאמר לו רבו הרי נזמי זהב והרי כבלי ברזל אם עשית רצוני הרי נזמי זהב ואם לאו הרי כבלים של ברזל: אם תאבו ושמעתם. אמר ר' שמעון בן לוי אם זכיתם תאכלו אם לאו תאוכלו למלכיות. אמר רב אחא אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרובין תאכלו ואמר רב אחא צריך יהודאה לחרובא עביד תותבא ויאי מסכנותא ליהודאי כערקא סומקא על גביה דסוסיא חיורא. איכה היתה לזונה, רבי יהודה אומר אין איכה אלא לשון תוכחה כמה דאיתמר איכה תאמרו חכמים אנחנו. רבי נחמיה אומר אין איכה אלא לשון קינה כמה דאיתמר איכה ישבה בדד, איכה יעיב, איכה יועם זהב. משל למטרונא שהיו לה שלשה שושבנין אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בניוולה ואחד ראה אותה בפחזותה. כך משה ראה את ישראל בשלותן ואמר איכה אשא לבדי. ישעיהו ראה ואתן בפחזותן ואמר איכה היתה לזונה. ירמיהו ראה אותם בניוולן ואמר איכה ישבה בדד: קריה נאמנה. קרתא חדיתא, קרתא מרכבתא מערבבתא. ר' פנחס בשם רבי אושעיא ארבע מאות ושמנים ואחד בתי כנסיות כמנין מלאתי היו בירושלים ובכל אחד ואחד בית ספר לתלמוד ובית ספר למשנה ובית וביית ספר למקרא וכלן עלה אספסיאנוס והחריבן. מלאתי משפט כגון משנתו של רבי חייא ומשנתו של רבי אושעיה ושל בר קפרא. שנו רבותינו דיני ממונות דנין בו ביום בין לזכות בין לחובה, דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וליום שלאחריו לחובה, מאי טעמא אמר רבי חנינא דאמר קרא מלאתי משפט צדק יליק בה ועתה מרצחים. רבא אמר מהכא דרשו משפט אשרו חצוץ אשרי דיין שמחצץ את דינו. ואידך אשרו חמוצץ ולא חומץ. ואידך האי מלאתי משפט מאי עביד ליה, כדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר כל תענית שמלינין בה את הצדקה כאלו שופך דמים שנאמר צדק ילין בה ועתה מרצחים. והני מילי ברפתא ותמרי אבל בחטי בזוזי ובשערי לית לן בה. דבר אחר צדק ילין בה. אמר רבי יהודה בר' סימון לא לן אדם בירושלים ובידו עון, כיצד תמיד השחר מכפר על עבירות הלילה ושל בין הערבים מכפר על עבירות היום מכל מוקם לא לן אדם בירושלים ובידו עון. ועתה מרצחים הא עבדין קטולין הרגו את אוריה ואת זכריה. כספך היה לסיגים אמר רבי עקיבא הכל קראו תגר על הכסף ועל הזהב שיצא עמהם שנאמר כספך היה לסיגים, וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל, כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת. רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמן בר רב יצחק למען יכרתו אין כתיב כאן אלא למען יכרת כאיניש דאמר ימחוק שמיה דפלן דאפיק ברי לתרבות בישא: כספך היה לסיגים, בראשונה היו משתמשין במטבעות נחשת מצופין כסף והוה חד מנהון אזיל לגבי צרופא והיה שמע קליה ואמר זב אנחש ליה, אף הוא אזיל למזבן חד קשיט דחמר מן גו קפילא שמע קליה ואמר לבר ביתיה אמהיל ליה, הדא הוא דכתיב כספך היה לסיגים סבאך מהול במים. שריך סוררים, בר קפרא אומר שכלם היו אוהבים את הגזל. וחברי גנבים שהיו כלם מתחברים לגנבים. אמר רבי ברכיה מעשה באשה אחת שגנבו מיחם שלה והלכה לקבול לדיין ומצאתו שפות על גבי כירתו. ומעשה באחד שנגנב טליתו והלך לדיין לקבול ומצאו מוצע על מטתו. אמר רבי לוי מעשה באשה אחת שכבדה לדיין במנורה של כסף והלך אנטיריקוס שלה בסייח של זהב, למחר אשכח דינא הפוך אמרה ליה ינהר דיני קמך כההיא מנרתא דכספא. אמר לה ומה אעביד ליך כפה סייח מנרתא, הדא הוא דכתיב כלו אוהב שוחד כלם אוהבים את הגזל. ורודף שלמונים שלם לי ואשלם לך. יתום לא ישפוטו, רבי אלעזר ורבי יוחנן, רבי אלעזר אומר בראשונה היה אדם מת בירושלים והיה ממנה אפוטרופא ליתומים והיתה האלמנה תובעת כתובתה מן היתומים והם הולכים אצל הדיין ומוצאין אותו חשוד שחוד עם האפוטרופין. רבי יוחנן אמר בראשונה היה אדם עולה לירושלם לדיין והדיין אומר בקע לי שני בקעיות של עצים מלא לי שתי חביות של מים והיו יציאותיו כלים והיה יוצא משם שפחי נפש והיתה אלמנה פוגעת בו בדרתך אמרה לו מה נעשה בדינך ואמר לה כלו יציאותי ולא הועלתי כלום, והיתה אומרת אם זה שהוא איש לא הועיל כלום אני שאני אלמנה עאכ"ו, לקיים מה שנאמר וריב אלמנה לא יבא אליהם: לכן נאם האדון ה' צבאות. אמר רבי שמואל בר נחמני כל מקום שנאמר האדון עוקר דיורין ומכניס דיורין, ובנין אב שבכלם הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן, עוקר כנענים ומכניס ישראל. אוביר ישאראל, אמר רבי תנחום בר נחמני תוקפיהון דישראל, ורבנן אמרין אביר ישראל לפני אומרות העולם: הוי אנחם מצרי, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר היה לאותו האיש עשרה זהובים את עוקף עליו ונוטלה ממנו אמר לו הקב"ה עלי לשלם לו גמולו ולהפרע מאותו האיש. ור' נחמיה אמר הוי אנחם מצרי שנים מאויבי שנים הם ארבע מלכיות: ואשיבה שופטיך זה משה ואהרן, ויועציך זה דוד ושלמה. ואצרוף כבור סיגיך. כיון שנקבצו הגליות נעשה דין ברשעים שנאמר ואצרוף כבור סיגיך וגו', וכיון שעושה דין ברשעים כלו האפיקורסין שנאמר ושבר פושעים וחטאים יחדיו וגו'. תניא רבי יוסי בן אלי שע אומר אין הקב"ה משרה על ישראל שכינתו עד שיכלו השופטים רעים משיראל שנאמר ואשיבה ידי עליך, אמר רב פפא אי בטלי יהירי בטלי אמגושי דכתיב ואצרוף כבור סיגיך וגו', אי בטלי דייני בטלי גזירפטי דכתיב הסיר ה' משפטיך פנה אויבך. אמר עולא אין ירושלם נפדית אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה: ועוזבי ה' יכלו. אמר רבי הונא בר יהודה אמר רבי מנחם אמר רב ואיתימא רבי יוחנן זה שמניח ספר תורה ויוצא. ר' אבהו הוה נפיק בין גברא לגברא. רבא בעי בין פסוקא לפסוקא מאי תיקו. רב ששת מהדר אפיה וגריס אמר אנן בדידן ואינהו בדידהו. רבי יצחק אמר מי שמניח ספר תורה ויוצא עליו הכתוב אומר מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי. והיה החסון לנעורת, תנן התם אין מדליקין בחוסן, מאי חוסן תני רב יוסף נעורת של פשתן. אמר ליה אביי והא כתיב והיה החסון לנעורת, אלא אמר אביי כיתנא דדייק ולא נפיץ: והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה'. אברהם קראו הר אשר יאמר היום בהר ה' יראה, משה קראו הר ההר הטוב הזה והלבנון, דוד קראו הר מי יעלה בהר ה', ישעיהו קראו הר נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים. רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר עתיד הקב"ה להביא סינה ותבור וכרמל ולבנות בית המקדש על גביהן מה טעם והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה', בראש ההרים, והם אומרים שירה. אמר רב הונא דייך עד כאן, אלא בית המקדש אומר שירה וההרים עונים אחריו, ומה טעם דכתיב ונשא מגבעות, ואין לשון נשא אלא לשון שירה, וכן הוא אומר וכנניה שר הלוים ישור במשא: והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הרר ה' אל בית אלקי יעקב, משל למלך שהיו לו שלשה אוהבים ובקש לבנות פלטין, הביא לראשון א"ל זכור הייתי אותו שהיה הר מתחלה, הביא לשני אמר זכור הייתי שהיה שדה מתחלה, הביא לשלישי א"ל זכור הייתי אותו שהיה בית מתחלה. א"ל חייך שאני בונה אותו פלטין וקורא אני אותו על שמך, כך אברהם אמר בהר ה' יראה, יצחק אמר לשוח בשגדה לפנות ערב, יעקב אמר אין זה כי אם בית אלקים, לכך אמר אל בית אלקי יעקב, וכן הוא אומר הנני שב שבות אהלי יעקב: כי מציון תצא תורה. אמר רבי לוי כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב"ה ליתן לישראל אינם אלא מציון. עוז מציון שנאמר מטה עזך ישלח ה' מציון. ישועה מציון שנאמר מי יתן מציון ישועת ישראל. שופר מציון שנאמר תקעו שופר בציון. ברכה מציון שנאמר יברכך ה' מציון. טל חיים מציון שנאמר כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צויה ה' את הברכה חיים עד העולם. עזר וסיוע מציון שנאמר ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך. תורה מציון שנאמר כי מציון תצא תורה: וכתתו חרבותם לאתים, שנו רבותינו לא יצא האיש לא בסייף ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת, רבי אליעזר אומר תכשיטין הם לו, וחכמים אומרים גנאי הם לו דכתיב וכתתו חרבותם לאתים. אמרו לו לרבי אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הם לו מפני מה הם בטלין לימות המשיח, א"ל לפי שאינם צריכין להם שנאמר לא ישא גוי אל גוי חרב, וליהוו לנוי בעלמא, אמר רבא מידי דהוה אשרגא בטיהרא, א"ל אביי לרב יוסף מ"ט דר' אליעזר דאמר תכשיטין הם לו, דכתיב חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. א"ל רב כהנא למר בריה דרבינא ההוא בדברי תורה כתיב, א"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו: וישח אדם וישפל איש. אמר רבי יוחנן וישח אדם אלו ישראל שנאמר ואתנה צאני צאת מרעיתי אדם אתם. וישפל איש זה משה שנאמר כי זה משה האיש, אמר משה לפני הקב"ה יודע אני ששחו ישראל לעגל והושפלתי ואל תשא כי אם למענך, וזהו כי תשא את ראש בני ישאראל: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, אמר רב קטינא שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרב שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ואומר מזמור שיר ליום השבת ליום שכלו שבת, וכתיב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול: תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם, אלפים תהו, אלפים תורה, אלפים ימות המשיח, ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו: כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם רואה אדם עומד יפה ועשיר הוא מעמידו ומסייעו, וכשהוא רואה לאדם שנופל ושב הואמפילו, אבל הקב"ה אינו כן כי אם רואה אדם שהוא מתגאה הוא מפילו שנאמר כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם, ואומר גאות אדם תשפילנו. ואם רואה אדם שנפל עד שאול הוא מעמידו שנאמר מקים מעפר דל. וכה"א כי שחה לעפר נפשנו מה כתיב אחריו קומה עזרתה לנו, ואומר אם אמרתי מטהה רגלי וגו', ואף לאה שנואת הבית היתה ונתפקדה בבנים שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה וגו': חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. אמר רב הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל כאלו אעשאו במה שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי במה אלא במה, ושמואל אמר במה חשבתו לזה לא אלוה, מתי ב רב נחמן בפרקים שואל מפני הכבוד, תרגמה ר' אבא להא דרב במשכים לפתחו. אמר רבי אושיעא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש. משל למלך ואיפרכוס שהיו נתונים בקרונין והיו בני המדינה מבקשים לומר למלך הימנון ולא היו יודעים אי זה המלך, מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרונין וידעו הכל שהוא איפרכוס, כך בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש מה עשה הקב"ה הפיל עליו שינה וידעו הכל שהוא אדם, הה"ד חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא: כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים וג'. כי אתא רב דימי אמר י"ח קללות קלל ישעיהו את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם מקרא זה ונגש העם איש באחיו באיש ואיש ברעהו ירהבו וגו'. י"ח קללות מאן אינון דכתיב כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה וגו'. משען אלו בעלי מקרא. משענה אלו בעלי משנה כגון רב יהודה בן תימא וחבריו, ופליגי בה רב פפא ורבינא חד אמר שש מאות סדרי משנה וחד אמר שבע מאות סדרי משנה. כל משען לחם אלו בעלי גמרא. משען מים אלו בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים, גבור זה בעל שמועות. ואיש מלחמה זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. שופטזה דיין שדן דין אמת לאמתו. ונביא כמשמעו. וקוסם זה מלך שנאמר קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו. זקן זה שראוי לישב בישיבה. שר חמשים זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשה תורה אל תקרי חמשים אלא חומשים. דבר אחר שר חמשים כדרבי אבהו דאמר רבי אבהו מנין שאין ממנין פרנס על הצבור בפחות מחמשים שנאמר שר חמשים. ונשוא פנים זה שנושאין פנים לדור בעובור, למעלה כגון רבי חנינא בן דוסא. למטה כגון רבי אבהו בקסרין, ויועץ זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים דכתיב בחזקיה ויועץ המלך וגו' ועבר ניסן בניסן, חכם זה המחכים את רבו. חרשים זה שבשעה שהוא פותח בתורה נעשין הכל כחרשין. ונבון זה המבין דבר מתוך דבר. לחש זה שראוי למסור לו דברי תורה שנתנו בלחש: ונתתי נערים שריהם, אלו בני אדם שמונוערין מן המצות. ותעלולים ימשלו בם אמר רבי אחא בר יעקב אלו תעלי בני תעלי. ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן. מאי ירהבו וגו' יבואו בני אדם שמנוערין מן המצות וירהבו באותם שמלאים מצות כרמון, מאי והנקלה בנכבד ליבא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות כתיב ברמז ער"ה: כי יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה לנו, אמר רב קטינא אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמונה. שמלה לכה דברים שבני אדם מתכסין בהם כשמלה. והמכשלה הזאת דברים שאין בני אדם יכולין לעמוד עליהם אלא אם כן נכשלים בהם: ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש אין ישא אלא לשון שבועה כדכתיב לא תשא. לא אהיה חובש בית המדרש, ובידי ובביתי אין לחם ואין שמלה אין בידי לא טעם משנה ולא גמרא, ודילמא שאני התם דאי הוה אמר להו גמירנא ולא גמיר הוו אמרי ליה אימא לן מילתא. הוה מצי אמר להו גמר ושכח מאי לא אהיה חובש כלל כלל. איני והא אמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים אם תמצאו איש מבקש משפט עושה אמונה ואסלח לה, לא קשיא הא בדברי תורה הא במשא ובמתן. הכרת פניהם ענתה בם. הדא הוא דכתיב ולא עצר כח ירבעם, א"ר שמואל בר נחמני אתה סבור שירבעם ניגף ולא ניגף אלא אביה, ולמה ניגף אמר רבי אבא בר כהנא על ידי שהעביר הכרת פניהם של ישראל שנאמר הכרת פניהם ענתה בם: אמרו צדיק כי טוב. וכי יש צדיק טוב ושאינו טוב, אלא טוב לשמים וטוב לבריות זהו צדיק טוב, טוב לשמים ואינו טוב לבריות צדיק שאינו טוב, כיוצא בדבר אתה אומר אוי לרשע רע וכי יש רשע רע ורשע שאינו רע, אלא רע לשמים ורע לבריות זהו רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות רשע שאינו רע. הזכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנאמר אוי לרשע רע, אלא מהו ויאכלו מפרי דרכם, עבירה שעושה פירות יש לה פירות, עבירה שאינה עושה פירות אין לה פירות. מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר אז נדברו יראי ה' וגו', מאי ולחושבי שמו, א"ר יוסי אפילו חשב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה', ואלה מהו הנני מביא על העם הזה פרי מחשבותם, מחשבה שעושה פירות הקב"ה מצרפה למעשה, שאינה עושה פירות אין הקב"ה מצרפה למעשה. למען תפוש את בית ישראל בלבם בע"א כתיב. ד"א אמרו צדיק כי טוב כשאדם מזכיר את הצדיק מזכירו לטובה, וכשמזכיר את הרשע מזכירו לרעה שנאמר אוי לרשע רע, וכן הוא אומר זכר צדיק לברכה ושם ושעים ירקב. דבר אחר אמרו צדיק לצדיקו של עולם כי טוב במה שעושה לכם שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. ג לפיכך נוטלים לולביהם בסוכות ואומרים הודו לה' כי טוב. כתיב צדקתך כהררי אל, מה הרים הללו נזרעים ועושים פירות כך מעשיהם של צדיקים נזרעים ועושים פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב. משפטיך תהום רבה מה התהום הזה לא נזרע ולא עושה פירות כך אין הרשעים עושים פירות שאם עושים פירות מחריבין את העולם: נצב לריב ה' ועומד לדין עמים. שני תלמידים משל רבי יהושע שנו עטיפתן בשעת הגזרה, פגע בהם אסטרטיוט אחד מומר אמר להם אם בניה אתם תנו נפשכם עליה ואם אין בניה אתם למה אתם נהרגין, אמרו לו בניה אנו ועליה אנו נהרגין, אלא שאין דרכו של אדם לאבד עצמו לדעת, אמר להם שלש שאלות אני שואל אתכם אם משיבים אותי מוטב ואם לאו אני אשמיד אתכם. אמר להם כתוב אחד אומר נצב לריב ה' וכתוב אחד אומר כי שם אשב לשפוט את הגוים, אמרו לו בשעה שהקב"ה דן את ישראל דן אותם מעומד מקצר את הדין ופוסקו, ובשעה שדן את עובדי אלילים דן אותם מיושב ומדקדק בהם. אמר להם לא כן דרש רבי יהושע רבכם, אלא אחד זה ואחד זה בעובדי אלילים מדבר משהקב"ה דן את עובדי אלילים מיושב מדקדק ועושה דין ואחר כך עומד ונעשה אנטידייקוס כנגדן. אמר להם מה מהו דכתיב עובד אדמתוו ישבע לחם, אמרו לו טוב מי שהוא חוכר שדה אחת ומזבלה ומעדרה ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומובירן. אמר להם לא כך דרש רבי יהושע רבכם, אלא עובד אלקים עד יום מותו ישבע לחם מלחמו של עולם הבא, ומרדף ריקים ישבע ריש אלו עובדי אלילים שמרדפין ריק אחר עבודת אלילים שלהם. אמר להם מהו דכתיב ויהי בהקשותה בלדתה וגו', אמרו לו שכן דרך שממסמסין את החיה ואומרין לה אל תיראי כי בן זכר ילדת, אמר להם לא כך דרש רבי יהושע רבכם, אלא עם כל שבט ושבט נולדה תאומה ועם בנימין נולדה תאומה יתירה: ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו, א"ר יוחנן ואיתימא רבי יונתן כל שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס על אנשי ביתו, בבני עירו נתפס על בני עירו, בכל העולם נתפס על כל העולם כלו. אמר רב פפא הני דבי ריש גלותא מיתפסי אכולי עלמא. אמר רבי חנינא מאי דכתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו, אם שרים חטאו זקנים מה חטאו, אלא על זקנים שלא מיחו בשרים: זה שאמר הכתוב עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב, עד די כרסוון רמיו אלו כסאות של עו"א שעתיד הקב"ה להפכם, עד די כורסוון יתיב אין כתיב כאן אלא רמיו, וכן הוא אומר והפכתי כסא ממלכות. ורבנן אמרין לעתיד לבא הקב"ה יושב והמלאכים נותנים כסאות לגדולי ישראל והם יושבים ודנין לעובדי אלילים עם הקב"ה, וכן הוא אומר ה' במשפט יבאעם זקני עמו, ומי הם אלו כסאות בית דוד וזקני ישראל שנאמר כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. א"ר פנחס בשם ר' חלקיה מהו ועתיק יומין יתיב, אלא שהוא יושב ביניהם כאב בית דין ודן את העו"א, ומהו ושער רישיה כעמר נקי שהקב"ה מנקה עצמו מעובדי אלילים ופורע להם שכר מצות קלות שהם עושים בעולם הזה כדי לדון אותם ולחייבם לעולם הבא, באותה שעה הקב"ה נעשה גבוה בעולמו שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה ואין עובדי אלילים יכולין לפתוח את פיהם: ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם, אמר רב הונא כל היודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים ויתן לו שלום שנאמר סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, ואם נתן לו שלום ולא החזיר שלום נקרא גזלן. רבי חלבו אמר עליו הכתוב אומר ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם: וימאר ה' יעק כי גבהו בנות ציון וגו'. דרש רבי שמלאי בריה דרבי עולא שהיו כוחלות בכוחלא ורמזן. הלוך וטפוף תלכנה שהיו הולכות בקומה זקופה. ותלכנה נטויות גרון שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה. ומשקרות עינים דהוו מליין כוחלא ורמזן. הלוך וטפוף תלכנה שהיו מהלכות עקב בצד גודל. וברגליהם תעכסנה א"ר יצחק שהיו מטילות מור ואפרסמות במנעליהם ומהלכות בשוקי ירושלים וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסין בהם יצר הרע כארס בעכס. ומאי פורענותא, כדדרש רבא בר רב הונא מאי דכתיב והיה תחת בשם מק יהיה, מקום שהיו מתבשמוות בו נעשה נמקים נמקים, ותחת חגורה נקפה מקום שהיו חגורות בצלצול נעשה נקפים נקפים, ותחת מעשה מקשה קרחה, מקום שהיו מתקשטות בו נעשה קרחים קרחים, ותחת פתיגיל מחגורת שק, פתחים המביאים לידי גילה היו למחגורת שק. כי תחת יופי אמר רבא היינו דאמרי אינשי חלופי שופרא כיבא: ושפח אדני קדקד בנות ציון אמר ר' יוסי בר חנינא מלמד שפרחה בהם צרעת, כתיב הכא ושפח וכתיב התם ולשאת ולספחת. וה' פתהן יערה, רב ושמואל, חד אמר שנשפכו כקיתון, וחד אמר שנאעשו פתחיהן כיער, אמר רב אנשי ירושלים שחצים היו, אדם אומר לחברו במה סעדת הי ום בפת עמילה או בפת שאינה עמילה ביין גורדלי או ביין חרדלי, במיסב קצר או במיסב רחב, בחבר טוב או בחבר רע. אמר רב חסדא וכלן לזנות: זה שאמר הכתוב ותפרעו כל עצתי, רבי יהודה דסכנין בשם ר' לוי אמר ויבן ה' אלקים את הצלע התבונן מהיכן לבראותה אמר איני בורא אותה מן הראש שלא תהא מקילת ראש. ולא מן העין שלא תהא סקרנית. ולא מן האזן שלא תהא צייתנית. ולא מן הפה שלא תהא דברנית. ולא מן הלב שלא תהא קנאתנית. ולא מן היד שלא תהא ממשמשנית. ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית. אלא מן המקום הצנוע בכל האדם שאפילו בשעה שהוא ערום אותו המקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא היה אומר אשה צנועה אשה צנועה, ואף על פי כן ותפרעו כל עצתי, לא בראתי אותה מן הראש והרי היא מקילת ראש שנאמר ותלכנה נטויות גרון. ולא מן העין והרי היא סקרנית שנאמר ומשקרות עינים. ולא מן האזן והרי היא צייתנית שנאמר ושרה שומעת. ולא מן הפה והרי היא דברנית שנאמר ותדבר מרים. ולא מן הלב והרי היא קנאתנית שננאמר ותקנא רחל באחותה. ולא מן היד והרי היא ממשמשנית שנאמר ותגנוב רחל את התרפים, ולא מן הרגל והרי היא פרסנית שנאמר ותצא דינה בת לאה: ושפח אדני קדקד בנות ציון. א"ר חנינא בר פפא לפי שהיה ירמיה מחזר עליהם ואומר להם בנותי עשו תשובה עד שלא יבאו השונאים והן היו אומרות ימהר יחישה מעשהו למען נראה, דוכוס רואה אותי ונוטל אותי לו לאשה איפרכוס רואה אותי ונוטלני לו לאשה, ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה ונחזי דמאן קיימא דידי או דידהון, וכיון שגרמו העוונות ונכנסו השונאים בירושלים יצאו מקושטות לפניהם כזונות, ודוכוס רואה אחת מהן ונטלה ומעלה ומושיבה בקרונין שלו, אמר הקב"ה הא קמת דידהון ודידי לא. מה עשה להן הקב"ה הלקה אותן בצרעת הדא הוא דכתיב ושפח אדני קדקד בנות ציון, וכתיב התם ולשאת ולספחת. רבי דוסא בר חנינא אומר העלה בהם משפחות משפחות כל כנים. ר' חייא בר אבא אמר עשה אותם שפחות מכודנות אמהן משעבדן. ר' ברכיה בשם ר' מייסא אומר ושפח כתיב שמר משפחותיהן שלא יתערב זרע קדש בגויי הארצות אע"פ שלא חזרו בהן ואמר הקב"ה יודע אני שאין עובדי אלילים בדילין מזיבה ומן הצרעת, מה עשה הקב"ה וה' פתהן יערה רמז למעיינות שלהן והיו שופעות דם וממלאים קרונין שלו והיה משליכה והקרון עובר עליה ומפסקתן, והיו אומרות אלו לאלו סורו סורו מהן טמאות הן שנאמר סורו טמא קראו למו. ואנו ואבלו פתחיה. אנינה מבפנים ואבלות מבחוץ, פתחיה שני פתחים חרבן בית ראשון וחרבן בית שני. ונקתה, נקייה מדברי תורה, נקייה מדברי נבואה, נקייה מדברי צדיקים, נקייה ממעשים טובים, לארץ תשב ישבו לארץ ידמו: והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, אמר רבי אלעזר עתידין צדיקים לומר לפניהם קדוש כדרך שאומרין לפני הקב"ה שנאמר והיה הנשאר וגו' קדוש יאמר לו: תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב"ה להחות שוב אינם חוזרין לעפרן שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים, ואם תאמר אותן אלף שנים שהקב"ה עתיד לחדש את עולמו שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, צדיקים מה הם עושים הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטין ומעופפין על פני המים שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים, ושמא תאמר יש להם צער תלמוד לומר וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו: וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקרעיה. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק שבע חופות בגן עדן שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם וגו', כי על כבוד חופה, א"ר יוחנן מלמד שכל צדיק וצדיק הקב"ה עושה לו חופה לפי כבודו. ועשן בחופה למה אמר ר' חנינא הגדול כל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעוה"ז מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא, ואש בחופה למה אמר רבי חנינא מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חברו, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה: וסכה תהיה לצל יומם, א"ר זירא עד עשרים אמה אדם יודע שהוא יושב בצל סוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות: אמר רבי אלעזר בשם רבי סימאי אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת יקח נא מעט מים חייך שאני פורע לבניך במדבר כו'. הה"ד אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר", הרי במדבר, בארץ כנען מנין שנאמר ארץ נחלי מים, לעתיד לבא מנין ת"ל ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, אתה אמרת ורחצו רגליכם חייך שאני פורע לבניך במדבר ובביישוב ולעתיד לבא, במדבר מנין שנאמר וארחצך במים, ביישוב מנין שנאמר רחצו הזכו, לע"ל מנין שנאמר כי אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך כו' הה"ד פרש ענן למסך הרי במדבר, בארץ מנין שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים, לעתיד לבא מנין שנאמר וסכה תהיה לצל יומם. אתה אמרת ואקחה פת לחם חייך שאני פורע לבניך כו' שנאמר הנני ממטיר לכם לחם כמן השמים הרי במדבר, בארץ מנין שנאמר ארץ חטה ושעורה, לעתיד לבא מנין שנאמר יהי פסת בר בארץ. אתה אמרת ואל הבקר רץ אברהם חייך שאני פורע לבניך כו' הה"ד ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן, הרי במדבר, בארץ מנין שנאמר בנכסים רבים שובו אל אהליכם ובמקנה רב. לעתיד לבא מנין שנאמר והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן. אתה אמרת והוא עומד עליהם חייך שאני פורע לבניך כו' הה"ד וה' הולך לפניהם יומם, בארץ מנין שנאמר אלקים נצב בעדת אל, לעתיד לבא מנין שנאמר עלה הפורץ לפניהם: אשירה נא לידידי. תניא ר' יוסי אומר שיתין מששת ימי בראשית נבראו ועליהם כרה דוד ששה עשר אלף אמה שנאמר אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו וגו' ויעזקהו ויסקלהו וגו'. מגדל זה בית המקדש, יקב זה המזבח. וגם יקב אלו השיתין. אמר רבה ברר בר חנה שיתין מששת ימי בראשית נבראו שנאמר חמוקי ירכיך אלו השיתין, כמו חלאים שחלולין ויורדין עד התהום, מעשה ידי אמן ידי אומנתו של הקב"ה. דבר אחר כרם היה לידידי בקרן וגו', מה שור אין בו גבוה מקרניו אף ארץ ישראל גבוה מכל הארצות. אי מה שור אין בו פסולת אלא מקרניו אף ארץ ישראל פסולת שאר ארצות, תלמוד לומר בן שמן שמנה היא ארץ ישראל מכל הארצות, וכן הוא אומר ארץ זית שמן ודבש שמנים כחלב ומתוקין כדבש, ללמדך שארץ ישראל גבוה ומתוקה ומשובחת מכל הארצות. בקרן בן שמן, עשר קרנות, קרנו של אברהם שנאמר כרם היה לידידי בקרן בןן שמן כו' כתוב בשמואל ברמז פ"א: כי כרם ה' צבאות בית ישראל כתוב בשמואל ברמז פ"א: כי כרם ה' צבאות בית ישראל כתוב בשופטים ברמז מ"ז וברמז תתכ"ח. הוי מגיעי בית בבית, ר"ש דסכנין בשם ר' לוי מלוהו על ביתו מלוהו על שדהו ליטלה. אמר הקב"ה מה אתם סבורים שאתם יורשים את הארץ והושבתם לבדכם בקרב הארץ ונגלה באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו. א"ר שמעון בן לוי מי שהוא צורח באזנו של חברו לא באזנו אחת הוא צווח שמא צווח הוא בשתים והכא באזני ה' צבאות. אמר ריש לקיש הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה, הגעתם חרבן ראשון לחרבן שני מה חרבן ראשון ציון שדה תחרש אף חרבן שני עד אפס מקום, מי גרם למקום שיחרב על שלא הניחו מקום שלא עבדו בו ע"א: עולא ורב חסדא הוו שקלי ואזלי אפתחא דבר חנא בר חגילאי נגד רב חסדא ואתנח אמר ליה עולא לא סבר לה מר להא דאמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים, ור' נתן אמר כל גופו שנאמר והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח וגו', אמר ליה היכי לא אתנח ביתא דהוו קייימי שתין אפיתא ביממא ושתין אפיתא בליליא ואפיין לכל מאן דצריך ולא שקיל ידא מן כיסיה דסבר דילמא אתי עינא בר טובים ואדמייתי ליה כיסא מכסיף ותו דהוו פתיחין ליה ארבע דשי לארבע רוחי דעלמא דהוה עייל כפין הוה נפיק כי שבע והוה שדיא ליה חטי ושערי בשני בצורת אבראי אמר כל מאן דכסיפא ליה מילתא למשקל ביממא אתי ושקיל בליליא והשתא נפל ליה בתלא ולא אתנח, אמר ליה הכי אמר רב מיוום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהם של צדיקים שיחרבו שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו וגו', וא"ר יוחנן עתיד הקב"ה להחזיקן לישובן שנאמר שיר המעלות הבוטחים בה' וגו' מה ציון עתיד הקב"ה להחזירו ליישובו אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזיקן ליישובן חזיוה דלא הוה קא מיתבא דעתיה אמר ליה דיו לעבד להיות כרבו: הוי משכימי בבקר א"ר אבהו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה קריאת שמע שחרית וערבית שנאמר הוי משכימי בבקר וגו' וכתיב לכן גלה עמי מבלי דעת. א"ר יוחנן כל השותה בארבעה מיני זמר מביא חמש מיני פורעניות לעולם שנאמר והיה כנור וונבל תוף וחליל ויין משתיהם, מה כתיב אחריו לכן גלה עמי מבלי דעת שגורמין שפלות לשונאו של הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה, ועיני גבוהים תשפלנה שגורמין שפלות לישראל ומה כתיב אחרי כן לכן הרחיבה שאול נשפשה וגו'. דרש רבי עקיבא לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק לבלי חקים אין כתיב כאן אלא לבלי חק לפי שאין בידו מצוה אחת שיכריעו לכף זכות, הדא דאת אמר לעוה"ב אבל בעוה"ז אפילו תתקצ"ט מלאכים מלמדין חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות הקב"ה מכריעו לכף זכות, מה טעם אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וג': וא פועל ה' לא יביטו. א"ר שמעון בן פזי אריב"ל משום בר קפרא כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשבר עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו: לכן גלה עמי משלי דעת, א"ר יוחנן לא ניחא ליה למרייהו לומר הכי אלא למי שלא למד אפילו חק אחד.. אתה מוצא אברהם עד שלא מל היה נופל על פניו. והרשעים אינם נופלים בגינהם אלא בשביל רשעתם שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק, אבל לעולם הבא הקב"ה מציל את ישראל מגיהנם בזכות המילה, וכן אמר שלמה לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים: ויגבה ה' צבאות במשפט. אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כלה מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש המלך המשפט, ור"א אמר אפילו בעשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ אם אמר האל הקדוש יצא שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה, אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט אלו עשרה ימים וקאמר האל הקדוש. ומאי הוה עלה אמר רב יוסף האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט. ורבה אמר המלך הקדוש המלך המשפט, והלכתא כרבה. ד"א אימתי הקב"ה נעשה גבוה בעולמו משיעשה משפט בעו"א לעתיד לבא שנאמר נצב לריב ה' ועומד לדין עמים, וכה"א עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב. והאל הקדוש נקדש בצדקה שהוא מלמד סנגוריא על ישראל שנאמר אני מדבר בצדקה. א"ר שמעון בן יוחאי אימתי שמו של הקב"ה מתגדל בעולמו בשעה שעושה מדת הדין עם הרשעים ואית לן קריין סגיאן והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי וגו', ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו וגו', לכן הנני מודיעם בפעם הזאת וגו', ויגבה ה' צבאות במשפט: ורעו כבשים כדברם, א"ר מנשיא בר ירמיה מאי כדברם כמדובר בם. וחרבות מחים גרים יאכלו, א"ל רבה בשלמא אי כתיב חרבות כדקאמרת, השתא דכתיב וחרבות מילתא אחריתי היא, אלא כדרב חננניה א"ר דאמר עתידין צדיקים שיחיו את המתים, כתיב הכא ורעו כבשים כדברם וכתיב התם ירעו בשן וגלעד כימי עולם. בשן זה אלישע הבא מן הבשן דכתיב ויעני ושפט בבשן, וגלעד זה אליהו שנאמר ויאמר אליהו התשבי מתושבי לגעד ברמז תס"ב: הוי מושכי העון בחבלי השוא. א"ר יוסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה כעבותות העגה. הוי מושכי העון בחבלי השוא. זה מנשה בן חזקיהו שהיה יושב ודורש אגדות של דופי, אמר לא היה לו למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע, ותמנע היתהה פילסגש, וילך ראובן בימי קציר חטים, ועליו מפורש בקבלה תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי. האורמירם ימהר יחישה כתוב ברמז שצ"ט: הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע. א"ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם שנאמר הוי האומרים לרע טוב, ומה כתיב אחריו לכן כאכול קש לשון אש: מצדיקי ושע עקב שחד. א"ר יצחק כל מי שנוטל שוחד ומצדיק את הרשע בעקב נרמס. וצדקת צדיקים יסירו ממנו, צדקת צדיקים זה משה יסירו ממנו זה יצחק, על ידי שהצדיק את עשו הרשע כהו עיניו שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו: לכן כאכל קש לשון אש, וכי יש קש אוכל אש והלא דרכו של אש לאכול קש, אלא זה ביתו של עשו שנמשל לקש דכתיב ובית עשו לקש. לשון אש ביתו של יעקב דכתיב והיה ביית יעקב אש. וחשש להבה ירפה זה ביתו של יוסף, שנאמר ובית יוסף להבה, שרשם כמק יהיה אלו האבות שהם שרשיהם של ישראל. ופרחם כאבק יעלה אלו השבטים שהם פרחם של ישראל, מפני מה כי מאסו תורת ה' צבאות זו תורה שבכתב, ואת אמרת קדוש ישראל נאצו זה תורה שבעל פה, וכן הוא אומר על מה אבדה הארץ, וכן הוא אומר זנח ישראל טוב וגו', וכן הוא אומר וצבא תנתן על התמיד וגו': בשנת מות המלך עוזיהו זה תחלתה ספר ולמה נכתב כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה כו' בירמיה ברמז רס"ד: בשנת מות המלך וכי מת היה אלא שנצטרע ומצורע חשוב כמת שנאמר אל נא תהי כמת: ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל אלו פ' כהנים שהיו עם עזיהו, ואין שוליו אלא כהנים שנאמר ועל שולי המעיל. שרפים עומדים שעתידה האש לשרוף את עוזיה כשם ששרפה לקרח ועדתו. ממעל לו מן המעל שמעל ואמר לו צא שמעלת והארץ פתחה פיה לבלעו שנאמר ונסתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו. ומנין שהראה לו הקב"ה למשה שנאמר זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר, אמר לו משה ד אף מזרע אהרן אמר לו אשר לא מזרע אהרן הוא, כקרח וכעדתו אתה עושה לו, אמר לו ולא יהיה כקרח וכעדתו, מה אתה עושה לו כמו שצרעתי את ידך כאשר דבר ה' ביד משה לו: שרפים עומדים ממעל לו אין ישיבה למעלה ביחזקאל ברמז רמ"ז וברמז ש"מ, וברות בפסוק ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד לי: שרפים עומדים ממעל לו. שנים שרפים עומדים אחד מימינו ואחד משמאלו. שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו שלא יביט בפני השכינה, ובשתים יכסה רגליו דכתיב וכף רגליהם ככף רגל עגל שלא יביטו פני השכינה ושתים מעופפים ומעריצים ומקדישים שמו הגדול זה עונה וזה קורא זה קורא וזה עונה קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, והחיות עומדים אצל כסא כבודו ואינם יודעים מקום כבודו ועומדות באימה וביראה ברתת ובזיע שלא יאכל אשר אכלה אש לאשן של מלאכים ומזיעת פניהם נהר של אשמושך לפניו שנאמר נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי וגומרות ועונות ואומרות כל מקום שכבודו שם ברוך שם שם כבוד ה' ממקומו. וקרא זבה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש. א"ר חנינא אמר רב שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום ויום אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. תניא חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת שישראל אומרים שירה בכל יום ובכל שעה שירצו ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחת ביובל, ואמרי לה פעם אחת לעולם, וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות דכתיב שמע ישראל ה' אלקינו, ומלאכי השרת אינם מזכירין אלא לאחר שלש תיבות קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, ואין מלאכי השרת אומרין שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה שנאמר ברן יחד כוכבי בקר אלו ישראל, והדר ויריעו כל בני אלקים: למלאכים נתן קדושה אחת שנאמר בגזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא ולישראל שתי קדושות שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים. רבי אבין אמר משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו שומרים מהם שכורים מהם גזירים לעת ערב בא ליתן להם שכרם והיה נותן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד, כך העליונים שאין להם יצר הרע דיין להם בקדושה אחת ולתחתונים שיצר הרע שולט בהם שתי קדושות, ר' אבין אמר חורי משל לבני מדינה שעשו שלש עטרות למלך מה עשה נתן אחת בראשו ושתים בראש בניו, וכך מלאכי השרת מכתירין שלש קדושות דכתיב וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מה הקב"ה עושה נותן אחת בראשו כי קדוש אני האחד ושתים בראש בניו ישראל דכתיב והתקדשתם והייתלם קדושים תלרתי: מלא כל הארץ כבודו. אריב"ל אסור לו לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה שנאמר מלא כל הארץ כבודו כו' בתהלים ברמז תרס"ה: ואומר אוי לי כי נדמיתי כיון שראה מלאכי השרת מקלסין להקב"ה ולא שתף קלוסו עמהם התחיל מיצר על הדבר, כי איש טמא שפתים אנכי שאלולי שתפתי קילוסי לקילוס שלהם הייתי חי וקיים לעולם כמותם. היאך היה לי שדוממתי, עם כשהוא עומד ומשתומם על הדבר הוציא דבר יתר מפיו ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, אמר לו הקב"ה על שאמרת כי איש טמא שפתים אנכי שרא לך שאתה שליט בעצמך, שמא בבני היית שליט שאמרת ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, מיד נטל את שלו שנאמר ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו גחלת אין כתיב כאן אלא רצפה, מהו רצפה א"ר שמואל בר נחמני רצץ פה שאמרה דלטוריא על בני. וכן הוא אומר אל גנת אגוז ירדתי האגוז הזה חלק מי שאינו אומן לעלות בו מיד הוא נופל שצריך לשמור שלא יפול ממנו, כך כל מי שמשרה את ישראל צריך ליזהר שלא יטול את שלו מתחת ידיהם כגון משה וישעיהו ואליהו. משה אמר שמעו נא המורים ונאמר לו לכן לא תביאו את הקהל הזה, אליהו אמר כי עזבו בריתך בני ישראל, ונאמר לו ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך. ישעיהו אמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב נאמר לו ובידו רצפה. במלקחים מהו במלקחים להודיעך כחן של צדיקים, הקב"ה אמר למלאך ליטול גחלת מעל גבי המזבח וליתן על פי הנביא ונטל המלאך את הגחלת במלקחת מן המזבח של מעלה ונכוה והשליך אותה ונטל עוד מלקחת אחרת ונטל הגחלת בשתיהם ונתנו לגחלת בשפתיו של ישעיהו ולא נכוה, וכן הוא אומר כי רב מאד מחנהו אלו המלאכים, ומי קשה מהם וכי עצום עושה דברו אלו הצדיקים, וכן משה גער באש ושקעה שנאמר ותשקע האש, אמר הקב"ה לישעיה הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר, כיון שראה ישעיהו כן התחיל מצדיק את ישראל ומלמד עליהן סניגוריא מהו אומר בסוף נבואתו ה' אלקים נתן לי לשון למודים, למדני ללמד עליהם סניגוריא, ה' אלקים פתח לי אזן לשמוע קולו כשאמר את מי אשלח ונתן בי דעת לומר הנני שלחני ואנכי לא מריתי לפיכך אחור לא נסוגותי לא נעשיתי אחור מן הנבואה אלא נתנבאתי נחמות יותר מכל הנביאים ולא עוד אלא נחמות כפולות שוש אשיש, התעוררי התעוררי, עורי עורי, אנכי אנכי, נחמו נחמו עמי: ויעף אלי אחד מן השרפים. א"ר אלעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים ואלו בגבריאל כתיב והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף, ומאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא, אתיא אחד אחד כתיב הכא ויעף אלי אחד מן השרפים וכתיב התם במיכאל והנה מיכאל אחד מן השרים בא לעזרני, תנא מיכאל באחת גבריאל בשתים, אליהו בארבע, מלאך המות בחמשה, ובשעת המגפה באחת. ואשמע את קול ה' אומר כתוב ברמז תמ"ג. מנשה הרג את ישעיהו. אמר רבא מידן דייניה ואראה את ה', משה רבך אמר כה' אלקינו בכל קראנו אליו ואתה אמרת דרשו ה' בהמצאו, משה רבך אמר את מספר ימיך אמלא ואתה אמרת והוספתי על ימיך, אמר ישעיהו ידענא ביה דלא מקבל מיני אי אמינא ליה אשוייה מזיד אמר שאיבלע בארזא אתייה לארזא ונסריה, כי מטא להדי פומיה נח נפשיה משום דאמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. ובירושלמי דסנהרין חמון דמיה נגיד היינו דכתיב וגם דם נקי שפך מנשה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה וכי אפשר לבשר ודם למלאת את ירושלים פה לפה מדם נקי, אלא שהרג את ישעיהו שהיה שקול כמשה וכתיב בו פה אל פה אדבר בו: וסר עונך וחטאתך תכופר. אמר מר עוקבא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו שני מלאכי השרת המלוין ללו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרין וסר עונך וחטאתך תכופר: השמן לב העם הזה. אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר השמן לב העם הזה וגו', אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא קודם גזר דין, א"ל ושב ורפא לו כתיב איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין. מיתיבי השב בינתים מוחלין לו לא שב בינתים אפילו הביא כל אילי נביות אין מוחלין לו, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור, ת"ש יורדי הים באניות וגו' עשה להם סמניות כאכין ורקין שבתורה לומר לך צעקו קודם גזר דין נענו לאחר גזר דין לא נענו, הנך נמי כיחידים דמו. מה ראו לומר תשובה אחר בינה דכתיב השמן לב העם הזה וגו', ולבבו יבין ושב ורפא לו, אי הכי לימא רפואה בתר תשובה, לא ס"ד דכתיב וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירב לסלוח אלמא בתר תשובה סליחה, ומאי חוית דסמכת אהאי קרא סמוך אהאי קרא, כתיב קרא אחרינא הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי, למימרא דרפואה וגאולה בתר סליחה היא אלא הא כתיב ושב ורפא לו, ההיא רפואה לאו דתחלואים היא אלא דסליחה היא: פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים ובא תלמיד ושאל לי כבן שהוא שואל את אביו אמר לי מה נשתנה ישעיהו מכל הנביאים שנתנבא כל הטובות והננחמות בשיראל, אמרתי לו בני מפני שקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה שננאמר ואשמע את קול ה' אומר וגו', ואמר לך ואמרת לעם הזה וגו', ואומר השמן לב העם הזה וגו', וכי תעלה על דעתך שאין הקב"ה חפץ בתשובתן של ישראל ח"ו, אלא למצוא מהם קורת רוח, ה משל למלך שהיה לו בן יחידי במדינה שגר לו שליח בני שחוט שוורים הרבה וצאן ואכול בשר ושתה יין הרבה ותתעצל במלאכה, וכל כך למה כדי שיצא בן המלך למלאכה ויבא אביו וימצא הימנו קורת רוח כו'. א"ל רבי לכמה שנים נתנבא ישעיהו כל אותן הטובות והנחמות, א"ל אילו עשו תשובה מחיבתן היה הקב"ה בונה להם בית האחרון מיד באותה שעה ועאכ"ו שהיה מחבקן ומנשקן ומגפפן ומושיבן בחיקו לעולם ולעולמי עולמים: ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער, אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיהו דור שבן דוד בא קטיגוריא בא בת"ח, כי אמריתיה קמיה דשמואל א"ל צירוף אחר צירוף שנאמר ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער: ויהי בימי אחז, ויהי בימי ה' הם כו' כתוב בריש מגילה דרות ברמז תקצ"ו. ויהי בימי אחז. א"ר אושעיה אמרו מה"ש לפני הקב"ה ווי שמלך אחז א"ל בן יותם הוא איני יכול לפשוט ידי בו. ויהי בימי אחז בשנת שלש למלכותו. ויוגד לבית דוד כו'. כתוב במלכים ברמז רמ"ו. ויגע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח, אומרים לפרת למה אין קולך הולך א"ל איני צריך מעשי מוכיחים עלי אדם נוטע בי נטיעה הוא עושה לשלשים יום זורע בי ירק הוא עושה לשלשה ימים, אומרים לחדקל למה קולך הולך, אומר להם הלואי גם כי קולי הולך שיהא נשמע ונראה, אומרים לאילני מאכל למה אין קולכם הולך אומרים אין אנו צריכין פירותינו מעידין עלינו, אומרים לאילני סרק למה קולכם הולך אומרים הלואי גם כי נשמיע קולנו שנשמע ונראה, אמר רב הונא לא מטעם הזה אלא אילני מאכל על ידי שהם כבדים בפירותיהם לפיכך אין קולם הולך, אילני סרק על ידי שהם כבדים בפירותיהם לפיכך אין קולך הולך, אילני סרק על ידי שהם רקים וקלים לפיכך קולם הולך, הה"ד וגו'. מפני מה לא מנו את אחז, א"ר ירמיה מפני שמוטל בין שני צדיקים בין יותם לחזקיהו. רב אמר מפני שהיה לו בשת פנים מישעיה שנאמר צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס, מאי כובס איכא דאמרי כבשינהו לאפיה, ואיכא דאמרי אוכלא דקצרא סחף ארישיה. דבר אחר כשהיה הנביא בא לקנתרו היה יוצא למקום טומאה והופך פניו למקום טומאה כלומר שאין השכינה שורה במקום טומאה שנאמר אל מסלת שדה כובש שהיה כובש פניו. דבר אחר על ידי שנתיסר בבנו הבכור שנאמר ויהרג זכרי גבור אפרים את בן המלך והוא שחזקיה אמר הנה לשלום מר לי מר, מר לי מפני אחז מר לי מפני מנשה. וזרע צדיק נמלט אין כתיב כאן אלא וזרע צדיקים זרע שהוא מוטל בין שני צדיקים. נעלה ביהודה ונקיצנה כתוב ברמז תקמ"ב: שאל לך אות, לשלשה נאמר להם שאל כו' כתיב במלכים ברמז קע"ג. שאל לך אות מעם ה' אלוקיך העמק שאלה או הגבה למעלה. העמק שאלה שיחיו המתים או שיעלו קרח ועדתו, או הגבה למעלה אם אתה מבקש שירד לך אליהו ז"ל. אמר יודע אני שיש בו כח לעשות אבל איני מבקש שיתכבד בשבילי שנאמר ויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את ה': ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה. אמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, אתא הקב"ה אידמי ליה כאניש סבא אמר ליה כי אזלת להני מלכי מזרח ומערב דאייתית לבנייהו וקטלתינהו מאי אמרת להו, א"ל ההוא גברא נמי בההוא פחדא יתיב. א"ל מאי אעביד אמר ליה זיל ושני נפשך, במאי אישני אמר ליה זיל אייתי לי מספרא ואגזוך דכי אזלת ליכא מאן דידע לך. א"ל מספרא לית לי מהיכא אייתי, עול לההוא ביתא ויתנו לך מספרא, נחיתו מלאכי השרת ועבדו ביתא ואוקימו ריחא, אתא סנחריב אמר להו אית לכו מספרא אמרו ליה אי בעית דניתיב לך טחין חד גירוא דקשייתא, טחן חד גירוא דקשייתא ויהבו ליה מספרא, אדאתא חשך, א"ל זיל אייתי נורא אזיל, בהדי דקא גריר ליה אזל נפח ליה אנורא איתלי ליה נורא בדיקניה הבו ליה מספרא וגזזו לרישיה והיינו דכתיב וגם את הזקן תספה. א"ר פפא היינו דאמרי אינשי גררתיה לארמאה ושפר ליה איתלי ליה נורא בדיקניה ולא שבעת חוכא מינה, אזל אשכח דפא מתיבותא דנח אמר היינו אלהא רבא דשזביה לנח מטופנא אי אזיל ההוא גברא ומצלח מקרב לתרין בניה קמך היינו דכתיב ויהי הוא משתחוה בית נסרוך וגו' הכוהו בחרב משום שלא יעשה מהם קרבן: והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים, אמר לו הקב"ה ליעקב אתה אמרת והיה ה' לי לאלקים חייך כל טובות וברכות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה שנאמר והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר, והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. והיה וגו' כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה כו' כתוב במלכים ברמז רל"ה: ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה. וכבר היו ר' גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא מהלכים בדרך ושמעו קול המונה של כרך גדול מפניליאוס במאה ועשרים מיל, התחילו הם בורכין ורבי עקיבא משחק, א"ל עקיבא למה אתה משחק, אמר להם ומפני מה אתם בוכים, א"ל ולא נבכה על מקום שעו"א הללו משתחוים לאלילים ומקטרים לעצבים ויושבים בשלוה ובהשקט ואנו רואים מקום רגלי אלקינו נשרף באש ולא נבכה, א"ל ולכך אני משחק אם כן למכעיסיו לעושי רצונו עאכ"ו. כיון שהגיעו לצופים קרעו בגדיהם, הגיעו לירושלים ראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים התחילו בם בוכים ורבי עקיבא משחק, א"ל עקיבא למה אתה משחק, א"ל ומפני מה אתם בוכים, אמרו לו אפשר מקום שכתוב בן והזר הקרב יומת נתקיים בו לעינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו, א"ל ולכך אני משחק שנאמר ואעידה לי עדים נאמרנים את אוריה הכהן ואת זכריה וגו' וכי מה ענין אוריה אצל זכריה והלא אוריה במקדש ראשון היה וזכריה במקדש שני, אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, בנבואתו של אוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש, ובנבואתו של זכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים וגו', ואחרי שנתקיימה נבואתו של אוריה שמח ומובטח אני שתתקיים גם נבואתו של זכריהו, ובלשון הזה א"ל עקיבא נחמתנו: יען כי מאס העם הזה את מיש השלוח וגו', א"ר יוסף אלמלא תרגומו דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר כו' כתוב במלכים ברמז רנ"ז ובירמיה רמז רפ"ה: וחלף ביהודה שטף ועבר. אמר רב יהודה אמר רב בא עליהם סנחריב בארבעים וחמשה אלף כלם בני מלכים יושבים בקרונות של זהב ועמהם שגלונות וזונות ובשמונים אלף גבורים לבושי שריון קלופה וששים אלף אוחזי חרבות ומגן וצנה רצים לפניו והשאר פרשים. וכן באו על אבררהם אבינו וכן עתידין לבא עם גוג ומגוג. במתניתא תאנא אורך מחנהו ת' פרסה ורוחב מחנהו מ' פרסה סך מחנהו מאתים וששים רבוא אלפים חסד חד. בעי אביי חסר אלפא או חסר מאה או חסר חד תיקו. ת"ר ראשונים עברו בשחי שנאמר וחלף ביהודה שטף ועבר, אמצעים עברו בקומה שנאמר עד צואר יגיע, אחרונים העלו עפר על רגליהם ולא מצאו מים בנהר לשתות עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו שנאמר אני קרתי ושתיתי מים, והא כתיב ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור קפ"ה אלף, א"ר אבהו הללו ראשי גייסות היו, דיקא נמי דכתיב וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור כו' כתוב ברמז רמ"ח. והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך וגו' אחד מששים לאוכלוסיו מלא א"י שנאמר מוטות כנפיו המוטה זו של תרנגול אחד מששים בכנפיו: לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא וחזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא, כי אתא סנחריב וצר על ירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו, שנאמר כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר לירות במו אופל לישרי לב, הוה קא מסתפי חזקיה דילמא ח"ו נטייה דעתיה הקב"ה בתר רובא וכיון דרובא מימסרן אינהו נמי מימסרן, בא נביא וא"ל לא תאמרון קשר וגו' קשר של רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין, הלך לחצוב לו קבר בקברי בית דוד בא נביא וא"ל מה לך פה כי חצבת לך פה קבר הנה ה' מטלטלך טלטלך גבר. א"ר טלטול דגברא קשה מדאתתא. ועטך עטה א"ר יוסי בר חנינא שפרחה בו צרעת כתיב הכא ועטך עטה וכתיב התם ועל שפם יעטה. נצוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים תנא הוא בקש קלון בית אדוניו ונהפך כבודו לקלון, כי הוה נפיק איהו אתא גבריאל אחדיה לדשא באפי משרייתיה א"ל משרייתך היכא אמר להו הדרו בהו אמרי ליה אם כן אחוכי קא מחייכת בן, נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנים. א"ר אלעזר שבנא בעל הנאה היה כתיב לך בא אל הסוכן וכתיב התם ותהי למלך סוכנת. והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל בני רבי חייא אגידו אגברו חמרא לדרדקי כי היכי דלימרו מילתא כיון דאיבסוס פתחו ואמרו אין בן דוד בא עד שיכלו שתי בתי אבות משיראל ראש גולה שבבל ונשיא שבארץ ישראל שנאמר והיה למקדש וגו'. אמר רבי בני קוצים אתם מטילין בעיני. א"ל רבי חייא אל ירע לך כי יין נתן בשבעים וסווד נתן בשבעים נכנס ין יצא סוד: וחכיתי לה' המסתיר פניו ברמז תקצ"ו: וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות. א"ר סימון שני דברים נתנבא בארה ולא היה בו כדי ספר ונטפלו בישעיהו ואלו הם וכי יאמרו אליכם, וחברו, וכן הוא אומר לעשות לרוח משקל, אמר רבי אחא אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים אינה שורה אלא במשקל יש מתנבא ספר אחד ויש מתנבא שני ספרים ויש מתנבא שני פסוקים. ומים תכן במדה אמר רבי יודן אפילו דברי תורה שנתנו מלמעלה לא נתנו אלא במדה, ואלו הם מקרא ומשנה וגמרא והגדה, יש זוכה למקרא ויש זוכה למשנה ויש זוכה לגמרא ויש זוכה להגדה ויש זוכה לכלם. אמר רבי יוחנן כל נביא שנתפרש שמו ושם אביו נביא בן נביא לא נתפרש הוא נביא ואין אביו נביא. אמר רבי אלעזר כתיב והתנבאי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביא בן נביא, ורבנין אמרין בין התפרש שמו בין לא נתפרש שמו שכן עמוס אומר לאמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אנכי ומה הוא היה נביא אף אביו היה נביא. וכן כתוב אחד אומר ישעיהו בן אמוץ הנביא וכתוב אחד אומר ישעיהו הנביא בן אמוץ מלמד שהיה נביא בן נביא: המצפצפים אלו דמצייצין. והמנהגים אלו דמנהמין. הלא עם אל אלקיו ידרוש, כל אומה ואומה תסגוד לאלקיה. בעד החיים אל המתים. אמר רבי לוי משל לאחד שאבד את בנו והלך לבקשו לבית הקברות, ופקח אחד היה שם ואמר ליה בנך שאבדת חי היה או מת, א"ל חי, א"ל שוטה שבעולם דרכן של מתים לתבוע צרכן בין החיים שמא צורך חיים בתוך מתים, כך הקב"ה קיים לעולמי עולמים הה"ד וה' אלקים אמת וגו', מהו אמת אמר רבי אבין שהוא אלקים חיים ומלך עולם, ואלקי עובדי אלילים מתים הם, הה"ד פה להם ולא ידברו, ומניחים חי העולמים ומשתחוים למתים. לתורה ולתעודה. התורה מעידה, אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר, רבי יוחנן וריש לקיש רבי יוחנן אמר אמר הקב"ה אם לא יאמרו ישראל לעובדי אלילים כדבר הזה, אין לו שחר, על עצמו אינו מזריח אורה וכיצד יזריח על אחרים. דבר אחר הלא עם אלקיו ידרוש כשם שאמר אליהו ז"ל המבלי אין אלקים בישראל, בעד החיים אל המתים למה לכם להניח חי העולמים שנאמר וה' אלוקים אמת וגו' עלינו כתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו' אנו חיים לפיכך נדרוש באלקים חיים, אבל עובדי אלילים מתים כמוהם יהיו עושיהם: והיה כי ירעב והתקצף, שנו רבותינו עו"א מבטל אלילים שלו ושל חביור, כיצד מבטלה קוטע ראש אזנה ראש חוטמה ראש אצבעה פחסה בפניה אע"פ שלא חסרה בטלה, רקק בפניה השתין בפניה גררה זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטלה, מנא הני מילי אמר חזקיה דאמר קרא והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלקיו ופנה למעלה, וכתיב ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה. זש"ה לא תעשון אתי אלקי כסף ואלקי זהב אמר הקב"ה לישראל לא תנהגו בי כמו שעו"א נוהגים באלקיהם, עובדי אלילים כשהטובה באה אליהם הם מכבדין את אלקיהם שנאמר על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו, וכשפורענות בא עליהם הם מקללין את אלקיהם שנאמר והיה כי ירעב והתקצף, אבל אתם הבאתי עליכם את הטובה תתנו הודייה, הבאתי עליכם את היסורים תתנו הודייה, וכן דוד הוא אומר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, וכן איוב אומר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, ומה אשתו אומרת לו עודך מחזיק בתומתך וגו', ומהו אומר לה כדבר אחת הנבלות תדברי, אנדי דור הפלגה המבול שהיו כעורים בטובה וכשבאת עליהם הפורענות היו מקבלים אותה בעל כרחה ואנו שאנוו נאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות וזהו שאמר לה כדבר אחת ההנבלות תדברי: כי לא מועף לאשר מוצק לה, א"א יוחנן כל המציק לישראל אינו עיף, וכה"א היו צריה לראש כל המיצר לישראל נעשה ראש כו' כתיב במלכים רמז רל"ז: כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי, כיצד גלו ר' אלעזר אומר שבט ראובן וגד גלו תחלה, ור' שמואל בר נחמני אמר שבט זבולון ונפתלי גלו תחלה שנאמר כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי, ומה מקיים ר' אלעזר קרא דר' שמואל לומר כשם שגלו ראובן וגד כן גלו שבט זבולן ונפתלי. והאחרון הכביד ר' אבא הר כהנא אמר הממם כבמכבד שנאמר וטאטאתיה במטאטא השמד. לא נפל עליה גורל אמר הקב"ה בשעה שהפלתי קלסים על ובדי אלילים להגלותם לא גלו ואתם גליתם: העם ההולכים בחשך ראו אור גדול. מדבר בדורו של מרדכי שאין לך שעת אפלה יותר משהיתה להם לישראל בשושן הבירה שנגזר עליהם להשמיד וגו'. ראו אור גדול שצמחה להם גאולה וגואל זה מרדכי, מה כתיב ביה ליהודים היתה אורה ושמחה: כי כל סאון סואן ברעש. היה ר' מאיר אומר מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר בסאסאהנ בשלחה תריבנה, אין לי אלא סאה מנין לרבות תרקב וחצי תרקב רובע וחצי רובע תומן ועוכלא, ת"ל כי כל סאון סואן ברעש, ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפין לחשבון גדול, ת"ל אחת לאחת למצוא החשבון, וכן מצינו בבסוטה ובשמשון ובאבשלום. תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אע"פ שבטלו ארבע ארבע מיתות דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו, מי שנתחייב שרפה או נופל בדליקה או נחש מכישו, מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטים באים עליו, מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי, וכן לענין מדה טובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה כל ישראל שבעה ימים שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים, יוסף זכה לקבור את אביו לפיכך ויקח משה את עצמות יוסף עמו והקב"ה נתעסק בו שנאמר ויקבור אותו בגי. ויקרא שמו פלא יועץ וגו' כתוב בשמואל ברמז קט"ו ובמלכים ברמז רל"ח: לסרבה המשרה ולשלום אין קץ. אמר ר' תנחום דרש בר קפרא בצפורי מפני מה מ"ם שבאמצע תיבה פתוחה וזו סתומה, בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע ומה דוד שאמר כמה שירות ותושבחות לא עשיתו משיח, וחזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח, מיד פתחה הארץ ואמרה רבש"ע אני אומרת שירה לפניך תחת צדיק זה ועשהו משיח. זהו שאמר הכתוב מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, אמר שר של עולם לפני הקב"ה רבש"ע עשה צביונו של צדיק זה, יצאה בת קול ואמרה רזי לי רזי לי, אמר נביא אוי לי עד מתי. יצאה ב"ק ואמרה בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו. אמר רבא ואיתימא רבי יצחק עד דאתו בזוזי ובזוזי דבזוזי, תאנא משום רבי פייס גנאי הוא לחזקיה וסיעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו, כיוצא בדבר אתה אומר ויאמר יתרו ברוך ה' גנאי הוא למשה וששים רבוא שלא אמרו ברך עד שאמר יתרו ברוך ה'. קנאת ה' בצאות תעשה זאת, אימתי תמה זכות אבות בימי חזקיה: דבר שלח ה' ביעקב זה גיד הנשה, ונפל בישראל שפשט איסורו בכל ישראל: על כן על בחוריו לא ישמח ה'. בעון נבלות הפה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות בעולם ובחורי שונאי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים שנאמר על כן על בחוריו וגו' וכל פה דובר נבלה וגו', מאי ועד ידו נטטויה אמר רב חנן הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה אלא כל המנבל את פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה: ויגזור על ימין ורעב. אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש לא הוגשמה רוח דרומית שנאמר ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו וכתיב צפון וימין אתה בראתם. איש בשר זרועו יאכלו כו' כתוב במלכים ברמז רל"ב: ואסיר גבולות עמים. תאנא בו ביום בא יהודה גר עמוניי ועמד לפניהם בבית המדרש אמר מה אני לבא בקהל אמר ר' יהושע מותר אתה לבא בקהל, א"ל רבן גמליאל והא כתיב לא יבא עמוני ומואבי, א"ל רבי יהושע וכי עמון ומואב במקומם הם יושבים והלא כבר עלה סנחריב ובלבל את אכל העולם שנאמר אסיר גבולות עמים וכל דפריש מרובא פריש, א"ל ר"ג הא כתיב ואחרי כןן אשיב את שבות בני עמון וכבר שבו, א"ל רבי יהושע והלא כבר נאמר ושבתי את שבות עמי ישראל ועדיין לא שבו, מיד התירוהו לבא בקהל: ותמצא כקן ידי, הה"ד שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו זה פרעה שהיה שליט מסוף העולם ועד סופו והיו לו שלטנות על כל העולם כלו בשביל כבודן של ישראל כו' בירמיה רמז ש"ח: לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו וזון במלכים ברמז רל"ה: ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש, א"ר יוחנן תחת כבודו ולא כבודו ממש. רבי יוחנן לטעמיה דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי. ר"א אומר תחת כבודו ממש, רשב"ן אומר כשרפת בני אהרן מה שרפת בני אהרן שרפת נשמה וגוף קיים אף כאן שרפת נשמה וגוף קיים וכו' בשמואל ברמז קמ"ח: והיה אור ישראל לאש זה חזקיה, וקדושו ללהבה זה ישעיה, ובערה ואכלה שיתו ושמירו זה המן ובניו. אמרו רבותינו מאה בנים היו להמן עשרה נהרגו ועשרה נתלו והשאר היו מסבבין על הפתחים י"ב חדש ואח"כ נהרגו. ושאר עץ יער כתוב במלכים ברמז רמ"א. הלא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל לבית מלכות והכרמל ליער יחשב לחורשין. ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר, זה ספר תולמדות אדם: והיה ביום ההוא יסור סבלו במלכים ברמז רל"ה: בא על עית עבר במגרון. אמר רב הונא עשר מסעות נסע אותו רשע באותו היום ואלו הם, בא על עית עבר במגרון וגו' עד עוד היום בנוב לעמוד, הני טובא הוו, צהלי קולך בת גלים לאו מחשבון אלא נביא הוא דקאמר לכנסת ישראל צצבלי קולך בתו של אברהם יצחק ויעקב שעשו מצות לפני כגלי הים, הקשיבי לישה אמר להו מהאי לא תסחפי אלא תסתפי מנבוכדנאצר רשיעא דמתיל כאריה שנאמר עלה אריה מסובכו. מאי עניה ענתות עתיד ירמיה בן חלקיהו מענתות דאיתנבי עלה א"ל מי דמי התם אריה הכא לישה. א"ר יוחנן ששה שמות יש לו לארי, אלו הן, ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ. אי הכי בצרי להו, עברו מעברה תרתי נינהו. רבי אבא בר כהנא אמר צהלי קולך בת גלים אמר להם ישעיה לישראל עד שאתם עסוקין בשירים וזמרים לאלילים צהלי קולך בדברי תורה צייצי קולך וכליין בקליך. בת גלים מה הגלים הללו מסויימ ים בים כך אבותיכם מסויימים בעולם. דבר אחר בת גלים ברתהון דגלוואי בתו של אברהם שנאמר לו לך לך מארצך, בתו של יצחק שנאמרבו וילך יצחק אל אבימלך, בתו של יעקב שנאמר וילך יעקב פדנה ארם, הקשיבי למצותי, הקשיבי לדברי תורה, הקשיבי לדברי נבואה, ואם לאו לישה הא אריה סליק עלך זה נבוכדנאצר שכתוב בו עלה אריה מסבכו, עניה מן הצדיקים, עניה מדברי תורה, עניה ממצות ומעשים טובים, ואם לאו ענתות הא ירמיה הענתותי אתי ומתנבא עלך תוכחות שנאמר דברי ירמיהו וגו': עוד היום בנוב לעמוד. אמר רבי הונא אותו היום נשתייר על מעון נוב, אמרי ליה כלדאי אי אזלת האידנא יכלת להו ואי לא לא יכלת להו, מה עבד אורחא דבעי לסגויי בעשרה יומין סגא בחר יומא. מאי ינופף ידו הר בית ציון כי מטא לירושלים שדו ליה בסתרקי סליק ויתיב חזיא עילוי שורא עד דחזא לכולה ירושלם כי חזייה איזוטר בעינוי אמר עד כאן יומא רב וסגיא עדן ליה למיעל. הא סנחריב מלכא דאתור אתא וקם בנוב קרית כהניא לקבל שורא דירושלם ענה ואמר לחילוותיה הלא דא היא קרתא דירושלם ועלה ארגשית כל משרייתי ועלה כנשית כל מדינתי הלא דא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי, קם מניד ברישיה ומוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא דירושלם, אמרו ליה נשדי ביה ירא האידנא אמר להו האידנא נייח לכו דאתיתו מארעא רחיקא ביתו השתא למחר כל חד מינייכו ליתי לי טינא לחתמא גולמי ונרגמוניה ונשדי ביה גולמהרג מיניה מיד ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו', אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי בת דינא בטל דינא: והלבנון באדיר יפול, אמר ליה ריב"ז לאספסינוס שלם עלך מלכא שלם עלך מלכא, א"ל איחייבת תרי קטלי, חדא דקרית לי מלכא ולא מלכא אנא, ועוד אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי, א"ל דקאמרת לאו מלכא אנא אי לאו מלכא את לא הוה מימסרא ירושלים בידך שנאמר והלבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך שנאמר והיה אדירו ממנו וגו', ואין לבנון אלא בית המקדש שנאמר גלעד אתה לי ראש הלבנון, וכתיב ההר הטוב הזה והלבנון, ולמה נקרא שמו לבנון על שם שמלבין עונותיהם של ישראל: ויצא חטר מגזע ישי. עובדא הוה בחד יהודאי דהוה קאי ורדי עבר עילויה חד ערבאי געת תורתיה א"ל בר יהודאי בר יהודאי שרי תורך שרי נירך שרי פדנך דחרב בית מקדשא דידכון וכו' כתוב באיכה ברמז תתרכ"ה: ונחה עליו רוח ה' כתוב בשמואל ברמז ק"ט: והריחו ביראת ה'. אמר ר' אלכסנדרי מלמד שהטעינו יסורין כריחים. רבא אמר דמריח ודאין וקטיל שנאמר ולא למראה עיניו ישפוט כי הא דבר כחיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אהנא משיחא אמרו ליה כמשיח כתיב והריחו דמריח ודאץ וכו'. הכה ארץ בשבט פיו וכו' בתהלים רמז תתפ"ב: וגר זאב עם כבש, זהו שאמר הכתוב מזמור שיר ליום השבת למשבית מזיקין מן העולם שלא יזיקו, זהו שאמר הכתוב וגר זאב עם כבש וגו' ופרה ודוב תרעינה וגו' ושעשע יונק על חור פתן מלמד שהתינוק של ישראל עתיד להושיט אצבעו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו. גמול ידו הדה וגמולי חלב עתיד ליתן ידו לפיו של חברבר ומוציא מרה מתוך פיו, הדה זו היא ההורגת את הבריות, וכה"א והשבתי חיה רעה מן הארץ, א"ר שמעון משביתן שלא יזיקו, אמר רבי יוחנן אימתי הוא שבחו של הקב"ה בזמן שיש מזיקין או בזמן שאין מזיקין הוי אומר בזמן שיש מזיקין ואין מזיקין. והיה ביום ההוא יוסיף ה' שניית ידו. כיון שראו הנביאים שהתוספת מרובה על העיקר וכו' כתוב במלכים ברמז רמ"ג: אודך ה' כי אנפת בי. דרש רב יוסף במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהלכו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהם ברגלו התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינת חבירו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני, וכה"א לעושה נפלאות גדולות לבדו, אר"א אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו: אני צויתי למקודשי. אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אני אוהב את הפרסיים שהם צנועים באכילתן וצנועים בתשמיש המטה וצנועים בבית הכסא: ונספחו על בית יעקב. אמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת, כתיב הכא ונספחו וכתיב התם ולשאת ולספחת: שבר ה' מטה רשעיםף. אמר רבי מלאי משום רבי אלעזר ברבי שמעון אלו הדיינים שנעשו מקלות לחזניהם, שבט מושלים אלו תלמידי חכמים שבמשפחות הדיינין, מר זוטרא אמר זה ת"ח שמלמד הלכות צבור לדייני בור, רבי אבא בר ממל אמר לאלו הבכורות כשהוקם המשכן צוווהו ווי: גם ברושים שמחו לך. לא היו ארזים בכבל, וכיון שעלה נבוכדנאצר לארץ ישראל תלש ארזים ושתלן בבבל, וכיון שמת שמחו עליו הדא הוא דכתיב נחה שקטה כל הארץ פצחו רנב, וכתיב גם ברושים שמחו לך וגו': איך נפלת משמים הילל בן שחר, אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע מן המלכיות עד שיפרע משריהם תחלה שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה באדה, וכה"א איך נפלת משמים הילל בן שחר ואח"כ נגדעת לארץ חולש על גוים, ואומר כי רותה בשמים חרבי ואח"כ על אדום תרד, וכן אתה מוצא כתוב אחד אומר ירה בים וכתוב אחד אומר רמה בים, אלא כיון שראו ישראל שר של מצרים נופל התחילו אומרים שבח לכך נאמר רמה: ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה, אמר נבוכדנאצר אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה שנאמר אעלה על במתי עב, א"ל הקב"ה אתה רצית לפרוש עצמך מן הבריות סוף שבני אדם נפרשין ממך שנאמר לקצת ירחין תרי עשר וגו'. היינו הא דאמר כסף סיגים מצופה על חרש שפתים דולקים ולב רע הכתוב מדבר בעשו, למה היה דומה למוליאר שהיה מבחוץ של זהב ומרגליות קבועות בו אלא שמבפנים היה של חרש כך עשו ויאמר עשו בלבו, אמר נבל בלבו, ויאמר ירבעם בלבו ויאמר המן בלבו, אמר בלבו שכח אל. אמרת בלבבך השמים אעלה. ועתה שמעי נא זאת עדיננה היושבת לבטח האומרה בלבבה, כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו: אעלה על במתי עב אדמה לעליון, אמר רבי יוחנן מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע, יצאה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם על בעליו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה, מן הארץ עד לרקיע מהלך ת"ק שנה וכן בין כל רקיע ורקיע וכן כל רקיע ורקיע כו' כתוב במלכים ברמזז רל"ט, ובירמיה ברמז ש"ל: שבעת קלון מכבוד, זה נבוכדנאצר שתה גם אתה והערל אמר רב יהודה אמר רב בשעה שבקש אותו רשע לעשות כך לאותו צדיק נמשכה ערלתו כשלש מאות אמה והיתה מחזקת על המסיבה כלה שנאמר שתה גם אתה והערל, ערל בגימטריא תלת מאה, חולש על גוים מאי משמע דהאי חולש לישנא דפור הוא שנאמר נגדדעת לארץ חולש על גוים שהיה מטיל פור על גדולי מלכות לידע איזה יומו למשכב זכור. כל מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו, א"ר יוחנן שנחו ממשכב זכור, א"ר יוחנן כל ימיו של אותוו רשע לא נמצא שחוק בפי כל בריה שנאמר נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה מכלל דעד האידנא לא הוה, אמר רבי יוחנן אסור לעמוד בביתו של אותו רשע שנאמר ושעירים ירקדו שם, ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שירד אותו רשע לגיהנם רעשו כל יורדי גיהנם ואמרו למשול עלינו נמשלת, יצאת בת קול ואמרה לו ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים בבור, איך שבת נוגש שבתה מדהבה: אמר רב יהודה אמר רב שבתה אומה שאומרת מדוד והבא, ואי בעית אימא מאד מאד הבא: ואתה השלכת מקברך. כתוב אחד אומר ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות המלך יהויכין וגו' בשנים עשר חדש בעעשרים וחמשה לחדדש וכתוב אחד אומר בכ"ו וכתוב אחד אומר בכ"ז, אלא בכ"ה לחדש מת נבוכדנאצר ונקבר בכ"ו, בכ"ז הוציאו אויל מרודך בנו מקברו וגררו בשביל לבטל גזירותיו לקיים מה שנאמר ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב, ולקיים מה שנאמר איום ונורא הוא ממנו מש פטו ושאתו יצא, ובו בפרק מת צדקיה ו שתי שמרייא דכלהון דרי לקיים מה שנאמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך ישרפו עליה. מכאן אתה אומר כשהוא בטובה אל יתיאש מן הרעה וכשהוא ברעה אל יתיאש מן הטובה זה יהויכין וצדקיה: וקמתי עליהם נאם ה' אלהים צבאות והכרתי לבבל שם ושאר, א"ר יוחנן שם זה הכתב, שאר זה לשון, נין זה מטבע מלכות. נכד זו ושתי. ושמתיה למורש קפוד, אמר רבי ירמיה אמר רב נתקללה בבל נתקללו שכניה דכתיב ושמתיה למורש קפוד ואגמי מים, מתקללה שומרון נתברכו שכניה דכתיב ושמתיה למורש קפוד ואגמי מים, נתקללה שומרון נתברכו שכניה דכתיב ושמתי שומרון לעי השדה למטעי כרם: וטאטאתיה במטאטא השמד. מר בריה דרבנאי הוה שקיל עפרא בסודריה ומפיק לבראי לקיים מה שנאמר וטאטאיה במטאטא השמד. לא הוו ידעי רבנן מאי טאטאטתיה במטאטא השמד, יומא חד שמעו לאמתיה דרבי דקאמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה עד מתי אתה מסלסל בשערך. לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ה' יהבך אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינן בהדי ההוא טייעא והוה דרינא טונא ואמר לי שקול יהבך ושדי אגמלא: נשבע ה' צבאות לאמר כו' כתוב במלכים ברמז רל"ה: צפע ופריו שרף מעופף, ואומר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וגו', מהו שרף מעופף העוף שהיא פורח עליו מיד היה נשרף, ר' חייא הגדול אומר אדם אחד היה בא"י מרוטה שמו ולמה קראו שמו מרוטה אמרו פעם אחד יצא ללקוט אעצים מן ההר וראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו ומפחדו נשרו שערותיו ולא צמחו עד יום מותו והיו קורין אותו מרוטה. א"ר יוסי בר חנינא גדול אלהינו שהצילנו מן המדבר ההוא: משא מואב בשופטים ברמז מ"ב. כי בליל שודד ער מואב נדמה, שני לילות שזינו עם אביהן. והלא נתכוונו לשם שמים, אלא ז ששכרו את בלעם לקלל את ישראל וכתיב ליני פה הלילה, ולפי שעשה מצוה אחת בעולם הזה שקבל למלאכים בלילה וכתיב ומצות אפה ויאכלו כתיב אל תצר את מואב: טז שלחו כר מושל ארץ. אמר עולא עמון ומואב שכבי בישי דירושלים, כיון דשמעו לנביא דאיתנבי לחורבנא דירושלים שלחו ליה לנבוכדנאצר פוק תא ואיתי, שלח להו מסתפינא דיעביד בי כדעבד בקמאי, שלחו ליה כי אין האיש ביבתו ואין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה, שלח להון בקרוב הוא, שלחו ליה צרור הכסף לקח בידו צדיקים דאית בהון קטלו. שלח להו דילמא מטא זימנא דייתי. שלחו ליה כבר קבע זמן שנאמר ליום הכסא יבא ביתו ואין כסא אלא זמן שנאמר בכסא ליום חגנו, שלח להו סיתוא הוא ולא מצינא דאייתי מתלגא וממטרא, שלחו ליה תא ותיב אשינא דטורא שנאמר שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון, שלח להו אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה, שלחו ליה קברות יש להם מעולים הם מפלטין שלך שנאמר בעת ההיא יוציאו את עצמות וגו': שלחו כר, אמר רבי יצחק דבי רבי אמי כיון שבא זכר בא ככרו עמו שנאמר שלחו כר, זכר זה כר דכתיב ויכרה להם כרה גדולה. נקבה אין עמה כלום נקי בה נקבה עד דאמרה מזוני לא יהבי לה שנאמר נקבה שכרך עלי ואתנה: משא דמשק כתוב ברמז י"ח: ונשאר בו עוללות במלכים ברמז רמ"א: ביום נטעך תשגשגי וגו' נד קציר ביום נחלה. ביום שעברתי ליתן לכם נחלת אבותיכם נעשיתם כרוז העולם, וכאב אנוש זה הפורענות שנטעתם ירושה לדורות שבכו העדה בליל תשעה באב, אמר הקב"ה הם בכו בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות. דבר אחר ביום נטעך תשגשגי ביום שנטעתי אתכם לי לאומה ננעשיתם פסולת כד"א כסף סיגים היו שגשגישתון בכסף מצופה על חרס כדכתיב ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וגו'. ובבקר זרעך תפריחי, רבי חמא בר חנינא לאחר שהיה לו ערוגת ירק והיתה מלאה והשכים בבקר ומצאה שהורקה. ר' שמואל בר נחמני אמר לאחד שהיה לו ערוגה מלאה פשתן השכים בבקר ומצאה גבעולים. נד קציר נדנדתם עליכם קצירן של מלכיות, קצירן של יסורין, קצירו של מלאך המות, דאמר רבי יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, באותה שעה קרא הקב"ה למלאך המות וא"ל אע"פ שעשיתיך קוזמיקטור על בריותי אין לך עסק באומה זו לפי שהם בני, הדא הוא דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם, ואומר ויהי בשמעכם את הקול מתוך החשך וכי יש חשך למעלה והכתיב ונהורא עמיה שרי, אלא מלאך המות קרוי חשך וכתיב והלוחות מעשה אלהים המה וגו' אל תקרי חרות אלא חרות, רבי יהודה אומר חרות ממלאך המות, ר' נחמיה אומר חרות מן המלכות, רבנן אמרין מן היסורין. ביום נחלה ביום שהנחלתי אתכם את התורה. וכאב אנוש רבי יוחנן ורבנן, ר' יוחנן אמר הבאתם עליכם מכה מגרת ומתשת, ורבנן אמרין הבאתם עליכם מכה גברתנית ומתשת, ואי זה זה זיבות וצרעת, לפיכך משה מזהיר את ישראל איש כי יהיה צרוע או זב: הוי המון עמים רבים כהמות ימים. נמשלו ישראל לחול שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים, ונמשלו האומות לים שנאמר כהמות ימים יהמיון והם מתיעצין על ישראל והקב"ה מתיש גבורתן, אמר ישעיה והרשעים כים נגרש מה הים הגל הראשון אומר עכשו אני עולה ומציף את כל העולם וכיון שבא לחול הוא כורע ומשתבר ואין הגל השני למד מן הראשון, כך פרעה נתגאה על ישראל והפילו הקב"ה, וכן עמלק וכן סיחון ועוג ובלעם ובלק ואין אחד מהם למד מחברו: וכרת הזלזלים במזמרות, א"ר חמא בר חנינא אין בן דוד בא עד שיכלה מלכות הזלה מישראל שנאמר וכרת הזלזלים וכתיב בתריה יובל שי לה' צבאות. בעת ההיא יובל שי לה' צבאות, שעתידין או"ה להביא דורון למלך המשיח, וכה"א עד כי יבא שילה קרי ביה עד כי יובל שי לו. ולו יקהת עמים זו ירושלים שעתידה להקהות שיניהם של עו"א שנאמר והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים: וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה. אלו המכות שבאו על מצרים. ומלך עז ימשל בם זה משהה שהוא מלכה של תורה שנקראת עז שנאמר ה' עוז לעמו יתן. קנה וסוף קמלו כתוב בפרשת שמות בפסוק ותשם בסוף: ביום ההוא יהיו חמש ערים כתוב במלכים ברמז רל"ו: ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא, אמר ריש לקיש אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחלה שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים, אבל עו"א אינו כן מכה אותם ואחר כך בורא להם רפואה שנאמר ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא: כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ערום בבגדים המטולאים בטלאי על גבי טלאי כו' כתוב ביהושע ברמז ד': כן ינהג מלך אשור כתוב ביחזקאל ברמז שע"ט: חזות קשה הוגד לי. עשרה לשונות נקראת נבואה, חזון, הטפה, דבור, אמירה, צווי, משא, משל, מליצה, חידה, נבואה, ואי זו היא הקשה שבכלם הוי אומר חזון דכתיב חזות קשה הוגד לי. רבי יוחנן אמר דבור שנאמר דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, ורבנן אמרין משא דכתיב כמשא כבד יכבדו ממני: ערוך השלחן צפה הצפית, מדבר בעשו דכתיב ויאכל וישת, הכניס עמו כת של פריצים ואמר ניכול דידיה וניחוך עילויה, ורוח הקדש מכרזת ערוך השולחן סדר פתורא, צפה הצפית סדר מנרתא, א"ר אבא בר כהנא אית אתרא דקריין למגרתא צפיתא, קומו השרים זה מיכאל וגבריאל כתבו את הבכורה ליעקב: משא דומה אלי קורא משעיר. א"ר יוחנן אותו מלאך הממונה על הרוחות דומה שמו, נתקבצו כל הרוחות אצל דומה אמרו לו שמור מה מלילה עוד לא אתא בקר שומר מה מליל אמר להם שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו. ד"א ערוך השלחן סדר פתורא, צפה הצפית אקים מנרתא, קומו השרים משחו מגן זה כורש ודריוש, אמר ליה דריוש לכורש מלוך את קמאי אמר ליה כורש לדריוש לא כך אמר לך נביא פריסת מלכותא ויהיבה למדי ופרס, תחלה למדי והדר לפרס. כורש ודריוש שוערים של בלשאצר היו, וכין ששמע אותו רשע מה שאמר דניאל שלח בשביל אפרכיות שלו, אמר להו כל אומה ואומה ומלכות עד שמרדה בי נבוא עליהם ונכבשה. אמר הקב"ה עליהם אתה בוטח ועלי לא השגחת לית פורענותא דההוא גברא אלא מגביה, שלח וקבץ גייסותיו וצוה שישמרוהו ואמר להם כל מאן דמתחמי הכא בהדין ליליא אפילו אמר לכון מלכא אנא ארימון רישיה, ואין דרך מלכים לפנות חוץ מטרקלין שלהם ואותה הלילה נתרזו בני מעיו ונפק ליה מדנפק לא ארגשוניה ובמיעל ארגשון ביה אמרי ליה מן אן את אמר להון אנא מלכא אמרו לא כדון פקיד מלכא. נטלו המנורה ופצעו למוחו, הדא הוא דכתיב ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא, והוא שהנביא אומר רדי ושבי וגו' לארץ, מדה במדה וישבו לארץ ידמו זקני בת ציון. שומר מה מלילה מי שהוא שומר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ה' שומרך וגו' ה' ישמרך מכל רע וגו' ה' ישמור צאתך ובואך וגו', משמר שלא שתכנס אומה באומה מלכות במלכות כוט השערה אלא הגיע זמנה ליפול ביום נופלת ביום בלילה נופלת בלילה, וכה"א ובהתחפנחס חשך היום, ביה בליליא קטיל בלשטצר: אם תבעיון בעיו. תנן ארבעה אבות נזיקין השור והבור המבעה וההבער, מאי מבעה רב אמר מבעה זה אדם דכתיב אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו, ושמואל אמר מבעה זה השן דכתיב איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו, מאי משמע כדמתרגם רב יוסף איכדין איתבליש עשו איגליין מטמרוהי: משא בערב. א"ר יוחנן שמונים אלף פרחי כהונה ובידם שמונים אלף מגיני זהב בקעו בחיילותיו של נבוכדנאצר והלכו להם אצל הישמעאלים אמרו להם בני דודנו אתם השקונו מים אמרו להם אכלו תחלה ואחר כך אתם שותים מים, מה עשו הוציאו להם מיני מלוחים, וכיון שאכלו הוציאו להם נודות נפוחות והיה אחד מהם מתירה ונותנה ללתוך פיו והיה הרוח נכנס לתוך מעיו והיה מפרפר ומת, והוא שהנביא מתנבא עליהם משא בערב מטול רב בערביא למה ביער בערב תלינו, אלא ארחות דדנים כן הוא ארחתהון דדודים למעבד כן לבני דודיהון וכי כן עבדית לישמעאל אבוכון לא לקראת צמא התיו מים דכתיב ויפקח אלהים את עיניה וגו' אלא בלחמו קדמו נודד לא מן טבוואתכון אתון לגביכון אלא מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה, על ידי שלא שמרו שמיטה כמד"א והשביעית תשמטנה ונטשתה, ומפני קשת דרוכה על ידי שהיו דורכים גתות בשבת, ומפני כובד מלחמה על ידי שלא נתעסקו במלחמתה של תורה. רבי חנינא בר פפא רמי כתיב לקראת צמא התיו מים וכתיב הוי כל צמא לכו למים, אלא אם תלמיד הגון הוא לקראת צמא התיו מים ואם לאו הוי כל צמא לכו למים. כי מפני חרבות נדדו. היה רבי ישמעאל אומר שלש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים, אחת בים ומפני קשת דרוכה, ואחת ביבשה מפני חרב נטושה, ואחת בכרך גדול שהוא כבד משניהם שנאמר ומפני כובד מלחמה, ומשם בן דוד יצמח ויראנו באבדן אלו ואלו, ומשם יבא לארץ ישראל שנאמר מי זה בא מאדון וגו' מדוע אדוום ללבושך וגו'. כי יום נקם בלבי וגו' במלכים ברמז רס"א: משא גיא חזיון כתוב ברמז ר"ג. שנו רבותינו כשחרב בית ראשון מה עשו פרחי כהונה שבאותו דור נתקבצו כתות כתות ומפתחות העזרה והמקדש בידם ועלו לגגו של היכל ואמרו לפני הקב"ה רבש"ע הואיל ולא זכינו להיות גזברים לפניך הרי מפתחות שלך מסורות לך וזרקום כלפי מעלה, מיד יצאת כמין פסת יד וקבלה מהם, ואף הם קפצו ונפלו לתוך האור ועליהם מקונן ישעיה משא גיא חזיון וגו', ואף הקב"ה מקרקר עליהם כו' שנאמר מקרקרר קיר ושוע אל ההר. משא גיא חזיון. א"ר יוחנן מטול רב בחילתא דנבואתא, גיא חזיון גיא שכל החוזים מתנבאים עליה, גיא שכל החוזים עומדים ממנה. א"ר יוחנן כל נביא שלא נתפרש שם עירו ירושלמי הוא. גיא חזיון שהשליכו כל דברי החוזים לארץ. מה לך אפוא כי עליית כלך לגנות. ולאיגרא סלקין להון, א"ר יוחנן אלו גסי הרוח. תשואות מלאה א"ר אלעזר ברבי יעקב הלשון הזה משמש שלש לשונות, צרות, מרגשות, אפלה. צרות שנאמר תשואות נוגש לא ישמע. מרגשות שנאמר תשואות מלאה. אפלה שנאמר אמש שואה ומשואה. עיר הומיה קריה מרכבתא מערבבתא, קריה עליזה, קריה חדיתא. חלליך לא לחללי חרב ומה היו מזי רעב ולחומי רשף. כל קציניך נדדו יחד מקשת אוסרו שהיו מתירין יתרי קשתותם ואוסרין אותם בהם. כל נמצאיך אסרו יחדיו מרחוק ברחו. מרחיקים עצמם מלשמוע דברי תורה כמד"א מרחוק ה' נראה לי: על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי. א"ר שמעון בן אלעזר בשלשה מקומות בקשו מלאכי השרת לומר לפני הקב"ה שירה ולא הניחם ואלו הן. בדור המבול כתיב לא ידון רוחי באדם. בים כתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, ובחורבן בית המקדש כתיב על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי. אל תאספו לנחמני אין כתיב אלא אל תאיצו, אמר הקב"ה למלאכי השרת נחומים הללו שאתם אומרים לפני נאוחצים הם. למה, כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה, יום מעורבב הוא יום דבכיה הוא יום דביזה לפני ה' אלהים צבאות. בגיא חזיון בגיא שכל החוזים מתנבאים עליה. מקרקר קיר ושוע אלל ההר שהיו מקרקרין בתיהם ועושין אותם מגינין ומעמידין אותם על שועיה, ועילם נשא אשפה גבא דגירי. ברכב אדם פרשים וקייר ערה מגן ויהי מבחר עמקיך מלאו רכב, רב אמר כמלא עמקה של גיהנם. והפרשים שות שתו השערה. משתי אזלן משתי שתיין. ויגל את מסך יהודה. גלי דכסי: ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער, תני רבי שמעון בן יוחאי זיין היה להם לישראל בסיני והיה שם המפורש חקוק עליו וכשחטאו נוטל מהם שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים, כיצד נוטל מהם, רבי אבא אמר מאליו היה נקלף, רבנן אמרין מלאך ירד ומקלפו, ואת בקיעי עיר דוד וגו' ואת בתי ירושלים ספרתם מלמד שהיו נותצים בתיהם ומוסיפין על החומה, ולא כבר עשה חזקיה כן הא כתיב ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות ולחוצה החומה אחרת ויחזק את המלוא, אלא חזקיה בה' אלהי ישראל בבטח אבל אתם לא הבטתם אל עושיה: ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד. אמרו לפניו רבש"ע כתיב הוד והדר לפניו ואתה אמרת לבכי ולמספד, אמר להם אנא מוליף לכון הה"ד פשוטה ועזרה וחגורה על חלצים על שדים סופדים על חרבן ראשון ועל חרבן שני. על שדה חמד על בית חמדתי שעשיתי אותו כשדה שנאמר ציון שדה תחרש. ועל גפן פוריה אלו ישראל כמד"א גפן ממצרים תסיע. בר קפרא אמר אמר הקב"ה למלאכי השרת מלך בשרר ודם כשהוא אבל מהו עושה אמרו לו תולה השק על פתחו, אמר להם אף אני אעשה כן אלביש שמים קדרות. מכבה את הפנסים אף שמש וירח קדרו. מהלך יחף אף בסופה ובשערה דרכו ועענן אבק רגליו. יושב ודומם ישב בדד וידום. מכפה את המטות עד די כרסוון רמיו, מבזע פופרון דידיה בצע אמרתו, יושב ובוכה ומקונן אף ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההאו לבכי ולמספד וקראו למקוננות ותבאנה: והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן. שנו רבותינו בזמן שהצבור בצער אל יאמר אדם אני אוכל ושותה ושלום עלי נפשי, ואם עושה כן עליו הכתוב אומר והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן וגו' אכול ושתה כי מחר נמות, ומה כתיב אחריו ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. זו מדה בינונית ומדת רשעים מהו אומר אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כיום הזה יום מחר ומה כתיב אחריו הצדיק אבד ואין איש שם על לב, וכל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור, שכן מצינו במשה רבינו שצער עצמו עם ישראל שנאמר ויקחו אבן וישימו תחתיו, וכי לא היה לו למשה כר או כסת שישב עליו, אלא כך אמר אמשה הואיל וישראל במלחמה ובצער אף אני אהיה בצער עמהם, ושמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו וקקורות ביתו של אדם ורהיטי ביתו הם מעידים בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפים מעץ יעננה. ר' שילא אמר שני מלאכים המלוים לו לאדם הם מעידים בו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, רבי חידקא אמר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, וחכ"א איבריו של אדם מעידים בו שנאמר ואתם עדי וגו'. ונגלה באזני ה' צבאות וגו' כתוב בירמיה ברמז רס"ט: לך בא אל הסוכן הזה על שבנא. ר' אליעזר אומר כה"ג היה, ר' יהודה אומר אמרכל היה. על דעתיה דרבי אליעזר דאמר כהן גדול היה דכתיב והלבשתיו כתנתך, על דעתיה דר' יהודה דאמר אמרכל היה דכתיב וממשלתך אתן בידו, רבי ברכיה אמר מהדא סיכני הוה ועלה ונתמנה קומוס ואיפרכוס בירושלים, הוא שהנביא מקנתרו ואמר לו מה לך פה גלואי בר גלואי, אי זה בית בנית כאן, אי זה עמוד העמדת כאן, אי זה מסמר קבעת כאן. אמר ר' אליעזר צריך אדם ח שיהא לו מסמר או יתד קבוע בבית הקברות כדי שיזכה ויקבר באותו מקום. כי חצבת לך פה קבר עשה כמין שובך ונתן קברו עליו. חוצבי מרום קברו, רבי ישמעאל בשם מר עוקבא אמר ממרום נחצבה עליו גזרה שלא תהא לו קבורה בארץ ישראל, חוקקי בסלע משכן לו ארון דכיף. הנה ה' מטלטללך טלטלה גבר טלטול אחר טלטול. אמר רבי שמואל בר נחמני כהדין תרנגול דגלי מאתר לאתר. ועוטך עטה שלקה בצרעת, כמה דאת אמר ועל שפם יעטה. צנוף יצנפף כדור מה כדור זה מתלקט מיד ליד ואינו נופל לארץ כך הוא. אל ארץ רחבת ידים שמה תמות ושמה מרכבות כבודך, על דעתיה דרבי אליעזר דאמר כהן גדול היה שהיה נהנה מן הקרבנות, על דעתיה דר' יהודה דאמר אמרכל היה שנהנה מן ההקדשות. קלון בית אדוניך, על דעתיה דרבי אליעזר דאמר כהן גדול היה שהיה מבזה את הקרבנות, ועל דעתיה דרבי יהודה דאמר אמרכל היה שהיה מבזה את שני אדוניו חזקיה וישעיה: בושי צידון כי אמר ים וגו'. אמר הים ומה אני שאיני מתירא שמא אחיל ושמא אוליד בנים ובנות שמא אקבור חתנים וכלות שנאמר האותי לא תיראו נאם ה' וגו', אמר הים ומה אני שאין ביי אחת מכל המדות הללו הריני עושה רצון קוני, עאכ"ו בושי צידון: כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור, אמר ר' אלעזר בן פדת כשם שהביא הקב"ה על המצריים במצרים כך עתיד להביא על ארם, דאמר רבי אלעזר כל צר שבמקרא חסר על אומה זאת הוא מדבר, וכל צור שבמקרא מלא על צור המדינה הוא מדבר, מה במצרים דם אף כאן שנאמר ונתתי מופתים בשמים וארץ דם ואש. הביא עליהם צפרדעים שהיה קולם קשה אף כאן שנאמר קול שאון מעיר. כנים אף כאן שנאמר ט ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית. ערוב אף כאן שנאמר וירשוה קאת וקפוד וגו'. דבר אף כאן שנאמר שמה נסיכי צפון, ר' מאיר אומר וירדו ראמים עמם וירדו רומיים עמם, והדר יפקוד ה' על צבא המרום במרום: הן ארץ כשדים זה העם לא היה, אמר רב אדא אמרי בי רב ארבעה הקב"ה מתחרט עליהם בכל יום שבראם, ואלו הם, כשדים וישמעאלים, וגלות, ויצר הרע. כשדים דכתיב הן ארץ כשדים זה העם לא היה הלואי לא היה. ישמעאלים דכתיב ישליו אהלים לשודדים ובטיחות למרגיזי אל. גלות דכתיב ועתה מה לי פה נאם ה' וגו'. יצר הרע אספה הצולעה והנדחה אקצבה ואשר הרעותי: והיה ביום ההוא ונשכחת צור. אמר ר' אלעזר בן עזריה ימות המשיח לישראל שבעים שנה שנאמר והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה כימי מלך אחד, ואי זהו מלך מיוחד הוי אומר זה משיח. והיה סחרה ואתננה קדש לה', אמר רב כהנא כשחלה ר' ישמעאל בר' יוסי שלחו לו רבי אמרו לנו שנים ושלשה דברים שאמרת לנו משם אביך, שלח להו שס"ה שווקים יש בכרך גדול, וכל אחד ואחד יש בו שס"ה בירניות, וכל בירנית ובירנית יש בה שס"ה מעלות, וכל מעלה ומעלה יש בה כדי לזון את כל העולם כלו, א"ל רבי שמעון בר רבי לרבי ואמרי לה רבי ישמעאל רב ר' יוסי לרבי הלללו למאן א"ל לך ולחברך ולחברותך שנאמר והיה סחרה ואתננה קדש לה'. לא יאצר, תני ר' ישמעאל לא יאצר זה בית אוצרותיהן, ולא יחסן זה בית גנזיהם. מאי כי ליושבים לפני ה', א"ר אלעזר זה המכיר פני חברו בישיבה. מאי ולמכסה עתיק זה המכסה דברים שכסה עתיק יומין, מאי ניהו אלו סתרי תורה, איכא דאמרי זה שמגלה דברים שכסה עתיק יומין, מאי ניהו אלו סתרי תורה, איכא דאמרי זה שמגלה דברים שגלה שכסה עתיק יומין מאי ניהו אלו טעמי תורה: והיה כעם בכהן. א"ר יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטן וגדול שנאמר והיה כעם ככהן וכתיב בתריה הבוק תבוק. והארץ חנפה תחת יושביה. מראה לך קמה ואין מראה לך גדיש, מראה לך גדיש ואין מראה לך גורן, למה כי עברו תורות שעברו על שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה, חלפו חק מעשרות. הפרו ברית. ברית עולם ברית אבות לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר: בשיר לא ישתו יין, שנו רבותינו משבטלה סנהדרין בטל שיר מבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין, מאי טעמא אמר רב הונא בריה דרבי יהושע דאמר קרא זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם, אמר רב אודנא דשמעאדממרא תעקר, אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר קול ישורר בחלון וגו' כי ראזה ערה, מאי כי ארזה ערה אמר רבי יצחק אפילו בית המסוכך בארזים מתנועע. שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסור, שרטט וכתב לו אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, ולימא להו מהכא בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו, אי מההיא הוה אמינא הני מילי זמרא דמנא אבל בפומא שרי, קמ"ל: ושאיה יוכת שער. הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר ובחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר מאי טעמא דכתיב ושאיה יוכת שער, אמר אביי לדידי חזי לי ומנגח כתורא, על כן באורים כבדו ה'. באלין פנסייא, רבי אבהו אמר כשני המאורות, הא כיצד י חמה זורחת מברכין עליה, לבנה זורחת מברכין עליה, אמר הקב"ה הואיל ואורכם הוא אורי אני ואתם נלך ונאיר לציון הדא הוא דכתיב קומי אורי כי בא אורך. מכנף הארץ זמירות שמענו. אמר רבי ירמיה בריה דרבי חייא מיום שפתחה הארץ את פיה וקבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו מכנף הארץ ולא מפי הארץ, איתיביה חזקיה אחיו ותפתח הארץ את פיה, א"ל לרעה פתחה אבל לטובה לא פתחה כו' וברמז של"א: וחפרה הלבנה. ר' חסדא רמי כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, לא קשיא כאן לעוה"ב כאן לימות המשיח. ולשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות אירי ואידי לעוה"ב כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה. אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע למה לא משלת את בניך בחמה ולבנה שהם גדולים מן הכוכבים, אמר לו הקב"ה חייך חמה ולבנה יש להם בושה לעתיד לבא שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה, אבל הכוכבים אין להם בושה, וכן ישראל וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' ולא יבושו עמי לעולם. ונגד זקניו כבוד, לא במקום אחד ולא בשני מקומות אתה מוצא שהקב"ה חולק כבוד לזקנים אלא בכל מקום. בסנהדרין אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, כיוצא בו לך ואספת את זקני ישראל, ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל: רבי שמעון בן יוחאי אומר מנין שאף לעתיד לבא חולק כבוד לזקנים שנאמר ונגד זקניו כבוד, נגד מלכיו נגד נביאיו לא נאמר אלא ונגד זקניו, וכן אתה מוצא שהקב"ה מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל שנאמר קצפתי על עמי חלללתי את נחלתי יכול מחוללין על הכל ת"ל על זקן הכבדת עולך, והלא דברים קל וחומר אם מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים על אחת כמה וכמה שבשר ודם צריך לחלוק כבוד לזקנים, וללמדך שאין אדם יושב בישיבה של מטנ אא"כ גם יושב בישיבה של מעלה, ועוד שהבריות מרננין אחירו ואומרין איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם: רבי ראובן בשם רבי חנינא אמר עתיד הקב"ה לבנות לו ישיבה של זקנים משלו, הה"ד כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגז זקניו כבוד, אמר שלמה חמיתיה מצומצם ביניהם, הדא הוא דכתיב נודע בשעערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ. ועתיד הקב"ה להיות ראש חולה לצדיקים שנאמר שיתו לבכם לחילה. והם עולים ומראים עליו באצבע שנאמר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות, בזריזות כאליו עולמיתא, כד"א בתוך עלמות תופפות. ד"א על מות תרגם עקילס איתנסיאה, עולם שאין בו מיתה. ד"א על ימות עולמות בשני עולמות ינהגנו בעוה"ז ולעוה"ב: ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים יא יכול שמנים שאין שיש בהם צורך ושמרים שאין שיש בהם צורך, ת"ל שמנים ממוחיים שמרים מזוקקים כו' בתהלים בפ' כי כוס ביד ה' ברמז תתי"ג: בלע המות לנצח. עולא רמי כתיב בלע המות לנצח וכתיב והנער בן מאה שנה ימות, לא קשיא הא בישראל הא בעובדי אלילים, ועובדי אלילים מאי בעו התם לאכרים ולכורמים וליוגבים דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם. כי ה' דבר, והיכן דבר אני אמית ואחיה כו' בשופטים ברמז מ"ג: ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים. אמר רבי יוחנן אין מיתה לעתיד לבא אלא בעובדי אלילים לבד, רבי יהושע בן לוי אמר לא בישראל ולא בעובדי אלילים שנאמר מעל כל פנים, ומאי עביד ליה רבי חנינא מעל כל פנים מעל כל פנים של ישראל, והכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות ורא מסייעא לרבי חנינא, ומה עבד ליה רבי יהושע בן לוי ראוי לכלל עונשים. והא כתיב כצאן לשאול שתו מות ירעם ודא מסייעא לרבי חנינא, ומה עבד ליה רבי יהושע בן לוי לפי שבעולםם הזה פרעה בשעתו סיסרא בשעתו סנחריב בשעתו, אבל לעתיד לבא הקב"ה עושה למלאך המות אסטרטינוס שלהם, הה"ד וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו מלמד שששאול בלה וגופן לא בלה, וכל כך למה על ידי שפשטו ידיהם בזבול: ואמר ביום הההוא הנה אלהינו זה. א"ר חלבו א"ר אלעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן וכל אחד מראה עליו באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו'. בעולם הזה מי שרואה פני השכינה מתמעט והולך שנאמר כי לא יראני האדם וחי. וכן אתה מצוא בשבטו של לוט לפי שהיו רואים את השכינה היו מועטין ואפילו כשעלו ישראל מן הגולה בקשו מהם ולא מצאו שנאמר ואבינה בעם ומבני לוי לא מצאתי שם. אבל לעולם הבא אני נגלה בכבודי על כל ישראל והם רואים אותי וחיים לעולם שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, ולא עוד אלא שהם מראים כבודי זה לזה באצבעם שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה, וכן הוא אומר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות: ופתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי ג"ע שנאמר פתחו שערים וגו' אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרין אמן, מאי אמן אמר רבי חנינא אל מלך נאמן, ואמרי לה אתה מלך נאמן קטן אימתי הוא בא לעולם הבא, תנא משום רבי מאיר משעה ששיאמר אמן שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרין אמן. גדולה האמנה לפני מי שאמר והיה העולם וכו' כתוב בתרי עשר ברמז תתי"ג: אל תקרי שומר אמונים אל שאומרים אמן שבשביל אמן אחד שעונים רשעים מתוך גיהנם ניצולין מתוכו, כיצד עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם וחמה ומזלות מימינו של הקב"ה ולבנה וכוכבים משמאלו והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן ע"י משיח, וכיון שמסיים ההגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל באי עולם כלם עונים אמן, ואף רשעי ישראל וצדיקי עובדי אלילים שנשתיירו בגיהנם עונים ואומרים אמן מתוך גיהנם ומתרעש העולם עד שנשמע קול צעקתם לפני הקב"ה והוא שואל מה קול הרעש הגדול אשר שמעתי ומשיבים מלאכי השרת ואומרים לפניו רבש"ע אלו רשעי ישראל וצדיקי עובדי אלילים שנשתיירו בגיהנם שעונים אמן ומצדיקים עליהם את הדין, מיד מתגלגלים רחמיו של הקב"ה אעלים ביותר ואומר מה אעשה להם יותר על דין זה כבר יצר הרע גרם להם, באותה שעה נוטל הקב"ה מפתח של גיהנם בידו ונותן להם למיכאל ולגבריאן בפני כל הצדיקים ואומר להם לכו ופתחו שערי גיהנם והעלו אותם, מיד הולכים עם המפתחות ופותחים שמונה אלף שערי גיהנם וכל גגיהנם וגיהנם שלש מאות פרסה ארכו ושלש מאות רחבו ועוביו אלף פרסה ועמקו מאה פרסה וכל רשע ורשע שנופל לתוכו שוב אינו יכול לעלות, מה עושין מיכאל וגבריאל באותה שעה תופסין ביד כל אחד ואחד מהם ומעלים אותם כאדם שהוא מקים את חבירו ומעלהו בחבל מתוך הבור, שנאמר ויעלני מבור שאון, ועומדים עליהם באותה שעה ורוחצין וסכין אותם ומרפאין אותם ממכות של גיהנם ומלבישים אותם בגדים נאים ומביאים אותם לפני הקב"ה ולפני כל הצדיקים כשהם מכוהנים ומכובדים שנאמר כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, כהניך אלו צדיקי אומות העולם שהם כהנים להקב"ה בעה"ז כגון אנטונינוס וחביריו. וחסידך אלו רשעי ישראל שנקראו חסידים שנאמר אספו לי חסידי, וכשנכנסין לפתח גן עדן נכנסין מיכאל וגבריאל תחלה ונמלכים בהקב"ה, משיב הקב"ה ואומר להם להם ויכנסו שיראו את כבודי, וכיון שנכנסו נופלים על פניהם ומשתחוים לפניו ומברכין ומשבחין שמו של הקב"ה, מיד צדיקים גמורים וישרים שהם יושבים לפני הקב"ה נוהגים הודאות ורוממות להקב"ה שנאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישראים את פניך, ואומר וירוממהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו. גדולה האמנה כתוב ברמז תקי"ט: יצר סמוך תצור שלום שלום. רבי חנינא בר פפא ורבי סימון, רבי חנינא בר פפא אמר אם בא יצרך להשחיקך סמכהו בדברי תתורה ואם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום, תצור שלום אין כתיב כאן אלא שלום שלום, וא"ת שאינו ברשותך, ת"ל כי בך בטוח, כבר הכתבתי עליך בתורה ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. רבי סימון אומר אם בא יצרך לסהשחיקך שמחהו בדברי תורה, ואם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת שני עולמות שנאמר שלום שלום: בטחו בה' עדי עד. בעא מיניה רבי יהודה נשיאה מרבי אמי מאי דכתיב כי ביה ה' צור עולמים, אמר להם כל התולה בטחונו בהקב"ה הוא מחסה לו בעולם הזה ולעולם הבא, א"ל אנא הכי קשיא לי מאי שנא דכתיב ביה ולא כתיב יה, אלא כדריש רבי יהודה בר אלעאי אלו שני עולמות שברא הקב"ה אחד בה"א ואחד ביו"ד ואיני יודע אם העולם הזה בה"א והעולם הבא ביו"ד או אם העולם הבא בה"א ועוה"ז ביו"ד, כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא בה"א בראם הוי אומר העולם הזה נברא בה"א, ומפני מה ברא העולם הזה בה"א מפני שה"א דומה לאכסדרא שכל הרוצה לצאת יצא, רבנן אמרי מאי טעמא תליא כרעא דה"א דאי הדר בתשובה מעיילין ליה, ולעיילה בהך דלרע, לא מסתייעא מלתא כדדרש ריש לקיש מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ וגו' כו', ומאי טעמא אית ליה תגא אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתב, ומפפני מה נברא העולם הבא ביו"ד מפני שהצדיקים שבו מועטין, ומפני מה כפוף ראשה דיו"ד מפני שהצדיקים ראשיהם כפוף מפני מעשיהן שאין דומין זה לזה. זהו שאמר הכתוב אל תבהל עלפ פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר אלו בני אדם שהם מחרפין שמו של הקב"ה בא וראה כשנבראו העליונים והתחתונים בחצי השם נבראו שנאמר כי ביה ה' צור עולמים, ולמה לא לא נבראו בכלו שאין העולם ככדאי להזכיר שמו של הקב"ה שלם, אוי להם לבריות שמחרפין שמו של הקב"ה, ראה מה כתיב בקרבנות קרבן לה' ולה לה' ואינו אומר לה' קרבן לה' עולה ובני אדם מחרפין ומגדפין שמו של הקב"ה לכך נאמר אל תבהל על פיך: ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר. אמר רבי יוחנן עשר גליות גלתה סנהדרין. מלשכת הגזית לחניות. ומחניות לירושלים. ומירושלים ליבנה. ומיבנה לאושא. ומאושא לשפרעם. ומשפרעם לבית שערים. מבית שערים לצפורי. מצפורי לטבריה. וטבריה עמוקה מכלם. כדכתיב ושפלת מארץ תדברי. רבי אלעזר אומר גלו שש שנאמר כי השח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר, אמר רבי יוחנן ומשם עתידין להגאל שנאמר התנערי מעפר קומי שבי ירושלים. תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים, אמר רבי טבריה משלמת לימות המשיח שנאמר תרמסנה רגל רגלי וגו' ומה כתיב אחריו והוכן בחסד כסא: יחן רשע בל למד צדק, רבי שמלאי ואמרי לה בשם רבי אבהו בשעה שארמ יצחק לעשו ולכה אפוא מה אעשה בני, אמר יצחחק לפני הקב"ה רבש"ע יוחן. א"ל רשע הוא, א"ל בל למד צדק לא כבד את הוריו, א"ל בארץ נכוחות יעול עתיד לפשוט ידיו בבית המקדש, א"ל אם כן השפע לוו טובה בעוה"ז ובל יראה גאות ה' לעתיד לבא הוי משמני הארץ יהיה מושבך. תשפות שלום לנו. אמר רבי יוחנן שלש שלומות הן. נהר צפור וקדרה. הרואה קדרה בחלום יצפה לשלום דכתיב תשפות שלום לנו, אמר רבי יוחנן ובקדרה שאין בה בשר שנאמר ופרשו כאשר בסיר וכבשר בתוך הקלחות, וישכים ויאמר תשפות שלום לנו קודם שיקדמונו פסוק אחר שפות הסיר: מתים בל יחיו. א"ר יוחנן כל המתים עולים לתחיית המתים חוץ מדור המבול שנאמר רפאים בל יקומו, מתים בל יחיו אלו הכותיים שהם כנבלת בהמה, יקומו ליום הדין אבל לא יחיו. אנשי דור המבול אינם עומדים שנאמר רפאים בל יקומו וכל נפשותם נעשו רוחוות מזיקין לבני אדם. ולעתיד לבא הקב"ה מאבד אותם מן העולם הזה כדי שלא יהא אחר מזיק לישראל שנאמר לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו: וספת לגוי נכבדת. אמר הנביא רבש"ע ישראל יספת לו נכבדת. אתה נותן לו בן והוא מוהלו לשמנה ימים ואם הוא בכור פודהו לשלשים יום ומוליכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, אתה נותן לו בית הוא קובע לו מזוזה, גג הוא עושה לו מעקה, הוי יספת לגוי ננכבדת, ד"א יספת לגוי רבנן אמרין עובדי אלילים אם אתה מרבה להם ימים טובים הם אוכלים ושותים ופוחים ונכנסים לבתי טרטיאות ולבתי קרקסאות ומכעיסין אותך בדרכיהם ובמעשיהם, אבל ישראל אוכלים ושותים ושמחים ונכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומרבים בתפלות ומרבים במוספין ובקרבנות. ד"א נתת שלויה לפרעה שמא קראך ה' לא בחרופין ובגדופין מי ה' אשר אשמע בקולו, נתת שלוה לסנחריב שמא קראך ה' לא בחרופין ובגדופין מי בכל אלנהי הארצות. נתת שלוה לנבוכדנאצר שמא קראך ה' לא בחרופין ובגדופין מאן הוא אלהא די ישזבינכון מן ידי, אבל יספת לגוי נכבדת, נתת שלוה לשלמה וברכך ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, נתת שלוה לדניאל וברכך ענה דניאל ואמר ליהוי שמא די אלהא מברך: יחיו מתיך נבלתי יקומון. שאלו צדוקים את רבן גמליאל מנין שהקב"ה עתיד להחיות את המתים, אמר להם מן התוררה הוא ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קבלו ממנו, מן התורה דכתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם, א"ל ודילמא וקם העם הזה וזנה. מן הנביאים דכתיב יחיו מתיך, א"ל ודילמא מתים שהחיה יחזקאל. מן הכתובים דכתיב וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, א"ל ודילמא רחושי מרחשי שפתותיינו בעלמא וכרבי יוחנן דאמר כל מי שאומירם דבר הלכה משמו בבית המדרש שפתותיו דובבות בקבר, עד שאמר להם המקרא הזה למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם לתת לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחיית המתים מן התורה: נבלתי יקומון, אותם שהיו מתנבלים בשבילי, זה נצלב למה על שמל את בנו, זה נשרף למה על ששמר את השבת, זה נרהג למה על שקרא בתורה: יחיו מתיך. אלו המתים שבארץ ישראל, נבלתי יקומון אלו המתים שבחוצה לארץ ואל ידי גלגול מחילות שהקב"ה עושה להם מחילות מחילות בקרקע: הקיצו ורננו שוכני עפר. א"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר, שוכני בעפר לא נאמר אלא שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו: כי טל אורות טלך. אמר רבי אלעזר עמי הארץ אינם חיים שנאמר מתים בל יחיו רפאים בל יקומו יכול לכל, תלמוד לומר רפאים בל יקומו זה המתרפא עצמו מד"ת, א"ל ר' יוחנן לא ניחא ליה למרייהו למימר הכי אלא היכי מוקמת לה, א"ל במרפא עצמו לאלילים, א"ל רבי מקרא אחר אני דורש כי טל אורות טלך כל המשתמש בטל תורה טל תורה מחייהו וכל שאינו משתמש בטל תורה אין טל תורה מחייהו, הוה קא חלשא דעתיה. אמר ליה רבי מצאתי להם רפואה מן התורה ממקום אחר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וגו' וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה והלא נאמר בו אש אוכלה הוא אל קנא הוא אלא כל המשיא את בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם והמנהנ ת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה: לך עמי בא בחדריך. מגיד משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, ואומר הנני אליך והוצאתי את חרבי מתערה, ואומר והיה בעבור כבודי וגו' ללמדך שתהא נכנס בכי טוב ויוצא בכי טוב. וכן אתה מוצא שהיו האאבות והנביאים נוהגים בדרך ארץ שנאמר וישכם אברהם בבקר, וישכם יעקב בבקר, וישכם שמואל בבקר, והרי דברים ק"ו אם האבות והנביאים שהלרו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם נהגו בדרך ארץ, שאר כל אדם על אחת כמה וכמה. וכה"א תשת חשך ויהי לילה וגו' הכפירים שואגים לטרף וגו' תתן להם ילקוטון, ואומר תזרח השמש יאספון מכאן ואילך יצא אדם לפעלו, ואומר מה רבו מעשיך וגו'. שנו רבותינו דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, ואומר לך עמי בא בחדריך, ואומר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. מאי ואומר וכי תימא הני מילי בלילליא אבל ביממא לא, ת"ש לך עמי בא בחדריך. וכי תימא הני מילי היכא דליכא אימתא מגואי אבל היכא דאיכא אימתא מגואי כי נפיק ביני אינשי צוות טפי מעלי, ת"ש מוץ תשכל חרב אף על גב דבחדרים אימה מחוץ תשכל חרב. רבא בעידן ריתחא הוה סכר כוי דכתיב כי עלה מות בחלונינו: אבוה דרבי זירא עבד גביותא תליסר שנין, כי הוה אתי ריש נהרא למתא כי הוה חזי רבנן אמר לך עמי בא בחדריך, כי הוה חזי אינשי דמתא אמר האידנא נכיס אבא לפום בריה וברא לפום אבא ומיטמרו כלהו, כי אתי ריש נהרא אמר ממאן נבעי, כי קא ניחא נפשיה אמר שקולו תליסר מעי דציירי בסדיני ואהדרו לפלניא דשקלתינהו מיניה ולא אצטריכו לי: לך עמי בא בחדריך, אל תעמוד כנגד השעה אלא תן לה מקום ששהרי אני נתתי מקום לשעה שנאמר השיב אחור ימינו. נבות עמד כנגד השעה ונפל. אברהם ברח מפני נמרוד, יצחק מפני פלשתים, יעקב מפני עשו, משה מפני פרעה, דוד מפני שאול ומפני אבשלום בנו, ד"א בוא בחדריך התסתכל בחדרי לבך על מה ולמה הבאתי עליך יסורים, כמד"א חופש כל חדרי בטן, דולא תהא קורא תגר אחר מדת הדין אלא סגור דלתיך בעדך. חבי כמעט רגע עד יעבר זעם כתוב ברמז תרנ"ה: כתיב חבי כמעט רגע עד יעבר זעם. וכתיב ואל זועם בכל יום, אלא אין זעמו אללא רגע שנאמר כמעט רגע עד יעבר זעם. ואי בעית אימא דכתיב כי רגגע באפו, וכמה רגע א"ר אבין ואיתימא רבי אבינא רגע כמימריה, ואימת רתח אמר אבייי בתלת שעי קמייתא כי חוורא כרבלתא דתרנגולא וקיימא אחד כרעא, כל שעתא ושעתא הכי הוא, כל שעתא הוו ביה שורייקי סומקי וההיא שעתא לא הוו ביה שורייקי סומקי: והרג את התנין אשר בים. אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה היו מחריבים את כל העולם כלו, מה עשה הקב"ה סרס את הזכר וארג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר והרג את התנין אשר בים, ולמלחיה לזכר, מליחה דנקבה עדיף, ואיבעית אימא כיון דכתיב לויתן זה יצרת לשחק בו לאו אורח ארעא דיחדי בהדי נקבה. ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין את העולם כלו, מה עשה סרס את הזכר וצנן את הנקבה שנאמר הנה נא כחו במתניו זה זכר, ואונו בשרירי בטנו זה הנקבה, ונעביד הני כי הני, כוורא דמליחא עדיף, וניעבד הנך כהנך, פריצותא דכוורי נפיש טפי: אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה. א"ר אלעזר ברבי שמעון אין הארץ שותה אלא לפי חסומה, אם כן מה יעשו שרשי חרוב מה יעשו שרשי שקמה ששרשיהם עד תהום, אלא כל אחד ואחד לפי צרכו. רבי ברכיה בשם רבי יהודה אומר שרשי חטה בוקעים בארץ חמשים אמה גפנים ותאנים בוקעים בצור, א"ר לוי כך הוא כדקאמרת לפי חסומה, וחרוב ושקמה אחד לשלשים יום תהום עולה ומשקה אותם, שנאמר אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה: חמה אין לי. דרש ר' יהודה בר אבינא בשעה שנתרשל משה מן המילה באו אף וחמה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו מיד ותקח צפורה צר ומיד וירף ממנו, באותה שעה בקש משה רבינו להרגן שנאמר הרף מאף ועזוב חמה, ויש אומרים הרגו לחמה שנאמר חמה אין לי, והא כתיב כי יגורתי מפני האף והחמה, תרי חמה הוו, ואיבעית אימא גונדא דחמה. כתיב חמה אין לי וכתיב נוקם ה' ובעל חמה, אלא ב"ו חמה כובשתו אבל הקב"ה כובש את החמה. רבי חמא בר חנינא אמר כאן בישראל כאן בעובדי אלילים, ר' חייא אמר חמה אין לי שכבר נשבעתי מי יתנני שלא נשבעתי אהיה שמיר שית במלחמה. ד"א חמה אין לי אמר ישעיה הקב"ה אלו הייתי רוצה פסיעה אחת היייתי פוסע בעולמי ומעביר עליה הדין. אציתנה יחד מיד היה העולם נשרף, או יחזק במעוזי אלא שידי אחוזה בדין שנאמר ותאחז במשפט ידי, יעשה שלום לי יעשה שלום ביני ובין המשפט: אמר רבי אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי לשום יעשה לי. רב אמר כאלו בנה פלטין של מעלה ושל מטה שנאמר ושאשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, ר' יוחנן אמר אף מגין על כל העולם כולו שנאמר ובצל ידי כסיתייך, ר' יהושע בן לוי אמר כאלו מקרב את הגאולה שנאמר ולאמר לציון עמי אתה כו' כתוב באיכה ברמז תתכ"ג: הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל. אמר רב יוסף אלו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה: הכמכת מכהו הכהו, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר במקל שהכו המצריים את ישראל בו לקו, ר' נחמיה אומר באספטי שהכו המצריים את ישראל בו לקו, ר' נחמיה אומר באספטי שהכו המריים את ישראל בו לקו: בסאסאה בשלחה תריבנה, לקה ואחר כך שלח שנאמר ויהי בשלח פרעה. בסאסאה בשלחה תריבנה, היה ר' מאיר אומר במדה שאדם מודד בה מודדין לו וכו' כתוב ברמז תט"ו. הגה ברוחו הקשה ביום קדים, בעזה שברוחות וכו' כתוב בירמיה ברמז ש': בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות, תאנא בימוס שנפגם מותר, מזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו. היהי דמי בימוס היכי דמי מזבח, אמר רבה בר בר חנה בימוס אבן אחד מזבח אבנים הרבה. אמר חזקיה מאי קראה בשומו כל אבני מזבח אי איכא אכאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים ואם לאו יקומו: ביבוש קצירה. איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שלחה ארבע מאה דינרי לצדקה לר' אמי ולא קבליה. שדריה לרבא וקבליה, איקפד ר' אמי אמר לית ליה למר ביבוש קצירה תשברנה: כי לא עם בינות הוא א"ר אלעזר כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו כו' כתוב בשמואל: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. הרואה שופר בחלום ישכים ויאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול קודם שיקדמנו פסוק אחר תקעו שופר בגבעה חצוצרה בברמה. הרואה שופר בחלום יצפה לישועה שנאמר והיה ביום ההוא יתקע וגו'. ר' אליעזר אומר בניסן נגאלו ישראל ממצרים ובתשרי עתידין להגאל. מנלן אתיא שופר שופר כתיב הכא התם תקעו בחדש שופר וכתיב התם הכא והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. ר' יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, מ"ט דאמר קרא ליל שמורים הוא לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית, לילה המשומר לעתיד לבא. א"ר חנינא בן דוסא אותו איל שהקרבי אברהם תחת יצחק בנו לא יצא ממנו דבר לבטלה גידיו עשרה נימין לכנור שהיה דוד מנגן בהם. עורו אזור עור במתניו של אליהו ז"ל. קרנו של שמאל שופר של סיני, ושל ימין לעתיד לבא וכו' כתוב בשמואל ברמז פ' וברמז רכ"ד וברמז שי"ג. לפי שנאמר והיה ביום ההוא יתקע איני יודע מי התוקע ת"ל וה' אלהים בשופר יתקע, ועדיין אינו אומר מאין הוא תוקע ת"ל קול שאון מעיר קול מהיכל. יתקע בשופר גדול. הרי זה סימן בכתובים כל מקום שהוא אומר שופר הרי זה סימן יפה לישראל דכתיב עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר. ואומר וה' אלהים בשופר יתקע הרימי בכח קולך ואומר ויהי קול השופר וגו': ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי. א"ר אלעזר א"ר חנינא עתיד הקקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר יהיה ה' צבאות לעטרת צבי וגו', מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה לעושים צבויונו ולמצפים לתפארתו, יכול לכל, תלמוד לומר לשאר עמו למשים עצמו כשיריים, ולרוח משפט זה הרודה על יצרו, ליושב על המשפט זה דיין שדן דין אמת לאמתו, ולגבורה זה שמתגבר על יצרו, משיבי מלחמה זה שנושא ונותן במלחמתה של תורה, שערה אלו שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו שנאמר וגם אלה ביין שגו וג' ואין פקו אלא גיהנם שנאמר ולא תהייה זאת לך לפוקה, ואין פליליה אלא דיינים שנאמר ונתן בפלילים: כי כל שולחנות מלאו קיא צואה. ר"ש אומר שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים שנאמר כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, אבל אם אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה': את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים. זה משה מלמד החזירוהו על כל המצריות ולא ינק אמר פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא. ברביעית מאי קא עביד יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה שנאמר את מי יורה דעה וגו' גמולי מחלב עתיקי משדים: מדי עברו יקח אתכם כתוב במלכים ברמז רמ"א: כי קצר המצע מהשתרע וגו', מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שהיו בו ע"א וגלוי עריות ושפיכות דמים. ע"א דכתיב כי קצר המצע מהשתרע. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן קצר המצע זה מהשתרע לעיו שני רעים כאחד. והמסכה צרה כהתכנס, א"ר שמואל בר נחמני כי הוה מטי ר' יונתן להאי קרא בכי מי שכתוב בו כונס כנד מי הים תעשה לו מסכה צרה. גלוי עריות דכתיב יען כי גבהו בנות ציון. שפיכות דמים דכתיב וגם דם נקי שפך מנשה ההרבה מאד: ועתה אל תתלוצצו. א"ר אושעיא כל המתלוץ יסורין באין עליו שנאמר פן יחזקו מוסריכם, אמר להו רבא לבני מחוזא במטותא מינייכו לא תתלוצצו ולא ליתו עלייכו יסורים, א"ר תנחום בר חנילאי כל המתלוצץ גורם כליה לעולם שנאמר כי כלה ונחרצה, א"ר אלעזר קשה היא הליצנות שתחלתה יסורין וסופה כליה. א"ר יודן שני בני אדם נתנבאו על הליצנות שלמה וישעיה, שלמה אמר ולצים לצון חמדו להם, ישעיה אמר ועתה אל תתלוצצו: ושם חטה. אלו החטים, שורה זה שבולת שועל ולמה נקרא שמו שורה שהיא עשויה כשורה. שעורה אלו השעורים, נסמן זה השיפון, וכוסמת אלו הכוסמין, גבולתו, עד כאן גבולו של לחם לחלה, ולמדין מן הקבלה: אמר רבי סימון מכיון דכתיב ויסרו למשפט אלהיו יורנו במי שהוא מואס בדברי תורה, א"ר סימון יב אילין נשיא דאמרין לא גיעול בננא לבי כנישתא אלא אי חמי למילף מילף, לא עבדן טבות, דכתיב ויסרו למשפט וגו', ויסרו למשפט אלהיו יורנו, א"ר אבא בר כהנא אמר להו נביא לישראל חזרו בתשובה, א"ל אין יצר הרע מניח אותנו, אמר להם יסרו יצריכם אמרו לו אלהיו יורנו: הפליא עצה הגדיל תושיה. א"ר יוחנן כמה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו של אדם. ד"א תושיה שנתנה בחשאי מפני השטן. ד"א דברים של תוהו שהעולם משותת עליהם שנאמר כי השתות יהרסון: הוי אריאל אריאל אריא גברא, קרית חנה דוד קריה שחנה בה דוד, קריה שעשה דוד לקיסרקטון. ספו שננה עלל שננהה חגים ינקופו שנה עלת שנה נפקת ולא היו עולים לפעמי רגלים והיו הדרכים מעלים היגים וקוצים. והציקותי לאריאל מכאן שהיתה קורת רוח בירושלים. והיתה תאניה ואניה סכופי סכופים, והיתה לי כאריאל חרבן ראשון וחרבן שני וכו' כתוב בירמיה ברמז רנ"ט והיה כאוב מארץ קולך, שנו רבותינו בעל אוב זה המדבר מבין הפרקים ובין אצילי ידיו, ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו והא מדבר. מיתיבי והיה כאוב מארץ קולך מאי לאו דמשתעי כארחיה לא דסליק ויתיב בין הפרקים ומשתעי. שנו רבותינו בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגלגולת, מעלה בזכורו אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת, נשאל בגולגלת עולה כדרכו ועולה בשבת: כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה כתוב בשמואל ברמז קל"ט: לכן הנני יוסיף להפליא. יוסף ממלי שכיב ודמך סליק רבי יוחנן ורשב"ל מגמל ליה חסד שלח עמהון יצחק פסיקא, קם חד סבא בעי למספד עלויה קם יצחק וששתקיה אמר קמי אלין תרין אריותא את פתח פומך, א"ל בי יוחנן שבקיה דהוא גבר סב והא בעא מתיקרא באתרי, עאל ואיפטר עילויה ואמר קשה הוא סילוקן של צדיק לפני מי שאמר והיה העולם ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה ומחרבן בית המקדש, דאלו בתוכחות כתיב והפלא ה' את מכותיך ובחרבן בית המקדש כתיב ותרד פלאים, אבל בסילוקן של צדיקים כתיב הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. א"ל רבי יצחק פסיקא בריך הדין גברא בחיליה, א"ר יוחנן אלו שתקתיה מן הן הוינן ידעין הדא מרגניתא: הוי המעמיקים מה' כתוב בשופטים ברמז ס"ו. א"ר לוי לארכיטקטוס שבנה את המדינה חדרים וביבים ומערות, לאחר ימים נעשה גבאי טימיון והיו בני המדינה מטמינים עצמם מפניו בתוך החדרים ובתוך המערות, אמר להם שוטים שבעולם מפני אתם מטמינים והלא אני הוא שבניתי המדינה ואת החדרים ואת הביבים ואת המערות, כך הוי המעמיקים וגו': הפכם אם כחמר ביד היוצר יחשב, מדמין את הצורה ליוצרה נטיעה לנוטעה, כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני וגו' הלא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל, לבית מלכות, והכרמל ליער יחשב לחורשים: ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר סזזה ספר תולדות אדם. לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. היכן מצינו שפדאו יעקב לאברהם אמר רב יהודה אמר רב שפדאו מצער גדול בנים, לפיכך לא עתה יבוש יעקב מאביו ולא עתה פניו יחורו מאבי אביו. רב הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק אמר אברהם ניצל מכבשן האש בזכותו של יעקב, משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו לישרף וצפה אותו שלטון באיסטרולוגיאה שלו שהיה אותו האיש עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך אמר השלטון כדאי הוא להנצל בזכותה, כך יצא דינו של אברהם מלפני נמרוד לישרף וצפה הקב"ה שעתיד יעקב לצאת ממנו אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו, הה"ד לכן כה אמר ה' אל בית יעקב וגו': והקדישו את קדוש יעקב, מה ראו לומר בינה אחר קדושת השם דכתיב והקדישו וגו': ולכן יחכה ה' לחננכם כתוב ברמז תקס"ג: אשרי כל חוכי לו כתוב ברמז שפ"ד: כי עם בציון ישב. א"ר יהודה בריה דר' חייא כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת שנאמר כי עם בציון ישב בידושלים בכה לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך וגו' וכתיב בתריה ונתן לכם ה' לחם צר ומים לחץ, ר' אבהו אמר אף משביעין אותו מזיו השכינה שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך, ארבי אחא בר חנינא אמר אין הפרגוד ננעל בפניו שנאמר ולא יכנף עוד מוריך: והיו עיניך רואות את מוריך. אמר רב האי דמחדדנא מחבראי משום דחזיתיה לרבי מאיר מאוחוריה ואלו חזיתיה מקמיה הוה מחדירנא טפי. ואזניך תשמענה דבר מאחריך. בעא מיניה רבי אלעזר מרב אי זהו בן העולם הבא א"ל ואזניך תשמעננה דבר וגו'. רבי חנינא אמר כל שדעת רבותיו נוחה הימנו: תזרם כמו דוה צא תאמר לו. אר"ע מנין לעבודת אלילים שמטמאה במשא כנדה שנאמר תזרם כמו דוה מה נדה מטמאה במשא אף עבודת אלילים מטמאה במשא. ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב. שנו רבותינו אילים ממואב כבשים מחברון עגלים משרון גוזלות מהר המלך, ר' יהודה אומר מביאים כבשים שגבהם כרחבם, אמר רבא בר רב שילא מאי טעמא דר' יהודה דכתיב ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב: והיה אור הלבנה כאור החמה, וכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכו' כתוב ברמז תכ"ו: תני אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה גלגל חמה ובלילה אינה יכולה מפני שלא נבראת להאיר אלא ביום והיכן היא אלא גנוזה ומתוקנת לצדיקים לעתיד לבא. משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. שבעה ולא שלשה הם ולא ברביעי נתלו המאורות אלא כאינש דאמר כן וכן אנא מפקד לשבעת יומי דמשתותי, ר' נחמיה אומר אלו ימי אבלו של מתושלח הצדיק שהשביע להם הקב"ה אורה וכו' כתוב בפסוק אלה תולדות פרץ ברמז תר"ט: ומחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא. השיר יההי לכם כליל התקדש חג. שנו רבותינו ר' יוסי אומר מה בין פסח ראשון לשני, פסח ראשון טעון הלל באכילתו ואין השני טעון הלל באכילתו, מנא ה"מ א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון הלל שאינו מקודש לחג אינו טעון הלל, וזה וזה טעונים הלל בעשיייתם, מ"ט איבעית אימא לילה קא ממעט יוום לא קא ממעט, ואיבעית אימא אפשר ישראל שוחטים את פסחיהם ונוטלים את לולביהם ואין אומרין הלל. דבר אחר לילה המקודש לחג טעון שירה שאין מקודש לחג אין טעון שירה כגון ראש חודש שאין גומרין בו את ההלל וכו' כתוב ביהושע ברמז ב' וברמז מ"ז: לך יום אף לך לילה. לך יום מקלס לך לילה מקלס מה הלילה ברשותך שאנו מקלסים לך שירה אף בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום אנו אומרים לפניך שירה ביום שנאמר ותשר דבורה וגו'. ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אנו אומרים לפניך שירה בלילה שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג: ובמלחמות תנופה נלחם. ר' שמואל בר נחמני אמר מצות העומר עמדה להם בימי חזקיה שנאמר ובמלחמות תנופה נלחם בם וכי מלחמות תנופה יש באותו הדור אלא הווי אומר זו מצות העומר: כי ערוך מאתמול תפתה. יום שיש בו אתמות. אמר רבי פנחס ורבי חוניא לפי שהרשעים אומרים כמה רבואות גיהנם מחזקת מאתים רבוא שלש מאות רבוא כמה רשעים בכל דוד ודור. אמר הקב"ה כל מה שאתם אבים בעולם אף היא מתפתה בכל יום ומרחבת ומעמקת שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה, כי ערוך מאתמול תפתה יום שיש בוו אתמול ואין בו שלשם. בשני גברא גיהנם לפיכך לא נאמר ביום השני כי טוב. כי ערוך מאתמול תפתה וכו' כתוב ברמיה ברמז רצ"ה וברמז ש'. ובאיוב בפסוק אף הסיתך מפי צר וגו': הוי היורדים מצרים לעזרה כתוב בירמיה ברמז ש"ל. וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור מגיד הכתוב כשהקב"ה מטה ידו רשעים כלים מן העולם, משלו משל למה"ד לביצים וכלי זכוכית שהם נתונים בידי אדם אם יטה ידו מעט מיד הם נופלים ומשתברים, וכן הוא אומר ויט ידו על צפון ויאבד את אשור, ואומר נטית ימינך תבלעמו ארץ, ואומר הנני נוטה את ידי על פלשתים, ונטיתיי את ידי על יהודה, וטנטיתי את ידי על אדום: כצפרים עפות. אמר רבי יוחנן שלש שלומות הם, צפור דכתיב כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות, וישכים ויאמר קודם שיקדימו פסוק אחר כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו: נאם ה' אשר אור לו בציון. א"ר ירמיה אמר רבי אלעזר שלשה פתחים יש לו לגיהנם אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים. במדבר דכתיב וירדו הם וכל אשר להם היים שאולה. בים דכתיב מבטן שאול שועתי. בירושלים דכתיב אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים ותנא דבי רבי ישמעאל אשר אור לו בציון זו פתחה של גיהנם, ותו ליכא והאיכא הא דאמר רבי מריון ארמ רבי יהושע בן לוי ואמרי לה תני רב מרי בדבי ר' יוחנן בן זכאי שני תנורים יש בגי בן הנם ועולה עשן מביניהם וזו היא ששנינו ציני הר הברזל כשרות וזו הי פתחה של גיהנם. דילמא היינו דמדבר. אמר רבי יהושע בן לוי שבעה שמות יש לו לגיהנם ואלו הן, שאול ואבדון, באר שחת, בור שאון, טיט היון, וצלמות, וארץ תחתית. שאול דכתיב מבטן שאול שועתי. אבדון דכתיב היספר בקבר חסדך ואמונתך באבדון. באר שחת דכתיב ואתה אלהים תורידם לבאר שחת. בור שאון וטיט היון דכתיב ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו'. צלמות דכתיב יושבי חושך וצלמות. ארץ תחתית גמרא, והא איכא גיהנם גיא שעמוקה בגיא הנם. דבר אחר גיהנם שכל היורד בה יורד על עסקי חנם, והא איכא תפתה שנאמר ערוך מאתמול תפתה, ההיא שכל המפתה ביצרו נופל שם. רבנין אמרין יש גיהנם לע"ל שנאמר נאם ה' אשר אור לו בציון, ר' פנחס אומר יום הוא שמלהט את הרשעים שנאמר ולהט אותם היום הבא כו' כתוב בתרי עשר ברמז תקצ"ג: לא יקרא עוד לנבל נדיב. דרש רבי יהודה בר מערבא ואיתימהא רבי יהודה בן פזי מותר להחניף את הרשעים בעולם הזה שנאמר לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע מכלל דבעולם הזה שרי, ריש לקיש אמר מהכא כראות פני אלהים ותרצני, ופליגא דרבי לוי דאמר רבי לוי משל דיעקב ועשו למה"ד לאדם שזמן חבירו והכיר בו שבקש להרגו אמר לו טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך. אמר ידע ליה מלכא ומספתפי ולא קטיל ליה: נשים שאננות קומנה. שנו רבותינו גדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה את הנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזננה אמרתי, א"ל רב לר' חייא נשים במאי זכיין לעלמא דאתי אמר ליה בדיל דאמטיין בנייהו לבי כנישתא ומתנו בי רבנן ומייתי בניייהו מבי רב ומנטרן לגבריינו עד דאתו מבי רב: והיה מעשה הצדקה שלום, א"ר אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצקדקה שלום וגו', גדול השלום שנתן לעושי צדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום וכו' כתוב בפסוק ה' עוז לעמו יתן ברמז תש"א: אשריכם זורעי על כלמים, ואין זורעי אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה, ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים וכתיב משלחי רגל השור והחמור. זוכה לנחלת יוסף דכתיב ביה בכור שורו הדר לו, וזוכה לנחלת יששכר דכתיב ביה חמור גרם, ואיכא דאמרי אויביו נופלים לפניו כיוסף דכתיב ביה בהם עמים ינגח, וזוכה לבינה כיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. א"ר יוחנן משום רבי בנאה אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים כי אז יצרם מסור להם בידם ולא הם נמסרים ביד יצרם. משלחי רגל השור והחמור, תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי: מקול המון נדרו עמים כתוב במלכים ברמז רמ"ה: והיה אמונת עתיך. אמר ריש לקיש מאי דכתיב והיה אמונת עתיך וגו' אמונת זה סדר זרעים. עתיך זה סדר מועד. חוסן זה סדר נשים. ישועות זה סדר נזיקין. חכמת זה סדר קדשים. ודעת זה סדר טהרות, ואפילו הכי יראת ה' היא אוצרו. רבא אמר והיה אמונת עתיך, בשעת שמכניסין את האדם לדין אומרין לו כלום נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפריה ורביה צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר, ואפילו הכי אי איכא יראת ה' אין ואי לא לא. משל לאדם שאמר לשלוחו לך והעלה לי כור חטים לעלייה הלך והעלה לו, אמר ליה כלום ערבת בהם קב חומטין, א"ל לאו א"ל מוטב שלא העלית דתני ר' ישמעאל מערב אדם קב חומטין בכור של תבואה ואינו חושש. ואמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שנמסרו לו מפתחות הפנימיות והחיצונות לא נמסרו לו בהי עייל. מכריז רבי ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד. א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, אטו דחילת שמיא מלתא זוטרתי היא והא א"ר יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון אין לו להקב"ה בתוך גנזיו אלא יראת שמים בלבד שנאמר יראת ה' היא אוצרו, אין לגבי משה רבינו מילתא זוטרתי היא. א"ר חנינא משל לאדם שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו כקטן, כלי קטן ואין לו דומה עליו כגדול. א"ר יוחנן משום ר' אלעזר ברבי שמעון אין להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה שכך בלשון יונית קורין לאחת הינא: יראת ה' היא אוצרו. משל למה הדבר דומה למללך שהיו לו בנים ועבדים הרבה בקש להוכיחן ראה אותן שלא יהיו מקבלין תוכחה וכתב כל דבריו על הנייר ותלאו בחצר החיצונה כאגרת הפתוחה לכל אדם והכרוז יוצא מלפניו ומכריז ואומר כל מי שיבא ויקרא את האגרת הזאת יבא ויטול לחם ומזון מלפני המלך, כך תלמידי חכמים רואים בעוה"ז בדברי תורה כיון שבא אדם למקרא למשנה ולמד מהן יראת שמים ומעשים טובים הם זנים ומפרנסין ומכלכלים אותו עד שעה שהוא נכנס לבית עולמו, ועליו הוא אומר והיה אמונת עתיך וגו'. מפני מה חביבין דברי תורה לפני הקב"ה מכל מה שברא בעולם מפני שמכריעין ישראל לכף זכות ומחנכין אותם למצות ומביאין אותם לחיי העולם הבא, משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו בנים ועבדים הרבה והיה למלך עבד זקן בתוך ביתו שהוא מלמד את בניו דברים נאים ומשים טובים ובכל יום וי ום שהיה מכניסן לפני המלך היה מניח את הכל והיה מחבב את העבד הזקן. אמר המלך אלולא עבד זקן זה שבתוך ביתי שהוא מלמד את בני מה תהא עלי, כך דברי תורה מפני שמכריעין את ישראל לכף זכות ומביאין אותם לחיי העוה"ב לפיכך חביבין על הקב"ה: הן אראלם צעקו חוצה, בשעה ששלח אברהם אבינו את ידו ליקח את המאכלת לשחוט את בנו בכו מלאכי השרת שנאמר הן אראלם צעקו חוצה, מהו חוצה ר' עזריה אמר חוצה היא לך חוצה היא לאבא למיכס ית בריה, ומה היו אומרים נשמו מסלות אם אברהם אינו מקבל עוברים ושבים שבת עובר אורח. דבר אחר חדל להיות לשרה אורח כנשים. הפר ברית ואת בריתי אקים את יצחק, מאס ערים שנאמר וישב בין קדש ובין שור. לא חשב אנוש לא עמדה זכות לאברהם. ומי יאמר שמדבר במלאכים כתיב הכא ממעל לעצים וכתיב התם שרפים עומדים ממעל לו: והיו עמים משרפות סיד. מה סיד אין לו תקנה אלא שרפה וכו' כתוב ביהושע ברמז י"ד ובשופטים ברמז מ"א. לפי שבעולם הזה הראה הקב"ה למשה אש בסנה, אש אלו ישראל שנאמר והיה בית יעקקב אש ובית יוסף להבה, הסננה אלו עובדי אלילים שנמשלו לקוצים והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל אין אשן של ישראל אוכלת העו"א ואין עובדי אלילים מכבין שלהבתשל ישראל, אבל לעתיד לבא אשן של ישראל אוכלת את העו"א שנאמר והיו עמים משרפות וכו' כתוב במלכים ברמז קע"ג: פחדו בציון חטאים. א"ר ירמיה בן אלעזר לשני תינוקות שברחו מן הספר זה היה לוקה וזה היה מרתת דכתיב ופחדו אל ה' ואל טובו: א"ר יונתן כל חנופה שבמקרא באפיקורסות הכתוב מדבר ובנין אב לכלם אחזה רעדה חנפים, א"ר יהודה בר סימון לארכליסטוס שכעס עליו המלך אמר המלך כל מי שתופשו אני נותן לו פרוקופי, עמד אחד ותפשו, אמר המלך ישמרו שניהם עד בקר, והיה זה מתפחד וזה מתפחד, זה מתפחד לומר אי זה פרוקופי המלך נותן לו, וזה מתפחד אי זה דין ידין אותו המלך, כך לעתיד לבא ישראל ועו"א מתפחדים. ישראל מתפחדים שנאמר ופחדו אל ה' ואל טובו, ועובדי אלילים מתפחדים שנאמר פחדו בציון חטאים: ההוא תלמידא דהוה אזיל בתריה דר' ישמעאל בר' יוסי, חזייה דהוה קא מפחד א"ל חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים, א"ל והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד, הההוא בדברי תורה כתיב. מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר אמר מובטח אני שאין זה בביתי, עליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'. הולך צדקות. זה אברהם שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ודובר מישרים דכתיב מישרים אהבוך. מואס בבצע מעשקות דככתיב אם מחט ועד שרוך נעל. נוער כפיו מתמוך בשחד שנאמר הרימותי ידי אל ה' וגו'. הוא מרומים ישכון רבי יהודה ברבי סימון ור' חנן בשם רבי יוחנן העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע הה"ד הבט נא השמימה ואין אומר הבט אלא מלמעלה למטה. מצדות סלעים משגבו אלו ענני כבוד. לחמו נתן ואקחה פת לחם. מימיו נאמנים יקח נא מעט מים וכו' כתוב בתרי עשר ברמז תקט"ו: ועוצם עיניו מראות ברע. ר' מיאשה בר בריה דר' יהושע בן לוי כל מי שהוא רואה דבר ערוה ואינו זן עיניו ממנה זוכה ומקבל פני שכינה. מה טעם עוצם עיניו מראות ברע מה כתיב בתריה מלך ביפיו תחזינה עיניך. א"ר חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, היכי דמי אי דאיכא דרכא אחרינא רשע הוא ואי דליכא דרכא אחרינא אנוס הוא, לעולם דליכא דרכא אחרינא ואפילו הכי מבעי ליה למינס נפשיה. שנו רבותינו מלך מסתפר בכל יום שנאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך וכו' כתוב ביחזקאל בפסוק וראשם לא יגלחו ברמז שפ"ב: איה סופר איה שוקל. אשכחיה שמואל לרב יהודה דקאי ותלי בעברא דדשא וקא בכי א"ל אמאי קא בכית א"ל אמאי קא בכית א"ל ומי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן איה סופר איה שוקל איה סופר סאת המגדלים שהיו שונים שלש מאות הלכות במגדל הפורח באויר הפתוח לאויר, וא"ר אמי שלש מאה בעיי בעי דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר הפתוח לאויר כו' הא עבוד ותנן שלשה מלכים וארבע הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא ואנן מה תהא עלן, א"ל שיננא טינא היה בלבם: וצי אדיר לא יעברנו. אמר רב יהודה אמר רב זו בורני גדולה, היכי עבדי מייתי שיתא אלפי גברי לתליסר ירחי שתא ואמרי לה תליסר אלפי גברי לשיתא ירחי וטענין לה חלא עעד דשכבא ונחית בר אמוראי וקטר אטוני דכיתנא כבסתאי קטר להו בספינתא ושקלי לחלא ושדו אבראי וכמה דמדליא עקרא ומייתא ומיחלף על חד תרין בכספא, תלת פרוותי הוו תרתי בי רומאי וחד בי פרסאי דבי רומאי מסקן כסיתא דבי פרסאי מסקן מרגליתא ומיקרייא פורתא דמשמהיג וכו' כתוב ביחזקאל ברמז שפ"א: ובל יאמר שכן חליתי א"ר אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. א"ל ר' אבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים מתנינן לה. היה ר' מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר העם היושב בה נשוא עון, ועדין הדבר תלוי בדלא תניא כי מלאה הארץ אשם מקדוש ישראל, ועדין דבר תלוי בדלא תניא עדין אין אנו יודעים אם פורקים עונותיהם עליה או אם נושאים עונותיה עליה, כשהוא אומר וכפר אדמתו עמו הוי אומר פורקים עונותיהם עליה. וכן היה רבי מאיר אומר כל הדר בארץ ישראל וקורא קריאת שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקדש הרי הוא בן העוה"ב ועונותיו מתכפרים לו שנאמר וכפר אדמתו עמו: כי רותה בשמים חרבי, אתה אמרת פן בחרב אצא לקראתך אף אני חרכב לה' מלאה דם, הנה על אדום תרד כי רותה בשמים חרבי: כי זבח לה' בבצרה. אמר רבי אבא משל לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד ובלו מזונותיו ובא אחד וספק לו מזונות, אמר המלך אין עסק אלא עם זה כך וכו' הה"ד כי זבח לה' בבצרה וכו'. שלש טעויות עתיד שר של אדום לטעות כסבור בצר היינו בצרה וכו' כתיב לפנים: ונהפכו נחליה לזפת, אתה מוצא סדום ואותה מלכות נגזר על שניהם שישופו באש, אמר הקב"ה על סדום אני גוזר שיהא שריפתה מטמיון שלי שנאמר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים, ועל מלכות רביעית גזר שתביא עצים משלה ותשרף בהם לעולם שנאמר ונהפכו נחליה לזפת חגו' לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה בשמואל ברמז קס"א: ונפכו נחליה לזפת. אמר רבי תנחומא זו תיברוש ותוצינוש שהם נתונים על שפת העיר. לילה ויומם לא תכבה למה שבטלו ישראל מן התורה שהיו ידגעים בה יומם ולילה, אמר הקב"ה האש שאני מביא בהם אינו כבה לעולם אלא לעולם יעלה עשנה לפי ששרפו את ביתי והיה העשן עולה ממנו, והם אומרים קול שאון מעיר למה, א"ל הקב"ה קול מהיכל זכרו מה שעשיתם בהיכל: ונטה עליה קו תהו. אמר רבי אבא בר כהנא חשך ואפלה שמשו בעולם הזה, הדא הוא דכתיב ויהי חשך אפלה אבל תהו ובהו לא שמשו, והיכן עתידין לשמש בכרך גדול, הדא הוא דכתיב ונטה עליה קו תהו ואבני בהו, רבנין אמרין עו"א שלא קיימו את התורה שנתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר כי הנה החשך יכסה ארץ אבל ישראל שקיימו את התורה שנתנה מתוך החשך כד"א ויהי בשמעכם את הקול מתוך החשך עליהם הוא אומר ועליך יזרח ה', דרשו מעל ספר ה' וקראו כו' כתוב ביחזקאל ברמז ש"פ: ישושום מדבר וציה. בשעה שהקב"ה מגלה שכינתו על ישראל אינו נגלה עליהם בפעם אחת מפני שלא יוכלו לעמוד באותה טובה ובפתע פתאום ימותו, צא ולמד מיוסף בשעה שנתודע לאחיו לאחר כמה שנים ואמר להם אני יוסף לא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו לפני הקב"ה עאכ"ו, אלא מה הקב"ה עושה נגלה עליהם קימעא קימעא בתחלה משיש את אחרים שנאמר ישושום מדבר וציר, ואח"כ ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, ואח"כ פרוח תפרח, ואח"כ כבוד הלבנון, ואח"כ המה יראו כבוד ה': אז תפקחנה עיני עורים כתיב ביהושע ברמז ב' ובשמואל ברמז ק"מ: ופדויי ה' ישובון. דרש רבי סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי חבלה ופרקקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב וינצלו לא נאמר אלא ויתנצלו, אמר ריש לקיש ועתיד הקב"ה להחזירם לישראל שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראשם וכו' כתוב בשמואל ברמז קי"ט: כולה פרשה דסנחריב כתוב במלכים ברמז רל"ח: ונתן את אלהיהם באש כי לא אלהים המה ומה ת"ל אלהים אחרים, שאחרים קורים אותם אלהים. ד"א אלהים אחרים שהם מאחרים את הטובה לבא בעולם. דבר אחר אלהים אחרים שהם עושים את עובדיהם אחרונים. דבר אחר שהם מאחרים לעובדיהם, וכן הוא אומר יצעק אליו ולא יענה ומצרתו לא יושיענו. דבר אחר שלא ליתן פתחון פה לעובדי אלילים לאמר אילו נקראים בשמו כבר היה בהם צורך והרי נקראו בשמו ואין בהם צורך, ואימתי נקראו בשמו בימי אנוש בן שת שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה'. רבי אלעזר אומר אלוהים אחרים שהם מחדשים להם אלהות בכל יום, הא כיצד היה של זהב וצריך לו עושהו של כסף, של כתף וצריך לו עושהו של נחשת, של נחושת עושהו של ברזל, וכן של ברזל ושל עופרת שנאמר חדשים מרקרוב באו לא שערום אבותיכם, רבי אומר אלהים אחרים שהם אחרונים למי שהוא אחרון שבמעשים, ומי הוא אחרון שבמעשים הקורא אותם אלוהות: מרום קצו. רבי חנינא בר פפא רמי כתיב מלון קצו וכתיב מרום קצו, אמר רשע בתחלה אחריב דירה של מטה ואחר כך אחריב דירה של מעלה: לח ותחלימני והחייני. ששה דברים יפים לחולה ואלו הם, עטוש, וזיעה, ושלשול, וקרי, ושינה, וחלום. עטוש דכתיב עטישותיו תהל אור. זיעה דכתיב בזעת אפיך תאכל לחם. שלשול דכתיב מהר צועה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו. קרי דכתיב יראה זרע יאריך ימים. שינה דכתיב ושנתי אז ינוח לי, חלום דכתיב ותחלימני והחייני. אמר רב יהודה שלשה צריכים רחמים, פרנס טוב, ושנה טובה, וחלום טוב. פרנס טוב דכתיב פלגי מים לב ממלך ביד ה'. שנה טובה תמיד עיני ה' אלהיך בה. חלום טוב דכתיב ותחלימני והחיני: ה' להושיעני ונגינותי ננגן, כשהקב"ה עושה נסים לישראל הם מנגנים ומשוררים לו שנאמר אזז ישיר משה ובני ישראל ויאמרו לאמר לאמר לדורות וכה"א ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה וגו' ואח"כ ותשר דבורה, וכן אתה מוצא את ארבעת אלה יולדו להרפה ואח"כ ווידבר דוד. וכה"א לה' הישועה על עמך ברכתך סלה: ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים כתוב במלכים ברמז רכ"ו: נחמו נחמו עמי. מה כתיב למעלה מן הענין רק כי יהיה שלום ואמרת בימי, א"ל הקב"ה צרכך בקשת נחמו נחמו עמי ואין אתם צריכים לתפלתו של חזקיהו כי אני מנחם אתכם מן הגלות: כתיב האנוש מאלוה יצדק וכי יש אדם צדיק מבוראו, אלא מעושהו יטהר גבר, אלא אמר הקב"ה בעו מנחם ישלם ה' פעלך ומה אם בעז שדבר על לבה של רות דברים טובים דברי נחומים ניחמה שנאמר ותאמר אמצא חן בעיני אדוני כי נחמתני, כשבא הקב"ה לנחם את ישראל עאכ"ו. נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם כתיב אהבת צדק ותשנא רשע. רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון פתר קרא בישעיה, אמר ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ואשמע את קול ה' אומר וגו' אמר שלתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס, אמר רבי פנחס למה נקרא שמו עמוס שהיה עמוס בלשונו, אמרו הניח הקב"ה את עולמו ולא השרה שכינתו אלא על הדין פסילסא, על הדין קטיע לישנא. שלחתי את מיכה והיו מכין אותו על הלחי כמד"א בשבט יכו על הלחי, מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו, ואומר הנני שלחני, א"ל הקב"ה ישעיהו בני טרחנים הם סרבנים הם מקבל אתה עליך ללקות ולהתבזות מהם, אמר לו על מנת כן גוי נתתי למכים איני כדאי שאלך בשליחותך אצל בניך, א"ל הקב"ה ישעה אהבת צדק אהבת לצדק את בני, ותשנא רשע שנאת מלחייבם, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך, מהו מחבריך, א"ל הקב"ה חייך שכל הנביאים מתנבאים נביא מפי נביא שנאמר נחה רוח אליהו על אלישע ורוח משה על שבעים זקנים, אבל אתה מתנבא מפי הגבורה, הה"ד רוח ה' אלהים עלי, ולא עוד אלא שכל הנביאים מתנבאים נבורות פשוטות אבל אתה מתנבא נבואות כפולות עורי עורי, התעוררי התעוררי, שוש אשיש, נחמו נחמו עמי. דבר אחר נחמו נחמו עמי אמר הקב"ה למי צריך לנחם למי שמתה אשתו לא לבעלה, כך נמשלה ציון במחשכים הושיבני כמתי עולם לא אותי צריכים לנחם נחמוני נחמוני עמי. כיוצא בו משל למה"ד למי שנשבו שני בניו בחייו למי מנחמים לאו לאביהם כך בני יצאוני ואינם. כיוצא בו משל למה"ד למי שנשרף ביתו למי מנחמים לבית או לבעל הבית, כך הקב"ה שרפו את ביתו שנאמר וישרוף את בית ה'. כיוצא בו משל למה"ד למי שנקצץ כרמו לא לבעל הכרם מנחמים כך כי כרם ה' בצאות בית ישראל. ועוד משל למה"ד לרועה שיש לו צאן ונכנס ארי וטרפן למי מנחמים לא לבעל הצאן, כך צאן אובדות הייו עמי, אעפ"כ לכו ופייסו את כנסת ישראל, מיד מתכנסין כל הנביאים והולכים אצלה והיא אומרת להם איך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל, א"ר אבא בר כהנא דבריכם צריכים מירוק, עד עכשיו אזני מלאות מן התוכחות שהוכחתם אותי ועכשיו אתם באים לנחמני, יג הלך הושע לנחמה א"ל הקב"ה שלחני אצלך לנחמך, אמרה לו מה בידך אמר לה אהיה כטל לישראל, אמרה אתמול אמרת לי הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון, ועתה אתה אומרר לי כך לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך יואל לנחמה, א"ל הקב"ה שלחני אצלך לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, א"ל אתמול אמרת הילילו שכורים ובכו הילילו כל שותי יין על עיס כי נכרת מפיכם ועכשיו אתה אומר כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך עמוס לנחמה א"ל הקב"ה שלחני אליך לנחמך, א"ל מה בידך א"ל ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת, א"ל אתמול אמרת לי נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך מיכה לנחמה א"ל הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל מי אל כמוך נושא עון ועבר על פשע, א"ל אתמול אמרת לי בפשע יעקב כל זאת ובחטאת בית ישראל ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך נחום לנחמה, א"ל הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל כי לא יוסיך לעבור בך בליעל, א"ל אתמול אמרת לי ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך חבקוק לנחמה, אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל יצאת לישע עמך לישע את משיחך, א"ל אתמול אמרת ה' שועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס ולא תושיע ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך צפניה לנחמה, א"ל הקב"ה שלחני לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות, א"ל אתמול אמרת לי יום חשך ואפלה ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמרין כו'. הלך חגי לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך אמר לה עוד הזרע במגורה הגפן התאנה והרמון מן היום הזה אברך, א"ל אתמול אמרת לי זרעתם הרבה והבא מעט ועכשו אתה אומר לי לאיזה נאמין כו'. הלך זכריה לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, א"ל קצף גדול אני קוצף על כל הגוים, א"ל אתמול אמרת לי קצף ה' על אבותיככם קצף ועכשו אתה אומר לי כן לאיזה נאמין כו'. הלך מלאכי לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך, א"ל מה בידך, אמר לה ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו לי אתם ארץ חפץ, א"ל אתמוול אמרת אין לי חפץ בכם ועכשיו את אומר לי כן לאיזה האמין כו', א"ל הקב"ה לאברהם לך נחם את ירושלים שמא מקבללת ממך תנחומין, הלך אברהם ואמר לה קבלי ממני תנחומין, אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומין שעשיתני כהר שנאמר בהר ה' יראאה. הלך יצחק וא"ל קבלי ממני תנחומין א"ל היאך אקבל ממך תנחומין שיצא ממך עשו הרשע שעשאני שדה ובניו שרפוני באש. הלך יעקב וא"ל קבלי ממני תנחומין אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומין ששמתני כלא הייתי אין זה כי אם בית אלהים. הלך משה ואמר לה קבלי ממני תנחומין, א"ל היאך אקבל ממך תנחומין שכתבת עלי קללות וגזירות קשות שנאמר מזי רעב ולחומי רשף, מיד הולכים כלם לפני הקב"ה ואומרים רבש"ע אינה מקבלת ממנו תנחומין שנאמר עניה סערה לא נחמה, א"ל הקב"ה אני ואתם נלך וננחמנה הוי נחמו נחמו עמי נחמוה נחמוה עמי אין ראוי לילך אלא אני בעצמו מפני שעברתי על מה שכתוב בתורתי לא תעבוד בבכור שורך ולישראל קראתי בני בכורי ישראל ואמרתי להם הביאו צואריכם בעול מלך בבל, כתבתי בתורתי לא תשנא את אחיך בלבבך ואנכי שנאתיה ע"כ גם עלי לפיייסה, כתבתי בתורתי לא תסגיר עבד אל אדוניו ואני מסרתים לעובדי אלילים שנאמר אם לא כי צורם מכרם וה' הסגיאם. כתבתי בתורתי לא תכלה פאת שדך ואני כליתי בם חמתי שנאמר וכלה ה' את חמתוו. כתבתי בתורתי שלם ישלם המבעיר את הבערה ואני הצתיה באש שנאמר ממרום שלח אש וגו', ואני עתיד לבנותה שנאמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב וגו', מיד ילד הקהה"ה אצלה ויאמר בתי כל כעס זה למה, אומרת לפניו רבש"ע ולא בדין אכעוס שהגליתני בין האומות וקלתני קללות רעות ולקיתי עד שנעשו פני כשולי הקדירה ובכל זאת קדשתי את שמך הגדול. אומר לה הקב"ה כנגד זכיות שעשית חובות עליך שעברת על מה שכתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך ואת כתיב בך אב ואם הקלו בך, כתיב שופך דם האדם וגו' וכתיב בך אנשי רכיל היו בך למען שפך דם, כתיב לא תרצח ולא תנאף וכתיב בך אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף, אמרה לפניו רבש"ע כיון שהגליתני בין האומות בדין הוא שלא אשמור שבת ואקיים המצות שלך, א"ל בתי הגיע זמנך להגאל, מיד אומרת לפניו רבש"ע איני מתנחמת עד שתראנו באותן הרשעים שצערוני וחרפוו את שמך, ימיד אמר לה בתי חייך אני מביא אותם ונפרע מהם בפניך עד שאוכלים את בשרם שנאמר והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב, מיד אומרת מי יתנך כאח לי. כאיזה אח כקין להבל והלא הרגו, כישמעאל ליצחק והלא שנאו, כעשו ליעקב ג"כ שנאו, כאחי יוסף ליוסף ג"כ שנאוהו, אלא כיוסף לאחיו, אתה מוצא אחר כל הרעות שעשו לו, כתיב ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם, והלא דברים ק"וו ומה אם יוסף שדבר לאחיו דברים טובים דברי ניחומין. כשבא הקב"ה לנחם את ירושלים עא כ"ו. אתה מוצא כל מה שהכה ירמיה בא ישעיה ורפא, ירמיה אמר אין לה מנחם, בא ישעיה ורפא נחמו נחמו עמי וכו' כתיב באיכה: כל מאהביך שכחוך אותך לא ידרושו מכת אויב הכיתיך. מכת איוב הכיתיך באיוב כתיב אש אלהים נפלה מן השמים ובירושלים כתיב ממרום שלח אש וכו' כתוב בירמיה ברמז שי"ב: נחמו נחמו עמי, נחמוה עליונים, נחמוה תחתונים, נחמוה חיים, נחמוה מתים, נחמוה בעולם הזה, נחמוה לעולם הבא, נחמוה על עשרת השבטים, נחמוה על שבט יהודה ובנימין. לפי שכתוב שתי בכיות בכה תבכה על בית ראשון ועל בית שני לכך נחמו נחמו עמי. חטאו בראש נתנה ראש ונשובה מצרימה, ולקו בראש כל ראש לחלי, ומתנחמים בראש ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. חטאו בעין ומסקרות עינים, ולקו בעיין עיני עיני יורדה מים, ומתנחמים בעין כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, חטאו באאזן ואזניהם הכבידו, ולקו באזן ואזניהם תחרשנה, ומתנחמים באזן ואזניך תשמענ דבר. חטאו באף והנם שולחים את הזמורה אל אפם, ולקו באף אף אני אעשה זאת לכם, ומתנחמים באף ואף גם זאת בהיותם. חטאו בפה וכל פה דובר נבלה, ולקו בפה ויאכלו את ישראל בכל פה, ומתנחמין בפה אז ימלא שחוק פינו. חטאו בלב ולבם שמו שמיר ושית משמוע, ולקו בלב וכל לבב דוי, ומתנחמין בלב דברו על לב ירושלים. חטאו ביד ידיכם דמים מלאו, ולקו ביד ידי נשים רחמניות, ומתנחמין ביד יוסיף ה' שנית ידו, חטאו ברגל וברגליהן תעכסנה, ולקו ברל בטרם יתנגפו רגליכם, ומתנחמים ברגל מה נאוו על ההראים רגלי מבשר. חטאו בזה כי זה משה האיש, ולקו בזה על זה היה דוה לבנו, ומתנחמים בזה ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה. חטאו בהוא כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ולקו בהוא והוא נלחם בם, ומתנחמים בהוא אנכי אנהי הוא מנחמכם. חטאו באש והאבות מבערים את האש, ולקו באש ממרום שלח אש, ומתנחמים באש ואנכי אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב. חטאו בכפלים חטא חטאה ירושלים, ולקו בכפלים כי לקתה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה, ומתנחמים בכפלים נחמו נחמו עמי. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר משל למה הדבר דומה למלך שהיה לאו כרם. מסרו לאריסו וכד הוה עביד חמר טב הוה אמר מה ביש חמרא דאריסי. א"ל האריס אדוני המלך כד הוה טב דידך כד הוה ביש דידי בין טב בין ביש דידך הוא. כך בתחלה אמר הקב"ה למשה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל, וכיון שעשו אותו מעשה מה כתיב תמן לך רד כי שחת עמך, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כד אינון חטאין דידי וכד אינון זכאין דידך אלא בין זכאין בין חייבין דידך אינון שנאמר והם עמך ונחלתך וגו', למה ה' יחרה אפך בעמך. א"ר סימון לא זז מחבבן עד שקרא אותם עמו שנאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו: יאמר אלקיכם, רבי חנינא בר פפא ורבי סימון, רבי חנינא בר פפא אמר אמרו ישראל לישעיה ישעיה רבינו תאמר שלא באת לנחם אלא לאותו הדור שחרב בית המקדש בימיו, א"ל לכל הדורות באתי לנחם, אמר אלקיכם אין כתיב כאן אלא יאמר אלקיכם. א"ר חנינא בר אבא בשמונה מקומות כתיב יאמר אלקיכם כנגד שמונה נביאים שנתנבאו אחר חרבן בית המקדש ואלו הם, עמוס, יואל צפניה, חגי, זכריה, מלאכי, יחזקאל, וירמה: דברו על לב ירשלים העין רואה הלב חומד וכו' כתוב במלכים ברמז קע"ד ובתרי עשר ברמז תקפ"ז: כל גייא ינשא. עתידה כנסת ישראל לומה לפני הקב"ה רבש"ע הריני רואה מקומות שקלקלתי בהם ובושני מהם שנאמר ראי דרכך בגיא, אומר לה הקב"ה הריני מעבירם שנאמר כל גיא ינשא, אומרת לפניו רבש"ע הרי עדי קיימים שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, א"ל הריני מעבירם שנאמר כי הנני בורא שמים וארץ חדשה, אמרו לו הרי שמי קיים, אומר לה הריני מעבירו שנאמר וקרא לך שם חדש, אמרה לו הרי שמות אלילים קיימים, א"ל הריני מעבירם שנאמר והסירותי את שמות הבעלים מפיה, א"ל אעפ"כ בני ביתי מזכירים אותם, א"ל לא יזכרו עוד בשמם: ונגלה כבוד ה' וגו' כי פי ה' דבר. והיכן דבר ראו עתה כי אני אני הוא וכו' כתוב בשופטים ברמז מ"ג: יבש חצור נבל ציץ. אבא תנחום אומר למה הצדיקים דומים בעולם הזה לטבלא המקובעת באבנים טובות ומרגליות וקערת ירק בתוכה נטלה הטבלא ונשפך מה שבתוכה נראה מה שבטבלא. כך נבלעו הרשעים מן העולם נראו הצדיקים שנאמר יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם אלו צדיקים שקיימו דבריו חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם אלו צדיקים שקיימו דבריו של הקב"ה. ד"א יבש חציר של אבימלך, נבל ציצו של אבימלך, ודבר אלקינו יקום לעולם וה' פקד את שרה. רבי אחא הגדול אומר משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב והתנהה עמו וא"ל בוא לך עמי ואתן לך מתנה, הלך עמו ומת אמר המלך לבנו של אוהבו אף על פי שמת אביך איני חוזר בי במתנה שאמרתי ליתן לאביך אלא בוא אתה וטול אותה, כך המלך זה הקב"ה והאוהב זה אברהם שנאמר זרע אברהם אוהבי, א"ל הקב"ה לך לך מארצך, התנה עמו שהוא נותן לו מתנה שנאמר כי לך אתננה, מת אברהם א"ל הקב"ה למשה אף על פי שמתו האבות איני חוזר בי הוי ודבר אלקינו יקום לעולם: הנה ה' אלקים בחזק יבא. על עובדי אלילים אבל לישראל הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו, וכן אמר דוד תסתיר פניך יבהלון אלו הרשעים אבל הצדיקים תשלח רוחך, וכן דור המבול וימח את כל היקום, ובצדיקים ויזכור אליהם את נח, וכן במצרים ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב: מי מדד בשעלו מים. א"ל ההוא מינאה לר' אבהו אלקיכם כהן הוא שנאמר ויקחו לי תרומה כי קבריה למשה במאי קא טביל וכי תימא במיא והא כתיב מי מדד בשעלו מים, א"ל בנורא קא טביל שנאמר הנה ה' באש יבא, ומי סלקא טבילותא, א"ל אין דכתיב כל דבר אשר יבר באש תעבירו באש וטהר. כשנשתברו הלוחות נגזרה גזירה על ישראל שילמדו תורה מתוך צער ומתוך הטלטול ומתוך הטרוף ומתוך הדוחק ומתוך שאין להם מזונות, ובשביל ואתו הצער שמצטערין עתיד הקב"ה לשלם להם שכרן לימות המשיח כפול ומכופל שנאמר הנה ה' אלקים בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו, ואומר מי הקדימני ואשלם לטובתי נשברה רגל פרתי שתהא משכורתי שלמה, וכן באהרן אומר לולא קרח לא עמדה לו אותו הברית שנאמר זכרון לבני ישראל אשר לא יקרב איש זר: מי מדדד בשעלו מים, לפי שנאמר וסכיהם חצי ההין אל יטעך יצרך לומר שיש לפניוו אכילה ושתיה, אמר רבי חייא בר אבא גבור שהוא מההלך בדרך ואין לו כלי לשאוב מים כמה ישתה בכפיר עשר פעמים או חמשה או ארבע או שתים, פחות משתים אינו שותה, וכל מי בראישת הם מלא שעלו שלל הקב"ה שנאמר מי מדד בשעלו מים הא לא אמרתי לך אלא לזכותך שאמרתי ונעשה רצוני: ולבנון אין די בער, מאחר שנאמר ולבנון אין די בער מה ת"ל ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר, אלא כדי שתקבל שכר. כיוצא בו אתה אומר את הכבש אחד תעשה בבקר למה נאמר והלא כבר נאמר וחיתו אין די עולה, אלא כדי שתקבל שכר: כל הגוים כאין נגדו. ראו כמה אוכלוסין הוצאי פרעה אחרי ישראל ונבהלו מפניהם, אמרו מי יוכל לעמוד נגד אלו, אמר הקב"ה חייכם כלם אינם חשובים בפני רק כסוס אחד שנאמר כי בא סוס פרעה. וכן עתיד גוג ומגוג לבא על ישראל, וכן יעשה משפטו שנאמר ונשפטתי אתו בדבר ובדם, באותה שעה והתגדלתי והתקדשתי: הנוטה כדוק שמים. אמר ר"ג שבעה רקיעים הם, וילון, רקיע, שחקים זבול, מעון, מכון, ערבות, וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת כו': אמר רבי יהודה ב"ר בתחלת ברייתו של עולם הוא גלי עמיקתא בראשית ברא ולא פירש והיכן פירש הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת, ואת הארץ ולא פירש והין פירש להלן כי לשלג יאמר הוא ארץ, וימאר אלקים יהי אור ולא פירש והיכן פירש להלן עוטה אור כשלמה: וגם נשף בהם ויבשו אלו חיילותיו של סנחרבי וכו' כתוב ברמז רמ"א: שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם וכתיב מונה מספר לכוכבים, כשהקב"ה קורא הכל עונים, מה שאי אפשר לו לב"ו לקרוא שני שמות כאחד, וכה"א וידבר אלקים את כל הדברים האלה, ואומר אחת דבר אלקים וגו', ואומר הלא כה דברי כאש וגו', רבי מאיר אומר משופפ רבי דוסתאי כתוב אחד אומר מונה מספר לכוכבים, וכתוב אחד אומר המוציא במספר צבאם כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, מגיד שאין שם שנוי לא השם שנקרא עכשו נקרא לאחר זמן, וכה"א ויאמר אליו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי ואיני יודע לאיזה שם אני מתחלף: ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש שאו מרום עיניכם, אמר הקב"ה אל מי תדמיוני, בשר ודם אם יהיה מהלך בחשכה ובא אדם ומאיר לו אינו צריך להחזיק לו טובה, ואתם ישנים בלילה ואני מאיר לכם את היום אין אתם צריכים להחזיק לי טובה, שאו מרום עיניכם וגו' בזכות מה הם עומדים אלה תולדות השמים והארץ, בזכות אלה שמות בני ישראל, ואלה בזכות מי בזכות אלה העדות והחקים והמשפטים, כתוב אחד אומר לכלם בשם יקרא וכתוב אחד אומר לכלם שמות יקרא, אם שמות למה שם ואם שם למה שמות, אלא כשהקב"ה מבקש הוא קורא לכלם כאחד וכשהוא מבקש קורא לכל אחד בשמו גבריאל מיכאל: לא ייעף ולא ייגע. כשברא הקב"ה את עולמו לא היה לפניו יגיעה שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה"א בראם, כל האותיות אדם מוציא מתוך פיו והוא קומץ את פיו אבל ה"א אדם מוציאה ולא קומץ את פיו: וקוי ה' יחליפו כח, תאני ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ואלמד את בני תורה שכל האומניות שבעולם עומדות לו לאדם בשעת לילדותו ולעת זקנתו מת ומוטל ברעב, אבל תורה עומדת לו לאדם בימי ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה לעת זקנתו. בילדותו מהו אומר וקוי ה' יחליפו כח, ובזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה. וקוי ה'' יחליפו כח זה משה, בנוהג שבעולם משוי שהוא קשה לאחד נוח לשנים קשה לשנים נוח לארבעה, ואלו משה מה שהיה קשה לששים רבוא היה נוח לו שנאמר דבר אתה עמנו ונשמעה וגו': דבר אחר זה יעקב בשעה שעבר את מעבר יבוק נזדווג לו מלאך שהוא שלישו של עולם שנאמר וגויתו כתרשיש, ולא יכול לו ונטלו ורפסו תחתיו שנאמר ויאבק איש עמו. תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקקב"ה להחיות שוב אינם חוזרים לעפרם שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים, וא"ת אותם אלף שנים שהקב"ה עתיד לחדש את עולמו שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא צדיקים מה הם עושים הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטין על פני המים, והוא שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים, ושמא תאמר יש להם צער ת"ל וקוי ה' יחליפו כח: מי העיר ממזרח כתוב בתהלים ברמז תתס"ט: מי העיר ממזרח אמר רב מנין שאין מזל לישראל שנאמר ויוצא אותו החוצה, אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע הנה בן ביתי יורש אותי, א"ל לא כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך, אמר לפניו רבש"ע הסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי לכך, א"ל צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל, א"ל מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא וממוקמינא ליה למזרח, והיינו דכתיב מי העיד ממזרח צדק יקראהו לרגלו. דבר אחר מי הוא שהעיד בלבם של אזרחיים מזרחיים שיבאו ויפלו ביד אברהם, צדק יקראהו לרגלו צדיק חי העולמים שהיה מאיר לו בכל מקום שהוא הולך, אמר רבי ברכיה מזל צדק היה מאיר לו. אמר רבי ראובן צדקה היתה צווחת ואומררת אם אין אברהם עושה אותי אין מי שיעשה אותי הה"ד יתן לפניו גוים ומלכים ירד, רבי יהודה ורבי נחמיה חד מנהון אמר אברהם היה משליך לעיהם עפר והוא נעשה חרבות קש והוא נעשהה חצים, א"ל חבריה יתן עפר אין כתיב כאן אלא יתן בעפר הם היו משליכים על אברהם חרבות והם נעשים עפר חצים והם נעשים קש. דבר אחר מי העיר ממזרח, אמר רבי ראובן ישנים היו אומות העולם מלבוא תחת כנפיו של הקב"ה ומי העירן לבוא תחת כנפיו אברהם שנאמר מי העיר. אמר ליה שם רבא לאלעזר כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב היכי עבדיתו, א"ל אייתיה קוב"ה לאברהם ואותיביה מימיניה וחזינא שדי עפרא והוו חרבי גילי והוו גירי שנאמר נאם ה' לאדוני שב לימיני וגו' וכתיב מי העיר ממזרח וגו' יתן לפניו גוים וגו': נחום איש גם זו הוה רגיל דכל מה דהוה סלקא ליה הוה אמר כם זו לטובה, יומא חד הוו בעו לשדורי דורון לקיסר, אמרין בהדי מאן נשדר נשדר בהדי נחום איש גם זו דמלומד בנסים, כי מטי לההוא אושפיזא בעא למיבת, אמרו ליה מאי איכא בהדרך, אמר להו קא מובילנא כרגא לקיסר, קמו הנהו דיורי בליליא שרינהו לסיפטיה שקלי כל דהוה בהו ומלינהו עפרא, כי מטא להתם אשתכח עפרא, אמר קיסר אחוכי קא מחייכי בי יהודאי אפקוה לנחום למקטליה, אמר גם זו לטובה, אתא אליהו ז"ל אידמי כחד מינייהו אמר דילמא האי עפרא מעפרה דאברהם אבינו הוא דהוה שדי עפרא והוה חרבי. הוה ההיא מדינתא דמרדה בי קיסר ולא הוה יכיל למכבשה, בדוק ושדו מההוא עפרא לגוה וכבשוה ואשתכח חרבות, עיילוה לבי גנזא דמלכא א"ל שקול מאי דניחא לך ומלייה לסיפטיה דהבא, כי הדר אתא לההוא אושפיזא אמרו ליה הנהו דיורי מאי אמטית לבי מלכא דעבדו לך כל האי יקרא, אמרו להו מאי דשקלית הכא אמטי להתם, אזלי גם אינהו ואובילו מההוא עפרא להתם ואיקטלו כל הנהו דיורי: ירדפם יעבור שלום אורח ברגליו לא יבא. רבי לוי ורבי אלעזר בר רבי יוסי בן זימרא אמר פסיעות של אברהם אבינו היו שלשת מילין, רבי יהודה בר רבי סימון אמר מיל שנאמר אורח ברגליו לא יבא, רבי נחמיה בשם רבי איבו אמר לא נתאבקו רגליו אלא כזה שהולך מביתו לבית הכנסת: מי פעל ועשה קורא הדורות מראש, רבי סימון אומר זימן לדור החייב שיבאו ישראל ויפרעו מהם שנאמר כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו: דבר אחר מי פעל ועשה קורא הדורת מראש, אלו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שמותם כשם שקרא לאדם ולחוה שנאמר ויקרא את שמם אדם. וכן אתה מוצא כשהיה הקב"ה רואה צדיק נולד הוא בכבודו היה קורא שמו. קרא לאברהם והיה שמך אברהם, וכן ליצחק וקראת את שמו יצחק, וכן ליעקב והיה שמך ישראל, וכן לשלמה כי שלמה יהיה שמוו, וכן ליאשיה הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו, ואלו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שם לכל אחד ואחד ומשמו היו יודעים את טיבו ואת מעשיו, וכן אתה מוצא במצרים אלה משפחות לוי משפחת הלבני על שם טיט ולבנים, משפחת השמעי ששמע הקב"ה את תפלתם, משפחת החברוני שנתחברה להם שכינה. אמרו רבותינו כשהיה רבי מאיר רואה אדם היה למד שמו ומשמו היה יודע את מעשיו. פעם אחת באו אצלו שני תלמידים והיה שם אחד מהם כידור, אמר רבי מאיר לתלמידיו הזהרו מכידור זה, אמרו לו רבי בן תורה הוא, אמר להם אעפ"כ הזהרו ממנו, אחר ימים הלכו למרחץ והפקידו בגדיהם אצל כידור ונכנסו למרחץ, מה עשה אותו כידור נטל בגדיהם והלך לו יצאו ולא מצאוהו הלכו לבתיהם ולבשו בגדים אחרים, באו לפני ר' מאיר א"ל מה ראיתם להחליף בגדיכם, ספרו לו המאורע. א"ל לא אמרתי לכם הזהרו עצמכם מכידור זה, אמרו לו בבקשה ממך רבינו מנין היית יודע אמר משמו שנקרא כידור שנאמר כי דור תהפוכות המה: ראו איים וייראו, ר' ברכיה אמר מה איים הללו מסויימים בים. כך היו אברהם ושם מסויימים בעולם. וייראו זה נתירא מזה וזה נתירא מזה, זה נתירא מזה תאמר שיש בלבו עלי על שהרגתי את בניו, וזה נתירא מזה תאמר שיש בלבו עלי על שהעמדתי רשעים. קצות הארץ זה שרוי בקצו של עולם וזה שרוי בקצו של עולם. קרבו ויאתיון זה קרב אצל זה וזה קרב אצל זה. איש את רעהו יעזורו זה עוזר את זה בברכות שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון וגו' וזה עוזר את זה במתנות שנאמר ויתן לו מעשר מכל. ויחזק חרש זה שם שהיה חרשועשה את התיבה. את צורף זה אברהם שנצרף בתוך כבשן האש. מחליק פטיש את הולם פעם שהחליק פטישו והלם את כל באי עולם פעם אחת. אומר לדבק טוב הוא אלו עובדי אלילים שאומרים מוטב לידבק באלוהו של אברהם ולא לידבק באלילים של נמרוד, ויחזקהו במסמרים לא ימוט ויחזק אברהם את שם במצות ובמעשים טובים ולא ימוט אברהם: אל תירא כי אתך עמך אני אל תשתע כי אני אלהיך. אמר רבי אושעיא בשעה שאמר יצחק ליעקב גשה נא ואמושך בני נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה, וזימן לו הקב"ה שני מלאכים אחד מימינו ואחד משמאלו והיו אוחזים אותו במרפיקו והוא בעצמו א"ל אל תירא וגו' אל תשתע, אמצתיך במיכאל, אף עזרתיך בגבריאל, אף תמכתיך בימין צדקי. הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך אלו הן שונאיך. יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך אלו שהם עושים מריבה עמך, תבקשם ולא תמצאם אנשי מצותך אלו הם שעושים עמך מצצות. כי אני ה' אלהיך מחזיק ימנך האומר לך אל תירא וכן לאברם אל תירא אברם רנכי מגן לך. רבי לוי אמר לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד תאמר אותן אוכלוסין שהרגתי יש בהם צדיק אחד או ירא שמים אחד, משל לתבן שהיה עובר לפני פרדהסו של מלך וראה חבילה אחת של קוצים וירד ונטלה, הציץ וראה את המלך והתחיל ליטמן מפניו, א"ל המלך מפני מה אתה מטמין עצמך מפני, פועלים הייתי צריך להשכיר שיקוששו אותו ואחר שקששת אותו מעצמך בא וטול שכרך, כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו כל אותן אוכלוסין שהרגת קוצים כסוחים הם, הה"ד והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו: אל תיראי תולעת יעקב. מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלא בפה, כך ישראל אין להם אלא תפלה, וכן הוא אומר וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. תפשו אומנות אבותם אברהם יצחק ויעקב, באברהם נאמר בית אל מים והעי מקדם וגו' ויטע אשל בבאר שבע, ביצחק כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה, ביעקב נאמר ויפגע במקום, וכה"א ואני נתתי לך שכם אחד וגו', וכי בחרבו ובקשתו לקח והא כתיב כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני, אלא זו תפלה, וכן בדוד הוא אומר אתה בא אלי בחרב ובחנית וגו', ואומר אלה ברכב ואלה בסוסים וגו', וכן באסא הוא אומר ויקרא אסא אל ה' אלהיו. במשה הוא אומר ונצעק אל ה' וישמע קולנו, א"ל אתם מתגאים על שהוריש לכם אביכם הקול קול יעקב וישמע ה' את קולנו, ואנו מתגאים במה שהוריש לנו אבינו ועל חרבבך תחיה שנאמר ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך: הנה שמתיך למורג חרוץ חדש עיזא דקורסא דדדישא וכו' כתוב בשמואל ברמז קכ"ב: תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם. החטין והקש והתבן מדיינים אלו עם אלו, החטים אומרים בשבלילנו נזרעה השדה והתבן אומרים בשבילנו נזרעה השדה, אמרו החטים תבוא השעה ואתם רואים בשביל מי נזרעה השדה, כיון שהגיע עונת הגורן התחיל בעל השדה נוטל את הקש ושורפו את התבן ומשליכו והחטים מעמידן כרי והתחילו הכל מנשקין אותו, כך ישראל ועו"א מדיינים, עו"א אומרים בשילנו נברא העולם, אומרים ישראל תבא השעהה ואתם רואים בשביל מי נברא העולם שנאמר תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל: אתן במדרבר ארז שטה, ארשב"ה כ"ד מיני ארזים הם ומכלם לא נבחר אלא שבעה שנאמר אתן במדבר ארז שטה וגו', ומכלם לא נבחר למשכן אלא שטה בלבד ולמה קורין אותו שטים כדי לסתום מה שעשו ישראל בשטים, חטאו בשטים וישב ישראל וגו', ולקו בשטים קח את כל ראשי העם וגו', ומתרפאים בשטים והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו' והשקה את נחל השטים: אמרי בי רב חניניה עשרה מיני ארזים הם שנאמר אתן במדבר ארז וגו' ארז ארזא, שיטה תורניתא, הדס אסא, עץ שמון אפרסמא, ברוש ברתא, תדהר שאגא, תאשור שוריבנא. הני שבבעה הוו, כי אתא רב דימי אמר הוסיפו עליהם שלשה, ואלו הם, אלונים אלמונים אלמוגים. אלונים בוטמי, אלמונים בלוטי, אלמוגים כסיתא. א"ד ארונים ערמונים אלמוגים. ארונים ערי, ערמונים דולבי, אלמוגים כסיתא. אמר רבי יוחנן כלש שטה ושטה שנטלו עו"א מירושלים עתיד הקב"ה להחזיר להם שנאמר אתן במדבר ארז וגו' ואין מדברר אלא ירושלים שנאמר ציוןן מדבר היתה וירושלים שממה, ואמר רבי יוחנן כל הלמד תורה ואינו מלמדה דומה להדס שעומדת במדבר דליכא דמתהני בריחיה, איכא דאמרי אמר רבי יוחנן כל הלמד תורה ומלמדה במקום שאין ת"ח דומה להדס שבמדבר דחביב. הן אתם מאין, לשון יוני הוא הן אחד, אחד אתם לי מכל העו"א שקרויין אין שנאמר כל הגוים כאין נגדו. ופעלכם מאפע, אמר ר' לוי כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב"ה לעשות עם ישראל אינם אלא בשביל פעיה אחת שפעו בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה, תועבה יבחר בכם, אותה תועבה שעשיתם עגל מסכה מאותו מין הביאו לפני קרבן ואני אבחר בכם שור או כשב או עז. אמר ר' לוי משל למטרונא שיצא עליה שם רע מאחד מגדולי המלכות, בדק המלך הדברים ולא מצא בהם ממש, מה עשה המלך עשה סעודה והושיבו בראש המסובין להודייע שבדק הדברים ולא מצא בהם ממש, כך לפי שהיו או"ה אומרים לישראל אתם עשיתם את העגל ובדק הקב"ה את הדברים ולא מצא בהם ממש לפיכך נעשה ראש לכל הקרבנות שנאמר שור או כשב. רב הונא בשם רבי אידי בשם רשב"ג מוצלים היו ישראל מאותו מעשה שאלו עשו ישראל את העגל היה להם לומר אלה אלהינו ישראל אלא הע"ר שעלו עמהם ממצרים עשו אותו. דבר אחר הן אתם מאין לא מליחה זסרוחחה ופעלכם מאפע מק' פעיות שהאשה פועה בשעה שהיא יושבת על המשבר צ"ט למיתה ואחת לחיים. תועבה יבחר בכם אע"פ שהתינוק הזה יוצא ממעי אמו מטונף ומלוכלך מלא רירין ודם הכל מחבקין ומנשקין אותו: ראשון לציון הנה הנם. רבי חגי בשם רבי יצחק בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נגלה לכם ראשון ופורע לכם מן הראשון ובונה לכם ראשון, ומביא לכם ראשון וכו' כתוב בירמיה ברמז רצ"ח: כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה, ר' יוחנן ור"ל, מלך ב"ו בונה פלטין כשהוא בונה את התחתונים אח"כ בונה את העליונים, אבל הקב"ה בונה את התחתונים והעליונים בבת אחת. ר"ל אמר מלך בשר ודם בונה ספינה בתחלה מביא קורקת ואח"כ מביא ארזים ואח"כ מביא הוגנים ואח"כ מביא עליה המוטים נווטים . אבל הקב"ה בורא הם ומנהיגיהם דכתיב בורא השמים ונוטיהם ונווטיהם כתיב. רבי יצחק ור"ל מלך ב"ו מותח אהל אננקי ע"י שהות הוא רפי קימעא, ברם הכא תרקיע עמו לשחקים, א"ת שהם רפים, ת"ל חזקים כראי מוצק. ר"ל אמר מלך ב"ו מוצק כלים אננקי ע"י שהות מעלים חלודה, אבל הכא חזקים כראי מוצק נראין כבשעת יציקתן כמין תרקיא: נותן נשמה לעם עליה. אמר רבי אבהו אפילו שפחה בארץ ישראל מובטחת שהיא בת העולם הבא וכו' כתוב ביחזקאל ברמז שס"ו: אני ה' הוא שמי. הוא שמי שקרא לי אדם הראשון, הוא שמי שהתניתי ביני ובין עצמו, הוא שמי שהתניתי ביני ובין מלאכי השרת: שירו לה' שיר חדש, שיר לעתיד לבא לשון זכר וכו' כתוב ביהושע ברמז כ': ירנו יושבי סלע. מנין שעתידין שמים וארץ לקלס לפני ישראל שנאמר רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחיתיות ארץ, ומנין שאו"ה עתידים לקלס לפני ישראל שנאמר הרנינו גוים עמו, ומנין אף ההרים והגבעות שנאמר ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה, ומנין אף האילנות שנאמר וכל עצי השדה ימחאו כף, ומנין אף אבות ואמהות שנאמר ירונו יושבי סלע מראש הרים יצוחו: החשיתי מעולם אחריש אתאפק. הדא הוא דכתיב מי כמכה באלים ה' רואה בעלבון בניך ושותק שנאמר החשיתי מעולם, לשעבר אחריש אתאפק מכאן ואילך כיולדה אפעה וגו': אחריב הרים וגבעות וכו' כתוב בתהלים ברמז פ"ו: אמר ליה רבי אחא בגדלאה לרב נחמן בר יצחק מכי חרוב מקדשא אין שחוק לפני הקב"ה שנאמר החשיתי מעולם. ברביעית מאי עביד יושב ומלמד לתינוקות של בית רבן שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים, למי יורה דעה ולמי יבין שמועה לגמולי מחלב ועתיקי משדים, ומעיקרא מאן הוה גמיר להו, איבעית אימא מטטרון, ואיבעית אימא הקב"ה והא והא עביד: והולכתי עוכים בדרך לא ידעו, זהו שאמר הכתוב והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון דברים שהם מכוסים מכם בעוה"ז עתידים הם להיות צפוים לכם כהדין בולוס, הה"ד והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים אעשה אין כתיב כאן אלא עשיתים כבר עשיתים לר"ע וחבריו דאמר רבי אחא דברים שלא נגלו למשה מסיני נגלו לר"ע וחבריו. וכל יקר ראתה עיני זה רבי עקיבא. ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, שנו רבותינו כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ומנא לן דקשקשת קלפי נינהו שנאמר ושריון קשקשים הוא לבוש, ולכתוב רחמנא קשקשת ולא ליכתוב סנפיר, אמר ר' אבהו וכן תנא דבי רבי ישמעאל כדי להגדיל תורה ויאדיר: מי נתן למשסה יעקב, שנו רבותינו מעשה בר' יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול של רומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקוצותיו סדורות לו תלתלים, הלך ועמד על פתח בית האסורים ואמר מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים, נענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלו, אמר מובטח אני בזה שיורה הוראות בישראל, העבודה איני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שיפסקו עלי, אמרו לא זז משם עד שפדאו בבמון הרבה, ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראות בישראל ומנו רבי ישמעאל בן אלישע: כה אמר ה' בוראך יעקב, ר' פנחס בש"ר ראובן אמר, אמר הקב"ה לעולמו עולמי עולמי מי בראך, אומר לך מי בראך אומר לך מי יצרך, יעקב בראך ישראל יצרך דכתיב בוראך יעקב ויוצרך ישראל. ר' יהושע דסכנין בשם ר"ל בהמות לא נבראו אלא בשביל יעקב דכתיב הנהה נא בהמות אשר עשיתי עמך. ר' יהושע בר נחמן בש"ר חנן בר יצחק שמים וארץ לא נבראו אלא בשביל יעקב מה טעם ויקם עדות ביעקב, ואין עדות אלא שמים וארץ שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. רבי ברכיה אמר לא נבראו שמים וארץ אלא בשביל יעקב ששמו ישראל שנאמר בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא ישראל שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו. אמר רבי אבהו לא נברא הכל אלא בשביל יעקב שנאמר לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא: כי תעבור במים אתך אני, אמר רבי לוי אתר הוא תמן מצווח ירדן בחמי טבריה בבהלה נכנס אבינו יעקב לשם ונעל עשו בפניו וחתר לו הקב"ה חתירה בבמקום אחר. א"ר יודא ב"ר סימון בשם ר' יוחנן מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שלא עברו ישראל אתת הירדן אלא בזכותו של יעקב, בתורה דכתיב כי במקלי עברתי את הירדן הזה, בנביאים ביבשה עבר ישראל את הירדן ישראל סבא, בכתובים דכתיב מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני אלוה יעקב: מאשר יקרת בעיני נכבדת, אמר הקב"ה ליעקב הרבה אתה יקר בעיני למה כביכול קבעתי איקונין, שלך בכסא כבודי ובשמך המלאכים מקלסין אותי ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם. ד"א אמר הקב"ה ליעקב הרבה אתה יקר בעיני כביכול אני ומלאכי נעשינו פמליא שלך בצאתך לילך לפדן ארם ולביאתך. בצאתך כתיב ויצא יעקב מבאר שבע וגו' ויפגע במקום וגו' ויחלום והנהה סולם מצוב ארצה וגו' והנה מלאכי אלקים עוללים וגו' והנה ה' נצב עליו, אמר רבי אושעיא אשרי ילוד אשה שכך ראה את המלך ופמלייתו נצבים עליו ומשמשים אותו. מנין אף בביאתו שנאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים וכתיב וירא אלקים אל יעקב עוד בבואר מפדן ארם. ד"א יקר אתה בעיני שהרי לכל העו"א לא נתתי מנין ולך נתתי מנין, משל למלך שהיו לו גרנות הרבה והיו כלם טנופות ומלאות זונין ולא היה מדקדק במנינם, והיה לו גורן אחד נאה אמר לבן ביתו אותם גרנות טנופות הם ומלאות זונין לכך לא הייתי מדקדק במנינם אבל הקגורן הזה חטים נאות הם הילכך דקדק במנינם כמה כורין יש בו כמה שקין יש בו, כך המלך זה מלך מלכי המלכים, הגורן אלו ישראל שנאמר מדושתי וכן גרני, וכן הוא אומר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, בן ביתו זה משה שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, א"ל הקב"ה למשה כל העו"א טנופות הם שנאמר והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו לפיכך אל תדקדק במנינם, אבל ישראל צדיקים הם כלם שנאמר ועמך כלם צדיקים, וכה"א כלך יפה רעיתי לפיכך דקדק במנינם, וכן עה משה מנה אותן כמה כורין שנאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל, כמה שקים שנאמר וצבאו ופקודיו, כמה מדות שנאמר פקוד כל בכור זכר. דבר אחר משל לאדם פרגמטוט שהיו לו אבנים של זכוכית והיה מוציאם לשוק ולא היה מבחין למנינם ולא היה משגיח עליהם לפי שהיו של זכוכית, והיה לו ליטמא אחת של מרגליות נאות והיה נוטלה ומוציאה במנין, כך אמר הקב"ה לעובדי האלילים לא נתתי מנין שאינם חשובים לפני כלום שנאמר כל הגוים כאין נגדו, אבל אתתם שנאמר העמוסים מני בטן לכך אני מונה אתכם בכל שעה פקוד כל בכור זכר בבני ישראל: ואתן אדם תחתיך, רבי אלעזר עאל לבית הכסא אתא ההוא רומאה אוקמיה, מדנפק רבי אלעזר אתא דרכונא שמטיה לכרכושיה, קרי עליה רבי אלעזר ואתן אדם תחתיך אל תקרי אדם אלא אדום. אל תירא כי אתך אני כתוב לעיל ברמז ס"א: אומר לצפון תני, תני רבי יוסי בשם רבי בנימין בר לוי לפי שבעולם הזה שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבא אמר הקב"ה אני מביא רוח אגריסטוס בעולם שמשמשות בו שתי רוחות הה"ד אומר לצפון תני וגו'. הביאי בני מרחוק, אמר רב הונא אלו גליות שבבבל שדעתם מיושבת עליהם כבנים. ובנותי מקצה הארץ אלו גליות שבשאר ארצות שאין דעתם מיושבת כבנות. מצור עד קרטיגני מכירים את ישראל ואת אביהם שבשמים ומצור כלפי מערב וכו' אין מכירין, איתיביה ר' שימי לרב כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים, א"ל רב, שימי את דקרו ליה אלהא דאלהא: כל הנקרא בשמי ולכבודי, אמר רבה בר בר חנה עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה וכו' כתוב בירמיה ברמז נ"ג: דבר אחר וכי אפשר לו לאדם ליקרות בשמו של מקום, אלא נקרא המקום רחום שנאמר רחום וחנון ה' אף אתה הוי מרחם ועושה מתנת חנם, המקום נקרא צדיק שנאמר צדיק ה' בכל דרכיו אף אתה הוי צדיק, נקרא חסיד שנאמר וחסיד בכל מעשיו אף אתה הוי חסיד, לכך נאמר כל הנקרא בשמי, ואומר כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, ואומר כל פעל ה' למענהו: כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאומים. דרש ר' חיננא בר פפא ואיתימא רבי שמלאי לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחה בחיקו ואומר כל מי שעוסק בתורה יבא ויטול שכרו, ומתקבצין ובאים כל אומות העולם בערבוביא שנאמר כל הגוים נקבצו יחדו, א"ל הקב"ה אל תכנסו לפני בערבוביא אלא תכנס כל אומה ואומה וסופריה שנאמר ויאספו לאומים ואין לאום אלא מלכות שנאמר ולאום מלאום יאמץ, ומי איכא ערבוביא קמי שמיא, אין כי היכי דלא ליערבוב אינהוו ולשמעו מאי דאמר להו, נכנסה מלכות רביעית תחלה משום דחשיב דכתיב ותיכול כל ארעא ותדוקינה ותדושינה ואמר רבי יוחנן זו מלכות רביעית שטבעה יוצא בכל ההעולם כלו, ומנא לן דמאן דחשיב עייל ברישא דכתיב לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל, ואמר רב חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין דלאו אורח ארעא למיקם מלכא מאבראי, אמר הקב"ה במה עסקתם אומרים לפניו רבש"ע הרבה שווקים תקננו הרבה מרחצאות עשינו כסף וזהב הרבינו וכלם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיעסקו בתורה, אומר להם הקב"ה כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, שווקים להושיב בהם זונות, מרחצאות לעדן עצמכם, כסף וזהב שלי הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב, כללום יש בכם יגיד זאת ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה, מיד יצאו מלפניו בפחי נפש, נכנסת מלוכת פרס אחריה דחשיבא אבתרה שנאמר וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב תני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדוב ומגדלים שער כדוב ומסורבלים בשר כדוב ואין להם מנוחה כדוב, אומר להם הקב"ה במה עסקתם, א"ל כמה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכלם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיעסקו בתורה, אומר להם הקב"ה כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, גשרים ליטול מהם מס, כרכים לעשות מהם אנגריא, מלחמות אני עשיתים שנאמר ה' איש מלחמה כלום יש בכם יגיד זאת וכו', וכי מאחר דעיילא מלכות רביעית ולא זכיא איהי מאי טעמא אתיא, סברי אינהו סתרי בית המקדש ואנן מיבנא בינינן, וכן כל אומה ואומה, ומאי שנא הני דלא קא חשיב משום דהנך משכה מלכותייהו עד דאתי משיחא, וכי מאחר דעיילי הני תרי ולא זכיין למה להו לאחריני דעיילי, סברי אינהו אישתעבוד בישראל ואנן לא אישתעבדינן, אמרו לפניו רבש"ע כלום נתתה לנו ולא קבלנוה. ולא יהבה להו והא כתיב ה' מסיני בא וזרח משעיר למוו, מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן אמר ר' יוחנן מלמד שחזר הקב"ה על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה ולא קבלוה עד שבאו ישראל וקבלוה, אלא כך אומרים לפנ יו רבש"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר ואמר רב דימי בר חמא מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר אם מקבלים ישראל את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, א"ל הראשונות ישמיעונו שבע מצות שקבלתם היכן קיימתם, ומנא לן דלא קיימי כתיב עמד וימודד ארץ וכו' כתוב בתרי עשר ברמז ס"ו. אומרים לפניו רבש"ע ישראל שקבלוה היאך קיימוה, אומר להם מעיד אני בישראל שקיימוה, א"ל רבש"ע כלום יש אב שמעיד על בנו דכתיב בני בכורי ישראל, א"ל שמים וארץ יעידו שקיימוה, אומרים לו רבש"ע שמים וארץ נוגעים בעדות הם דכתיב אם לב בריתי יומם ולילה וגו'. וכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, א"ל הקב"ה מכם יבואו ויעידו בישראל שקיימוה, יבא נמרוד הרשע ויעיד באברהם שלא נחשד בעבודת אלילים, יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל, תבא אשת פוטיפר ותעיד ביוסף שלא נחשד על העריות, יבא נבוכדנאצר ויעיד בחנניה וחבריו שלא השתחוו לצלם, יבא דריוש ויעד על דניאל ששקד על התפלה, יבאו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל ויעידו בישראל שקיימו את התורה כלה, שנאמר יתנו עדיהם ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת, א"ל רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה, א"ל שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בששבת, ואעפ"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה, ומי מצית אמרת הכי והא א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולמחר ליטול שכרן, אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ואמאי קרי לה מצוה קלה משום דלית בה חסרון כיס, מיד כל אחד ואחד הולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם את החמה כבתקופת תמוז, מיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו. מקדיר והא אמרת אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, משום דישראל נמי זמנין דמשכה תקופת תמוז עד החג דתשרי והוי להו צערא, והא אמר רבא מצטער פטור מן הסוכה, נהי דפטור בעוטי מי מבעטי, מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהם שנאמר יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו. ואמר ר' יצחק אין לו להקב"ה שחוק בעולמו אלא אותו היום בלבד, ואיכא דמתני להא דרבי יצחק אהא דתניא רבי יוסי אומר לעתיד לבא באים כל אומות העולם ומתגיירין, ומי מקבלינן מינייהו והא תניא אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה, אלא שנעשים גרים גרורים ומניחין תפילין בראשיהם ובזרועותיהם וציצית בבגדיהם ומזוזה בפתח יהם, וכיון שרואין מלחמת גוג ומגוג אומר להם על מה באתם, א"ל על ה' ועל משיחו שנאמר למה רגשו גוים וגו' יתיצבו מלכי ארץ וגו', מיד כל אחד ואחד מנתק מצותיו והולך שנאמר ננתקה את מוסרותינו וגו', והקב"ה יושב ומשחק עליהם שנאמר יושב בשמים ישחק וגו', אחמר רבי יצחק אין לו להקב"ה בעולמו אלא אותו היום בלבבד, איני והא א"ר יהודה אמר רב י"ב שעות הוי היום שליש שעות ראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה, שנית דן את כל העולם כלו, כיון שרואה שנתחייב העולם כליה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, שלישית יושב וזן את כל העולם כלו מקרני ראמים ועד ביצי כנים, רביעית משחק עם לויתן שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו, אמר רב נחמן בר יצחק עם בריותיו משחק, על בריותיו אינו משחק אלא אותו היום בלבד, א"ל רב אחא מגדלאה לרב נחמן בר יצחק מכי מכי חרוב מקדשא אין שחוק לפני הקב"ה שנאמר החשיתי מעולם, ברביעית מאי קא עביד, יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה וגו', למי יורה דעה ולמי יבין שמועה, לגמולי מחלב ולעתיקי משדים, ומעקרא מאן הוי גמיר להו, איבעית אימא מטטרון ואיבעית אימא הקב"ה והא והא עביד, ובלילא מאי קאא עביד איבעית אימא מעין יממא ואיבעית אימא רוכב על כרוב קל שלו ושט בי"ח אלפים עולמות שברא שנאמר רכב אלקים רבותים אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאינן, ואי בעית אימא יושב ושומע שירה מפי החיות שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי: יתנו עדיהם ויצדקו, אמר רבי יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושים בעולם הזה באות ומעידות להם לעולם הבא שנאמר יתנו עדיהם ויצדקו אלו ישראל, וישמעו ויאמרו אמת אלו אומות העולם. אתם עדי נאם ה' ואני אל מלמד כשיחדש הקב"ה את אעולמו עומד בעצמו ומסדר סדרן של חסידים. סדרן של ענוים. סדרן של מלכים. סדרן של נביאים. סדרן של חזנים. סדרן של פרנסי הדור, סדר של כל דור ודור, ומוריד חנוך בן ירד ששמו מטטרון ואת ארבע חיות מתחת גלגלי מרכבה ומעמיד את כסאו לצד אחד ומעלה את קרח וכל עדתו משאול ומביא לפני כל באי עולם ואומר להם כלום ראיתם אל אחד מבלעדי בשמים ממעל ועל הארץ מתחת או בארבע רוחות העולם והעידו בי ותאמרו אמת, משיבים כלם שפה אחת בפני כל באי עולם לא ראינו כמוך בעולם אלוה בשמים ממעל או על הארץ מתחת אין מלך כמוך ואין צור בלתך: אתם עדי נאם ה' ואני אל כל מי ששומר את השבת מעלין עליו כאלו מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שברא עולמו לששה ונח בשביעי שנאמר וינח ביום השביעי: דבר אחר כשאתם עדי אני אל וכשאין אתם עדי כביכול איני אל, כיוצא בדבר אתה אומר זה אלי ואנוהו כשאני מודה לו הוא נאה וכשאין אני מודה לו כביכול בשמו הוא נאה, כיוצא בו אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים אלמלא אני לא היית יושב בשמים, וכה"א הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה וכו': אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדי. אנכי הגדתי במצרים ויגד משה לאהרן את כל דברי ה' וגו'. והשמעתי בסיני משמים השמעת דין, ואין בכם זר זה יתרו. ואתם עדי תני ר' שמעון בן יוחאי אם אתם עדי אני אל כו': למענכם שלחתי בבלה, אתה מוצא בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם וכו' כתוב בשמואל ברמז ס"ב: כה אמר ה' הנותן בים דרך, שלשה דברים נתנו מתנה לעולם וכו' כתוב בשמואל ברמז ק"ח. רבין אמר הנותן בים דרך מעצרת ועד החג, ובמים עזים נתיבה מהחג עד חנוכה. רבי נתן כהן אחוה דרבי חייא דכ הוה פריש בימא א"ל לאחוי צלי עלי א"ל מה נצלי עלך מן דאת קטר לולבך קטר רגלך, אין עלת לכנישתא ושמעת דמצליין על מטרא לא תסמוך על צלותי, רבי יהושע בריה דרבי תנחום בר רבי חייא בעי דפריש אמרה ליה ההיא מטרוניתא באלין יומיא פרשון איתחזי ליה אבוה בחלמיה א"ל בלא קבורה וגם קבורה לא היתה לו לא שמע לא למילי דדין ולא למילי דדין וכן הוה ליה. אמר רב יהודה המוצא קן בים חייב לשלח שנאמר הנותן בים דרך. מלך בשר ודם קוצף על בני אדם טורדן מן המדינה שמא הוא יכול לעשות דרך בים ולהורידן ולשקען בתוכו, אבל הקב"ה אינו כן כעם על המצרים ועשה דרך בים והורידן ושקען בתוכו שנאמר הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, ומה גדול מכלן המוציא רכב וסוס חיל וגו'. אל תזכרו ראשונות. זה שעבוד מלכיות, וקדמוניות אל תתבוננו זה שעבור מצרים, ואומר הגני עושה חדשה עתה תצמח זה מלחמת גוג ומגוג, מלה"ד לאדם שהמלך במדבר ופגע בו זאב וניצל ממנו, עד שהוא הולך ומספר מעשה זאב פגע בו ארי וניצל גם הימנו, ועד שהוא הולך ומספר מעשה ארי פגע בו נחש ושכח מעשה שניהם והיה הולך ומספר מעשה נחש, אף ישראל כך צרות אחרונות משכחות את הראשונות: עם זו יצרתי לי כתוב בתהלים מזמור ק"ב: ולא אותי קראת יעקב. רבי אלעזר חסמא אומר הקורא את שמע ומרמז בעיניו וקורץ בשפתיו ומורה באצבעותיו בפרק ראשון עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב: דבר אחר ולא אותי קראת יעקב. זש"ה ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעזבו את ה' ולא עבדוהו אפילו בשותפות, אמר רבי אבא בר כהנא לא תהא כהנת כפונדקית, אמר רבי יוסי בר חנינא אמר הקב"ה לא עשו אותי בני כגרזימי הזה שהוא באחרונה, אמר רבי יודן משל לעבדו של מלך שעשה סעודדה וזימן את כל בני המלך ולא זימן את המלך, אמר המלך הלואי שהשוה אותי לבני ביתי, אלא ולא אותי קראת יעקב קאי וטרי כל יומא ולא לעי וצלויי קמי את לעי. קאי וטרי כל יומא ולא לעי וא"ל חבריה איתא צלי והוא אומר לית אנא יכיל. אצל הבעל מה כתיב ויקראו מהבקר עד הצהרים לאמר הבעל עננו הוי ולא אותי קראת יעקב הלואי לא הכרתיך יעקב למה כי יגעת בי ישראל. לא הביאת לי שה עולותיך שני תמידין היו מקריבין בכל יום את הכבש אחד תעשה בבקר וגו', ובדם זבחיך לא כבדתני אלו קדשי קדשים, לא העבדתיך במנחה זו קומץ מנחה, ולא הוגעתיך בלבונה זו קומץ לבונה, לא קנית לי בכסף קנה, רבי יהודה בשם רבי יוסי אומר קנמון היה גדל בירושלים ועזים וצבאים היו אוכלים ממנו, וחלב זבחיך לא הרויתני אלו אמורי קדשים קלים, אך העבדתני בחטאתיך ראו מה גרמו לי עוונותיכם להחריב את ביתי ולשרוף את היכלי ולהגלות את בני לבין אומות העולם ולישב לי בדד, איכה ישבה בזז: הזכירני נשפטה יחד. זה שאמר הכתוב ה' חפץ למען צדקו, וכן הוא אומר אני מדבר בצדקה, אמר הקב"ה אני חפץ שתזכו בדין, בוא וראה שנים נכנסים לדין זה משתק את בעל דינו יד ואומר אני ראשון וחברו אינו מניחו אלא ואמר אני ראשון, והקב"ה בזמן שאמר לישראל באו ונשפטה יחד כדכתיב הזכירני נשפטה יחד אמרו מי ידבר תחלה, אמר להם הקב"ה אמרו אתם תחלה ספר אתה למען תצדק למה אם אני נצחתי אתכם בדין אני הוא שמפסיד. אבל אם נצחתם אותי אני משתכר, נצחתי לדור המבול הפסדתי את כל אותם האוכלוסין וימח את כל היקום. נצחני משה וימר להשמידם לולי משה בחירו נשתכרתי, הדא הוא דכתיב למנצח מזמור זמרו למי שמנצחין אותו ושמח: זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב. חביבים הגרים שבכל מקום הוא מכנן בישראל. נקראו ישראל משרתים. שנאמר ואתם משרתי ה' תקראו. וכן הגרים נקראו משרתים שנאמר ובני ההנכר הגלוים על ה' לשרתו. נקראו בני ישראל עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים. והגרים נקראו עבדים שנאמר ללאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים. נקראו ישראל אוהבים שנאמר להנחיל אוהבי יש. נקראו הגרים אוהבים שנאמר ואוהב גר. ר' שמעון בן יוחאי אומר הרי הוא אומר ואוהביו כצאאת השמש, וכי מי הוא גדול מי שהוא אוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו הוי אומר מי שהמלך אוהבו והרי הוא אומר ואוהב גר, נאמר בישראל ברית והית בריתי בבשרכם, ונאמר בגרים ברית ומחזיקים בבריתי, נאמר בישראל רצון שנאמר לרצון לכם, ונאמר בגרים רצון עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו'. נאמר בישראל שמירה שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ונאמר בגרים שמירה ה' שומר את גרים, אברהם קרא עצמו גר שנאמר גר ותושב אנכי עמכם, דוד קרא עצמו גר שנאמר כי גרים אנחנו לפניך ותושבים וגו', ואומר כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי. חביבין הגרים שלא מל אברהם אבינו אל בן צ"ט שנא שאלו מל בן עשרים או בן שלשים לא היה גר יכול להתגייר שנתגייר מבן שלשים ומעלה לכך היה הקב"ה מגלגל עמו עד שהיה מגיע לבן צ"ט שלא תנעול דלת בפני גרים הבאים ליתן שכר ימים ושנים לרבות שכר עושית רצונו לקיים מה שנאמר ה' חפץ למען צדקו, וכן אתה מוצא בארבע כתות שהם עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר זה יאמר לה' אני ולא יתערב בי חטא, וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי הצדק, וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה, ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים. אני ראשון ואני אחרון. ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי מאני של בשר ודם אתה למד אני של הקב"ה. ומה אם פרעה הרשע על ידי שאמר ליוסף אני פרעה זכה לכל הכבוד ההוא, לכשיבא אני של הקב"ה שאמר אני ראשון ואני אחרון על אחת כמה וכמה. כי טח מראות עיניהם. למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, אמר הקב"ה שלא יאמרו לא היינו יודעים מהו ענשו של לשון הרע לפיכך סמך זה לזה שאם יבקשו לומר לשון הרע יהו מסתכלין במעשה מרים שדברה באחיה ולקתה בצרעת: רנו שמים כי עשה ה', מלמד שעתידין שמים וארץ לשחק לפני ישראל וכו' כתוב לעיל ברמז תנ"א: אנכי ה' עושה כל וגו' רקע הארץ מביאתי, אימתי נבראו המלאכים ר' יוחנן אמר בשני נבראו הה"ד המקרה במים עליותיו וכתיב עושה מלאכיו רוחות, ר' חנינא אמר בחמישי נבראו דכתיב ועוף יעופף וכתיב ובשתים יעופף, ר' לוליינו בר טברין בשם רבי יצחק בין על דעתיה דר' יוחנן בין על דעתיה דר' חנינא הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של עולם וגבריאל בצפונו והקב"ה באמצע אלא אנכי ה' עושה כל וגו' רוקע הארץ מיאתי מי אתי מי היה אתי שותף בברייתו של עולם, מלך בשר ודם מתקלס במדינה וגדולי המדינה מתקלסין עמו למה לפי שנושאים אתו במשאוי, אבל הקב"ה אינו כן ברא את עולמו הוא לבדו מתקלס בעולמו הוי כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך. מפר אותות בדים וקוסמים יהולל וכה"א כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל הרי אתה מחזר מנחש וקוסם באיזה מקום תשלוט בהם, והם אינם כן כשהם צריכים להלחם עומד כהן גדול ולובש אורים ונשאלים בהקב"ה אבל הכותים קוסמים ומנחשים ואלו מבדין אותם בתשובה ומבטלין קסמיהם שנאמר מפר אותות בדים וקוסמים יהולל. ד"א מפר אותות בדים זה סיחון ועוג טו שהיו בריחיהם בדיהם של מלכי כנען, וקוסמים יהולל זה בלעם ובלק שנתערבו בקסמיהם, משיב חכמים אחור זה בלק ובלעם, ודעתם יסכל אלו זקני מדין. אמר ליה אספסינוס לרבן יוחנן בן זכאי חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא שוברים את החבית בשביל הדרקון, אישתיק קרי עליה רב יוסף משיב חכמים אחור איבעי ליה למימר שקלינן צבתא ושקלינן לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן: מקים דבר עברדו ועצת מלאכיו ישלים, רבי ברכיה בשם רבי לוי ממקים דבר עבדו אני יודע שעצת מלאכיו ישלים, מלאך אחד נגלה ליעקב ואמר עתיד הקב"ה להגלות עליך ולהחליף את שמך ואני עומד שם שנאמר בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו עמך אין כתיב כאן אלא עמנו, דבריו של מלאך ויוציאנו ממצרים, אמר הקב"ה למשה לך אמור לישראל ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, הלך משה ואמר להם כה אמר ה' כחצות הלילה אמר הקב"ה למשה לך אמור לישראל ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, הלך משה ואמר להם כה אמר ה' כחצות הלילה אמר הקב"ה אף אני אעשה בחצי הלילה לקיים גזירותיו של משה הוי מקים דבר עבדו: האומר לצולה חרבי. ר' יוחנן אמר זה בבל ולמה קורא לה מצולה ששם צללו מתי דור המבול, אר"ל וימצאו בקעה בארץ שנער וישב שם למה נקרא שמה שנער ששם ננערו דור המבול. דבר אחר שנער שמנוערים מכל מצות תרומות ומעשרות. ד"א שהם מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ. ד"א ששריה מתים נערים. ד"א שנער שהם נערים מבינים בתורה. ד"א שהעמידה שונא וער להקב"ה ואיזה זה נבוכדנאצר: כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו, דרש רב נחמן בר רב חסדא אטו כורש משיח הוא, אלא אמר הקב"ה למשיח קובל אני לך על כורש אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גלותי והוא אומר מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל: יוצר אור ובורא חשך. א"ר יוחנן ויבדל אלהים בין האור ובין החשך הבדלה ממש, משל למלך שהיו לו שני אסטרטיגין אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה והיו שניהם מדיינים זה עם זה, זה אומר ביום אני שליט וזה אומר ביום אני שליט קרא המלך לראשון וא"ל פלוני יום יהא תחומך וכן לשני ואמר לילה יהא תחומך, הה"ד ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה: אמר רבי יוחנן הוא שהקב"ה אומר לאיוב המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו, הודעתו איזה מוקמו, א"ר תנחום אנא אמרית טעמא יוצר אור ובורא חשך עושה שלום משבראן עשה שלום ביניהם. ר' חנינא סגן הכהנים אומר גדול השלום ששקול כנגד כל מעשה בראשית שנאמר יוצר אור ובורא חשך עושה שלום וגו'. הרעישפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו. א"ר אושעיהא גדול יום הגשמים שאפילו ישועה פרה ורבה בו, אמר רב הונא בר חנינא גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ שנאמר הרעיפו שמים ממעל וגו' אני ה' בראתים לא נארמ אלא בראתיו. א"ר לוי המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות והם אומרים אלו לאלו אתם בריותיו של הקב"ה ואנו שלוחיו קבלו אותנו מיד הם מקבלים אותם הה"ד תפתח ארץ כנקבה הזאת שהיא פותחת לזכר, יפרו ישע שהם פרים ורבים, וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו לתקונו של עולם ולישובו. ושחקים יזלו מים וכו' כתוב בקהלת בפ' כל הנחלים הולכים אל היו: הוי רב את יוצרו זה חבקוק וכו' כתוב בתרי עשר ברמז תקס"ג: האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצוני. משל למה הדבר דומה למלך שנשא אשה והיה לו שושבין, כל זמן שהמלך כועס על אשתו היה השושבין מרצה ומפייס למלך, בא השושבין למות התחיל לבקש את המלך בבקשה ממך תן דעתך על אשתך, א"ל המלך עד שאתה מצוני על אשתי צוה את אשתי עלי שתהא זריזה בכבודי, כך אמר הקב"ה למשה עד שאתה מפייסני על ישראל יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה צוה אותם שיהו זריזים בכבודי צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי. כתיב מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו, א"ל הקב"ה למשה על בני ועל פועל ידי תצוני בני נתונים בצרה ואתה עומד ומאריך בתפלה אין להם אלא ליסע ואין הים עומד בפניהם. אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. אמר ריש לקיש וירא אליהם את כל אשר עשה והנה טוב זו מלכות שמים, והנה טוב מארד זו מלכות הארץ, וכי מלכות הארץ טוב מאד, אלא שהיא תובעת דקיון של בריות דכתיב אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי: אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, א"ר יוחנן תנאי התנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית וכו' כתוב ביהושע ברמז כ"א: כה אמר ה' יגיע מצרים ושכר וסחר כוש מה כתיב אחריו אכן אתה אל מסתתר וכו' כתוב ביחזקאל ברמז שע"ה ובמלכים ברמז רל"ו: ישראל נושע בה' וכו' כתוב ביהושע ברמז כ' ובתרי עשר ברמז תקע"ז: לא מראש בסתר דברתי. פעם אחת גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק, מאי דרש חמוקי ירכיך כמו חלאים מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר, והא כתיב חכמות בחוץ תרונה, ההיא כדרבא דאמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים תורה מכרזת עליו מבחוץ, והא כתיב לא מראש בסתר דברתי, ההוא ביומא דכלה, איכא דאמרי חמוקי ירכיך בצדקה ומעשים טובים. לא מראש בסתר דברתי. א"ר ברכיה אמר הקב"ה אלו מל אברהם בלילה היו אומרים בני דורו כן וכן לא היינו יודעים בו ואלו היינו יודעים בו לא היינו מגיחים אותו למול לכך בעצם ביום הזה נמול אברהם ודרגיש ליה ימלל. א"ר יוסי אמר הקב"ה בתחלה לא נתתי את התורה לא במקום ארץ חשך ולא במקום סתר ולא במקום אפלה אלא במדבר נתנה התורה במקום הפקר, שאילו נתנה התורה בארץ ישראל היו אומרים להם לאומות העולם אין לכם חלק בה לכך נתנה במדבר דימוס בפרהסיא במקום הפקר לומר כל הרוצה לקבל יבא ויקבל, יכול נתנה בלילה, ת"ל ויהי ביום השלישי בהיות הבקר, יכול נתנה בשתיקה, ת"ל ויהי קולות וברקים, יכול לא היו שומעין את הקול ת"ל וכל העם ארואים את הקולות, ואומר קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים וגו' קול ה' חוצב להבות אש וגו' קול ה' יחולל אילות וגו'. ה' למבול ישב, אמר בלעם לכל העומדים עליו ה' עוז לעמו יתק ופתחו כלם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום. לא מראש בסתר דברתי לא אמרתי לזרע יעקב לאלו אני נותנה ולא לעו"א שנאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו'. לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני לא נתתינה פגנס, והנ"א אני ה' דובר צדק מגיד מישרים: כי לי תכרע כל ברך, מדבר בולד שאינו יוצא ממעי אמו עד שמשביעין אותו שנאמר כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר, תשבע כל לשון זה יום הלידה אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה, ומה שבועה משביעין אותו אומרים לו הוי צדיק ולא תהא רשע ואפילו כל העולם אומרים עליך צדיק הוי בעיניך כרשע והוי יודע שהקב"ה טהור ונשמה שנתן לך טהורה אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הרי הוא נוטלה ממך. תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן חבר שמסר תרומה לכהן עם הארץ אמר לו אם אתה משמרה מוטב ואם לאו הרי היא שרופה בפניך וכו' כתוב באיוב בפסוק מי יתנני כירחי קדם: כרע בל קרס נבו, אמר רב כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"ז דשריא שנאמר כרע בל קרס נבו וכתיב קרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא, רבי ינאי אמר מהכא לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגליו על כבודו כי גלה ממנו אל תקרי כבודו אלא כבדו: אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה, אין הקב"ה חפץ לחייב כל בריה שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, וכתיב כי לא אחפוץ במות המת, ומה הקב"ה חפץ, לצדק בריותיו שנאמר ה' חפץ למען צדקו: קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי. זה אברהם, וכה"א אתה ידעת שבתי וקומי, שבתי בג"ע וטרודי מתוכה, בנתה לרעי מרחוק באיזה זכות יעצת לבראני טז בזכות אותו שבא מרחוק: שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה. רב ושמואל ואמרי לה ר' יוחנן ור' אלעזר, חד אמר כל העולם כלו נזונין בצדקה והם נזונין בזרוע, ואידך אמר כל העולם ככלו נזונין בזכותן של צדיקים והם אפילו בזכות עצמן אינם נזונים, כדרב דאמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת כל העולם כלו אינן נזונין אלא בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. ופליגא דרב יוסף דא"ר יוסף מאי אבירי לב אלו גובאי טפשאי, א"ר יוסף תדע דלא מדיירוי גיורא מבינייהו, אמר רב אשי הני בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זימני בשתא ולא קא מגייר גיוראא מנהון: אמר רבי אלעזר עובדי אלילים נקראו עדה שנאמר עדת חנף גלמוד, וישראל נקראו עדה שנאמר וסמכו זקני העדה. עובדי אלילים נקראו אבירים שנאמר עדת אבירים בעגלי עמים, וישראל נקראו אבירים שנאמר שמעו אלי אבירי לב, עובדי אלילים נקראו אדירים שנאמר ובנות גוים אדירים, וישראל נקראו אדירים שנאמר ואדירי כל חפצי בם. עובדי אלילים נקראו חכמים שנאמר והאבדתי חכמים מאדום, וישראל נקראו חכמים שנאמר והאבדתי חכמים מאדום, וישראל נקראו חכמים שנאמר וחכמים יצפנו ד"ת. עו"א נקראו תמימים ותמימים כיורדי בור, וישראל נקראו תמימים ותמימים ינחלו טוב. עו"א נקראו אישים את אישים פועלי און. וישראל נקראו אישים שנאמר אליכם אישים אקרא. או"ע נקראו צדיקים צדיקים המה ישפטו אותהם, וישראל נקראו צדיקים ועמך כלם צדיקים. עו"א נקראו גבורים קשת גבורים חתים, וישראל נקראו גבורים גבורי כח עושי דברו: קחי רחים וטחני קמח, חטים לא נאמר אלא קמח, אתה מוצא כששרף נבוכדנאצר את ההיכל ואדליק ביה נורא דרכיניה מן שמיא שנאמר גת דרך ה', הוה קא זיחא דעתיה, נפק בת קלא ואמר עמא קטילת קטלת היכלא קליא קלת קימחא טחינא אחנת כתוב במלכים ברמז רנ"א: גלי שוק עברי נהרות, א"ר יצחק שוק באשה ערוה שנאמר גלי שוק עברי נהרות וכתיב תגל ערותך. קצפתי על עמי חללתי נחתי. יז יכול מחוללין על הכל, ת"ל על זקן הכבדת עולך, לעתיד לבא הקב"ה יושב בדין על מלכות הרביעית ואומר לה למה היית משעבדת בבני והיא אומרת לא אתה מסרתם בידינו, והקב"ה אומר לה בשביל שמסרתי אותם לך לא שמת עליהם רחמים אלא על זקן הכבדת עולך זה ר' עקיבא ששעבדה בו מלכות עד אין סוף: דבר אחר על זקן הכבדת עולך שהיית מכביד עולו של זקן כבחור, אמר הקב"ה חייך אני עומד עליך במשפט ודן אותך ומחייבך שנאמר רדי שבי על עפר בתולת בת בבל וגו' אין כסא. לפי שהיית יושבת בראשונה על כסא עכשיו שבי לארץ, כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה, לפי שהיית מתפנקת על בני לפיכך לא תוסייפי יקראו לך רכה וענוגה: ועתה שמעי זאת עדינה היושבת לבטח האומרת בלבבה וכו' כתוב במלכים ברמז קצ"ח: הנה היו כקש. זה עשו שנאמר בית עשו לקש, אש שרפתם זה יעקב שנאמר והיה בית יעקב אש, ולא יצילו את נפשם מיד להבה זה יוסף שנאמר ובית יוסף להבה וכו' כתוב בשופטים ברמז נ"א: גם לא שמעת גם לא ידעת, מדבר בעמלק ובהמן שיצא מחלציו, אמר הקב"ה הא רשע נזדווגת לבני לא ידעת בנסים שעשיתי להם במצרים כמו שנאמר וידעו מצרים כי אני ה', גם לא שמעת בנסים שעשיתי להם בים שמעו עמים ורגזון, גם מאז לא פתחה אזנך לא שמעת שירה שאמרו לי בני בים אז ישיר משה ובני ישראל, אלא ידעת ושמעת אלא שאתה קשה עורף כי ידעתי כי בגוד תבגוד, ולא מעכשו אלא עד שאתה במעי אמך ופושע מבטן קורא לך, אלא בחייך אומה זו מסורה לך ומה אני מכין לך לתלות אותך בקורה שנאמר קורא לך, ושל חמשים אמה לך ל' שלשים ך' עשרים הרי חמשים: למען שמי אאריך אפי וגו' לבלתי הכריתך. אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ונדבק עם הלסטים ונתפש עמו, אמר המלך מה אעשה אהרוג את הלסטים א"א שהרי בני עמו אלא בשביל בני אני פוטר את הלסטים, כן הלוים הייו נושאים במשכן שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם, והיה מביט בקרח ועדתו שהיו עתידים לחלוק עם משה, אמר הקב"ה מה אעשה עם אלו להרגם אי אפשר שנתתי שמי עליהם, הקהתי ה"א מלמעלה ויו"ד מלמטה הוי למען שמי אאריך אפיי. הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני, א"ל אליהו לבר הי הי ואמרי לה לר' אלעזר מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות טובות ולא מצא מדה טובה לישראל כעוני, אמר שמואל ואי תימא רב יוסף היינו דאמרי אינשי יאי עניותא לישראל כערקא סומקא לסוסיא חיורא: שמע אלי יעקב וישראל מקוראי. מקוראי מזומני, לפיכך כשתבא הגאולה והסעודה הוא שמח יגל יעקב ישמח ישראל יגל אברהם יצחק ויעקב לא נאמר אלא יגל יעקב לפי שיעקב מצטער בזמן שישראל מצטערין לפיכך כשתבא הגאולה לישראל הוא שמח עמהם, אימתי יגל יעקב כשישמח ישראל, רבי אלכסנדרי אומר למה יגל יעקב אלא אדם אם יש לו בן למול או נושא אשה מי שמח מי שמזומן לסעודה, וכן יעקב שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקיםם סעודה שנאמר שמע אלי יעקב וישראל מקוראי: אף ידי יסדה ארץ. דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאלו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואלו במעשה ידיהם של צדיקקים כתיב מקדש ה' כוננו ידיך, השיבו בבלי אחד ורבי חייא שמו והא כתיב ויבשת ידיו יצרו ידו כתיב, והכתיב יצרו יצרו אצבעותיו כדכתיב כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, מיתיבי השמים מספרים ככבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, הכי קאמר מעשיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר שע"י תפלת הצדיקים מטר מבא לעולם: אף ידי כתוב בתהלים ברמז תתפ"ד: ת"ר והיה לאות על ידך זה שמאל, אתה אומר שמאל או אינו אלא ימין ת"ל אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואומר ידה ליתר תשלחנה וימינה להלמות עמלים, ואומר למה תשיב ידך וימינך. קורא אני עליהם יעמדו יחדו שניהם לא נבראו אלא כאילפס וכסויה וכו' כתוב בסוף זה הספר ברמז תקי א: אני ה' אלהיך מלמדך להועיל, א"ר אלעזר מן התורה ומן הנביאים ומן הכתוביים בדרך שאקדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, מן התורה דכתיב לא תלך עמהם, וכתיב קום לך אתם, מן הנביאים דכתיב אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך, מן הכתובים דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן: לוא הקשבת למצותי. ת"ר אם בחקתי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים, וכן הוא אומר לו עמי שומע לי וגו' כמעט אויביהם אכניע, וכתיב לוא הקשבת למצותי: ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר כתוב בירמיה ברמז רס"ט. ישראל אשר בך אתפאר. אמר הקב"ה אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב את ה' האמרת היום, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם וה' האמירך היוך, ישראל אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ורוח הקדש אומרת כי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ישראל אומרים מי כמכה באילים ה', ורוח הקדש אומרת אשריך ישראל מי כמוך כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, ישראל אומרים כי תפארת עזמו אתה ורוח הקדש אומרת ישראל אשר בך אתפאר, אמר הקב"ה לישראל עד שלא בראתי אתכם היו מלאכי השרת מקלסין אותי ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל: ואני אמרתי לריק יגעתי, כד דמך רבי אבהו הוא תלת עשר נהרין דאפרסמון אמר להון אלין למאן, א"ל אלין דידך, א"ל כל אלין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וגו' אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי, הה"ד עוז והדר לבושהה של תורה ותשחק ליום אחרון אימתי היא שוחקת ליום אחרון, אימתי היא נותנה שכרה לעתיד לבא, ומראה להם מתן שכרן שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא ונפשם ישנה והם שבעים, א"ר אבהו משל למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים והראה להם מה שאוכלים ושותים ושבעה נפשם וישנו להם. כך הקב"ה מראה לצדיקים עד שהם בעוה"ז מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא ונפשם שבעה וישנים, מה טעם כי עתה שכתבי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי, הוי בשעת סילוקן של צדיקים מראה להם מתן שכרן. זבדי בן לוי ור' יוסי בר פנחס ור' יהושע בן לוי תלתיהון אמרין אלין קראי כד דמכין, חד אמר על זאת יתפלל וגו' אליך לעת מצוא, וחרינא מאר תערוך לפני שלחן, וחרינא אמר כי טוב יום בחצריך מאלף, רבנן אמרין מה רב טובך, בן עזאי אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו אימתי מראה להם הקב"ה מתן שכרן סמוך למיתתן: יוצרי מבטן לעבד לו. ישעיה קרא אעצמו עבד כתוב ביהושע ברמז ד' ובירמיה ברמז רס"ב. כה אמר ה' גואל ישראל כתוב בירמיה ברמז רפ"ד: בעת רצון עניתיך, תנא משום ר' יוסי עת היא מזומנת לפורעניות שנאמר בעת פקודתם יאבדו, ועת היא מזומנת לטובה בעת רצון עניתיך, עת היא מזומנת לפורענות ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים, עת מזומנת לטובה ויהי בעת ההיא וירד יהודה כתוב ברמז רפ"ז: לאמר לאסורים צאו זה נח ובניו שהיו אסורים בתשמיש המטה, וכן עשה יוסף כשראה ששני רעבון עתידין לבא נזקק לפריה ורביה שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב, וכן ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו: לאמר לאסורים צאו עומד ומסיח במלך המשיח כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וגו' ואצרך, ועד עכשו הוא עתיד להבראות, מהו ואצרך אמרו רבותינו אין סוף ליסורים שהוא מתיסר בכל דור ודור לפי עונות הדור, אמר הקב"ה באותה שעה אני בורא אותו בריה חדשה ואינו מתיסר עוד ואצרך ואתנך. מהו לאמר לאסורים צאו, שלש גלויות נעשו בעשרת השבטים אחת גלתה לסמבטיון, ואחת גלתה לפנים מסמבטיון, וכשם שיש מארץ ישראל לסמבטיון כך יש מסמבטיון לשם, ואחת גלתה לרכיבה של רבלתה ונבלעה שם, לאמר לאסורים צאו לאלו שנתונים בסמבטיון, ואלשר בחשך הגלו לאלו שנתונים לפנים מסמבטיון, ולאלו שנבלעו ברבלתה הקב"ה עושה להם מחילים מחילים מלמטה והם הולכים בהם עד שהם באים תחת הר הזיתים שבירושלים והקב"ה עומד עליו והוא נבקע והם עולים מתוכו כמ"ש זכריה ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה, הה"ד ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני בשכולה וגלמודה גולה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם, ואלו גלויות אינם לבד, אלא כל מקום שיש שם ישראל מתכנסין ובאים, הנה אלה מצפון ומים אלו שנתונים במקומות רחוקים באספמיא, ואלו מארץ סינים אלו בני יונדב בן רכב, ומי שהוא מהלך בדרך הוא רעב וצמא והם אינם כן אלא לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש, ולא עוד אלא שהקב"ה משפיל לנפניהם את ההרים ועושה אותם דרכים לפניהם, וכן כל מקום שהוא עמוק מגביהו לפניהם ועושה אותם מישרו דכתיב ושמתי כל הרי לדרך ומסלותי ירומון, וכין שהם מתכנסים ובאים הקב"ה אומר לשמים וארץ מה אתם עומדים כשהיתה כנסת ישראל אבלה נתאבלתם עמה דכתיב אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, ועכשו שבאת השמחה שישו ושמחו עמה שנאמר רנו שמים וגילי ארץ פצחו הרים רנה. מנא הא מילתא דאמרי רבנן השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצנה, והיינו דאמרי אנשי שתין רהוטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך, דכתיב לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש, א"ל את אמרת מהכא ואנא אמינא מהכא ועבדתם את ה' אלהיכם זו ק"ש, וברך את לחמך ואת מימים זו פת במלך ותקיתון של מים שחרית והדר והסירותי מחלה מקרבך. ותניא מחלה זו ממרה ולמה נקרא שמה מחלה שפ"ג חלאים יש בה כמנין מחלה וכלם פת במלח וקיתון של מים שחרית מבטלתן. לא ירעבו זה המן וכו' כתוב בתרי עשר ברמז תקע"ט. כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם, אמר רבי אלעזר כל פרנס שמ נהיג את הצבוא בנחת זוכה ומנהיגם לעוה"ב שנאמר כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם: ותאמר ציון עזבני ה'. מה כתיב למעלה מן הענין פרשת מלך המשיח כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וגו' לאמר לאסורים צאו וגו' לא ירעבו ולא יצמאו וגו' הנה אלה מרחוק יבואו וגו' רנו שמים וגילי ארץ וגו' כי נחם ה' עמו וענייו ירחם, ואחר כך ותאמר ציון עזבני ה', לא היה צריך לומר אלא ותאמר ציון ואחר כך פרשת מלך המשיח, אלא יכון שראתה ציון שגליות מתכנסים וכל ישראל והשמים והארץ שמחים והיא אינה נזכרת התחילה אומרת ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני, אמר ליה יש כלה בלא חופה שאי סביב עיניך וראי וגו': ארבעה דברים שאל ירמיה את הקב"ה, בשעה שפירש הימנו, על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו, ואלו הם, מאיסה וגעילה, עזיבה ושכיחה, לפי שראה ירמיה הדיינים המשונים שהעביר על ירושלים והוא עומד ומתמיה לומר אפשר הקב"ה שב עליהם מעתה והוא שואל מהקב"ה הללו ארבעה דברים, וכן הוא אומר בסוף מגילת קינות למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו אעד מאד, משל למלך שהיה לו מטרונא והיתה חביבה עליו ביותר וע"י שהיתה המטרונא יודעת שהמלך מחבבה יותר מדאי היתה פושעת על כבודו של מלך ומפלגת על גזרותיו, פעם אחת גזר עליה וגזר על עבדיו שיבאו ויגררו אותה בשערה. שושבינה שהיה שם עומד ומתמיה, כיון שרואה כן רץ מיד ובא לפני המלך, א"ל מרי המלך אמור לי מה יש בדעתך אם יש בדעתך לשוב אליה שליט האדם באשתו, ואם אין בדעתך לשוב אליה היה לך לגרשה שלתך ותנשא לאחר, כך אמר ירמיהו לפני הקב"ה רבש"ע המאוס מאסת את יהודה אלא אם בציון געלה נפשך אם יש בדעתך לשוב אליה מדוע הכיתנו ואין מרפא. א"ל לך לרבך ולרבו של רבך משה רבן של כל הנביאים כך אמרתי לו בסוף כל התוכחות ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים כתוב ברמז רצ"ד. הרי על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו, כיון שראתה ציון שד' דברים שאל ירמיה מאת הקב"ה מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה והשיבו הקב"ה על מאיסה וגעילה ולא השיבו על עזיבה ושכיחה התחילה תובעת שתים ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני. דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' ושכחני אינו אומר כן אלא עזבני ה' וה' שכחני מהו ה' וה' אמרה לוו אפילו שתי מדות של רחמים שכתוב בך ה' ה' אל רחום וחנון עזבו אותי ושכחו אותי. דבר אחר עשה אותי הפקר לכל האומות לקט שכחה ופאה כמו שנאמר וובקצרכם את קציר ארצכם וגו' לעני ולגא תעזוב אותם. דבר אחר עזבני ה' טען אותי כמה פורעניות כמו שכתוב עזוב תעזוב עמו. דבר אחר עזבני ה' עיזבני דכתיב וה' פתהן יערה מלמד שרמז למעינותיהם והיו שופעות והיו משתקעות דם ומתעזבות בפניהן והיו משליכין אותן, א"ל הקב"ה תורעמנין בני תורעמנין, אדם הראשון עסוק אני עמו לעשות לו עזר שנאמר אעשה לו עזר כנגדו והוא מתרעם עלי האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי, יעקב אני עסוק עם בנו להמליכו על מצרים ויוסף הוא השליט על הארץ והוא מתרעם לפני ואומר נסתרה דרכי מה', אף בניו עשו כן במדבר אני עסוק עמהם לבור להם לחם קל כדרך שהמלכים אוכלים שלא יהא אחד מהם גוסס ג וסא ודלריה אוחזתו והם מתרעמים לפני ואומרים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל אף ציון כך היא עושה לי אני עסוק להעביר את המלכיות מן העולם ולא כבר עברתי בכל מדי ויון, ועומד אני להעביר מלכות הרביעית והיא מתרעמת לפני ואומרת עזבני ושכחני. דבר אחר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה שכחת אותו עוז שאמרו לפניך בים בי עזי וזמרת יה. דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני היינו עזובה הייינו שכוחה, א"ר אלעזר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו זוכר מעשה ראשונה ואתה עזבתני, אמר לה הקב"ה בתי י"ב מזלות בראתי ברקיע כנגד י"ב שבטים, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים ריהטון, ועל ריהטון בראתי שלשים ליגיון, ועל כל לגיון בראתי לו שלשים גסתרא, ועל כל גסתרא בראתי לו שלשים קירטון, ועל כל קירטון בראתי לו שס"ה כוכבים כמנין ימות החמה וכולם לא בראתי אלא בשבילך ואת אומרת שכחתני ועזבתני. התשכח אשה עולה כלום אשכח עולות ופטרי רחמים שהקרבת לפני, אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל, אמר לה גם אלה תשכחנה, אמרה לפניו רבש"ע הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה הר סיני, א"ל ואנכי לא אשכחך: אמר רבי אבהו שני דבים שאולו ישראל לפני הקב"ה ואמרו להם הנביאים לא שאלתם כהוגן, ויבא כגשם לנו וכמלקוש יורה ארץ, אמרו להם הנביאים לא שאלתם כראוי הגשם הזה יוצאי דרכים מצירים בו טחי גגות מצירים בו דורכי גתות וגרנות מצירים בו, אלא אם בקשתם לשאול אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה. ועוד שאלו שימני כחותם על לבך, אמרו להם הנביאים לא שאלתם כראוי הלב פעמים מגולה פעמים מכוסה אלא אם בקשתם לשאול והיית עטרת תפארת ביד ה' וצנניף מלוכה בכף אלהיך. רבי סימון בשם רבי יוחנן אמר הקב"ה לא אתם ולא נביאיכם שאלתם כראוי אלא אם בקשתם לשאול הן על כפים חקותיך כשם שאי אפשר לו לאדם לשכוח כפות ידיו כך גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשככחך. דבר אחר ואנכי לא אשכחך דכתיב אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, וכך א"ל לדניאל ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין, שכל זמן שישראל משועבדים הימין משועבדת דכתיב עמו אנכי בצרה וכתיב והשיב אחור ימינו מפני אויב, אמר דוד לפני הקב"ה מה אתה סבור שאין דוחק לפניך לקרב את הקץ, בשבילנו אין דוחק אלא בשביל ימינך עשה למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני, קומה ה' אל נשא ידך, אמר הקב"ה וכך אני עושה כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנהכי לעולם, אמרו ישראל כשתגאל אותנו משעבודן של מלכיות ותושיע את ימינך עלינו לומר לך שירים וזמרים על הפלאים שאתה עושה לנו ועל הישועות שאתה עושה לימינך מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, הוי אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני: צר לי המקום גשה לי ואשבה. רבי אלעזר בן עזריה ורבי אלעזר המודעי הוו יתבי ועסקי בהדין קראי בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגויים, אמר ליה רבי אלעזר לרבי אלעזר המודעי מחזקת היא ירושלים א"ל עתיד הקב"ה לומר לה האריכי הרחיבי קבלי אוכלוסיך הרחיבי מקום אהלך וגו' כתוב ברמז י"ד. אמר רבי יוחנן עתידה ירושלים להיות מגעת לשערי דמשק מה טעם משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשרק מנוחתו וכתיב אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, מה התאנה הזו צרה מלמטה ורחבה מלמעלה, כך עתידה ירושלים להיות מרחבת ועולה והגליות באות ונינוחות בה לקיים מה שנאמר ודמשק מנוחתו, ואין מנוחה אלא ירושלים שנאמר זאת מנוחתי עדי עד, א"ל ומה אתה מקיים ונבנתה העיר על תלה שאינה עתידה לזוז ממקומה אלא מרחבת ועולה מכל צדדיה והגליות באות ונינוחות תחתיה לקיים מה שנאמר כי ימין ושמאל תפרוצי. הרי לרוחב, לאורך מנין ממגדל חננאל עד יקבי המלך, רבי ברכיה אמר עד אוקינוס, זכאי רבה אמר עד שיחי דיפו, ולא פליגי האי מאן דאמר עד אוקינוס עד יקבים שיקבם מלך מלכי המלכים הקב"ה, ומאן דאמר עד שיחי דיפו עד יקבים שיקבם המלך שלמה.. הרי לאורך ולרוחב, לגובה מנין ורחבה ונסבה למעלה. תנא רבי אלעזר בן יעקב עתידה ירושלים להיות רמה ועולה רמה ועולה עד שמגעת לכסא הכבוד ואומר להקב"ה צר לי המקום גשה לי ואשבה, רבי יוסי ברבי ירמיה רוסטיי בשם רבי לוי ואין את יודע מה היא שבחה של ירושלים, אלא מן מה דכתיב ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב מכאן את יודע שבחה של ירושלים: ואמרת בלבבך כתוב לעיל ברמז תס"ט: והיו מלכים אומניך. בא וראה שכל ברכות שברך יצחק את יעקב כנגדן ברכו הקב"ה מלמעלה, יצחק אמר ויתן לך האלהים מטל השמים והקב"ה ברכו והיה שארית יעקב כטל מאת ה', יצחק אמר ורוב דגןן ותירוש והקב"ה אמר להם ויען ה' ויאמר לעמו הנהה נתתי לכם את הדגן והתירוש, יצחק אמר יעבדוך עמים והקב"ה אמר והיו מלכים אומניך, יצחק אמר יעבדוך עמים והקב"ה אמר והיו מלכים אומניך, יצחק אמר הוי גביר לאחיך והקב"ה אמר ולתתך עליון: אי זה ספר כריתות אמכם. אמר שמואל באו עשרה נביאים בני אדם וישבו לפניו, אמר להם חזרו בתשובה, אמרו לו עבד שמכרו רבו והאשה שגרשה בעלה יש לזה על זה כלום, אמר לו הקב"ה לנביא כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, היינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב דוד עבדי נבוכדנאצר מלך בבל עבדי, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כן לפיכך הקדים הקב"ה וקראם עבדי עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי. עתידה כנסת ישראל שתאומר לפני הקב"ה אתה הכתבת לאמר הן ישלח איש את אתשו אומר לה כלום הכתבתי אלא איש ורלא כב נאמר כי אל אנכי ולא איש, וכי גרושים אתם לי בית ישראל כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם. מדוע באתי ואין איש, א"ר יוחנן בשעה שהקב"ה בא לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד כועס שנאמר מדוע באתי אין איש קראתי ואין עונה, ואמר רבי הלבו כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים אי עניו אי חסיד תלמידו של אברהם אבינו, ומא לן דקבע מקום לתפלתו שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל: אלביש שמים קדרות, אמר רפרם בר פפא א"ר חסדא מיום שחרב בית המקדש לא נראה שמים בטהרו שנאמר אלביש שמים קדרות: ה' אלהים פתח לי אזן כתוב ליע ברמז ת"ז וברמז תמ"ה: מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו. אמר רבין בר רב אדא אמר רב חסדא כל הרגיל לבוא לבית הכנסת ויום אחד לא בא הקב"ה משאיל עליו שנאמר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה' וישען באלהיו, אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו מאי טעמא דהוה ליה לבטוח בשם ה' ולא בטח. דבר אחר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו זה אבהרם, אשר הלך השכים ממספוטמיא ומחברותיה, ואין נוגה לו ומי היה מאיר לו הקב"ה היה מאיר לו בכל מקום שהוא הולך, יבטח בשם ה' ומצאת את לבבו נאמן לפניך. ד"א מי בכם ירא ה' זה אליעזר, שומע בקול עבדו שהיה עבדו של אברהם אבינו, אשר הלך חשכים בשעה שהלך להביא את רבקה, ואין נוגה לו ומי היה מאיר לו הקב"ה מאיר לו בדזיקים וברקים, יבטח בשם ה' ויאמר ה' אלהי אדוני אברהם. דבר אחר מי בכם ירא ה' בשעה שישראל נכנסים לצרה הם אומרים להקב"ה גאל אותנו, והקב"ה אמר להם יש ביניכם ירא שמים והם אומרים לשעבר בימי משה בימי יהושע בימי דוד בימי שמואל, אבל עכשו כל שאנו הולכים היא מחשכת לנו והולכת שנאמר אשר הלך חשכים, א"ל הקב"ה בטחו בשמי והוא עו מד לכם שנאמר יבטח בשם ה', ולמה שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו, וכן דוד אומר בך ה' חסיתי אל אבושה, מי היה בחשכה ולא הארתיו חנניה מישאל ועזריה שלח מלאכיה ושזיב לעבדוהי די איתרחיצו עליה, וכן דניאל והוסק לדניאל מן גובא, ואמר בטחו בה' עדי עד, וכי לא נתביישו ישראל בעולם הזה אלא אמר דוד בך ה' בטחתי אל אבושה לעולם דיינו שנתביישנו בעולם הזה ולא נבוש לעולם הבא, וכן הוא אומר ישראל נושע בה' וגו': הביטו אל אברהם אביכם, אמר ר' אסי אברהם ושרה טומטומין היו שנאמר הביטו אל אברהם אביכם וגו' וכתיב הביטו אל צור הוצבתם ואל מקבת וגו'. עורי עורי לבשי עוז. רבי ישמעאל אמר בזכות ירושלים אני קורע לכם את הים שנאמר עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם וגו' הלא את היא המחרבת ים וגו' דרך לעבוד גאולים. ופדויי ה' ישובון כתוב בשמואל ברמז ק"ה וברמז תמ"ה. שנו רבותינו דור המבול אין להם חלק לעולם הבא שנאמר במדבר הזה יתמו בעולם הזה ושם ימותו לעולם הבבא דברי רבי עקיבא, רבי אליעזר אומר באים הם לעולם הבא שנאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח, ר' שמעון בן מנסיא אומר באים הם לעולם הבא שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה וגו': אנכי אנכי הוא מנחמכם. זהו שאמר הכתוב חרפה שברה לבי ואנושה, הרפה שחרפו עמונים ומואבים. את מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו אויבים לירושלים נכנסו עמהם עמונים ומואבים לבית קדש הקדשים ונטלו את הכרובים ונתנום בכליבה והיו מחזרים אותם בכל חוצות ירושלים והיו אומרים לא היו ישראל אומרים אלין אנו עובדי אלילים ראו מה הם עושים, הדא הוא דכתיב יען אמר מואב הנה ככל הגוים בית יהודה, באותה שעה אמר הקב"ה שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון לכן חי אני נאם ה' כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה. ואנושה באה עלי מכה גברתנית ומתשת אותי. ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי אמר הקב"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם כתוב בפסוק שמעו כי נאנחה אני ברמז תתקל"ג. אמר רשב"נ דרכו של אב לרחם כרחם אב על בנים, ודרכה של אם לנחם כאיש אשר אמו תנחמנו אמר הקב"ה אנא עבדית דאבא ודאמא. אנכי אנכי הוא מנחמכם כתוב ברמז תמ"ד. אמר ר' אבא בשם רשב"ל למלך שכעס על מטרונא וטרדה והציאה מתוך פלטין שלו, לאחר ימים בקש להחזירה אמרה יכפול כתובתי ואחר כך הוא מחזירני, כך אמר הקב"ה לישראל בני בסיני אמרתי לכם פעם אחת אנכי ה' אלהיך, ובירושלים לעתיד לבא אני אומר לכם שתי פעמים אנכי אנכי הוא מנחמכם. ד"א בסיני קבלו ב' אנכי, אנכי ה' אלהיך, כי אנכי ה' אלהיך אל קנא, ולפיכך הקב"ה מנחם בשני אנכי. דבר אחר באנכי בראתי העליונים ואת התחתונים אנכי עושה כל, באנכי בראתי אדם אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, באנכי דברתי עם אברהם אנכי מגן לך, באנכי דברתי עם יצחק אנכי האל אלהי אברהם אביך, באנכי דברתי עם יעקב אנכי ארד עמך מצרימה, באנכי הולכתים במדבר הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר, באנכי אני בונה את ציון הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך, באנכי אני מביא גואל הנה אנכי שוולח לכם את אליה הנביא, באנכי אני מנחם אתכם אנכי אנכי הוא מנחמכם. זה שאמר הכתוב כי האו טרף וירפאנו כתוב ברמז תקכ"ב. לפי שנאמר אין לה מנחם מכל אוהביה וכל מקום שנאמר אין לה הוה לה לכך נאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם, וכה"א ולחנה אין ילדים כתוב ברמז ע"ז: הוא מנחמכם, הוא מנהמכם, רבי מנחמא בשם רבי אבין מאותה נהימה שנהמתם בסיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אנכי אנכי הוא מנחמכם. מי את ותיראי לא את שאמרת לי בים מי כמכה. ותיראי מאנוש ימות למה את מתיראת שמא אין את יודעת מי את, אין את בתו של אברהם יצחק ויעקב בתם של שלשה הררי עולם את ואת מתיראת מן בריה ומן אנוש אנוש שהיום חי ומחר הוא מת, אין את יודעת מה עשיתי לכל אותם שנזדווגו להם, אמרפל שנזדווג לאברהם פלשתים ואבימלך שנזדווגו ליצחק, עשו שנזדווג ליעקב הפלתי אותם בידם, כך כל מי שיבא ויזדווג לכם נופל לפניכם. ד"א מאנוש ימות, א"ר יהודה ברר ר"ש למי שהיה ארואה תולעת והיה מתירא ממנו רואה אותה כגחלת ונקראת גומרת לילה א"ל מזו אתה מתירא בלילה היא גחלת ויוקדת יבא הבקר ואתה רואה שאינה אלא תולעת, אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה, אמרו לפניו רבש"ע והרי שעבודם של מלכיות קשה הוא, א"ל מפני שהעוה"ז לילה הוא ושולטים בו יבא הבקר ואתם רואים אותם ואינם אלא תולעת: ותשכח ה' עושך. בצרת המן הכתוב מדבר שנתייראו לשעה אחת ונתיאשו מן הגאולה, אמר רשב"ג ראויים היו ישראל שלא להגאל מצרת המן אלולא שהסכימו לדעת יעקב אביהם ששמע מפי הדבור הנה אנכי עמך, ונתירא מן עשו ויירא יעקב מאד ויצר לו: נוטה שמים ויוסד ארץ, אמר לו הקב"ה שכחתם מה שאמרתי לירמיה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו וגו' רואים את השמים במקומם ואתם מתיראים. ותפחד תמיד כל היום פרוזדוגמא שלו פרוסה בחדש הראשון הוא חדש ניסן והיו מתבהלים בלכל יום. מפני חמת המציק זה המן וימלא המן על מרדכי חמה, איש צר ואויב. מפני חמת המציק מהר צועה להפתח וגו', אלא מן אדם שהוא ממהר בפסיעתו להפתח בשביל שלא ימות ורץ לכל מקום שלא יחסר לחמו ואתם מתיראים ממנו כתוב לעיל ברמז תמ"ב. אמר רב שיזבי בשם רבי אלעזר בן עזריה קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שנאמר מהר צועה להפתח וגו' וכתיב בתריה ואנכי ה' אליהך רוגע הים. רבי חמא בר חנינא אמר יותר מקריעת ים סוף דהא כתיב בתריה רוגע הים, אמר רב ששת משום ר' אלעזר בן עזריה קשים נקביו של אכדם מיום המיתה שנאמר מהר צועה להפתח וגו'. ולא יחסר לחמו ואננכי ה' אלהיך רוגע הים למה סמך יציאת מצרים ללחם, אלא כשם שעשה הקב"ה כמה נסים לגאול את ישראל כך הוא עושה בפרוסה הזו. א"ר שמואל בר נחמני קשה היא הפרנסה מן הגאולה, אתה מוצא הגאולה תלה במלאך המלאך הגואל אותי, אבל כשבא לפרוסה כתיב האלהים הרועה אותי: ויהמו גליו ה' צבאות שמו, וכי מה ראה הים וברח, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר מקלו של משה, ר' נחמיה אמר שם המפורש היה חקוק עליו ה' צבאות שמו ראה וברח: וימהו גליו ה' צבאות שמו. אמר רבה אשתעו לי נחותי ימא האי גלא דאתי לטבועי ספינתא אית ליה ברישא צוציתא דנורא חיוורתי ואית לן אלוותא דחקיק עלייהו אהינ אשר אהיה יה ה' צבאות מחינן ליה בגווה ונייח, ואמר רבה אשתעו לי נחותי ימא בין גלא לגלא תלת מאה פרסי ורומיה דלגא תלת מאה פרסי, זימנא חד הוה קאזלינן בספינתא ודלינן גלא לעילאי עד דחזינן בי מרבעתא דכוכבא זוטא כמבדר בזרא ארבעין גריוי דחרדדלא אלמלי דלינן טפי הוה קלינן מהבליה, רמא ליה קלא גלא לחבריה שבקת מידי בעלמא דלא איחריב אחריבתיה, אמר ליה תא חזי גבורתא דמרך דאפילו מלא חוטא דחלא לא עברי דכתיב האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו: ואשים דברי בפיך. תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי שלשתם בפסוק אחד ואשים דברי בפיך אלו דברי תורה, ובצל ידי כסיתיך אלו גמילות חסדים שכל העוסק בגמילות חסדים זוכה לחסות בצלו דשל הקב"ה הה"ד מה יקר חסדך אלהים ובנני אדם בצל כנפיך יחסיון. יח לנטוע שמים וליסוד ארץ וגו' אלו הקרבנות. ר' הונא בשם ר' אחא עוברי הים פירשו אותו נחית בחסדך עם זו גאלת זו גמילות חסדים, נהלת בעזך זו תורה ה' עוז לעמו יתן, ועדין העולם מתמוטט ואימתי נתבסס כשבאו אל נוה קדשך כו': ולאמר לציון עמי אתה, אמר ר' חנינא בר פפא חזרנוו על כל המקרא ולא מצינו מקום שנקראו ישראל ציון והיכן מצינו כאן ולאמר לציון עמי אתה. בזכות התורה נבראו שמים וארץ שנאמר ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים ווליסוד ארץ. ד"א בזכות ציון נבראו שמים וארץ שנאמר ולאמר לציון עמי אתה: לכן שמעי נא זאת עניה ושכורת ולא מיין. א"ר ששת בשם ראב"ע יכולני לפטור את כל העולם כלו מיום הדין מיום שחרב כבית המקדש ועד עכששו שנאמר לכן שמעי נא זאת עניה וגו', מיתיבי שכור מקחו מקח וממכרו ממכר, עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו, כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפלה, מאי יכולני לפטור דקאמר נמי מדין תפלה, א"ר חנינא לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע פטור מכולם. א"ר זריקא ור' ייוחנהן בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי המיצר אסור להתפלל מה טעם שנאמר לכן שמעי נא זאת עניה וגו'. ושמתיה ביד מוגיך, אלין דמניין ביך אפיילו כן לטבתיך, מקשקשין לך מחוביך, כמד"א ברביבים תמוגגגנה צמחה תברך: אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה, מה היו עושים בהם היו מרציבים אותם בפלטיות ומעבירין רדיא עלייהו. ר' עזריה בשם ר' אחא הא סימן טוב מה פלטיא זו מכלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת כך בניך מכלים עונותיהם והם קיימים לעולם דכתיב ושמתי את זרעך כעפר הארץ מה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו כך בניך מסוף העולם ועד סופו, מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים כך בניך אינם מתברכים אלא בזכות התורה שנמשלה למים, מה עפר מכלה כלי מתכות והיא קיימת לעולם כך בניך עובדי אלילים בטלים והם קיימים לעולם, מה עפר הארץ עשוי דיש כך בניך עשויים דיש למלכיות: התנערי מעפר כתבו ברמז תכ"ט. חנם נמכרתם כתוב בירמיה ברמז ר"ע וביחזקאל ברמסז שס"ח: ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם כתוב ברמז תכ"ה: מה נאוו על ההרים רגלי מבשר. הרואה הר בחלום ישכים ויאמר מה נאוו על ההרים קורדם שיקדמנו פסוק אחר על ההרים אשא בכי ונהי. בשעה שהקב"ה גואל את ישראל שלשה ימים קודם שיבא משיח בא אליהו ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם וא"ל הרי א"י עד מתי אתם עומדים בארץ ציה ושממה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, ואחר כך א"ל בא שלום לעולם בא שלום לעולם שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, כיון ששמעו רשעים הם שמחים ואמרים זה לזה בא שלום לנו. ביום שני בא ועומד על הרי ישראל ואומר באה טובה לעולם באה טטובה לעולם שנאמר מבשר טוב. ביום שלישי בא ועומד על הרי ישראל ואומר באת ישועה לעולם באת ישועה לעולם שנאמר משמיע ישועה, וכיון שהוא רואה את הרשעים שהם אומרים כך אומר לציון מלך אלהיך. קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מכאן לתחיית המתים מן התורה רננו לא נאמר אלא ירננו. וא"רחייא בר א"ר יוחנן עתידים כל הנביאים כלום לומר שירה בקול אחד שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו. כי עין בעין יראו כתוב ברמז תכ"ה. חשף ה' את זרוע קדשו כתוב ברמז ל"ג: כי לא בחפזון תצאו. לפי שנאמר בגאולת מצרים ואכלתם אותו בחפזון זה יט חפזון מצרים, ר' יהושע בן קרחה אומר זה חפזון ישראל, אבא חנן משום ר"א אומר זה חפשזון שכינה ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים, יכול אף לע"ל כן יהיה בחפזון, ת"ל כי לא בחפזון תצאו: הנה ישכיל עבדי. זה מלך המשיח, ירום ונשא וגבה מאד, ירום מן אברהם שכתווב בו הרמותי ידי אל ה'. ונשא מממשה שכתוב בו כי תאמר אלי שאהו בחיקך, וגבה ממלאכי השרת שנאמר בהם וגביהם וגובה להם, וכה"א מי אתה הר הגדול וגו' שהוא גדול מן האבות: והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו, רב הונא בשם רבי אחא לשלשה חלקים נתחלקו היסורין, אחד לדוקרות ולאבות, ואחד לדורו כ של המרה, ואחד למלך המשיח ואומר ואני נסכתי מלכי השתיתיו כד"א ויסע וגו' הארג עם ואת המסכת, מסכתיו, כמד"א וסוך לא סכתי. משכתיו מן היסורין, אמרין למלך המשיח היכן את מבקש לדור אמר אוף דא צריכא שאיל על ציון הר קדשי, כשם שחייבין על מחיצתו והוא בנוי כך הם חייבין על מחיצתו והוא חרב: וה' חפץ דכאו. אמר רבה בר רב הונא מי שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי, יכול אפילו לא קבלן מאהב, ת"ל אם תשים אשם נפשו מה אשם מדעת אף יסוריין מדעת, ואם קבלן עליו מאהבה מה שכרו יראה זרע ייאריך ימים, ולא עוד אלא שלמודו מתקיים בידו שנאמר וחפץ ה' בידו יצלח כתוב ברמז תמ"ב: לכן אחלק לו ברבים ואת עצמוים יחלק שלל. דרש ר' שמלאי מפני מה נתאוה משה ליכנס לארץ וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה, אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימות אלא בארץ אכנס אני כדי שיתקיימו כלם על ידי, א"ל הקב"ה כלום אתה מבקש אלא ליטול שכר מעלה אני עליך כאלו עשיתם שנאמר לכן אחלק לו ברבים, יכול כאחרונים ולא כראשונים, ת"ל ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב שהם עצומים בתורה ובמצות. תחת אשר הערה למות נפשו שמסר עצמו למיתה שנאמר ואם אין מחני נא ווגו'. ואת פושעים נמנה שנמנה ממתי מדבר. והוא חטא רבים נשא שכפר על מעשה העגל. ולפושעים יפגיע שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה, ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תפגע בי. דבר אחר לכן אחלק לו ברבים שעתיד משה ליכנס בראש כל חבורה וחבורה, בראש חבורה של בעלי מקרא, בראש חבורה של בעלי משנה, בראש חבורה של בעלי גמרא, וליטול עם כל אחד ואחד שכר, וכה"א ויתא ראשי עם: רני עקרה לא ילדה. מושיבי עקרת הבית זו ציון. רני עקרה לא ילדה אם הבנים שמחה כתוב ברמז תתע"ג: ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה, א"ר ראובן כא הרי נא אני עקרה. אר"מ רני עקרה. עקורה, אומה דעקרוה עו"א, הה"ד זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים וגו'. לא ילדה כתוב ברמז ע"ז: פצחי רנה וצהלי. בעשרה לשונות נקראת נבואה, גילה, שמחה, עליסה, עליצה, פצחה, רנה, צהלה, חדוה, דיצה: כי רבים בני שוממה מבני בעולה. אמר רבי אבא בר כהנא כתיב ומדברך נאוה אפילו מדבר, חייבין על מחיצתו והוא חרב כשם שחייבין על מחיצתו והוא בנוי, א"ר לוי בבנינה העמידה לי רשעים כגון אחז מנשה אמון, בחורבנה העמידה לי צדיקים כגון דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו: רני עקרה. אמר לה מינאי לברוריא משום דלא ילדה רני, א"ל שטיא שפיל לסופיה דקרא כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה', אלא רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כווותייכו: כי ימין ושמאל תפרוצי. ר' יוסי בר חנינא אמר אף חלוקי יחזקאל הראה לו הקב"ה ליעקב ופרצת ימה וקדמה, והלא לא פירש יחזקאל אלא מן המזרח למערב, בא ישעיהו ופירש כי ימין ושמאל תפרוצי: כי בעליך עשיך. מתני ליה רבי יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה שנאמר יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך. א"ר שמואל בר אויא משמיה דרב אשה גולם היא ואינה מחזקת טובה אלא למי שעשאה כלי שנאמר כי בעליך עשיך: כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי. זה שאמר הכתוב לכל זמן ועת לכל חפץ, זמן היה לנח ליכנס לתבה שנאמר בא אתה וכל ביתך אל התבה, וזמן היה לו שיצא הימנה שנאמר צא מן התבה, משל לפרנס שיצא מן המקום והושיב אחר במקומו כיון שבא אמר צא ממקומך כך נח צא מן התבה ולא קבל לצאת אמר אצא ואהיה פרה ורבה למארה עד שנשבע לו שאינו מביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי וגו': כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. רבי יהודה בר חנן בשם רבי ברכיה אם ראית זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמוטטה לך הדבק בגמילות חסדים, הה"ד כי ההרים ימושו אלו האבות, והגבעות תמוטינה אלו האמהות, וחסדי מאתך לא ימוש אמר רבי אחאי כב לעולם זכות אבות קיימת ולעולם מזכירין וכה"א כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך וגו' כתוב ברמז רצ"ה: עניה סערה לא נחמה, בני איש עד מה כבודי לכלמה, בני איש אלו עובדי אלילים למה הוא קורא אותם בני איש שהם באים מבני בניו של נח הדא הוא דכתיב נח איש צדיק. עד מה כבודי לכלימה שזה בית המקדש דכתיב ביה כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, אמר הקב"ה עד מתי אתם מכלימים בכבודו של בית המקדש מרקקין בו מטנפין בו מעבדין בו עורותיהם ומעמידין בו אלילים, תאהבון ריק מרדפין אחר דברים של ריקנות, אלהים עזבו שכחו אין השכינה חוזרת לו מעתה אלא תבקשו כזב סלה מה אתם סבורין על שסלקתי שכינה מתוכן לפי שעה שהיא לעולם, ודעו כי הפלה ה' חסיד לו כבר בשרני ע"י ישעיה הנביא ואמר עניה סערה לא נחמה וגו', עניה מן הצדיקים עניה מן התורה עניה ממצות ומעשים טובים, סוערה מערערתא שערערוה עובדי אלילים הדא הוא דכתיב זכור ה' לבני אדום וגו'. לא נחמה כתוב ברמז ע"ז: הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך. כהדין כחלא כמה דאת אמר ותשם בפוך עיניה. ויסדתיך בספירים סנפירינון. רבי יהודה ורבי פנחס, רבי יהודה אומר כג כל גזירה וגזירה שעתידה להנתן בירושלים תהא נאה כסנפירינון הזה. א"ר פנחס תאמר שהסנפירינון הזה רך הוא, מעשה באחד שירד לרומי למכור סנפירינון אמר לו הלוקח על מנת לבדוק אמר לו על מנת כן, מה עשה נטלו והניחו על הסדן והיה מכה עליו בפטיש נבקע הגדן ונחלק הפטיש והספיר לא חסר: ושמתי כדכד, רבי אבא בר כהנא אמר כדין וכדין, רבי לוי אמר כדכדיינון, רבי יהושע בן לוי אמר כדכודי, רבי יהודה בן לוי קם עם אליהו ז"ל א"ל לית מרי מהמי לי הדין כדכודי א"ל אין והראה לו ע"י נס. מעשה בספינה שהיתה מפרשת בים הגדול והיתה כולה נכרים, והיה בה תינוק יהודי אחד ובא עליה סער גדול בים, אתגלי אליהו ז"ל על ההוא ינוקא, א"ל זיל בשליחותי לגבי רבי יהושע בן לוי ומחמי ליה אינון כדכורי ואנא משזיב להדא אלפא בזכותך, א"ל רבי יהושע גדול הדור הוא לית הוא מהימן יתי, א"ל ענוון סגיא הוא ומהימני יתך, וכד תחמי יתיה לא תחמי ליה קדם בר נש אלא דבריה למערתא רחיקא מן לוד תלתא מילין ותחמי ליה יתהון תמן, מיד נעשה נס ויצא משם בשלום, אזל ההוא ינוקא לגבי רבי יהושע בן לוי ואשכחיה יתיב במתיבתא רבא דלוד, א"ל מרי מילתא אית לי למימר לך, קם ליה רבי יהושע בן לוי איתא חמון ענותנותיה דרבי יהושע בן לוי דאזיל בתריה מהלך תלתא מילין ולא א"ל מה את בעי, וכיון דמטון למערתא א"ל מרי אילין אינון אבני כדכודי, וכד חמי יתהון ליה הבהיקה כל לוד מאורו והשליכן לארץ ונגנזו: שמשותיך, שורותיך. ושעריך לאבני אקדח, רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק עתיד הקב"ה לעשות שער המזרח של בית המקדש הוא ושני פשפשין אבן אחת של מרגליות, ר' יוחנן הוה יתיב ודריש גבי כנישתא בצפורי עתיד הקב"ה לעשות שער המזרחי של בית המקדש הוא ושני פשפשין אבן אחת של מרגלית, הוה תמן חד אפיקורוס אמר אפילו כהדא ביעתא דשפנינא לית אנן משכחין והדין יתיב ואמר הכדין. עם כשהוא מפרש בים הגדול שקעה ספינתו בים וירד לעמקי תהום וראה מלאכי השרת מסתתין בו בגלפים בו מסרגין בו אמר להם מהו זה, אמרו לו זה שער המזרחי של בית המקדש הוא ושני פשפשין אבן אחת של מרגלית, א"ל סבא סבא כל מה דאת יכיל למגלג גלוג למשבחא שבח דאלולא חמון עיני לא הוינא מהימנא, א"ל ואילו לא חמון עינך לא ההויתא מהימנא למילי דאורתיא תלא עינוי ואסתכל ביה מיד נעשה גל של עצמות. מעשה בחסיד אחד דהוה מטייל בששוניתא דימא דחיפא והרהר בלבו ואמר תאמר שהקב"ה עתיד לעשות שער המזרחי של בית המקדש הוא ושני פשפשיו אבן אחת של מרגליות, מיד יצתה בת קול ואמרה אלולא שאתה חסיד גמור כבר היתה מדת הדין פוגעת בואותו האיש, העולם כלו בראתי בששה ימים דכתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ושער המזרח של בית המקדש אי אפשר לעשות הוא ושני פשפשים אבן אחת של מרגליות, מיד בקש רחמים על עצמו ואמר רבון העולמים אע"פ שבלבי הרהרתי בשפתי לא דברתי, מיד נעשה לו נס ונבקע הים לו וראה מלאכי השרת מסתתין בו מגלפין בו מסרגין בו, ואמר להם מה הוא זה, אמרו לו זה שער המזרחי של בית המקדש הוא ושני פשפשין אבן אחת של מרגלית: ושמתי כדכד שמשותיך, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן פפליגי בה תרין מלאכי ברקיעא ומאן אינון מיכאל וגבריאל, ואמרי לה תרין אמוראי במערבא ומאן אינון יהודה וחזקיה בני ר' חייא, חד אמר של שוהם, וחד אמר של ישפה, אמר להם הקב"ה יהון כדין וכדין. מאי ושעריך לאבני אקדח, כי הא דר' יוחנן הוה יתיב וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות של שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר ברום עשרים ומעמידם בשערי ירושלים, לגלג עליו אותו תלמיד וכו' עד ועשאו גל של עצמות. מיתיבי ואולך אתכם קוממיות, ר"מ אומר מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון, ר' יהודה אומר מאה אמה כתבנית היכל וכותליו שנאמר אשר בנינו כנטיעים מגדלים בנעוריהם בנותינו כזיויות מחוטבות תבנית היכל, הנך לכוי דבי זיקי: וכל גבולך לאבני חפץ. אמר רבי בנימין לוי עתידין תחומי ירושלים להיות מלאים אבנים טובות ומרגליות וכל ישראל באים ונוטלים חפציהם מהם, לפי שישראל בעולם הזה מתחמים באבנים ובצרורות, אבל לעתיד לבא מתחמין באבנים טובות ובמרגליות, לפי שבעולם הזה אדם חייב לחברו הוא אומר לו לך נדון אצל הדיין פעמים שהוא עושה שלום ביניהם פעמים שאינו עושה שלום ביניהם, לית תרתין אפין נפקי מרציין, אבל לעתיד לבא אדם חייב לחברו והוא אומר לו לך נגדון אצל המשיח בירושלים, וכיון שמגיעים אצל תחומי ירושלים הם מוצאים אותם מלאים אבנים טובות ומרגליות והוא נסיב תרתין מנהון, וא"ל יתר מאלין אני חייב לך והוא אומר לו אף לא כדין יהא שרי לך יהא שביק לך, הה"ד השם גבולך שלום: וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. אל תקרי בניך אלא בוניך. גדול השלום שנתן ללומדי התורה שנאמר וכל בניך למודי ה' וגו'. וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. ארבעה רוב שלומות הם יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח, שלום רב לאוהבי תורתך, וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום, והדין וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך: אמר הקב"ה בעולם הזה ישראל למדים תורה מבשר ודם לפיכך משכחין אותה שנתנה על ידי משה שהיה בשר ודם וכשם שבשר ודם עובר כך למודו עובר שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו אבל לעתיד לבא אין ישראל למדין אלא מפיו של הקב"ה שנאמר שנאמר וכל בניך למודי ה', וכן הוא אומר לא ילמדו עוד איש את אחיו ואיש את רעבו, וכשם שהאלהים חי וקיים לעולם כך למודו מה שלמדים ממנו אינם שוכחים לעולם שנאמר וירשו בית יעקב את מורשיהם, ואין מורשיהם אלא תורה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה: מי גר אתך עליך יפול. ת"ר אין מקבלים גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה אלא שנעשו גרים גרורים, אמר רבי אלעזר מאי קראה מי גר אתך עליך יפול, גר אתך בעניותך, יפול בעשירותך: הוי כל צמא לכו למים. תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נמוח, אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב הוי כל צמא לכו למים, וכתיב הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע. רבי חנינא בר פפא רמי כתיב לקראת צמא התיו מים וכתיב הוי כל צמא לכו למים, אם ת"ח הגון הוא לקראת צמא התיו מים ואם לאו הוי כל צמא לכו למים: רבי חנינא בר אידי אמר למה נמשלו דברי תורה למים, לומר לך מה המים מניחים מקום גבוה ויורדים למקום נמווך אף דברי תורה מניחים מי שדעתו גבוה עליו והולכים אצל מי שדעתו שפלה. אמר רבי אושעיא למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו מים ויין וחלב, לומר לך מה שלשה מקשקין הללו נפסלין בהיסח דעת אף דברי תורה אין משתכחין אלא בהיסח דעת. דבר אחר מה שלשה משקין הללו אין מתקיימים אלא בפחות שבכלים, כך דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה עליו. נמשלו דברי תורה למים שתה מים מבורך מה מים חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם שנאמר כי חיים הם למוצאיהם, מה מים מעלין את האדם מטומאה לטהרה כך דברי תורה אמרות ה' אמרות טהורות, מה מים משיבים נפשו של אדם כך דברי תורה תורת ה' תמימה משיבת נפש, מה מים חנם לעולם אף דברי תורה הוי כל צמא לכו למים, אי מה המים כה אין לחם דמים אף דברי תורה כן, ת"ל יקרה היא מפנינים, אי מה מים אין משמחים את הלב אף דברי תורה אין משמחין את הלב, ת"ל כי טובים דודיך מיין, מה יין משמח את הלב אף דברי תורה משמחין את הלב פקודי ה' ישרים משמחי לב, מה יין אי אתה טועם טעם בתחלתו וכל זמן שהוא מתישן בקנקן הוא משתבח כך דברי תורה כל זמן שהם מתישנים בגוף משתבחים שנאמר בישישים חכמה, מה יין אי אפשר להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא בכלי חרס כך תלמיד חכם, אי מה יין רע לראש ורע לגוף אף דברי תורה כן, ת"ל לריח שמניך טובים, מה שמן יפה לראש ויפה לגוף כך דברי תורה כי לוית חן הם לראשך, ואומר תתן לראשך לוית חן, מה שמן תחלתו מר וסופו מתוק אף ד"ת אדם מצטער בתחלתן, מה שמן אין יכול להתעררב במשקין אחרים אף ישראל ואבדיל אתכם מן העמים, מה השמן נעשה עליון אף ישראל ונתנך ה' אלוהיך עליון, אי מה שמן אין מתוק בפה אף ד"ת כן ת"ל ומתוקים מדבש ונפת צופים, ואומר דבש וחלב תחת לשונך. מה המים נתנים מלמעלה אף דברי תורה נתנים מלמעלה מן השמים דברתי עמכם, מה המים מכסים ערותו של ים כמים לים מכסים כך דברי תורה על כל פשעים תכסה אהבה. מה המים יורדים טיפים ונעשים נחלים נחלים, כך ד"ת שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר עד שנעשה כמעיין נובע, מה מים מגדלים את הצמחים אף ד"ת מגדלים כל מי שעמל בהם שנאמר בי מלכים ימלוכו, מה המים כו אין הגדול מתבייש לומר לקטן השקני מים כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני פרק אחד או הלכה אחת. רבי שמעון בן יוחאי אומר שלשה כתרים הם, כתב כהונה אפילו נותן אדם כל כסף וזהב שבעולם אין נותנים לו כתב כהונה שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו. כתב מלכות אפילו נותן אדם כל כסף וזההב שבעולם אין נותנים לו שנאמר ודוד עבדי נשיא להם עד עולם, אבל עתר תורה אינו כן כל מי שרוצה ליטול יבא ויטול שנאמר לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב: הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם. אמר רב האזן לגוף כקנקל לכלים, מה קנקל הזה כלים נתונים עליו ואתה נותן מוגמר תחתיו וכולם מרגישים כך רמ"ח אבריו של אדם על ידי האזן כולם חיים: דרשו ה' בהמצאו, אמר רבי שמואל בר אניא משמה דרב מנין לגזר דין של צבור שאע"פ שנחתם שמתקרע שנאמר מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו, והא כתיב דרשו ה' בהמצאו, התם ביחיד, ויחיד אימת א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה אלו עשרת ימים שבין ר"ה ליוה"כ כתבו ברמז צ' וברמז תק"ט. רבי ירמיה בש"ר אבהו אמר דרשו ה' בהמצאו היכן הוא מצר בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. קראוהו בהיותו קרוב היכן הוא קרוב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אר"א ולא עוד אלא שהקב"ה עומד על גבם מה טעם אלהים נצב בעדת אל. א"ר יוחנן ברית כרותה היא כל היגע בתלמודו בב"ה לא במהרה הוא שוכח, והיגע בתלמודוו בצנעא לא במהרה הוא שוכח מה טעם ואת צנועים חכמה: יעזוב רשע דרכו. א"ר ביבי בר אבינא כיצד צריך אדם להתוודות ערב יוה"כ, צריך לומר מודה אני את כל אשר עשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמוהו יר"מ ה' אלהי שתמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאותי: וישוב אל ה' וירחמהו, ר' יצחק אומר כאדם שהוא מלחים שני נסרים ומדביקן זה לזה, ר' יוסי בר חנינא אמר כאדם שהוא מלחים שני כרעי המטה ומדביקן זה ללזה. ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, ר' סימון בש"ר זירא הקב"ה ויתר לנו סליחה אחת משלו כז זו עשירית האיפה ונפש כי תקריב. וישוב אל ה' כתוב ברמז ת"ט: כי לא מחשבותי מחשבותיכם. ב"ו כשהוא יושב ודן אומר לו אמור הררגתי או לא הרגתי. אם אומר הרגתי הדיין הורגו ואם לא הודה אינו הורגו, אבל הקב"ה אינו כן מי שמודה הקב"ה מרחם עליו שנאמר ומודה ועוזב ירוחם. ר' שמעון בן חלפתא אומר אמר הקב"ה לירושלים על מה הבאתי עליך כל המשפטים הללו בשביל שאמרת לא חטאתי שנאמר הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי: ולא דרכיכם דרכי. אמר רבי יוסי בן קצרתא בשר ודם עושה לו שביל ברה או בבקעה שמא יכול לעשות במים, אבל הקב"ה כתיב בו בים דרכך ושבילך במים רבים. דבר אחר מב"ו וקוצף על בני אדם טורדן מן המדינה שמא הוא יכול לעשות דרך בים ולהורידן ולשקען בתוכו, אבל הקב"ה אינו כן כנעס על המצרים ועשה דרך בים והורידן ושקען בתוכו שנאמר הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, ומה גדול מכולם המוציא רכב וסוס. דבר אחר כי לא מחשבותי מחשבותיכם. יוסף מכרוהו למדינים והמדינים למצרים ועד שלא ירד יוסף ירד יהודה להתקין גואל האחרון זה מלך המשיח, שנאמר וירד יהודה וכתיב וירד מים עד ים: כי כאשר ירד הגשם והשלג. א"ר יהודה מטרא בעלה דארעא דכתיב והולידה והצמיחה, מאי לשון רביעה שרובע את הקרקע. אמר ריש לקיש בשעה שהמים מתקשרים בעבים ואין הגשמים ויורדים דומים לאשה שמחבלת ואינה יולדת, והיינו דאמר ר"ל משום בר קפרא נאמרה עצירה באשה ונאמרה עצירה ברקיע, נאמרה לידעה באשה ונאמרה לידה ברקיע, נאמרה פקידה באשה ונאמרה פקידה ברקיע. נאמרה עצירה באשהה דכתיב כי עצור עצר ה', ברקיע דכתיב ועצר את השמים, לידה באשה ותהר ולתד בן, ברקיע דכתיב והולידה והצמיחה. פקידה באשה וה' פקד את שרה, ברקיע דכתיב פקדת הארץ ותשוקקה: רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר כל מה שיש בארץ ברייתו מן הארץ וכל מה שיש בשמים ברייתומן השמים ומייתי לה מהכא הללו את ה' מן השמים וגו' הללו את ה' מן הארץ וגו'. ר' יהושע אומר כל מה שיש בשמים ובארץ ברייתו מן השמים ומייתי לה מהכא כי לשלג יאמר הוא ארץ מה שלג אע"פ שהוייתו בארץ אינו אלא מן השמים כך כל מה שבשמים ובארץ אינו אלא מן השמים, רב הונא בש"ריוסף אמר כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ, הה"ד כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים מה הגשם אע"פ שירידתו מן השמים כח אין ברייתו אלא מן הארץ אף כו', ר' יודן מייתי לה מהכא הכל היה מן העפר, אמר רב נחמן אפילו גלגל חמה שנאמר כט האומר לחרס ולא יזרח: תחת הנעצוץ יעלה ברוש. אמר רבי שמואל בר נחמני תחת הנעצוץ זה המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה דכתיב בכל הנעצוצים. יעלה ברוש זה מרדכי הצדיק שנקרא ראש לבשמים שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמין מירא דכיא, תחת הסרפד זו ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנאצר הרשע ששרף בית מרפידו של אלהינו דכתיב ורפידתו זהב, תעלה אסתר הצדקת שנקראת הדסה שנאמר ויהי אומן את הדסה. והיה לה' לשם זה מקרא מגלה, לאות עולם לא יכרת זה פורים כתוב ברמז קל"ד: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה. אמר רבי נתן גדולה תשובה שהיא מקרבת את הגאולה שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה וגו', דרש רבי יהודה בר אלעאי גדולה צדקה שהיא מקרבת את הישועה שנאמר ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וגו'. הוא היה אומר עשרה דברים קשים זה מזה, הר קשה ברזל מחתכו, ברזל קשה אש מפעפעו, אש קשה מים מכבין אותו, מים קשים עב סובלן, עב קשה רוח מפורתו, רוח קשה גוף סובלו, גוף קשה פחד שובו, פחד קשה יין מפיגו, יין קשה שינה מפכחתו, שינה קשה מיתה קשה הימנה, וצדקה תציל מכלן שנאמר וצדקה תציל ממות: אשרי אנוש יעשה זאת. אמר רבי יוחנן כל השומר השבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו. רבי הונא בשם רבי ירמיה בר אבא עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל עמלי תורה, מה טעם כי בצל החכמה בצל הכסף, וכתיב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, עץ חיים היא למחזיקים בה: כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו וגו'. א"ר יוחנן משום רשב"י אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין שנאמר כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי. ובני הנכר כתוב ברמז תנ"ט: והביאותים אל הר קדשי, אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, בבית תפלתם לא נאמר אלא בבית תפלתי מלמד שהקב"ה מתפלל. מאי מצלי אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולי רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין, וכיון שבא דוד באת תפלה שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, וכיון שבאת תפלה באת עבודה עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, לכך התקינו את צמח דוד, ולירושלים, שומע תפלה, רצה: צופיו עורים כלם לא ידעו כלם כלבים אלמים, וכי יש כלב אלם והלא שנו רבותינו על כלב שהוא פקח, אלא מה טובו של כלב זה אדם משליך לו פרוסה ל וסוכר את פיו כך היו צופי ישראל פקחים חוזים כנביאים, אלא שוכבים אוהבי לנום. ד"א יודעים הוו מה עתיד להגיעם באחרונה והיו מאלמים בעצמן. והכלבים עזי נפש. הרואה כלב בחלום ישכים ויאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב, קודם שיקדמנו פסוק אחר והכלבים עזי נפש: הצדיק אבד ואין איש שם על לב. ת"ר כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם, אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם, רשע בא לעולם רעה בא לעולם שנאמר בבא רשע בא גם בוז, אבד רשע מן העולם טובה באה לעולם שנאמר באבוד רשעים רנה, צדיק אבד מן העולם רעה בא לעולם שנאמר הצדיק אבד וגו' כי מפני הרעה נאסף הצדיק, צדיק בא לעולם טובה באה לעולם שנאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו. שנו רבותינו כשנהרג רבן שמעון ורבי ישמעאל אמר להם ר' עקיבא לתלמידיו התקינו עצמכם לפורענות שאילו טובה עתידה לבא בדורנו לא היו מקבלים אלא רבי ישמעאל ורבן שמעון, ועכשו גלוי וידוע לפני שאמר והיה העולם שפורענות גדולה עתידה לבא בדורנו ונסתלקו אלו מבינותינו לקיים מה שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב: יבא שלום ינוחו על משכבותם. אמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע צדיק פלוני בא, אומר להם יבואו צדיקים ויצאו לקראתו ואמרים לו יבא שלום ינוחו על משכבותם. אמר רבי אלעזר בשעה שהצדיק נפטר מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו. אחת אומרת לו יבא שלום. ואחת אומרת לו הולך נכוחו. ואחת אומרת יבא שלום ינוחו על משכבותם, בשעה שהרשע נפטר מן העולם שלש כתוב של מלאכי חבלה יוצאים לקראתו. אחד אומרת לו אין שלום אמר ה' לרשעים. ואחת אומרת לו למעצבה תשכבון. ואחת אומרת לו לך ורד והשכבה את ערלים. גדול השלום שנתן בחלקן של צדיקים שנאמר יבא שלום ינוחו על משכבותם: הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים. אמר רבי יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה שנאמר וירע בעיני ה' אשר עשה וגו', רבי יצחק בשם רבי אמרי אמר כאלו שופך דמים שנאמר הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים, אל תקרי שוחטי אלא סוחטי. רב אשי אמר כאלו עובד ע"א כתיב הכא תחת כל עץ רענן וכתיב התם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן: ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך. שנו רבותינו הגליונים וספרי מינים אין מצילין אותם מפני הדליקה. ר' יוסי אומר אף בחול קודר האזכרות שבהם ויגנזו והשאר ישופו. אמר רבי טרפון יקפח את בניו שאם יבאו לידי שאני שורפן עם האזכרות שבהם, שאפילו אדם רודף אחריו להרגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית ע"א ואין נכנס לבתיהם של אלו. שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין וכופרין, ועליהם אמר ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך. א"ר ישמעאל ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, הללו שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים עאכ"ו, ועליהם אמר דוד הלא משנאיך ה' אשנא, וכשם שאין מצילין אותן מן הדליקה כך אין מצילין אותן מן הנהר ומן המפולת ולא מדבר המאבדן: בזעקך יצילוך קבוציך. כינוסו וכינוס בניו יצילוך שנאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו. ואת כלם ישא רוח יקח הבל וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי זה יעקב וישב יעקב בארץ מגורי אביו. כתיב ושם האיש אלימלך, אמר רבי יהושע בן קרחה ח"ו שאפילו מצאו סובים לא יצאו, אלא מפני מה נענשו מפני שהיה להם לבקש רחמים על דורן ולא בקשו שנאמר בזעקך יצילוך קבוציך: כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו. אמר ר' יוחנן בכל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו בצדו, דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. בתורה דכתיב כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים, וכתיב בתריה עושה משפט גר יתום ואלמנה. שנוי בנביאים שנאמר כי כה אמר רם ונשא וגו' וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח. משולש בכובים דכתיב סולו לרוכב בערבות וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות, ואומר עושה שמים וארץ וגו' עושה משפט לעשוקים, וכתיב השמים כסאי וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח, ה' מלך עולם ועד, מה כתיב אחריו תאות ענוים שמעת ה': ואת דכא ושפל רוח. מגיד הכתוב שכל מי שהוא עניו סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ, וכן הוא אומר רוח ה' עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים, וכן מצינו במשה רבינו ומשה נגש אל הערפל מי גרם לו ענותנותו שנאמר והאיש משה ענו מאד, ואומר ואת כל אלה ידי עשתה וגו', ואומר זבחי אלקים רוח נשברה. וכל מי שהוא גבה לב גורם לטמא את הארץ ולסלק את השכינה שנאמר גבה עינים ורחב לבב וגו', וכל מי שהוא גבה לב קרוי תועבה שנאמר תועבת ה' כל גבה לב, וע"א קרויה תועבה ולא תביא תועבה אל בי תך כשם שע"א מטמא את הארץ ומסלק את השכינה כך כל מי שהוא גבה לב מטמא את הארץ ומסלק את השכינה: ואת דכא ושפל רוח. ר' הונא ורב חסדא חד אמר אני את דכא ושפל רוח, וחד אמר אתי דכא ושפל רוח, ומסתברא כמ"ד אני את דכא ושפל רוח שהרי הקב"ה הניח הרים וגבעות והטה שכינתו על הר סיני וירד למטה: כי רוח מלפני יעטוף. אמר רבי יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי כתוב ברמז רי"ט: בעון בצעו קצפתי ואכהו, רבי אדא בר כהנא אמר אלו שלוקים בנגעים לא על חנם הכיתי אותם אלא בעון בצעו הדר תועביה לתוכיה. כמא דאת אמר ככלב שב על קיאו. רבי יהושע בן לוי אמר הדר שטיא לשטיותיה, כמא דאת אמר כסיל שונה באולתו: דרכיו ראיתי וארפאהו ואסיניה. ואנחהו ואניחוניה. ואשלם נחומים לו ולאבליו אלו אבריו המתאבלים עליו: בורא ניב שפתים, אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת, אמרו לו מנין אתה יודע, אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו אני יודע שהוא מטורף, מנא הני מילי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא בורא ניב שפתים שלום שלום. ואמר רבי אבהו מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב, ופליגא דרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן כל הנביאים כלם לא נתנבאו אל לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלקים זולתך, ורבי יוחנן האי לרחוק מאי דריש ביה רחוק מעבירה מעיקאה, קרוב קרוב לדבר עבירה מעיקרא ונתרחק ממנה: גדול השלום שנתן לעושי תשובה שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב: והרשעים כים נגרש. אמר ר' אלכסנדרי כל אדם שיש בו גסות הרוח אפילו רוח קימעא שוברתו עוכרתו שנאמר והרשעים כים נגרש ומה ים שיש בו כמהה רביעיות רוח קימעא שוברתו עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית אחת עאכ"ו: אמר רבי יוחנן היוצר הזה כשהוא בודק את כבשונו אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק להקיש עליהם אחת עד שהוא שוברם ומה הוא בודק קנקנים יפים שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך הקב"ה אין מנסה את הרשעים שאינם יכולים לעמוד שנאמר והרשעים כים נגרש, את מי הוא מנסה את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן כתוב ברמז תרכ"ז: כתיב והאלהים נסה את אברהם. אמר ר' יוסי בר חנינא הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל זמן שהוא כותשה היא משתבחת וכל מה שהוא מקיש עליה היא משתמנת, בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק עליה להקיש אחת אעד שהיא פוקעת כך הקב"ה אין מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים. אמר רבי אלעזר משל לבעל הבית שהיו לו שתי פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע על מי הוא נותן את העול לא על אותה שכחה יפה הוי ה' צדיק יבחן זה אברהם. ד"א זה נח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אותך ראיתי צדיק. ד"א נמשלו ישראל לחול שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול היו, ונמשלו עו"א לים הוי עמים רבים כהמות ימים וגו' והם מתיעצים על ישראל והקב"ה מתיש גבורתם, אמר ישעיה והרשעים כים נגרש מה הים הגל הראשון אומר עדין אני עולה ומציף את כל העולם כלו וכיון שהוא בא לחול הוא כורע לפניו ואין הגל השני למד מן הראשון. כך פרעה נתגלגל על ישראל והפילו הקב"ה, וכן עמלק וכן סיחון ועוג, וכן בלעם ובלק ואין אחד למד מחברו. וכן אתה מוצא שכל מי שנזדווג אל ישראל הוא נופל לפניהם נמרוד וחבריו לפני אברהם, אבימלך לפני יצחק. עשו לפני יעקב, פרעה והמצריים לפני ישראל עמלק סיחון ועוג ול"א מלכים לפני משה ויהושע, סנחריב לפני חזקיה, המן לפני מרדכי, אף לעתיד לבא גוג ומגוג לפני ישראל, ודוד צוח למה רגשו גוים. דבר אחר והרשעים כים נגרש מה הים הזה כל סירותיו על פיו כך סירותם של רשעים על פיהם, פרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו, סיסרא לחץ את ישראל בחזקה בחרופין ובגדופין, סנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות, נבוכדנאצר אמר מאן הוא אלהא די ישזבינכון מן ידי: והגד לעמי פשעם. דרש רבי יהודה בר אלעאי והגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות, ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות, והיינו דתנן ר' יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון: ואותי יום יום ידרושון. ר' אידי אבוה דר' יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי בארחא והוה יתיד חד יומא באושפיזיה והדר אתי והוי קרו ליה בר בי רב דחד יומא, ויענהו, א"ל רבי יוחנן במטו מינך לא תענוש רבנן, נפק רבי יוחנן לבי מדרשא ודרש ואותי יום יום ידרשון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו, אלא כל העוסק בתורה אפיילו יום אחד בשנה לשמה מעלה עליו הכתוב כאלו עוסק כל השנה כולה: הלא פרוס לרעב לחמך. אמר רב הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות, אי תימא קרא ואי תימא סברא, א"ת קרא הכא כתיב הלא פרוס לרעב לחמך פרוס כתיב והכא כתיב כי תראה ערום וכסיתו לאלתר, אי תימא סברא האי קא מבזי והאי לא קא מבזי, וב יהודה אמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות, אי תימא קרא אי תימא סבר, אי תימא קרא הכא כתיב הלא פפרוס לרעב לחמך והכא כתיב כי תראה ערום וכסיתו לכשיראה לך, אי תימא סברא האי מצטער והאי לא מצטער. א"ר אלעזר בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, עכשו באין העו"א ונוטלים ואתו בזרוע, זכה הלא פרוס לרעב לחמך, לא זכה ועניים מרודים תביא בית. ואמר מר עוקבא אעפ"כ נחשב להם לצדקה שנאמר ונוגשיך צדקה. א"ר יצחק הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות, הנותן פרוטה לעני מתברך בששש ברכות דכתיב הלא פרוס לרעב לחמך וגו' אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך וגו' אז תקרא וה' יענה וגו' אז תתענג על ה'. והמפייסו בדברים מתברך בי"א דכתיב ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ, והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר יכזבו מימייו, ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקרא לך גדר פרץ וגו': רבי יהודה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לעולם לא תהא מצות עני קלה בעיניך שהפסדה עשרים וארבע קללות ומתן שכרה כ"ד ברכות, עשרים וארבע קללות מנין הפקד עליו רשע וגו' וכל ענינא, וכל כך למה יען אשר לא זכר עשות חסד. ומתן שכרה כ"ד ברכות דכתיב הלא פרוס לרעב וגו' אז תתענג על ה' הרי י"ד. ואלין עשר אחרנייתא הן אינון גבי יעקב דכתיב והאכלתיך נחלת יעקב אביך, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וגו', א"ר סימון הלוא תפרוס אין כתיב כאן אלא פרוס כבר היא פרוסה מר"ה נגזר על האדם מה שהוא משתככר ומה שהוא מתחסר. רשב"י דמך ליה בליל ריש שתא והוא בחלמיה דבנוי דאחתיה מתבעיין מן מלכותא שית מאה דינרין, אנסינון ואוקמינון פרנסים, אמרין מן דמאן מפקתא, אמר להון הוון מפקין וכתבין בסיפא דשתא אנן מחשבינן ואנא משלם לכון, בסיפא דשתא איתמר עליהן ללישנא בישא דהוו יהבין ונסבין בהדין מטכסא, אתא חד גבר סב מן מלכותא אמר לון דאתון אעבדין פורפורא למלכא או דאתון מזדמין שית מאה דינרין, נסבתינון וחבשינהון בפילקי, כיון דשמע רבי שמעון בן יוחאי אזל לגביהון אמר לון כמה אפקתון, אמרין ליה הא כתבא, וקרי כתבא אשכח דאפקון שית מאה דינרין חסר שית דינרין, אמר להון הבו לי שית דינרין ואנא מפיק לכון, אמרין אתון חמון הדין סבא מתבע מן גבן שית מאה דינרין ואת אמרת שית דינרין ואנא מפיק לכון, אמר לון הבו לי שיתא דינרין ולא איכפת לכון אתון ונסבין שיתא דינרין ויהבון ליה לגו קומציה ואמך אפוהי ונפק ליה, מדנפק אמרין ליה דילמא דהוית ידעת דאינון מזדמין, אמר לון חיכון מן לילי ריש שתא הוינא ידע, אמרין ליה ואלו אמרת לו הוינן יהבין אוף אילין שית דינרין בגו מצוותא, א"ל ואלו אמרית לכון לא הויתון מהימנתון יתי: ותפק לרעב לחמך נפשך, אם זכיתם לרעבו של יעקב ואם לאו לשבעו של עשו. ועניים מרודים תביא בית אלו שהם עניים מנעוריהם, אמר ר' יצחק כהדין סמיא דקריין להון סגיא נהורא. ועניים מרודים אלו הם אבלים מרי נפש שנפשם מרה עליהם מי משמחם יין דכתיב ויין ללמרי נפש לכך נאמר מרודים תביא בית. דבר אחר אלו תלמידי חכמים שנכנסים לבתי עמי הארץ ומרוין אותם מדברי תורה. רבי אבין אמר כל המארח תלמיד חכם בביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקרבי בכורים נאמר כאן תביא ונאמר להלן תביא ראשית בכורי אדמתך תביא מה להלן בכורים אף כאן בכורים: ומבשרך לא תתעלם, בר קפרא אמר הוי רואה בשרו כבשרך שאין לך אדם שאינו בא למ דה זו אם לא בא הוא בא בנו או בן בנו. דבר אחר ומבשרך לא תתעלם. רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר זו גרושתו, ר' יוסי הדגלילי הוה ליה אתתא בישא והוה מבזיא ליה קמי תלמידוי, אמרו ליה תלמידוי ר' שבקה דלית הוא יקדך, אמר לו פו נא רב עלי ולית בי משבקתא. חד זמן הוה פשיט הוא ורבי אלעזר בן עזריה כיון דחסלין מפשוטיהון אמר ליה משגח סליק רבי לגו ביתא, אמר ליה אין, כיון דעיילין לביתא נפקת לה צפון קידוא יהיבת על אפיא אמר אות בהדא קידואא כלום, א"ל הוא מלייא פרפיין. גלונא ואשכחון מלייא פרגיין, ידע ראב"ע א"ל רבי ולא אמרה אלא פרפריין והא אשכחינן לה מלייא פוגיין, א"ל רבי מעשה נסים הם, כיון דחסלון מיכלן ומשתיין, אמר ליה רבי שבוק הדא אתתא לית היא דיקרך, אמר ליה פורנא רב עלי ולית לי ממרקא לה, אמר ליה אנא פסקי פורנא ושבקא מינך. עבדון ליה כן פסיק לה פורנא ושבקוה מיניה ואסבון יתיה אתתא טבא מיניה. גרמון חובין דההיא אתתא דשבק ואזלא ונסיבא לסנטרא דקרתא, בתר יומין נפלין עלוי יסורין אתעביד סגיא נהורא והוות אתתא נגידא ליה בכל שכוני דקרתא ובשכוניהה דרביייוסי הגלילי דאנא שמע דעביד מצוון סגיאן, אמרה ליה משבקתיה אנא וליתי לי מחמי סבר אפוי, חד זמן מטיין לההוא שכונתא שרי חבט עלה והוו מתבזיין בשוקא, אודיק רבי יוסי הגלילי חמתון ויהבינון בגו בית חד מן דידיה והוה זיין להו כל יומיא דהוו בחיים על דכתיב ומבשרך לא תתעלם. קריביה דר' יוחנן הות להו אתת אבא דהות צריכה רפואה כל יומא, אתו לקמיה דרבי יוחנן אמר להו זילו קוצו לה מידי לרפואה, אמר רבי יוחנן אעשינו עצמינו כעורכי הדיינים, מעיקרא סכר מבשרך לא תתעלם ולבסוף סבר אדם חשוב שאני. קריבתיה דרב נחמן זבינתיה לכתובתה בטובת הנאה איגרשה ושכיבה אתו קא תבעי לה לברתא אמר רב נחמן איכא איניש דליסבא עצה תייזל ותחלה לכתובתה דאמה לגבי אבוה ותהדר ותירתה מיניה, שמעה איהי אחילתיה. אמר רב נחמן עשינו עצמינו כעורכי הדייניים מעקרא סבר מבשרך לא תתעלם ולבסוף סבר אדם חשוב שאני. ביומיה דר' תנחומא צריכין ישראל למטרא, אמרין ליה גזור תעניתא דניחות מטרא, גזר תעניתא פעם ראשונה ושנייה ולא ירדו גשמים, בשלישי על דרש כל עמא יפלגון מצוה. חד גבר נסב מן מה דהוה גו ביתיה ונפקק למפלג גו שוקא, פגעת ביה משבקתיה אמרה ליה זכי בי דמן ההוא יומא דנפקת ההיא אתתא מגו ביתך לא חמית טב, כיון שראה אותה ערומה ובצרה גדולה נתמלא עליה רחמים ונתן לה ע"ש ומבשרך לא תתעלם, חזא בה ון חד גברא אזל ואמר ליה לרבי תנחומא רבי מאי את יתיב הכא ועבירה הכא, אמר ליה מה חמיתא אמר ליה חמיתיה גבר פלן משתעי עם משבתקיה ויהב לה פריטין, שלח רבי תנחומא ואיתיתי', אמר ליה לית את ידע דהא לא אריך ולית את ידע דעלמא קאים בצערא ואת בעי למשבקתך ויהיב לה פריטין, אמר ליה ולא את דרשת כל עמא יפקון ויפלגון מצוה ונסיבית ממה דהוה גו ביתא ונפקת למפלג גו שוקא ופגעת בי משבקתי אמרה לי זכי בי דמן ההוא יומא דנפקת ההיא אתתא מגו ביתא לא חמית טב כיוון שראיתי אותה ערומה ובצרה גדולה נתמלאתי עליה רחמים ונתתי לה על שם ומבשרך לא תתעלם, באותה שעה הגביה עיניו לשמים אמר אם בשר ודם אכזרי שיאן לה עליו מזונות כיון שראה אותה ערומה ובצרה גדולה נתמלא עליה רחמים ונתן לה, אנו שאנו בניך בני בחוניך בני אברהם יצחק ויעקב ומזונותינו עליך על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים, באותה שעה ירדו גשמים ונתרווח העולם: אז יבקע כשחר אורך, א"ר ירמיה בן אלעזר אפילו אותה שכתוב בה והארכת ימים וארוכתך מהרה תצמח. והלך לפניך צדקך וכל מה דאת לעי עם גרמך את לעי לפיכך כבוד ה' יאספך: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו בעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך. וכל העושה עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו, רבי אליעזר אמר קשורה בו ככלב שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא: שלשה אוהבים יש לו לאדם בניו ובני ביתו וממונו ומעשיו הטובים, בשעת פטירתו מכניס בניו ובני ביתו ואומר בבקשה מכם הצילוני מדין המות הרע הזה והם משיבים לו ואומרים אין שלטון ביום המות לא כך כתיב אח לא פדה יפדה איש, והוא מכניס ממונו ואומר הצילני והוא משיב לו לא יועיל הון ביום עברה, והוא מכניס מעשיו הטובים ואומר להם הצילוני והם אומרים לו עד שלא תבא הרי אנו מקדישמין לך שנאמר והלך לפניך צדקך, וכתיב וצדקה תציל ממות: שנו רבותינו מונבז המלך עמד ובזבז אוצרותיו בשני בצורת חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו אבות אבותיך גנזו אוצרות ואבותיך הוסיפו עליהם ואתה מבקש לבזבזן, א"ל אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך, אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות שנאמר ולוקח נפשות חכם, אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר ולך תהיה צדקה, אבותי גנזו לעוה"ז ואני גנזתי לעוה"ב שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאסרף: אז תקרא וה' יענה. אז תקרא וה' יענה. כמד"א תקרא ואנכי אענך: אם תסיר מתוכך מוטה אלו שטרות פרועים. שלח אצבע ודבר און דבר המלכות אין הוה אזיל בהאעבדיה יזיל בהדא. ותפק לרעב נפשך, אמר ריש לקיש אם אין לך ליתן לו נחמו בדברים אמור לו תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך, אם עשית כן וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים. אמר רב טביומי אם עשית כן הרי אתה כבוראך דכתיב ביה דודי צח ואדום. ועצמותיך יחליץ ישמיט יזיין ישזיב יניח. ישמיט כד"א וחלצה נעלו. יזיין כמד"א חלוצים תעברו. ישזיב כמד"א חלצני ה' מאדם רע. יניח מכאן קבעו חכמים רצה והחליצנו בשבת: והיית כגן רוה זה גן, וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו זה עדן. ובנו ממך חרבות עולם, ר' טרפון אמר לו לרבי עקיבא שקול שיתא קנטרין דכסף וזבון לן חדא אוסיא ונהוה מתפרנסין מינה ולעיין באוריתא, נסבינון ופלגינון לספרייא ולמתנייא ולאילין דילפון באוריתא, בתר יומין קם עמיה ר' טרפון, א"ל זבנת ההוא אוסיא אמר ליה אין, א"ל ולית את מחמייתא, נסביה ואחמתיה לספריא ולמתנייא, אמר ליה אית בר נש דלעי מגן אפוכי הן הוא, א"ל גבי דוד שנאמר פזר נתן לאביונים: וקורא לך גודר פרץ, רבי אבין בשם רבי ברכיה סבא אמר הקב"ה הפרצה הזאת היתה עלי לגודרה ועמדת וגדרת מעלה אני עליך כאותו שעמד בפרץ דכתיב לולי משה בחירו עמד בפרץ. משובב נתיבות לשבת, אמר ר' יהודה בר סימון העני הזה יושב ומתרעם מה אני ומה פלוני הוא יושב בביתו ואני יושב כאן פלוני ישן ע"ג מטה ואני ישן על הארץ ועמדת אתה ונתת לו מעלה אני עליך כאלו נתת שלום ביני לבינו שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי: אם תשיב משבת רגליך, תנא לא יטייל אדם בתוך הכרך בשבת על מנת שתחשך ויביא פירות ולא לתוך המדינה על מנת שילך לבית המרחץ, ואסור לאדם לצאת בתוך כרמו בשבת ולידע מה היא צריכה. מעשה בחסיד אחד שיצא לתוך כרמו בשבת וראה שם פרצה גדולה וחשב עליה לגודרה בשבת. אמר הואיל וחשבתי עליה לגודרה בשבת ח"ו איני גודרה עולמית, מה פרע לו הקב"ה זימן לו אילן אחד של נצפה ועלה בתוכה והיה מתפרנס ממנה כל ימי חייו: וקראת לשבת עונג. אמר רב ייהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך, עונג זה איני ייודע מהו כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת, במה מענגו אמר רבי יהודה בריה דרבי שמואל בר שילת משמיה דרב בתבשיל של תרדין ובדגים גדולים ובראשי שומין, ורב חייא בר אסי אמר רב אפילו בדבר מועט ולכבוד השבת עשאהו הוי עונג. מאי היא, א"ר יהודה כסאא דהרסנא. יוסף מוקיר שבי הוה ההוא גוי בשבבותיה דהוו נכסיה נפישי טובא אמרי ליה כלדאי כלהו נכסיך יוסף מוקיר שבי אכיל להו, אזל זבנינהו לכלהו נכסיה זבן בהו מרגניתא אותביה בסדיניה בהדי דקא עבר במברא אפרחיה זיקא לסדיניה שדייה במיא ובלעיה כוורא, אסקיה אתייה אפניא דמעלי שבתא אמרי מאן זבין כי השתא אמרי להו זילו לגבי יוסף מוקיר שבי דרגיל דזבין, אמטייה ניהליה זבניה קרעיה אשכח ביה מרגניתא זבנא בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא, פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף לשבתא שבתא פרעיה. בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ב"ר יוסי עשירים שבארץ ישראל במה הם זוכים, אמר ליה בשביל שמעשרים שנאמר עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר, ושבבלבל במה הם זוכים בשביל שמכבדין את התורה, ושבשאר ארצות במה הם זוכים בשביל שמכבדין את השבת, דאמר רבי חייא פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית אחד בלודקיא והביאו לפניו שלחן של זהב בשש עשרה בני אדם ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וקיתוניות וצלוחיות של כסף קבועות בו ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים, וכשהם מניחים אותו אומרים לה' הארץ ומלואה, וכשהם מסלקים אותו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, אמרתי לו במה זכית לכך, אמר לי קצב הייתי וכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת, אמרתי לו ברוך המקום שזיכך לכך: לקדוש ה' מכובד אמר רב המנונא זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה. וכבדתו, רב אמר להקדים, ושמואל אמר לאח, אמרי ליה בני פפא בר אבא לרב פפא כגון אנן דשכיחא לן בשרא כל יומא במאי נשנייה, אמר להו אי רגילתו לאקדומיה אחרוה ואי רגילתו לאחרי אקדמוה, רב ששת בקייאט מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שמשא, בסתוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא כי היכי דליקדמו: וכבדתו מעשות דרכיך. שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול כי הא דר' יוחנן קארי למאניה מכבדותי. מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול, כדבעי רבי מרבי ישמעאל בר רבי יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת, א"ל וכי בחול מי התירה שאאני אומר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. ממצוא חפצך חפציך אסורין חפצי שמים מותרים, ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול. ודבר דבר דבור אסור הרהור מותר. דבר אחר וקראת לשבת עונג זה שבת, לקדוש ה' מכובד זה יום הכפורים, וכבדתו זה לא יום טוב הראשון של חג, מעשות דרכיך זה חולו של מועד: ממצוא חפצך ודבר דבר. מכאן שאסור לו לאדם לעשותו לבקש חפציו בשבת. ר' זעירא בעא קמי ר' חייא בר אבא אילין דאמרין רוענו זוננו פרנסנו בשבת מהו, א"ל טופס ברכות כך הוא. ודבר דבר אימיה דרשב"י כד הות משתעיא מותר מיליא בשבתא הוה אמר לה אמי שבתא הוא והוות שתקא: אז תתענג על ה'. א"ר יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלא מצרים שנאמר אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך, לא כאברהם דכתיב ביה קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה. ולא כיצחק דכתיב ביה כי לך ולזרעך אתן אל כל הארצות האל. אלא כיעקב דכתיב ביה ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. רב נחמן בר יצחק אמר ניצל משעבוד מלכיות כתיב הכא והרכבתיך על במתי ארץ, וכתיב התם ואתה על במותינו תדרוך כתוב ברמז מ"ג: הן לא קצרה יד ה' מהושיע, זה שאמר הכתוב חלותי היא שנות ימין עליון, א"ר שמואל בר נחמני על שלא חלינו פניך בתשובה נשתנית הימין, ואמר רבי אלכסנדרי נתחלה נתלחללה אותה שבבועה שדרת שכרת לנו בחורב ונשתנית הימין, א"ר סימון שמעת מימיך גלגגל חמה חולה ואינו יכול לעלות, לבנה חולה ואינה יכולה לעלות, לשמש אין חלאים ולפני יש חלאים. אמר ר' יצחק משל לגבור ששרוי במדינה והיו בני המדינה בוטחים בו, כשיבאו הגייסות שם הוא יוצא ומראה להם פנים ומיד הם בורחים, וכיון שבאו הגייסות לשם אמר להם ימיני חששה לי, אבל הקב"ה אינו כן אלא הן לא קצרה יד ה' מהושיע: כי אם עונותיכם היו מבדילים, א"ר שמעון בן לוי אין לחלאים הן אית סברא דמאן דחשש סופיה מתסיא, ואם ננשתנית ימין לית סברא. הוא דעתיה דר' שמעון בן לקיש כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד אם מאיסה לית סברא ואם קצפין הוא אית סברא דמאן דכעיס סופיה מתרציא. כי אם עונותיכם היו מבדילים. אמר רבא אי בעו צדיקי ברו עלמא שנאמר כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. רבא ברא גברא שדריה לקמיה דרבי זירא הוה משתעי בהדיה ולא הוה קא מהדר ליה אמרר ליה מן דחברייא את תוב לעפרך. רב חנינא ורב הושעיא בוו יתבי כל מעלי שבתא והוו עסקי בספר יצירה ומיברי להו עגלא תילתא ואכלי ליה. רבי שמעון בן אלעזר אומר מעולם לא ראיתי צבי קייץ וארי סבבל ושועל חנוני והם ניזונים שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני ואני לא נבראתי אלא לשמש את יוצרי אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את העשי וקפחתי את פרנסתי שנאמר עונותיכם הטו אלה וחטתיכם מנעו הטוב מכם. מעשה בימי שמעון בן שטח שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב וצררו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים להודיע כמה חטא גורם לקיים מה שנאמר עונותיכם הטו אלה וגו': כי כפיכם נגואלו בדם. אמר ר' אלעזר בר מלאי משום רבי שמעון בן לקיש כפיכם נגואלו בדם אלו הדיינים, ואצבעותיכם בעון אלו סופרי הדיינים, שפתותיכם דברו שקר אלו עורכי הדיינים, לשונכם עולה תהגה אלו בעלי דינים. ותהי האמת נעדרת הולכת ויושבת עדרים במדבר, וסר מרע משתולל שכל מי שסר מרע משתולל על הבריות, אמר רבינא מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא, א"ל צורבא מרנן ורב טבית שמיה דאי הוו יהביי ליה כל חללי עלמא לא הוה משני בדבוריה, איקלע לההוא אתרא וקושטא שמיה ולא משנן בדבורייהו ולא מיית איניש מהתם בלא שניה, נסיב אתתא מינייהו הוו ליה תרין בנין, יומא חד הוה יתבה דביתהו וקא חייפא רישא, אתא שביבתא טרפא אבבא אמינא לאו אורח ארעא אמרי לה ליתא הכא, שכיבן תרין בני אתו אינשי אתרא לקמאי אמרין לי במטו מינך פוק מאתרין דלא תגרי מותא בהנהו אינשי: וירא כי אין איש. אמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או בדור שכלו חייב, בדור שכלו זכאי דכתיב ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, בדור שכלו חייו דכיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב למעני למעני אעשה: וילבש צדקה כשרין. א"ר אלעזר מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדולל אף צדקה כל פרוטה ופרוטה נחשבת ומצטרפת לחשבון גדול. רבי חנינא אמר מהכא וכבגד עדים כל צדקותינו מה הגד זה כל נימא ונימא מצטרפת לבגד לדול כך כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול כתוב ברמז קנ"ט וברמז תק"י. וייראו ממערב את שם ה' וממזרח שמש את כבודו כי יבא כנהר צר וגו', א"ר יוחנן אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו שנאמר וייראו ממערב וגו' רוח ה' נוססה בו וגו' וסמיך ליה ובא לציון גואל. א"ר יוסי הגלילי גדולה תשובה שמביאה גאולה לעולם שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע: ואני זאת בריתי. א"ר פרנך א"ר יוחנן כל שהוא ת"ח ובנו ת"ח ובן בנו ת"ח שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם שנאמר ואני זאת בריתי אותם אמר ה' וגו'. מאי אמר ה'. אמר רב יהודה אמר רב אמר הקב"ה אני ערב בדבר זה. מאי מעתה וועד עולם אמר ר' ירמיה מכאן ואילך תורה מחזרת לאכסניא שלה, רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא אקריוה לא ימושו מפיך, יתיב מאה תעניתא אקריוה מפיך ומפי זרעך, יתיב מאה אחרינייתא אקריוה לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך. אמר מכאן ואילך לא צריכנא תורה מחזרת לאכסניא שלה: קומי אורי כי בא אורך. א"ר יוחנן משל למהלך בדרך עם דמדומי חמה בא אחד והדליק לו את הנר וכבה ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בקר, כך אמרו ישראל לפני הקב"ה אעשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבת, מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך שנאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, וכן אמר הקב"ה קומי אורי כי בא אורך. א"ר אחא נמשלו ישראל לזית שנאמר זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך, ונמשל הקב"ה בנר נר אלקים ה' נשמת אדם מה דרכו של שמן לינתן בנר והם מאירים שנייהם כאחת, כך אמר הקב"ה לישראל הואיל ואורי הוא אורכם וארכם הוא אורי אני ואתם נלך ונאיר לציון שנאמר קומי אורי כי בא אורך. א"ר הושעיא עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה מה טעם והלכו גוים לאורך, וכה"א נכון יהיה הר בית ה' וגו', זהו שאמר הכתוב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור כתוב ברמז תשכ"ז. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע בשביל תורה שנתת לי שנקראת מקום חיים אני עתידה להתענג באורך, מהו באורך נראה אור זה אורו של משיח שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב מלמד שצפה הקב"ה בדורו של משיח ובמעשיו קודם שנברא העולם וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו, אמר שטן לפני הקב"ה רבש"ע אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי, א"ל למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבשת פנים, א"ל רבש"ע הראהו לי, א"ל בא וראה אותו, וכיוון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו אמר בודאי זהו משיח שעתיד להפיל לי ולכל שרי עובדי אלילים בגיהנם שנאמר בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, באותה שעה התרגשו העו"א, אמרו לפניו רבש"ע מי הוא זה שאנו נופלים בידו מה שמו ומה טיבו. א"ל הקב"ה אפרים משיח צדקי שמו, ומגביה קומתוו וקומת דודו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו שנאמר לא שישיא אובי בו ובן עולה לא יעננו, וכל איביו וצריו מתבהלים ובורחים מלפניו שנאמר וכתותי מפניו צריו, ואף נהרות פוסקים בים שנאמר ושמתי בים ידו ובהנהרות ימינו, התחיל הקב"ה מתנה עמו כשברחו, א"ל הללו שגנוזים אצלך עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול ובעונותיהם של אלו עתיד לשונך להדבק בחכך רצונך בכך, אמר משיח לפני הקב"ה רבש"ע שבא אותו צער שנות רבות הן, א"ל הקב"ה חייך וחיי ראשך שבוע אותו צער שנות רבות הם, א"ל הקב"ה חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשו, אמר לפניו רבש"ע שמא אותו צער שנות רבות הם, א"ל הקב"ה חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשו, אמר לפניו רבש"ע בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל, ולא חייים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם שגנוזים בעפר, ולא מתים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד יושעו אבימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד אלא אף למי שעלתה על דעתך להראות ולא נבראו, בכך אני רוצה, בכך אני מקבל. אמרו שבוע שבן דוד בא בו מביאין קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפף קומתו והוא צועק ובוכה ועלה קולו למרום, אמר לפניו רבש"ע כמה יהא כחי כמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי לא בשר ודם אני, על אותה שעה היה דוד בוכה ואמר יבש כחרש כחי, באותה שעה אמר לו הקב"ה אפרים משיח צדקי כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית עכשו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנאצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם חייך וחיי ראשך לא נכנסתי לכסא שלי, ואם אין אתה מאמין ראה הטל שעל ראשי שנאמר שראשי נמלא טל, באותה שעה אמר לפניו רבש"ע עכשו נתישבה דעתי עלי כי דיו לעבד שיהיה כרבו, א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך, ואומר להם בני אל תיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתיראים אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה: שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח ועליכם בלבד זרח ולא על עובדי אלילים שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ, באותה שעה מבהיק הקב"ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל והולכים כלם לאורן של מלך המשיח ושל ישראל שנאמר והלכיו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך, ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח שנאמר ועפר רגליך ילחכו, ובאים כלם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים נהיה לך ולישראל לעבדים, וכל אחד מישראל אלפים ותת עבדים יהיו לו, שנאמר בימים ההמה אשר יחזיקו עשר אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם. שנו רבותינו עתידין אבות העולם לעמוד בניסן ואומרים לו אפרים משיח צדקנו אע"פ שאנו אבותיך אתה טוב ממנו שסבלת עונות בנינו ועברו עליך מדות קשות ורעות מה שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים, והיית שחוק ולעג באומות בשביל ישראל וישבת בחשך ואפלה ועיניך לא ראו אור וצפד עורך על עצמך וגופך היה יבש כעץ ועיניך חשכו מצום וכחך יבש כחרס וכל אלו מפני עונות בנינו, רצונך יהנו בנינו מטובה זו שהשפיע הקב"ה לישראל, משמא בשביל צער שצערת עליהם ביותר וחבשוך בבית האסורים אין דעתך נוחה מהם, אומר להם אבות העולם כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ובשביל בניכם שיהנו מטובה זו שהשפיע הקב"ה לישראל, אומרים לו אבות העולם אפרים משיח צדקנו תנוח דעתך שהנחת דעת קונך ודעתנו, א"ר שמעון בן פזי באותה שעה מגביה הקב"ה למשיח עד שמי השמים ופורש עליו מזיו כבודו מפני אומות העולם מפני פרסים הרשעים. אומרים לו אפרים משיח צדקנו הוי דיין על אלו ועשה בהם מה שנפשך חפצה שאלמלי רחמי שגברו עליך ביותר כבר אבדוך מן העולם ברגע אחד שנאמר הבן יקיר לי אפרים וגו'. למה רחם ארחמנו שני פעמים, אלא רחם בשעה שהיה חבוש בבית האסורים שבכל יום ויום היו מחרקין שיניהם ומרמזין בעייניהם ומנענעין בראשיהם ומפטירין בשפתותיהם שנאמר כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש וכל המזמור. ארחמנו בשעה שהוא יוצא מבית האסורין שלא מלכות אחד ושתי מלכיות באים עליו אלא מאה וארבעים מלכיות מקיפין אותו ואומר לו הקב"ה אפרים משיח צדקי אל תירא מהם כי כל אלה ברוח שפתיך ימותו, שנאמר וברוח שפתיו ימית רשע, מיד הקב"ה עושה לו למשיח שבע חופות של אבנ ים טובות ומרגליות וזמרגדין, וכל חופה וחופה נמשכין מתוכה ארבבע נהרות של יין וחלב ודבש ואפרסמון טהור, ומחבקו הקב"ה בפני הצדיקים ומכניסו לחופה ורואין אותו כל הצדיקים ואומר להם הקב"ה צדיקי עולם עדיין לא נטל אפרים משיח צדקי חצי צערו עדיין יש לי מדה אחת שאני נותן לו שלא ראתה עין מעולם שנאמר עין לא ראתה אלקים זולתך כתוב ברמז תתרמ"ח. באותה שעה קורא הקב"ה לרוח צפונית ולרוח דרומית ואומר להם כבדו ורבצו לפני אפרים משיח צדקי בכל מיני בשמים שבגן עדן שנאמר עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני וגו': קומי אורי כי בא אורך. בשעה שהקב"ה אומר לציון קומי, אומרת לפניו רבש"ע עמוד אתה בראש ואני אחריך, אמר להם יפה אמרת שנאמר עתה אקום יאמר ה': שאי סביב עיניך וראי. באותה שעה מביא הקב"ה אליהו ומשיח וצלוחית של שמן בידיהן ומקליהן בידיהם ונקבצים כל ישראל לפניהם ושכינה לפניהם ונביאים מאחריהם ותורה מימינם ומלאכי השרת משמאלם ומוליכים אותם אל עמק יהישפט ונקבצין כל הגוים שם שנאמר וקצבתי את כל הגוים. באותה שעה מביא הקב"ה אלילי העו"א ונותן בהם רוח ונשמה ואומר יעברו על גשר גיהנם ועוברים, וכיון שמגיעים שם יהיה לפניהם כחוט ונטפלים לגיהנם, ומיד ישראל מתיראין ואומרים לפניו רבש"ע תאמר כאשר עשית עם אלו תעשה עמנו, אומר להם מי אתם, אומרים לו אנחנו עמך ונחלתך ישראל, אומרים להם מי מעיד אומרים לו אברהם, קורא ליצחק אומר לו מעיד אתה שהם עמי ואני אלקיהם, אמרו לפניו רבש"ע לא כך אמרת לי וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, אומרר להם מי מעיד יותר, אומרים לו יצחק, קורא ליצוחק אומר לו מעיד אתה שהם עמי ואני אלקיהם, אומר לנפיו רבש"ע לא כך אמרת לי כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, אומר להם מי מעיד יותר אומרים לו יעקב, קורא ליעקב אומר לו מעיד אתה שהם עמי ואני אלקיהם, אומר לפניו רבש"ע לא כך אמרת לי כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, אומר להם מי מעיד יותר אומרים לו יעקב, קורא ליעקב אומר לו מעיד אתה שהם עמי ואני אלקיהם, אומר לפניו רבש"ע לא כך אמרת להם ולא ולא יהיה לך והם אמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, באותה שעה עובר הקב"ה לפניהם והם אחריו שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם, באותה שעה מביא הקב"ה תורה ומניחה בחיקו ומבהיק דיון של ישראל מסוף העולם ועד סופו, אמר גבריאל לפני הקב"ה רבש"ע יבאו העו"א ויראו בטובתן של ישראל ואומר להם אל יראו, וכן אומר ישעיהו ה' רמה ידך בל יחזיון, אמר משה לפני הקב"ה רשב"ע יבאו ויראו שנאמר יחזו ויבושו קנאת עם. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע יבאו ויראו ויבושו שנאמר ותרא אויבתי ותכסה בושה, באותה שעה נפתחה גיהנם ויוצאים כל העו"א ורואים בטובתם של ישראל ונופלים על פניהם ואומרים כמה נאה אדון זה כמה נאה אומה זו שאהב אותם ביותר אשרי העם שככה לו, פרעה אורמ לפניו רבש"ע במהה נשתנה אומה זו שאהבת אותם ביותר, אומר להם אתם שוטים שבעולם אתם ידעתם אותי והנחתם אותי ולא בטחתם בי אבל ישראל קדשו שמי פעמים בכל יום ובטחו בי ואני אתן להם שכר טוב, מיד מתביישים ושבים לגיהנם שנאמר ישובו רשעים לשאולה, וצדיקים ישבים תבוך גן עדן ויושב הקב"ה בראשם ומביא את האור שגנז לצדיקים ומיסיף אותו שמ"ג פעמים, אומרים לפניו רבש"ע היינו מצפין לאור זה שנאמר צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבוא ואראה וגו', א"ל עכשיו ראיתם פני, אומרים לפניו רבש"ע חשך זה מהו אומר להם לבני עשו ולבני ישמעאל שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וגו' כתוב ברמז תש"ו קומי אורי כי כבא אורך וגו' כי הנה החשך יכסה ארץ וגו', וכן אתה מוצא בגאולת מצרים ויהי הענן והחשך, הענן לישראל והחשך למצירם, מגיד הכתוב שהיו ישראל נתונים באורה ומצרים באפלה: אמר רבי חייא בר אבא מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, בראשית ברא אלקים הרי בנוי כמד"א לנטוע שמים וליסוד ארץ, והארץ היתה תהו ובהו הרי חרב כמד"א ראיתי את השמים הארץ והנה תהו ובהו, ויאמר אלקים יהי אור הרי הוא בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב קומי אורי כי בא אורך: זה שאמר הכתוב יאר ה' פניו אליך יתן לך מאור פנים, ר' יונתן אומר זה מאור שכינה שנאמר קומי אורי כי בא אורך, ועליך יזרח ה', אלקים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה, אל ה' ויאר לנו: כי הנה החשך יכסה ארץ, א"ל ההוא מינאי לרבי אבהו לאימת אתי משיחא, א"ל לכי תחפי להו חשוכא להנהו אינשי, א"ל מילט קא לייטת לי, א"ל קרא כתיב כה הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאוממים. לפי שנאמר ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן וגו' לא בשביל שאני צריך אורה אלא בשביל להאיר לך, ויקחו אליך להאיר לך לעוה"ב ולהחשיך לרשעים שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה, א"ר אבא בר כהנא חשך ואפלה שמשו בעוה"ז שנאמר ויהי חשך אפלה, אבל תהו ובהו לא שמשו, והיכן עתידין לשמש בכרך גדול של רומי הה"ד ונטה עליה קו תהו ואבני בהו, רבנן אמרין על מי שלא קיימו את התורה שנתנה מותך החשך עליהם הוא אומר כי הנה הכשך יכסה ארץ, אבל ישראל שקיימו את התורה שנתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר ועליך יזרח ה'. דרך ארץ הוא הגדול מונהה לגדול והקטן מונה לקטן מה החמה שולטת ביום ולא בלילה אף עשו שולט בעוה"ז ואינו שולט לעוה"ב, ומה הלבנה שולטת ביום ובלילה אף יעקב שולט בעוה"ז ובעוה"ב, עד שלא שקע אורו של גדול אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול נתפרסם אורו של קטן, כך וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה: והלכו גוים לאורך. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר התמלא בסכות עורו, זכה עושים לו סוכה, לא זכה עושים לו צלצל שנאמר ובצלצל דגים ראשו, זכה עושים לו צל לא זכה עשוים לו ענק שנאמר וענקים לגרגרותיך, זכה עושים לו ענק לא זכה עושים לו קמיע שנאמר התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך, והשאר פורשו הקב"ה בחומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו שנאמר והלכו גוים לאורך. ירושלים אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך, ומי הוא אורה של ירושלים הקב"ה שנאמר והיה לך ה' לאור עולם. דוד רוען של ישראל שנאמר אתה תרעה את עמי ישראל, ומי הוא רועה של דוד הקב"ה שנאמר ה' רועי לא אחסר, אברהם היה מברך את הכל שנאמר והברכו בך כל משפחות האדמה, ומי מברך את אאברהם הקב"ה שנאמר וה' ברך את אברהם בכל. משה נסן של ישראל שנאמר מה תריבון עמדי מה תנסון את ה', ומי נסו של משה הקב"ה שנאמר ויקרא שמו ה' נסי: כל צאן קדר יקבצו לך כתוב ברמז קכ"ב: מי אלה כעב תעופינה. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים שלש פרסאות למעלה שנאמר וראמה וישבה תחתיה מה תחתיה שלשש פרסאות אף למעלה שלש פרסאות, וממאי דתחתיה שלש פרסאות, אמר רבא אמר לי ההוא סבא לדידי חזי לי ירושלים קמייתא והויא תלתא פרסי, ושמא תאמר יש צער לעלות, ת"ל מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם, א"ר פפא שמע מינה מעיבא לארעא תלתא פרסי. דבר אחר מי אלה כעב תעופינה, זה שאמר הכתוב אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו כך הוא מדתו חטאו קימעא הורידם כעוף שנאמר אפרים מתנודד, אפרים כעוף יתעופף כבודם, זכו מעלן למעלה ומרוממן כעב שנאמר מי אלה כעב תעופינה: כתיב והיה מדי חדש בחדשו והיאך אפשר שיבא כל בשר בירושלים בכל שבת ובכל חדש, אמר רבי לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כלו והיאך באים בראש חדש ובשבת מסוף העולם אלא העבים באים וטוענים אותם ומביאים אותם לירושלים והם מתפללין שם בבקר, והוא שהנביא מקלסן מי אלה כעב תעופינה, והרי שחל ר"ח להיות בשבת ואומר הכתוב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו והיאך. אמר רבי פנחס הכהן ברבי חמא בשם ר' ראובן באים שני פעמים אחד של שבת ואחד של ר"ח והעבים טוענין אותם בהשכמה ומביאים אותם לירושלים והם מתפללים שם בבקר, והם טוענים אותם לבתיהם, מי אלה כעב תעושפינה הרי של בקר, וכיונים אל ארובותיהם הרי של מנחה. אינו אומר יבא כל ישראל אלא יבא כל בשר אמר רבי אלעזר כל מי שנעשה כבשר בעולם הזה זוכה לראות פני השכינה כדכתיבב עוצם עיניו מראות ברע מלך ביפיו תחזינה עיניך. ד"א יבא כל בשר אפילו הגוים שלא עבדו בישרל מלך המשיח מקבלם. אמר רב נחמן מה שהיה הוא שיהיה כשם שנטל הקב"ה את ישראל ביציאתן ממצרים בענני כבוד שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים כך הוא עושה להם שנאמר מי אלה כעב תעופינה. להביא בניך מרחוק כתוב למעלה רמז תנ"ד: והגוים חרוב יחרבו, מחורב יחרבו שנטלו איפופסין שלא קבלי את התורה מבר חורב, וכן סיני למה נקרא שמו סיני שבו נשנאו עובדי אלילים. תחת הנחשת אביא זהב. אמר רבי יוחנן אוי להם לעו"א שאין להם תקנה שנאמר תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אבי כסף, תחת רבי עקיבא וחבריו מאי מביאים, עליהם הוא אומר ונקיתי דמם לא נקיתי. ושמתי פקודתך שלום. כתוב ברמז פ"ח. ונוגשיך צדקה כתוב למעלה רמז תצ"ב: לא יהיה לך השמש עוד לאור יומם, אמר רבי שמעון בן יוחאי כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרך אחד מהם לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה אלא העבים מאירים היו יודעים ששקעה החמה הלבינו היו יודיעם שזרחה החמה, מסתכל בחבית ויודע מה בתוכה בטפייח ויודע מה שבתוכה מפני ענן שכינה שבינניהם שנאמר לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם, אף לעתיד לבא כן שנאמר קומי אורי כי בא אורך, ואומר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, ואומר לא יבא עוד שמשך. ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, שנו רבותינו כל ישראל יש להם חלק לעובה"ב שנאמר ועמך כלם צדיקים וכו'. א"ר יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או שכלו חייב, בדור שכלו זכאי ועמך כלם צדיקים, בדור שכלו חייב שנאמר וירא כיי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב למעני למעני אעשה. אמר רב יהודה דרש רב בין במקום שאמרו להדליק בין במקום שאמרו שלא להדליק שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד לקיים מה שנאמר ועמך כלם צדיקים: אני ה' בעתה אחישנה, ההוא דאמר ליה לחבריה נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו הוה, בתר דשכיב ראשון אתא שני וקא תבע, סבר רב עיליש קמיה דרבא למימר שני נמי שקיל, אמר ליה רבא דייני דחצצתא דייני הכי לאו היינו דשלח רב אחא בר עויא, איכסיף קרי עליה אני ה' בעתה אחישננה. אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה כתוב ברמז רצ"ו: רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים. ת"ר ונשמרתם מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה קרי בלילה, מכאן א"ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזוות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קשדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לתחיית המתים. וחסידות גדולה מכולן שנאמר אז דברת בחזון לחסידך, ופליגא דרבי יהושע בן לוי דאמר רבי בן לוי ענוה גדולה מכלם שנאמר יען משח ה' אותי לבשר ענוים לבשר חסידים לא נאמר אלא לבשר ענוים הא למדת שענוה גדולה מכלם כתוב למטה רמז תפ"ט ורמז תמ"ג: לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר. שנו רבותינו סדר תעניות כיצד מוציאים את התבה לרחבה של עיר ונותנים אפר מקלה על גבי התבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. היכן מנח ליה, אמר רבי יצחק במקום תפילין שנאמר לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר, ולמה נותנים אפר מקלה על גבי ספר תורה, אמר רבי יהודה בן פזי לומר עמו אנכי בצרה, רשב"ל אומר בכל צרתם לו צר. אמר חכמים סד אדם את בית בסיד משייר דבר מועט, וכמה אמר ר' יוסף אמה על אמה, אמר רב חסדא וכנגד הפתח. עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט, ומאי ניהו כסא דהרסנא, עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, ומאי ניהו א"ר ששת בת צדעא, שנאמר אם אשכחך ישרולים תשכח ימיני וגו', מאי על ראש שמחתי, אמר רבי יצחק זה אפר מקלה שבראש התנים, אמר ליה רב פפא לאביי היכי מנח ליה, אמר ליה במקום תפילין שנאמר לשום לאבלי ציון וגו' פאר תחת אפר: ועמדו זרים ורעו צאנכם. בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם, אבל בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי עצמם שנאמר ואספת דגנך, ואל עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר ועבדת את אוביך. כתוב אחד אומר ששת ימים תעשה מלאכה וכתוב אחד אומר ששת ימים תעבוד כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, אלא כשישראל עושים רצונו של מקום ששת ימים תעשה מלאכה מלאכתן נעשית על ידי אחרים, וכן הוא אומר ובני נכר אכריכם וכורמיכם, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום ששת ימים תעבוד על ידי עצמך, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר ועבדת את אויבך: ואתם כהני ה' תקראו. חביבין ישראל כשהוא מכנן אינו מכנן אלא בכהונה שנאמר ואתם כהני ה' תקראו, חביבין כהנים כשהוא מכנן אינו מכנן אלא במלאכי השרת שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וגו' בזמן שהתורה יוצאת מפיהו הרי הוא כמלאכי השרת ואם לאו הרי הוא כבהמה וחיה שאינה מכרת קונה: חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו. מהו תתימרו חילוף, כמד"א אם המר ימירנו, אמר הקב"ה בעולם הזה נחלפתם מן הרעב חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות. ולעתיד לבא יש לכם להתחלף מן השובע רואים אתכם היום ואומרים אלו הם ולמחר אומרים אין אלו הם: לכן בארצם משנה יירשו כתוב ברמז רצ"ט: אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה, שנו רבותינו לולב הגזול פסול, מ"ט אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחאי משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה שנאמר שונא גזל בעולה, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדיו תנו מכס למוכסים, אמרו לו עבדיו אדונננו המלך והלא כל המכס שלך הוא, אמר להם ממני יראו עובדרי דרכים ואל יבריחו את המכס, אף הקב"ה אמר ממני ילמדו בני ויברחו מן הגזל. א"ר לוי כל מי שהוא נוטל לולב הגזול למה הוא דומה ללסטים שהוא יושב בפרשת דרכים ומקפח את העוברים ואת השבים, חד זמן עבר חד לגיון בעי למגבי דימוסיא דחדא מדינתא וקם עליה וקדמיה וקפחיה ונסב כל מה דהוה גביה, בתר יומין איתצד ההוא ליסארה ואתיהב בפילקי שמע ההוא לגיונא ואסל לגביה, אמר ליה הב לי מה דקפח ההוא גברא ונסב מידי ואנא מילף עליך זכו, אמר כל מה דקפחת מינך לית לי אלא טפיטא הדין, א"ל הב לי ואנא מילף עליך זכו קדם מלכא, יהב ליה טפיטא דנסב מיניה א"ל למחר את נפיק לדינא קדם מלכא קרי לך ואמר לך אית לך בר נש דמילף עלך זכו ואת א"ל אית לי לגיון פלן והוא משלח קרי לי ואנא מילף עלך זכו, למחר נפק לדינא קרי ליה מלכא א"ל אית לך בר נש דמילף עלך זכו אמר ליה לגיון פלן, שלח מלכא וקרי ליה א"ל מה את חכים מילף זכו בהדין גבר, א"ל חכים אנא בההוא זמנא דשלחתני למיגבי דימוסיא דממדינתא פלן דקם עלי וקדמי וקפחי ונסב כל דהוה גבי והדין טפיטא מסהיד עלי, התחילו הכל אומרים אוי לו לזה שסניגורו נעשה קטיגורו, כך אדם לוקח לולב לזכות בו אם היה גזול הוא צווח לפני הקב"ה ואומר גזול אני חמוס אני ומלאכי השרת אומרים אוי לזה שסניגורו נעשה קטיקורו: ונודע בגוים זרעם. אל תהי קורא זרעם אלא זרועם שהקב"ה עתיד ליתן להם נצחון על אויביהם, ומי עומד להם בזרוע הקב"ה שנאמר ה' חננו לך קוינו היה זרועם לבקרים, אותם שמשכימים בכל בקר ובקר לבקש רחמים על הישועה והתאבלו על ציון: שוש אשיש בה'. כתיב זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, אין אנו יודעים במה לשמוח אם בהיום אם הבקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, וכן הוא אומר שוש אשיש בה'. משל למטרונא שהלך בעלה ובנה וחתנה למדינת הים אמרו לה באו בניך אמרה להם ישמחו כלותי, הרי חתניך ישמחו בנותי, כיון שאמרו לה הרי בעליך אמרה להם הא חדו שלמה, כך הנביאים אומרים לה לירושלים בניך מרחוק יבואו והיא אומרת ישמחו ישמח הר ציון. ובנותיך על צד תאמנה היא אומרת תגלנה בנות יהודה, וכיון שאמרו לה מלכך יבא לך היא אומרת הא חדו שלמה שוש אשיש בה'. כי הלבישני בגדי ישע, משל ליתומה שגדלה בפלטין אורמים לה אית ליך כלום, היא אומרת להם אית לי מאבא אית לי מסבא, כך ישראל יש להם זכות מאבינו יצחק. כי הלבישני בגדי ישע זה יצחק אבינו, מעיל צדקקה יעטני זה אבינו יעקב, כחתן יכהן פאר וגו', אתה מוצא כיון שעמדו ישראל על הר סיני היו מצמצמין עצמן ככלה לב פותחין אחת וקומצין אחת: בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה ששה ע"י שלמה שנאמר אתי מלבנון כלה. לבבתני אחותי כלה, מה יפו דודיך אחותי כלה, נופת תטופנה שפתותיך כלה, גן נעול אחותי כלה, באתי לגני אחותי כלה, ושלשה על ידי ישעיה ותקשרים ככלה, וככלה תעדה כליה, והדין ומשוש חתן על כלה, ואחת ע"י ירמיה התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה, וכנגדם לבש הקב"ה עשרה לבושים. הלבוש הראשון שלבש ביום בריאתו של עולם של הוד והדר שנאמר הוד והדר לבשת. הלבוש השני שלבש הקב"ה ליפרע מאנשי דור המבול של גאות שנאמר ה' מלך גאות לבש. הלבוש הלשילשי שלבש הקב"ה ליתן תורה לישראל של עוז שנאמר לבש ה' עוז התאזר. הלבוש הרביעי שלבש הקב"ה ליפרע ממלכות בבל של שלג שנאמר לבושיה כתלג חיור. הלבוש החמישי שלבש ליפרע ממלכות מדי של נקמה שנאמר וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאמה הרי תרי, והלבוש השביעי שלבש ליפרע ממלכות יון של צדקה היה שנאמר וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו הרי תרי. הלבוש התשיעי שילבש הקב"ה ליפרע ממלאות רביעית היא אדום שנאמר מדוע אדום ללבושך. הלבוש העשיר שילבש הקב"ה ליפרע מגוג ומגוג הוא הדור הנאמר זה הדור בלבושו, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע מכל לבושים שלבשת אין לך נאה כזה שנאמר זה הדור בלבושו: כחתן יכהן פאר. אמר רבי חנא בר חנינא מכן לחתן שמסב בראש שנאמר כחתן יכהן פאר מה כהן בראש אף חתן בראש, וכהן גופיה מנא לן דתנא דבי רבי יהושע וקדשתוו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון: כי כארץ תוציא צמחה. מנין לערוגה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים שזורעים בתוכה חמשה זרעונים ארבע על אארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח, מאי משמע, אמר רב יהודה תוציא חד צמחה תרי זרועיה תרי הרי ארבעה תצמיח חד הא חמשא וקים להו לרבנן דחמשא בשיתא לא ינקי מהדדדי, ומנא לן דהא דקים להו לרבנן מילתא היא דכתיב לא תסיג גבול רעך וגו' גבול שגבלו ראשונים: וקורא לך שם חדש. עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב"ה רבונו של עולם הרי עדי קיימים שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, א"ל הריני מעבירם שנאמר כי הנני בורא שמים חדשים וגו', אומרת לפניו רבש"ע הרי שמי קיים, א"ל הריני מעבירו שנאמר וקורא לך שם חדש, אומרת לפניו הרי שמי קרוי על שם הבעילם, א"ל הריני מעבירן שנאמר והסירותי את שמות הבעלים מפיה, אומרת אעפ"כ בני ביתי מזכירין אותן, א"ל ולא יזכרו עוד בשמם, א"ל רואה אני מקומות שקלקלתי ובושתי שנאמר ראי דרכך בגיא, א"ל הריני מעבירן שנאמר כל גיא ינשא וכל רה וגבעה ישפלו: כי יבעל בחור בתולה. מאי משמע דהאי בית הבעל לישנא דמתיבותא הוא דכתיב כי יבעל בחור בתולה ומתרגמינן כמא דמיתותב עלם על בתולה יתיתיבון בגויך בניך: ומשוש חתן על כלה. תאני אבימי בריה דר' אבהו ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה שנאמר ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך: על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם מאי אמרי, אמר רבא אתה תקום תרחם ציון וגו', רב נחמן אמר בונה ירושלים ה', ומעיקרא מאי הוו אמרי כי בחר ה' בציון אוה למושב לו: נשבע ה' במימינו, אמר רבין בר אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו ואין ימינו אלא תורה שנאמר מימינו אש דת למו, עוזו זה תפילין שנאמר ה' עוז לעמו יתן, ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ותניא ר"א הגדול אמר אלו תפילין שבראש, א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין תפילין דמרי עלמא מאי כתיב בהו כמי כעמך ישראל, ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל, אמר ליה אין דכתיב את ה' האמרת היום וה' האמירך היום, אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי תינח בחד ביתא, בשאר בתי מאי, אמר ליה כי מי גוי גדול, ומי גוי גדול אשריך ישראל מי כמוך, או הנסה אלהים ולתתך עליון, אי הכי נפישי להו, אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול בחד ביתא, אשריך ישראל או הנסה אליהם בחד ביתא, ולתתך עליון בחד ביתא וכולהו כתיבי באדרעיה. תניא מנין לאומר ימין שהיא שבועה שנאמר נשבע ה' בימינו, ומנין לאומר שמאל שהיא שבועה שנא' ובזרוע עוזו, וכן ה"א וירם ימינו ושמאלו על שמים וישבע בחי בעולם: סולו סולו המסלה. אומ רים ישראל לפני הקב"ה אתה יודע כחו של יצר הרע שהוא קשעה, אומר להם הקב"ה היו מסקלין אותו בעוה"ז קימעא קימעא שנאמר סולו סולו המסלה סקלו מאבן ולעוה"ב אני עוקרו שנאמר והסירותי את לב האבן. אמרו לבת ציון הנה ישעך בא כתוב ברמז תקע"ז: אמר ריש לקיש בשלשה טעיות עתיד שר של אדום לטעות שנאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, טועה שאינה קולטת אלא בצר והוא גולה לצברה. טועה שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך. טועה שאינה קולטת אלא שוגג והוא מזיד.. מי זה בא מאדום כתוב ברמז ת"מ. היה ר' ישמעאל אומר שלש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית המימם שנאמר כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה, אחת בים ומפני קשת דרוכה ואחת ביבשה מפני חרב נטושה ואחת בכרך גדול שהוא כבד משניהם שנאמר ופני כבד מלחמה, ומשם בן דוד יצמח ויראנו באבדן של אלו ושל אלו. ומשם יבא לארץ ישראל שנאמר מי זה בא מאדום וגו' מדוע אדום ללבושך. מי זה בא מאדום כשהקב"ה בא מארום באים מלאכי השרת כנגדו ומוצאים את בגדיו שהם אדומיים כתולעת שני, אומרים מדוע אדום ללבושך, אומר להם גת קטנה היתה לי ודרכתיב שנאמר פורה דרכתי לבדי, באותה שעה נוטל הקב"ה כל עונותם של ישראל ונותנם על עשו הרשע שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם, ואין שעיר אלא עשו הרשע שנאמר הן עשו אחי איש שעיר, אומר עשו לפני הקב"ה כמה כח יש לי שאתה נותן עלילי כל עונות יעקב אחי, באותה שעה נוטל הקב"ה כל עונותם ונותנם על בגדיו ונעשים אדומים כתולעת שני ושוב מכבסן עד שנעשים לבנים כשלג שנאמר לבושיה כתלג חיור: פורה דרכתי לבדי. כי יום נקם בלבי כתוב ברמז צ"ב: אני לג מדבר בצדקה. זה שאמר הכתוב בעת ההיא יעמוד מיכאל, לעתיד לבא באים שרים ומקטרגים על ישראל ואומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם וכי יש לפניך משוא פנים אם אלו עובדי עו"א אף אלו עובדיי עו"א אם אלו מגלי עריות אף אלו מגלי ערויות אם אלו שופכי דמים אף אלו שופכי דמים מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו אין יורדים, באותה שעה מיכאל סנגירון של ישראל משתתק שנאמר בעת ההיא יעמוד מיכאל העומד על בני עמך שהוא עומד ללמד סניגוריא על ישראל והוא משתתק ואין יעמוד אלא שתיקה שנאמר עמדו ולא ענו עוד, וכיוון שהוא משתתק אומר הקב"ה מיכאל נשתתקת ואין אתה מלמד סנגוריא על בני חיים שאני מלמד ומדברר עליהם בצדקה ומושיען שנאמר אני מדבר בצדקה רב להושיע, ובאי זו צדקה רבי פנחס ור"י ור"א ח"א בצדקה שעשיתם עמי שקבלתם את התורה שאלמלא כן היכן היתה מלכותי, וחרינא אמר בצדקה שעשיתם עם עצמכם שאלמלא כן הייתי מכלה אתכם מן העולם שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו': בעת ההיא ימלט עמך. בזכות מי, רבי אלעזר אומר בזכות יוסף הקב"ה לד מביט בכלם ואין בהם כיוסף שלא שמע לאדונתן, וכל ישראל נקראו על שם יוסף אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף, ר' שמואל בר נחמני אמר בשביל יחוסיהן שנאמר כל הנמצא כתוב בספר, ר' לוי אמר בזכות המילה כתיב הכא בעת ההיא ימלט עמך וכתיב התם בעת ההיא אמר ה' אל יהושע: מדוע אדום ללבושך. כתיב ויצא הראשון אדמוני, הוא אדום ותבשילו אדום, ארצו אדומה, גבוריו אדומים, לבושו אדום, ופורע ממנו אדום בלבושים אדומים. הוא אדום ויצא הראשון אדמוני, תבשילו אדום ההלעיטני נא מן האדום, ארצו אדומה ארצה שעיר שדה אדום, גבוריו אדומים מגן גבוריהו מאדם. לבושיהם אדום אנשי חיל מתולעים. ופורע ממנו אדום דודי צח ואדום, בלבוש אדם מדוע אדום ללבושך. כי יום נקם בלבי כתוב ברמז רצ"ו: רבי אומר ימות המשיח לישראל שס"ה שגה כמנין ימות החמה שנאמר כי יום נקם בלבי, א"ר יוחנן ללבי גליתי לאברי לא גליתי, רשב"ל אומר ללבי גליתי למלאכי השרת לא גליתי. רבי שמואל מתני בשם רבי ירמיה אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה בא אל תאמן שנאמר כי יום נקם בלבי לבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי. ר' ברכיה ור' סימון בשם ריב"ל שלשה סמנין סמנתי לך בקברו של משה שנאמר ויקבור אותו בגיא וגו' וסוף לא ידע איש את קבורתו, על הקץ שנאמר סתום וחתום הדברים על אחת כמה וכמה: בכל צרתם לו צר כתוב ברמז צ"ב וברמז קמ"ד. וכל זמן שישראל בנס כביכול הנס לפניו שנאמר ויקרא שמו ה' נסי, אמר משה הנס הזה שעשה המקום בגינו עשאו, שמחה לישראל שמחה לפניו שנאמר כי שמחתי בישועתך כתוב ברמז תקע"ז: ויאמר אך עמי המה וגו'. דרש רבי אלעזר ברבי יוסי וכי לא היה גלוי לפניו שהם עתידים לשקר תלמוד לומר אך, היה גלוי לפניו שהם עתידים לשקר אלא בני אדם שאין עתידין לבגוד בו עולמים, וכן הוא אומר ויפתוהו בפיהם ובלשונים יכזבו לו ולבם לא נכון עמו, וכה"א אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה: כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך. א"ר שמואל בר נחמני לעתיד לבא הקב"ה אומר לאברהם בניך חטאו, אומר לפניו ימחו על קדושת שמך, אמר אומר ליעקב דהוה ליה צער גדול בנים דיבעי רחמי עלייהו, אומר לו בניך חטאו אמר לפניו ימחו על קדושת שמך. אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, אומר ליצחק בניך חטאו, אומר לפניו רבש"ע בני ולא בניך, בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קרא להם בני בכורי עכשו בני ולא בניך, ועוד כמה שנותיו של אדם שבעים שנה שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין דל עשרים וחמש דלילותא פשו עשרים וחמש, דל תריסר ופלגא דצלותא ודמיכל ודבית הכסא פשו להו תריסר ופלגא אם אתה סובל את כלם מוטב ואם לאו פלגא עליך ופלגא עלי, פתחו ואמרו כי אתה אבינו, א"ל יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק להקב"ה בעינייהו. מיד נושאים עיניהם למרום אומרים כי אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך: כקדוח אש המסים. רבי ברכיה ורבי אבינא בשם רבי אבא בר כהנא בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצאת למד הימנה, כקדוח אש המסים המסיו אימתי חצה אש בין העליונים ובין התחתונים לא במתן תורה כך היא בברייתו של עולם. דבר אחר כקדוח אש המסים דור המבול שהיו חומסים נדונו באש דכתיב כי מלאה הארץ חמס, וכתיב אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש: עין לא ראתה אלהים זולתך. א"ר חייא בר אבא אר"י כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו, אבל ת"ח עצמו עין לא ראתה וגו', ואא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כלן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעוה"ב עין לא ראתה וגו', ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה כתוב למעלה ברמז ת"צף אמר רבי אחא כל הברכות והטובות והנחמות שראו הנביאים לא לחנם הרשם הקב"ה לפרסמן, אלא כדי שייגעו ישראל בתורה ויקבלו שכר, שמא תאמר כולו ראו, ת"ל עין לא ראתה אלהים זולתך, ואי אפשר לומר שלא ראו אלא מקצת דכתיב כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו', וכיצד ראו, רבי ברכיה אמר כמין סדקא דחבית, ר' חייא אמר כסידקו של פתח, ורבי אמר סעודה ראו ומתן שכר לא ראו, ר' יוסי אמר לא סעודה ולא מתן שכר ראו: מאי עין לא ראתה, א"ר יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביוו מששת ימי בראשית, רשבג"א זה עדן שלא שלטה בו עין בריה, אי הכי אדם היכן היה בגן, שמא תארמ גן זה עדן, ת"ל ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן גן לחוד ועדן לחוד. וכבגד עדים כתוב ברמז תצ"ח: נדרשתי ללוא שאלו נמצאתי ללוא בקשוני. אמר ר' חוניא מלמה"ד לתייר שהיה מהלך בדקרך וחשכה לו, בא לו אצל הבורגן א"ל הבורגני הכנס לך לבורגן מפני חיה רעה ומפני הלסטים, א"ל אין דרכו של תייר ליכנס לבורגן, כיון שהלך בא עליו אישון לילה ואפלה חזר ובא לו אצל הבורגני והי צועק ומבקש שיפתח לו, א"ל הבורגני אין דרכו של בורגני לפתוח בלילה ולקבל אדם בשעה זו אני בקשתי להכניסך ולא רצית עכשיו איני יכול לפתוח לך, כך אמר הקב"ה לישראל שובו בנים שובבים, דרשו ה' בהמצאו, ולא היה מבקש אחד מהם לשוב כיון שנמסרו למלכיות שנמשלו לחיות התחילו צועקים למה ה' תעמוד ברחוק: דבר אחר נדרשתי ללוא שאלו זו רחב הזונה, נמצאתי ללא בקשוני זו רות המואביה: העם המכעיסים אותי על פני תמיד. א"ר יונתן שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם, ואלו הם, אונאה, וגזל, ועבודת אלילים, אונאה דכתיב ובידו אנך, גזל דכתיב חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד, עבודת אלילים דכתיב העם המכעיסים אותי על פני תמיד: ומדותי פעולתם ראשונה כתוב ברמז ש"ט: העורכים לגד שלחן. אמר ר' אלעזר כל המשייר על שולחנו פתים כאלו עובד עבודת אלילים שנאמר העורכים ללגד שולחן והממלאים למני ממסך, איני והא אמר רבי אלעזר כל שאינו משייר פתים על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו, לא קשיא הא דאיכא שלימה בהדיה והא דליכא שלימה בהדיה: כי הנער בן מאה שנה ימות. עולא רמי כתיב בלע המוות לנצח, וכתיב כי הנער בן מאה נה ימות, הא בישראל הא בעו"א, ועו"א מאאי בעי התם דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם. כימי העץ ימי עמי כתוב ברמז תר"ט: והיה טרם יקראו ואני אענה. א"ר תנחומא מעשה בספינה אחת והיה בתוכה יההודי אחד, הגיעו לנס אחד, אמרו לאותו יהודי פלוני טול מעות ועלה לנס הזה וקנה לנו משם מאומה, אמר להם לא אכסניא אני ואיני מכיר להיכן אני הולך, אמרו לו יהודי אכסנאי בכל מקום שאתה הולך אלהים עמך שנאמר אשר לו אלהים קרובים, אלא מהו בכל קראנו אליו יש תפלה שנענית לארבעים יום דכתיב ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ויתפלל יונה, ויש תפלה שנענית ליום אחד דכתיב ויגש אליהו וגו', ויש תפלה שנענית לשעה דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, ויש תפלה שנענית עד שלא יוציא האדם אותה מפיו דכתיב והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע: זאב וטלה ירעו כאחד, זאב זה בנימין דכתיב בנימין זאב יטרף, וטלה אלו השבטים דכתיב שה פזורה ישראל, ירעו כאחד, אימתי כשירד בנימין עמהם. אריה זה יהודה גור אריה יהודה, כבקר יאכל תבן זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו, נמצאו אוכלים כאחד שנאמר וישבו לפניו הבכרו כבכורתו: ונחש עפר לחמו. רב אמי ורב אסי, חד אמר אפילו אוכל כל מעדני מלך טועם בהם טעם עפר, וכד אמר אפילו אוכל כל מעדני עולם לא נתקררה דעתו עד שיאכל עפר, אמר ר' יצחק בוא וראה שלא כמדת הקב"ה כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם מקניט את חברו יורד עמו לחייו, אבל הקב"ה קלל את הנחש עולה לגג מזונותיו עמו יורד לקרקע מזונותיו עמו, קלל את העבד אוכל מה שרבו אורל שותה מה שרבו שותה, קלל את האשה הכל רצין אחריה, קלל את האדמה הכל ניזונין הימנה: אמר ר' לוי לעתיד לבא הכל מתרפאין, חוץ מן הנחש וגבעוני, נחש מנין ונחש עפר לחמו, גבעוני מנין והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטיי ישראל, ור' יוסי בר' חנינא בשם ר' ירמיה בר אבא אמר לו הקב"ה לנחש אני עשיתיך שתהא מלך על כל בהמה וחיה ואתה לא בקשת ארור אתה מכל הבהמה, אני עשיתיך שתהא מהלך קוממיות כאדם ולא בקשת על גחונך תלך, אני עשיתיך שתהא אוכל מאכל כאדם ולא בקשת ועפר תאכל כל ימי חייך, אתה בקשת להרוג את אדם ולישא את חוה ואיבה אשית בינך ובין האשה, הוי מה שבקש לא נתן לו ומה שבידו נטול הימנו, וכן אתה מוצא בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניה ועוזיה והמן מה שבקשו לא נתן להם ומה שבידם נוטל מהם: לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי. זה שאמר הכתוב בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב, אמר רב יהודה אמר רב בשעה שברא הקב"ה את עולמו א"ל לשרו של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם, אמר לפניו רבש"ע די שאבלע את מים שלי, מיד בעט בו הקב"ה והרגו שנאמר בכחו רגע הים ובתנבונתו מחץ רהב, א"ר יצחק שמע מינה שרו של ים רהב שמו, ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד מפני ריחו שנאמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' אל לים מכסים אלא לשרו של ים מכסים: כה אמר ה' השמים כסאי. ההוא דהוה קאמר ואזיל כד הוה רחמתין עזיזא אפותיא דספסירא שכיבן השתא דלא עזיזא פוריא בת שתין גרמידין לא סגי לן, אמר רב הונא קראי כתיבי מעיקרא כתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת ותאנה ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה, וכתיב והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו, ולבסוף כתיב השמים כסאי וגו'. א"ר יצחק כל העובר עבירה בסתר כאלו דוחק רגלי השכינה דכתיב כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי. בסוף נבואתו של ישעיה נתנבא פסוק זה, בשעה שהכניס מנשה צלם בהיכל אמר להם מה אתם מתגאים שבניתם לי בית זה, העליונים והתחתונים אינם מחזיקים כבודי, ולא תהיו סבורים שבשבילכם נבראו אלא בשביל התורה דכתיב ואת כל אלה ידי עשתה וכתיב אלה החקים. בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, ואלו ואלו מביאים טעם לדבריהם, על דעתיהון דבית שמאי דאינון אמרין שמים נבראו תחלה משל למלך שעשה לו כסא וכשעשאו עשה איפופורין שלו, כך כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי, ועל דעתיהון דבית הלל דאמרין הארץ נבראת תחלה למלך שבנה פלטין משבנה התחתונים אחר כך בנה את העליונים דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים: אמר רבי יהודה ברבי אלעאי והדא מסייע ליה לבית הלל לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים. א"ר שמעון בן יוחאי תמה אני היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי וב"ה על בריאת שמים וארץ אלא שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה קורא אני עליהם יעמדו יחדו. א"ר אלעזר ברבי שמעון אם כדעת אבא למה פעמים הוא מקדים שמים לארץ וארץ לשמים, אלא מלמד ששניהם שקולים זה כזה. בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויצחק ליעקב, ובמקום אחד הוא אומר וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם, אלא מלמד ששלשתם שקולים זה כזה. בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן ובמקום אחד הוא אומר הוא אהרן ומשה, אלא מלמד ששניהם שקולים זה כזה. בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב ובמקום אחד הוא אומר בלתי כלב בן יפונה הקניזי ויהושע בן נון, מלמד ששניהם שקולים זה כזה, ר' יוחנן בשם חכמים אומרים לבריאה שמים קדמו, לשכלול הארץ קדמה. א"ר חנינא אנא אמרית טעמא לבריאה השמים קדמו שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, לשכלול הארץ קדמה שנאמאר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים: ואת כל אלה ידי עשתה. א"ר ברכיה בשם ר' יודן בר' סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו ואת אמר ואת כל אלה ידי עשתה. ר' יודן אמר בזכות התורה אלה החקים והתורות. ר' יהושע בר נחמיה אמר בזכות ואלה שמות, ויהיו כל אלה נאם ה', אלה תולדות השמים והארץ בהבראם: ואת כל אלה ידי עשתה. באברהם הכתוב מדבר שהיה חרד על דבריו של הקב"ה דכתיב אחריו שוחט השור זה אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, מכה איש שהרג את נמרוד הוא נמרוד הוא אמרפל, זובח השה אימתי כשהקריב את יצחק בנו שנאמר אלהים יראה לו השה כתוב ברמז תפ"ט: שוחט השור מכה איש, אמר ישעיה מי שהוא גונב שורו של חברו ושחטו לה כאלו הוא שוחט בעליו. ד"א עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרוות, משהוקם המשכן נאסרו הבמות ואמר הקב"ה מי שהוא מקריב שור חוץ לאהל מועד כמכה איש, כאלו נפש הוא שוחט שנאמר דם יחשב לאיש ההוא דם שפך. ואת כל ידי עשתה, אתה מוצא שנים עשר חדש בשנה, שנים עשר מזלות ברקיע, שנים עשר שעות ביום, שנים עשר שעולת בלילה, בזכות מה בזכות כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, וכן אליהו כשבא לקרב את ישראל תחת כנפי השכינה נטל שנים עשר אבנים ובנה מזבח: שמעו דבר ה' החרדים אל דברו. א"ר יהודה ברבי אלעיאי אלו תלמידי חכמים, אמרו אחיכם אלו בעלי מקרא, שונאיכם אלו בעלי משנה, מגדיכם אלו בעלי עמי הא רץ, שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויין תלמוד לומר והם יבושו. קול שאון מעיר כתוב ברמז תל"ז: בטרם תחיל ילדה. עד שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל הארחוןף, הדא הוא דכתיב וירד יהודה מאת אחיו: שמחו את ירושלים וגילו בה, רבי עקיבא אומר העושה מלאכה בשתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם, וחכמים אומרים כל שאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחה לעולם, כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר שמחו את ירושלים וגו': הנני נוטה אליה כננהר שלום. א"ר יוחנן שלש שלומות הם, נהר דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום, וישכים ויאמר הנני נוטה וגו' קודם שיקדימנו פסוק אחר כי יבא כנהר צר. כי הנה ה' באש כתוב למעלה ברמז תמ"ו: ושמתי בהם אות וגו'. מגיד הכתוב כשבא הקב"ה ליפרע מן העו"א שמו מתגדל בעולם ואומר שמה שבר רשפי קשת מגן וחררב, ואחריו מהו אומר נודע ביהודה אליהם בישראל גדול שמו, ואומר ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה', ואומר כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וגו', ואחריו מהו אומר אתה אל מסתתר, וכה"א ונשפטתי אתו בדבר ובדם ואח"כ כתיב והתגדלתי והתקדשתי: והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים, אין צבים אלא מטוכסים שלא יהו מחוסרות כלום, רבי אומר אין צבים אלא מחופפים וכמו פקסאות יהו מחופין, וכן הוא אומר שש עגלות צב: וגם מהם אקח כתוב ברמז מ"ג: כי כאשר השמים החדשים, ר' יהודה בשם ר"א בנו של ר"י הגלילי שמים חדשים וארץ חדשה אין כתיב כאן אלא השמים החדשים והארץ החדשה אפילו שמים וארץ העתידים להבראות כבר הם ברואים מששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב בראשית ברא אלהים את השמים שמים שעלו במחשבה ואת הארץ שעלתה במחשבה. קל וחומר ומה שמים וארץ שלא נבראו אלא לכבודן של ישראל חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים, ק"ו צדיקים שבשבילם נברא העולם. ר' יהושע בן קרחה אומר דור הולך ודור בא אלא תקרי כן אלא ארץ הולכת וארץ באה ודור לעולם עומד לפי ששנו מעשיהם שנה עליהם סדורו של עולם, וכה"א והיה מספר בני ישראל כחול הים, כשישראל עושים רצונו של מקום כחול הים ואם לאו והיה מספר בני ישראל: שאלה מטרונא אחת את רבי יוסי בן חלפתא כתיב בתורתכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו' אין אתם קיימים אלא כל זמן ששמים וארץ קיימים ועתידים שמים וארץ להתבלות ואתם כלים מן העולם שכך אמר ישעיה שאו לשמים עיניכם והביטו, אמר ליה חייך מאותו נביא שהוכחתני ממנו אני משיבך שנאמר כי כאשר השמים החדשים וגו', רבי ינאי אומר כל צבאות השמים עוברים ומתחדשים בכל יום, ומה הם צבאות השמים הירח וכוכבים ומזלות, תדע לך שהוא כן, בא וראה כשהשמש באה ונוטה למערב הוא רוחץ במי אוקינוס ונרותיו מתכבין כאדם שהוא מכבה את האש בתוך המים, כך מימי אוקינוס מכבין שלהבת של שמש ואין נוגה לו כל הלילה עד שיבא במזרח ורוחץ בנהר של אש הנקרא נהר דינור, כאדם שהוא מדליק את נרו מתוך האש, כך השמש מדליק נרותיו ולובש שלהבותיו והולך להאיר על הארץץ, וכן הירח וכוכבים, ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מחדש אותם ומוסיף על אורם שבעתים: והיה מדי חדש וגו', אמר חזקיה אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים עצמו כבשר שנאמר יבא כל בשר להשתחוות. אמר רבי זירא בשר כתיב ביה ונרפא, אדם לא כתיב ביה ונרפא. אמר ר' יוחנן אדם "אפר" "דם" "מרה", בשר "בושה" "סרחון" "רמה", ואיתימא שאול דכתיב שבשר בשי"ן: ילמדנו רבינו כמה הוא דינם של רשעים בגיהנם, כך שנו רבותינו שנים עשר חדש, זה מן המשנה, מן המקרא מנין והיה מדי חדש בבחדשו מאותו חדש לאותו חדש הרי שנים עשר חדש כתוב ברמז תשל"ז. מכות מצרים שנים עשר חדש שנאאמר ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן, אימתי דרכו של קש באייר והם יצאו בניסן ולקו המצרים עשר מכות בכל יי"ב חדש מכות איוב שנים עשר חדש שכן הוא אומר כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי מה לילות למנוי להם לו אף ירחים למנוי להם, משפט גוג ומגוג לעתיד לבא שנים עשר חדש שנאמר וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף, משפט רשעים ביגיהנם שנים עשר חדש שנאמר והיה מדי חדש בחדשו מה שבתות למנוי להם אף חדשים למנוי להם, רבי יוחנן בן נורי אומר מפסח ועד עצרת שנאמר ומדי שבת בשבתו. ויצאו וראו כתוב ברמז תרנ"ט: ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' אמר ריש לקיש רשעים אפילו על פתח גיהנם אינם חוזרים בתשובה, שפשעו בי לא נאמר אלא הפושעים שפושעים והולכים לעולם, איני והא אמר ר"ל פושעי ישראל אין גיהנם שולט בהן קל וחומר ממזבח הזהב ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב עומד כמה שנים ואין אור שולטת בו, פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון עאכ"ו, לא קשיא הא בפושעי ישראל הא בפושעי עובדי אלילים, ואי מחייבי לגיהנם חדא שעתא אתי אברהם ומסיק להו. תניא רבי יוסי אומר אור שברא הקב"ה בשני בשבת אין לו כבייה עולמית שנאמר ויצאו וגו', אמר רבי בנאה מפני מה לא נאמר בשני כי טוב מפני שנברא בו אור של גיהנם. פושעי ישראל בגופם ופוושעי עובדי אלילים בגופם יורדין לגיהנם ונדונין בו י"ב חדש, לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן ונעשים אפר תחת רגלי הצדיקים שנאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, פושעי ישראל בגופם מאן נינהו א"ר קרקפתא דלא מנח תפלין, פושעי עו"א בגופם בעבירה. תניא ר"מ אומר במדה שאדם מודד בה מודדין לו, א"ל ר' יהודה וכי אפשר לומר כן אדם נותן מלא עומסו לעני בעוה"ז הקב"ה נותן לו מלא עומסו בעוה"ב, היכא מותיב להו והא כתיב ושמים בזרת תבן, א"ל ואתה אי אתה אומר כן אי זהו מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה מרובה, במדה טובה הוא אומר ויצו שחקים ממעל, במדת פורעתנות הוא אורמ ויצאו וראו וגו' עד ואשם לא תכבה, והלא אדם מושטי אצבעו באש בעולם הזה מיד הוא נכוה, אלא כשם שנותן הקב"ה כח לרשעים לקבל פורענותם כך נותן כח לצדיקים לקבל טובתם. זה שאמר הכתוב מתיאבוא ואראה פני אלהים, אמרו ישראל רבש"ע אימתי אתה מחזיר לנו את הכבוד שהיינו עולים בשלשת פעמי רגלים ורואים את השכינה, א"ל הקב"ה בני בעוה"ז הייתם עולים בשנה שלש פעמים, כשיגיע הקץ אתם עתידים להיות עולים שם בכל חדש וחדש שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו':

7 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

דבר אחר שלא אהיה כרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו ובקעוהו ועטה בגדו ויצא, כמא דאת אמר ועטה הרועה את בגדו, על עדרי חבריך כשאבוא אצל חבריך אברהם יצחק ויעקב וישאלוני על עדריהם מה אני משיבן. רבי ברכיה פתר קריא במשה יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר, אמר לפניו רבש"ע הודיעני איזה רועים תעמיד עליהם, איכה תרעה בימי המלכיות, שלא תהא אומתך בצרה ועדרי חבריך ברוחה, ורבנן אמרין שלא יראו בניך צרתם צרה ויטעו מאחריך, א"ל הקב"ה למשה אם לא תדעי לך היפה בנשים היפה שבנביאים, א"ר יוסי בר חנינא נמשלו נביאי ישראל בנשים, מה האשה הזאת אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה, כך הנביאים אינם מתביישין לתבוע צרכיהן של ישראל מן הקב"ה. צאי לך בעקבי הצאן, מלמד שהראה לו הקב"ה למשה כל רועיהם ופרנסיהם של ישראל עד העקב עד סוף כל הדורות.

8 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

שיר השירים. שיר המשובח והמעולה שבשירים, ראב"ע עבד לה מתלא לאחד שהוליך סאה של חטים לנחתום ואמר הוצא ממנו קמח ואחר כך הוצא לי ממנה סולת ואחר כך הוצא לי גלוסקא, כך מכל חכמתו של שלמה לא סילת אלא שיר השירים לישראל, כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים, רבי עקיבא אומר אין העולם כדאי כיום שניתן בו שיר השירים. שיר השירים, נאמר שיר ושבח למי שעשאנו שירים בעולם, כמא דאתמר והלילו שירות היכל שבחוי דהיכלא. נאמר שיר ושבח למי שעתיד להשרות עלינו רוח הקדש, והיכן נאמר רבי חנינא בר פפא אמר בים נאמר שיר השירים קדמו שרים אחר נוגנים רבי יודן ברבי סימון אמר בסיני נאמר שיר השירים שנאמר יצפון לישרים תושיה. תני בשם רבי נתן הקב"ה אמרו שנאמר שיר השירים אשר לשלמה למי שהשלום שלו, ר"ג אומר מלאכי השרת אמרוהו שיר שאמרו אותו שרים של מעלה, רבי אייבו אמר שיר חד שירים תרין הא תלתא שירים, רבי יודא ברבי סימון אמר שיר השירים כלה חדא ואלין אינון תרתין אוחרנייתא שיר המעלות לשלמה, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, שלמה אמרו ותלאו בדוד, כשתמצא לומר כל מעשיו היו משולשים, שלש מעלות עלה, מעלה ראשונה כי הוא רודה בכל עבר הנהר, מעלה שניה ושלמה היה מושל בכל הממלכות, השלישית וישב שלמה על כסא ה'. שלש ירידות ירד, בתחלה משלי שלמה בן דוד מלך ישראל, חזר להיות מלך בירושלים אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים, חזר להיות מלך על ביתו הנה מטתו שלשלמה. שלש עולמות ראה, רבי יודן ורבי חוניא, רבי יודן אמר מלך והדיוט ומלך, עשיר ועני ועשיר חכם וטפש וחכם, ומה טעם, את ראיתי בימי הבלי, רבי חוניא אמר מלך והדיוט, עשיר ועני, חכם וטפש, מה טעם, אני קהלת ייתי מלך כד הוינא הוינא וכדו לית אנא. שלש עבירות עבר, ולא ירבה לו נשים, ולא ירבה לו סוסים, וכסף וזהב לא ירבה לו. שלש שטנים נזדווגו לשלמה, ויקם ה' לו שטן לשלמה את רזון ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה, שלשה ממשלות משל, משלי שלמה בן דוד, משלי שלמה בן חכם, גם אלה משלי שלמה. שלש הבלים, הבל חד, הבלים תרין. שלש שמות נקראו לו, ידידיה, קהלת, שלמה, ריב"ל אמר שבעה, אגור, יקא, למואל, לאיתיאל, ומודה רבי שמואל בר נחמני באלין ארבעתיא, אלא שנתכנה בהם והוצרכו להדרש, אגור שאגר דברי תורה, יקא שחקיא דברי תורה כספל הזה שהוא מתמלא בן שעתו ומתפנה בן שעתו למואל שנאם לאל יכול אני להרבות ולא לחטוא, איתיאל אתי אל ואוכל. שלשה ספרים כתב, משלי, שיר השירים, וקהלת, שלשה שירים כנגד שלשה עולמות, העולם הזה שבע ביום הללתיך. ולימות המשיח למנצח על השמינית. ולעולם הבא בנבל עשור. שיר השירים שהוא חביב מכל השירים, לפי שיש בו שבח להקב"ה ראשו כתם פז, שבח חתורה ודגלו עלי אהבה, שבח ישראל כשושנה בין החוחים, שבח קבוץ גליות תשורי מראש אמנה, ולמה כל השירי מרווחין והיא דחוקה על ידי שרמז בו שעבוד דכתיב מצאוני השומרים: אשר לשלמה, למי שהשלום שלו ונוהג שלום עם בריותיו חמה זורחת על הצדיקים ועל הרשעים ועושה שלום בין מלאכים שנאמר עושה שלום במרומיו, שהמים אין מכבים אשו של ברקים, והברקים אין שורפים המים, חמה ולבנה וכוכבים הן של אש ורצים והולכים ושלום בינים ואינם מזיקין זה לזה, וכן אתה מוצא ואש מתלקחת בתוך הברד שהיו יורדין שניהם כאחד ולא היו מזיקין זה לזה, וכן בהר סיני עביו עברו ברד וגחלי אש בארץ אי אפשר לשור לראות הארי אבל במרום השור והארי במרכבה, רבי אומר מי שהשלים לבנים מה שגזר לאבות כי גר יהיה זרעך: ישקני מנשיקות פיהו. דברי תורה שנתנו בנשיקה, רבי חגי בשם ר' ישמעאל כבשים ללבושך, כבשים כתיב כשתלמידיך קטנים היה כובש לפניהם, הגדילו ונעשו תלמידי חכמים הוי מגלה להם סתרי תורה, א"ר יצחק ואותי צוה ה' בעת ההיא, יש דברים שאמר לי לומר ביני לבין עצמי, אמר ר' אילא ישקני מנשיקות יש דברי שמשיקי עליהם את הפה, כתוב אחד אומר בלבי צפנתי אמרתך, וכתוב אחד אומר בשפתי ספרתי. ד"א ישקני מנשיקות א"ר יוחנן מלאך אחד יוצא לפני כל דבור ודבור ומחזר על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבל אתה עליך את הדבר הזה, כך וכך מצות יש בו, כך וכך קלים וחמורים יש בו, כך וכך גזרות שוות יש בו, כך וכך עונשים יש בו, כך וכך שכר יש בו, ואומר לו הן, וחוזר ואומר לו מקבל אתה עליך אלהותו של הקב"ה, ואומר לו כן והן, מיד הוא נושקו על פיו, משל למלך שהיה מבקש לישא לו אשה בת טובים וגניסין שלח אצלה שליח ואמרה לו איני כדאי לשפחתו אלא רצוני לשמוע הדבר מפיו, כך תבעו רצוננו לראות את מלכנו, הדא הוא דכתיב וישב משה את דברי העם אל ה', ומשעה ששמעו אנכי מפי הגבורה היו למדין ולא שכחין, כשאמרו למשה דבר אתה עמנו חזרו להיות למדין ושכחין, חזרו ואמרו משה בשר ודם עובר כך תלמודו עובר, חזרו אצל משה ואמרו לו משה רבינו הלואי יגלה פעם שניה, הלואי ישקני מנשיקות פיהו כמות שהיה, הלואי יתקע תורתו בלבנו כמות שהיה, אמר להם אין זו עכשו, לעתיד בא הוא שנאמר נתתי את תורתי בלב בקרבם ועל לבם אכתבנה. אמר ר' נחמיה בשעה ששמעו ישראל בסיני לא יהיה לך נעקר יצר הרע מלבם, וכיון שאמרו דבר אתה עמנו חזר יצר הרע למקומו וכו', עד לעתיד לבא הוא, דכתיב והסירותי את לב האבן, ר' אליעזר אומר משל למלך שהיה לו מרתף של יין, נכנס אורח הראשון מזג לוכוס, השני מזג לו כוס, וכן לשלישי ולרביעי, בא בנו ונתן לו כל המרתף, כך אדם הראשון נתן לו שש מצות, נח נתוסף לו אבר מן החי, אברהם על המילה, יצחק חנכו לשמונה, יעקב גיד הנשה, יהודה יבמה, כיון שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע נעשו לו לאומה נתנה להם כל התורה כלה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה, א"ר יוסי בר חנינא משל למלך שהיה מחלק אפסניות ללגיונותיו על ידי דוכסין על ידי איפרכין על ידי איסטרטליטין, כיון שבא בנו נתן לו מיד ליד, אמר ר' יצחק משל למלך שהיה או כל אפיצטלין וכיון שבא בנו שמטה מפיו ונתנה לו, כך ה' יתן חכמה לכל, אבל מפיו דעת ותבונה לישראל, רבי יודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יודה אומר שני חברים שהם יושבים ועוסקים בהלכה אומר הקב"ה משיקות הם עלי, ורבי נחמיה אמר אפילו הבל היוצא מפיהם, כמא דאת אמר ואיוב הבל יפצה פיהו, אמר הקב"ה משיקות הם עלי. ורבנן אמרין סוף נפשותיהן עתידין להנטל בנשיקה, וכן אתה מוצא במשה ואהרן, אם עמלת בתורה סופך להשיק לאחרים, סוף שדבריך מתנשקין, סוף שפתותיך מתנשקות, סוף שהכל משיקין לך. ישקני מנשיקות, יזיינני יטהרני ידביקני ישקני, יזיינני כמא דאת אמר נושקי רומי קשת, א"ר שמואל בר נחמני מה הזיין מתקיים לבעליו כך דברי תורה מתקיימין על כל מי שהוא עמל בהן כל צרכן, רב הונא בשם ר' אחא שמע ליה מן הדין רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, פיפיות שהיא אוכלת משני צדדים נותנת חיים בעולם הזה וחיים לעולם הבא. ישקני יטהרני כמשיק שני גבים זה לזה והם טהורים זה מזה, כמא דאת אמר כמשק גבים שוקק בו. ישקני ידביקני, כמא דאת אמר וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה. יוציא לי נשיקות מתוך פיהו שתי נשיקות אחת בעולם הזה ויפח באפיו נשמת חיים, ולעתיד לבא ונתתי רוחי בכם וחייתם. פיהו ולא נשיקה ביד: כי טובים דודיך מיין. דברי תורה קרובים הם זה לזה, כמא דאת אמר או דודו או בן דודו יגאלנו, אמר רבי שמעון בר אבא חביבים דברי סופרים כדברי תורה שנאמר וחכך כיין הטוב, חבריא בשם ר' יוחנן חמורים דברי סופרים מדברי תורה שנאמר כי טובים דודיך מיין, האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור, חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב, רבי אבא בר כהנא בשם ר' יהודה בן פזי שמע לה מן הדא, א"ר טרפון פעם אחת הייתי מלך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי בעצמי מפני הלסטין, אלו לא קרא עבר על מצות עשה, ועכשו שקרא כדברי בית שמאי חייב מיתה בעצמו. בדברי תורה כתיב ונתן אליך אות או מופת, בדברי סופרים כתיב על פי התורה אשר יורוך. כי טובים דודיך מיין נמשלו דברי תורה ליין ומים כתוב בישעיה רמז תפ"ג: שאל רבי יהושע את רבי ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או דודיך מיין, אמר ליה כי טובים דודיך מיין, אמר ליה אינו כן חברו מוכיח עליו לריח שמניך טובים וגו', ונעייניה להאי קרא דשייליה פשטיה דקרא במאי כתיב כי אתא רב דימי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה ערבים דברי דודים יותר מיינה של תורה. דרש רב נחמן בר רב חסדא למה תלמיד חכם דומה לצלוחית של פלייטון מכוסה אין ריחו נודף מגולה ריחו נודף, ולא עוד אלא אפילו בני אדם המסוכין דברים המכוסין ממנו מתגלין לו, אל תקרי עלמות אלא עלומות, ולא עוד אלא שאפילו מלאך המות אוהבו, אל תקרי עלמות אלא על מות, ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות, אל תקרי עלמות אלא עולמות. ד"א ישקני מנשיקות פיהו אלו עשרת הדברות ששמעו מפי הגבורה, למה אמר מנשיקות, שתי נשיקות אחת עשרת הדברות ואחת קבלת התורה. כי טובים דודיך מיין, מה היין תנחומין אף דברי תורה תנחומין דכתיב ביה תנחומיך ישעשעו נפשי. מה היין כל מה שמתישן משתבח, אף דברי תורה כל מה שמתישנין בגוף משתבחין. ד"א כי טובים דודיך מיין זה הלמד תורה בילדותו כדכתיב את מי יורה דעה וגו' גמולי מחלב עתיקי משדים. ד"א מה יין אין מתקיים אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. ד"א כי טובים דודיך אלו האבות. מיין אלו הנשיאים. ד"א דודיך אלו הקרבנות, מיין אלו הנסכים. ד"א טובים אלו ישראל, מיי"ן אלו שבעים אומות: לריח שמניך טובים שמן תורק שמך. אמר רבי ברכיה למה היה אברהם דומה לצלוחית של פלסמון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחו נודף, כיון שהיתה מיטלטלת היתה ריחה נודף. כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם: על כן עלמות אהבוך, האהבנו לך עלמות הרבה דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן. א"ר ברכיה בשעה שאתה מביא לנו אורה שמך מתגדל בעולם, גרים מתגיירין באותה שעה, כגון יתרו שמע ואתא, רחב שמעה ואתת, הה"ד בראותו ילדיו וגו' ומה כתיב אחריו וידעו תועי רוח בינה. ד"א עלמות אהבוך אלו בעלי תשובה. עלמות אהבוך אלו דורו של שמד וכו'. ד"א עלמות אהבוך על שהעלמת מהם מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא אהבוך. עלמות אהבוך א"ר ברכיה ורבי חלבו ועולא בריה דרבי אליעזר בשם ר' חנינא עתיד הקב"ה ליעשות ראש חולה של צדיקים לעתיד לבא. ומה טעם שיתו לבכם לחילה וכו'. והם חלים לפניו כעלמות והם מראים באצבע כי זה אלקים אלקינו וגו' הוא ינהגנו על מות. כעלמות כמא דאת אמ בתוך עלמות תופפות. ד"א על מות עולם שאין בו מיתה. ד"א כי טובים דודיך מיין לריח שמניך אי מה יין כל זמן שהוא מתיישן הוא חסר אף דברי תורה כן, תלמוד לומר לריח שמניך טובים כשם שאין השמן חסר כך אין דברי תורה חסרים. ד"א למה נמשלו בשמן, מה שמן רפואה לאדם ומצהיל פנים כך דברי תורה מאירות עינים רפאות תהי לשרך. ד"א למה נמשלו בשמן אם יתן קורטוב שמן מים בתוך חבית של מים שמן קורטוב שמן יוצא כנגדו, כך מי שהוא מלא חכמה הכניס דברי בטלה דברי תורה יוצאים לפי מה שהוא. ד"א לריח שמניך זה חזקיה ודורו שנאמר וחבל עול מפני שמן. היה רבי חדקא אומר מן הדא אתה למד שריח הצדיקים יפה וניכר משל רשעים, שכן הוא אומר ויקח משה את עצמות יוסף שהיה ריחו הולך, וכן אתה מוצא ביצחק ראה ריח בני כריח שדה שיה ריחו של יעקב ניכר מריחו של עשו, יש שמן שיש לו ריח ואין לו מראה יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר שמן תורק שמך כשמן שמריקין אותו מכלי אל כלי וריחו נודף ומראה נאה. ד"א אם עשית התורה שנמשלה בשמן שמך הולך בכל העולם והאומות אוהבים ואתך שנאמר על כן עלמות אהבוך אלו המלכיות שנאמר ועלמות אין מספר. דבר אחר עלמות אהבוך העולם הזה והעולם הבא. דא"ר ינאי ראשונים נתת להם ריח מצות, אדם נתת לו שבע מצות כו', אבל אנו כשבאנו לסיני כאדם שמערה מפי חבית היה מערה לנו המצות שנאמר שמן תורק שמך, א"ר ברכיה כשם שהשמן מאיר כך התורה מאירה. על כן על מות אהבוך העולם הזה והעולם בא. דבר אחר אומות העולם באים ומתגיירין מי היה זה יתרו וישמע יתרו מתן תורה שמע ובא: משכני אחריך נרוצה. אמר ר' יוחנן ממה שנתת לנו ארץ טובה ורחבה אחריך נרוצה לארעא טבתא דמתקריא משכנתא, אמר ר' יהושע בן לוי ממה שנתת לנו ארץ זבת חלב ודבש אחריך נרוצה לארעא רבתא דמתקריא משכנתא, רבנן אמרין על שהשרית שכינתך בינינו אחריך נרוצה, רבי מאיר אומר בשעה שעמדו ישראל על הר סיני אמר להם הקב"ה הביאו לכם ערבים שאתם שומרים את התורה ואני נותנה לכם, א"ל אבותינו ערבים אותנו, אמר להם יש לי עליהם, אברהם על מה שאמר במה אדע, יצחק על שאהב עשו, יעקב על שאמר נסתרה דרכי מה', א"ל בנינו ערבים אותנו, א"ל הם ערבים טובים שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ואין עוז אלא תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן, בזמן שהלוה נתפש ואין לו מה לשלם מי נתפש לא הערב, הוי ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני, א"ר אחא גם אני כביכול מי יאמר לפני ברכו לא התינוקות הוי לשוא הכיתי את בניכם, למה מוסר לא לקחו. משכני ממה שנתת לי בזת שכני, בזת הים, בזת סיחון ועוג בזת שלשים ואחד מלכים. אחריך נרוצה ממה שגרית בי שכני הרעים. אחריך נרוצה, א"ר אבין משל למלך שכעס על המטרונא גירה בה שכניה הרעים והיתה צווחת אדוני המלך בוא והושיעני, כך ויצעקו בני ישראל אל ה'. אמר רבי יהודה צריך יהודאה לחרובא עביד תתובתא יאי מסכנותא לברתא דיעקב כערקא סומקא אקדליה דסוסיא חיורא. משכני אחריך נרוצה ממה שנטלת ממני משכון גדול, חרבן ראשון ושני לא נתמשכן אלא על ידינו, משכני אחריך נרוצה הדא הוא דכתיב ויסע משה את ישראל, אמרו ישראל למשה להיכן אתה מוליכנו, א"ל לאלים, ומאלים לאלוש, ומאלוש למרה, וממרה לרפידים, ומרפידים לסיני, אמרין ליה לכל מה דאת נסבן אנו עמך דבקה נפשי אחריך, משל לאחד שלקח אשה מן הכפר הוליכה ממקום למקום כו'. אמר רבי יוסי בר איקא מקרא מכריז ואומר משכני אם למקרא מקרא ואם למשנה משנה אם לתלמוד תלמוד אם לתוספתא לתוספתא אם לאגדה לאגדה. דבר אחר משכני בגלות, על מנת אחריך נרוצה לעתיד לבא, והקב"ה אומר לה על כן משכתיך חסד, עד עכשו הייתי מקצר ימי השעבוד שהיה גלוי לפני שאתם חוזרים לשעבוד, אבל עכשו משכתי אתכם מן הגאולה, משתגאלו בפעם הזאת אין אתם חוזרים לשעבוד: דבר אחר מי שמשכונו ביד חברו הוא רץ אחריו שלא בטובתו. משכני אחריך בתהלים ברמז תתע"ד: הביאני המלך חדריו. ארבעה נכנסו לפרדס כו' רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום, עליו הכתוב אומר הביאני המלך חדריו. ד"א הביאני המלך חדריו שעתיד המקום להראות לישראל את גנזי המרום והחדרים שבשמים. ד"א הביאני המלך חדריו אלו חדרי גן עדן, הביאני המלך חדריו אלו חדרי תורה, ויגד לכם את בריתו זה ספר בראשית שהיא תחלת ברייתו של עולם, אשר צוה אלו עשרת הדברות, וכי מנין יבא אליהו ויגלה להם חדרי בהמות וחדרי לויתן, וכי מנין יבא יחזקאל ויגלה להם מעשה מרכבה, הוי הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך. משל למלך שהלך הוא ובנו וחתנו למדינת הים וכו' במדרש, ד"א אמרו ישראל בך אנו שמחים מכל מתנות שנתת לנו, משל לה"ד למלך שאמר לאשתו אי אפשי ביך הרי כל שלי לפניך טלי כל מה שתרצי, וכל כלי טוב שאת יודעת קחי וצאי לבית אביך, מה עשתה האכילתו והשקתו וקראה לעבדי בית אביה, אמרה להם טלוהו במטתו והוליכוהו לבית אבא, כיון שנעור משנתו אמר מי הביאני כאן, אמרה לו אתה אמרת לי ברור ליך הטוב והיפה ולכי לבית אביך, נסתכלתי בכל קניניך ולא מצאתי כלי חמדה יפה ממך, כך אמרו ישראל טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, וכן הוא אומר ואתה מרבבות קדש, ונאמר כי יעקב בחר לו יה, וכן הוא אומר ה' מנת חלקי, אימתי אנו גלים ושמחים כשיעלו הגליות והשכינה בראשם כמא דאת אמר ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם: נזכירה דודיך מיין. מיינה של תורה, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג. ד"א נזכירה דודיך מי פעל לפניך כאברהם יצחק ויעקב, כשאנו נכנסים לצרה אנו מזכירים לפניך מעשה האבות וזכרונם בא לפניך יותר מנסכיך שהיה על גבי המזבח. מישרים אהבוך מה ישרים רחמיך ומה תקיפין אינון, א"ר אייבו בישרות גדולה עבדו אותך האבות לא היה בלבם נבלה ולא רננו אחר דבריך, לאברהם אמרת כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה, וכשבא לקבור את שרה נתן ארבע מאות שקל כסף ולא רנן אחריך, וכן אמרת לו קח נא את בנך ולא רנן, אתמול אמרת לו כי ביצחק יקרא לך זרע: נזכירה דודיך מיין. מה הדד הזה מושך חלב כך היה משה מושך חכמה. מישרים אהבוך זה אהרן ובניו בשלום ובמישור הלך אתי. דבר אחר נזכירה דודיך זה היה רבי עקיבא, מישרים אהבוך זה היה בן עזאי וחבריו: שחורה אני ונאוה, וכי אפשר לשחור להיות נאה. משל למה הדבר דומה לבת מלך שקלקלה בבית אביה ונזפה ויצאה והיתה מלקטת בשלפים והשחירה, התחילו חברותיה מחסדות אותה, מה היא אומרת אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, לא דומה אדם שיוצא ממעי אמו כעור לי שהוא נאה ומתנוול שסופו לחזור להיות נאה, כך כנסת ישראל אמרו שחורה אני במעשי ונאוה במעשה אבותי. שחורה אני בעצמי, ונאוה בפני קוני הלוא כבני כושיים אתם לי, שחורה אני במצרים וימררו את חייהם, ונאוה במצרים בדם פסח ובדם מילה, שחורה אני על הים וימרו על ים בים סוף, ונאוה אני בים זה אלי ואנוהו, שחורה אני במרה וילונו העם, ונאוה במרה שם שם לו חוק ומשפט, שחורה אני ברפידים היש ה' בקרבנו, ונאוה ברפידים ויבן משה מזבח, שחורה אני בחורב אלה אלקיך ישראל, ונאוה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שחורה אני במדבר כמה ימרוהו במדבר, ונאוה בהקמת משכן, שחורה אני במרגלים ונאוה ביהושע וכלב, שחורה אני בשטים, ונאוה בפנחס, שחורה אני במלכי ישראל, ונאוה במלכי יהודה, שחורה אני בטיט ולבנים במצרים, ונאוה על הים כנפי יונה נחפה בכסף, רבי יהושע בן פדיה אומר לא היה סוס שלא היה טעון עליו יותר מעשר רבוא של זהב, ר' לוי בר חייא אמר תלת. שחורה אני כל ימות השבוע, ונאוה בשבת, שחורה כל ימות השנה, ונאוה ביום הכפורים. שחורה אני בעולם הזה, ונאוה לעולם הבא. בנות ירושלים א"ר יוחנן עתידה ירושלים להיות מטרפולין לכל המדינות: כאהלי קדר. מה אהלי קדר מבחוץ סמרטוטין ומבפנים אבנים טובות ומרגליות, כך הם בני תורה שהם כעורים כאלו הם שחורים מבחוץ אבל מבפנים מקרא משנה תלמוד תוספתא ואגדה, אי מה אלי קדר אינם צריכים תכבוסת יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר כיריעות שלמה, מה שלמה הזו מתלכלכת וחוזרת ומתכבסת כך ישראל מתלכלכין כל ימות השנה בעונות ויום הכפורים בא ומכפר, אי מה אהלים מטולטלים אף ישראל כן, תלמוד לומר כיריעות שלמה כיריעותיו של מי שאמר והיה העולם שמתחם כאהל, ועוד לא זזו ממקומם שנאמר וימתחם כאהל לשבת חזקים כראי מוצק, אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח. אל תראוני שאני שחרחורת כגון משה שאמר שמעו נא המורים, ישעיה אמר ובתוך עם טמא שפתים כתוב במלכים ברמז רי"ח: אל תראוני. ר' יודן אומר אין הלשון הזה אלא לשון אימה, אמרו ישראל לעובדי אלילים למה אתם מייראין אותנו אנו משוחררין מכם, קל וחומר מעבד ומה אם עבדים יוצאין בשן ועין, אנו שאתם מצירין לנו בכל אברינו על אחת כמה וכמה, רבי נחמי אומר אל תראוני אל תבזוני כמא דאת אמר כי ראו בארון ה', א"ר יצחק אמרו ישראל לעובדי אלילים למה אנו דומין, לשפחה אחת כושית שירדה למלאות מים מן המעין עם חברתה, א"ל אדוני רוצה לגרש את אשתו לישא אותי, א"ל למה היא מתגרשת, את שכלך מפוחמת על אחת כמה וכמה, כך לפי שעו"א אומרים וימירו את כבודם בתבנית שור, לפי שהכעסנו להקב"ה פעם אחת אומרים לנו אין ישועתה לו באלקים סלה, והם שמכעיסים הקב"ה במעי אמם על אחת כמה וכמה, וישראל אומרים להם למה אנו דומים לבן מלך שיצא לו למדבר נפחם בשמש נכנס למדינה במעט שמנים במעט מרחצאות נתלבן גופו, כך אנו שמשה של עבודת אלילים שזפתנו, אבל אתם עד שאתם במעי אמכם אתם עובדים עבודת אלילים: בני אמי נחרו בי. בני אומתי זה דתן ואבירם נתגאו בי נחרו בי ומלאו את הדיין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים, נתיגעתי במדבר מ"ב מסעות ולא היה לי ליכנס לארץ מיד, הוי כרמי שלי לא נטרתי. דבר אחר בני אומתי זה ירבעם בן נבט. נחרו בי נתגרו בי ומלאו מדת הדין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים עד שהייתי שומר שני עגלי ירבעם לא הייתי משמר משמרות כהונה ולויה. דבר אחר זה אחאב וכו'. שמוני נוטרה זה צדקיה בן כנענה וחבריו שלש מאות, ובנביא אחד שהיה לי זה מיכיהו בן ימלא האכילוהו לחם לחץ. דבר אחר איזבל מטמאת בנביאי הבעל, ובנביא אחד של אמת זה אליהו בקשה להרגו. דבר אחר בני אמי זה צדקיה מלך יהודה מפטם לפשחור בן מלכיה וחבריו, ובנביא אחד של אמת זה ירמיהו ונתון לו ככר לחם ליום מחוץ האופים, א"ר יצחק זו פת קיבר שהיא נמכרת מחוץ לפלטר, רבי הונא בשם רבי יוחנן מי גרם לי שאני נוטרה את הכרמים על ידי שכרמי שלי לא נטרתי, מי גרם לי שאני מפרשת שתי חלות בסוריא על שלא הפרשתי חלה כתקנה בארץ ישראל, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתיהן ואיני מקבלת שכר אלא על אחת, מי גרם לי שאני משמרת שני ימים טובים בסוריא על שלא שמרתי ימים טובים כתקנן בארץ ישראל, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שניהם ואיני מקבלת אלא על אחד. רבי יוחנן קרי עליה וגם אני נתתי להם חקים לא טובים, רבנן פתרין קריא בנביאי הבעל קראתי למאהבי המה רמוני, שהיו מאהבים אותי לע"א, לא זזו מנתנבאין נביאות שקר עד שהגלו אותי מארצו. שמוני נוטרה את הכרמים לכבד האומות, וכרמי שלי זה הקב"ה לא נטרתי: הגידה לי שאהבה נפשי. ר' יוחנן בר' סימון בשם ר' חנינא פתר קריא במשה, בשעה שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר משה וכי דברים הללו יכולים ליעשות איני יכול לעמוד בכל האוכלוסין הללו, כמה חיות יש בהם, כמה מעוברות יש בהם, כמה מניקות יש בהן, כמה קליות ואגוזים התקנת לתינוקות שבהם, כמה מיני דקדוקים רקיקים התקנת להת. הגידה לי אומה שאהבה נפשי אומה שנתתי נפשי עליה. איכה תרעה בימות הגשמים, איכה תרביץ בצהרים בימות החמה. שלמה אהיה כעוטיה. רבי חלבו בשם רבי הונא שלא אהיה כאבל הזה שהוא יושב ודומם, כמא דאת אמר ועל שפם יעטה. דבר אחר שלא אהיה כרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו ובקעוהו ועטה בגדו ויצא, כמא דאת אמר ועטה הרועה את בגדו, על עדרי חבריך כשאבוא אצל חבריך אברהם יצחק ויעקב וישאלוני על עדריהם מה אני משיבן. רבי ברכיה פתר קריא במשה יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר, אמר לפניו רבש"ע הודיעני איזה רועים תעמיד עליהם, איכה תרעה בימי המלכיות, שלא תהא אומתך בצרה ועדרי חבריך ברוחה, ורבנן אמרין שלא יראו בניך צרתם צרה ויטעו מאחריך, א"ל הקב"ה למשה אם לא תדעי לך היפה בנשים היפה שבנביאים, א"ר יוסי בר חנינא נמשלו נביאי ישראל בנשים, מה האשה הזאת אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה, כך הנביאים אינם מתביישין לתבוע צרכיהן של ישראל מן הקב"ה. צאי לך בעקבי הצאן, מלמד שהראה לו הקב"ה למשה כל רועיהם ופרנסיהם של ישראל עד העקב עד סוף כל הדורות. דבר אחר יש לך לידע בסוף. ורעי את גדיותיך הגרים הגדיים נכנסין. דבר אחר צאי לך בעקבי הצאן, ר' אליעזר ור' עקיבא ורבנן, ר' אליעזר אומר חררה שיצאת עמהם ממצרים הספיקה להם שלשים יום, דאמר ר' שילא ששים ואחת סעודות אכלו ממנה, ממנה אתה יודע מה אני עושה להם בעקב יהי פסת בר בארץ, רבי אליעזר אומר ממה שהקפתי אותם ענני כבוד במדבר אתה יודע מה אני עושה עמהם בעקב וסוכה תהיה לצל יומם, ורבנן אמרין המן שהאכלתי אותם במדבר וטעמו כצפיחת בדבש אתה יודע מה אני עושה בעקב יטפו ההרים עסיס. על משכנות הרועים אמר לו הקב"ה עד מתי אתם מנהיגם, על משכנות הרועים זה סיחון ועוג: מעשה במרים בתו של נקדימון בן גוריון שהית מלקטת שעורים מבין טלפי הסוסים וכו', אמר רבי אלעזר בן צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתיה מלקטת שעורים מבין טלפי הסוסים בעכו, וקראתי עליה המקרא הזה אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים אל תקרי את גדיותיך אלא את גויותיך. א"ר גוריון ואיתימא רב יוסף בר שמעיה בזמן שהצדיק בדור צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסין על הדור, אמר ר"י בר זעירי ואמרי לה רבי שמעון נזירא מאי קראה אם לא תדעי לך וגו', מאי גדיותיך אלו גדיים המתמשכנים על הרועים: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיו תלמידיו מהלכין אחריו, וראה ריבה אחת מלקטת שעורים מבין רגלי בהמות של ערביים, כיון שראתה את רבן יוחנן בן זכאי נתעטפה בשערה ועמדה לפניו א"ל רבי פרנסני, א"ל בת מי את, א"ל בתו של נקדימון בן גוריון, ולא זכור אתה שחתמת על כתובתי, א"ל רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו אני חתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפי דינרי זהב של בית חמיה, ושל בית אביה לא היו נכנסין להר הבית להשתחוות עד שהיו פורסין להם כל מילת תחת רגליהם ונכנסים ומשתחוים וחוזרין לבתיהם, וכל ימי בקשתי מקרא זה ומצאתיו אם לא תדעי לך וגו', שכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, וכשאין עושים רצונו של מקום מוסרם ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא תחת רגלי בהמתם: לסוסתי ברכבי פרעה. דרש ר' פפייס רכב פרעה על סוס זכר כביכול נגלה עליו הקב"ה על סוס זכר, שנאמר דרכת בים סוסיך, רכב פרעה על סוס נקבה כביכול נגלה עליו על סוס נקבה שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה, א"ל רבי עקיבא דייך פפייס לסוסתי לססתי כתיב, א"ל הקב"ה כשם שששתי על מצרים לאבדם כך ששתי על שונאיהם של ישראל לאבדם, ומי גרם להם להנצל מימינם ומשמאלם בזכות התורה שהם עתידים לקבל מימינם שנאמר מימינו אש דת למו וגו', ומשמאלם אלו תפילין. אמר פרעה סוס זכר הורג את בעליו במלחמה אבל הנקבה הזו מפזרת היא דרכיה והולכת חזר ורכב על סוסיא: דמיתיך רעיתי. אמר רבי ב"ר יוסי בן זמרא משל לבת מלכים שנשבית עם השבאים והיתה מרמזת לשבאים ואומרת להם עמכם אני אחריכם אני, והיה אביה אומר בתי אין בי כח לפדותך, כך ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם. דבר אחר דמיתיך, רבנן ור' שמעון בן יוחאי, רבנן אמרי ישראל נמשלו לסוסים נקבות, והמצרים לסוסים זכרים והחמום עד שנשתקעו בים. אר"ש ח"ו לא נדמו ישראל לסוסים נקבות אלא גלי הים נדמו לסוסים נקבות, והמצריים לסוסים זכרים והחמום והיו רצים אחריהם עד שנשתקעו בים, הדא הוא דכתיב סוס ורוכבו רמה בים. רעיתי אמר רבי יוחנן מפרנסתי שהיא מעלה לי שני תמידין את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני וגו'. דבר אחר רעותא דעולמי שאלולי לא קבלו תורתי הייתי מחזיר עולמי לתהו ובהו, שנאמר נמוגים ארץ וכל יושביה וגו'. דבר אחר לסוסתי זו המרייה שהמרו על הים לפי שייבש הקב"ה המים, והטיט לא יבש, התחילו אומרים זה לזה המים יכול הוא ליבש אבל לא הטיט, דכתיב דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, אמר הקב"ה ראויים היו הללו להאבד כסוסיו של פרעה, אלא אעשה למען שמי להודיע את גבורתי: נאוו לחייך בתורים. בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. דבר אחר בתורים בתורות הרבה זאת תורת העולה זאת תורת המנחה, צוארך בחרוזים אלו הפייטנים. דבר אחר נאוו לחייך בכל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, צוארך בחרוזים זו עמידתן לפני הר סיני. דבר אחר מה הלחיים לא נבראו אלא לדבר ולאכול כך לא נבראו ישראל אלא לתורה ולא נבראו משה ואהרן אלא לתורה. דבר אחר בתורים שני תוארים שנעשו תיירים טובים לישראל. צוארך בחרוזים זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה, דכתיב וראך ושמח בלבו, וכתיב יורד על הזקן זקן אהרן. צוארך בחרוזים. אלו שבעים זקנים שהיו חורזים אחריהם כלונית של מרגליות. דבר אחר נאוו לחייך אלו הרבנים, צוארך בחרוזים אלו התלמידים. שהם חוזרים אחריהם צואריהם לשמוע דברי תורה. צוארך בחרוזים בשעה שהם חוזרים מדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מלהטת סביבותיהם: תורי זהב נעשה לך. מנין שביזת הים גדולה מביזת מצרים שנא' ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים, עדי זו ביזת מצרים, עדיים זו ביזת הים, וכתיב כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים. תורי זהב נעשה לך זו ביזת הים, עם נקודות הכסף זו ביזת מצרים, עד שהמלך במסבו עד שהשכינה בשמי מרום קבלו עליהם ישראל ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר עולא עלובה כלה שזנתה בתוך חופתה שנאמר עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו, אמר רבא עדיין חביבותא הוא גבן דכתיב נתן ולא כתיב הסריח. דבר אחר עד שהמלך במסבו עד שמשה מטפס ועולה כבר וידבר אלקים. דבר אחר עד שיעקב אבינו מוטל על מטתו כבר נצנצה בו רוח הקדש ואמר לבניו עתיד הקב"ה להשרות שכינתו ביניכם וצום על בריח התיכון ויסע ישראל וכל אשר לו, הלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקנו בבאר שבע, הדא הוא דכתיב ויטע אשל בבאר שבע, וכמה היה ארכן שלשים אמה והצניעוהו עד שעת הקמת המשכן, הדא הוא דכתיב וכל אשר נמצא אתו עצי שטים. רבי לוי אמר ממגדל צבעים קצצוהו ולא היה בו לא קשר ולא פקע, אמר רבי פנחס בשם רבי יהושע עד שהמלך במסבו ויהי קולות וברקים, למלך שגזר ואמר ליום פלוני אני נכנס למדינה וישנו להם בני המדינה עד הבקר, ובא המלך ומצאם ישנים, והעמיד להם קלנים בקיינוס לעוררם, ומוציאם לאפנטא של מלך והמלך מהלך עד פתח פלטין, כך קבע להם הקב"ה לישראל כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם, ויישנו להם עד הבקר לפי שהלילה של עצרת קצור והשינה ערבה, העמיד עליהם קולות וברקים וגו'. דבר אחר עד שחזקיה וסיעתו אוכלים פסחיהם כבר ויצא מלאך ה' ויך במחנה וגו', רבי אבהו אמר עד שישראל אכלו פסחיהם ויהי בחצי הלילה: צרור המור דודי לי. אין ערב בכל הבשמים כמור, אף הקב"ה ראש לכל באי עולם, ולמה מדמה הקב"ה בצרור לפי שאין כל העולם כלו כדאי לפניו ומצמצם שכינתובין שני בדי הארון דכתיב בין שדי ילין. את מוצא שחבב הקב"ה את ישראל יותר ממלאכי השרת שאלו אין מתקרבין אלא ברחוק חמש עשרה אמה שנאמר שרפים עומדים ממעל לו, וישראל עומדים במשכן ואין אחד מהם ניזוק: דבר אחר צרור המור וגו' זה לילה שלקו הבכורות. דבר אחר זה הפסק שהפסיק הקב"ה בין מלחמת גוג לתחית המתים. דבר אחר שהיתה שכינה שורה בין שני הכרובים, ומנין שעתיד הקב"ה לחזור למקום שהיה דכתיב וירכב על כרוב, למלך שסרחה עליו אשתו וכעס עליה והיו לו שני בנים ממנה, ולפי שהיה בלבו לחזור נטל עמו אחד מן הבנים ואחד הניח אצלה: צרור המור. רבנן פתרין קריא באברהם, מה המור אינו מוציא ליחו אלא על ידי האור, אף אברהם הודיע מעשיו הטובים בכבשן האש. בין שדי ילין שהיה מותאם בין שרה למלאכים. אשכול זה יצחק שנכפת כאשכול על גבי המזבח, אמר רבי הונא בשם רבי אחא אין לך חביב על האשה מן צרור המור, והיכן היא מלינתו בין שדיה, אמרה כנסת ישראל רבש"ע הצרת למצרים בבכוריהם ולי בין שדי ילין. דבר אחר היה מצרי אומר לישראל הטמן לי בכור זה בין בניך והיה המלאך נכנס ונגפו ולי בין שדי ילין. דבר אחר צרור המור, אפילו בשעה שאתה מצר לי וממר לי את נעשה דודי ורואה בי אדם שהוא בן תורה ומעשים שיכול לומר למדת הדין די דכתיב אשכול איש שהכל בו, את נוטל וממשכן בשבילי ומכפר עלי שנאמר הכופר. בכרמי עין גדי, בכח הדמים בזכות האבות שנמשכו אחריך כגדי, ר' יוחנן פתר קריא בקטרת, צרור המור אלו סממנים שנותנים בה, היכן מלינים להם בין בדי הארון דכתיב בין שדי ילין. אשכול שמתמרת ועולה עד הקורות ויורדת כאשכול, הכופר שמכפרת על עונותיהם של ישראל. אמר רבי יצחק כתיב וכסה ענן הקטרת, הכסוי הזה לא היינו יודעים מה הוא, עד שבא דוד ורשו שנאמר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. בר נזירא אמר אשכול זה הקב"ה איש שהכל בו, הכופר שכפר בעו"א והודה בישראל, במלחמת יהושפט כתיב והנם בחצצון תמר הוא עין גדי לכך בכרמי עין גדי, א"ר ישמעאל אשכול הכפר זה בית המקדש, בכרמי עין גדי מה כרמי עין גדי היו עושין ארבע וחמש פעמים בשנה, כך עתידין הצדיקים להעמיד תולדות ארבע וחמש פעמים בשנה, וי"א כל בעילה ובעילה. דבר אחר צרור המור דודי לי, אמר רבי יהושע בן לוי אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אף על פי שממר ומצר לי בין שדי ילין, אשכל הכפר דודי לי מי שהכל שלו הוא מכפר על עון שמרדתי בו. וא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב לחייו כערוגת הבשם כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כלו בשמים, וכיון שמדבור ראשון נתמלא, שני להיכן הלך, הוציא רוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון לגן עדן שנאמר נוטפות מר עובר ואמר רבי יהושע בן לוי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו, ומאחר שבדבור ראשון יצאה נשמתן דבור שני היכן קבלוהו, הוריד טל שעתיד להחיות בו את המתים והחיה אותם שנאמר גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה וגו'. אשכל איש שהכל בו, הכפר שכפר לי על מעשה העגל ונתכרכמו פני: הנך יפה רעיתי. ראה מה הקב"ה מקלס לכנסת ישראל הנך יפה רעיתי הנך יפה במעשיך, הנך יפה במעשה אבותיך, הנך יפה בבית, הנך יפה בשדה, בבית על מזוזות ביתך, בשדה בתרומות ומעשרות בלקט שכחה ופאה, הנך יפה בגג ועשית מעקה לגגך, הנך יפה בעוה"ז, הנך יפה בעוה"ב, ר' שמעון בן פזי אומר היא מקלסת אותו לשון פשוט והוא מקלס אותה לשון כפול, שאם אינן עושין רצונו יכול להמירה באחרים, אבל היא אינה יכולה להמירו באחר, הנך יפה עיניך יונים אלו סנהדרין, מה העינים כל הגוף מהלך אחריהם, כך ישראל מהלכין אחר סנהדרין על מה שאומרים להם טמא טמא, טהור טהור, עיניך יונים כל העופות כשהם נשחטין הם מפרכסים, אבל היונה פושטת צוארה, כך אין נותנין נפשן על הקב"ה אלא ישראל שנאמר כי עליך הורגנו כל היום. מבעד לצמתך האשה הזו כשמתגדלות שערות ראשה היא נותנת השער לאחוריה והוא נאה לה, כך ישראל סנהדרין שלהם היתה יושבת בלשכת הגזית ומצמצמת מבעד לצמתך. ד"א עיניך יונים א"ר יצחק אמר הקב"ה דוגמא שלך דומה ליונה מי שמבקש ליקח חטים אומר לחברו הראני דוגמא שלהם אף אתה דוגמא שלך דומה ליונה דכתיב ותבא אליו היונה לעת ערב, מה היונה הביאה אורה לעולם אף אתם הביאו שמן זית והדליקו לפני שנאמר ואתה תצוה. ד"א הנך יפה רעיתי במתן צדקה, הנך יפה בגמילות חסדים. ד"א הנך יפה בתוכחות שנאמר ומשלם עון אבות אל חיק בניהם, הנך יפה ביסורין זעף ה' אשא כי חטאתי לו: הנך יפה דודי אף נעים. אומרים ישראל להקב"ה אם באנו למנות עונותינו מרובים הם, ואם באנו למנות הנסים והיסורים מרובים הם מן העונות, בעונות כתיב פעמים רבות יצילם, וביסורים כתיב אשר הראיתני צרות רבות, ובנסים רבות עשית אתה. ד"א הנך יפה דודי, מלך בשר ודם כשדן את הלסטים אינו דן אותו בפני מי שמלמד עליו סניגוריא, אבל הקב"ה ברוגז רחם תזכור: דבר אחר בשר ודם מוצא שטר חוב על עצמו הוא גונזו, מוצא על אחרים הוא מוציאו, אבל הקב"ה ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. אף ערשנו רעננה זו ארץ ישראל שלא היתה מחזקת פירותיה דכתיב נחלת צבי. דומה דודי לצבי או לעופר האילים, מה הצבי אין עורו מחזיק את בשרו, כך לא היתה ארץ ישראל מחזקת פירותיה. דבר אחר הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה, למה שני פעמים אף, אמרה כנסת ישראל אפילו האף שאתה מביא עלינו נעים הוא שאנו עושים תשובה. עיניך יונים מה היונה הזו אין אחת מהם נכנסת לשובכה של חברתה, כך שלשה שורות של ת"ח כל אחד ואחד מכיר את מקומו. דבר אחר מה יונה תמה אף ישראל תמימים להקב"ה בסיני שלא אמרו דיינו עשר מצות או עשרים או שלשים אלא כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. דבר אחר מה היונה מטהרת את בעליה, כך ישראל טהורים להקב"ה, ומה יונה כל מה שמסגלת לבעלה אף ישראל כל מה שמסגלין להקב"ה. ומה היונה אפילו אדם נוטל את גוזליה מתחתיה אינה מנחת שובכה, אף ישראל אע"פ שחרב הבית עולים לשם, ומה היונה גוררת אחרים עמה, כך ישראל נגררין אחריהם הגרים, ומה היונה עושה גוזלים בכל חדש, כך ישראל והיה מדי חדש בחדשו. אף ערשנו רעננה זה בית המקדש, מה מטה עשויה לנחת, כך עד שלא נבנה הבית היו ישראל מטולטלין וכיון שנבנה וישב יהודה וישראל לבטח. ומה המטה לפריה ורביה, כך בית המקדש לפריה ורביה דכתיב יהודה וישראל רבים כחול וגו'. דבר אחר הנך יפה רעיתי במתן צדקה ואין רעיתי אלא מפרנסתי, ומעלה אני עליכם כשאתם מפרנסים את העניים כאלו לי אתם מפרנסים. ד"א רעיתי שאתם מרצים אותי לכל העולם, בשבילכם אני מטיב להם. הנך יפה בגמילות חסדים, וישראל אומרים הנך יפה דודי כשתפרע מן העו"א. אף נעים כשתשלם שכר ליראיך. אף ערשנו אלו עשרת השבטים שגלו לפנים מנהר סמבטיון שעתידין גלות יהודה ובנימין לילך אצלם להביאם כדי שיזכו עמהם לימות המשיח ולחיי העולם הבא שנאמר בימים ההם ילכו בית יהודה וגו', שנאמר בפאת מטה ובדמשק ערש, מלמד שלא שמר הקב"ה אלא אחד משמונה דכתיב בפאת מטה הרי לך שתי פאות שתי ירכים שתי רגלים, המטה כלה להיכן הלכה, לפנים מדמשק. ד"א הנך יפה במצות ובגמילות חסדים, במילה ופריעה, בערלה ובנטע רבעי, בציצית בתפלין ובמזוזה, בתפלה ובקריאת שמע, בסוכה ובלולב, בעולם הזה ובעולם הבא. עיניך יונים, מה היונה הזו מצויינת אף ישראל מצויינים במעשים, מה היונה הזו נאה בהלוכה כך ישראל בשלש רגלים, מה היונה אינה מנחת בן זוגה כך ישראל אין מניחין להקב"ה, ומה היונה הולכת וחוזרת כך יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור, רבי מאיר אומר יש מין יונה שמאכילין אותה וחברותיה מריחין והם באות אצלה לשובכה, כך בשעה שהזקן דורש הרבה גרים שומעים ומתגיירים כגון רחב ויתרו, הדא הוא דכתיב כי בראותו ילדיו וגו'. אף ערשנו רעננה, מה מטה לפריה ורביה, כך בית המקדש עד שלא נבנה כל הקהל כאחד ארבע רבוא, אבל משנבנה א"ר יוחנן מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות והיתה כל אחת מוציאה כיוצאי מצרים חוץ משלש עיירות שהיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים, ואלו הן כפר ביש דהוו בישין לאכסנאין, כפר שחלים דהוו מרבין בנין כאלין תחלסיא, כפר דכרין דכל נשיהון לא ילדי נוקבא, והשתא ששים רבוא קנין לא נסבין להון, א"ר חנינא קפצה ארץ ישראל: קורות בתינו ארזים. תנו רבנן ניקנור נעשו נסים לדלתותיו, שכשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא בחזרתו עמד נחשול לטבעו נטל אחת מהם והטילה לים ועדין לא נח מזעפו, בקשו להטיל את חברתה עמד הוא ובכה וכרכה אמר הטילוני עמה, מיד נח הים מזעפו והיה מצטער על חברתה, כיון שהגיע לנמל נתן דעתו והיתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה, ויש אומרים בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה ועליה אמר שלמה קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים אל תקרי ברותים אלא ברית ים, לפיכך כל שערים שבמקדש נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור לפי שנעשו בו נסים, ויש אומרים נחשת מוצהבת היתה, רבי אליעזר בן יעקב אומר נחשת קלניתא היתה והיתה מאירה כשל זהב. אמרו מנין היו להם ארזים במדבר, אמרו יעקב אבינו עמד ונטען, אמר לבניו עתיד הקב"ה להוציא אתכם מכאן ולהשרות אתכם דגלים במדבר ולצוות אתכם על המשכן כשתגאלו קחו אותה עמכם, ועליהם אמר שלמה קורות בתינו ארזים, קורות בתינו של צדיקים תמלייסו של עולם, ולמה הוא מדמן לארז ותמר אלא כמו שצלם רחוק כך מתן שכרן רחוק שנאמר טרף נתן ליראיו, דבר אחר מה ארז ותמר לבן מכוון לשמים כך הם הצדיקים. דבר אחר מה ארז ותמר אין להם חליפין כשנקצצים אלא לזמן מרובה, כך הם הצדיקים. רהיטנו ברותים, הקב"ה עושה בשבילם נסים לישראל כמו שעשה ליעקב אבינו. ד"א קורות בתינו אלו הסופרים, רהיטנו אלו התינוקות, רב אמי ורב אסי וכו' כתוב בפסוק אם ה' לא ישמר עיר. אמר רבי יוחנן למדה תורה דרך ארץ שיהא מקרה בארזים שאין מתונים ויעשה מרטים של ברותים שהוא במקום דריסה והם מתונים: אני חבצלת, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע חביבה אני שחבבתני יותר מכל האומות, חבצלת שעשיתי צל על ידי בצלאל, השרון שאמרתי שירה ע"י משה שנאמר אז ישיר משה. ד"א חבצלת השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלו במצרים וכשהוציאני הרטבתי מעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו שירה השיר יהיה לכם. ד"א חביבה אני שהייתי חבויה בצלו בסיני ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו שירה השיר יהיה לכם. ד"א חביבה אני שהייתי חבויה בצלו בסיני ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנים ואמרתי לפניו שירה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. דבר אחר חביבה אני שהייתי חבויה בצלן של מלכיות כשיגאל אותי הקב"ה אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת לפניו שירה שירו לה' שיר חדש. רבי ברכיה אמר דור המדבר אמרו חביב אני שכל טובות שבעולם חנויים בי, הה"ד אתן במדבר ארז, וכשבקש הקב"ה ממני אני מחזיר לו פקדונו ואני מרטיב כשושנה, ואמרת שירה ישושום מדבר וציה, ורבנן אמרי הארץ אמרה אותו, חביבה אני שכל מתי עולם חבויים בי לכשיבקשם הקב"ה אני מחזיר לו פקדונו דכתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון, ואני מרטבת כשושנה ואומרת שירה מכנף הארץ זמירות שמענו: שושנת העמקים, רבי יודן ור"א משל את הצדיקים במשובח שבמינים ובמשובח שבאותו המין, משובח שבמינים כשושנה, ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים, ולא כשושנת ההר שהיא נוחה לכמוש אלא כשושנת העמקים שהיא מרטבת והולכת, ומשל את הרשעים במגונה שבמינין ובמגונה שבאותו המין, מגונה שבמינין מוץ שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח, לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח, ואם תאמר כמוץ שבבקעה שיש בו לחלוחית תלמוד לומר כמוץ הרים לפני רוח, רבי אבא בר כהנא אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני היא שושנת העמקים חבויה בעמקי צרות לכשידלני הקב"ה אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואמרת לפניו שירה שנאמר ויתן בפי שיר חדש. שושנת העמקים כדרך שהשושנה הזו נאה כך ישראל נאים במעשיהם בין האומות. דבר אחר מדבר במביאי בכורים שהיומביאים הבכורים והשור של שלמים הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו להודיע שהבכורים מז' מינים, והחליל היה מכה לפניהם, הגיעו לעזרה היו אומרים ארוממך ה' כי דליתני: כשושנה בין החוחים מדבר בישראל, בשעה שהיו במצרים, ומה השושנה הזו בין החוחים קש היא ללקטה מתוכן, כך היו ישראל קשים להגאל ממצרים שנאמר או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. דבר אחר מה השושנה הזו נכרת בין החוחים כך היו ישראל ניכרים בין המצריים שלא שנו את שמם ולא שנו מעשיהם ולא היו שטופים בזמה ולא שנו את לשונם ולא היה בהם לשון הרע. דבר אחר מדבר במתן תורה שהחזיר הקב"ה התורה על כל האומות ולא קבלוה וקבלוה ישראל, דבר אחר כשושנה בין החוחים מה השושנה הזו שבין החוחים רוח דרומית באה והיא לוקה בקוץ, רוח צפונית באה, והקוץ מכה אותה וכן מארבע רוחותיה, כך היו ישראל ויעש להם בתים, ומשועבדים בין האומות, אלו אומרים להם תנו פיסים ואלו אומרים להם תנו לנו זמין ואלו מבקשים מהם ארנוניות ואלו מבקשים גולגליות, הוי כשושנה בין החוחים. דבר אחר כשושנה בין החוחים רבי יצחק פתר קריא ברבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי, ר' עזריה פתר קריא בישראל מאדם ועד מתן תורה כ"ו דורות ומכלם לא זכו למתן תורה אלא דורו של משה, רבי חנין דצפורי פתר קריא בגמילות חסדים בנוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסים לבית המשתה אחד מהם יודע לברך ברכת חתנים דומה ביניהם כשושנה, עשרה בני אדם נכנסים לבהכ"נ אחד מהם יודע לפרוס על שמע דומה ביניהם כשושנה וכו' במדרש. רבי חנינא פתר קריא בגליות, מה שושנה בין החוחים ארבע רוחות מנשבות החוחים מקצצין אותה אע"פ כן לבה מכוון לשמים, כך ישראל אע"פ שהם משועבדים בפיסין בגולגליות וזימיות לבן מכוון לשמים שנאמר נכון לבי אלקים, ואומר עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי: רבי אבהו פתר בגאולת מחר, מה שושנה בין החוחים אם בעלה רוצה ללקטה בתחלה מפנה חוצה לה ואחר כך לוקטה, כך צוה ה' ליעקב סביביו צריו ולגאולת מחר הקב"ה מפנן הסיר ה' משפטיך פנה אויבך. דבר אחר מה שושנה זו אינו אלא לריח, כך ישראל לא נבראו הצדיקים אלא לגאולתן של ישראל, מה שושנה זו ניכרת בין החוחים כך ישראל ניכרים בין האומות שנאמר כל רואיהם יכירום, ומה שושנה זו כל זמן שהשרב מלקה אותם היא כמושה ירד עליה טל היא מרטבת, כך כל זמן שצלו של עשו קיים הם כמושים, עבר צלו של עשו ישראל משובחים שנאמר אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה. אמר רבי ברכיה אמר הקב"ה לישראל בני כשהייתם במצרים הייתם כשושנה בין החוחים, ועכשיו כשתכנסו לארץ תהיו כשושנה בין החוחים, אלא הזהרו שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו, הדא הוא דכתיב כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וגו': כתפוח בעצי היער, אמר רבי יוסי אמר רבי חנינא למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע, רבי אחא ורבי הונא בשם רבי יוסי בן זמרא מה תפוח הזה הכל בורחין ממנו שאין לו צל, כך ברחו כל עובדי אלילי מן הקב"ה ביום מתן תורה, יכול אף ישראל כן תלמוד לומר בצלו חמדתי וישבתי, אמר רבי ברכיה מה התפוח הזה אינו גומר פירותיו אלא בסיון, כך לא נתנו ישראל ריח טוב בעולם אלא בסיון. דבר אחר כתפוח בעצי היער מה התפוח הזה ריחו טוב מכל האילנות, כך ישראל טובים מכל העו"א שנאמר הטיבה ה' לטובים. כתפוח בעצי היער אפילו ריקנן שבך מלאים מצות כרמון. בצלו חמדתי וישבתי. זה עמוד הענן שהגין לישראל ארבעים שנה. ופריו מתוק לחכי, זה המן שירד לישראל בעין יפה והיו ישראל טועמין בו תקמ"ו טעמים מנין מתו"ק. דבר אחר כתפוח בעצי היער שכל העו"א עובדים ע"א והוא מדמן לעצי היער שהם אילני סרק שאין בהם ממש: בצלו חמדתי וישבתי זה משכן. ופריו מתוק לחכי זה תורה דכתיב טוב פריי מחרוץ. דבר אחר תפוח משעה שהוא מניץ עד שעה שהוא גומר פירותיו חמשים יום, כך משיצאו ישראל ממצרים עד שקבלו התורה חמשים יום. רבי יהודה ברבי סימון אמר בה תרי מה התפוח הזה אתה נותן בו איסר ואתה מריח בו כמה ריחות, כך אמר משה לישראל בדבר קל אתם נגאלים, ולקחתם אגודת אזוב כמה שויה ה' מעה בזכותה זכו לירש בזת מצרים בזת הים בזת סיחון ועוג ושלשים ואחד מלכים, והלולב הזה שיש בו כמה יציאות על אחת כמה וכמה, אמר רבי לוי שלש קויות טובות קוו ישראל על הים, לדגלים, למשכן, ולתורה, לתורה מנין שנאמר בצלו, לדגלים שנאמר חמדתי, למשכן שנאמר וישבתי, ואומר אנכי יושב בבית ארזים. הביאני אל בית היין, זה תורה, מה היין הזה ערב על שותיו כך דברי תורה ערבין לפי הקב"ה: ודגלו עלי אהבה זה קריאת שמע ותפלה ברמז תרפ"א. שמאלו תחת לראשי שעובדי אלילים משתחוים לשמש וישראל מיחדים את השם, והקב"ה מחבקם בימינו ומסייעם בשמאלו, שנאמר שמאלו תחת לראשי: סמכוני באשישות. זה ק"ש ותפלה שהם סמך לישראל שבזכותם הם נצולים מדינה של גיהנם, רפדוני בתפוחים אלו הצדיקים שבכל דור ודור שכן אחד מזכה את דורו עמו, דבר אחר הביאני אל בית היין, למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו אוצר של יין נכנס לבדקו ומצא אותו חומץ, בא לצאת מן האוצר מצא שם חבית מלאה יין, אמר חבית זו עומדת עלי כמלא אוצר, כך ברא הקב"ה שבעים אומות שנאמר הביאני אל בית היין, ומכלם לא אהב אלא ישראל שנאמר ודגלו עלי אהבה, ועשה אותה דגלים שנאמר איש על דגלו, כדי שיהיו ניכרים בני ראובן לעצמם ובני שמעון לעצמם כמלאכי השרת, וכן הוא אומר ובשם אלקינו נדגול, וכן הוא אומר ששים המה מלכות וגו' אחת היא יונתי תמתי. דבר אחר ודגלו עלי אהבה, אמר רבי חנינא בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג, והתינוקות הולכים לבית הספר ומראים את האזכרה באצבע, אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה, לפי שראו ישראל המלאכים במתן תורה עשוים דגלים דגלים שנאמר רכב אלקים רבותים, התחילו מתאוים לדגלים לכך הוא אומר ודגלו עלי אהבה, וכן הוא אומר ובשם אלקינו נדגול, אמר הקב"ה אני עושה כמשאלותיהם שנאמר ימלא ה' כל משאלותיך. דבר אחר הביאני אל בית היין זה הר סיני שניתנה בו תורה שנמשלה ליין שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. אמר רבי אבא אמר ריש לקיש שני ת"ח המדגילים זה את זה בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר ודגלו עלי אהבה, א"ל והוא דידעי צורתא דשמעתתא, והוא דלית להו רבה למיגמר מיניה. דבר אחר הביאני אל בית היין זה סיני כשם שהיין מגדל את הגוף כך דברי תורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך, ומה היין כל מי שאוהבו אינו שבע ממנו כך דברי תורה, ומה היין שותיו ניכרים כך דברי תורה הלומדן ניכר בדבורו. ודגלו עלי אהבה אלו מ"ט פנים טהור מנין ודגלו, וכן הוא אומר אמרות ה' אמרות טהורות אמר רבי אחא אפילו עם הארץ שקורים לאהבה איבה כגון ואהבת ואייבת, אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה ודלוגו עלי אהבה, רבי ברכיה אמר אפילו דלוגין שדלג יעקב אבינו ובניו באביו ואת עורות גדיי העזים בהם השרה הקב"ה שכינתו שנאמר ועשית יריעות עזים: שמאלו תחת לראשי בעולם הזה, וימינו תחבקני בעולם הבא נשבע ה' בימינו. סמכוני באשישות בשתי אשות באשו של אברהם אבינו ובאשו של חנניה מישאל ועזריה. דבר אחר באשו של מוריה ובאשו של סנה. דבר אחר אלו ההלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים אלו דברי תורה שריחן טוב כתפוחים. כי חולת אהבה אני, אמר רבי יצחק בר אבינא כשהיתה הפר וטה מצויה אדם מתאוה דבר משנה, דבר הלכה, דבר תלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שאנו חולים מן המלכיות אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא דבר אגדה. דבר אחר כי חולת אהבה אני, אמר ר' לוי משל לבן מלך שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לו לאיסכולי, אמר המלך עדיין לא בא זיו של בני מחליו והוא הולך לאיסכולי אלא יתעדן בני שנים ושלשה חדשים במשתה ובמאכל ואחר כך הוא הולך לאיסכולי, כך כיון שיצאו ישראל ממצרים היו ראוים לקבל את התורה מיד והיו בהם בעלי מומים משעבוד טיט ולבנים אמר הקב"ה עדיין לא בא זיוון של בני והם מקבלים את התורה אלא יתעדנו בני שנים ושלשה חדשים בבאר ובמן ובשליו ואחר כך הם מקבלים את התורה, אימתי בחדש השלישי. שמאלו תחת לראשי זה אהרן. וימינו תחבקני זה משה שנאמר מוליך לימין משה, וכתיב נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן. דבר אחר שמאלו תחת לראשי שמאלו של הקב"ה מרחקת וימינו מקרבת. דבר אחר שמאלו תחת לראשי אלו עננים שהם מקיפין את ישראל מלמעלה ומלמטה: השבעתי אתכם בנות ירושלים, אמר רבי יוסי בר חנינא שלש שבועות הללו למה, אחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה, ואחת שהשביע את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את האומות שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי, ורבי לוי אמר שש שבועות הללו למה, שלש הני דאמרן, ואידך שלא תגלו את הקץ ושלא תדחקו את הקץ ושלא תגלו סוד העבור. מאי בצבאות או באילות השדה, אמר רבי אלעזר אמר הקב"ה לישראל אם אתם משמרים את השבועות מוטב, ואם לאו אני מתיר את בשרכם בצבאות או באילות השדה, במה השביעם, בצבאות במי שהוציא את ישראל ממצרים. דבר אחר בישראל שנקראו צבאות, כמלך שנודר בחיי בנו. או באילות השדה במי שהוא מזעזע את המדבר שנאמר קול ה' יחולל אילות. דבר אחר השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות, ר' חנינא בר פפא באבות ואמהות ושבטים השביעם, בצבא שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בהם. או באילות נפתלי אילה שלוחה. ר' יהודה בר' סימון אומר במילה השביען באות שיש בצבאו, או באילות ששופכים את דמם כדם צבי ואיל, ורבנן אמרו בדורו של שמד השביען שעשו צביונו של הקב"ה כדלעיל: קול דודי הנה זה בא, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר קול דודי הנה זה בא זה משה בשעה שבא ואמר בחדש זה אתם נגאלים אמרו לו רבינו משה והיאך אנו נגאלים לא כך אמר הקב"ה לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, והלא אין בידינו אלא מאתים ועשר, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונות אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות על החשבונות ועל העבורים ובחדש הזה אתם נגאלים שנאמר החדש הזה לכם, רבי נחמיה אומר קול דודי זה משה, אמרו לו רבינו משה והיאך אנו נגאלים וארץ מצרים מלאה מטנופת עבודת אלילים שלנו, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בע"א שלכם, אלא מדלג על ההרים על ע"א שלכם, כמה דאתמר על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו, ורבנן אמרין קול דודי זה משה, אמרו לו רבינו משה והיאך אנו נגאלים ואין בידינו מעשים טובים, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים, ובמי מביט בצדיקי שבכם כגון עמרם ובית דינו, ואין הרים וגבעות אלא בתי דינין כמה דאתמר ואלכה וירדתי על ההרים. רבי יודן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי רבי הונא בשם רבי אליעזר בן יעקב, קול דודי זה משיח, בשעה שהוא בא ואומר להם לישראל בחדש זה אתם נגאלים, אמרו לו לא כך אמר הקב"ה לנו שהוא משעבדנו בשבעים אומות, והוא משיבן שתי תשובות ואומר להם אחד מכם גלה לברבריא ואחד לבריטניא כאלו גליתם כלכם, ולא עוד אלא שמלכות הרביעית מכתבת טירוניא מכל האומות, כותי אחד בא ומשעבד באחד כאלו שעבדו כל אומתי, ובחדש הזה אתם נגאלים שנאמר החדש הזה לכם: מדלג על ההרים בזכות אבות, מקפץ על הגבעות בזכות אמהות. רבי יאשיה אמר אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי שהיה הקב"ה מדלג על בתי בני ישראל במצרים, וכן הוא אומר מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. דבר אחר קול דודי כיון שישמיע קול השופר עשרים זועות באים לעולם, עשרה מקומות נהרגים ועשרה מקומות נשרפין, מלמד שאין פתח נפתח כלו כאחת, אלא אליהו ז"ל בא לעיר אחת ונעלם מחברתה ומדבר עם האיש ונעלם מחברו דומה דודי לצבי אמר רבי יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך הקב"ה מדלג ומקפץ ממצרים לים ומים לסיני, במצרים ראו אותו ועברתי בארץ מצרים, בים ראו אותו וירא ישראל את היד הגדולה, בסיני ראו אותו ויאמר ה' מסיני בא. או לעופר האילים, ר' יוסי בר חנינא אמר לאורזילהון דאיילתא הנה זה עומד כי ביום השלשי ירד. משגיח מן החלונות וירד ה' על הר סיני, מציץ מן החרכים בשעה שאמר אנכי ה' אלקיך. דבר אחר דומה דודי לצבי אמר רבי יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך הקב"ה מדלג מבית הכנסת זה לבית הכנסת זה, מבית המדרש זה לבית המדרש זה, בשביל לברך את ישראל, הנה זה עומד אחר כתלנו אחר כותלי בתי כנסיות ובתי מדרשות. משגיח מן החלונות מבין כתפיהן של כהנים. מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים, ענה דודי ואמר לי יברכך ה' וישמרך. ד"א דומה דודי לצבי מה הצבי הזה מדלג מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך משיח ראשון נגלה להם ונכסה מהם. כמה נתכסה מהם, רבי יהודה ב"ר אמר שלשה חדשים, הה"ד ויפגעו את משה ואת אהרן. הנה זה עומד אחר כתלנו אחר כותל המערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם, וכן הוא אומר ה' בהיכל קדשו בין חרב בין אינו חרב. משגיח מן החלונות בזכות אבות, מציץ מן החרכים בזכות אמהות, ללמדך שכשם שיש הפרש בין חלון לחלון כך יש הפרש בין זכות אבות לאמהות, רבי ברכיה בשם רבי לוי כגואל הראשון כך גואל האחרון וכו' בהושע רמז תקי"ח: ענה דודי ואמר לי על ידי משה, ואמר לי על ידי אהרן. קומי לך זרזי גרמיך, רעיתי בתו של אברהם שרעה אותי בעולמו, יפתי בתו של יצחק שיפה אותי בעולמי בשעה שעקדו אביו על גבי המזבח. ולכי לך בתו של יעקב ששמע אל אביו ואל אמו שנאמר קום לך פדנה ארם. רבי עקיבא אומר קומי לכי כתיב בזכות עשרת הדברות שאת עתידה לקבל בסיני. דבר אחר כי הנה הסתיו עבר וגו', הסתיו ששה חדשים ואין טרחות בו אלא כשהגשם יורד. דבר אחר כי הנה הסתיו עבר אלו ת' שנים שגזרו על אבותינו, הגשם חלף הלך לו אלו פ"ו שנים שחוק השעבוד על ישראל משנולדה מרים על שם המירור. הנצנים נראו בארץ אלו הגואלים, עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה ליזמר, הגיע זמן שתעשו לי זמירה שנאמר עזי וזמרת יה, הגיע זמנה של תורה להנתן שכתוב בו זמירות היו לי חקיך. וקול התור נשמע זה משה שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה, ועברתי בארץ מצרים וגו' והכיתי כל בכור. התאנה חנטה פגיה אלו פושעי ישראל שמתו בשלשת ימי אפלה. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הבינונים שעשו תשובה ונתקבלו. קומי לך בחדש הזה אתם נגאלים: ד"א ענה דודי ואמר לי קומי לך על ידי אלעזר. ואמר לי על ידי יהושע, כי הנה הסתו עבר אלו ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר. הגשם חלף הלך לו אלו ל"ח שנה שהיה כעס על ישראל. הנצנים אלו הנשיאים. עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתזמר, הגיע זמנן של כנעניים שיזמרו, וקול התור נשמע בארצנו א"ר יוחנן קול תייר טוב זה יהושע ויצו יהושע את שוטרי העם. התאנה חנטה פגיה אלו סלי בכורים. והגפנים סמדר אלו הנסכים. ד"א ענה דודי על ידי דניאל, ואמר לי על ידי עזרא. כי הנה הסתו עבר אלו שבעים שנה של בבל. הגשם חלף הלך לו אלו צ"ב שנה של מדי. ד"א כי הנה הסתיו עבר אלו שבעים שנה שעשו בגולה, והלא אינם אלא נ"ב, אמר רבי לוי צא מהם י"ח שנה שהיתה בת קול יוצאת ומפוצצת בפלטין נבוכדנאצר ואמר לו עבדא בישא סק חרוב ביתא דמרך דבני מרך לא שמעין ליה. הגשם זה השעבוד. הנצנים זה דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו. עת הזמיר הגיע הגיע זמנם של רשעים שישברו שבר ה' מטה רשעים, הגיע זמנו של בית שיבנה. וקול התור קול תייר טוב זה כורש שנאמר כה אמר כורש וגו'. התאנה אלו סלי בכורים. והגפנים אלו הנסכים. ענה דודי על ידי אליהו, ואמר לי על ידי משיח וכו'. כי הנה הסתיו עבר זו מלכות הרביעית. א"ר עזריה שהיא מתעה את הבריות כמא דאת אמר כי יסיתך אחיך. הגשם זו השעבוד. הנצנים נראו בארץ א"ר ברכיה כתיב ויראני ה' ארבעה חרשים, ואלו הם, אליהו, מלך המשיח, מלכי צדק, ומשוח מלחמה. עת דזמיר הגיע הגיע זמנן של רשעים שישבו, הגיע זמנה של מלכות הרביעית שתעבור מן העולם, הגיע זמנה של מלכות שמים שתגלה והיה ה' למלך על כל הארץ. וקול התור נשמע, א"ר יוחנן קול תייר טוב זה מלך המשיח. התאנה חנטה פגיה, אמר רבי חייא בר אבא סימן לימות המשיח דבר גדול בא והרשעים כלים בו, והגפנים סמדר אלו הנשארים שנאמר והיה הנשאר בציון וגו': יונתי בחגיי הסלע. רבי לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתא אמר ור' אבהו בשם ר' יוחנן, למה נתעקרו האמהות, שהקב"ה מתאוה לשיחתן שנאמר יונתי בחגוי הסלע, למה עקרתי אתכם בשביל הראיני את מראיך. השמיעני את קולך רבי עזריה בשם ר' חנינא בר פפא כדי שיהיו מתפרקות על בעליהן בנויין, רב הונא בשם ר' חייא בר אבא כדי שיצאו רוב שנים מן השעבוד, רב הונא ור' אידי ור' אבין בשם ר' מאיר כדי שיהנו בעליהן מהן, שכל זמן שהאשה מקבלת עוברין מתעכרת ומתועבת שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה והיו מטרונות באות ושואלות בשלומה והיתה אומרת להם צאו ושאלו בשלומה של עלובה זו, א"ר חנינא בר פפא הקוצים הללו לא נחרשים ולא נזרעין ומאליהן מתמרות ועולות, החטה הזאת כמה צער וכמה יגיעה עד שלא תעלה, כך את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני וגו' ושרי אשת אברם לא ילדה לו. ד"א יונתי בחגוי הסלע אלו ישראל שחוגגין לפני הקב"ה שנקרא סלע שנאמר סלעי ומצודתי, הראיני את מראיך מעשים טובים. השמיעני את קולך בתורה ובמצות. דבר אחר הראיני את מראיך בקיחת לולב נאה ואתרוג נאה, השמיעני את קולך בהלל. כי קולך ערב בהודו לה' כי טוב. ומראך נאוה באנא ה' הושיעה נא ובאנא ה' הצליחה נא, למה לכם לשבח שאתם צדיקים שנאמר ועמך כלם צדיקים, ואין הקב"ה מבקש להתקלס אלא מהם שנאמר רננו צדיקים בה' וגו'. ד"א יונתי בחגוי הסלע, למה היו דומין ישראל באותה שעה ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע והיה נחש נושף בה, נכנסה לפנים, וכשיצאה לחוץ הרי בא הנץ לתפשה, כך היו ישראל באותה שעה דומים הי סגור והשונא רודף ונתנו עיניהם בתפלה, עליהם מפורש יונתי בחגוי הסלע. כי קולך ערב בתפלה, ומראך נאוה בתלמוד תורה. השמיעני את קולך ברמז תשס"ה. דבר אחר מדבר במתן תורה, יונתי בחגוי הסלע שנתלש ההר ממקומו וקרבו ועמדו תחתיו שנאמר ותקרבון ותעמדון תחת ההר. הראיני את מראיך אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל. השמיעני את קולך אלו עשרת הדברות. כי קולך ערב בתפלה, ומראך נאוה בתלמוד תורה. השמיעני את קולך ברמז תשס"ה. דבר אחר מדבר במתן תורה, יונתי בחגוי הסלע שנתלש ההר ממקומו וקרבו ועמדו תחתיו שנאמר ותקרבון ותעמדון תחת ההר. הראיני את מראיך אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל. השמיעני את קולך אלו עשרת הדברות. כי קולך ערב כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ומראך נאוה ויקרבו כל העדה ויעמדו. רבי אליעזר אומר על ים סוף הדבר נאמר, הראיני את מראיך התיצבו וראו את ישועת ה', השמיעני את קולך וייראו מאד. כי קולך ערב אשירה לה', ומראך נאוה מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. א"ר יהודה בן לוי בר שלום בשם ר' יודא בר סימון יונה אין כתיב אלא יונתי אמר הקב"ה אצלי תמימים הם כיונה, אבל אצל עובדי אלילים הם ערומים כנחשים. אמר הקב"ה נתתי להם מצות עשה וקבלו עליהם, מצות לא תעשה וקבלו עליהם, ולא פרשתי להם מתן שכרן ולא אמרו לי דבר אלא כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, נעשה זו מצות עשה ונמע זו מצות לא תעשה. אמר רב ששת קול באשה ערוה שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה. השמיעני את קולך זה משה שנאמר משה ידבר, והיה מדבר וכל ישראל שומעים. ד"א השמיעני את קולך כשאתם מתפללים בקול גבוה קולכם ערב. דבר אחר כי קולך ערב כשעלה על ההר, ומראך נאוה כשירד מן ההר ואת הלוחות בידו ברמז שס"ח: אחזו לנו שועלים אלו המצריים הזקנים. שועלים קטנים אלו בניהם שהיו לישראל רעים מן הגדולים שנאמר ויעש להם בתים, ותינוקי ישראל נתפשים על ידיהם. מחבלים כרמים אלו הגדולים. וכרמינו סמדר אלו היונקים ברמז שס"ח: ד"א אחזו לנו שועלים, א"ר שמעון בן אלעזר מה השועל הזה ערום ומביט לאחוריו, כך המצריים נתחכמו בשעבודן של ישראל שנאמר הבה נתחכמה לו, אמרי לא נדונם אלא במים שנאמר כי מי נח זאת לי וגו', אמר הקב"ה חייכם אתם נגררים בו שנאמר יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים יהיו, אמר ר' ברכיה שועלים קמא מלא, תנינא חסר, אותם השועלים עלו לשעלו של ים שנאמר מי מדד בשעלו מים: דודי לי ואני לו ברמז תק"ב. כנסת ישראל אומרת, הוא לי לאלוה אנכי ה', ואני לו לאומה ולאומי אלי האזינו, הוא לי לרועה ה' רועי לא אחסר, ואני לו לצאן ואתן צאני צאון מרעיתי, הוא לי לאח מי יתנך כאח לי ואני לו לאחות פתחי לי אחותי. דבר אחר דודי לי הוא לי לאלוה ואני לו לאומה, הוא לי לאב ואני לולבן, הוא לי לרועה ואני לו לצאן, הוא לי לשומר ואני לו לכרם, הוא זובח לי בכורי מצרים ואני זבחתי אלקיהם, הוא קלסני הנך יפה רעיתי ואני קלסתיו הנך יפה דודי אף נעים, הוא אומר לי אשריך ישראל ואני אמרתי לו מי כמוך באלים, הוא קראני גוי אחד ואני קראתיו שמע ישראל וגו', כשהיה לידבר ויזעקו בני ישראל אל ה', כשהיה לו דבר דבר אל בני ישראל צו את בני ישראל. הרועה בשושניים אין שרביטו של הקב"ה ממשמש ובא אלא בבני אדם שלבם רך כשושנים, אר"א לבעל הבית שיש לו שתי פרות על מי הוא מטריח על אותה שטורחת יפה, כך אין הקב"ה מטריח מנסה אלא הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן: עד שיפוח היום. ר' יודן אמר אמר הקב"ה המתינו מעט עד שאכניס פיח בלילן של מלכיות, לא כבר הכנסתי בלילן של מצרים שהיתה ת' שנה ומחלתי חצין, ונסו הצללים בטיט ולבנים, סוב דמה לך דודי שהקב"ה מסבב מדת הדין למדת רחמים וממהר הגאולה כצבי וכאיל. ד"א עד שיפוח היום מדבר באברהם שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום, היום שהרתיח הקב"ה אותו היום בשביל אברהם שלא יצטער. אל גבעת הערלות, נטל אברהם כל הערלות שמל ועשה אותם גבעה בתוך ביתו והיה נהר של דם יוצא מתוך ביתו, קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר בואו ונבקר את החולה, אמרו לפניו רבש"ע מה אדם ותדעהו אתה הולך במקום דם ומקום הטנופת, אמר להם חייכם ערב לי אותו דם ממור ולבונה שנאמר אלך לי אל הר המור. ד"א עד שיפוח היום זה יום הדין דכתיב כי הנה יום בא בוער כתנור, ונסו הצללים אלו הם הרשעים שאין להם צל שנאמר אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און, אלך לי אל הר המור זה בית המקדש שהיו מקטירין בו את המור. דבר אחר עד שיפוח היום עד שיופיע הקב"ה מלכותו בעולם הזה, ונסו הצללים אלו צללי המלכיות. אלך לי אל הר המור זה ירושלים שנאמר באתי לגני: על משכבי בלילות. בשעה שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח. אחזתיו ולא ארפנו זה דוד כשתפס הגורן מיד ארונה היבוסי ומצא גלגלתו של ארונה נתונה תחת המזבח ולא פסל מקום קרבנות ישראל: ד"א אחזתיו ולא ארפנו, אמר ר' יצחק עד שלא הוקם המשכן היתה הנבואה מצויה בעובדי אלילים, משהוקם המשכן נסתלקה מהם שנאמר אחזתיו ולא ארפנו, וכתיב ונפלינו אני ועמך, א"ל הרי בלעם מתנבא, א"ל לא לטובתו מי מנה עפר יעקב, לא הביט און, מה טובו אהליך, דרך כוכב, וירד מיעקב. ד"א על משכבי בלילות א"ר אלכסנדרי על שישנתי מתורה וממצות נסמכו לי לילות ללילות, לשעבר היה מאיר לי בין לילה ללילה בין ליל מצרים לליל של בבל, אבל עכשו נסמכו לי לילות ללילות: מי זאת עולה מן המדבר. אתה מוצא שבעה עננים היו מלמעלן ומלמטן ומארבע רוחות ואחת לפניהם, ומכה נחשים ועקרבים, ומשוה להם את ההרים ואת העמקים, ושורף את הקוצים ואת הברקנים, ומעלה עשן ורואים אותו כל מלכי מזרח ומערב ואומרים מי זאת עולה מן המדבר בירמיה ברמז רס"ו, וכי מן המדבר העלה אותם, אלא מלמד על חבתן של ישראל שהם חביבים לפני המקום כמציאה שאדם מוצא במדבר, לקיים מה שנאמר ימצאהו בארץ מדבר, ואומר אני ידעתיך במדבר, כענבים במדבר וגו'. כתמרות עשן, העשן כל מקום שהוא הולך הוא מיצר, כך היו ישראל מיצירין לסיחון ולעוג ושלשים ואחד מלכים. מקוטרת בזכות מר זה אברהם, מה המור הוא ראש לכל הבשמים כך היה אברהם ראש לכל הצדיקים. ולבונה זה יצחק כדרך שמקטירין לבונה על גבי המזבח כך יצחק נעקד על גבי המזבח. מכל אבקת רוכל זה יעקב שנאמר ויאבק איש עמו. דבר אחר מקוטרת מר ולבונה זה משה ואהרן, מכל אבקת רוכל אלו שבעים זקנים. דבר אחר מכל אבקת רוכל, ר' תנחומא אמר מה קופת הרוכלים יש בה כל מיני בשמים כך כהונה ולויה ומלכות הכל מיעקב: הנה מטתו שלשלמה. א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין את עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו שנאמר הנה מטתו שלשלמה וגו', מפחד בלילות מפחד של גיהנם שהוא דומה ללילה במלכים ברמז רע"ו ובתהלים רמז תשצ"ו. דבר אחר הנה מטתו שלשלמה, הנה מטתו של מי שהשלום שלו. ששים גבורים ששים רבוא מגבורי ישראל. כלם אחוזי חרב רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. מלומדי מלחמה על כן יאמר בספר מלחמות ה'. איש חרבו על ירכו לעשות בהם משפט כתוב. ד"א הנה מטתו שלשלמה של מלך שהשלום שלו זה בית המקדש. ולמה נמשל בית המקדש למטה, אלא מה המטה אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה, שנאמר ויאריכו הבדים, וכן הוא אומר והזהב זהב פרוים שהיה עושה פירות, וכן הוא אומר ויבן את בית יער הלבנון. למה נמשל ליער, כיער שהוא פרה ורבה. ששים גבורים סביב לה אלו ששים אותיות שבברכת כהנים. כלם אחוזי חרב שכל אחד ואחד שמו של הקב"ה נזכר בתוכו יברכך ה', יאר ה', ישא ה'. איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, אפילו אדם רואה בחלומו שחרב שלופה ונתונה על צוארו משכים בבקר והולך לבית הכנסת ורואה את הכהנים נושאים את כפיהם והחלום הרע מתבטל ממנו, לכך נאמר מפחד בלילות. דבר אחר הנה מטתו שלשלמה של מי שהשלום שלו זה בית המקדש ששים גבורים סביב לה, כ"ד משמרות כהונה, כ"ד משמרות לויה, וי"ב שבטים. כלם אחוזי חרב מעשה הטוב, כמה דאת אמר אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, בחרבי זה מעשה הטוב, ובקשתי זו תפלה. דבר אחר כלם אחוזי חרב חרבו של אברהם אבינו שנאמר ויקח את המאכלת. מלומדי שמלמדים את בניהם ולמדתם אותם את בניכם, מלחמה מלחמתה של תורה. ד"א איש חרבו על ירכו זה המילה, מפחד בלילות שהם זהירים בחטא שהוא משול כלילה: אפריון עשה לו זה אהל מועד. א"ר יהודה בר אלעאי משל למלך שהיה לו בת קטנה, עד שלא הגדילה ובאת לידי סימנין היה רואה אותה בשוק ומדבר עמה במבואות מדבר עמה, כיון שהגדילה ובאת לידי סימני אמר אין כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לי קיטון ואהיה מדבר עמה, כך בתחלה כי נער ישראל ואוהבהו וגו'. במצרים ראו אותי ועברתי בארץ מצרים. בים ראה אותי וירא ישראל את היד הגדולה, בסיני ראו אותי פנים בפנים שנאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם, כיון שקבלו את התורה ונעשו אומה שלמה אמר אין כבוד של בני שאהיה מדבר בפרהסיא עמהם, אלא ועשו לי מקדש ואהיה מדבר עמהם מתוך המשכן, הדא הוא דכתיב ובבא משה אל אהל מועד: המלך שלמה. מלך שהשלום שלו שהוא עושה שלום בבריותיו, א"ר יוחנן כתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. המשל זה מיכאל. ופחד זה גבריאל ומשלימם זה את זה ולא מזיק זה את זה. אמר רבי חמא מימים לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, ולית מזל דחמי מה דקדמוי, אמר רבי לוי וכלהון סלקי כהדין סולמא הפוך באיוב ברמז תתקי"ב: מעצי הלבנון. עצי שטים. עמודיו עשה כסף עצי שטים ווי העמודים וחשוקיהם כסף, רפידתו זהב ואת הקרשים תצפה זהב, מרכבו ועשית פרכת תכלת וארגמן. תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים, רבי יהודה אומר זו זכות תורה וצדיקים, רבי עזריה בשם ר' יהודה בר סימון זו השכינה. דבר אחר אפריון עשה לו זו בריאת עולם. מעצי הלבנון זה בית המקדש, כמה דאת אמר אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ מציון מכלל יופי וגו'. עמודיו עשה כסף אלו ההרים שהם עומדים על הארץ כעמודים. רפידתו זהב זה הרקיע שהוא טללו של עולם, מרכבו ארגמן זה כסא הכבוד. תוכו רצוף אהבה אלו האבות. דבר אחר אלו נפשות הצדיקים שנאמר בעבור זרע אברהם אוהבי, וכן הוא אומר להנחיל אוהבי יש: צאינה וראינה בנות ציון. בנים המצויינים במצות ומעשים טובים במילה ובתגלחת ובציצית. במלך שלמה במלך שהשלום שלו. בעטרה שעטרה לו אמו, הוא קורא למשכן עטרה, מה העטרה הזו מצויירת כך היה המשכן מצוייר תכלת וארגמן. שעטרה לו אמו, א"ר יצחק חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, ר' שמעון בן יוחאי שאל את רבי ישמעאל ברבי יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, אמר לו כך אמר אבא משל למלך שהיתה לו בת יחידה היה אוהבה ביותר, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי שנאמר אחותי רעיתי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי שנאמר שמעו אלי עמי ולאומי, ולאמי כתיב, לא זז מחבבה עד שקרא אותה בתי שנאמר שנאמר שמעי בת וראי, עמד רבי שמעון בן יוחאי על רגליו ונשקו על ראשו ואמר אלמלי לא באתי לעולם אלא לשמוע דבר זה דיי: ביום חתונתו, על הים. וביום שמחת לבו בירושלים. ד"א ביום חתונתו בסיני, וביום שמחת לבו באהל מועד. צאינה וראינה צאו וראו במלך שלמה במלך שהשלום שלו. בעטרה שעטרה לו אמו על הים ה' ימלוך לעולם ועד. אמר להם הקב"ה כביכול אתם קשרתם כתר מלכות בראשי שכן אין אתה מוצא בספר יחזקאל צבאות, לומר כל הימים שאתם בגולה אין לי חיילות ומלכות עד שתחזרו למלכותכם שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה, ואומר ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו: ביום חתונתו. אלו ימי המשיח שנמשל הקב"ה כחתן ומשוש חתן על כלה. וביום שמחת לבו בבנין בית המקדש וגלתי בירושלים וששתי בעמי. הנך יפה רעיתי אלו הזקנים. הנך יפה עיניך יונים מה העינים האלו נתונים בגובה של ראש כך היו יושבים בלשכת הגזית וקמת ועלית, מה העינים מאירים לגוף אף דבריהם מאירים לכל ישראל והיה אם מעיני העדה, מבעד לצמתך אומתי אתם משובחים כשאתם מצומתים לפני ועושים אגודות אגודות מצות. דבר אחר כשאתם עושים דברי תורה בצינעא: הנך יפה רעיתי אלו חנניה מישאל ועזריה. מבעד לצמתך זה נבוכדנאצר שבא לצומתך והקב"ה לצומתו. שערך כעדר העזים אלו בני ראובן ובני גד שירשו הר הגלעד בשביל עזיהם. שניך כעדר הרחלים אלו תלמידי חכמים, כשם שאין כחו של אדם אלא בשניו כך אין כחן של ישראל אלא בתלמידי חכמים. כעדר הקצובים עדרים ועוסקים בתורה. שעלו מן הרחצה שמרחיצין את ישראל מן העבירות. שכלם מתאימות היושבים זוגות זוגות ולומדים ושכולה אין בהם כל מי שלומד מהם אינו משוכל: שערך כעדר העזים. אמר שמואל שער באשה ערוה שנאמר שערך כעדר העזים, דבר אחר שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד אלו ישראל כשהלכו למדין. שניך כעדר הרחלים בביאתם ממדין זכין מעריות ומאלילים, ולמה נמשלו לעדר שלא נבחרו לקרבן אלא הקצובות כך לא נבחרו במדין אלא הכשרים שבכלם. מתאימות שלא הסתכלו בנשי מדין לא בהליכתן ולא בחזירתן. דבר אחר שניך כעדר הקצובות ביזת מצרים וביזת הים. שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות שהיו מותאמים בין שכינה למלאך, ושכולה אין בהם שלא ניזוק אחד מהם. כחוט השני שפתותיך זה השירה. ומדברך נאוה שהיו מראים באצבע ומדברים זה אלי ואנוהו. כפלח הרמון רקתך ריקים שביך מלאים מצות כרמון, אין צריך לומר על הצנועים ומצומתים שבכם: כמגדל דויד. כמו שגדלו דוד בספרו לגוזר ים סוף לגזרים וגו'. בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה. עשרה צדיקים אמרו ספר תהלים. אלף המגן, אמר הקב"ה כל אותן האלפים והרבבות שעברו בים לא הגנתי עליהם אלא בזכות הבאים לאלף דור. כל שלטי הגבורים להביא כל אותן שמתגברין על יצרן לדורי דורים. רבי יוחנן פתר קריא בסיני. שניך כעדר הקצובות אלו המצות קצובים רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות לא תעשה. שעלו מן הרחצה שהטיף להם הקב"ה טל ונרחצו מעונותיהם. שכלם מתאימות שהיו מותאמים בין שכינה למלאכים. ושכולה אין בהם שלא ניזוק אחד מהם ולא היו בהם בעלי מומים. כחוט השני שפתותיך נעשה ונשמע, ומדברך נאוה וישמע ה' את קול דבריכם, הטיבו אשר דברו. כחוט השני, זה חוט הפרכת שהיה מבדיל בין העם לכהן גדול. דבר אחר זה כניסתו של משה למשכן שנאמר וישמע את הקול מדבר אליו, לכך נאמר ומדברך נאוה. דבר אחר ומדברך נאוה אלו הנביאים. דבר אחר כחוט השני אמר הקב"ה אתם חביבים עלי כאברהם שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל. דבר אחר הקלים שבכם חביבים עלי כפרץ וזרח אשר על ידו השני, תפלת שפתותיכם חשובה בעיני ככהן גדול שהיה לבוש בגדי שני. דבר אחר חשובה היא כקרבנות דתנן חוט של סיקרא חוגרו באמצע: כפלח הרמון רקתך. אמר ריש לקיש אל תקרי רקתך אלא ריקנין שאפילו ריקנין שביך מלאים מצות כרמון, אמר ריש לקיש פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם, ק"ו ממזבח הזהב ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב עומד כמה שנים ואין אור שולטת בו, פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון עאכ"ו. הרואה רמון בחלום, זוטרי פרי ורבי עסקיה כרמונים, רברבי אם ת"ח הוא יצפה לתורה, ואם עם הארץ הוא יצפה למצות שנאמר כפלח הרמון רקתך: כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות. אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא תל שכל פיות פונות בו, מכאן אמרו היה עומד בחוצה לארץ הופך פניו כלפי ירושלים וכן לארבע רוחות דכתיב והתפללו אליך דרך ארצם. דבר אחר כמגדל דויד צוארך במקום שהיו ישראל נותנים הודיה למקום. אלף המגן תלוי עליו זה בית יער הלבנון. דבר אחר אלף המגן תלוי עליו זה היה אברהם שנאמר לו אנכי מגן לך. דבר אחר כמגדל דויד צוארך זה בית המקדש שכשחרב נכפף צוארן על צוארנו נרדפנו. אלף המגן אלף מגדלות היו שם וכל גבור באוה"ע לא היה חשוב עד ששלטו תלוי בו, ואפילו ספינות שהיו מפרשין בים הגדול הולכין לאורן דכתיב סובו ציון והקיפוה וגו'. בנוי לתלפיות יפה היה ונעשה תל. דבר אחר תל הוא עכשיו ועתיד להתיפות. שני שדיך מה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק טועם, כך משה ואהרן כל מה שהיו למדין היו מלמדין לישראל. דבר אחר מה שדים חיים לתינוק, כך משה ואהרן חיים לישראל. מה תאומי צביה מת אחד מהם אין חברו משתהא, כך ואכחיד את שלשת הרועים וגו', ולמה נמשלה יוכבד כצביה שרבתה צביותיהן של ישראל. דבר אחר שני שדיך אלו שני לוחות ועליהם עשרת הדברות, חמש על לוח זה וחמש על לוח זה, ואומר ידיו גלילי זהב. דבר אחר שני שדיך זה משה ואהרן, מה השדים הללו מלאים חלב, כך משה ואהרן מלאים תורה, מה השדים הודה וכבודה של אשה, כך משה ואהרן הודן וכבודן של ישראל. כשני עפרים תאומי צביה, מה השדים הללו אין אחד מהם גדול מחברו, כך לא משה גדול מאהרן ולא אהרן גדול ממשה. הרועים בשושנים זה היה יהושע וכלב. אלך לי אל הר המור זה היה אברהם ושרה שנאמר ויקח אברם את שרי אשתו. הר המור, פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חמא בר חנינא, חד אמר הר שירדה עליו הוראה לישראל, וחד אמר הר שירדה עליו מורא לאומות. רבי ינאי אומר על שם נורא אלקים ממקדשיך, ור' חייא הגדול אומר על שם כי מציון תצא תורה, ר' שמואל אומר שמתוכה עתיד הקב"ה להורות על הרשעים שירדו לגיהנם, שנאמר וצורם לבלות שאול, ומהיכן, מזבול לו, רבי יהושע בן לוי אומר מקום שהצדיקים מורים מתוכה וגוזרים על הקב"ה והוא עושה. ר' יהודה בן פדיה אומר מוריה לארץ שאני מראך אותך. דבר אחר מוריה תמורה, אברהם נעשה כהן גדול תמורת שם בן נח שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר וגו', רבי פנחס אומר בארץ שמרותו של עולם לתוכה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים, רבי שמעון בן יוחאי אומר בארץ שהיא מקושטת כנגד מזבח העולה של מעלה או ירה יירה. דבר אחר על שם שקטרת הסמים הרבה בתוכו אלך לי אל הר המור: כלך יפה רעיתי. תני רב אשי כשם שבית דין מנוקי היו בצדק כך היו מנוקים ממום. דבר אחר מדבר בישראל כשקבלו את התורה היו כלם שלמים שלא היו בהם חגרים שנאמר ויתיצבו, ולא אלמים ויענו כל העם, ולא חרשים כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, כיון שחטאו באותו מעשה מה נעשו, זבין ומצורעין שנאמר וירא משה את העם כי פרוע הוא, וכתיב והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע. דבר אחר לפי שירמיה אמר כסף נמאס קראו להם, ויחזקאל קורא אותם סיגים שנאמר היו לי בני ישראל לסיג, בא שלמה ופרש כלך יפה רעיתי. אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי כתוב ברמז תק"ו וברמז תקי"ט: לעולם הבא הקב"ה מביא ומכנס הגליות והם הולכים לירושלים והשכינה תצא לאפנטי שלהם. דבר אחר אתי מלבנון שני פעמים הייתי עמהם, בשעבודה של מצרים ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, בבל כתיב כמראה אבן ספיר: תשורי מראש אמנה. אמר רבי יוסטאי הר הוא ושמו אמנה, וכיון שהגליות מגיעים להר זה אומרים שירה שנאמר תשורי וגו'. מראש אמנה בזכותו של אברהם, מראש שניר בזכותו של יצחק, וחרמון בזכותו של יעקב, את מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשביל אמנה. אתי מלבנון מבית המקדש על שם שמלבין עונותיהם של ישראל. מראש שניר וחרמון זה הליכתם מ"ה מסעות. אריות אלו המלכיות שעברתם ביניהם שהיו רעים מן אריות ומהררי נמרים: לבבתיני אחותי כלה. משל למה הדבר דומה לתינוקות בת מלכים שלח המלך אליה ראה אחת מעיניה ושבחה אילולי ראה אותה בכל גופה על אחת כמה וכמה. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן לבבתיני וגו' בתחלה באחת מעיניך לכשתעשי בשתי עיניך. ד"א לבבתיני אחותי זה אברהם שאיחה להקב"ה כל באי עולם. מצורוניך זה דוד שהיה באמצע הדורות שכרת הקב"ה ברית עולם אשר כרת את אברהם, כרתי ברית לבחירי, מה כלה אינו באה אלא בשדוכין, כך ישראל אינם באים אלא בת"ח. מה טובו דודיך מיין, מה יין מגדל את הגוף, כך ת"ח מגדלין את ישראל. וריח שמניך זה שמן המשחה. נופת תטופנה זו תורה שנאמר ותוקים מדבש ונופת צופים. דבר אחר נופת תטופנה שפתותיך כלה, ראה שבח שהקב"ה מקלס את ישראל, רבי יהודה בר אבא אמר הוא מקלס אותה מלמט למעלה והיא מקלסת אותו מלמעלה למטה, למה כן שיא היתה למטה ועלה אותה למעלה, שהיא משועבדת בטיט ולבנים וגאלה, והיא מקלסת אותו מלמעלה למטה שהוא למעלה משבעה רקיעים והורידוהו אצלו, ר' יוחנן אומר מהו נופת כלה, ננפי, לשון יוני הוא, ר' אלעזר אומר נופת זה הדבש של צופים, יש דבש שהוא נקרא נופת צופים והוא מעולה מכל דבר שבעולם, אימתי בשעה שאת עסוק בתורה. דבש וחלב תחת לשונך בשעה שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. שפתותיך כלה, רב הונא אמר ריש לקיש מה הכלה הזאת מתקשטת בכ"ד תכשיטין, כך ת"ח צריך להיות בקי בכ"ד ספרים, וכה"א ויתן אל משה ככלתו לדבר. א"ר תחליפא דקסרין בשם רבי שמעון בן לוי מה כלה זו ראשה פרוע לעיני כל ומגלה פניה לומר לא נחשדתי לדבר עבירה, כך בני תורה לא יהיו חשודים על דבריהם, מורים לאחרים לא תלוו ברבית והם לוים ברבית, ל"א כשם שגודלת הזו שמקשטת לכלה נותן כל תכשיט ותכשיט למקום הראוי לה, כך דברי תורה צריכים להיו מקושטים כל דבר ודבר במקום הראוי לו. ד"א כשם שכלה מצנעת עצמה בתוך חופתה, כך היו ישראל במדבר צנועין באהליהם: דבש וחלב תחת לשונך. רב יוסף תאני מעשה מרכבה וסבי דפומבדיתא תאני מעשה בראשית, אמרו ליה ליגמרן מר מעשה מרכבה אמר להו אגמירו לי מעשה בראשית, אגמרוה, לבתר דאגמריה אמרי ליה אגמרינן מעשה מרכבה, אמר להו תנינא דבש וחלב תחת לשונך דברים שהם מתוקים מדבש וחלב יהיו תחת לשונך. וריח שלמותיך כריח לבנון ענני כבוד היו מגהצין ולא היו מסריחים מפני הכנים ומפני הזיעה כתוב בתהלים ברמז תשנ"ה: גן נעול אחותי כלה. אלו הזכרים, גל נעול מעין חתום אלו הנקבות. ורבי נתן אמר גן נעול אלו הנשואות, גל נעול אלו הארוסות. דבר אחר גן נעול וגל נעול שתי ביאות, וכן הוא אומר ששם עלו שבטים שבטי יה, וגו'. אמר הקב"ה שמי מעיד עליהם שלא נטמאו במצרים בזנות, ומנין שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית להודיע שבחן של ישראל שלא היה בהם אלא זו בלבד ופרסמה הכתוב. דבר אחר גן נעול אחותי כלה זו התורה שהיתה נעולה עד שבא משה ופתחה תורת חכם מקור חיים: שלחיך פרדס רמונים. שכן הוא אומר בתי שלחים היו מקיפין לירושלים וכל אחד היה בו כפר והיו מלאים כל מיני בשמים והכהנים יוצאים לשם ומביאים צרכי בית המקדש בטהרה. באר והכהנים יוצאים לשם ומביאים צרכי בית המקדש בטהרה. באר מים חיים זו תורה של ארץ ישראל. עורי צפון בגליות הכתוב מדבר, דכתיב אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. הפיחי גני זו ארץ ישראל שנאמר ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו יבאו ישראל לארצם וימצאו את ארצם דכתיב הגפן תתן פריה. דבר אחר נופת תטופנה אלו שני משיחים, גן נעול זה הקץ, שלחיך פרדס רמונים מה רמונים נאים כך ישראל נאים במעשיהם, מעין גנים שעתיד הקב"ה לטהר את ישראל מעונותיהם, עורי צפון שאין הצדיקים צריכים לעתיד לבא מיני בשמים שרוח צפון עתיד להיות זוחלת ומכבדת לפניהם כל מיני משמני גן עדן. דבר אחר הרוחות עתידין להתוכח, צפון אומר אני מביא את הגליות, ורוח דרומית אומר אני מביא, והקב"ה נותן שלום ביניהם ושושבות כאחד, דבר אחר אתי מלבנון כלה לא היה צריך קרא למימר אלא אתי ללבנון, אלא בתחלה מעמיד בית המקדש ואחר כך פורע מאומות. אמר רבי ברכיה בשלש שעות עתיד הקב"ה ליפרע מעשו ואלופיו שנאמר עתה אקום יאמר ה', עתה ארומם, עתה אנשא. תשורי שעתידין להביא את ישראל כתשורה הזו, והביאו את כל אחיכם וגו', ואומר הבו לה' משפחות עמים וגו', מראש אמנה בזכות אמנה שהאמינו בהקב"ה על הים ויאמינו בה', בזכות אמנה שהאמין אברהם בשם, בזכות אמנה במצרים ויאמן העם. דבר אחר מראש אמנה זה אברהם, מראש שניר זה יצחק, מה הניר לא נזרע אלא פעם אחת, כך יצחק לא נתנסה אלא פעם אחת. וחרמון זה יעקב, מה חרמון כל טוב נתון בתוכו, כך ישראל הכל מיעקב בכורה וכהונה לויה ומלכות. ממעונות אריות זה סיחון ועוג, מה הארי הזה שחק שחץ כך היו הם שלא היה ביניהם אלא מהלך יום ולא באו לסייע זה לזה. מהררי נמרים אלו הכנעניים, מה הנמר חצוף כך הכנעניים ולא נשאר איש בעי ובבית אל. דבר אחר אתי מלבנון כלה רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמני בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה ששה כאן, וארבעה בנביאים ומשוש חתן על כלה, וככל תעדה כליה, קול חתן וקול כלה, ותקשרים ככלה, וכנגדם לבש הקב"ה עשרה מלבושים וכו' ברמז תק"ח: וריח שמניך, אמר ר"ל מה השמן הזה כל מה שאת מפטמו את מריח בו כמה ריחות, כך הם דברי תורה כל זמן שאתה דורשם את מוצא בהם כמה מיני טעמים, נופת תטופנה כל מי שאומר דברי תורה ברבים צריך שיהא צנוע ככלה שלא יהא בו שום דופי. דבר אחר צריך שיהיו דבריו ערבים על שומעיהם כסלת שצפה על פני נפה, ריש לקיש אמר אם אינם ערבים ככלה בשעת חופתה נוח לו שלא אמרן: שלחיך מקום שהוא עכשיו משולח צריך עתיד להיות לפרדס רמונים שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו, דבר אחר משפחות שהם עכשיו משולחות ומרוחקות יבא אליהו ז"ל שלוחו ויקרבם כפרדס רמונים: מעין גנים, אמר ר' יוחנן מ"ח פעמים כתיב בתורה מים חיים כנגד מ"ח דברים שתורה נקנית בם, אמר רבי עזריה נמשלה תורה במים שזה מזיל מקצת דבר וזה מזיל מקצת דבר וההלכה יוצאה כמן לבנון. עורי צפון עורי הגליות שהם נתונים בצפון, ותימן בארץ ישראל שהיא בדרום. דבר אחר גוג יבא מן הצפון ויפול בדרום, דבר אחר מלך המשיח יתעורר מן הצפון ויבנה בית המקדש בדרום. שלחיך פרדס רמונים אל תקרי שלחיך אלא שלוחיך שנאמר ויהי בשלח פרעה, רבי יוסי הגלילי אמר משלו משל למה הדבר דומה לאחד שנפלה לו בית כור בירושה, עמד ומכרה בדבר מועט. והלך לוקח ופתח בו מעינות ונטעה גנות אילנות ופרדסים, התחיל המוכר נחנק, כך נעשה למצרים ששלחו ולא ידעו מה שלחו, רבי שמעון בן יוחאי משל למה הדבר דומה לאחד שנפל לו פלטורית בירושה, עמד ומכרה בדבר מועט, והלך הלוקח ומצא בה מטמוניות ואוצרות כסף ושל זהב ושל אבנים טובות ומרגליות, והתחיל המוכר נחנק: נרד וכרכום קנה וקנמון. כשהיו חונים במדבר הית הבאר מעלה על גנים מיני בשמים והיו נשי ישראל לוקטות מהם ועושים מהם מיני בשמים, שנאמר נרד וכרכום קנה וקנמון, כל אלו מהיכן מבאר מים חיים, וכה"א על מי מנוחות ינהלני, שהיתה הבאר מתגברת והולכת מאהל לאהל ולא היה אחד מצטער לילך למלאת ממקום אחר: עורי צפון ובאי תימן, מסייע ליה לרבי יוסי בר חנינא דאמר עולות הקריבו בני נח, עורי צפון זה העולה שהיתה נשחטת בצפון, ומהו עורי דבר שהיה ישן ונתעורר, ובואי תימן אלו שלמים שהיו נשחטים בדרום, ומהו בואי דבר של חדוש. דבר אחר שלחיך פרדס זה הקטרת. כפרים עם נרדים שהיתה כפרה עליהם שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר וכו'. דבר אחר נרד וכרכום זה היה בצלאל ואהליאב, קנה וקנמון זה אהרן וחור. עורי צפון ובואי תימן, מכאן אתה אומר שהצדיקים לעתיד לבא אינם צריכים לא אפרסמון ולא כל מיני בשמים, רוח צפונית מרבצת וזולחת לפניהם כל מיני סמני גן עדן וכו' ברמז תק"א. דבר אחר עורי צפון ובואי תימן שהרוחות עתידות להכניס הגליות, והקב"ה נותן שלום ביניהם והם נכנסות בפתח אחד, לקיים מה שנאמר באתי לגני אחותי כלה: באתי לגגי, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לבני המדינה שיבנו פלטין ובנו אותה והיו בני המדינה עומדים על פתח פלטין וצועקים ואומרים יבוא המלך לפלטין, מה עשה המלך נכנס בפשפש ושלח ואמר להם אל תצעקו שכבר באתי לפלטין, כך כשהוקם המשכן היו מישראל אומרים יבוא דודי לגנו, שלח הקב"ה ואמר להם מה אתם יראים כבר באתי לגני. דבר אחר באתי לגני אמר רבי שמעון בר יוסנא באתי לגן אין כתיב כאן אלא לגני לאותו הגן שנסתלקתי ממנו כמו שנאמר מתהלך בגן. אריתי מורי עם בשמי זה הקטרת, אכלתי יערי אלו קדשי קדשים וקדשים קלים, שתיתי ייני עם חלבי אלו הנסכים והחלבים. דבר אחר אכלתי יערי אלו שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקבלם הקב"ה, שהיחיד אינו מתנדב קטרת, ואין היחיד מביא חטאת אלא אם כן הודע לו, ואין קרבנו של יחיד דוחה את השבת. אכלו רעים שתו ושכרו דודים אלו ישראל שנאמר למען אחי ורעי, רבי עזריה בשם ר' יודן בר סימון משל למלך שכעס על מטרונא וטרדה מתוך פלטין שלו, לאחר ימים בקש להחזירה אמרו יחדש דבר ואחר כך הוא מחזירה, כך לשעבר היה הקב"ה מקבל קרבנות מלמעלה שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח, ועכשיו הוא מקבל קרבנות מלמטה שנאמר באתי לגני. אמר רבי יוחנן למדתך תורה דרך ארץ שאין חתן נכנס לחופה אלא אם כן נותנת לו הכלה רשות, הדא הוא דכתיב יבא דודי לגנו, ואח"כ באתי לגני אחותי כלה: שתו ושכרו דודים כתוב ברמז רצ"א: אני ישנה ולבי ער, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני ישנה מבית המקדש. ולבי ער בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער במצות וצדקות. אני ישנה מן המצות, ולבי ער לעשותם, אני ישנה מן הקץ, ולבי ער מן הגאולה. אני ישנה מן הגאולה, ולבי ער להקב"ה שיגאלני. אמר רבי חייא בר אבא היכן מצינו שהקב"ה נקרא לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. קול דודי דופק, זה משה שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות, פתחי לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח שיהיו אהליות ונצרוריות עגלות וקרניות נכנסין בו, אחותי במצרים שנתאחו לי בשתי מצות בדם פסח ובדם מילה שנא' ואעבור עליך וגו'. רעיתי נתרעו לי בים ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד. יונתי במרה שנצטיינו לי כיונה במצות. תמתי שנתמו לי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. תמתי כביכול לא אני גדול ממנה ולא היא גדולה ממני. תמתי כשני תאומים מה תאומים הללו חשש האחד את ראשו השני מרגיש, כך עמו ואנכי בצרה. שראשי נמלא טל, אף שמים נטפו, קווצותי רסיסי לילה גם עבים נטפו מים. דבר אחר אני ישנה, ישראל ישנים נרדמים במלכיות, ולבי ער והקב"ה ער עליהם לשמרם שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, צור לבבי וחלקי. קול דודי דופק על ידי הנביאים. אחותי רעיתי יונתי תמתי כנגד ארבע מלכיות. פתחי לי פתח תשובה ואני אגאלכם. שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה, בשעה שהקב"ה עתיד להחיות את המתים הוא מנער קוצותיו והטל יורד והעפר מתגבל דכתיב וצמחו בבין חציר. דבר אחר אני ישנה במצרים, שבאותו לילה הקב"ה שלח עליהם שינה ערבה שלא יפחדו מחמת המחבל, ואפילו כן היו רואים שונאיהם משתנקים בשנתם: פשטתי את כתנתי וגו', וכי יש אדם שפושט ואינו לובש, אלא תשובה לעובדי אלילים שרוצים להטעות את ישראל, אנו נמולין לשמונה ימים יכולים אנו להסיר את המילה. רחצתי את רגלי במי הכיור. איככה אטנפם באלילים. דודי שלח ידו מן החור בשעה שעברו את הים עשה להם חלונות והיו השבטים רואים זה את זה והיו רואים את השכינה מחבלת מצרים, ואפילו עוברין שבמעי אמם אמרו שירה הה"ד ומעי המו עלי וכתיב במקהלות וגו'. קמתי אני לפתוח לדודי, אמר הקב"ה קיימתי עמידת זקן תחלה ואתה פה עמוד עמדי. וידי נטפו מור במתן תורה נתמלא כל העולם כלו בשמים. ואצבעותי מור עובר להיכן עבר, גנזו הקב"ה לצדיקים דכתיב על כפות המנעול. פתחתי אני לדודי כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ודודי חמק עבר שהקול מתעלם מהם ושומעים אותו מארבע רוחות ורצין כנגדו. נפשי יצאה בדברו, בדבור ראשון יצאה נשמתן של ישראל. בקשתיו ולא מצאתיו בעגל. קראתיו ולא ענני במרגלים. מצאוני השומרים בשעה שצרו על ירושלים כל מי שבורח היו מכין אותו ומפצעין ראשו ונוטלין את כובעו שנאמר נשאו את רדידי. דבר אחר קמתי אני לפתוח לדודי בתשובה ממה שאמרתי לעגל אלה אלקיך ישראל. ואצבעותי מור עובר שעבר הקב"ה על אותו מר שנאמר וינחם ה' על הרעה, על כפות המנעול שננעל שלא ליכנס לארץ. מצאוני השומרים אלו בני לוי כי שמרו אמרתך, הסובבים בעיר עברו ושובו משער לשער, הכוני פצעוני הגו איש את אחיו. נשאו את רדידי ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. תני רי שמעון בן יוחאי זה הזיין שניתן לישראל בחורב ושם המפורש כתוב בו, וכיון שחטאו ניטל מהם, רבי איבו אמר מלאך ירד וקלפו, רב אמר מאליו היה נקלף, שומרי החומות שומרי חומותיה של תורה. כי חולת אהבה אני מה החולה מצפה לרוחה כך ישראל מצפים לגאולה. אחותי בבל לאלהך לא איתנא פלחין. רעיתי במדי ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. יונתי ביון, אלכסנדרוס מוקדון כד הוה חזי לשמעון הצדיק הוה קאי על רגלוהי וכו'. תמתי באדום על שם תם עונך בת ציון: אם תמצאו את דודי מה תגידו לו כי חולת אהבה אני, חולי שאני חולה אינו חולה מעים ולא מיחוש של ראש ולא כאב של עינים, ממה אני חולה מאהבה לא על אהבה אלא על מות עלמות אהבוך, איזה אומה בעולם שאמר לה הקב"ה רדי לים וירדה, אי זה אומה נכנסה לאש כחנניה מישאל ועזריה: מה דודך מדוד היפה בנשים, אמר רבי עקיבא זה אלי ואנהו מדבר בנויותו ובשבחו של מי שאמר והיה העולם בסיני עובדי אלילים שואלים את ישראל לומר מה דודך מדוד שכך אתם נהרגין עליו שנאמר על כן עלמות אהבוך על מות, וכתיב כי עליך הורגנו כל היום, הרי אתם נאים הרי את גבורים בואו והתערבו עמנו ואנו עושין אתכם דוכסין ואיפרכין ואיסטרטליטין, וישראל אומרים לעו"א מכירין אתם אותו נאמר לכם מקצת שבחו דודי צח לי במצרים ועברתי בארץ מצרים, ואדום לי במצרים ועבר ה' לנגוף וגו', צח לי בים ובני ישראל לכו ביבשה, ואדום לי בים שנאמר וינער ה' את מצרים, צח לי בעולם הזה, ואדום לי בעולם הבא, רבי לוי בר חיתא אמר בה תלת, צח לי בשבת, ואדום לי בשאר ימי השבת, צח לי בראש השנה, ואדום לי כל ימות השנה, צח לי בעולם הזה ואדום לי לעולם הבא: דגול מרבבה, אמר רבי אבא בר כהנא מלך בשר ודם מעטיפתו ניכר, ברם הכא הוא אש ומשרתיו אש. ואתה מרבבות קדש, אות הוא בתוך רבבות קדש, ראשו כתם פז, עיניו כיונים, לחייו כערוגת, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, וכיון ששומעין העו"א שבחו של מי שאמר והיה העולם אומרים לישראל נלכה עמכם שנאמר אנה הלך דודך, וישראל אומרים לעובדי אלילים אין לכם חלק בו שנאמר אני לדודי ודודי לי ברמז תשמ"ז: ראשו כתם פז, זו תורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו, כתם פז אלו דברי תורה הנחמדים מזהב ומפז רב, דברים שנבראו מבראשית חמדתם ככתם פז ואלפים שנה קדמה לעולם: קוצותיו תלתלים, זו הסרגול, שחורות כעורב אלו קוצי אותיות, רבי אלעזר ורבי יהושע במי הם מתקיימין במי שמשחיר ומעריב בהם, אמר רבי שמואל בר אידי דברי תורה צריכים השחרה, פרנסה מנין דכתיב מי יכין לעורב צידו, תדע לך שהוא כן שהרי אליהו זכור לטוב על ידי שהשחיר והעריב בהם לא כבר זמנתי עורבים ומביאים לו לחם ובשר: כתוב אחד אומר לבושיה כתלג חור ושער ראשיה כעמר נקא, וכתיב ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחורות כעורב, ל"ק כאן בישיבה כאן במלחמה, דאמר מר אין נאה בישיבה אלא זקן ואין נאה במלחמה אלא בחור: קוצותיו תלתלים, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לידרש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, שחורות כעורב במי אתה מוצא במי שמשחיר ומעריב עליהם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, רבי אבא אמר במי שמשחיר עיניו עליה כעורב, רבי אבא אמר במי שנעשה אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב, כי הא דרב אדא בר מתנה הוה קא אזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו לא בעי ינוקא ריפתא, אמר לה מי שלימו להו קוקאי קורמי דאגמא: שחורות כעורב, מכאן לעורב שהוא שחור וכתיב את כל עורב למינו זה עורב שחור. קוצותיו תלתלים, רבי חנין דצפורי פתר קריא בתלולית זה של עפר, מי שהוא טפש אור מי יוכל לפנות את זה, מי שהוא פקח אומר הריני קודח שני משפלות היום ושני משפלות למחר עד שאני קודח כלה, כך מי שהוא טפש אומר מי יכול ללמוד את התורה, נזיקין שלשים פרקים כלים שלשים פרקים, מי שהוא פקח אומר אני קורא היום שתי הלכות למחר שתי הלכות עד שאני קורא את כלה: אמר רבי ראמות לאויל חכמות, לככר שהוא תלוי באוירו של בית, מי שהוא טפש אומר מי יכול להוריד את זה, מי שהוא פקח אומר לא אחד תלאו הרי אני מביא קנים ומספקן זה לזה ומורידו בו, כך מי שהוא טפש אומר מי יכול ללמוד תורה מה שבלבו של חכם, ומה אומר הפקח ולא מאחר למדם אלא הריני למד שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר עד שאני למד כל התורה כמותו. אמר רבי לוי לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאותו, מי שהוא טפש אומר מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו, מי שהוא פקח אומר ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל, כך מי שהוא טפש מהו אומר מה אני למד תורה ומשכחה, מי שהוא פקח מהו אומר ולא שכר יגיעה הקב"ה נותן. א"ר זעירא אפילו דברים שאתה רואה אותם קוצים בתורה, תלתלים הם, יכולי הם להחריב את העולם ולעשותו תל, כענין שנאמר והיתה תל עולם. כתיב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אם את עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את העולם, שנאמר לא תשתחוה לאל אחר אם אתה עושה רי"ש דל"ת אתה מחריב את העולם, כתיב ולא יחללו את שם קדשי אם אתה עושה חי"ת ה"א אתה מחריב את העולם, כתיב כל הנשמה תהלל יה אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם. כתיב כחשו בה' אם אתה עושה בי"ת כ"ף אתה מחריב את העולם. ר' אלכסנדרי קרי ליה שחורות כעורב אם מתכנסים כל העולם להלכין כנף אחד של עורב אינן יכולין, כך אם מתכנסין כל העולם לעקור דבר אחד מן התורה אינן יכולין, ממי אתה למד משלמה שבקש לעקור בר אחד מן התורה ועלה קטיגורו, מי קטיגורו רבי יהודה בר לוי אמר יו"ד של ירבה קטיגורו. תני רשב"י ספר משנה תורה קיטרג עלה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפני רבש"ע עקרני שלמה ועשאני פלסתר שדייתיקי ששנים ושלשה דברים בטלים ממנה כולה בטלה, והרי שלמה בקש לעקור יו"ד ממני, כתיב ולא ירבה לו סוסים והרבה לו, כתיב ולא ירבה לו נשים והרבה לו, וכסף וזהב לא ירבה לו והרבה לו, אמר הקב"ה צאי ליך הרי שלמה ומאה כיוצא בו בטלים ויו"ד ממך אינה בטלה, ר' הונא בש"ר אחא אמרי יו"ד שנטל הקב"ה משרה היתה פורחת באויר וטסה לפני כסאו של הקב"ה אמרה לפניו רבש"ע מפני שהייתי קטנה של אותיות הוצאתני משמה של צדקת, אמר לה היית בשמה של צדקת נקבה ובסוף, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראש שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע: שחורות כעורב, שחורים כעורב בעולם הזה, ולעתיד לבא מראיהן כלפידים אלו ת"ח, ר' שמואל בר יצחק פתר קריא בפרשיותיה של תורה אף על פי כן שנראות כאלו כעורות ושחורות לאמרם ברבים כגון הלכות זיבת ונגעים אמור הרי הם ערבות לפני, תדע לך שפרשת זב וזבה לא נאמרו כאחת אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה: לחייו כערוגת הבשם, אמר רבי אלעזר אם משים אדם עצמו כערוגה שהכל דשין אותה אי נמי כבשם שהכל מתבשמים ממנה תלמודו מתקיים בידו, שפתותיו שושנים אל תקרי שושנים אלא ששונים, אמר ר' שמעון בן לוי תורה שנתן הקב"ה לישראל עורה של אש לבנה, וכתובה באש שחורה, וחצובה מאש, והיא מבולבלת מוכללת באש, ונתונה באש שנא' מימינו אש דת למו בתורה רמז תתקנ"א: שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז, אמר ר' אלעזר הקפר העמוד הזה אם אין לו כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה אינו נראה נאה, אמר רבי שמואל בר גדליה אין לך פרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה, מה כתיב למעלה וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר וגו' ושבתה הארץ, ואחר כך פרשת היובל, ואם לא שמר שמטין ויובלות סוף שהוא מוכר את אחוזתו שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך וכל הסמוכים אחריו. רבי חוניא בר קפרא אמר שוקיו עמודי שש זה העולם שנברא לששה ימים, מיוסדים על אדני פז אלו דברי תורה נחמדים מזהב ומפז: מראהו כלבנון בחור כארזים, אמר רבי חייא בר אבא לפי כל עסק ועסק ולפי כל דבר ודבר הקב"ה נראה להם לישראל, בים נראה להם כגבור עושה מלחמותיהם של ישראל, בסיני נגלה להם כסופר מלמד תורה לישראל, בימי דניאל כזקן מלמד תורה, שכן נאה שתהא תורה יוצאה מפי הזקנים, בימי שלמה נראה להם בחור לפי מעשיהם, בחור כארזים: חכו ממתקים, אמר רבי הונא ברבי יוסי בוא וראה מה הקב"ה אומר לישראל ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם, אדם אומר לחברו אם לא תחבל בעצמך אתן לך שכרך, יש חיך מתוק מזה, רבי אבהו אמר ואבדיל אתכם מן העמים, אלו כתיב ואבדיל את העמים מכם לא היה גר מתגייר אלא ואבדיל אתכם רמז לעו"א להתגייר יש חיך מתוק מזה. אמר רבי אחא מלך בשר ודם כשהוא נותן אסטטיבא אינו נותן דונאטיבא, אבל הקב"ה נתן את השבת ונתן לחם משנה, דכתיב לקטו לחם משנה, וכתיב ראו כי ה' נתן לכם השבת. אמר רבי יוחנן ראה מה כתיב והרשע כי ישוב מחטאתיו וגו' חיה יחיה ולא ימות, אמר הקב"ה כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו יש חיך מתוק מזה. דבר אחר מלך בשר ודם אם יש לו אוהב והוא מחבבו אם חולה אוהבו משלח ומבקרו, ואם היה חביב עליו ביותר הולך ומבקרו, שמא אם יצא לאכסניא יכול שיצא המלך עמו, אבל הקב"ה אינו כן אלא ואוהב את יעקב, מתה רבקה בא לנחמו, יצא לאכסניא היה עמו שנאמר הנה אנכי עמך, חזר היה עמו שנאמר שוב אל ארץ אבותיך. דבר אחר מה דודך מדוד היפה בנשים הכשרה שבאומות, דודי צח כששומרים את התורה, ואדום כשיפרע מן העו"א, ראשו כתם פז בשעה שהוא מביא יסורין בגיהנם, קוצותיו תלתלי זה היה המזבח, רוחצות בחלב אלו המדרשות, לחייו כערוגת הבושם אלו הלוחות, שפתותיו שושנים אלו האגדות. שוקיו עמודי שש ביום שנכנס משה ועמד לפני כסא הכבוד, אנה הלך דודך ביום שנאמר ויבן מזבח תחת ההר, שהיו ישראל סבורים שהר סיני קדושת עולם ולא היה אלא קדושת שעה. דודי ירד לגנו ביום קרבנו של הבל ושל נח ושל מנוח ושלמה. ידיו גלילי זהב אלו הלוחות שנאמר והלוחות מעשה אלהים. גלילי זהב אלו דברי תורה שנאמר הנחמדים מזהב וכו', אמר רבי יהושע בר נחמיה מעשה נסים היו ונגללין היו ושל סנפירינון היו, רבי מנחמא בשם רבי אבין אמר וחצובין מגלגל חמה. עיניו כיונים שנאמר עיני ה' צופות רעים וטובים. דבר אחר אלו תלמידי חכמים שהם גלגל עינו של עולם. על אפיקי מים בשעה שהם יושבים ועוסקים בתורה שנמשלה למים הקב"ה בא ומאיר עליהם בהלכה דכתיב מצות ה' ברה מאירת עינים. רוחצות בחלב דברים המסותרים מלבינין אותם כחלב, יושבות עלמלאת כאדם שהוא יושב על הברכה וממלא ומשקה, ממולאים בתרשיש כימה רבה ארוכה מארץ מדה וגו', מה הים הזה בין גל לגל גלגלים קטנים, כך בין דבור לדבור דקדוקים של תורה. מעולפת ספירים אלו ספרי תורה שהם דומים לעשת שן שמקושטת כספיר. זה דודי וזה רעי, אמר הקב"ה כל מי שמבטל צרכיו ויושב ועוסק בתורה זה דודי וזה רעי, ולא עוד אלא כאלו בנה בית המקדש דכתיב בנות ירושלים: אנה הלך דודך, בשעה שנכנסו אויבים למקדש היו מטיילים בו ארוכות וקצרות והיו אומרים לישראל היכן הוא אלהיכם דודי ירד לגנו זה גן עדן אצל הצדיקים. דבר אחר ירד לגנו זה הקב"ה, לערוגת הבושם אלו ישראל. לרעות בגנים אלו עובדי אלילים. וללקוט שושנים אלו צדיקים שביניהם. דבר אחר דודי ירד לגנו בכל יום הקב"ה נגלה על הצדיקים בגן עדן ונמלך בהם אם הוא זמן טל מוריד טל לעולם, ואם הוא זמן גשם מוריד גשמים לעולם. אני לדודי בעולם הזה, ודודי לי בעולם הבא. דבר אחר דודי ירד לגנו, כד דמך רבי חייא בר אבא בר אחתיה דבר קפרא עאל ריש לקיש אפטר עלוי, דודי ירד לגנו זה הקב"ה, ירד לגנו זה העולם, לערוגות הבושם אלו ישראל, לרעות בגנים אלו עובדי אלילים, וללקוט שושנים אלו הצדיקים כדי לסלקן מביניהם, משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן והיה אותו הבן חביב עליו יותר, מה עשה המלך נטע לו פרדס, בשעה שהיה הבן עושה רצונו היה מחזר בכל העולם כלו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ומביאה ונוטעה בתוך פרדסו, ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצצם, כך בשעה שישראל עושים רצונו של מקום הקב"ה חוזר בכל מקום העולם ורואה איזה צדיק בעובדי אלילים ומביאו ומדבקו לישראל כגון יתרו ורחב, ובשעה שמכעיסין אותו הוא מסלק את הצדיק שביניהם: דבר אחר צח לישראל, ואדום לעובדי אלילים שנאמר מדוע אדום ללבושך, וכן הוא אומר ימינך ה' נאדרי בכח וגו', ואומר ונודעה יד ה' את עבדיו וגו', ואומר משא דבר ה'. בארץ חדרך, חד לעו"א, ורך לישראל, כיוצא בו ולאסירים פקח קוח מפקח לישראל ומקהה לעובדי אלילים, דבר אחר אדום כל ימות השנה וצח ביום הכפורים, אדום בעולם הזה וצח בעולם הבא, אדום לדור המבול וצח לנח, אדום לדור הפלגה וצח לאברהם, אדום לסדום וצח ללוט, אדום למצרים לא ראו איש את אחיו, וצח לישראל ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, ערפל לעו"א ועליך יזרח ה'. דגול מרבבה ה' צבאות אות הוא בצבא שלו. קוצותיו תלתלים אלו תלמידי חכמים שמתקבצים לעסוק בתורה תלי תלים. דבר אחר אדם נכנס ללמוד תורה ושומעם תלי תלים אם עצל הוא בורח ואם בקי הוא שמח שמצא מלאכה שאינוה פוסקת. נוטפות מר עובר שהם מרים למי שעובר עליהם. הסבי עיניך, למלך שזמן אורחים לסעודה וצר כל מיני סעודה בפה במפה והיו האורחים רואים אותו ודעתן מיושבת, כך הקב"ה הראה דוגמא בעולם הזה של מעין מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. כבר החיה מתים על ידי אליהו ויחזקאל ואלישע, והיו מלכים אומניך, נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד, כי תעבור במים אתך אני בים ובירדן. כי תלך במו אש לחנניה מישאל ועזריה. שניך כעדר הרחלים תפלת צדיקים יפה מקרבן כליל שנאמר ותיטב לה' משור פר: יפה את רעיתי כתרצה, שאני מתרצה לכם. דבר אחר כשאתם מתרצים לי בקרבנות שנאמר ונרצה לו לכפר עליו, נאוה בירושלם כאותן מלאכי השרת שהם יראים ומושלמים לי, איומה כנדגלות במה איומה את כנדגלות בדגלים שנתתי לך שנאמר איש על דגלו באותות: ששים המה מלכות, אלו ששים רבוא, ושמונים פילגשים אלו מבן עשרים שנה ומעלה, ועלמות אין מספר אלו קטנים שאין להם מנין, אף על פי כן אחת היא יונתי תמתי זה משה שהוא שקול כנגד כלם שנאמר כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל. ואומר אז ישיר משה ובני ישראל, וכבר היה רבי עקיבא יושב ודורש שילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא, זו יוכבד שילדה משה. דבר אחר ששים המה מלכות אלו העו"א. אחת היא יונתי אלו ישראל, ומכלם לא דקדק הקב"ה במנינם, אבל ישראל דקדק במנינם דכתיב שאו את ראש כל עדת בני ישראל, משל למלך שהיו לו גרנות והיו כלם טנופות ומלאות זונין לפיכך לא דקדק במנינם וכו'. אחת היא יונתי תמתי, אחת היא יונתי זה אברהם שנאמר אחד היה אברהם, אחת היא לאמה זה יצחק שהיה יחיד לאמו. ברה היא ליולדתה זה יעקב שהיה ברור לאמו שהוא צדיק: ראוה בנות אלו השבטים, שנאמר והקול נשמע בית פרעה, ויהללוה זה יוסף שנאמר ויאמר פרעה הנמצא כזה וגו', ראוה בנות ויאשרוה עתידין ישראל להתקלס מן האומות, וכן הוא אומר ואשרו אתכם כל העמים הגוים, אמר רבי שמעון בן חלפתא כשהמטרונא מתקלסת מקרוביה או משכניה אין לה כבוד, ואימתי הוא כבוד כשהיא מתקלסת מצרותיה, וכן הוא אומר ברוך תהיה מכל העמים, כגון פרעה ליוסף, בלעם ליעקב, לבן לרבקה, נבוכדנאצר לדניאל: מי זאת הנשקפה כמו שחר אלו ישראל כשהיו מהלכין במדבר היה הארון מהלך לפניהם שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא כמין שני זיקוקין של אש היה יוצא מבין שני בדי הארון והיו שורפין את הנחשים שהיו כקורות הבד, ואת העקרבים שהיו עשרים זרתות, והיו שורפין את הקוצים ואת הברקנים, שנאמר המוליכך במדבר הגדול וגו', והיו עובדי אלילים רואים את העשן והיו אומרים מי זאת עולה מן המדבר, ורואים היאך הקב"ה עושה להם נסים מעלה להם את הבאר מוריד להם את המן מגיז להם את השלו והוא בכבודו מאיר להם שנאמר וה' הולך לפניהם יומם, והיו עובדי אלילים רואים את עמוד הענן ביום ואת עמוד האש בלילה ואומרים מי זאת הנשקפה כמו שחר מי היא האומה שכל תשמישיה באורי אלקים אלו. יפה כלבנה מה הלבנה ביום ובלילה כך ישראל שולטי בעולם הזה ובעולם הבא, יכול כלבנה יהיו חסרים, תלמוד לומר ברה כחמה מה חמה שלמה כך היו ישראל מלאים במצות: איומה כנדגלות. רבי אלעזר ורבי יהושע, ר' אלעזר אומר כמלאכי השרת שהם עומדים דגלים דגלים, ר' יהושע אומר כיציאתן ממצרים שהיו עומדים דגלים דגלים. תני ר' חייא משל לבת מלכים שהיתה מלקטת בשלפין, והמלך עובר והכירה שהיא בתו ונטלה והושיבה עמו בקרונין והיו חברותיה תמהות עליה ואומרות אתמול היית מלקטת בשלפין והיום את יושבת בקרונין עם המלך, אמרה להן כשם שאתן תמהות עלי כך אני תמהה על עצמי, כך כשהיו ישראל משועבדין בטיט ולבני היו מאוסין בעיניהן של מצריים, וכשנגאלו נעשו חורין וסגנים על באי עולם, והיו תמהים והיו ישראל אומרים להם אף אנו תמהים עלינו כשם שאתם תמהים, ויותר מכם אנו תמהים שנאמר לא ידעתי נפשי שמתני. דבר אחר מי זאת הנשקפה זו גאולת המשיח כדרך שהשחר יוצא ואפלה בורחת מלפניו, כך אפלה נופלת על העו"א כשיבא משיח. דבר אחר מה חמה ולבנה בפרהסיא, כך כשיגלה מלכות משיח היא באה בפרהסיא. ד"א כשהמקום מביא טובה לעולם בהשקפה הוא מביאה שנאמר וישקף ה' אל מחנה מצרים. דבר אחר מה חמה ולבנה אין אורו של זה דומה לאורו של זה, אף לעתיד לבא אדם מקבל לפי מעשיו כתוב ברמז רצ"ז: אל גנת אגוז ירדתי. דרש רבא למה נמשלו דברי תורה לאגוז, לומר לך מה אגוז אע"פ שמלוכלך בטיט ובצואה אינו נמאס, אף תלמיד חכם אע"פ שסרח אין תורתו נמאסת. ד"א למה נמשלו דברי תורה לאגוז, א"ר יהושע דסיכנין בשם רבי יהושע בן לוי כל האילנות בשעה שהם לוקין מכסין עקריהן והם חיים, אבל האגוז הזה כשלוקה מגלה שרשיו והם חיים, כך ישראל מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם. דבר אחר למה נמשלו כאגוז, לומר לך מה האגוז הזה עשוי ארבע מגורות, כך ישראל כשיצאו ממצרים עשאן משה ארבעה דגלים והשכינה באמצע שנאמר ונסע אהל מועד בתוך המחנות, מה האגוז הזה שחוק לתינוקות ותענוג למלכים, כך ישראל כשהם זוכים והיו מלכים אומניך, באדין נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד, וכשהם חוטאים הייתי שחוק לכל עמי. ד"א האגוז הזה עצו משמר את פריו, כך ישראל עוסקים בתורה וחבריהם עוסקים בגמילות חסדים. דבר אחר האגוז כל זמן שעצו דבוק לפריו הוא משומר, פרש ממנו משליכין אותו לאשפה, כך ישראל כל זמן שדבוקים לחכמים ושומעים דבריהם הם זוכים לקנות שני עולמים, פרשו מהם אבדומן העולם. דבר אחר האגוז הזה נקלף שני קליפין, לכך נמשלו ישראל בו, א"ר אבין שהם מוהלים ופורעים. דבר אחר כל הפירות כשהם נופלות לארץ אין להם קול, והאגוז כשהוא נופל לארץ קולו נשמע, כך כשהצדיקים מתים הקול הולך בכל העולם. דבר אחר כל הפירות יכול אדם ליטול מהם מתוך השק ואין חבריהם מרגישים, אבל האגוז כיון שאתה נותן ידך ונוטל מהם מעט כלם מתרגשים, כך האיש יחטא ועל כל העדה תקצוף. דבר אחר כל הפירות אם נופלים לארץ מתלכלכים ונפשו של אדם קצה בהם לאכלם, אבל האגוז אם נופל ומתלכלך מרחיצו ואוכלו, כך ישראל אפילו מתלכלכים בעבירות כל ימות השנה יום הכפורים בא ומרחיצם מכל עונותיהם שנאמר כי ביום הזה יכפר וגו'. דבר אחר האגוז הזה נתון בקופסא אם מבקש אדם ליתן פלפלין או שומשמין ביניהם מחזיקים הם, מה שאין כן בתאנים ותמרים, כך ישראל מקבלים מי שבא להתגייר. א"ר לוי האגוז הזה יש בו שלשה מינים, אגוזי פרך, ובינונים, וקטרונים. של פרך שנפרך מעצמו, והבינוני אתה מקיש עליו ונשבר, והקטרונים מתקשה לישבר ואתה מקיש עליו באבן לשברו אעפ"כ אין תועלת בו, כך הם ישראל יש מהם עושים מצוה מעצמם, ויש בהם שאתה תובעם למצוה ומיד הם נותנים, ויש בהם שאפילו אתה מקיש עליו כמה פעמים אין מועיל הימנו כלום, אעפ"כ אמר ר' לוי המשל אומר הפתח שאינו פתוח למצוה פתוח לרופא. דבר אחר הא גוז הזה חלק מי שאינו אומן לעלות בו מיד הוא נופל, כך כל מי שמשרת ישראל צריך לשמור את עצמו שלא יטול את שלו מתחת ידיהם כגון משה וישעיה ואליהו. משה אמר שמעו נא המורים, ואומר לכן לא תביאו את הקהל הזה. ישעיה אמר ובתוך עם טמא שפתים, מיד ובידו רצפה. אליהו אמר כי עזבו בריתך בית בני ישראל, ונאמר לו ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך. דבר אחר אל גנת אגוז, אמר רבי יהושע בן חנניה שאני גוזז אותה כל שע, אומות העולם חוטאים ואני מאריך רוחי להם, אבל ישראל איני מקיף להם אלא חטאו אני גוזזם, אעפ"כ כל דבר שהוא נגזז מיד הוא מחליף ומשבח, וכן הוא אומר ישראל ויהודה רבים כחול אשר על שפת הים. דבר אחר אל גנת אגוז זה היה אברהם. לראות הפרחה הגפן זה היה יצחק. הנצו הרמונים זה יעקב ושבטיו. דבר אחר אל גנת אגוז אלו ישראל שנתקדשו לפני הר סיני שנמשלו כאגוז מה האגוז הזה אם הקשתו כלו מפעפע, כך ישראל משנתקדשו נעשו נוחים. א"ר יוסי בר יהודה מי שלא ראה אגוז מימיו ואינו יודעו, מה סבור שאין בו כלום אלא עצים, פעפעו הרי הוא מוציא אותו מגורות של אוכלים, כך ישראל האומות שאין מכירים אותם אומרים בעונותיהם הם לוקים, בדקו אותם הם מוציאים אותם מגורות מגורות של מצוה: שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך. אמר רבי ברכיה ארבעה פעמים כתיב שובי כנגד ארבע מלכיות שישראל נכנסים ויוצאים מתוכם בשלום, השולמית אומה שמסיימין לה שלום בכל יום שנאמר וישם לך שלום, אומה ששלום העולם דר בתוכה, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אומה שאני עתיד ליתן לה שלום, הדא הוא דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום. רבי שמואל ברבי תנחומא ורבי חנין ברבי ורבי ברכיה בן צרויה משום ר' אידי אומרים אומה שעשתה שלום ביני ובין עולמי שאלמלא היא הייתי מחריב את עולמי. רבי אלעזר אומר אומה שהיא משלמת אסטטיונו של עולם, הן הן בעוה"ז הן הן בעוה"ב, ר' יהושע דסיכנין בש"ר לוי אומה שכל טובה הבאה לעולם אינה באה אלא בזכותה, הטל אינו יורד אלא בזכותה שנאמר ויתן לך האלקים, הגשמים אינם יורדים אלא בזכותה, עו"א אומרים לה שובי שובי השולמית הדבקו לנו ובאו לכם אצלנו ואנו עושים אתכם דוכסין שלטונים והגמונים, וישראל אומרים להם מה תחזו בשולמית, מה גדולה אתם נותנים לנו שמא כמחולת מחנים שמא אתם יכולים ליתן גדולה שנתן לנו הקב"ה במדבר דגל מחנה יהודה דגל מחנה ראובן דגל מחנה אפרים דגל מחנה דן יכולין אתם לעשות כן לנו. דבר אחר כמחולת המחנים שאנו חוטאים והוא מיחל לנו יכולין אתם לעשות כך, אף בלעם וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, התחיל אומר מי יוכל ליגע באלו: מה יפו פעמיך. דרש רבא כמה יפים פעמותיו של ישראל. בנעלים, בשעה שעולים לרגל. בת נדיב, בתו של אברהם שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם, ולא אלקי יצחק ויעקב, אלא אלקי אברהם, שהיה תחלה לגרים: חמוקי ירכיך כמו חלאים, אמר רבה בר בר חנה שיתין נבראו מששת ימי בראשית שנאמר חמוקי ירכיך אלו שיתין, כמו חלאים שהיו חלולים ויורדים על התהום. מעשה ידי אמן, ידי אומנות של הקב"ה. דבי רבי ישמעאל תנא בראשית אל תקרא בראשית אלא ברא שית כתוב ברמז ת"א. תנא דבי דבי רבי ענן מאי דכתיב חמוקי ירכיך, למה נמשלו דברי תורה לירך, לומר לך מה ירך בסתר מבפנים אף דברי תורה בסתר מבפנים, פעם אחת גזר רבינו שלא ישנו לתלמידים בשוק, מאי דרש, מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר, והכתיב חכמות בחוץ תרונה, ההוא כדרבא דאמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ, והא כתיב לא מראש בסתר דברתי, ההוא ביומא דכלה, איכא דאמרי חמוקי ירכיך בצדקה ובגמילות חסדים ברמז תקל"א: שררך אגן הסהר. שנו רבותינו סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, מנא הני מילי א"ר אחא ברבי חנינא אמר קרא שררך אגן הסהר, שדרך זה סנהדרין, ולמה נקרא שמה שררך שהיא יושבת בטבורו של עולם, אגן שמגינה על כל העולם כלו, הסהר שהיא דומה לסהר. אל יחסר המזג שאם הוצרך אחד מהם לצאת רואין אם יש שם עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא: בטנך ערמת חטים. מה ערמת חטים הכל נהנין ממנה אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהם, סוגה בשושנים שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בה פרצות, והיינו דאמר ליה ההוא מינאי לרב כהנא אמריתו נדה שרי ליחודי בהדי גברא, אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת, אמר ליה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים. דבר אחר שררך אגן הסהר מדבר בסנהדרין שהיו נתונים באמצעו של בית בלשכת הגזית כשרר הזה שהוא נתון באמצעו של גוף. דבר אחר מה השרר הזה כל זמן שהתינוק במעי אמו חי מן השרר שלו, כך ישראל חיין מן סנהדרין. מהו אגן הסהר פתרון של פרקמטיא כלומר שצריך הוא יוצא ממנו, ואין הלשון הזה אלא פתרון שנאמר ויקח משה חצי הדם וישם באגנות. בטנך ערמת חטים אמר רבי יוחנן זו תורת כהנים שהיא כלה חטאות ואשמות חטאת היא אשם הוא והיא נתונה באמצע התורה, אמר ר"ל למה נמשלה בחטים, אלא מה חטים הללו כלן עולות למדה כך היו ישראל כלם עולים למנין החכמים והזקנים והחסידים, א"ר יעקב בר אידי והלא ערמת של אסטרבולין יפה משל חטים, אלא אין העולם יכול לעמוד על אסטרבולין ויכול הוא לעמוד על חטים. ד"א ערמת חטים א"ר יצחק אין אדם מונה עם בן ביתו לא משפלות של זבל ולא של מוץ ולא של קש והוא מונה משפלות של חטים ואינו מונה ומשפלות של זבל מהו עושה ממחה אותם במים, וכן דור המבול ויאמר ה' אמחה את האדם ולא משפלות של מוץ ומהו עושה מזרה אותו לרוח, וכן דור הפלגה ויפץ ה' אותם משם, וכן חבילות של קש מהו עושה, נותן אותו בקמון, וכן עשה למצרים יאכלמו כקש, ומהו מונה חבילות של חטים, אלו ישראל, לפיכך הוא סופרן כי תשא את ראש בני ישראל. דבר אחר סוגה בשושנים, יש אדם גודר בשושנים, דרך בני אדם גודרים בקוצים ובדרדרים אלא היה אדם מתאוה לראות חופתו הוציא יציאותיו והציע חופתו, בא ליזקק עם אשתו אומרת לו שושנה אדומה ראיתי, מיד פרש הימנה זה הופך פניו לכאן וזה הופכת פניה. מי הפרישו ממנה אי זה עקרב עקצו אי זה נחש נשכו אי זה גדר עמד ביניהם, אלא אלו הם דברי תורה שרכים הם כשושנים. בטנך ערמת חטים, מה השבולת הזו מתמרת ועולה והקנה ארוך ועליה רחבים וארוכים והשבולת בראש הקנים והקנה שלה מתגאה ואומר בשבילי נזרעה השדה, אמרה להם השבולת הרי הגורן בא והכל מפייסין בשביל מי נזרעה השדה באת הגורן מכניסין את הקש לאור וזורק את המוץ לרוח ומכניס את החטים לאוצר וכל העובר נוטל ומנשקן, כך לעתיד לבא והיו עמים משרפות שיד, יהיו כמוץ לפני רוח, יאכלמו כקש, אבל ישראל ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר: עיניך ברכות בחשבון. עיניך אלו הזקנים הממונים על הצבור שנאמר והיה אם מעיני העדה, ברכות מה ברכה זו אין אדם יודע מה בתוכה, כך אין אדם יכול לעמוד על דברי חכמים. בחשבון בחשבונות שנגמרין בעצה ובמחשבה, היכן נגמרין, בשער בת רבים בבתי מדרשים. אפך כמגדל הלבנון עשיתם את התורה, צופה פני דמשק קוו לאליהו שנאמר לו לך שוב לדרכך מדברה דמשק הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. ד"א עיניך ברכות בחשבון אלו סנהדרין שנאמר והיה אם מעיני העדה, ברכות בחשבון שהיו יושבים ומחשבים ל"ו מזכין ול"ה מחייבים זכאי. על שער בת רבים, ר' יהודה בנו של רבי אומר כל הלכה שהיא יוצא לשער זו סנהדרין, בת רבים, כשם שהרבים מוציאין אותה: ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן, הדלים שברשים הם חביבים לפני כדניאל. מלך אסור ברהטים, אמר לו הקב"ה כביכול אסור אני ביניכם, בזכות מה בזכות הריצות שרץ אברהם לפני שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, רבי לוי אמר בזכות יעקב שכתוב בו ברהטים בשקתות המים. דבר אחר אמר הקב"ה למשה מלך עשיתיך עליהם גזור והם עושים. דבר אחר ראשך עליך ככרמל, אמר הקב"ה הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלה לראש הכרמל. ודלת ראשך כארגמן והדלים שבכם חביבים עלי כדוד שנאמר והיה הנכשל בהם וגו' כדויד, רבי ברכיה אמר מלך זה משה דכתיב ויהי בישורון מלך. אסור ברהטים שגזר הקב"ה עליו שלא ליכנס לארץ ישראל, בשביל מה, בשביל מי מריבה. דבר אחר מלך אסור ברהטים מלך זה מלך מלכי המלכים, ואין אסור אלא שבועה שנאמר ואסרה אסר, ברהטים אלו האבות שרצו לפני כסוסים ונשבע לאבות שנאמר למען הקים אותך היום לו לעם כאשר נשבע לאבותיך, לפיכך איני יכול לעשות לעבור על שבועתו, וכן אתה מוצא כשבקשו לפרוק עולו בימי יחזקאל אמר להם יחזקאל העולה על רוחכם היו לא תהיה חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם: אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן אמרתי אעלה בתמר ועכשו לא עלתה בידי אלא סנסנה אחת של חנניה מישאל ועזריה כתוב בתורה רמז תקצ"א: וחכך כיין הטוב. אמר רב יהודה אמר שמואל מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים, וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים, אלא כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעה"ז, דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר, אמר ר' יצחק בר זעירי א"ר שמעון נזירא מאי קראה וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, ככומר הזה של ענבים מה כומר של ענבים אדם מניח אצבעו עליו דובב אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר כתוב בפסוק יעלזו חסידים בכבוד: דובב שפתי ישנים. ר' חנינא בר פפא ורבי סימון, חד אמר כהדא דשתי קונדיטון, וחד אמר כהדין דשתי חמר עתיק אף על גב דשתי ליה טעמיה בפומיה. מה יפית ומה נעמת כתוב ברמז תת"א: אני לדודי ועלי תשוקתו. ארבע תשוקות הם, אין תשוקת האשה אלא לבעלה שנאמר ואל אישך תשוקתך, אין תשוקת יצר הרע אלא על קין וחבריו שנאמר ואליך תשוקתו, אין תשוקתן של גשמים אלא על הארץ שנאמר פקדת הארץ ותשוקקה, אין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל שנאמר ועלי תשוקתו, אף על פי שאנו תשים לו אנו מקוים: לכה דודי נצא השדה. דרש רבא אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות ושבועת שוא. נצא השדה ואראך ת"ח שיושבים ועוסקים בתורה מתוך הדחק, נלינה בכפרים אל תקרי בכפרים אלא בכופרים בוא ואראך אותן שהשפעת לו טובה וכפרו בך, נשכימה לכרמים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, נראה הפרחה הגפן אלו בעלי מקרא, פתח הסמדר אלו בעלי משנה, הנצו הרמונים אלו בעלי תלמוד, שם אתן את דודי לך שם אראך כבודי וגדלי שבח בני ובנותי: הדודאים נתנו ריח. זה יששכר וזבולון, זבולון יושב ועוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של יששכר והתורה רבה על ישראל. אמר רבי לוי בוא וראה כחן של דודאים שעל ידי דודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל יששכר וזבולון. דרש רבא הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ועל פתחינו כל מגדים אלו בנות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן. חדשים גם ישנים, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה הרבה גזרות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקיימתי, אמר ליה רב חסדא לההוא מרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה מי שמיע לך חדשים גם ישנים מאי ניהו, א"ל אלו מצות קלות אלו מצות חמורות, א"ל וכי תורה פעמים פעמים נתנה, אלא הללו דברי תורה והללו דברי סופרים, לפי שנאמר הדוד אחד תאנים טובות מאד אלו צדיקים גמורים, והדוד אחד תאנים רעות אלו רשעים גמורים, ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוין, תלמוד לומר הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח: מי יתנך כאח לי. אי זה אח, אתה מוצא מתחלת ברייתו של עולם האחים שונאים זה את זה, קין להבל ויקם קין אל הבל אחיו. ויהרגהו, ישמעאל ליצחק ותרא שרה את בן הגר המצרית משחק, ואין משחק אלא שפיכות דמים דכתיב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, עשו ליעקב ויאמר עשו בלבו יקרבו וגו', אחי יוסף ליוסף וישנאו אותו, ובאי זה אח אמר ישראל, כמשה ואהרן שנאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד שהיו אוהבים זה את זה, שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא קנאו זה את זה. אמצאך בחוץ אשקך ויפגשהו בהר האלקים וישק לו. דבר אחר כיוסף לאחיו, אתה מוצא אחר כל הרעות שעשו לו אמר להם אנכי אכלכל אתכם וגו', וכתיב וינשק לכל אחיו ויבך עליהם וגו': תחת התפוח עוררתיך, דרש רבא בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ממצרים כתוב ביחזקאל ברמז שנ"ד: שימני כחותם על לבך. א"ר אבהו שני דברים שאלו ישראל לפני הקב"ה ואמר להם הנביא לא שאלתם כראוי. כי עזה כמות אהבה, אהבה שאהב יעקב את רחל שנאמר ויאהב יעקב את רחל. קשה כשאול קנאה שקנאה רחל באחותה שנאמר ותקנא רחל באחותה, ומה תעשה אהבה בצד קנאה. דבר אחר זה אהבת דוד ויהונתן שנאמר ויאהבהו יהונתן כנפשו. קשה כשאול קנאה, קנאת שאול בדוד, ומה תעשה אהבה בצד קנאה. ד"א זה אהבת יעקב ליוסף שנאמר וישראל אהב את יוסף. קשה כשאול קנאה ויקנאו בו אחיו, ומה תעשה אהבה בצד הקנאה. דבר אחר אהבה שאהב משה ליהושע קשה כשאול קנאה המקנא אתה לי. ד"א כי עז כמות אבה אהבתי אתכם, ואהבת את ה' אלקיך, עלמות אהבוך, קשה כשאול קנאה, קנאת ביתך אכלתני. מי זאת עולה מן המדבר, משל למלך שנשא אשה וכו'. שמה חבלתך אמך זו יציאת מצרים שהיתה הארץ מתחבלת כיולדת. שימני כחותם זה אברהם שקיים המילה כחותם. על זרועך זה יצחק כשם שתפלין נדבקין בזרוע כך יצחק נדבק בהקב"ה. כי עזה כמות אהבה, שאהב הקב"ה את יעקב דכתיב ואוהב את יעקב. רשפוה רשפי אש, לעתיד לבא זיוון של ישראל יוצא באש של כסא הכבוד שנאמר והיה אור ישראל לאש. זאת קומתך דמתה לתמר, אמר ר' אבהו כשם שעשיתי נס לתמר ולבניה וביישתי את שונאם, כך אני עתיד לעשות לכם נס ולבייש את שונאיכם. ושדיך לאשכולות, אלו חנניה מישאל ועזריה. אמרתי אעלה בתמר, בשעה שגלו יש אל אמרו להם עובדי אלילים מעכשו אין בו כח, אמר הקב"ה אני מודיע את גבורתי ביד בניה של תמר. וריח אפך כתפוחים, כשיצאו מכבשן האש היה הולך ריחן כתפוח. וחכך כיין הטוב זה המדרש, הולך לדודי למישרים אלו תלמידי חכמים, כי עזה כמות אהבה בשעה שישראל מומתין על קדוש השם. קשה כשאול קנאה כשחרב בית המקדש. רשפי אש, ממרום שלח אש: מים רבים לא יוכלו ברמז תרס"ה: מים רבים אלו עו"א ונהרות אלו המלכיות. אם יתן איש את כל הון ביתו זה המן הרשע בוז יבוזו לו שנאמר ויבז בעיניו. אחות לנו קטנה זו התורה שנאמר אמור לחכמה אחותי את קטנה במראה וגדולה במעשים, ושדים אין לה כאשה אבל היא מינקת לכל העולם שנאמר דדיה ירווך בכל עת, מה נעשה באי זה פנים נקביל פני שכינה במצותיה של תורה, והקב"ה אומר להם אם חומה היא אם משימין עצמם כחומה לחצי נבנה עליה טירת כסף כשם שהכסף נכנס לאור ויוצא שלם ואינו חסר, כך הם נכנסים למלכיות ויוצאים שלמים, ואם דלת היא כשם שהדלת אינה אלא לשעה כך הם אינם יוצאים אלא לשעה: כרם היה לשלמה. זה בית המקדש, ולמה תלהו בשלמה, לפי שנתן נפשו עליו. בבעל המון אלו ישראל שנאמר בקול רנה ותודה המון חוגג. נתן את הכרם לנוטרים, אלו המלכיות. כרמי שלי לפני, אמר לו הקב"ה אתה צערת את עצמך בחכמה חייך אי אתה מפסיד, הלומד נוטל חלק אחד והמלמד נוטל חמשה חלקים דכתיב האלף לך שלמה. היושבת בגנים אין מקלסין מלמעלה עד שיתחילו ישראל דכתיב ברן יחד כוכבי בקר. ברח דודי, אימתי ביום שחרב בית המקדש. ודמה לך לצבי, מה הצבי הזה הולך לסוף העולם וחוזר למקומו, אף ישראל אע"פ שנתפזרו בכל העולם עתידין לחזור שנאמר אלכה אלך אשובה אל מקומי. דקלטינוס מלכא צד צביין וחפי קרניהון בדהב ושלחינון לאפריקי, בסוף י"ג שנים תבו לאתריהון: על הרי בשמים. אין לך בכל הנטיעות מקום דחוק כאותו של בשמים, לפי שבעולם הזה עובדי אלילים שמשולים כקוצים הם בריוח וישראל דחוקים, ולעתיד לבא העם ההולכים בחשך ראו אור גדול. ד"א מי יתנך כאח לי אלו שבעה דברים שמשיח עומד ומראה לישראל, גן עדן, וכסא הכבוד, קרח ועדתו, גיהנם רשעים יורדים, ודין רשעים, שכר הצדיקים, ומחיה המתים: דבר אחר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, את זו דרש ר' סימאי כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. מאי בוז יבוזו לו, אמר עולא לא כשמעון אחי עזריה ולא כרבי יוחנן נשיאה אלא כהלל ושבנא, דכי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחים הוו, הלל עסק בתורה שבנא עבד עסקא, לסוף אמר ליה תא ליערוב וליפלוג, יצאה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. ר' יוחנן הוה מטי וסליק מטבריא לצפורי והוה מסתמיך על כתפיה דר' חייא בר אבא, מטון חד בי חקל אמר דין בית חקל הוה דידי וזבינתיה מיבעי לעי באורייתא, מטון חד בית זיתא אמר דין הוה דידי וזבינתיה מיבעי לעי באורייתא, שרי ר' חייא בר אבא בכי, א"ל למה את בכי, א"ל בכי אנא דלא שבקת לסיבותך כלום, א"ל למה את בכי, א"ל בכי אנא דלא שבקת לסיבותך כלום, א"ל חייא בני קלה היא בעיניך שמכרתי דבר שנתן לששה ימים וקניתי דבר שנתן לארבעים יום ולארבעים לילה, כד דמך ר' יוחנן היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו. כד דמך אבא בר הושעיא איש טריא ראו מטה פורחת באויר, והיה דורו קורא עליו אם יתן איש וגו' באהבה שאהב המקום את אבא בר הושעיא בוז יבוזו לו: אחות לנו קטנה וגו'. אמר רבי יוחנן אחות זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. אני חומה ושדי כמגדלות, אמר ר' יוחנן אני חומה, חומה זו תורה, ושדי כמגדלות אלו ת"ח, רבא אמר אני חומה זו כנסת ישראל, ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, א"ר יוחנן ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך בבית אביה להגיד שבחה. דבר אחר אחות לנו קטנה, רבי ברכיה אמר זה אברהם אבינו שאיחה את כל באי עולם, בר קפרא אמר כזה שמאחה את הקרע קטנה שעד שהוא קטן היה מסגל מצות ומעשי טובים, ושדים אין לה לא היניקוהו מצות ולא מעשים טובים. מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה ביום שיגזור עליו נמרוד לירד לתוך כבשן האש. אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף אם מעמיד הוא דברים כחומה נבנה עליה טירת כסף. ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, מה לוח זה צורה זו אינו אלא לשעה כך איני מתקיים עליו אלא לשעה, אמר לפניו רבון העולמים אני חומה מעמיד דברי תורה כחומה, ושדי כמגדלות, אלו חנניה מישאל ועזריה: אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף. ר' שמעון בן לוי הוה קא סחי בירדנא, אתא רבה בר בר חנה יהיב ליה ידא. אמר ליה אלהא סנינא לכו דכתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף אם עשיתם עצמכם כחומה בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו, עכשיו שעשיתם עצמכם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו, כי אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל לאו היינו טעמא אי סליקו כלהו נמי בימי עזרא לא שריא שכינה במקדש שני דכתיב יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם אע"פ שיפת אלקים ליפת אין השכינה שורה אלא באהלי שם: כרמי שלי לפני וגו'. כל שלמה האמור בשיר השירים קדש למי שהשלום שלו, חוץ מזה כרמי שלי לפני האלף לך שלמה לדידיה. ומאתים לנוטרים את פריו לרבנן, ויש אומרים אף הוא זה הנה מטתו שלשלמה, אלא הא דאמר שמואל האי מלכותא דקטלא חד מן שיתא בעלמא לא מיענשא שנאמר כרמי שלי לפני האלף לך למלכותא דרקיעא, ומאתים לנוטרים למלכותא דארעא, שמואל כתנא קמא ולא כיש אומרים, אלא יש אומרים אף זה קדש וזה הוא חול, ושמואל כיש אומרים: ברח דודי. אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע ערוק מריח בישא ואיתא לך לריח טבא. על הרי בשמים, רבי תנחומא פתח לב אדם חכם ישכיל פיהו, בנוהג שבעולם אומנים נכנסים לעיר אומרים מהו אומנותם, ופעמים שאינם צריכים לומר שמתוך כליהם נכרת אומנותם, אבל חכם שנכנס לעיר מי מודיע חכמתו פיו שנכנס לבית המדרש ודורש, למה הדבר דומה לחבית סתומה ואין אדם יודע מה בתוכה, כך שלמה אף על פי שקלסו הקב"ה וה' נתן חכמה לשלמה לא היינו יודעים מה חכמתו ששרתה עליו שכינה, ואמר שלשה ספרים הוי לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו יוסיף לקח שהוסיף על לקחה של תורה: ודמה לך לצבי. אי מה הצבי הזה כשהוא ישן אחת מעינו קמוצה ואחת פתוחה יכול אף הקב"ה כן, תלמוד לומר הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו עיני ה' אל צדיקים:

8 שמות רבה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, וּמשֶׁה הָיָה, כָּל מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ הָיָה, מְתוּקָן לְכָךְ, בראשית ג, כב: הֵן הָאָדָם הָיָה, מְתֻקֶּנֶת הָיְתָה הַמִּיתָה לָבוֹא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית א, ב: וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, זוֹ מִיתָה, שֶׁמַּחְשִׁיךְ פְּנֵי הַבְּרִיּוֹת. בראשית ג, א: וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם, מְתֻקָּן לְפֻרְעָנֻיּוֹת הָיָה. בְּנֹחַ כְּתִיב בראשית ו, ט: תָּמִים הָיָה, מְתֻקָּן לִגְאֻלָּה. בְּיוֹסֵף כְּתִיב שמות א, ה: וְיוֹסֵף הָיָה, מְתֻקָּן לְפַרְנָסָה. בְּמָרְדְּכַי כְּתִיב אסתר ב, ה: אִישׁ יְהוּדִי הָיָה, מְתֻקָּן לְהַצָּלָה. וּמשֶׁה לִגְאֻלָּה. מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָם נִתְקְנוּ לְכָךְ. וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לָמָּה הָיָה רוֹדֵף לַמִּדְבָּר, לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִתְעַלּוּ מִן הַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר שיר השירים ג, ו: מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר, שֶׁהָיָה לָהֶם מִן הַמִּדְבָּר, הַמָּן, וְהַשְֹּׂלָו, וְהַבְּאֵר, וְהַמִּשְׁכָּן, וְהַשְּׁכִינָה, כְּהֻנָּה, וּמַלְכוּת, וְעַנְנֵי כָבוֹד. דָּבָר אַחֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אַתָּה עָתִיד לְהַעֲלוֹת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בִּזְכוּת מִי שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ בֵּין הַבְּתָרִים, זֶה אַבְרָהָם, וְאֵין מִדְבָּר אֶלָּא דִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר שיר השירים ד, ג: וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה. וְאָמַר רַבִּי לֵוִי אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, סִימָן זֶה לְךָ, בַּמִּדְבָּר אַתָּה מַנִּיחָן וּמִן הַמִּדְבָּר אַתָּה עָתִיד לְהַחֲזִירָן לֶעָתִיד לָבוֹא. שֶׁנֶּאֱמַר הושע ב, טז: לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הָיָה רוֹדֵף לַמִּדְבָּר, שֶׁצָּפָה שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲרִיב כְּרַכֵּי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כְּמָה דִכְתִיב ירמיה נ, יב: הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה. דָּבָר אַחֵר, וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל הַקְּרוּיִים צֹאן יָמוּתוּ בַּמִּדְבָּר. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁתָּבַע משֶׁה צָרְכֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שיר השירים א, ז: הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וגו', כַּמָּה חַיּוֹת בָּהֶן, כַּמָּה מְעֻבָּרוֹת, כַּמָּה מֵינִיקוֹת הִתְקַנְתָּ לַתִּינוֹקוֹת, כַּמָּה רִיכּוּכִין הִתְקַנְתָּ לַמְעֻבָּרוֹת. הֵשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שיר השירים א, ח: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, אִם לֹא יָדַעְתָּ סוֹפְךָ לֵידַע, שיר השירים א, ח: צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, כְּלוֹמַר הַצֹּאן וְהַגְּדָיִים אַתָּה רוֹעֶה כלומר האבות ימותו במדבר והבנים נכנסים, וְאֵין אַתָּה רוֹעֶה הַבָּנִים, אֶלָּא שיר השירים א, ח: עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים, בְּאֶרֶץ סִיחוֹן שלא תכנס משם והלאה. וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה, חֲמִשָׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ, הַר אֱלֹהִים, הַר בָּשָׁן, הַר גַּבְנֻנִּים, הַר חוֹרֵב, הַר סִינַי. הַר הָאֱלֹהִים, שֶׁשָּׁם קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֱלָהוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַר בָּשָׁן, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאוֹכֵל אָדָם בְּשִׁנָּיו בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בָּהָר. וְכֵן הוּא אוֹמֵר ויקרא כו, ג ד: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם. הַר גַּבְנֻנִּים, נָקִי כַּגְּבִינָה, נְקִיִּים מִכָּל מוּם. הַר חוֹרֵב, שֶׁמִּמֶּנּוּ נָטְלוּ סַנְהֶדְרִין רְשׁוּת לַהֲרֹג בֶּחָרֶב. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שֶׁמִּשָּׁם נָטְלוּ עוֹבְדֵי גִּלּוּלִים אִפּוֹפְּסִין שֶׁלָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ס, יב: וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ, מֵחוֹרֵב יֶחֱרָבוּ. הַר סִינַי, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָרְדָה שִׂנְאָה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים.

9 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

איש היה בארץ עוץ. אמר רבי כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש כתוב במגלת אסתר בפ' איש יהודי. בו ביום דרש רבי יהושע בן הורקנוס לא עבד איוב את המקום אלא מאהבה שנאמר הן יקטלני לא איחל, ועדיין הדבר שקול אם אני מצפה לו או איני מצפה לו, ת"ל עד אגוע לא אסיר תומתי ממני ללמד שמאהבה עשה. אמר ריב"ל מי יגלה עפר מעיניך רבי יוחנן בן זכאי שהיית אומר כל ימיך לא עבד איוב אלא מיראה שנאמר וירא אלקים וסר מרע והרי יהושע תלמיד תלמידך לימד שמאהבה עשה. וליחזי להאי קרא אי בלמ"ד אל"ף אי בלמ"ד וא"ו כתיב, וכל היכא דכתיב בלמ"ד אל"ף לא הוא אלא מעתה בכל צרתם לא צר הכי נמי דלא הוא והכתיב ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם אלא לאו משמע הכי ומשמע הכי. תניא רבי אומר נאמר ירא אלקים באברהם ונאמר ירא אלקים באיוב מה להלן מאהבה אף כאן מאהבה, והתם גופיה מנלן דכתיב זרע אברהם אוהבי, מאי איכא בין עושה מיראה לעושה מאהבה, איכא בינייהו הא דתני רבי שמעון בן אלעזר גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה שזה תלו לו לאלף דור וזה תלו לו לאלפים דור, כתיב הכא ועושה חסד לאלפים לאוהבי, וכתיב התם ולשומרי מצותיו לאלף דור האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה. משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב, מסייע לרבי לוי בר חמא דא"ר לוי בר חמא איוב בימי משה היה, כתיב הכא ועושה חסד לאלפים לאוהבי, וכתיב התם ולשומרי מצותיו לאלף דור האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה. משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב, מסייע לרבי לוי בר חמא דא"ר לוי בר חמא איוב בימי משה היה, כתיב הכא מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויוחקו וכתיב התם כי שם חלקת מחוקק ספון, ורב אמר בימי מרגלים היה כתיב הכא איש היה בארץ עוץ איוב שמו וכתיב התם היש בה עץ, וקאמר משה למרגלים ראו אם ישנו אותו האיש שדומה לעץ ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ, רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו איוב מעולי גולה היה ומדרשו בטבריא היה, מיתיבי ימי שנותיו של איוב משנכנסו ישראל למצרים עד שיצאו, אימא כמשנכנסו, מיתיבי חסיד אחד היה באומות איוב שמו ולא בא לעולם אלא לקבל שכרו הביא עליו הקב"ה יסורין התחיל מחרף ומגדף כפל לו הקב"ה שכרו בעוה"ז כדי לטרדו מן העולם הבא שנאמר ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה, תנאי היא דתניא ר' אלעזר אומר איוב בימי שפוט השופטים היה שנאמר הן אתם כלכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו. אי זהו דור שכלו הבל הוי אומר זה דור של שפוט השופטים, רבי יהושע בן קרחה אומר בימי אחשורוש שנאמר ולא נמצאו נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ, איזהו דור שנתבקשו נשים יפות הוי אומר זה דורו של אחשרורוש, ואימא בימי דוד דכתיב יבקשו לאדני למלך נערה בתולה כתיב הכא בכל הארץ וכתיב התם בכל מדינות מלכותך לאפוקי דוד דכתיב ביה בכל גבול ישראל. רבי נתן אומר איוב בימי מלכת שבא היה שנאמר ותפול שבא ותקחם, וחכ"א בימי כשדים היה שנאמר כשדים שמו שלשה ראשים, ויש אומרים בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא, כתיב הכא כדבר אחת הנבלות תדברי וכתיב התם כי נבלה עשה בישראל, וכולהו תנאי וכולהו אמוראי מודו דאיוב מישראל הוה לבר מי"א, דאי סלקא דעתך מעו"א היה, בתר דשכיב משה מי שריא שכינה על עו"א, אלא ש"מ מישראל הוה. מיתיבי שבעה נביאים נתנבאו להם לעו"א ואלו הם, בלעם ואביו, איוב, אליפז התימני, בלדד השוחי, צופר הנעמתי, ואליהוא בן ברכאל הבוזי, א"ל וליטעמיך אליהוא בן ברכאל הבוזי לאו מישראל הוה והא כתיב ממשפחת רם, אלא מישראל הוה ואיתנבי לאו"ה הכא נמי אתנבא לאו"ה, כולהו נביאי נמי נבאו לאו"ה, כלהו נביאי עיקר נבואתן לישראל הני עיקר נבואתן לאו"ה. יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה, א"ל עליך אמר קרא איש היה בארץ עוץ, א"ל אלא מעתה ולרש אין כל וגו' מי הוה אלא משל היה הכא נמי משל היה, א"ל אם כן שמו ושם עירו למה לי. רבי שמעון בן לוי אמר משום בר קפרא בימי אברהם היה שנאמר את עוץ בכורו. רבי לוי אמר בימי שבטים היה שנאמר אשר חכמים יגידו וגו' בא שטן לקטרג על ישראל וגירה אותו באיוב, רבי חנינא בריה דר' חייא משל לרועה שהיה מביט בעדרו בא זאב ונזדווג לו אמר תנו לו תיש אחד להתגרות בו, ר' חנינא בר חמא אמר משל למלך שהיה יושב בסעודה ובא כלב אחד ונזדווג לו אמר תנו לו אבר אחד שיתגרה בו: והלכו בניו ועשו משתה. תנא ר' שמעון בן יוחאי אומר אין העולה באה אלא על הרהור הלב, רבי לוי אמר מקרא מלא הוא והעולה על רוחכם, ממי אתה למד מבניו של איוב שנאמר אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם: והלכו בניו ועשו משתה, ר' מאיר אומר שכן דרך מלכים להיות קוראים לאחיהם ולאחיותיהם בסעודה. ר' תנחומא בר חייא אמר להטפל בהן הלכו שקדשו להם נשים, הדא הוא דכתיב וישלח איוב ויקדשם, על דעתיה דר' מאיר דאמר שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהן ולאחיותיהן בסעודה שזמנם לסעודתא כמא דאת אמר ואל העם תאמר התקדשו למחר, על דעתיה דרבי תנחום בר חייא דאמר שקדשו להם נשים נטפלו להם והלכו. כתיב והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם. אמר רבי יודן בר חילפי בעי מספר ימים או מספר בניו ובנותיו או מספר כל הקרבנות שבתורה: ויהי היום ויבאו בני האלקים וגו' ויען השטן את ה' ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה. אמר לפניו רבש"ע שטתי בכל העולם כלו ולא מצאתי צדיק בארץ כאברהם, אמרת לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, אפילו בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה לא הרהר אחר מדותיך: ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב. א"ר יוחנן גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, ובאיוב כתיב תם וישר ירא אלקים וסר מרע, מאי סר מרע, אמר רבא בר שמואל איוב ותרן בממונו היה, מנהגו של עולם חצי פרוטה לחנוני ואיוב מדנפשיה קא יהיב. איוב לא קרא עצמו עבד והקב"ה קראו עבד ביהושע ברמז ד': מעשה ידיו ברכת, א"ר שמואל בר רב יצחק כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. ומקנהו פרץ בארץ. אמר ר' יוסי בר חנינא מקנהו של איוב פרץ גדרו של עולם, מנהגו של עולם זאבים הורגים את העזים ומקנהו של איוב עזים הורגים את הזאבים: הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם. א"ר יוחנן מלמד שהטעימו הקב"ה לאיוב בעולם הזה מעין העוה"ב שנאמר ונגש חורש בקוצר: ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך. אמר רבי כל מקום שנאמר רק מעוט הוא אף הוא מושבר ומולקה, א"ר יודן מן לבדי עד לבדי להגיד לך, אף הוא כיון שאמר בשורתו מיד מת: כשדים שמו שלשה ראשים. א"ר שמואל כיון ששמע איוב כן התחיל מגייס חיילותיו למלחמה, הה"ד כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני, אמר אומה זו בזויה הן ארץ כשדים זה העם לא היה ליתי אימתיה עלי, כיון שאמרו לו אש אלקים נפלה מן השמים אמר מה אני יכול לעשות מרתק מן שמיא נפל ואדום לא אצא פתח. ויקם איוב ויקרע וגו' כתוב ברמז קמ"ט: ויקח לו חרש להתגרד בו. ר' חוניא בשם ר' יהושע בר אבין ורבי זכריה חתניה דרבי לוי בשם רבי לוי אין בעל הרחלים נוגע בנפשות תחלה, ממי את למד מאיוב דכתיב הבקר היו חורשות וגו' אש אלקים נפלה מן השמים ויפול על הנערים ותבער בצאן ובנערים ויקח לו חרש, אף במצרי כך ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים ואח"כ ויך גפנם ותאנתם ואח"כ כל בכור בארצם, אף נגעים הבאים לאדם בתחלה הם באים על ביתו, חזר בו טעון חליצה, לא חזר בו טעון נתיצה, והם באים על בגדיו ואח"כ הם באים על גופו: והנה רוח גדולה. א"ר הונא בשעה שהרוח יוצא לעולם הקב"ה מרשלו בהרים כתוב במלכים ברמז רי"ט: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מאי דכתיב באלקים אהלל דבר בה' אהלל דבר, באלקים אהלל דבר זו מדת פורענות, בה' אהלל דבר זו מדה טובה, ר' אבהו אמר מהכא חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה, אם משפט אשירה. רבי תנחומא אמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, רבנן אמרין ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. א"ר הונא משום ר"מ במתניתין תנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב, כי הא דרבי עקיבא הוה אזיל באורחא ואזיל עמיה תרנגולא חמרא ושרגא, מטא לההוא דוכתא בעא אושפיזא לא יהבו ליה, נפק בת בדברא אתא ארי אכליה לחמריה ואתא שונרא ואכליה לתרנגוליה ואתיא זיקא וכביה לשרגא, אמר כל מה דעביד רחמנא לטב, בליליא אתא גייסא ושבייה אמר להו לא אמרית לכו כל דעביד רחמנא לטב. מעשה דנחום איש גם זו וכו' בתענית: בכל זאת לא חטא איוב. אמר רבא בשפתיו הוא דלא חטא אבל בלבו חטא. א"ר יודן ה' נתן וה' לקח כיון שנתן ברחמים נתן וכיון שלקח ברחמים לקח, ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בבריה וכשלקח נמלך בבית דינו. א"ר לוי בכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו ובנין אב שבכלם וה' דבר עליך רעה. עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא, עשה מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט: ותסיתני בו לבלעו חנם. ר' יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי עבד שמסיתין את רבו עליו וניסת יש לו תקנה: ויאמר ה' אל השטן הנו בידך רק אך את נפשו שמור. אמר ר' יצחק גדול צערו של שטן משל איוב, משל לעבד שא"ל רבו שבור את החבית ושמור יינה. אמר ר' לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, שטן כי היכי דלא ליהוי איניש עדיף מאברהם, פנינה דכתיב וכעסתה צרתה גם כעס, כד דרשה רב אחא בפפוניא קם שטן נשקיה לכרעיה: וישמעו שלשת רעי איוב וגו' ויועדו. א"ר יהודה אמר רב מלמד שנכנסו כלם בשער אחד. תנא בין כל אחד ואחד שלש מאות פרסה, מנא ידעי איכא דאמרי כלילא הוא דאית להו ואיכא דאמרי אילני הוא דאית להו כיון דכמישי הוו ידע, אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברותא כחברי דאיוב או מיתותא: וישבו אתו לארץ. אמר רבי אין המנחמין רשאין לישב אלא ע"ג קרקע שנאמר וישבו אתו לארץ, ואין המנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח האבל שנאמר ואין דובר אליו דבר וכתיב בתריה אחרי כן פתח איוב את פיהו וגו' והדר ויען איוב וגו' ויען אליפז. ד"א אין דובר אליו דבר אפילו בדברי תורה: יאבד יום אולד בו. אמר רבי יוחנן אסור לאדם לשמש מטתו ביום, אמר רב הונא מאי קראה יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר לילה נתן להריון ולא יום, וריש לקיש אמר מהכא בוזה דרכיו ימות, וריש לקיש האי קרא דרב יוחנן מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדר' חנינא בר פפא דדרש ר' חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו נוטל את הטפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר רבש"ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טפש עשיר או עני, ואידך א"כ ליכתוב קרא גבר הורה מאי הורה גבר, לילה נתן להריון ולא יום, ור' יוחנן האי קרא דריש לקיש מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדרבי שמעון דא"ר שמעון ארבעה דברי הקב"ה שונאם ואני איני אוהבם, הנכנס לביתו פתאום ואצ"ל לביתו של חבירו, והאוחז באמה ומשתין, והמשתין מים בפני מטתו ערום, והמשמש מטתו בפני כל חי, א"ר יהודה לשמואל אפילו בפני עכברים: יאבד יום אולד בו, איוב מקלל יום לידתו וליל עבורו, א"ר מרינוס בר אושעיא אמר איוב הלואי היתה אמי נדה בשעה שבא אבי להזקק לה שתאמר לו הורה גבר אין עכשו עת הריון מגבר, ירמיה מקלל יום לידתו ויום עיבורו וכו' בירמיה ברמז ש"א. ישנתי אז ינוח לי, ששה דברים סימן יפה לחולה בישעיה ברמז תמ"ב: או כנפל טמון לא אהיה וגו', ר' יוסיג הגלילי אומר עוללים אלו שבמעי אמן שנאמר או כנפל טמון לא אהיה כעוללים לא ראו אור, ויונקים אלו שיונקים שדי אמן שנאמר אספו עוללים ויונקי שדים. ד"א עוללים אלו שבחוץ שנאמר להכרית עולל מחוץ, ואומר עוללים שאלו לחם, ויונקים אלו שעל שדי אמן שנאמר ויונקי שדים. אלו ואלו פתחו ואמרו שירה לפני המקום שנאמר אשירה לה' כי גאה גאה: שם רשעים חדלו רוגז, ר' יוחנן וריש לקיש, ר' יוחנן אמר מפני מה נגזרה מיתה על הרשעי, אלא כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסין להקב"ה הה"ד הוגעתם ה' בדבריכם, וכיון שהם מתים הם פוסקים מלהכעיס להקב"ה, הה"ד שם רשעים חדלו רוגז. שם חדלו מלהכעיס להקב"ה, ומפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים, אלא כל זמן שהצדיקים חיים נלחמים עם יצרם וכיון שהם מתים הם נינוחין שנאמר ושם ינוחו יגיעי כח. אמר ריש לקיש ליתן שכר טוב לאלו כפלים וליפרע מאלו כפלים, ליתן שכר טוב לצדיקים שלא היו ראויים לטעום טעם מיתה וקבלו טעם מיתה שנאמר לכן בארצם משנה יירשו, ולהפרע מאלו בכפלים שלא היו הצדיקים ראוים לטעום טעם מיתה וגרמו להם למות לכך כתיב ומשנה שברון שברם. ויגזור מיתה על הרשעים ולא על הצדיקים, אלא כדי שלא יאמרו הרשעים כלום הצדיקים חיים אלא בשביל שהם מסגלים מצות ומעשים טובים אף אנו נסגל מצות ומעשים טובים ונמצאת עשיה שלא לשמה: קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו, אמר ליה ר' זירא לר' ירמיה אטו לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא, אלא כל המקטין עצמו בדברי תורה בעולם הזה נעשה גדול לעולם הבא, וכל המשים עצמו כעבד בעולם הזה נעשה חפשי לעולם הבא. ועבד חפשי מאדוניו, האדם בחייו הוא עבד ליצרו וליוצרו ובשעה שהוא עושה רצון יוצרו הוא מכעיס יצרו וכן להפך, מת יצא לחירות. ד"א ועבד חפשי מאדוניו, ר' מיאשה בר בריה דריב"ל נשתקע בחליו שלשה ימים, כשנתישבה דעתו עליו א"ל בני היכן היית א"ל וכו' כתוב ברמז תקפ"ד: כי פחד פחדתי וגו'. ההוא תלמידא דהוה אזיל בתריה דר' ישמעאל בר' יוסי חזייה דקא מפחד אמר ליה חטאת את דכתיב פחדו בציון חטאים, א"ל הא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד, א"ל ההוא בדברי תורה כתיב. יהודה בר' נתן הוה קאזיל בתריה דרב המנונא חזייה דהוה קא מבעית א"ל יסורי קא בעית למייתי אנפשך דכתיב כי פחד פחדתי ויאתיני, א"ל והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד, אמר ליה ההוא בדברי תורה כתיב. תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהיה מהלך בדרך ושמע קול צוחה בעיר אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי, עליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'. אמר רבא האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה מדריש מ"ט בטוח בה', משמועה רעה לא יירא: לא שלותי ולא שקטתי, אמר יעקב לא שלותי מלבן, ולא שקטתי מעשו, ולא נחתי מדינה, ויבא רוגז בא עלי רוגזו של יוסף: הנסה דבר אליך תלאה. אמר ליה אליפז לאיוב אתה משוה אותך לאברהם שנאמר ואתמשל כעפר ואפר והוא דן אותי כדור הפלגה שנאמר הורני לחומר, וכתיב ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר, וכי מעשיך כאברהם הנסה דבר אליך תלאה אברהם נתנסה בעשרה נסיונות ועמד בכלן ואתה בנסיון אחד: הנה יסרת רבים, אתה היית מנחם כל בעלי כשלון, כשהיה סומא בא אצלך היית מנחמו ואומר לו אם היית בונה בית לא היית רוצה לפתוח לו חלונות, כך עתיד הקב"ה לשתבח בך שנאמר אז תפקחנה עיני עורים, ואם היית עושה קיתון לא היית רוצה לעשות לו אזנים שנאמר ואזני חרשים תפתחנה וגו'. כושל יקימון מליך וברכים כורעות תאמץ אז ידלג כאיל פסח ועכשיו שנגע בך נבהלת כי עתה תבא אליך ותלא תגע עריך ותבהל הלא יראתך כסלתך, על שאמרת אדם צדיק אני ולמ מיסרני. וכי ראית צדיק אובד מימיך. זכר נא מי הוא נקי אבד, נח שהיה צדיק נמלט מכל דורו, אברהם מכבשן האש, יצחק מן המאכלת, יעקב מן המלאך, משה מחרב פרעה, ישראל ממצרים ושקעום בים. מנשמת אלוה יאבדו שנאמר נשפת ברוחך, אף כל הרשעים שעתידין לעמוד שאגת אריה וקול שחל וגו'. א"ל איוב אם כן הסתכל באביך עשו, א"ל אין לי עסק עמו שנאמר הבן לא ישא בעון האב. ליש אובד מבלי טרף זה עשו שהוא עובד מבלי מעשים. ובני לביא יתפרדו אלו אלופיו. א"ל איוב ואתה מי אמר לך ואלי דבר יגונב, אני נביא אני אין לי עסק עמך אלא להוכיחך. בשעפים מחזיונות לילה, א"ל הקב"ה לאליפז לעבדי איוב הוכחת בחזון אני מעמיד ממך בן נביא שיפרע מבית אביך בחזון שנאמר חזון עובדיה. תנו רבנן ולא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא באונאת ממון, כשהוא אומר וכי תמכרו ממכר וגו' הרי אונאת ממון אמור, ומה אני מקיים לא תונו, באונאת דברים, הא כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, ואם היה גר ובא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל שקצים ורמשים יבא וילמוד תורה שנאמרה מפי השכינה, אם היו יסורין או חלאים באין עליו, לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו, אם היו חמרין מבקשים תבואה ממנו לא יאמר להם לכו אצל פלוני שמוכר תבואה ויודע בו שלא מכר תבואה מעולם. ר' יהודה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי דבר זה מסור ללב וכל דבר המור ללב כתיב בו ויראת מאלהיך: מנשמת אלוה יאבדו זה דור המבול. ומרוח אפו יכלו אלו אנשי סדום. שאגת אריה וקול שחל, ארי היה בא ליכנס לתיבה היו שיניו קהות הדא הוא דכתיב ושני כפירים נתעו. ד"א שאגת אריה זה יהודה שנאמר גור אריה יהודה, א"ר יוחנן בשעה שתפס יוסף את בנימן ואמר האיש אשר נמצא הגביע בידו, מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ארבע מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ ובא מארץ כנען ובא אצל יהודה ושאגו שניהם ובקשה ארץ מצרים להפוך עליהם. ושני כפירים נתעו, אלו גבוריו של יוסף, כיון שכעס יהודה נתעו שניהם של כלם, ריב"ל אומר אף אחיו של יוסף כיון שראו יהודה בכעס אף הם נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים, שנאמר ליש אובד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו, מבלי טרף זה יהודה שמכר עצמו על בנימין, אמר שמא ימחול לי הקב"ה על אותו עון שהטעיתי את אבא ואמרתי לו אני מביאו לך, באותה שעה נתמלא חמה, כיון שראה יוסף סימניו של יהודה שהוא כועס בהם, מיד נזדעזע ונבהל אמר שמא יהרגני, ומה הם הסימנים של יהודה, עינו של ימין זולגת דם, ויש אומרים חמשה לבושים היה לבוש ונימא אחת היה לו בלבו כיון שהוא כועס קורעת את כלם, מה עשה יוסף באותה שעה, אותו עמוד של אבן שהיה יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות, מיד תמה יהודה אמר זה גבור כמותנו, באותה שעה אחז יהודה את חרבו לשלפה ואינה נשלפת לו, אמר יהודה ודאי ירא אלהים הוא, ועליו אמר קהלת החכמה תעוז לחכם זה יוסף אין נבון וחכם כמוך, מעשרה שליטים אשר היו בעיר אלו השבטים. ומדרש איוב מוסיף כשבא חושים בן דן אצל יהודה שאגו שניהם ומקולם נפלו שתי עיירות גדולות שבמצרים פיתום ורעמסס, ועל דבר זה נגזר על ישראל לבנותם שנאמר ויבן ערי מסכנות וגו': בשעפים מחזיונות לילה, מה בין נביאי ישראל לנביאי עובדי אלילים, ר' חמא בר חנינא ור' יששכר דכפר מנדו, ר' חמא בר חנינא אמר אין הקב"ה נגלה על נביאי עובדי אלילים אלא בחצי דבור שנאמר ויקר אלהים אל בלעם, א"ר יששכר אין לשון הזה ויקר אלא לשון טומאה כמה דאת אמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אבל לנביאי ישראל אינו נגלה אלא בדבור שלם בלשון חבה בלשון קדושה בלשון שמלאכי השרת מקלסין שנאמר וקרא זה אל זה ואמר. א"ר יוסי בר ביסא אין הקב"ה נגלה על נביאי עובדי אלילים אלא בשעה שדרך בני אדם לפרוש אלו מאלו, הדא הוא דכתיב בשעפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים ואלי דבר יגונב, ואין הקב"ה נגלה על עובדי אלילים אלא כאדם שבא ממרחק כדכתיב מארץ רחוקה באו אלי, אבל נביאי ישראל מיד ויקרא. מה בין נביאי ישראל לנביאי עו"א, ר' חנינא בר פפא אמר משל למלך שהיה הוא ואוהבו בטרקלין וביניהם וילון, כשהיה מדבר עם אוהבו מקפל הוילון עד שרואהו פנים אל פנים, אבל לאחר אינו עושה כן אלא מדבר עמהם ומחיצת הוילון פרוסה ואינו רואה אות ו. רבנן אמרין משל למלך שהיה לו אשה ופלגש כשהוא בא אצל אשתו הוא בא בפרהסיא וכשהוא בא אצל פילגשו הוא בא במטמוניות, כך אין הקב"ה נגלה על עובדי אלילים אלא בלילה שנאמר ויבא אלהים אל בלעם לילה, ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה, ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, הוי רחוק מרשעים ה' אלו נביאי עובדי אלילים, ותפלת צדיקים ישמע אלו נביאי ישראל: האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר. וכי אפשר לו לאדם להיות צדיק יותר מבוראו מה אלישע אמר לשונמית למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, הקב"ה שבשר את שרה לא כל שכן, יעקב כשהלך אצל פרעה לא הלך מאצלו עד שברכו, ומה ברכו, אמר יעלה נילוס לרגלך שנאמר ויברך יעקב את פרעה, אני כשאבוא אליכם אבוא טעון ברכות שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך ואימתי כשהוקם המשכן שנאמר יברכך ה' וישמרך. אמר הקב"ה בועז מנחם ואני איני מנחם שנאמר ויען בועז ויאמר לה וגו' וכתיב כי נחמתני, כשיבא הקב"ה לנחם את ירושלים עאכ"ו: הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה. א"ר חנינא כך אנשי דור המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קופתו מלאה תורמוסין היה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה עד מקום שאינו יכול להוציא ממנו בדין, אמר להם הקב"ה אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עליכם שלא כשורה הדא הוא דכתיב הלא נסע יתרם בם. ימותו ולא בחכמה בחכמת תורה. מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו, אין משים אלא דין שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם: אשר קצירו רעב יאכל. אשר קצירו זה נמרוד, רעב יאכל זה אברהם. ואל מצנים יקחהו לא בזיין ולא במגן אלא בתפלה ובתחנונים הדא הוא דכתיב וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו וגו', ריש לקיש אמר אליעזר לבדו היה ששמו שי"ח: ושאף צמים חילם, מי דחק לממונו של נמרוד, אברהם וכל המצומתין לו. ד"א אשר קצירו זה פרעה, רעב יאכל זה משה ואהרן, ואל מצנים יקחהו לא בזיין ולא במגן אלא בתפלה ובתחנונים הדא הוא דכתיב וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו וגו', ריש לקיש אמר אליעזר לבדו היה ששמו שי"ח: ושאף צמים חילם, מי דחק לממונו של נמרוד, אברהם וכל המצומתין לו. ד"א אשר קצירו זה פרעה, רעב יאכל זה משה ואהרן, ואל מצנים יקחהו לא בזיין ולא במגן אלא בתפלה ובתחנונים שנאמר ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, ושאף צמים חילם מי דחק לממונו של פרעה, משה ואהרן והמצומתין להם. ד"א אשר קצירו זה סיחון ועוג וכו'. ד"א זה סיסרא וכו'. ד"א זה המן וכו'. ד"א זה שלשים ואחד מלכים וכו'. ושאף צמים חילם מי דחק לממונם, יהושע וכל המצומתין לו. כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה אם לעמל מלאכה כתוב ביהושע ברמז ו': ובני רשף יגביהו עוף. א"ר יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדלין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, ואין רשף אלא מזיקין שנאמר מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי. אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה יסורין בדלין ממנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, ואין רשף אלא יסורין שנאמר מזי רעב ולחומי רשף: עושה גדולות ואין חקר. דרש ר' חנינא בר פפא בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אד נותן חפציו בחמת צרורה ופיה למעלה ספק משתמר ספק אינו משתמר, אבל הקב"ה צר את העובר במעי אמו פתוחה ופיה למטה ומשתמר. ד"א אדם נותן חפציו בכף מאזנים כל זמן שמכביד יורד למטה ואלו הקב"ה צר את העובר במעי אשה וכל זמן שמכביד עולה למעלה. דרש ר' יוסי הגלילי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, אדם נותן זרעונין לערוגה כל אחד ואחד עולה למינו, ואלו הקב"ה צר עובר במעי אמו וכלם עולים למין אחד. ד"א צבע נותן סממנין ליורה שלו כלם עולים לצבע אחד ואלו הקב"ה צר עובר במעי אמו וכל אחד ואחד עולה למינו. א"ר יהושע קשה היא ירידת גשמים שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית, מה טעם, עושה גדולות ואין חקר וכתיב בתריה הנותן מטר על פני ארץ. ר' אחא מייתי לה מהכא עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו לקול תתו המון מים בשמים, ואין קול אלא גשמים שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. ת"ר ארץ ישראל שותה בתחלה וכל העולם כלו שותה לבסוף, ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כלו שותה מי תמצית, ארץ ישראל משקה הקב"ה בעצמו וכל העולם כלו על ידי שליח שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות: לשום שפלים למרום וקודרים שגבו ישע. רבי חנן דצפורי בשם רבי שמואל בר נחמני מפני ארבעה דברים חזר הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה, משום בעלי זרוע, ובשביל להסיר טללי רעים, ושיהיה הגבוה שותה כנמוך ושיהיו הכל תולים עיניהם למעלה, הדא הוא דכתיב לשום שפלים למרום וגו': מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. א"ר שילא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה שנאמר מפר מחשבות ערומים וגו', רבא אמר אם עוסקים לשמה אינה מועלת שנאמר רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, עצה שיש בה דבר ה' היא תקום לעולם, א"ר חנן למה נקרא שמה תושיה, מפני שהיא מתשת כחו של אדם. ד"א תושיה שנתנה בחשאי מפני השטן. ד"א דברים של תהו שהעולם שותת עליהם: לוכד חכמים בערמם. לפי שהיה משה משמר את עצמו כל אותן ארבעים שנה שלא להקפיד כנגדם שהיה ירא מן השבועה שנשבע הקב"ה אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה, א"ל והרי סלע כשם שאתה רוצה להוציא מסלע זו כך תוציא מזו צווח עליהם שמעו נא המורים וגו' ואעפ"כ לא עשה משה אלא מסלע שא"ל הקב"ה וא"ל לכן לא תביאו את הקהל הזה: בשש צרות יצילך. אם שית אינון קאימנא בהון, אם שבע אינון קאימנא בהון. ברעב פדך ממות כי זה שנתים הרעב. ובמלחמה מידי חרב יש לאל ידי לעשות עמכם רע: בשוט לשון תחבא. א"ר אחא קשה היא הלשון שמי שבראה עשה לה מקום טמון לתוכו. ולא תירא מפחד עשו ואלופיו. לשוד ולכפן תשחק זה לבן שהיה כפון על ממונו. כי עם אבני השדה בריתך ויקח מאבני המקום. וידעת כי שלום אהלך, מעשה ראובן ובלהה מעשה יהודה ותמר. ופקדת נוך ולא תחטא, יעקב בן פ"ד ולא ראה טפת קרי מימיו: וידעת כי רב זרעך. אמר ר' יעקב לא נפטר יעקב אבינו מן העולם עד שראה ל' ס' רבוא מבני בניו שנאמר תבא בכל"ח אלי קבר, ר' יצחק ורבנן ר' יצחק אמר תבא לח אלי קבר, ורבנן אמרין תבא בכולא אלי קבר מלא שאינו חסר כלום שנאמר ויבא יעקב שלם. אמר מר זוטרא מת בן ששים זו מיתת כל אדם שנאמר תבא בכלח אלי קבר, בכל"ח בגימטריא שתין הוו: ברעב פדך ממות וגו'. פדך ממות פדך מרעב מבעי ליה, אמר רבי יהודה אמר רב מתוך שהרעיב עצמו בשני רעבון נצול ממיתה משונה. ת"ר בזמן שהצבור שרוים בצער יחיד הפורש מהם שני מלאכי השרת המלוין לו מניחים ידיהם על ראשו ואומרים לו פלוני שפרש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור: כי עם אבני השדה בריתך, מדבר ביעקב שנאמר ויפגע במקום, אמר אברהם נשא שתי נשים והוליד צדיק ורשע, יצחק אבא מן אשה אחת צדיק ורשע, אני נוטל ארבעה נשים כמה יעמדו ממני, נטל ארבעה אבנים ואמר אם מתאחות זו לזו מובטח אני שמטתי שלמה, מיד וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן, הוי עם אבני השדה בריתך: וידעת כי שלום אהלך. שנו רבותינו שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר, מנא הני מילי א"ר יהושע בן לוי דאמר קרא וידעת כי שלום אהלך ופקדת גוך ולא תחטא: אמר ר' תנחום בר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא טובה בלא שמחה בלא ברכה. בלא טובה דכתיב לא טוב היות האדם לבדו. בלא שמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך, בלא ברכה דכתיב להניח ברכה אל ביתך. במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה, בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני, בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר, רבא בר עולא אמר אף בלא שלום דכתיב וידעת כי שלום אהלך. א"ר יהושע בן לוי כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר ופקדת גוך ולא תחטא. א"ר יהושע בן לוי חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך שנאמר וידעת כי שלום אהלך, א"ר יוסף ואפילו סמוך לוסתה, ואע"ג דאמור רבנן חייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה וכמה אמר רבא עונה, והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מיטרד. תנו רבנן האוהב את אשתו בגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך: לו שקול ישקל כעשי. אמר רבא עפרא בפומיה דאיוב חברותא כלפי שמיא. לא יש בינינו מוכיח, אמר רבא עפרא בפומיה דאיוב כלום יש עבד שמוכיח את רבו: למס מרעהו חסד. א"ר כהנא אמר ריש לקיש כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו שנאמר למס מרעהו חסד, שכן בלשון יוני קורין לכלב למס, רב נחמן בר יצחק אמר פורק ממנו יראת שמים שנאמר ויראת שדי יעזוב. ההיא איתתא דעלת לההוא ביתא למיפא, נבח בה כלבא ואתעקר ולדא, אמר לה מרא דביתא לא תדחלי שקילי ניביה ושילי טופריה, אמר ליה שקילי טיבותיך ושדי אחיזרא כבר נד ולד. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המונע תלמיד חכם מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד שנאמר למס מרעהו חסד, רב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים שנאמר ויראת שדי יעזוב. אמרו רז"ל יעקב נטל את דינה ונתנה בתיבה, אמר הרשע הזה עינו רמה שלא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממנו, רב הונא בשם ר' אבא כהן ברדלא א"ל הקב"ה למס מרעהו חסד, רב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים שנאמר ויראת שדי יעזוב. אמרו רז"ל יעקב נטל את דינה ונתנה בתיבה, אמר הרשע הזה עינו רמה שלא יתלה עיניו וירא אותה ויקח אותה ממנו, רב הונא בשם ר' אבא כהן ברדלא א"ל הקב"ה למס מרעהו חסד את מנעת חסדא מן אחוך אינסיבת ליה לא נזיפתא, לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נשאת גיורת לערל, לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי היא נשאת דרך איסור, הדא הוא דכתיב ותצא דינה בת לאה. אלו היתה לעשו היתה מגייררת אותו כשם שגיירה לאיוב: ילפתו ארחות דרכם. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך, וכל העוש עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו, ר' אלעזר אומר קשורה היא לו ככלב שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה לעולם הבא. לפי שאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם אלו הבתולות, כי טובות הנה אלו הפנויות, ויקחו להם נשים אלו נשי אנשים, מכל אשר בחרו אף על הזכור ועל הבהמה, לפיכך כשבאו עליהם המים כמין אשה באו עליהם שנאמר ילפתו, ואין ילפתו אלא אשה שנאמר ויחרד האיש וילפת והנה אשה, ואין ארחות אלא אשה שנאמר אורח כנשים, ואין דרך אלא אשה שנאמר כי דרך נשים לי, הוי במה שחטאו בו נפרע מהם: הלא צבא לאנוש עלי ארץ. אמר ר' אלעזר שלשה צבאים הם, צבא לשמים ולארץ, צבא לתלמידים, צבא ליסורים. לשמים ולארץ דכתיב ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, לתלמידים דכתיב כל ימי צבאי איחל, ליסורים דכתיב הלא צבא לאנוש עלי ארץ. כל צביונו של אדם אינו אלא על הארץ ומה הנאה יש לו. וכימי שכיר ימיו, ר' נחמיה בריה דר' שמואל אמר אם זכה צבא לו ואם לא צבא עליו, בנה בנין ועלה בידו צבא לו, בנה בנין ונפל ממנו ומת צבא עליו, אכל פתו והנאתו צבא לו, עמד תוך גרונו וחנקתו צבא עליו, אכל פתו והנאתו צבא לו, עמד תוך גרונו וחנקתו צבא עליו, הרבה צבאים מינה הקב"ה לאדם לתבוע דקיון שלו, הרבה דובים הרבה אריות הרבה נחשים הרבה עקרבים, ולא עוד אלא כימי שכיר ימיו. בן סירא אמר, אלוה העלה סמנין מן הארץ, בהם הרופא מרפא את המכה, ובהם רוקח מרקח את המרקחת, רבנן אמרין אפילו דברים שאתה רואה אותם כאלו הם יתרין לברייתו של עולם כגון יתושים ופרעושים זבובים אף הם בכלל ברייתו של עולם, ובכל הקב"ה עושה שליחותו אפילו על ידי נחש אפילו על ידי עקרב אפילו על ידי יתוש אפילו על ידי צפרדע. ר' תנחומא בשם ר' מנחמא ר' ברכיה בשם ר' חלבו הוה משתעי חד בר נש הוה קאי על כיף נהרא חמא חד עורדען טען חד עקרב ומגיזה יתיה נהרא, כיון דעבד שליחותיה אהדריה לאתרא. ר' פנחס בשם ר' חנן דצורי אמר עובדא הוה בחד גבר דהוה קאים למחצד בהדא בקעה בית טרפא, חמא חד עשבא ולקיט יתה ועבד יתה כלילא לרישיה, אתא חד חויא ומחא יתיה וקטל יתיה, אתא ההוא גברא וקם למסתכל בההוא חויא, אמר תמה אני על מאן דקטל הדין חויא, אמר ההוא גברא אנא קטלית יתיה, אמר ליה את יכיל מרים הדין עשבא מן רישיה, א"ל אין, כיון דארים יתיה אמר ליה יכיל את מרים הדין חויא בהדין חוטרא אמר ליה אין, כיון דקרב בההוא חויא מיד נשרו אבריו. ר' ינאי הוה יתיב ושונה בשער עירו, וראה נחש מרתיע ובא והוה מרדף מהדין סיטרא להדין סיטרא, אמר זה הולך לעשות שליחותו מיד נפלה הברה בעיר פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת. ר' אלעזר הוה יתיב ומטייל בבית הכסא אתא חד רומאי וקדים יתיה ויתיב ליה, אמר לית דין על מגן, מיד אתא חויא ומחא יתיה וקטל יתיה וקרי עליה ואתן אדם תחתיך ואתן אדום תחתיך. ר' יצחק הוה מטייל על משוניתא דימא בקסרין וחמא תמן קולית אחת והוה מצנע לה והיא מתגלגלא, אמר זו מוכנת לעשות שליחותה, עבר חד בלדר ונכשל בה ומת, אזלין ופשפשוניה ואשכחוניה טעין כתבין בישין על הדין יהודאין דקסרין וכו' כתוב בקהלת ברמז תתקע"ב: כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. אמר רבא מכאן שכפר איוב בתחית המתים: ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. תניא ר' יוסי אומר אדם נדון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים, ר' נתן אומר בכל שעה שנאמר לרגעים תבחננו, אמר רבא מאי טעמא דר' יוסי, מאי טעמא כדקאמר טעמא ותפקדנו, אנן הכי קאמרינן כר' נתן מאי טעמא לא קאמר דאמר בחינה עיוני בעלמא הוא פקידה נמי עיוני בעלמא הוא, אלא א"ר חסדא מהכא לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו: למה שמתני למפגע לך וכו'. אלא שכינה הכתוב וכו' כתוב ברמז צ"ט: והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד. אמר רבי אלעזר בר' צדוק למה צדיקים דומים בעולם הזה, לאילן שכלו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה, נקצץ נופו נמצא כלו עומד במקום טהרה, אף הקב"ה מביא יסורין על הצדיקים בעולם הזה כדי שיירשו המדרגה התחתונה שנאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות: והיה ראשיתך מצער. אתה מוצא כל המצטער בתחלה נוח לו בסופו, אברהם הושלך לכבשן האש וגלה מבית אביו ורדפו אחריו ט"ז ט' מלכים ונתנסה בעשר נסיונות ולבסוף נח שנאמר ואברהם זקן וגו', יצחק ויקנאו אותו פלשתים ויאמר אבימלך לך מעמנו, ולבסוף ראו ראינו כי היה ה' עמך, יעקב מצטער בנערותו רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל עד שהיה במעי אמו בקש עשו להרגו שנאמר ויתרוצצו הבנים, וברח מלבן ופגע בעשו בא עליו צרת דינה וצרת יוסף ולבסוף נח ויכלכל יוסף, וכן ירושלים והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים. והיה ראשיתך מצער זה אברהם שהוליד יצחק וישמעאל ובניו שנים עשר נשיאי ולבסוף בני קטורה הרי שלשים הוי ואחריתך ישגה מאד, ושלש נשים נשא אברהם, שרה בתו של שם, קטורה בתו של יפת, הגר בתו של חם: היגאה גומא בלא בצה. וכי אפשר לגומא זה להתגדל בלא בצה ובלא מים וכי אפשר לאחו זה להיות בלא מים, כך אי אפשר להם לישראל להיות אלא אם כן מתעסקין בדברי תורה, ולפי שפרשו מדברי תורה בא עליהם השונא לכך נאמר ויבא עמלק: חכם לבב ואמיץ כח. חכם לבב זה הקב"ה שנאמר עמו חכמה ותושיה וגבורה: מי הקשה אליו וישלם. דור המבול נתקשו כנגדו הביא עליהם מי המבול, דור הפלגה נתקשו כנגדו הפיצם בכל העולם, אנשי סדום נתקשו כנגדו וה' המטיר על סדום, פרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו אף הוא נתקשה שנאמר ויהי כי הקשה פרעה: המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו. א"ר אליעזר עיקר שלותה של סדום לא היה אלא נ"ב שנה ומהם כ"ה שנה היה הקב"ה מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זועות כדי שיעשו תשובה ולא עשו, הדא הוא דכתיב המעתיק הרים ולא ידעו: המרגיז ארץ ממקומה. תניא ר' יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינם יודעות מה רואות, ועומדים ואינם יודעים על מה הם עומדים, הארץ על מה היא עומדת על העמודים שנאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון, עמודים על המים שנאמר לרוקע הארץ על המים, מים על ההרים שנאמר על הרים יעמדו מים, ההרים על הרוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, רוח בסערה שנאמר רוח סערה עושה דברו, וסערה תלויה בזרועו של הקב"ה שנאמר ומתח זרועות עולם, וחכמים אומרים על שנים עשר עמודים עומדת שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, ויש אומרים על שבעה עמודים עומדת שנאמר חצבה עמודיה שבעה, ר' אלעזר בן שמוע אומר על עמוד אחד עומד וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם: האומר לחרס ולא יזרח. זה יעקב, ובעד כוכבים יחתום אלו עשרת השבטים שהם נכנסין ויוצאין במצרים ולא היו יודעים שיוסף קיים ונתגלה ליעקב הדא הוא דכתיב וירא יעקב כי יש שבר: האומר לחרס ולא יזרח. הרי כל חכמתו של איוב, וכי אין אנו יודעים שאם אומר הקב"ה לשמש ולכוכבים שלא יזרחו שאינם זורחים, אלא לא אמר כי אם על יעקב ובניו שנמשלו לכוכבים שנאמר השמש והירח וגו'. האומר לחרס ולא יזרח, כ"ב שנה שהיה יוסף במצרים נגנז רוח הקדש מיעקב ומבניו ולא היה רחוק מהם אלא מהלך ארבעה ימים ולא היו יודעים, ולמה כך, אלא כדי שלא יהיו הנביאים מתגאים הראה להם הקב"ה כחם שאינם כלום, וכן אתה מוצא בגדול הנביאים לפי שאמר הדבר אשר יקשה מכם, אמר לו הקב"ה חייך שאפילו דין שהנשים יודעות אינך יודע שנאמר ויקרב משה את משפטן, וכתיב כן בנות צלפחד דוברות: עושה עש כסיל וכימה. שמואל רמי כתיב עושה עש כסיל וכימ וכתיב עושה כימה וכסיל, אלמלא חמה של כסיל לא נתקיים העולם מפני צינה של כימה, ואלמלא צינה של כימה לא נתקיים העולם מפני חמה של כסיל, וגמירי דאי לאו עוקצא דעקרבא דמנח בנהר דינור כל דהוה טריק ליה עקרבא לא הוה חיי, והיינו דקאמר ליה קוב"ה לאיוב התקשר מעדנות כימה מושכות כסיל תפתח, מאי כימה, אמר שמואל כי מאה כוכבי, אמרי לה דמיכנפן, ואמרי לה דמיבדרי. מאי עש, א"ר יהודה יותא, מאי יותא, א"ר זנב טלה ואמרי לה רישא דעגלא, ומסתברא כמאן דאמר זנב טלה דכתיב ועיש על בניה תנחם אלמא חסרה ומתחזיא כטרפא דטריף, והאי דקאזלא אבתרה דאמרה ליה הב לי בני, שבשעה שבקש הקב"ה להביא מבול לעולם נטל שניט כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, וכשבקש לסתמה נטל שני כוכבים מעיש וסתמה, וליהדרינהו לה אין הבור מתמלא מחוליתה, אי נמי אין קטיגור נעשה סניגור, וליברי לה תרי כוכבי אחריני, אין כל חדש תחת השמש, אר"נ בר יצחק ועתיד הקב"ה להחזירם לה שנאמר ועיש על בניה תנחם. עושה גדולות עד אין חקר, דרש ר' חנינא בר פפא לעיל ברמז תתצ"ט: אשר בשערה ישופני. א"ר אבא איוב בסערה חרף ובסערה השיבוהו, בסערה חרף אמר לפניו רבש"ע שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב, ובסערה השיבוהו דכתיב ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר, אמר לו שוטה שבעולם הרבה נימין בראתי בראשו של אדם וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה כדי שלא יהיו שתי נימות יונקות בגומא אחת שאלמלי כן מכחישות מאור עיניו של אדם, בין גומא לגומא לא נתחלף לי, בין איוב לאויב יתחלף לי: מי פלג לשטף תעלה. א"ר יהושע דסכנין בשם רבי לוי בערביא קורין לשערה שיטפא שכל שער ושער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו. מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים נתמעטה ידו בקש לצאת לחוצה לארץ קרא לאשתו ואמר לה בשביל שבני אדם רגילים לבא אצלי לראות נגעיהן בואי ואני אלמדך, אם ראית שערו של אדם שיבש המעין תהי יודעת שלקה, אמרה ליה אם כל שער ברא לו הקב"ה מעין שתהא שותה ממנו, אתה שאתה אדם עאכ"ו שברא לך הקב"ה פרנסה. ד"א מי פלג לשטף כשהקב"ה בורא את האדם במדה הוא בורא אותו, רובו מים הוא נעשה איסתניס, רובו דם נעשה מצורע, חציו דם וחציו מים הרי זה אדם שלם. ד"א מי פלג לשטף הרבה טפים בראתי בעבים וכל טפה וטפה בראתי לה דפוס בפני עצמה כדי שלא יהיו שתי טפים יוצאות מדפוס אחד שאלמלי יוצאות שתי טפי מדפוס אחד מטשטשת כל הארץ ואינה עושה פירות, בין טפה לטפה לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי, ומאי משמע דהאי תעלה לישנא דדפוס הוא, דכתיב ויעש תעלה כבית סאתים זרע סביב למזבח, ודרך להזיז קולות הרבה קולות בראתי בעבים וכל קול וקול בראתי לו שביל לעצמו כדי שלא יהו שתי קולות יוצאות בשביל אחד שאלמלי יוצאות בשביל אחד מחריבות את כל העולם כלו, בין שביל לשביל לא נתחלף לי, בין איוב לאויב יתחלף לי: אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה. ר' לוי אמר שני בני אד אמרו ד"א, אברהם ואיוב, אברהם אמר חלילה לי מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע, ואיוב אמר אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, אברהם נטל שכר עליה ואיוב נענש עליה, אברהם אמרה בשולה איוב אמרה פגה, אחת היא על כן אמרתי וכו': אם שוט ימית פתאם. אנטונינוס שאל את רבינו מהו אם שוט ימית פתאם, א"ל גזור דיסב מאה מגלבין ויהבין גביה מאה דינרין דין סכום לדין ודין סכום לדין ולא מפקין מיניה כלום: למסת נקים ילעג, א"ר אחא בשעה שהצדיקי מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה השטן מקטרג ואומר לא די להם מה שמתוקן להם לעתיד לבא אלא שהם מבקשים להם לישב בשלוה בעוה"ז, תדע לך שהוא כן, ע"י שבקש יעקב אבינו לישב בשלוה בעוה"ז נזדווג לו שטנו של יוסף: ארץ נתנה ביד רשע. ר"א אומר בקש איוב להפוך קערה על פיה, א"ל ר' יהושע לא דבר איוב אלא כנגד השטן על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל, אמר רבא בקש איוב לפטור את כל העולם כלו מן הדין אמר לפניו רבש"ע בראת שור פרסותיו סדוקות, בראת חמור פרסותיו קלוטות, בראת צדיקים בראת רשעים בראת ג"ע בראת גיהנם מי מעכב על ידך, מאי אהדרו ליה חברוהי אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל, ברא הקב"ה יצר הרע וברא לו תורה תבלין: אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי. אמר איוב איני כמו אדה"ר שאמר האשה אשר נתתה עמדי, הוא שמע לדברי אשתו אבל אני לא שמעתי לדברי אשתי. א"ר אבא בר כהנא דינה אשתו של איוב היתה דכתיב כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל, אקבל אין כתיב כאן אלא נקבל, נאים בטובה ולא נאים בפורענות: אמר אל אלוה אל תרשיעני. ארבעה הם שלקו, אחד לקה והיה מבעט, ואחד לקה והיה משחק, ואחד לקה והיה מבקש מאוהבו, ואחד אומר למה הרצועה הזאת תלויה הכני בה. איוב לקה והיה מבעט, אלוה אל תרשיעני, הודיעני על מה תריבני, הטוב לך כי תעשוק, למה אני לוקה, מה עשיתי, אמור לי חטאתי כמה לי עונות וחטאות, יודע אני שהרשות בידך בשביל שהרשות בידך את עושה לי כך. אברהם לקה והיה משחק ויפול אברהם על פניו ויצחק, משל למי שנשבע להכות את בנו א"ל בני מושבע אני להכות אותך, א"ל הרשות בידך הכה אותי עד שאומר די, כשלקה לא אמר הבן די ואמר האב די, כך וירא אליו ה' וגו' אני אל שדי די הכיתי. הג' היה לוקה ומבקש מאוהבו וכה"א ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל. דוד אומר למה הרצועה תלויה הכני בה לדוד שפטני ה': הטוב לך כי תעשוק. א"ר יצחק צור ילדך תשי היו"ד זעירא דלית בתורה דכוותה, מצינו בכל העבירות הגונב נהנה והנגנב מפסיד, הגוזל נהנה ונגזל מפסיד, ברם הכא שתיהן נהנין, ומי מפסיד כביכול הקב"ה שהוא מאבד את סממניו, הוא שאיוב אומר הטוב לך כי תעשוק זה זן ומפרנס ואתה יושב וצר בדמות אחר אלא כי תמאס יגיע כפיך, מאחר שיגעת בו ארבעים יום והיא הולכת ומקלקלת עם אחר ואתה חוזר ומקלקלו, אלא ועל עצת רשעים הופעת וכך הוא כבודך להיות עומד בין נואף לנואפת, אמר לו הריני צר בדמותו של נואף בשביל לפרסמו: הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני ברמז שע"ו. ת"ר אבא שאול אומר אי זהו שפיר מרוקם תחלת ברייתו כרשון, שתי עיניו כשתי טיפין של זבוב, תני ר' חייא ומרוחקים זה מזה, ושני חוטמיו כשתי טיפין של זבוב, תני ר' חייא ומקורבין זה לזה, פיו פתוח כחוט השערה וגויתו כעדשה, אם היתה נקבה נראית כשעורה סדוקה לארכה, וחתוך ידים ורגלים אין לו, ועליו מפורש בקבלה הלא כחלב תתיכני וגו', תאנא ושתי זרועותיו כשני חוטין של זהורית, א"ר עמרם עלה ושל ערב וכו' כתוב ביחזקאל: חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. ר' אבא בר כהנא אמר תלת, בנוהג שבעולם אם נותן אדם כיס של מעות ויתן פיה למטה אין המעות מתפזרות, והולד שרוי במעי אמו והקב"ה משמרו שלא יפול וימות אין זה חיים וחסד. ר' אבא בר כהנא אמר חורי, בנוהג שבעולם בהמה זו מהלכת רבוצה והולד בתוך מעיה כמין שק ואשה זו מהלכת זקופה והולד נתון בתוך מעיה והקב"ה משמרו שלא יפול אין זה חיים וחסד. רבי אבא בר כהנא אמר חורי, בנוהג שבעולם בהמה זו דדיה נתונים במקום רחמה והולד יונק ממקום בו שתה, והאשה הזאת דדיה נתונים במקום יפיה במקום כבודה אין זה חיים וחסד. א"ר אליעזר אם ישהה אדם בחמין אינו מת, ומעיה של אש זו מרותחין והולד נתון בתוך מעיה והקב"ה משמרו שלא יעשה שפיר שלא יעשה שליא שלא יעשה סנדל אין זה חיים וחסד. א"ר תחליפא דמן קיסריא אם אוכל אדם פרוסה אחר פרוסה לא שניה דוחה את הראשונה, והאשה הזו כמה מאכל היא אוכלת וכמה משקין היא שותה ואינה דוחה את הולד אין זה חיים וחסד. א"ר סימון מעיה של אשה עשויה כינין כינין פיקין פיקין חבילין חבילין בשעה שהיא יושבת על המשבר אינה משליכתו בבת אחת, מתלא אמר אי שרי חבל חד אישתרי תרין חבלין. א"ר מאיר כל תשעה חדשים שאין האשה רואה דם בדין הוא שתהא רואה דם, מה הקב"ה עושה מסלקו למעלה מדדיה ועושה אותו חלב כדי שיצא הולד ויהיה לו מזון לאכול אין זה חיים וחסד. אם של אשה מלא דם ועומד וממנו יוצא למקו נדתה, וברצונו של הקב"ה הולכת טפה של לבנונית ונופלת לתוכה מיד הולד נוצר, משל לחלב שנתון בקערה אם נותן לתוכה מסו קופא והולך ואם לאו הולך ומרפרף. א"ר אבהו טובה גדולה עשה הקב"ה עם האשה בעוה"ז שלא התחיל יצירת הולד בגידים ועצמות שאילו כן היה מבקע כרסה ויוצא: ופקודתך שמרה רוחי יש פקידה של שמירה בשמואל ברמז פ"ח: ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים, א"ר יהושע בן לוי בשלשה מקומות שמענו שאדם משמיע למודו סמוך למיתתו, דכתיב סוף דבר הכל נשמע וגו', וכתיב להודיעך קושט אמרי אמת וגו', וכתיב צלמות ולא סדרים, בא אדם בצלה של מיתה סודר למודו, הוי צלמות ולא סדרים. כל ימות השנה יורדי גיהנם הם נדונין ובשבת ובמוצאי שבת עד שהסדרים נשלמים אינם נדונים וכשהסדרים נשלמים מלאך אחד יש ושמו דומה הוא ממונה על הנשמות בא ונוטל נשמתן ומקלען לארץ הדא דכתיב צלמות ולא סדרים, מהו צלמות צאו למות ששלמו הסדרים: ואולם מי יתן אלוה דבר וגו' ויגד לך תעלומות חכמה וגו' החקר אלוה תמצא, למה איוב דומה, למי שנתון בקולר ואומר אני יודע מה בתוך פלטין של מלך, אמרו לו התר עצמך מן הקולר ונדע שאמת אתה אומר, אף כך איוב היה לבוש שבעה מיני שחין והיה צריך לצדקה שכן הוא אומר חנוני חנוני אתם רעי, והוא אומר הגעתי לסוף מעשיו שנאמר אדעה מלין יענני, אמרו לו חבריו החקר אלוה תמצא הן יהרוס ולא יבנה מהפך סדום ומהרסה מי בנאה אין בריה יכולה לעמוד כנגד מעשיו. ארוכה מארץ מדה וגו' דבר זה אמרו איוב ולא פרשו ביחזקאל ברמז שמ"א: כי הוא ידע מתי שוא ברמז ש"ה. דרש רבי יששכר דכפר מנדו בנוהג שבעולם אדם עושה גדישים גדישים של עבירות ועושה תשובה כביכול וירא און ולא יתבונן: ואיש נבוב ילבב. א"ר אבדימי דמן חיפא קודם שיאכל אדם וישתה יש לו כמה לבבות, לאחר שאכל ושתה אין לו אלא לב אחד שנאמר ואיש נבוב ילבב וגו', וכתיב נבוב לחות ומתרגמינן חליל לוחין. ואל תשכן באהליך עולה. במערבא אמרי משמיה דרב אם און בידך הרחיקהו זה שטר אמנה ושטר פסים, ואל תשכן באהליך עולה זה שטר פרוע, איתמר א"ר יוסי ספר שאינו מוגה עד שלשים יום מותר להשהותו מכאן ואילך אסור להשהותו משום ואל תשכן באהליך עולה: ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם, אבל ישראל יש להם מנוס שיתנצלו מדינה של גיהנם שנאמר נתת ליראיך נס להתנוסס, למה, מפני קושט סלה כדי ליתן שכרם בקושט שנאמר ונתת פעולתם באמת. א"ר יוחנן ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר כדי שיעשו תשובה וכיון שלא עשו תשובה אמר תיפח עצמם של רשעי שנאמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש. משל לכת לסטי שמרדה במלך תפשם וחבשם בבית האסורים, מה עשו חתרו חתירה אחת ויצאו להם, היה שם אחד שלא ברח, לשחרית מצאו המלך אמר לו שוטה החתירה לפניך ולא היית בורח, כך אמר הקב"ה לרשעים תשובה לפניכם ואין אתם חוזרים הה"ד ומנוס אבד מנהם: אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה. אין עם אלא חכמים וכה"א וילך וישב את העם, אל תקרי תמות אלא תומת חכמה, כל זמן שחכם קיים חכמתו מתקיימת, מת חכם אבדה חכמתו עמו, וכן מצינו משמת ר' נתן יוחנן ב"ז מת חכמתו עמו: לפיד בוז לעשתות שאנן. אמר רבא מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואומר להם דברים קשים כלפידים והן מבזין אותו ואומרים לו זקן תיבה זו למה, א"ל הקב"ה מביא עליכם מבול, א"ל מבול של מה, אם של אש יש לנו דבר אחד ועיליתא שמו. ואם של מים מביא אם מן הארץ הוא מביא יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בו את הארץ. ואם מן השמים הוא מביא יש לנו דבר אחר ועקב שמו ואמרי לה עקש שמו, א"ל הוא מביא מבין עקבי רגליכם שנאמר נכון למועדי רגל. תנא דבי ר' ישמעאל מימי המבול קשים ועבים כשכבת זרע שנאמר נכון למועדי רגל, וא"ר חסדא ברותחין קלקלו וברותחין נדונו, ברותחין קלקלו בעברה, וברותחין נדונו בשכבת זרע: לפיד בוז. א"ר אבא בר כהנא אמר הקב"ה כרוז אחד עמד לי בדור המבול זה נח, תמן אמרין כרוז ליה לפיד ליה, בוז שהיו מבזין עליו וקריין ליה בוזא סבא, לעשתות שאנן שהיו שקטים כעשות, נכון למועדי רגל שהיו מוכנין לשני שברים לשבר מלמעלן ולשבר מלמטן. ישליו אהלים לשודדי ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו. אלו הבאת על דור המבול יסורין לא היו מורדים בך אלא השפעת להם טובה. אמר ר' אדא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליה הקב"ה בכל יום שבראן ואלו הן, כשדים, וישמעאלים, גלות, ויצר הרע. כשדים דכתיב הן ארץ כשדים זה העם לא היה הלואי לא היה. ישמעאל דכתיב ישליו אהלים לשודדים וגו', גלות דכתיב ועתה מה לי פה נאם ה' וגו', יצר הרע דכתיב אוספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי. או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים ביהושע ברמז ל"ד: אשר בידו נפש כל חי. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר סימן זה יהא בידך כל זמן שהאד נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו שנאמר אשר בידו נפש כל חי ואומר בידך אפקיד רוחי, מת נתונה באוצר שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. אשר בידו נפש כל חי, ר' לוי ור' יצחק, ר' לוי אמר שני דברים בימין ושני דברים ביד, שני דברים בימין התורה והצדקה, תורה מימינו אש דת למו, צדקה צדק מלאה ימינ, שני דברים ביד נפש ומשפט, נפש מנין אשר בידו נפש כל חי, משפט מנין ותאחז במשפט ידי: בישישים חכמה. תניא ר' ישמעאל בר' יוסי אומר תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים חכמה נתוספת בם שנאמר בישישים חכמה, אבל עמי הארץ כל זמן שמזקינים טפשות נתוסף בהם שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח: הן יעצור במים ויבשו. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם תופס בידו ספוג מלא מים, עוצר בספוג המים יורדים, פותח ידו אין המים יורדים, אבל הקב"ה אינו כן אלא אם עוצר אין המים יורדים שנאמר הן יעצור במים ויבשו, וכתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר, אבל אם פותח יורדין שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו'. רבי ברכיה בשם ר' יודן כל העולם כלו מים במים ואת אמרת יקוו המים אל מקום אחד, משל עשר נודות נפוחות מונחות בטרקלין הוצרך המלך למקומם מה עשה להם התיר והוציא את רוח וסלקם לזויות, כך דרך הקב"ה כל מימי בראשית סלקם לאוקינוס, הדא הוא דכתיב הן יעצור במים ויבשו וגו' בפסוק מקולות מים רבים: עמו עוז ותושיה. א"ר יהושע בן לוי עוז זו תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן, ולמה נקרא שמה תושיה שהיא מתשת את הגוף ואת העינים, מהו שוגג ומשגה, ריש לקיש אמר נביאי ונביאותם, ר' יוחנן אמר שטיא ושטותן, ורבנן אמרין שגה אדם בדברי תורה משגין אותו שנאמר ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי, לא דיו לאדם שהיא ממתנת לו בחייו אלא בשעת מיתתו היא עמו: מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם. כתיב הניקה בנים שרה, שרה אמנו היתה צנועה ביותר, א"ל אברהם אבינו שרה אין זו שעת הצנע גלי את דדיך כדי שידעו הכל שהקב"ה התחיל לעשות נסים, גלתה דדיה והיו נובעות חלב כשתי מעינות והיו מטרוניות באות ומניקות את בניהם, והיו אומרות אין אנו כדאי להניק את בנינו מחלבה של יצחק צדקת, רבנן אמרין כל מי שבא לשם שמים נתן לו ממשלה בעולם ולא עשו אלא הפליגו את עצמן בסיני ולא קבלו את התורה נטל מהם אותה הממשלה הדא הוא דכתיב מוסר מלכים פתח וגו': מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, זה יצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות מסתורין של הקב"ה, יצחק קרא לעשו בקש לגלות לו את הקץ שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול, יעקב קרא לבניו בקש לגלות להם את הקץ שנאמר האספו ואגידה לכם, א"ל הקב"ה לבניך קראת ולי לא קראת ולא אותי קראת יעקב, התחיל אומר לבניו בבקשה מכם היו מכבדים להקב"ה, א"ל מה בלבך א"ל אחד, א"ל כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבבנו אלא אחד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, משל למה הדבר ומה לעבד שהאמינו המלך על כל שיש לו, בא אותו העבד למות קרא לבניו לעשותם בני חורים ולומר להם היכן דייתיקי שלהם, ידע המלך ועמד לו למעלה הימנו ראה והפליג הדבר שהיה רוצה לגלות, התחיל אומר להם בבקשה מכם עבדיו של מלך אתם היו מכבדין את המלך כשם שהייתי מכבדו כל ימי: שופך בוז על נדיבים. האי מאן דפגע באתתא בעידנא דקא מסלקן מטבילת מצוה אי איהו קדים ומשמש אחדא ליה לדידיה רוח זנונים, ואי איהו קדמה ומשמשא אחדא לה לדידה רוח פלגא, ומאי תקנתיה לימא הכי שופך בוז על נדיבים: משגיא לגוים ויאבדם. בעל צפון נשתייר מכל היראות כדי לפתות לבן של מצרים עליו הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם, והיינו דכתיב ופרעה הקריב שהיו אומרים קשה בעל צפון שלא שלטה בו פורענות ושעמד על עצמו: ואולם אתם טופלי שקר רופאי אליל כלכם. מאי משמע דהאי אלל מרטקא הוא דכתיב רופאי אליל כלכם: זכרוניכם משלי אפר. א"ר תנחום בר חנילאי אם זכיתם אתם בניו של אברהם שהמשיל עצמו לאפר שנאמר ואנכי עפר ואפר, ואם לאו לגבי חומר גביכם התקינו עצמכם לשעבוד מצרים. ד"א א"ל איוב לחבריו מה אתם מתעים את הבריות סבורים שאתם צדיקי כאברהם שמשל עצמו לעפר ואפר ואין אתם אלא כדור המבול וכאותם שכתוב בהם והחמר היה להם לחומר: כי לא לפניו חנף יבוא. א"ר חסדא א"ר ירמי בר אבא ארבע כתות אין מקבלים פני שכינה, כת חנפים, כת לצים, כת שקרים, כת מספרי לשון הרע. כת לצים דכתיב משך ידו את לוצצים, כת חנפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבוא, כת שקרים דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, כת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע: מי יתן טהור מטמא לא אחד. תניא דם נעכר ונעשה חלב דברי ר' מאיר, ר' יוסי אומר אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה עד כ"ד חדש, מאי טעמא דר' מאיר דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד, ורבנן א"ר יוחנן זו שכבת זרע שהיא מטמאה ואדם הנוצר ממנה טהור, ור' אלעזר אמר אלו מי הנדה שמזה והמזין עליו טהור והנוגע טמא, ומזה דכתיב בקרא ומזה מי הנדה יכבס בגדיו היינו נושא, והאי דאפקית בלשון מזה, הא קא משמע לן עד דדרי כשעור הזאה: מי יתן טהור מטמא לא אחד. כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, מרדכי משמעי, ישראל מעו"א, ומי עשה כן ומי צו כן ומי גזר כן, לא אחד לא יחידו של עולם, תמן תנינן האשה שמת ולדה בתוך מעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד, יצא הולד המת בבית הבית טהור יצא ממנו מטמא אותו, מי גזר כן, לא יחידו של עולם. תמן תנינן כל העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים והיא גופה מטהרת טמא, אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזרה גזרתי ואין אתם רשאים לעבור על גזרתי: אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקיו עשית ולא יעבור. בשעה שברא הקב"ה את העולם חרץ ימיו של כל אחד ואחד שנאמר והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, ולמי נתנם ליעקב שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, מספר חדשיו אתך חקיו עשית אמר הקב"ה לישראל אם עשיתם חקי אין השטן נוגע בכם שנאמר מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבור ביום ובלילה חקיו עשית ולא יעבור, וכך אמר לשלמה בשעה ששאל את החכמה גם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד אם תקיים את התורה ואת החקים אין מלאך המות נוגע בך. אם תלך בדרכי לשמור חקי ומצותי כאשר הלך דוד אביך והארכתי את ימיך, אדם הראשון אלו שמר את המצוה שנתתי לו לא היה מת לפיכך אם בחקתי תלכו: כי יש לעץ תקוה. זה אברהם, אם יכרת ועוד יחליף אם יאמר עליו כורת הברית עוד יחליף מצות ומעשים טובים. ויונקתו וגו' זה לחלוחית שלו. אם יזקין בארץ שרשו ואברהם זקן. ובעפר ימות גזעו ותמת שרה. מריח מים יפריח, מריח מעשים טובים יפריח. ועשה קציר כמו נטע, נטע כמו קציר אין כתיב כאן אלא ועשה קציר כמו נטע, התוספת מרובה על העקר ויוסף אברהם ויקח אשה: אם יזקין בארץ שרשו, אם ראה אדם שהתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם שנאמר מריח מים יפריח. ואולם הר נופל יבול, זה לוט שנפל מהר. וצור יעתק ממקומו זה אברהם שפנה ממקומו לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים, אמר מה אני מפסיק צדקה מב יתי, הלך ונטה לו אהל בגרר דכתיב ויסע משם אברהם: תתקפדו לנצח ויהלוך, תוקף שנתן הקב"ה לאדם לנצח לעולם היה. ויהלוך בשעה שהניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש, משנה פניו ותשלחהו: יכבדו בניו ולא ידע. בני ר' חייא נפוק לקרייתא אייקר להו למודייהו והוו יתבי וקא מצערי למהדריה, אמר ליה חד לחבריה ידע אבונא בצערא, אמר לו ומי ידע והכתיב יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו, ולא ידעי והא כתיב אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, וא"ר יצחק קשה רמה למת כמחט בבשר החי, בצערא דגופיה ידעי בצערא דאחריני לא ידעי. רבי יהושע דסכנין בשם ר' יהושע בן לוי כל תלתא יומין נפשא טייסא על גופה סבירא דהיא חזר על גופה, כיון דחזא ליה דאישתנין זיווהי דאפוי היא שבקא ליה ואזלא לה, לאחר תלתא יומין הכרס נבקעת על פניו ואומרת לו הא לך מה שגזלת וחמסת ונתת בי, ר' חגי בשם ר' יאשיהו מייתי לה מהכא וזריתי פרש על פניכם פרש חניכם באותה שעה אך בשרו עליו יכאב. ונפשו עליו תאבל, אמר רב נפשו של אדם מתאבלת עליו שנאמר ונפשו עליו תאבל. אמר רב יהודה מי שאין לו מנחמין הולכים עשרה בני אדם ויושבים במקומו. ההוא דשכיב בשבבותיה דר' יהודה לא הוו ליה מנחמין, כל יומא הוה דבר רב יהודה עשרה ויתיב בדוכתא, איחזי ליה בחלמא א"ל תנוח דעתך שהנחת דעתי. א"ר אבהו כל מה שאומר בפני המת יודע עד שיסתם הגולל, פליגי בה ר' חייא ור' שמעון ברבי, חד אמר עד שיסתם הגולל, וחד אמר עד שיתעכל הבשר, מאן דאמר עד שיתעכל הבשר דכתיב אך בשרו עליו יכאב, ומאן דאמר עד שיסתם הגולל דכתיב וישוב העפר על הארץ: החכם יענה דעת רוח. רבנן דרומאי בשם ר' אלכסנדרי ור' אבא בשם ר' כהנא. החכם יענה דעת רוח זה אברהם דכתיב וישמע אברהם לקול שדי וימלא קדים בטנו זה יעקב שנאמר ויחר אף יעקב ברחל, א"ל הקב"ה כך עונין את המעיקות חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בניה. ותבחר לשון ערומים, תנא דבי ר' ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקיה שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב, ואומר ותבחר לשון ערומים, ואומר ודעת שפתי ברור מללו, מאי ואומר, וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא, ואומר ותבחר לשון ערומים, וכי תימא הני מילי בדרבנן אבל במילי דעלמא לא, ואומר ודעת שפתי ברור מללו: הן בקדושיו לא יאמין. א"ר חנינא בר פפא כתיב ומשך אבירים בכחו, ומשך יצר הרע אבירים בכחו, ומי הם, כגון דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה וסדומיים לפיכך יקום צדיק ולא יאמין, א"ר פנחס אילו בקשו אבות העולם שתהא דירתן למעלה יכולים היו, ואעפ"כ לא נקראו קדושים עד שנסתם הגולל לפניהם שנאמר לקדושים אשר בארץ המה. ר' יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי אם בקדושיו לא יאמין במאן יאמין, יומא חד הוה קא אזיל באורחא חזא לההוא גברא דהוה קמנטר תאני שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו, א"ל לאו הנך מעלי טפי, א"ל הנך לאורחא קא בעינא להו והני מינטרן אמר היינו דכתיב הן בקדושיו לא יאמין: אף כי נתעב ונאלח. אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם שנאמר מבית ומחוץ תצפנו, רבא בר עולא אמר נקרא תועבה שנאמר אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה: אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם. יהודה הודה ולא בוש מה היה בסופו, נחל חיי העולם הבא, ראובן הודה ולא בוש מה היה בסופו, נחל חיי העולם הבא, ומה שכרן בעולם הזה, להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם שנאמר יחי ראובן ואל ימות וגו' וזאת ליהודה: כל ימי רשע. זה שאמר הכתוב כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה, ראיתי שלותן של רשעים והייתי מקנא כאלו הם עושים חללים חללים, וכן הוא אומר כל ימי רשע הוא מתחולל, שלום רשעים אראה יושבים השקט ובטח בתיהם שלום מפחד: נודד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך. א"ר נתן בר אבא אמר רב כל המצפה לשלחן חברו עולם חשך בעדו שנאמר נודד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך. תנו רבנן שלשה חייהם אינם חיים, המצפה לשלחן חברו עולם חשך בעדו שנאמר נודד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך. תנו רבנן שלשה חייהם אינם חיים, המצפה לשלחן חברו, ומי שאשתו מושלת עליו, ומי שיסורים מושלים בגופו, ויש אומרים אף מי שאין לו אלא חלוק אחד, ולת"ק אפשר דמעיין בה: כי עדת חנף גלמוד. א"ר אלעזר כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנדה, שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה, מאי גלמודה, גמולה דא מבעלה. ואמר רבי אלעזר כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה כתיב הכא כי עדת חנף גלמוד, וכתיב התם ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה: יפרצני פרץ על פני פרץ. א"ר יהודה בר שלום בדור המדבר הכתוב מדבר, כיון שבאו לקדש מתה מרים, כיון שבאו להר ההר מת אהרן ואח"כ מת משה: ויאחז צדיק דרכו. בשעה שהכעיסו המרגלים הקב"ה אמר משה רבש"ע תפוס דרכך תפוס אומנותך שכל הצדיקים תפשו אומנותם, אברהם תפש את המילה, יצחק את התפלה, יעקב את האמת תתן אמת ליעקב, יוסף את החסידות ויט אליו חסד, משה את הענוה והאיש משה ענו, אהרן את השלום בריתי היתה אתו החיים והשלום, פנחס את הקנאה בקנאו את קנאתי, אף אתה תפוס אומנותך, ומהו אומנותי, אמר לו אל רחום וחנון הדא הוא דכתיב ועתה יגדל נא כח ה' וגו'. ויאחז צדיק דרכו. זה הקב"ה דכתיב כי צדיק ה' צדקות אהב. וטהר ידים זה הקב"ה דכתיב וטהור עינים מראות ברע. יוסיף אומץ זה הקב"ה שהוא מעצים כחן של צדיקים שיעשו רצונו. ד"א ויאחז צדיק דרכו זה משה דכתיב ביה צדקת ה' עשה. וטהר ידים זה משה דכתיב ביה לא חמור אחד מהם נשאתי. יוסיף אומץ זה משה שהוא מעצים כח וגבורה שנא' ועתה יגדל נא כח ה' וגו': טורף נפשו באפו. אבא בנימין אומר שנים שנכנסו לבית הכנסת להתפלל וקדם אחד מהם את חברו להתפלל ולא המתין לחברו להתפלל ויצא טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ, ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר ויעתק צור ממקומו, ואין צור אלא הקב"ה שנאמר צור ילדך תשי, ואם המתין לו מה שכרו, א"ר חנינא זוכה לברכות הללו שנאמר לוא הקשבת למצותי וגו' ויהי בחול זרעך וגו': אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך. א"ר אלכסנדרי כל אדם שמתה עליו אשתו עולם חשך בעדו שנאמר אור חשך באהלו, ר' יוסי בר חנינא אומר פסיעותיו מתקצרות שנאמר יצרו צעדי אונו, ר' אבהו אמר עצתו נשלכת שנאמר ותשליכהו עצתו: ואף אמנם שגיתי לעיל בפסוק עמו עוז ותושיה: חנוני חנוני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי. דרש ר' פנחס בר חמא קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות דכתיב כי יד אלוה נגעה בי, מאי אהדרינהו ליה חברייה השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעוני: ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה. אמר אברהם לפני הקב"ה אחר שמלתי את עצמי הרבה גרים באים לידבק לזאת אות הברית. ומבשרי אחזה אלוה, אלולא שעשיתי כן מהיכן הקב"ה נגלה עלי שנאמר וירא אליו ה': הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ. אמר רבי חמא בר חנינא משל למדינה שהיתה מסתפקת מן החמרין והיו שואלים אלו לאלו מה שברון נעשה במדינה היום, של ששי היו שואלים לשל חמישי, של חמישי לשל רביעי, של רביעי לשל שלישי, של שלישי לשל שני, של שני לשל ראשון, של ראשון למי שואלים, לא לבני מדינה שהם עסוקים בדימוסיה של מדינה, כך מעשי כל יום ויום היו שואלים אלו לאלו מה בריות ברא הקב"ה בכם, ושל ראשון למי היו שואלים, לא לתורה שקדמה לברייתו של עולם אלפים שנה דכתיב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, ויומו של הקב"ה אלף שנים דכתיב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור, הה"ד הזאת ידעת מני עד, התורה יודעת מה היה קודם לברייתו של עולם, אבל אין לך לדרוש אלאמני שים אדם עלי ארץ, וכה"א כי שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ. ר"א בשם רבי פדת אמר בגדול ממך אל תדרוש, ברחוק ממך אל תחקור, במופלא ממך אל תדע, במכוסה ממך אל תגלה, במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות: אם יעלה לשמים שיאו. זה אדם הראשון שנברא מלא כל העולם כלו, וראשו לעב יגיע עד דמטי ענני. אם יעלה לשמים שיאו, רב כי הוה נפיק למידן אמר ברעות נפשי לקטלא נפיק וצבו ביתי לית אנא עביד, ריקם לביתי עייל, ערום אכנס לה ערום אצא ממנה ולואי שתהא יציאה כביאה, כי הוה חזי אמבואה בתריה אמר אם יעלה לשמים שיאו וגו': כגללו לנצח יאבד. על שגלל מצוה קלה נטרד מגן עדן, רואיו יאמרו איו הן האדם היה כאחד ממנו. דבר אחר אם יעלה לשמים שיאו. זה משה שעלה לעב ודרסו רגליו ערפל, כיון שהגיע קצו כתיב הן קרבו ימיך וגו': חיל בלע ויקיאנו. אמר רבי אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע ימות דואג אמר חיל בלע ויקיאנו, אמר לפניו מבטנו יורישנו אל, כתיב גם אל יתצך לנצח, אמר לו הקב"ה לדוד ליתי דואג בעלמא דאתי, אמר גם אל יתצך לנצח, לימרו שמעתא בי מדרשא משמיה, יחתך ויסחך מאהל, ליהוון ליה בני רבנן, ושרשך מארץ חיים סלה: אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו. א"ר אלעזר כל מי שאינו מהנה ת"ח מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר אין שריד לאכלו וגו', ואין שריד אלא ת"ח שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא, רבי אליעזר אמר כל מי שאינו משייר פתים על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר אין שריד לאכלו וגו', והא אמר ר' אליעזר כל מי שמשייר פתים על שחנו כאלו עובד ע"א שנאמר העורכים לגד שלחן, לא קשיא הא דאיכא שלמה בהדיה הא דליכא שלמה בהדיה: במלאת ספקו יצר לו. אמר רב המנונא אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתמלא סאתו שנאמר במלאת ספקו יצר לו: כל חשך טמון לצפוניו. א"ר אלעזר כל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתו שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו, ואין שריד אלא ת"ח שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא. א"ר יהודה אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל לגיהנם שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש וגו', ואין שריד אלא ת"ח שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא. א"ר זירא אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאלו זורק אבן למרקוליס שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד, ואין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו. דבר אחר כל חשך טמון לצפוניו כל החשך היה טמון בסדום שהיא בשמאלה של ארץ ישראל שנאמר ואחותך הקטנה ממך היושבת על שמאלך וגו'. מהו ירע שריד באהלו אפילו שריד אחד שנשתייר מהם ירע באהלו, ואיזה זה לוט שנאמר ותבט אשתו מאחריו. דבר אחר כל חשך טמון לצפוניו זה עשו, תאכלהו אש לא נופח זה יעקב שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש: יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו לפי שנאמר האזינו השמים ואדברה, משל למלך שמסר את בנו לפדגוג להיות יושב בו ומשמרו, אמר אותו הבן כסבור אבא שהועיל כלום שמסרני לפדגוג עכשיו הריני משמרו כדי שיאכל וישתה ויישן ואלך אני ואעשה צרכי, אמר לו אביו אף אני לא מסרתיך לפדגוג אלא כדי שלא יהא מזיזך מכאן, כך אמר להם משה לישראל שמא אתם צריכים סבורים לברוח מעל כנפי השכינה או לזוז מן הארץ. ולא עוד אלא שהשמים כותבים שנאמר יגלו שמים עונו, ומנין שאף הארץ מודעת, שנאמר וארץ מתקוממה לו: יגל יבול ביתו. שנו רבותינו על שבעה עשר דברים נגעים באים על עין רעה וכו' כתוב ברמז תקע"ב: זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאהיהם לעיניהם. והוא ישקיט ומי ירשיע. דרש ר"מ והוא ישקיט מעולמו, ויסתיר פנים מעולמו כדין שמחותחין וילון על פניו ואינו יודע מה נעשה בחוץ, א"ל דייך מאיר, אמר לו ומהו דכתיב והוא ישקיט, א"ל לא נתנה שלוה לדור המבול אלא לחייבן, ומה שלוה נתן להם, זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם: ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון, רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר לשלשה ימים היתה אשתו של אחד מהם מעוברת ויולדת, נאמר כאן נכון ונאמר להלן היו נכונים לשלשת ימים, ורבנן אמרין ליום אחד, נאמר כאן נכון ונאמר להלן והיה נכון לבקר, מה נכון להלן יום אחד אף כאן יום אחד. וצאצאיהם לעיניהם שהיו רואים בניהם ובני בניהם. ישלחו כצאן עויליהם, א"ר לוי בערביא צווחין לינוקא עוילא. וילדיהם ירקדון, כאלין שדיא כמה דאת אמר ושעירים ירקדו שם, כשהיתה אחת מהם יולדת ביום היתה אומרת לבנה צא והבא לי צור לחתוך טבורך, בלילה היתה אומרת לבנה צא והדלק לי את הנר לחתוך טבורך. עובדא הוה בהדא אתתא דילידת בליליא, אמרה לבנה צא והדלק בוצינא דנקטא שורך נפק ופגע ביה שידא שומרון אמרה לה זיל גלוג לאמך דקרא תרנגולא, ואלולא דקרא תרנגולא הוינא מחיתך וקטיל יתך, א"ל זיל את וגלוג לאימא דאימך דלא קטעא אימא שורי דאלו קטעת אמי שורי הוינא מחיתך וקטיל יתך, הדא הוא דכתיב בתיהם שלום מפחד מן המזיקין, ולא שבט אלוה עליהם מן היסורין וכשהסתיר פניו מהם מי אמר לו לא עשית כשורה, ומה הסתיר פניו מהם שהביא עליהם מי המבול, על גוי ועל אדם יחד, על גוי זה דור המבול, ועל אדם זה נח שממנו הושתת העולם: מה שדי כי נעבדנו. דור המבול אמרו כך כתוב ברמז תק"כ: ואיש זרוע לו הארץ ברמז פ"ז. אמר ר' אלעזר לא נתנה קרקע אלא לבעלי זרוע שנאמר ואיש זרוע לו הארץ, א"ר אלעזר כל המגביה ידו על חברו אין לו תקנה אלא קבורה שנאמר ואיש זרוע לו הארץ: אשר קמטו ולא עת. תני ר"ש החסיד אלו תתקע"ד דורות שקומטו להבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו, עמד הקב"ה ושתלן בכל דור ודור והם הם עזי פנים שבדור. זה שאמר הכתוב ועוז מלך וגו' כל העוז והגבורה של הקב"ה וכן דוד אומר לך ה' הגדולה וגו', אתה מוצא מי שהוא בעל זרוע אינו מבקש משפט אלא מעביר הדרך שהוא בטוח על זרועו שנאמר ואיש זרוע לו הארץ וגו' והקב"ה אעפ"כ ששלו העוז והגבורה משפט אהב. רב נחמן בר יצחק אמר אשר קומטו לברכה כתיב אלו ת"ח שמקמטין עצמם על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה מגלה להם סוד כנהר לעולם הבא. נהר דינור מהיכא קא נפיק, א"ר ירמיה בר אבא מזיעתן של חיות ולהיכן שפיך, א"ר חלקיה בר טוביא על ראש רשעים בגיהנם שנאמר סער מתחולל על ראש רשעים יחול ר' יעקב אמר על אשר קמטו ולא עת נהר יוצק יסודם: יראו צדיקים וישמחו. הרשעים תחשכנה עיניהם מראות שהם רואים וחוטאים ותרא האשה, ויראו בני האלהים, וירא חם אבי כנען, וירא בלק, וירא אותה שכם בן חמור, וירא המן, וירא עשו, אבל הצדיקים יראו צדיקים וישמחו וירא והנה איל, וישא עיניו וירא, וירא יעקב, וירא בסבלותם, וירא פינחס. אם לא נכחד קימנו וגו' בשמואל ברמז קס"ח: והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך. א"ר הונא בר ברכיה משום ר"א הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלים לו פרנסתו שנאמר והיה שדי בצריך וגו', רשב"ג אמר פרנסתו מעופפת עליו כנשר שנאמר וכסף תועפות לו: ותגזר אמר ויקם לך. דרש ר"נ בר רב חסדא מה שלחו לו בני לשכת הגזית לחוני המעגל, ותגזר אמר ויקם לך אתה גזרת מלמטה והקב"ה קיים אמריך מלמעלה, ועל דרכיך נגה אור דור שהיה אפל הארתו בתפלתך, אני אמרתי להשפילן ואתה אמרת לגאותן דידך קיימא דידי לא קיימא, אני אמרתי לשחות עיניהם ברעב ואתה אמרת להושיען דידך קיימא דידי לא קיימא. כי השפילו ותאמר גוה דור שפל הגבהתו בתפלתך, ונמלט בבור כפיך במעשה ידיך הברורים. ד"א ותגזר אמר ויקם לך זה יעקב. ועל דרכיך נגה אור על שני דרכים, לפי שכתוב אם יהיה אלהים עמדי והנה אנכי עמך וגו' ושבתי בשלום ויבא יעקב שלם: ימלט אי נקי ונמלט בבור כפיך, א"ר חנינא אונקיא אחת היתה ביד נח, אם כן למה נמלט בבור כפיך, אתיא כההיא דרבי אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן, אלא שמצא חן: מי יתן ידעתי ואמצאהו. אשרי אדם שנגעו בו יסורין ולא קרא תגר אחר מדת הדין, א"ר חנינא בר פפא איוב אלולי לא קרא תגר כשבאו עליו יסורין כשם שאומר עכשו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב כך היו אומרים אלהי איוב, ולא עשה, אלא כיון שבאו עליו יסורין התחיל מבעט ואומר מי יתן ידעתי ואמצאהו, מיד אמר לו הקב"ה איוב החשכת העצה שנטלתי ויען ה' את איוב וגו', אמר ליה מי זה מחשיך עצה במלין שהוצאת מפיך היית אומר אם אחפש מה יש לו להשיבני, אדעה מלים יענני ואבינה מה יאמר לי, אמר איוב הלכתי בכל מקום לבקשו ולא מצאתיו, למזרח הן קדם אהלוך ואיננו, למערב ואחור ולא אבין לו, לצפון שמאל בעשותו ולא אחז, לדרום יעטוף ימין ולא אראה, אמר לו הקב"ה מה אתה חוזר ומתיגע הריני נגלה עליך אמור לי מהיכן אני נגלה עליך העליונים והתחתונים אינם מחזיקים את כבודי הרי אני מצמצם עצמי לתוך הסערה ויען ה' את איוב מן הסערה. ד"א מכל שער ושער שבראשו אמר לו הקב"ה למה אתה קורא תגר שהגיעוך יסורין שמא אתה גדול מאדם יציר כפי שעל מצוה אחת שבטל גזרתי מיתה עליו ועל תולדותיו שמא קרא תגר, אמר לו גדול אתה מיצחק שעל שאהב את עשו הכהיתי את עיניו, אמר ליה גדול אתה ממשה על ידי שאמר שמעו נא המורים גזרתי עליו שלא ליכנס לארץ, אמר ליה גדול אתה מאהרן שלא חלקתי כבוד לבריה כיוצא בו שהוא לבוש שמונה בגדים ונכנס לבית קדש הקדשים ומלאכי השרת בורחים מלפניו וכל אדם לא יהיה באהל מועד אלו מלאכי השרת ודמות פניהם פני אדם, וכבוד ה' מלא את הבית, ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת כי מלא כבוד ה', ובזמן שהיה נכנס הייתי חולק לו כבוד ומסלק את כבודי מבין שני הכרובים אם על פיך יגביה נשר על פיך היה הקב"ה מגביה כבודי מבין שני כרובים, כמה דאת אמר כנשר יעיר קנו, סלע ישכון ויתלונן משהיה יוצא היה חוזר וממלא הבית, ד"א סלע שכן אין כתיב כאן אלא סלע ישכון, לן אינו אומר אלא יתלונן, תשובה לאומר אין הקב"ה בונה את בית המקדש. על שן סלע ומצודה, וילכוד דוד מצודת ציון, ואחר כל הכבוד הזה כשנכנסו בניו להקריב שלא ברשות לא הקפתי להם אלא חנקתי שתי אפרוחיו שנאאמר ואפרוחיו יעלעו דם, ואעפ"כ לא סלקתי כבודי מהם אלא באשר חללים שם הוא קרבו שאו את אחיכם: והוא באחד ומי ישיבנו. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, בשר ודם גדול מחברו מבטל גזרת חברו, אבל הקב"ה מי יכול למחות בידו שנאמר והוא באחד ומי ישיבנו. דרש ר' פפייס לפי שהוא יחיד בעולמו ואין מי שימחה בידו כל מה שהוא מבקש הוא עושה, אמר ליה ר' עקיבא דייך פפייס אין דורשין כן אלא הכל עושין בדין כשם שסנהדרין נושאת ונותנת למטן כך למעלן שנאמר ראיתי את ה' יושב על כסאו וצבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, וכי יש שמאל למעלן והא כתיב ימינך ה' נאדרי בכח, אלא אלו מטין לכף חובה ואלו מטין לכף זכות, וכשם שהשואל שואל למטן כך שואל למעלן שנאמר בגזרת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא. ומהו והוא באחד ומי ישיבנו, א"ר פנחס הכהן בר חמא שהוא יחידי בעולמו יודע משפטם של בריותיו, ר' יהודה הלוי בר שלום עד שהוא יחידי בעולמו יודע דעתם של בריותיו למי שהוא אומר לך בשליחותו ילך, הוי ונפשו אותה ויעש, וכן ירמיה אומר נער אנכי, א"ל הקב"ה אל תאמר נער אנכי. תנא אין מלאך אחד עושה שתי שליחות ואין שני מלאכים עושים שליחות אחד, שנאמר והוא באחד ומי ישיבנו, ואת אמרת ויבאו שני המלאכים סדומה, אלא מיכאל אמר בשורתו ונסתלק, גבריאל הלך בשליחותו להפוך את סדום, רפאל להציל את לוט: גבולות ישיגו. מעשה דור המבול פרשו איוב, מהו גבולות ישיגו, שהיו נכנסין זה בגבולו של זה וזה בגבולו של זה. עדר גזלו וירעו חמור יתומים ינהגו, כשהיו רואים חמור ביד יתום מיד היו נוטלים אותו ממנו. יחבלו שור אלמנה, אלמנה שמת בעלה והניח לה שור אחד ויצאה לרעותו מיד היו נוטלים אותו ממנ. ערום ילינו מבלי לבוש, כיון שהיו רואים בני אדם שהיו עושים בהם כך היו מהלכים ערומים כדי שלא יפשיטו את בגדיהם: בין שורותם יצהירו, שהיו עושים להם בדדיות קטנות. יקבים דרכו ויצמאו, א"ר איבו למה יקבים דרכו ויצמאו, לפי שהיתה מארה מצויה בביתו של רשע. ולפי שהיו שטופים בזמה נמחו מן העולם שנאמר קץ כל בשר בא לפני: לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי כגנב, זה דור המבול דכתיב וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, משהיתה חמה זורחת עד שהיתה שוקעת לא היה בהן תוחלת: ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים, הנואף אמר אין בריה יודעת בי ואני עיני משוטטים בכל הארץ, מה דרכן של עוברי עבירה משמרין שעת אפלה שעת חשך, וכן הגנבים חתר בחשך בתים, וכן הוא אומר הוי המעמיקים מה' וגו', וקשה הנואף שהוא מסלק את השכינה כביכול הקב"ה ממלא את העליונים ואת התחתונים שנאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ובאיזה מקום שאותו האיש נואף הוא מרשל כח השכינה, כשהוא בא לנאוף כביכול הוא אומר למקום סלק את עצמך תן לי שעה אחת, כביכול מפני שהוא ארך אפים הוא נותן לו מקום שנאמר כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן, ואומר וסתר פנים ישים הם מבקשים שלא תתעבר ממנו אלא שיעשו תאותן בלבד ואינם יודעים שהקב"ה מפרסמן בעולם מי שהוא יושב בסתר עליון שם פנים, שהיא מעוברת ממנו צר לה ולד ופניו דומין לנואף. א"ר יצחק קשה כחו של נואף שהוא מרשל כח השכינה, כיצד הקב"ה צר לה צורת הולד והנואף בא עליה והקב"ה עומד ושוהא ואומר צורתו של מי אצור צורת הבעל או צורת הנואף כביכול, צור ילדך תשי, א"ר זעירי כביכול תשו ידי הצייר. אמר רבי מלה"ד לצייר שהוא צר איקונין של מלך בא לגמור את הפרצוף אמרו לו מת המלך ועמד מלך אחר, נתרשלו ידיו של צייר והתחיל אומר מה אעשה באלו סממנין אצור אותו בפניו של מלך ראשון או בשני. ד"א וסתר פנים ישים. היא עשתה בסתר והקב"ה פרסמה בגלוי שנאמר תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל, לומר במדה שאדם מודד בה מודדין לו בישעיה בפסוק כי כל סאון סואן ברעש: חתר בחשך בתים, למה, שיומם חתמו למו. מה היו אנשי דור המבול עושים, היה מביא אפרסמון ושף באבן ובא בלילה ומריח וחותרה, כד דרשה ר' חנינא בצפורי אתעביד בהו תלת מאה חתרין. הוה להון אפופלסמון מה הוו צפוראי עבדון. חתר בחשך בתים. דרש רבא מאי דכתיב חתר בחשך בתים מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידין אפרסמון ומניחין אותו בבית גנזיהם ובאים ומריחים ככלב שנאמר ישובו לערב יהמו ככלב ובאים וחותרים שם ונוטלים את ממונן. דרשה ר' יוסי בצפורי כו' כדלעיל, אתו קא מצערו ליה אמר מי הוה ידענא דאתון גנבי: קל הוא על פני מים, גזרה נגזרה על דור המבול שיאבדו במים. תקולל חלקתם בארץ מי שפרע מדור המבול, כל כך למה, לא יפנה דרך כרמים שלא היתה כונתם אלא למטעת כרמים, אבל נח לא היתה כונתו אלא להפרות ולהרבות שנאמר אלה תולדות נח: ציה גם חס יגזלו מימי שלג. בעון בטול תרומות ומעשרות השמים נעצרין מלהוריד טל ומטר והיוקר הווה והשכר אבד ובני אד רצין אחר פרנסתם ואין מגיעים שנאמר ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו. מאי משמע דתני דבי ר' ישמעאל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם הן הן יגזלו מימי שלג שלכם, ואם נותנין מתברכין שנאמר הביאו את כל המעשר וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די, א"ר יהודה עד שיבלו שפתותיכם מלומר די: ישכחהו רחם מתקו רמה. דרש ר"ע מעשה של דור המבול בגינזק של מדי ולא בכו, כיון שהזכיר מעשה איוב בכו, קרא עליהם מקרא זה ישכחהו רחם שכחו רחמים מן הבריות אף הקב"ה שכח רחמיו מהם. מתקו רמה שמתק רמה מהם. עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה, א"ר אבהו תעקר אין כתיב כאן אלא תשבר כדבר שהוא נשבר ואינו מעלה חליפין ואי זה זה דור הפלגה. רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב. זה דור המבול, אחד מהם היה לוקח שתי נשים אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיתה לפריה ורביה יושבת כאלו אלמנה בחייה, וזו שהיתה לתשמיש היה משקה אותה כוס עקרין שלא תלד והיתה יושבת בחיקו מקושטת כזונה דכתיב ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה דעדה מיניה, ושם השנית צלה שהיתה יושבת בצלו: ומשך אבירים בכחו. א"ר חמא בר חנינא משך יצר הרע אבירים בכחו, ומי הם כגון דור אנוש דור המבול דור הפלגה וסדומיים לפיכך יקום צדיק אינו מאמין בו כל שהוא בחיים וכה"א הן בקדושיו לא יאמין, א"ר פנחס אילו בקשו אבות העולם שתהא דירתן למעלה יכולין היו ואעפ"כ לא נקראו קדושים עד שנסתם הגולל לפניהם שנאמר לקדושים אשר בארץ המה: רמו מעט ואיננו והמכו. דרש ר' עזריה זמנין א"ל משמיה דר' אמי וזמנין א"ל משמיה דר' אסי כל אדם שיש לו גסות הרוח לסוף מתמעט שנאמר רמו מעט ואיננו והמכו ככל יקפצון, ושמא תאמר ישנו בעולם, ת"ל ואיננו, ואם חוזר בו נאסף בזמנו כאברהם אבינו שנאמר והמכו ככל יקפצון כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל, ואם לאו וכראש שבולת ימלו, ר' הונא ור' חסדא חד אמר כסאסא דשובלתא וחד אמר כשבולת עצמה, בשלמא למ"ד כסאסא דשובלתא היינו דכתיב וכראש שבולת ימלו, אלא למ"ד כשבולת עצמה מאי וכראש שבולת ימלו, אמר רב אסי וכן תנא דבי ר' ישמעאל משל לאדם שנכנס בתוך שדהו גבוהה גבוהה הוא מלקט: המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. לפי שאיוב אומר מי יתן ידעתיו ואמצאהו, א"ר אבא בר כהנא אם בהיכל של מעלה הוא אבוא עד תכונתו, ואם בהיכל של מטה הוא אבוא עד תכונתו, ואין תכונתו אלא היכל שנאמר ויכינו המזבח על מכונתו. אערכה לפניו משפט, אמרו לו חבריו אי אתה יודע שנקרא אלוה משפט, ופי אמלא תוכחות אמר להם אם סותם פיו של אותו האיש אדעה מלי יענני ואבינה מה יאמר לי, אם יהא משיבני על כל דבר ודבר אם חטאתי או לא חטאתי. הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו, א"ר יוחנן מכאן אתה למד שהשכינה למעלה במערב, ואחור ולא אבין לו הלכתי לצפון ולדרום ולא מצאתיו. כי ידע דרך עמדי בחנני כזהב אצא, א"ל חבריו לאיוב עד מתי אתה מטיח דברים אין אנו אומרים לך שאין אתה יכול להקביל פניו או להסיח עמו, אמר להם יכול אני להסיח עם מיכאל. ר' יעקב אמר המשל זה מיכאל, ופחד זה גבריאל, עושה שלום במרומיו אפילו העליונים צריכים שלום, המזלות עולי שור אומר אני תחלה ואינו רואה מה שלפניו, תאומים אומר אני תחלה ואינו רואה מה שלפניו, וכל אחד ואחד אומר אני ראשון ומשלימין זה לזה ולא זה מזיק את זה הוי העליונים צריכים שלום. בכל מקום מקדים משה לאהרן כו'. אמר ר' יוחנן מימיה לא ראתה החמה פגימתה של לבנה ולית מזל חזי מאי דקדמוהי, א"ר לוי כלהון סלקין בהדין סולמא הפוך. תני ר' שמעון בן יוחאי הרקיע של מים והמלאכים של אש והם דרים זה עם זה, ולא סוף דבר בין מלאך למלאך אלא אפילו מלאך עצמו חציו אש וחציו מים עושה שלום בו דכתיב וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק דכתיב ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אמר צלוחית של ברד מלאה אש, ור' נחמיה אומר אש וברד פתוכין זה בזה, א"ר חנן טעמא דר' יהודה כהדין פרצידא דרמונא דחרצנייתא מתחמא מלגיו, א"ר חנין טעמא דר' נחמיה כהדין עששיתא דקנדלא דמיא ומשחא מעורבין כחדא והיא דלקא מן גביהון, אמר ר' אחא משל למלך שהיו לו שתי לגיונות קשים והיו צהובים זה בזה כיון שהגיע מלחמתו של מלך עשה שלום ביניהם ועשו מלחמתו של מלך, כן אש וברד צהובים זה בזה וכו'. ולא ראו המאורות פגימתה של קשת שלא יאמרו יורדי הים הקשת זורק בהם חצים. גדול השלום שהרי העליונים צריכים שלום שנאמר עושה שלום במרומיו, והלא דברים קל וחומר ומה במקום שאין שנאה ואין איבה ובעל דבבא צריכים שלום קל וחומר למקום שיש כל המדות הללו בפסוק ה' עוז לעמו יתן ברמז תשי"א: היש מספר לגדודיו. כתוב אחד אומר אלף אלפין ישמשוניה וכתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו, כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים כביכול שנתמעטה פמליא של מעלה, תני רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי אלף אלפין ישמשוניה למספר גדוד אחד אבל לגדודיו אין מספר. ר' ירמיה בר אבא אמר אלף אלפין לנהר דינור ישמשוניה שנאמר נהר די נור נגיר ונפיק מן קדמוהי: הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם. הגבורים שבדור המבול היה אחד מהם נותן רגלו על התהום וסותמה ונותן ידו על החלון וסותמה והיה בא ליכנס לתבה והיו רגליו מערכלות הה"ד הרפאים יחוללו. נוטה צפון על תהו, ארבעה רוחות נבראו בעולם, רוח פנת המזרח משם יוצא אור לעולם, רוח פנת הדרום משם טללי ברכה יורדים לעולם, רוח פנת המערב משם אוצרות שלג וברד וקור וחום וגשמים יוצאים לעולם, רוח פנת הצפון בראו ולא גמרו לפי שאמר כל מי שאומר אני אלוה יבא ויגמור הפנה הזאת שהנחתי, ושם הוא מדורן של מזיקים ורוחות ושדים, ומשם יוצאין לעולם שנאמר מצפון תפתח הרעה: תולה ארץ על בלימה. אמר רבא א"ר יוחנן אין העולם מתקיים אלא בזכות משה ואהרן שנאמר ונחנו מה וכתיב תול ארץ על בלימה, א"ר אלעזר אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם עצמו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה, א"ר אבהו אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שמשים עצמו כאילו אינו שנאמר ומתח זרועות עולם: מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. א"ר יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום וכו' כתוב בתהלים במזמור ז' ובמלכים ברמז רכ"ח: עמודי שמים ירופפו. א"ר יהודה אמר רב בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בהם והעמידם שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו, והיינו דאמר רשב"ל מ"ד אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולמי די שאלמלא כן עדין מרחיבין והולכים, ואיכא דאמרי ארשב"ל בשעה שברא הקב"ה את הים הגדול היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה ויבש שנאמר גוער בים ויבשהו. בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רחב. א"ר יהודה אמר רב בשעה שברא הקב"ה את עולמו א"ל לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם, אמר לפניו רבש"ע די שאבלע מימי שלי, מיד בעט בו הקב"ה והרגו שנאמר בכחו רגע הים וגו', א"ר יצחק ש"מ שרה של ים רהב שמו ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד מפני ריחו שנאמר כמים לים מכסים, אל תקרי לים מכסים אלא לשרו של ים מכסים: ברוחו שמים שפרה. ר' יוחנן כשהיה מגיע לפסוק זה היה אומר יפה למדני ר' חנינא, יצאת אש מלמעלה ולחכה פני הרקיע: הן אלה קצות דרכיו. אמר רב הונא כל מה שאתה רואה קצות דרכיו של הקב"ה הן שנאמר הן אלה קצות דרכיו. ומה שמץ דבר נמצא נשמע בו ורעם גבורותיו וגו', א"ר הונא הרעם הזה בשעה שהוא יוצא כתקונו אין כל בריה יכולה לעמוד עליו יתבונן אין כתיב כאן אלא מי יתבונן, הפקחין יודעין רמזו של דבר והגיונו. א"ר הונא אם על סדרו של רעם אי אתה יכול לעמוד, על סדרו של עולם על אחת כמה וכמה, אם יאמר לך אדם יכול אני לעמוד על סדרו של עולם, אמור לו אחרי מלך ב"ו אי אתה יכול לעמוד, אחרי מלך מלכי המלכים הקב"ה עאכ"ו, א"ר נחמן משל לחורשת קנים שלא היה אדם יכול ליכנס לתוכה שכל מי שנכנס לתוכה היה טועה, מה עשה פקח אחד כסח ונכנס כסח ונכנס, נכנס דרך הכסוח ויצא דרך הכסוח, התחילו הכל נכנסים ויוצאים דרך הכסוח, רב נחמן אמר חורי משל לפלטין גדולה שהיו בה פתחין הרבה וכל מי שנכנס לתוכה היה טועה, מה עשה פקח אחד נטל פקעת אחת וקשרה נגד הפתח נכנס דרך הקעת ויצא דרך הפקעת התחילו הכל נכנסים ויוצאין דרך הפקעת. א"ר שמעון בן יוחאי משל למלך בשר ודם שבנה פלטין והבריות נכנסין לתוכה ואומרים אילו היו העמודים גבוהים היתה נאה, אילו היו הכתלים גבוהין היתה נאה, אילו היתה תקרה גבוהה היתה נאה, שמא יבא אדם ויאמר אילו היו לי שלש עינים שלש רגלים היה יפה לי אתמהא, הה"ד אשר כבר עשוהו, עשהו אין כתיב כאן אלא עשוהו, כביכול מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שלך והעמידך על מכונך שנאמר הוא עשך ויכוננך, א"ר לוי בר חמא מלך בשר ודם בנה פלטין ואם בנה ביבא על פתחה אינו נאה, אבל מלך מלכי המלכים הקב"ה ברא את האדם ונתן ביבא על פתחו ואי זה זה חוטמו והוא נויו והוא שבחו: חי אל הסיר. ר' יהושע אומר משום בר פטרי הרי הוא אומר חי אל מלמד שאין לך אדם נודר בחיי המלך אלא אם כן אוהב את המלך, משמיה דר' נתן אמרו גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבא, רבי אומר נאמר ירא אלהים באברהם ונאמר ירא אלהים באיוב מה להלן מאהבה אף כאן מאהב, ושאר כל התרעומות האמור בפרשה לא נאמר אלא לענין המאורע: כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי. שאל אנטונינוס את רבי מאימתי נשמה נתונה באדם משיצא ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי אמו, אמר לו משיצא ממעי אמו, אמר לו לאו משל אם תניח בשר שלשה ימים בלא מלח מיד הוא מסריח, והודה לו רבי שהשוה לדעת המקרא שנאמר כי כל עוד נשמתי בי, מאימתי ניתנה בי נשמה, משפקדתני. ועוד שאלו מאימתי יצר הרע נתון באדם משיצא ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי אמו, אמר לו עד שלא יצא ממעי אמו, אמר לו לאו שאילו נתון בעוד שהוא במעי אמו היה חוטט את בני מעיה ויוצא, והודה לו רבי ששוה לדעת המקרא שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, א"ר יודן מנעריו כתיב משעה שהוא ננער ממעי אמו: כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו. רב הונא ורב חסדא חד אמר נפשו של גזלן וחד אמר נפשו של נגזל, מאן דאמר נפשו של גזלן דכתיב אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש, ומאן דאמר נפשו של נגזל דכתיב כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח, ואידך נמי הא כתיב את נפש בעליו יקח, בעליו דהשתא, ואידך נמי הא כתיב וקבע את קובעיהם נפש, מאי טעמא קבע את קובעיהם, משום דנטלו נפש: הן אתם כלכם חזיתם. א"ר יוחנן דורו של איוב שטוף בזמה היה, כתיב הכא הן אתם כלכם חזיתם וכתיב התם שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך, ואימא בנבואה דכתיב חזון ישעיהו, אם כן מאי ולמה זה הבל תהבלו: יכין וצדיק ילבש. תנו רבנן ששה דברים נאמרו בעם הארץ, אין מוסרין להם עדות, ואין מקבלין מהם עדות, ואין מגלים להם את הסוד, ואין ממנין אותן אפוטרופסין על היתומים, ואין מוסרין להם קופה של צדקה, ואין מתלוים עמהם בדרך, ויש אומרים אף אין מכריזין על אבדתו, ות"ק זימנין דנפיק מיניה זרעא מעליא ואכיל ליה שנאמר יכין רשע וצדיק ילבש: כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה. ר' סימון בר זבדא מאית, אמרין ליה לרבי לוי עול ואפטר עליה, על ואפטר עליה האי קרא. ארבעה דברים הללו הם תשמישו של העולם כלו אם אבדו יש להם חליפין אבל תלמיד חכם מי מחליפו: קץ שם לחשך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם נעקר יצר הרע מן העולם קץ שם לחשך. ד"א קץ שם שם לחשך נתן זמן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורים כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. ד"א קץ נתן ליסורים של צדיקים בעולם הזה ולעולם הבא מעבירן. לכל יש קץ להרים ולגבעות שנאמר ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים. לרוח שנאמר לעשות לרוח משקל. למים שנאמר ומים תכן במדה. לחשך שנאמר קץ שם לחשך וגו', כשהקב"ה יושב וחוקר אם מתבקש יסורין, אבן אופל וצלמות, אפל מי גרם לאדם הזה שבאו עליו יסורין ואפלה זה יצר הרע שהוא משול כאבן שנאמר והסירותי את לב האבן: פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל. אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה גדולה שהשפיע להם הקב"ה שנאמר ארץ ממנה יצא לחם וגו' ועפרות וגו', וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרות זהב לו למה לנו עוברי דרכים שהן באים לחסר ממוננו בואו ונשכח רגל מארצנו שנאמר פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל. ועפרות זהב לו, אמרו כשהיה הולך אחד לגנן והיה אומר לו תן לי באיסר ירק כשהיה נותן לו היה משכשכו במי ומוציא מעפר זהב. אם אין לו במה לכסות שוחק דינר ומכסה שנאמר ועפרות זהב לו: בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים. תרין אמוראין חד אמר בחלמיש שלח ידו וחד אמר בחלמיש שלח אצבעו, ר' לוי בשם רשב"נ חמשה כרכים הללו היו יושבות על צור אחד שלח ידו המלאך והפכן: מבכי נהרות חבש. א"ר ברכיה לא פרשו המים העליונים מן התחתונים אלא בבכי הדא הוא דכתיב מבכי נהרות חבש, ר' תנחום מייתי לה מהכא לקול תתו המון מים בשמים, ואין קול אלא בכי כמה דאת אמר קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים: והחכמה מאין תמצא. אמר רבי יוחנן אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כאלו אינו שנאמר והחכמה מאין תמצא: לא יערכנה זהב וזכוכית. שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה מהו דכתיב לא יערכנה זהב וגו', א"ל אלו דברי תורה שקשים לקנותם כזהב וכלי פז ונוחין לאבדן ככלי זכוכית, א"ל האלהים אפילו ככלי חרש אבל ר' עקיבא רבך לא כך אמר אלא מה כלי זכוכית הללו אע"פ שנשברו יש להם תקנה אף תלמיד חכם אע"פ שסרח יש לו תקנה, א"ל אף אתה חזור בך, א"ל כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר, וכן הוא אומר אם תבקשנה ככסף מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך ליזהר שלא יאבד סלעו כך יהא אדם צריך ליזהר בלמודו שלא יאבד, ומה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשים לקנותם, אי מה כסף קשה לאבד אף דברי תורה כן, תלמוד לומר לא יערכנה זהב וגו' בתורה ברמז תתע"ג: אלהים הבין דרכה. תנא ר' חייא ידע הקב"ה בישראל שאין יכולין לקבל גזרות של אדם עמד והגלה אותם לבבל שנאמר אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. א"ר אלעזר לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול שנאמר מיד שאול אפדם, רבי אמר מפני שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה, ר' יוחנן אמר ששלחן לבית אמן, משל לאדם שכועס על אשתו להיכן משלחה לבית אמה, והיינו דא"ר אלכסנדרי שלשה חזרו למטעתן כתוב במלכים. לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה. כמה דאת אמר מי מדד בשעלו מים. ד"א לעשות לרוח משקל כל נביא ונביא ניתן בו רוח הקדש כל אחד לפי כחו, ומים תכן במדה אלו דברי תורה שכל אדם נוטל תורה במדה, ואין מים אלא דברי תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים. ד"א לעשות לרוח משקל יש אדם שדעתו ארוכה ויש אדם שדעתו קצרה ויש שדעתו בינונית והקב"ה משקל בדעתו וברוחו אם נתן בו צרכו הרי דעתו יפה, ואם יותר הרי הוא גס, ואם פחות הרי דעתו קצרה. ומים תכן במדה, הגבל הזה שהוא גובל לבנין הטיט יפה היא טובה, אם פחת מים היא יבשה, כך האדם אם ניתן בו צרכו הוא שוה לבריות, ואם פחת הוא יבש, ואם הוא יותר מצרכו הרי הוא לוקה בשחין אדם כי יהיה בעור בשרו. ד"א לעשות לרוח משקל א"ר יהושע בן חנניה בשעה שהרוח יוצא מן העולם הקב"ה מרשלו בהרים ומשברו בגבעות ואומר לו הזהר שלא תזיק את בריותי, מאי טעמא כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי, מהו יעטוף משלהי כמה דכתיב בהתעטף עלי רוחי, וכל כך למה, בשביל ונשמות אני עשיתי כתוב במלכים ברמז רי"ט. ומים תכן במדה, ר' יהודה בר סימון אומר אפילו מים שיורדים מלמעלן לא נתנו אלא במדה הדא הוא דכתיב כי יגרע נטפי מים וכתיב ונגרע מערכך. ד"א לעשות לרוח משקל. אמר רבי אפילו רוח הקדש ששורה על הנביאים אינו שורה אלא במשקל, יש מתנבא ספר אחד ויש מתנבא שני ספרים. א"ר סימון שני פסוקים נתנבא בארה ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בספר ישעיה ואלו הם וכי יאמרו אליכם וחברו. ומים תכן במדה א"ר יודן בש"ר שמואל אפילו דברי תורה שנתנו מלמעלה לא נתנו אלא במדה ואלו הם מקרא משנה גמרא ואגדה, יש זוכה למקרא ויש זוכה למשנה ויש זוכה לגמרא ויש זוכה לאגדה ויש זוכה לכלן. ד"א לעשות לרוח משקל. בנוהג שבעולם הבריות אומרים פלוני רוחו יתירה שנתנה בו רוח יתירה או פלוני רוחו קצרה שנתנה בו רוח קטקטון, ומים תכן במדה האדם הזה משוקל חציומים וחציו דם, בשעה שהוא זוכה לא המים רבין על הדם ולא הדם רבה על המים, ובזמן שחוטא פעמים שהמים רבים על הדם ונעשה אנדרופיקוס, פעמים שהדם רבה על המים ונעשה מצורע, אדם או דם: אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. רבנן ור' אחא רבנן אמרין כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה היה אומר שני פעמים בלבו ואחר כך היה אומרו למשה מה טעם אז ראה ויספרה חד, הכינה וגם חקרה חד, ואחר כך ויאמר לאדם זה משה. רבי אחא אמר ארבעה פעמים אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ארבעה. א"ר יודא בר' סימון ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו, מאי טעמא זה ספר תולדות אדם אמר הקב"ה יציר כפי הוא ואני נותנה לו חזר ואמר שש מצות נתתי לו ולא היה יכול לעמוד בהם והיאך אני נותן לו רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה. ויאמר לאדם, לא לאדם אני נותנה אלא לבניו זה ספר תולדות אדם: מי יתנני כירחי קדם. דרש ר' שמלאי למה הולד דומה במעי אמו מקופל ומונח כפנקס, ושתי ידיו על שני צדעיו, ושני אציליו על שתי ארכובותיו, ושני עקביו על שתי עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו פיו סתום, וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו, וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לעמוד אפילו שעה אחת, ונר דלוק מונח לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר בהלו נרו עלי ראשי, ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא, ואין לך ימים שאדם שרוי בהם בטובה יותר מאותן הימים שנאמר מי יתנני כירחי קדם וגו', ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ולא שנים הוי אומר ירחי לידה ומלמדין אותו את כל התורה כלה שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לב שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי, וכיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכהו כל התורה כלה שנאמר לפתח חטאת רובץ, ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון, כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר, תשבע כל לשון זה יום הלידה שנאמר אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה, ומה שבועה משביעין אותו, אומרים לו הוי צדיק ואל תהא רשע, ואפילו כל העולם אומרי עליך צדיק, הוי בעיניך כרשע, והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנאתן בך טהורה אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הרי הוא נוטלה ממך. תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן חבר שמסר תרומה לכהן עם הארץ אמר לו אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הרי היא שרופה בפניך. ראוני נערים ונחבאו בשמואל ברמז קכ"ד: ברכת אובד עלי תבוא. זה לבן הארמי שנאמר ארמי אובד אבי. עלי תבוא זה רבקה שנאמר את היי לאלפי רבבה ועמדו ממנה אלופים מעשו אלוף תימן אלוף אומר, רבבה מיעקב שנאמר רבבה כצמח השדה, ויש אומרים אלו ואלו עמדו מיעקב שנאמר ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל: צדק לבשתי וילבשני. א"ר חנינא יש נאה ללבושו ואין לבושו נאה לו, יש אדם עשיר ואין שמו לפי עשרו, רש ואין שמו לפי רישו, יש אדם שהוא גבור ואין שמו לפי גבורתו חלש ואין שמו לפי חלישתו, יש אדם בחור ואשתו מכוערת נתונה בתוך אפריון ואומרים אבוד הבחור הזה על הכפושה הזו, ואם הכלה נאה ובעלה מכוער אומרים אבודה הכלה הזו באיש הזה, איוב לא היה כן אלא הצדקה נאה לאיוב ואיוב נאה לצדקה הוי צדק לבשתי וילבשני: ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף. לפי שאתה מוצא איוב אדם גדול ועשיר תאמר שלא היה משגיח על דין דלים לאו אלא נתן נפשו על הדינין, ולא עוד אלא שהוא היה שופט והוא היה שוטר, אמר איוב התורה איימה על הדיין שיהא עושה את הדין ועל השוטר שיהא מוציא את הגזל, אני לא עשיתי כן אלא אע"פ שהיה השוטר לפני עומד לא הייתי ממתין לו שיהא מוציא הגזל אלא אני הייתי עומד על הגזלן ומשבר את שניו להוציא מתוכם את הגזל. אבחר דרכם ואשב ראש שהיה מושיב דיינים והיה אומר לכל אחד ואחד דרכו ויושב בראש כלם כמלך. ד"א כשהיתה ההלכה והמעשה מכוונים לפני הייתי מוציאה והמעשה שהיה קהה לי הייתי שואלו ומבארו: ואשכון כמלך בגדוד, בשעה שהייתי מרשיע לרשע הייתי יושב ואוכלוסין עומדים לפני ואפילו היה מבקש הרשע שלא לקיים את הדין מיראת הגדוד שעומדים לפני היה מתירא ומקיים את הדין. כאשר אבלים ינחם, ואם היה יצר הרע בא להטעותי שלא לילך ולנחם אבלים לומר שאני אדם גדול לא הייתי שומע שהייתי אומר אין אני טוב מבוראי שמנחם ישראל שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם: ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים. רבנן אמרין כיון שאכלה חוה פרי האילן האכילה את הבהמה ואת החיה ואת העופות הכל שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול דכתיב וכחול ארבה ימים, דבי רבי ינאי ורבי יודן ברבי סימון, דבי רבי ינאי אמרי אלף שנים הוא חי ולסוף אלף יוצאה אש מקנו ושורפתו ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחיה, רבי יודן בר סימון אמר אלף שנים הוא חי ולסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטין ומשתייר בו כביצה וחוזר ומתגדל אברים וחיה. אמר ליה שם רבה לאליעזר אורשינא חמתיה אבא דהוה גני בספנא דתיבותא, אמר ליה אבא לא בעית מזוני, א"ל חמיתיך טרידא ולא בעינא קא מצערך, א"ל יהא רעוא דלא תמות, הה"ד עם קני אגוע וכחול ארבה ימים: שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי. אמר איוב ע"י שהיו דלתי ביתי פתוחות לרוחה הכל היו קוצרים יבשות ואני קוצר מלילות, אמר יעקב ע"י שהייתי עוסק בתורה שנמשלה למים זכיתי להתברך בטל שנאמר ויתן לך האלהים מטל. דבר אחר שרשי פתוח אלי מים זה בית המקדש שהיו שעריו פתוחין לתורה שנאמר וטל ילין בקצירי, כטל חרמון שיורד על הררי ציון: אבחר דרכם ואשב ראש. א"ר אבהו מנין לאבל שמסב בראש שנאמר ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם, ינחם אחרים משמע, א"ר נחמן בר יצחק ינחם כתיב, מר זוטרא אמר מהכא וסר מרזח סרוחים מר וזח נעשה ראש לסרוחים: ועתה שחקו עלי צעירים. היה איוב אומר לאליפז לא בנו של עשו אתה אלולי היה אביך עומד ומבקש ממני שאזון אותו עם כלבים שלו הייתי פוסלו, אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני, וחבריו אומרים לו אתה הוא הישיש לעצמך אף אנו יש לנו ישישים גם שב גם ישיש בנו: בחסר ובכפן גלמוד. אמר רבא אם ראית חסרון בא לעולם וכפן בא לעולם הוי רואה את אשתך כאלו היא גלמודה, א"ר יודן כתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב, בנח כתיב אתה ובניך ואשתך ונשי בניך מלמד שנאסר להם פריה ורביה: הקוטפים מלוח עלי שיח. כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רחמים שנאמר ושרש רתמים לחמם: בני נבל גם בני בלי שם ואת אמרת המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, אמר ר' אחאי שהשימו את העולם והושמו מן העולם וגרמו לעולם שישום, ר' לוי בשם רבי שמואל בר נחמני אנשים שנתפסו שנתפרשו שמותם למעלה, דא"ר יוסי בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הם, עירד עורדן אני מן העולם, מחויאל מוחן אני מן העולם, מתושאל מתישן אני מן העולם, למך מה לי ללמך ולתולדותיו, ר' יוחנן אמר אנשי השם מי פרש מעשיהם, אנשי השם אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי, רבי אומר אלולי לא בא איוב אלא לפרש לנו מעשה דור המבול דיו, ואמר רבי חנין ואילו לא בא אליהוא אלא לפרש לנו מעשה ירידת גשמים דיו דאמר רבי יוחנן כל אורה שנאמר באליהוא אינו אלא בירידת גשמים, רבי אושעיא רבה אמר אינה אלא במתן תורה: אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע. אמר רבה ואיתימא רבא אמר הקב"ה כשאני דן את ישראל אין אני דן אותם כאומות העולם דכתיב בהו עוה עוה עוה אשימנה, אלא אני נפרע מהם כפיד של תרנגולים. דבר אחר אפילו ישראל אין עושין מצות אלא מעט כפיד של תרנגולים שמנקרין באשפה אני מצרפן לחשבון גדול, להן שוע כשמשועין לפני אני מושיע אותם. רבי אבהו אמר אין הקב"ה מכה אומה ומשיבה צדו, אלא מביא פיד לזו ומשעשעה לזו. הביא פיד לאשור ושעשעה במצרים התיטיבי מנא אמון, הביא פיד למצרים ושעשעה באשור הנה אשור ארז בלבנון. א"ר יוסא מפני מה גלו עשרת השבטים ואחר כך שבט יהודה ובנימין, כדי שיהיו מתנחמין אלו באלו: ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, בוא וראה צדקו של איוב ומה אם בתולה שכל אדם רשאי להסתכל בה שמא ישא אותה או ישיאה לבנו או לאחד מקרוביו לא היה איוב מסתכל בה, על אחת כמה וכמה על אשת איש שאינו רשאי להסתכל בה, לפיכך אז"ל שאסור לאשה לצאת בתכשיטיה אף בחול לרשות הרבים לפי שהעם מסתכלין בה, לפי שלא נתן הקב"ה תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן בתוך ביתה שאין נותנין פרצה לפני הכשר וכל שכן לפני הגנב: אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין, והיינו דאמרי אינשי איהו בי קרי ואיהי בי בוציני: ומגז כבשי יתחמם, שנו רבותינו ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ואינו נוהג אלא במרובה, מנא הני מילי א"ר חסדא אתיא גיזה גיזה, כתיב הכא וראשית גז צאנך וכתיב התם ומגז כבשי יתחמם. תנא דבי ר' ישמעאל כבשים שצמרן קשה פטורין מראשית הגז ומגז כבשי יתחמם, וכמה היא מרובה, ב"ש אומרים שתי רחלות שנאמר עגלת בקר ושתי צאן, וב"ה אומרים חמש צאן עשויות: אם עלי אדמתי תזעק, אמר לו הקב"ה לאיוב כלום יש לך עליה אלא ארבע אמות בשעת מיתתך הא דידך, ר' חייא רבא ור"ש בן חלפתא ר' חייא אמר משל לאחד שמכר טלית באיטליס, עבר אחד וראה אותה ואמר שלי היא א"ל התעטף בה אם מחזקת היא לך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך, כך אמר הקב"ה לאיוב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ואת אמרת אם עלי אדמתי תזעק, ור' שמעון אמר משל לאחד שמכר שפחה באיטליס עבר אחד וראה אותה ואמר שלי היא, א"ל נזוף בה אם נשמעת לך הרי היא שלך, כך אמר הקב"ה ולא כתיב המביט לארץ ותרעד ואת אמרת אלי אדמתי תזעק, באותה שעה אמר איוב רבש"ע לא אמרתי אלא אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי. ויחד תלמיה יבכיון, אם זרעתי אותה כלאים, אם כחה אכלתי בלי כסף, זה מעשר שני שנאמר ונתתה בכסף, ונפש בעליה הפחתי, זה מעשר עני, אם לא עשיתי כן, תחת חטה יצא חוח, תני ר' הושעיא למדתך תורה דרך ארץ שדה שמעלה חוחים יפה לזרעה חטים, שמעלה באושים יפה לזרעה שעורים. עד עכשו איוב מתנבא כמה נבואות והוא אומר תמו דברי איוב, אלא אמר איוב אם לא עשיתי כן יתמו דברי ולא יהיה לי פתחון פה ברמז קל"ד. תחת חטה יצא חוח כתוב בישעיה: ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי וגו'. א"ר חייא בר אבא אמר יוחנן כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש שנאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואיר, וכתיב התם עם חמת זוחלי עפר. דרש ר' עקיבא אליהוא זה בלעם, בן ברכאל שבא לקלל את ישראל וברכם האל. הבוזי שהיתה נבואתו בזויה שנאמר נופל וגלוי עינים. ממשפחת רם מן ארם ינחני. א"ר אליעזר אי הוא כבר כסה עליו ואי לית הוא עתיד להתוכח עמך. אלא אליהוא זה יצחק. בן ברכאל שברכו אל שנאמר ויברכהו ה' ויברך אלהים את יצחק. הבוזי שבזה ע"א בשעה שנעקד. ממשפחת רם מאברהם: לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט, אמר אליהוא לחבריו של איוב לא כל מי שעוסק בתורה מתחכם, אלא אכן רוח היא באנוש, אלא אם כן נתן בו הקב"ה רוח כדי שיהא רגיל בלמודו. שאלה מטרונא את ר' יוסי בן חלפתא הרי הוא כל שבחו של מקום נותן את החכמה לחכמי דכתיב יהב חכמתא לחכימין לא צריך קרא למימר אלא יהב חכמתא לטפשין, אמר ליה יש ליך קוזמין, א"ל הן, א"ל אם בא אדם לשאול קוזמין שלך את משאלת לו, א"ל אם יהיה אדם חכם אני משאלת לו קוזמין, א"ל קוזמין שלך אי את משאלת אלא לאדם אקנוס חכם והקב"ה יתן החכמה לטפשים. ד"א לא רבים יחכמו מדבר ביעקב, אמר יעקב לא בשביל שאתם רבים תחכמו שאתם עשרה ואני אחד רואה אני ברוח הקודש שיש שבר במצרים, אכן רוח היא באנוש זה יוסף שנאמר שמעתי כי יש שבר זה שברו של יוסף: אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף, שנו רבותינו מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתורים, אדם יוצא לשוק יהא דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט, חש בראשו יהא דומה כמי שנמסר בקולר, עלה למטה ונפל יהא דומה כמי שהעלוהו לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים נצול ואם לאו אינו נצול, אלו הם פרקליטין גדולים של אדם תשובה ומעשים טובים, ואפילו תתקצ"ט מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות נצול שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וגו' מצאתי כופר, ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אפילו תתקצ"ט מיני חובה מלמד עליו אותו מלאך ואחד לזכות נצול שנאמר אחד מני אלף. דרש ר' עקיבא הדא דתימא בעולם הזה אבל לעולם הבא לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק, לבלי חקים לא נאמר אלא לבלי חק, למי שאין לו מצוה אחת שיכריעו לכף זכות: רטפש בשרו מנער, א"ר אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא אין חולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עונותיו שנאמר הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי, רב המנונא אמר חוזר לימי עלומיו שנאמר רטפש בשרו מנוער וגו', כל משכבו הפכת בחליו, א"ר יוסף לומר שמשכח למודו: הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ברמז תקל"ט. ר"א אומר שמעתי באזני ה' צבאות מדבר, ומה דבר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע, אמר הקב"ה הרי נתתי להם שני דרכים לישראל, של טוב יש בה שני דרכים אחד של צדקה ואחד של חסד, ואליהו ז"ל ממוצע ביניהם, כשיבא אדם ליכנס אליהו זכרונו לברכה מכריז עליו פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, ושל רע ושל מות יש בה ארבעה פתחים ועל כל פתח ופתח שבעה מלאכים עומדים ארבעה מבחוץ ושלשה מבפנים, אלו שמבחוץ רחמנים ואלו שמבפנים אכזרים, כשיבא אדם ליכנס הרחמנים מקדמין ואומרין לו מה לך ולאש זה מה לך ולגחלים הללו שמע לנו ושוב, אם שמע להם מוטב ואם לאו הוא אומר להם בהם הם חיי, אמרו ליה הרי נכנסת בפתח ראשון אל תכנס בפתח שני, בא ליכנס בפתח שני הרחמנים מקדימין אותו ואומרים לו מה לך להיות מחוק מתורת אלהיך לא מוטב לך להיות חקוק על תורת אלהיך מלהיות מחוק, שמע לנו ושוב, אם שמע להם מוטב ואם לאו הוא אומר להם בהם הם חיי, אמרו ליה הרי נכנסת בפתח שני אל תכנס בפתח שלישי, בא ליכנס בפתח השלישי הרחמנים מקדימין אותו ואומרים לו מה לך להיות בורחים ממך וקוראין לך טמא לא מוטב לך להיות קוראין לך טהור, אם שמע להם מוטב, ואם לאו הוא אומר להם בהם הם חיי, בא ליכנס לפתח רביעי א"ל הרי נכנסת לפתח שלישי אל תכנס לפתח רביעי, בא ליכנס לפתח רביעי הרחמנים מקדימין אותו ואומרין לו הרי נכנסת בכל הפתחים ולא שמעת לנו ולא שבת ועד עכשו הקב"ה מקבל שבים ועד עכשו מוחל לעונות וסולח ואומר בכל יום שובו בני האדם, אומרים האכזרים הואיל ולא שמע לראשונה נוציא רוחו שנאמר תצא רוחו ישוב לאדמתו, ועליהם הכתוב אומר על שלשים ועל רבעים לשונאי, וכתוב אחר אומר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. א"ר יהודה א"ר יוסי עבר אדם עבירה פעם ראשונה מוחלין לו, שניה מוחלין לו, שלישית מוחלין לו, רביעית אין מוחלין לו שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, ואומר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. מאי ואומר, וכי תימא הני מילי בצבור אבל ביחיד לא, תא שמע הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר: לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע, ומה היא אומנותו כי פועל אדם ישלם לו, ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון, ויבא יוסף הביתה מה כתיב למעלה מן הענין ויהי יוסף יפה תואר וכתיב ותשא אשת אדוניו, משל לגבור שהיה יושב בשוק וממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקביו אמר אנא גבר, אמרין ליה אי את גבר הא דובא קמך קופצא, כך ויהי אחר הדברים האלה הרהורי דברים היו שם, מי הרהר, יוסף הרהר, אמר כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה אי זו מנה יפה ונותנה לי והיו אחי מכניסין בי עין הרע עכשו שאני כאן מודה אני שאני ברוחה, אמר לו הקב"ה הטליס, חייך שאני מגרה בך את הדוב. ד"א אמר אבא נתנסה, זקני נתנסה, אני איני מתנסה, אמר לו הקב"ה חייך שאני מנסה אותך יותר מהם מיד ותשא אשת אדוניו וגו': ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם אלה בני נח היוצאים מן התבה: לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו. אמר ר' חנינא אחר שאליה לר' יונתן מ"ד לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה, א"ל לעולם אין הקב"ה פורע מן האומה עד שהוא קורא אולוגין שלה מלמעלה ואח"כ הוא פורע מהם, משהקב"ה הופך יום ללילה והתקינן לפורענות ואח"כ הוא פורע מהם, כך בתחלה וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ ואח"כ ויאמר ה' אמחה את האדם: והוא ישקיט ומי ירשיע, כשנתן שלוה לסדומיים מי בא וחייבן, מה שלוה נתן להם ארץ ממנה יצא לחם, מקום ספיר אבניה, נתיב לא ידעו עיט, ר' לוי בש"ר יוחנן הדין בר הדיא צופה מאכלה שמונה עשר מיל, וכמה היא פרוסה. ר' מאיר אומר שני טפחים, ר' יהודה אומר טפח, ר' יוסי אומר כשתים שלש אצבעות, וכד הוה קאים על אמבואה אילניא דסדום לא הוה יכיל למחמי על ארעא מן חיליהון דאילניא. ויסתר פנים ומי ישורנו כשהסתיר פניו מהם מי אמר לו לא עשית כשורה, ובמה הסתיר פניו מהם שהמטיר עליהם אש וגפרית שנאמר וה' המטיר על סדום: איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל, אמר רבא מכאן שאין אדם נתפס על צערו: כי יוסיף על חטאתו פשע, ישראל נמשלו לשה שה פזורה ישראל, מה שה אחד מאבריה לוקה וכלם מרגישין אף ישראל האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, משל לשני בני אדם שהיונתונים בספינה נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חבריו מה אתה עושה, אמר להם מה איכפת לכם תחתי אני קודח, אמרו לו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה, כך איוב אמר ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי, אמרו לו חבריו כי יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק, אתה משקיק עלינו מספיק בינינו את עונותיך: מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים. מרוב עשוקים יזעיקו אלו הנעשקים, ישועו מזרוע רבים אלו העושקים, אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו, אלו רבים על אלו בחמוס ממון, ואלו רבים על אלו בחמוס דברים, עד שנחתם גזר דינם, ולפי שהיו שטופים בגזל נמחו מן העולם שנאמר קץ כל בשר בא לפני וגו': ולא אמר איה אלוה עושי. א"ר ירמיה בר' אלעזר כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה אינו חרב שנאמר ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה: מלפנו מבהמות ארץ. א"ר חייא זו פרדה שכורעת ומשתנת, ומעוף השמים יחכמנו זה תרנגול שמפייס ואח"כ בועל, אמר ר' יוחנן אלמלי לא נתנה התורה לישראל למדנו צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה, ודרך ארץ מתרנגול שמפייס ואח"כ בועל, מאי קאמר לה, א"ר יהודה הכי קאמר זיל דזבינא ליך דמטי ליך עד כרעיך. ד"א מלפנו מבהמות ארץ למדנו מפרו של אליהו ז"ל כתוב במלכים ברמז רי"ד: ממלוך אדם חנף. אבא גוריון איש ציידן אמר חמשה דברים. מדסגן דייני שקרא סגיאן סהדי שקרא. מדסגן דלטוריא סגיאן ממוניהון דגברין חטופין. מדסגן אפי חציפתא אתנטילת יקרא מן ברייתא. מדאמר זעירא לרבא אנא רב מינך אתקטעו שינהון דבני אנשא. מדארגיזו בניא חביביא קדם אבוהון דבשמיא העמיד עליהם מלך חנף ופרע מהם זה מלך אחשורוש שנאמר ממלוך אדם חנף, ולמה הקב"ה ממליך אדם חנף בשביל מוקשי עם, ולמה נקרא אחשורוש חנף שהרג אשתו בשביל אוהבו והרג אוהבו בשביל אשתו יש לך חנף גדול מזה, כיון שראו הכל שמלך אחשורוש התחילו צווחין ווי ווי ויהי בימי אחשורוש: אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק. ר' מאיר אומר הפסוק הזה משמש שתי לשונות, לשון שירה ולשון דבר. לשון שירה על שבחן של צדיקי, לשון דבר על מפלתן של רשעים, למרחוק נאמר על הרחוקים ואמרי לה על הרחוקים שנתקרבו. ולפועלי אתן צדק, א"ר נתן מחשבין לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק, הדא הוא דכתיב וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. א"ר חנינא בר פפא מחשבין אנו לשמו של הקב"ה שהיינו רחוקים וקרבנו לו, א"ר חגי דברים שרחוקים ממנו מהלך ת"ק שנה שהבריות ישנים על מטותיהם והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ומנגבן ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד, ר' שמואל בר אוניא בשם ר' אחא הפסוק הזה אליהוא אמרו אם מאליו אמרו שבח אם ברוח הקדש אמרו שבח שבחי שבחים. ר' אבהו אמר תלת בנוהג שבעולם אדם מפקיד אצל חברו אונקיא של כסף בחשאי והחזיר לו ליטרא של זהב בפרהסיא אינו מחזיק לו טובה, אף הקב"ה מפקירין אצלו טפה של לבנונית בחשאי והקב"ה מחזיר להם נשמות שלמות ומשובחות בפרהסיא אין זה שבח הוי ולפועלי אתן צדק. ר' לוי אמר חורי בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין כל בריה משגחת עליו, בא אחד והדליק לו את הנר אינו מחזיק לו טובה, כך הולד שרוי במעי אמו והקב"ה מאיר לו נר והוא שאיוב אמר בהלו נרו עלי ראשי אין זה שבח, הוי ולפועלי אתן צדק. ר' לוי אמר חורי בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין בריה משגחת עליו בא אחד והתיר לו והוציאו משם אינו מחזיק לו טובה, כך האדם שרוי במעי אמו הקב"ה מתירו ומוציאו משם הוי ולפועלי אתן צדק: הן אל כביר לא ימאס. א"ר יוחנן משום ר' יוסי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין. תניא נמי הכי מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתם של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומצוי בבית הכנסת כאלו פדאו לי ולבני מבין עובדי אלילים: לא יגרע מצדיק עיניו. אמר ר' אלעזר א"ר חנינא בשעה שפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות שנאמר לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו, ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו, ואם אסורים בזיקים ילכדו בחבלי עוני. דבר אחר לא יגרע מצדיק עיניו א"ר לוי דוגמא דידיה, לאה תפסה פלך הודיה ועמדו בניה בעלי הודיה, יהודה ויכר יהודה, דוד הודו לה' כי טוב, דניא לך אלה דאבהתי מהודה ומשבח אנא. רחל תפסה פלך שתקנות ועמדו בניה בעלי מסתורין, בנימין ישפה יש פה שהיה יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד כתוב בשמועל ברמז ק"י. דבר אחר לא יגרע מצדיק עיניו אין הקב"ה מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעיניו ללמדך שמשה היה מתאוה לראות נקמת המדינים לכך נאמר צרור את המדינים ואחר תאסף: אם ישמעו ויעבודו יכלו ימיהם בטוב. אמר הקב"ה אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם. ואם לא ישמעו בשלח יעבורו זה חיה רעה שנאמר והשלחתי בכם את חית השדה: וחנפי לב ישימו אף. אמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר וחנפי לב ישימו אף, ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר לא ישועו כי אסרם: ואף הסיתך מפי צר מגיהנם שפיה צר, שעשנה צבור לתוכ, ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כלה צר, ת"ל העמיק הרחיב, ושמא תאמר למלך לא הוכנה, ת"ל גם היא למלך הוכן, ושמא תאמר אין בה עצים, ת"ל מדורתה אש ועצים הרבה, ושמא תאמר זהו שכרה, ת"ל ונחת שלחנך מלא דשן. כי חמה פן יסיתך בשפק לא תהא רואה לחברך מסתפק יפה ומתנהג יפה ותתן עיניך בממונו כי יסיתך יצר הרע בספוק של חברך. ורב כופר אל יטך, אל תטה עצמך בכופר שאינו שלך. ד"א מדבר בכהנים אמר הקב"ה למשה לך אמור לאהרן ולבניו דייכם שהורשתי אתכם מן הנותרת של מזבח שנאמר והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו, לא תאמר הואיל והשליטני על הקרבנות ועל העולות הכל מותר לפני אם עשית כן חמה היא לפני, חמה פן יסיתך בשפק לא תשלה להיות נוגע בקדשים שאינם שלך, ורב כופר אל יטך לא מפני שהשלטתיך בכפרתן של בני תטה עצמך ליגע עצמך בקדשים וינזרו מקדשי בני ישראל: היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח. א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלי לא הקדים אברהם תפלה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, ר' שמעון בן לקיש אמר כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לוצרים מלעלה, ר' יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו ולא יהו לו צרים מלמעלה, וכל מאמצי כח שכך היו עושים מאמצי כח, אוקיר לאסיא עד דלא תצטרך ליה: הן אל ישגיב בכחו. א"ר ברכיה לשון יוני הוא כמה דאת אמר הן הינא אחד הוא אלקינו ישגיב בכחו שהוא מעצים כחן של צדיקים שיעשו רצונו, מי כמוהו מורה לחטאים שיעשו תשובה שובה ישראל. כתוב אחד אומר הן אל ישגיב בכחו וכתוב אחד אומר שדי לא מצאנוהו שגיא כח כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, כשהוא נותן להם נותן לפי כחו ועל הנחל יעלה על שפתו וגו' ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים וגו' כדרך יום כה, וכשהוא מבקש מהם אינו מבקש אלא לפי כחן שנאמר את הכבש אחד תעשה בבקר, ואת המשכן תעשה עשר יריעות: יזוקו מטר לאדו מלמד שענני כבוד היו מתגברים ובאות ועולות למעלה ופותחות את פיהן כמין נאד ומקבלין מטר שנאמר יזוקו מטר לאדו, ומנוקבת ככברה ומחשרות אותן על גבי קרקע שנאמר חשרת מים עבי שחקים ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ שנאמר עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר וכתיב בתריה הנותן מטר על פני ארץ, ולהלן הוא אומר הלוא ידעת אם לא שמעת וגו', ואומר מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. כתיב חשרת מים וכתיב חשכת, שקול כ"ף ושדי ארי"ש וקרי הכשרת, ר' אליעזר אומר הארץ שותה מימי אוקינוס דכתיב ואד יעלה מן הארץ, א"ל ר' יהושע והלא מימי אוקינוס מלוחים הם, א"ל מתמתקים הם בעבים שנאמר אשר יזלו שחקים, היכן הם נוזלים, בשחקים: כי בם ידין עמים. השמים הללו בם הוא דן את האומים, תדע לך כשחטאו דור המבול דגם באש שנאמר ימטר על רשעים פחים, אנשי סדום לא דן אותם אלא בהם שנאמר וה' המטיר על סדום. סיסרא וכל המונו דגם בהם שנאמר מן שמים נלחמו הוי כי בם ידין עמים. יתן אוכל למכביר, בהם נתן מזון לישראל, משל למה הדבר דומה לנחתום שהוא עומד לפני הכבשן נכנס שונאו וחתה גחלים ונתן על ראשו, נכנס אוהבו ורדה פת חמה ונתן לו, הגחלים והפת שניהם יצאו מן הכבשן, כך הקב"ה הוריד אש מן השמים על הסדומיים ושרפן ומן השמים הוריד מן לישראל שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים: אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו. ר' יצחק בר זעירא אמר מקפץ כדכתיב לנתר בהן ומתרגמינן לקפצא בהון. טיטוס הרשע נכנס לבית קדש הקדשים וגדד את הפרכת נכנס בשלום ויצא בשלום, ובני אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים: שמעו שמוע ברגז קולו והגה מפיו יצא. אין הגה אלא תורה כמה דאת אמר והגית בו יומם ולילה, מלמד שהקב"ה מחדש בבית דין של מעלה הלכה בכל יום ויום ואפילו אותה הלכה היה אברהם אבינו יודע: ירעם אל בקולו נפלאות, מהו ירעם, אלא בשעה שנתן הקב"ה את התורה בסיני הראה בקולו לישראל פלאי פלאים, כיצד הקב"ה היה מדבר והיה הקול יוצא ומחזר בכל העולם וישראל שומעים את הקול בא להם מן הדרום והיו רצים לדרום לקבל את הקול משם וכן לכל ארבע רוחות ואחר כך נהפך להם מן השמים והיו תולין עיניהם לשמים והיה הקול נהפך להם מן הארץ שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ, והיו ישראל אומרים זה לזה והחכמה מאין תמצא. וכל העם רואים את הקולות שהיה הקול נהפך לשבעה קולות ומשבעה לשבעים לשון כדי שישמעו עובדי אלילים והיתה כל אומה ואומה שומעת קולו של הקב"ה ונפשו יוצאה, אבל ישראל לא היונזוקים, והוא שמשה אומר בסוף ארבעים שנה כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי, אתה היית שומע וחיה אבל עובדי אלילים שומעים ומתים, בוא וראה היאך היה הקול יוצא לישראל כל אחד ואחד היה שומע לפי כחו הזקנים לפי כחן והבחורים לפי כחן והקטנים לפי כחן ואף משה לפי כחו שנאמר משה ידבר וגו' בקול, מהו בקול, בקול שהיה משה יכול לסבול, וכה"א קול ה' בכח בכחו של כל אחד ואחד המעוברות לפי כחן והכל לפי כחן הוי ירעם אל בקולו נפלאות. ד"א אימתי עשה הקב"ה בקולונפלאות, בשעה שבקש הקב"ה לשלוח את משה בשליחותו לגאול את ישראל היה במדין ומתירא מפני פרעה שיהרוג אותו, כיון שאמר לו לך שוב מצרים נחלק הדבור לשני קולות ונעשה דו פרצופין ושמע משה במדין לך שוב מצרים ואהרן שמע לך לקראת משה המדברה ומי שבאמצע לא היו שומעים כלום, הוי ירעם אל בקולו נפלאות: כי לשלג יאמר הוא ארץ. אמר רבא מעלי תלגא לטורי כחמשא מטרא לארעא שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ וגו', ואמר רבא תלגי לטורא, מטרא רזיא לאילני, מיטרא ניחא לפרי, ערפילא אפילולפרצידא דתותי קלא מהניא, מאי ערפילא, א"ר משרשיא עורו פילי: אמר רבי יהודה בר' סימון מתחלת ברייתו של עולם נאמר בראשית ברא אלקים את השמים ולא פרש, והיכן פרש, להלן הנוטה בדוק שמים. ואת הארץ ולא פרש, והיכן פרש, להלן כי לשלג יאמר הוא ארץ. ויאמר אלקים יהי אור ולא פירש, והיכן פרש, להלן עוטה אור כשלמה. ביד כל אדם יחתום, לפי שהראה לו הקב"ה לאדם כל הדורות ונתנם בספרו של אדם שנאמר זה ספר תולדות אדם, אמר ליה ראה על מה שהבאת מיתה לצדיקים, כיון ששמע אדם כך התחיל מצר אמר לפניו רבש"ע וכך עשית בעולמך מה איכפת לי על הרשעים שהם מתים אלא על הצדיקים שלא יהו מתרעמין עלי, אמר לו בבקשה ממך שלא תכתוב עלי שהבאתי מיתה עליהם, אמר לו הקב"ה כך אני עושה, כיון שבא אדם להפטר מן העולם נגלה עליו הקב"ה ואמר לו כתוב מעשיך שעשית שאתה מת על מעשיך והוא כותב והוא חותם, ולעתיד לבא כשיבא הקב"ה לדין על בריותיו מביא כל הספרים של בני אדם ומראה להם מעשיהם לכך נאמר ביד כל אדם יחתום: מן החדר תבא סופה זו רוח דרומית. וממזרים קרה זו רוח צפונית. מנשמת אל יתן קרח זו רוח מערבית. ורחב מים במוצק זו רוח מזרחית, והא אמר מרי רוח דרומית מעלה רביבים ומגדלת עשבים, לא קשיא הא בניחותא הא בשפיכותא: אם לשבט אם לארצו. א"ר שמואל בר נחמני אם לשבט להרים ולגבעות, ואם לחסד ימציאנו לשדות ולכרמים: התדע על מפלשי עב. אמר ר' יודא בר אחא כל נסים וגבורות שהקב"ה עושה בזמן הזה בזכות תמימי תורה שכך כתיב התדע על מפלשי עב אפילו גבורות גשמים במשקל, ואין מפלש אלא משקל שנאמר פלס ומאזני משפט מה כתיב אחריו מפלאות תמים דעים, א"ר יודא ב"ר סימון כל שהוא תמים אצל הקב"ה, ודוד מפרש ואהי תמים עמו: אשר בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום. אמר רב תחליפא בר רב חסדא משמיה דרב חסדא אימתי בגדיך חמים, בשעה שהשקיט ארץ מדרום שבשעה שרוח דרומית מנשבת משתקת כל הרוחות מפניה. תרקיע עמו לשחקים בשר ודם מותח אהל אננקי על ידי שהות רפה קימעא וכו' כתוב בישעיה ברמז ת"ג: היסופר לו כי אדבר. אמר רבא בר חנינא א"ר יוחנן כל המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם שנאמר היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע: ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים. א"ר יוסף אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עצלות של תורה שנאמר ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם, מאי בהיר הוא בשחקים, תנא דבי ר' ישמעאל אפילו בשעה שהשמים עומדים בהירים להוריד טל ומטר ורוח עברה ותטהרם. ועתה לא ראו אור, תנא הרואה חמה בתקופתה לבנה בתקופתה כוכבים במסלותם ומזלות בסדורן אומר ברוך עושה מעשה בראשית, א"ר ירמיה הדא אמרה בימות הגשמים ובלבד לאחר שלשה ימים שנאמר ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים: מצפון זהב יאתה, זה רוח צפונית שמזלת את הזהב וכה"א הזלים זהב מכיס. שדי לא מצאנוהו שגיא כח, וכתיב ימינך ה' נאדרי בכח, א"ר חנינא בר פפא לא קשיא כאן בשעת דין כאן בשעת מלחמה: ומשפט ורב צדקה לא יענה. א"ר שבתאי אין הקב"ה משהה שכר עושה מצות בנכרים בעולם הזה. מעשה אמרו רבותינו פעם אחת אבדה ישפה של בנימין אמרין אית ליה מרגלא טבא דכוותה לדמה בן נתינה, אזלין פסקין עמיה במאה דינרין, סלק בעא למתן להון ואשכח אבוי ואמיה דמכין, ואית דאמרי רגלוי דאבוי על תיבותא, ואית דאמרי מפתחא דתבותא הוה גו צנעיה דאבוי נחת, אמר להון לא יכילנא מיתבא יתה לכון, אמרין דילמא הוא בעי פריטין יתיר, עלון ליה עד אלפא דינרין, כיון דאתער אבוי ואמיה סלק אחית יתה להון, בעון למתן ליה בפסיקתא בתרייתא אמר מה אנא מזבן לכון יקרא דאבוי ודאמוי בפריטין איני נהנה מכבוד אבותי כלום, מה פרע לו הקב"ה, א"ר יוסי בר אבין אותו הלילה ילדה פרתו פרה אדומה ושקלו לו ישראל משקלה זהב: ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר. כותי אחד שאל את ר' מאיר אפשר מי שכתוב בו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא הוא מדבר עם משה בין שני בדי הארון, אמר ליה הבא לי מראה גדולה הביא לו, אמר ליה ראה בוביא שלך ראה אותה גדולה, אמר ליה הבא לי מראה קטנה הביא לו אמר ליה ראה בוביא שלך ראה אותה קטנה, אמר ליה מה אתה שאתה בשר ודם אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה, כשהוא רוצה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכשהוא רוצה מדבר בין שני בדי הארון עם משה. אמר רבינא בר סיסי פעמים שאין העולם כלו מחזיקים כבודו של אלקינו ופעמים שמדבר עם האדם מבין שערות ראשו, הדא הוא דכתיב ויען ה' את איוב מן הסערה מבין שערות ראשו: על מה אדניה הטבעו. תנא ר' אליעזר אומר עולם מאמצעיתו גברא שנאמר בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו. ר' יהודה אומר עולם מן הצדדים נברא שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ, ר' יצחק נפחא אומר אבן ירה הקב"ה בים וממנו הושתת העולם שנאמר על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה, ר' יהודה אומר מציון נברא שנאמר מזמור לאסף אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ, ואומר מציון מכלל יופי ממנו הוכלל יפיו של עולם. ברן יחד כוכבי בקר, לאחר שקלסו אותו זרעו של יעקב כתוב ברמז ש"ח וברמז שמ"א: ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא. ר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא, ר' אליעזר אומר כשם שיש דלתות לבית כך יש דלתות לאשה, הדא הוא דכתיב כי לא סגר דלתי בטני, ר' יהושע אומר כשם שיש מפתחות לבית כך יש מפתחות לאשה הדא הוא דכתיב ויפתח את רחמה, ר' עקיבא אומר כשם שיש צירים לבית כך יש צירים לאשה, הדא הוא דכתיב כי נהפכו עליה ציריה. בגיחו מרחם יצא על ידי שמתגאה לצאת. בשומי ענן לבושו זה השפיר. וערפל חתולתו זה השליא. ואשבור עליו חקי אלו שלשה חדשים הראשונים. ודלתים אלו שלשה חדשים האמצעיים, ואומר עד פה תבא ולא תוסיף אלו שלשה חדשים האמצעיים, ואומר עד פה תבא ולא תוסיף אלו שלשה חדשים האחרונים. ופא ישית בגאון גליך, רבי אבהו אומר בעוז גלליך לפי שהולד הזה כשהוא יוצא הוא מלא גללים וכל מיני סרחון והכל מחבקין אותו ומנשקין אותו. בשומי ענן לבושו מדור הלבנה בין ענן לערפל עשויים כמין שתי קערות כסויות זו על זו והוא בין שניהם, כשהוא מוליד לבנה אלו שני עננים הופכים פניהם לרוח מערבית ויוצא מבין שניהם בלילה הראשון מדה אחת ובלילה השני מדה שנית, וכן עד חציו של חדש עד שיגלה כלו, ומחציו של חדש אלו שני עננים הופכים פניהם לרוח מזרחית פני הלבנה שיוצאה מתחלה מתחיל ונכנס ומתכסה בין שניהם בלילה הראשון מדה אחת ובלילה השני מדה שנית וכן עד סוף החדש עד שמכסה כלו, ומנין שהוא בין עננים שנאמר בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו, ומנין שהוא מתכסה כלו שנאמר בכסה ליום חגנו ביום שהוא מתכסה כלו: ופא ישית בגאון גליך. דרש ר' אבהו אוקינוס גבוה מכל העולם, א"ר יהודה בר מנחם והלא מקרא מלא הוא הקורא למי הים וישפכם כזה שהוא שופך מלמעלן למטן. שני פעמים כתיב הקורא למי הים וישפכם כנגד שני פעמים שעלה הים והציף העולם בדור אנוש ובדור הפלגה, ועד היכן עלה בראשונה והיכן בשניה, ר' יודן ור' אבהו ור' אלעזר בשם ר' חנינא בראשונה עלה עד יפו ועד עכו ובשניה עד כפי ברבריא, ר"ח ור' אחא בשם ר' חנינא בראשונה עד כפי ברבריא ובשניה עד עכו ועד יפו, הדא הוא דכתיב עד פה תבא ולא תוסיף ופא ישית ביפו אשית גאון גליך: המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו, אמר ר' יוחנן ויבדל אלקים בין האור ובין החשך הבדלה ממש, משל למלך שהיו לו שני אסטרטיגין אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה והיו שניהם מדיינים זה עם זה, זה אומר ביום אני שולט וזה אומר ביום אני שולט, קרא המלך לראשון א"ל פלוני יום יהא תחומך ולשני אמר פלוני לילה תהא תחומך, כך ויקרא אלקים לאור יום, יום יהא תחומך, ולחשך קרא לילה, לילה יהא תחומך, א"ר יוחנן הוא שהקב"ה אומר לאיוב המימיך צוית בקר אלא ידעת השחר מקומו הודעתו אי זה מקומו, א"ר תנחומא אנא אמרת טעמא יוצר אור ובורא חשך עושה שלום משבראן עושה שלום ביניהם: לאחוז בכנפות הארץ ויגערו רשעים ממנה, וכן עשה לעדת קרח בעוה"ז. ובני קרח לא מתו מקום נתבצר להם. תתהפך כחומר חותם להגיד גדולתו של מלך מלה"מ שאדם טובע מאה מטבעות בחותם אחד וכלם דומין זה לזה והקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחברו שנאמר תתהפך כחומר חותם, מפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה שלא יראה אדם דירה נאה ואשה נאה לחברו ויאמר שלי הוא שנאמר וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר, היה ר' מאיר אומר בשלשה דברים נשתנה אדם מחברו, בקול, ובמראה, ובדעת, בקול ובמראה משום ערוה, ובדעת מפני הגזלנים והחמסנים כתוב בשמואל ברמז קל"ט. תנא בש"ר יונתן האדרת היורדת עם האדם לשאול היא באה עמו, מ"ט תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. אנטונינוס שאל לרבי מה דין תתהפך כחומר וגו', א"ל מי שהוא מביא את הדור הוא מלבישו. ר' יוחנן מפקד אלבשוניה בורקיא לא חוורין ולא אוכמין אי קמית ביני צדיקיא לא כחבית בהתית אי קמי ביני רשיעיא לא כחבית בהתית, ר' יאשיה מפקד אלבשוניה חוורין אפיתין והבו מסאני ברגלי וחוטרא בידי ויהבוני על סטרא אי אתי משיחא ואנא מעתד: וימנע מרשעים אורם. א"ר אלעזר אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל בדור המבול ובדור הפלגה וראה מעשיהם מקולקלין עמד וגנזו מהם שנאמר וימנע מרשעים אורם, ולמי גנזו, לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב וכתיב אור זרוע לצדיק וגו'. משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו וכיון שגנזו לצדיקים לעתיד לבא מיד שמח שנאמר ואור צדיקים ישמח. וימנע מרשעים אורם, אמר ר' שמעון בן לקיש מפני מה עי"ן שברשעים תלויה כיון שנעשה אדם רש מלמטה נעשה רש מלמעלה, ולא נכתביה כלל, ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר מפני כבודו של דוד וחד אמר מפני כבודו של נחמיה בן חכליה: וזרוע רמה תשבר, רב הונא אמר המגביה ידו על חברו תקצץ ידו כתוב בשמואל ברמז פ"ז: מי פלג לשטף תעלה, בערביא קורין לשערא שיטפא כתוב לעיל בפסוק אשר בשערה ישופני: התשלח ברקים וילכו. א"ר אושעיא מנין שהשכינה בכל מקום שנאמר אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם, שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם, שלוחי בשר ודם ממקום שמשתלחים לשם מחזירין שליחותן, שלוחיך למקום שמשתלחין שם עושים שליחותם שנאמר התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו, יבאו לא נאמר אלא ויאמרו מלמד שהשכינה בכל מקום. תנא דבי ר' ישמעאל מנין שהשכינה בכל מקום שנאמר והנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו, אחריו לא נאמר אלא לקראתו, ר' יאשיה אומר כשהקב"ה גוזר גזרות על ישראל על הטובות מחזירין אותו שנאמר ויאמרו לך הננו, ועל הרעות אין מחזירין אותו שנאמר והנה ששה אנשים באים וגו' וכו' כתוב ביחזקאל ברמז ש"נ: התשלח ברקים וילכו, הה"ד וכמצביה עבד בחיל שמיא, פעמים שהוא עושה אותם מלאכים אש שנאמר משרתיו אש לוהט, פעמים שהוא עושה אותם לפידים שנאמר ומראיהם כמראה הלפידים, פעמים שהוא עושה אותם ברקים שנאמר התשלח ברקים וילכו, פעמי שהוא עושה אותם שרפים שנאמר ויעף אלי אחד מן השרפים, פעמים שהוא עושה אותם רוחות שנאמר עושה מלאכיו רוחות. וכן אתה מוצא ויאמר מנוח אל מלאך ה' מי שמך, א"ל המלאך איני יודע בדמות מי אני עשוי בכל שעה הוא מחליפני, למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, פלאים הוא עושה בי, וכן את מוצא באברהם מלאכים ונדמו לו כאנשים ובסדום נראו מלאכים שנאמר ויבאו שני המלאכים סדומה: מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה. א"ר לוי ברומי צווחין תרנגולא סכווא, הדין תרנגולא כד אפרוחיה דקיקין היא מעלה להון תחות אגפיה ומשחנא להון ומעדרא קדמיהון, וכד אינון רברבי חד מנהון אתי למקרב גבה והיא מנקרא ליה גו רישיה ואמרה לו זיל עדור בקלקלתיך, כך כל אותם ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה המן יורד והבאר עולה והשלו מצוי וענני כבוד מקיפין להם, וכיון שנכנסו לארץ ישראל אמר להם הקב"ה כל אחד ואחד יסב מכושיה בידיה ואזיל וינצוב ליה נציבין שנאמר כי תבאו אל הארץ וננטעתם: מי שת בטוחות חכמה. אלו הכליות, או מי נתן לשכוי בינה זה התרנגול. מי יכין לעורב צידו, זש"ה עין תלעג לאב ותבו ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר, דין נקיר ודין אכיל אמר הקב"ה יבא עורב שהוא אכזרי וכו' כתוב במשלי בסופו: מי יכין לעורב צידו כיון שהרג קין להבל אחיו היה אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלים עליו ולא היו יודעים מה לעשות בו, בא עורב אחד והמית את רעהו אמר אני מלמד את האדם מה לעשות, מה עשה נטל את רעהו וחפר בארץ לעיניהם וקברו. אמר אדם כעורב הזה לא נעשה נטל את נבלתו של הבל וחפר בארץ וטמנה, ושלם הקב"ה שכר טוב לעורבים בעולם הזה, ומה שכר נתן להם, כשהם מולידים את בניהם ורואים אותם לבנים בורחים להם כסבורים שהם בני נחש והקב"ה נותן להם מזונם בלי חיסור שנאמר מי יכין לעורב צידו, ולא עוד אלא קוראים ליתן מטר על הארץ והקב"ה עונה אותם שנאמר לבני עורב אשר יקראו. רבי יוסי הוה עיסקן, חמא חד עורב עביד קן עביד בעין עביד אפרוחין, נסבינון ויהבינון בקדרא חדתא ואשע באפיהון תלתא יומין, פתח באפיהון למידע מה אינון עבדין, אשכח דעבדין צואה ועבדא צואה יתושין ואכלין להון: התקשר רים בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך, ר' יהודה ור' נחמיה, ר"י אומר ראם לא נכנס עם נח בתבה אבל גוריונכנסו עמו, ר' נחמיה אומר לא הוא ולא גוריו, אלא קשרו נח בתבה והיה מתלם תלמיות כמן טבריא לסיסיא, הדא הוא דכתיב התקשר רים בתלם עבותו. בימי ר' חייא רבה בר אבא עלה גור אחד בארץ ישראל ולא הניח אילן עומד עד שעקרו, ועמדו ועשו תעניות והתפלל ר' חייא וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה. בשלמא לר' יוחנן דאמר לא ירד מבול לארץ ישראל היינו דקם רימא התם, אלא לריש לקיש היכא קם רימא, א"ר ינאי גוראות הכניס לתבה, והא אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי אורזילא דימא בר יומא והוה כהר תבור, והר תבור כמה הוי תלתא פרסא, משכיה דצוארי תלתא פרסי, בי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא, רמא כבא וסכריה לירדנא, א"ר יוחנן ראשו הכניסו לתבה, סוף סוף הא אמרת בי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא, אלא חוטמו הכניס לתבה, סוף סוף הא אמרת בי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא, אלא חוטמו הכניס לתבה, והא א"ר יוחנן לאירד מבול לא"י לדבריו דריש לקיש קאמר, והא קסגיא תיבה, קרניו קשרו בתיבה, והא א"ר חסדא בני דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו, וליטעמיך תבה היכי סגי, עוג מלך הבשן היכי קם, אלא נס נעשה ונצטננו צדי התבה: כנף רננים נעלסה וגו', העיד ר' ישמעאל בן סתריאל מערקת לבנה לפני רבי חזירין שבמקומנו יש להם ששים רבוא קלפים, יתוש שבמקומנו יש לו ששים רבוא קלפין בבית המסס שלו, פעם אחת נפל ארז במקומנו ועברו שש עשרה קרונות על חודו אחת, פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני וטבעה ששים כרכים ושברה שלש מאות ארזים, ומי שדיא ליה והא כתיב כנף רננים נעלסה, א"ר אשי ההיא מוזרתא הואי: המבינתך יאבר נץ, ארבע רוחות מנשבות בכל יום כתוב בתרי עשר ברמז תק"ל: אם על פיך יגביה וגו', אמר הקב"ה לאהרן אם על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על הארון או על מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מע"ג ארון, מקדש ראשון, סלע ישכון ויתלונן לינה אחת, מקדש שני, על שן סלע ומצודה לינות הרבה, ותנינן תמן משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת שממנה הושתת העולם, משם חפר אוכל, משם היה נוטל אוכל של כל ימות השנה, למרחוק עיניו יביטו היה יודע מר"ה ועד סופה, הא כיצד כיון שהיה צופה ורואה עשן המערב עולה לדרום היה יודע שבדרום שובע וכן לצפון למזרח ולמערב כלפי רקיע היה יודע שבכל העולם כלו שובע: הנה נא כחו במתניו. א"ר יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם, ואף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבים כל העולם כלו, מה עשה הקב" סרס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר והרג את התנין אשר בים, ונמלחיה לזכר, מליחה דנקבה עדיף, ואי בעית אימא כיון דכתיב לויתן זה יצרת לשחק בו לאו אורח ארעא הוא דחדי בהדי נקבה. ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין את כל העולם כלו, מה עשה סרס את הזכר וצנן את הנקבה שנאמר הנה נא כחו במתניו זה זכר, ואומו בשרירי בטנו זה נקבה, ונעביד הני כהני, כוורא מליחא עדיף, ונעביד הני כהני, פריצותא דכוורי טפי נפישי: כי בול הרים ישאו לו, תחת מה שאסרתי לך התרתי לך, תחת איסור בהמות בהמות בהררי אלף וכו', ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ורבנן, ר' יוחנן אמר בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה מיני בשמים מה טעם כי בול הרים ישאו לו, ר' שמעון בן לקיש אמר בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלים לה כל מיני מאכל וכל מיני מזונות והיא אוכלת, מאי טעמא והיה השרון לנוה צאן, ורבנן אמרי בהמה אחת היא ורבוצה על גאלף הרים ואלף הרים מגדלים לה כל מיני בהמות והיא אוכלת, מאי טעמא וכל חית השדה ישחקו שם, אפשר כן אית בעיר אכיל בעיר, א"ר תנחומא גדולים הם מעשה אלהינו, ומהיכן הוא שותה ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אומר כל מה שהירדן מכניס לששה חדשים עושה אותה גמיאה אחת, מאי טעמא הן יעשוק נהר ולא יחפוז, ר' שמעון בן לקיש אומר כל מה שהירדן מכניס לי"ב חדשים עושה אותו גמיאה אחת, מאי טעמא יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, ויש בהן לכלוך פה, ר' הונא בש"ר יוסי אמר אין בהם לכלוך פה. ומהיכן הוא שותה, תני ר' שמעון בן יוחאי נהר יוצא מעדן ושמו יובל ומשם הוא שותה, מאי טעמא ועל יובל ישלח שרשיו, ר' מאיר אומר שאל נא בהמות ותורך זו בהמות בהררי אלף, ועוף השמים ויגד לך זה זיז שדי, או שיח לארץ ותורך זה גן עדן, ויספרו לך דגי הים זה לויתן. אמר ר' יהודה אמר רב ירדן יוצא ממערב פמיאס ומקלח בימה של טבריא ובימה של סיכני ובימה של סדום ובימה של חילת ונופל לים הגדול ומתגלגל ויוצא לתוך פיו של לויתן שנאמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, מתקיף לה רבה בר עולא האי בבהמות בהררי אלף כתיב, אלא אמר רבה בר עולא אימתי בהמות בהררי אלף בוטחת בשעה שיגיח ירדן אל פיהו של לויתן: תמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו, כי אתא רב דימי א"ר יוחנן עתיד גבריאל לעשות קניגיא עם לויתן שנאמר תמשוך לויתן בחכה וגו', ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר העושו יגיש חרבו, כי אתא רב דימי א"ר יוחנן בשעה שלויתן רעב פותח פיו ומוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבים שנאמר ירתיח כסיר מצולה, ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד לפני ריחו שנאמר ים ישים כמרקחה, ובשעה שהוא צמא עושה תלמים תלמים בים שנאמר אחריו יאיר נתיב, א"ר אחא בר יעקב שמע מינה תהום אינו חוזר לאיתנו עד שבעים שנה שנאמר יחשוב תהום לשיבה, ואין שיבה פחות משבעים שנה: יכרו עליו חברים. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשר לויתן שנאמר יכרו עליו חברים, ואין כירה אלא סעודה שנאמר ויכרה להם כרה גדולה, ואין חברים אלא תלמידי חכמים שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, והשאר חולקין ועושין אותו סחורה בשוקי ירושלים שנאמר יחצוהו בין כנענים, ואין כנען אלא תגר שנאמר כנען בידו מאזני מרמה, ואי תימא מהכא אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ: התמלא בשכות עורות. אמר רבה בר בר חנה עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים לע"ל כתוב בישעיה רמז תק"ג. אמר ר' לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא שנאמר התמלא בשכות עורו וגו', את מוצא בשעה שבאו יסורין על איוב היה עומד וקורא תגר אחר מדת הדין שנאמר מי יתן ידעתי ואמצאהו אדעה מלים יענני, אמר לו הקב"ה איוב מה אתה עומד ואומר מי יתן ידעתי ואמצאהו הרי עורו של לויתן שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא אם חסר אני מטלית אחת ממנו יש לך למלאת שנאמר התמלא בשכות עורו, וא"ת עורו של לויתן אינו דבר משובח, א"ר פנחס הכהן בר חייא ור' ירמיה בש"ר שמואל בר רב יצחק פספסי הרוחות שלו מכהות גלגל חמה שנאמר האומר לחרס ולא יזרח. ירפד חרוץ עלי טיט, אין לך מזוהם של דג אלא מקום רפידתו, ומקום רפידתו של לויתן יפה של זהב לכך נאמר ירפד חרוץ עלי טיט. ד"א האומר לחרס ולא יזרח מקום רפידתו חרוץ הוא זהב שנאמר ירפד חרוץ עלי טיט. גאוה אפיקי מגנים אלו קשקשים שלו. סגור חותם צר ר' אבא בי כהנא ורבותינו שבדרום, אחד מהן אומר סוגר כל חותמות הצרכים וחבריו אומרים סוגר כל חותמות המצרפים. דבר אחר א"ר ברכיה הכהן אמר הקב"ה סגרתי עליו וחתמתי עליו והצרתי עליו. ד"א גאוה אפיקי מגנים שיש לו גאוה של מעלה והקב"ה אומר למלאכי השרת רדו ועשו עמו מלחמה, מיד יורדים ועושים עמו מלחמה ולויתן תולה פניו ומלאכי השרת רואים אותו ומתבהלים מיראתו ובורחים שנאמר משאתו יגורו אלים, ואין אלים אלא מלאכי השרת שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים. משברים יתחטאו מהו משברים יתחטואו לומר לך כשהוא מבקש לאכול הוא מקיש בזנבו ועושה שבר בים והדגים מתכוונים ובאים שם והוא אוכל, ואין יתחטאו אלא כוונה כמה דאת אמר קולע באבן אל השערה ולא יחטיא, והקב"ה אומר למלאכים טולו חרבות ורדו עליו, מיד נוטלים חרבות ונותנים עליו ולא איכפת ליה שנאמר ישיגהו חרב בלי תקום חנית מסע ושריה, כשם שהחנית הזו בורח מן השריו כך היא בורחת מעורו של לויתן, והברזל חשוב לו כתבן שנאמר יחשב לתבן ברזל לעץ רקבון נחושה, והם נוטלים עליו קשתות ומורים עליו חצים ולא איכפת לו שנאמר לא יבריחנו בן קשת. והם נוטלים אבני קלע וזורקים עליו והוא סבור שהוא קש, שנאמר לקש נהפכו לו אבני קלע כקש נחשבו תותח, וכתיב ירתיח כסיר מצולה ים ישים כמרקחה, כמעשה בשמים ישים ים, כמה דאת אמר רוקח מרקחת מעשה רוקח, אחריו יאיר נתיב יחשב תהום לשיבה, לפי שהוא יושב על תהום סבור ששם הוא יושב מה הקב"ה עושה מביא בהמות ולויתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם, ואין רוח אלא מלאכי השרת שנקראו רוחות שנאמר עושה מלאכיו רוחות, מיד בהמות ולויתן מתדבקים זה עם זה שנאמר איש באחיו ידובקו ומשהם מדבקים זה בזה אינם מתנפשין ומתפרשין זה מזה שנאמר יתלכדו ולא יתפרדו, מה הקב"ה עושה רומז ללויתן והוא מכה את בהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לויתן בזנבו וממיתו מיד מה הקב"ה עושה נוטל עורו של לו תן ועושה סוכה לצדיקים דכתיב התמלא בשכות עורו ובצלצל דגים ראשו. ר' נחמן ור' הונא ור' לוי בר שלום אחד מהם אומר מקיש בצלצלו ואומר כל מי שעשה מצות יבא ויטול ויאכל מראשו וטעמו כטעם ראש של דג שבים טבריא, וחברו אומר מקיש בצלצלו ואומר כל מי שעשה מצות רגליות יבא ויאכל מראשו וטעמו כטעם הדג שבים הגדול. מיד הם באים וכרים עליו שנאמר יכרו עליו חברים מי שחבר עצמו במצות. ד"א יכרו עליו חברים חבורות חבורות, יש בעלי מקרא, יש בעלי משנה, יש בעלי גמרא, יש בעלי אגדה, יש בעלי מצות, יש בעלי מעשים טובים, כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה, ושמא תאמר יש ביניהם מריבה, ת"ל יחצוהו בין כנענים אל תהי קורא בין אלא כבין כנענים אלו הפרגמטוטין כשם שפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה השותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן, כך לעתיד לבא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבא ויטול שכרו לפי מעשיו לכך נאמר יחצוהו בין כנענים אלו פרגמטוטין דכתיב אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ: מי הקדימני ואשלם. מי הוא שהקדים כבוד לאביו למול בנו ולא נתתי לו בן. מי הקדימני ואשלם זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים, אמר הקב"ה עלי לשלם גמולו וליתן לו שכרו. א"ר ירמיה בן אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבא ויטול שכרו, ורוח הקדש צווחת מי הקדימני ואשלם מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה, מי מל לבנו עד שלא נתתי לו בן, מי עשה ציצית עד שלא נתתי, מי הפריש תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גורן, מי הפריש בכורות ומעשרות וקרבנות עד שלא נתתי לו צאן: לא אחריש בדיו ודבר גבורות וחין ערכו. אמר הקב"ה כאשר דבר אברהם והוא שותק לנו, אמר הקב"ה לאו לא אחריש בדיו לאברהם בלבד שתקתי למה שוא שתק לי, אמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע ואח"כ אמרתי לו קח נא את בנך ושתק לי, אף אני אחריש לו אע"פ שאמר דברים קשים שנאמר ודבר גבורות אלא חין ערכו ערב לי, ומה גבורות דבר דכתיב ויגש אברהם ויאמר האף תספה, אמר אברהם שלא יאמרו עו"א כך הוא אומנותו להיות מאבד את הדורות במדת אכזריות, דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה, אמר הקב"ה אני מעביר לפניך כל הדורות ואם לא עשיתי כהוגן למדני שנאמר בלעדי אחזה אתה הורני: גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר. א"ר חנינא כל המפיק מגן בשעת גאוה סוגרים וחותמים צרות בעדו שנאמר גאוה אפיקי מגנים וגו', מאי משמע דהאי אפיקי לישנא דעבורי הוא, דכתיב אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעבורו, ור' יוחנן אמר כל שאינו מפיק איתמר, מאי משמע דהאי אפיק לישנא דגלוי הוא, דכתיב ויראו אפיקי ים יגלו מוסדות תבל, מכדי קראי משתמעי כמר ומשתמעי כמר במאי פליגי, בדרב ששת דרב ששת מסר שינתיה לשמעיה, מר אית ליה דרב ששת ומר לית ליה דרב ששת. רבי יוסי בן דורמסקית אמר לויתן דג טהור הוא שנאמר גאוה אפיקי מגנים, גאוה זה לויתן, אפיקי מגנים אלו קשקשים הקבועים בו תחתיו, חדודי חרס אלו סנפירים הפורח בהם: עטישותיו תהל אור. ששה דברים יפים לחולה וכו' כתוב בישעיה ברמז תמ"ב. מופת הרביעי מיום שנבראו שמים וארץ לא נמצא אדם עוטש וחיה מחליו אלא בכל מקום שהיה הולך אם בדרך אם בשוק נפשו יוצאת, עד שבא יעקב אבינו ובקש רחמים על זה, אמר לפניו רבש"ע אל תקח נפשי עד שאצוה את בני, ונעתר לו שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ושמעו כל מלכי ארץ ותמהו, לפיכך חייב אדם להודות כשמתעטש שנהפך מן מות לחיים שנאמר עטישותיו תהל אור: ירתיח כסיר מצולה. אלו מצרים שנאמר נצבו כמו נד נוזלים, צרור עומד אינו לא מכניס ולא מוציא כך היתה נפשם של מצריים צרורה בהם אין מוציאים ולא מכניסים מתעלפים מריח המים שנאמר ירתיח כסיר מצולה, וישראל נעשה להם בשמים שנאמר ים ישים כמרקחה, ואומר עורי צפון ובואי תימן וגו': את כל גבוה יראה הוא מלך על כל בני שחץ. וכי השפלים אין הקב"ה רואה והא כתיב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ ומהו את כל גבוה יראה, אמר ר' ברכיה אלו הגאותנים שרוחם גסה עליהם ומגביהים עצמם ועושים עצמם אלוהות, מה הקב"ה עושה להם, מראה אותם לבריות ועושה אותם שחץ בעולם שנאמר הוא מלך על כל בני שחץ, כגון נבוכדנאצר שעשה אותו שחץ שנאמר ומן בני אנשא טריד, וכן סנחריב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, אמר הקב"ה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, א"ר בנימין בר לוי אם ילך אדם ויגע בתורה וישב לו אני מראה מעשיו לבריות, וכן אם יטמין אדם עצמו לעשות עבירה אני מראה מעשיו לבריות שנאמר ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, א"ר חמא בר חנינא אני ממלא ממנו העליונים והתחתונים ומראהו שחץ לבריות לפיכך הקב"ה אמר למשה ראה נתתיך אלקים לפרעה לך ופרע ממנו והבא עליו עשר מכות: כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב. אמר רבא מכאן שאין אדם נתפס על צערו: ועתה קחו לכם שבעה פרים. תניא החובל בחברו אע"פ שלא בקש החובל מן הנחבל הנחבל צריך שיבקש עליו רחמים שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים, וכן אתה מוצא ברעי איוב שנאמר קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים וגו', מה כתיב בתריה, וה' שב את שבות איוב, ר' יהודה אמר משום רבן גמליאל הרי הוא אומר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, סימן זה יהא בידך כל זמן שאתה רחמן הרחמן ירחם עליך: וה' שב את שבות איוב. אמר ליה רבא לרבא בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה דכתיב וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו, א"ל את אמרת לי מהתם ואנא אמינא לך מהכא ויתפלל אברהם אל האלהים, וכתיב וה' פקד את שרה: ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה. עיקר שנותיו של איוב לא היו אלא ק"י שנה כתוב במלכים ברמז רמ"ג: ויהי לו שבענה בנים ושלוש בנות ויקרא שם האחת ימימה שהיתה דומה ליום. קציעה שהיתה ריחה נודף כקציעה. קרן הפוך, אמר ר' חסדא כי כוחלא כורכמא דיסקא כדכתיב כי תקרעי בפוך עיניך. א"ר יוחנן כי הוה מסיים ר"מ ספרא דאיוב הוה אמר הכי סוף אדם למות, סוף בהמה לשחיטה, והכל למיתה עומדים, אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב:

9 מדרש משלי פתח ↗

משלי ל ד: "מי עלה שמים וירד" - זה משה; "מי אסף רוח בחפניו" - זה אהרן; "מי צרר מים בשמלה" - זה אליהו; "מי הקים כל אפסי ארץ" - זה אברהם אבינו; "מה שמו" - ה' שמו, שנאמר שמות טו ג: "ה' איש מלחמה ה' שמו". "ומה שם בנו כי תדע" - אלו ישראל, שנאמר שמות ד כב: "בני בכורי ישראל". ד"א: "מי עלה שמים" - מי הוא זה שתפילתו עולה לשמיים והוא מוריד הגשמים - זה שמחלק מעשרותיו כראוי; "וירד" - שהוא מוריד טל ומטר לעולם, ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל העשבים: "מי אסף רוח בחפניו" - זה שמחלק מעשרותיו בחפניו, וכן הוא אומר מלאכי ג י: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די"; ומניין שהרוחות צורך התבואה - דכתיב דברים לב ב: "יערוף כמטר לקחי". "מי צרר מים בשמלה" - מי שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו, אין תפילתו עולה לשמים ואינה מורידה למים, אלא צורר המים ואינן יורדות לארץ. "מי הקים כל אפסי ארץ" - כמד"א דברים כח כד: "יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר וגו'"; "מה שמו" - זה אברהם, שהפריש מעשר תחילה, שנאמר בראשית יד כ: "ויתן לו מעשר מכל", והקנה לו הקב"ה שמיים וארץ, שמיים לגשמים ורוחות, וארץ לפירות, שכן כתיב בראשית יד יט: "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ", ברכו שיקנה לו האלהים שמים, וארץ לזרעותיו; "ומה שם בנו" - זה יצחק, שנתן מעשר ונתברך, שנאמר בראשית כו יב: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'", מלמד שמדדן לעשרן. "כי תדע" -וכן הזהיר הקב"ה את ישראל, שאם יעשרו תבואתם - יברכם, שנאמר דברים יד כב: "עשר תעשר" - עשר בשביל שתתעשר. ד"א: "מי עלה שמים" - זה משה, דכתיב שמות יט ג: "ומשה עלה אל האלהים". "וירד" - שנאמר שמות יט יד: "וירד משה מן ההר אל העם". "מי אסף רוח בחפניו" - שנאמר שמות ט כט: "כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה'". "מי צרר מים בשמלה" - שנאמר שמות טו ח: "ניצבו כמו נד נוזלים". "מי הקים כל אפסי ארץ" - זה אוהל מועד, שהוא שקול כנגד מעשה שמים וארץ, שנאמר שמות לח כא: "אלה פקודי המשכן משכן העדות", נאמר כאן משכן העדות, ונאמר להלן בשמים ובארץ דברים ד כו: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ". ד"א: "מי אסף רוח בחפניו" - זה אהרן, שנאמר במדבר יז יא: "ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו'", וכתיב במדבר יז יג: "ויעמוד בין המתים ובין החיים". "מי הקים" - זה אברהם אבינו; "מה שמו" - זהו שנאמר שמות טו ג: "ה' שמו". "ומה שם בנו" - אלו ישראל, שנאמר שמות ד כב: "בני בכורי ישראל". ד"א: "מי הקים כל אפסי ארץ" - זה משה, שה'ים אוהל מועד, שהעולם הוקם עמו, "להקים המשכן" לא נאמר אלא "להקים את המשכן", העולם הוקם עמו, שעד הוקם המשכן היה העולם רותת, ומשהוקם נתבסס העולם, לכך נאמר במדבר ז א: "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן". ד"א: "מי עלה שמים" - זה אליהו, שנאמר מלכים ב ב יא: "ויעל אליהו בסערה השמים"; "מי אסף רוח בחפניו" - זה אליהו, שנאמר מלכים א יז א: "אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"; "מי צרר מים בשמלה" - דכתיב מלכים ב ב ח: "ויקח אליהו את אדרתו"; "מי הקים כל אפסי ארץ" - מלכים א יז כג: "ראי, חי בנך".

« מתנות כהונה על שיר השירים רבה א׳:א׳:ג׳ מתנות כהונה על שיר השירים רבה א׳:א׳:ה׳ »